עריות ממש להכי קרי להו עריות משום דמפורשין באחרי מות ולכך כתב רש״י ז״ל עריות ממש. המפורשים באחרי מות וכו׳ ובקצת ספרים דוקני גרסי׳ אילימא עריות ממש שניות ממש כיון וכו׳ ובמקצת ספרים גרסינן שניות מדברי סופרים ולא דייקא שפיר:

שניות וכו׳. כיון דמדאורייתא וכו׳ ואיכא למידק מאי שנא מנתינה דפרש״י בריש פירקין דדוד גזר עליהן ואפ״ה אמרינן בגמרא שם בריש פירקין ממזרת ונתינה איכא בינייהו למ״ד ראויה לקיימה הא אינה ראויה לקיימה אלמא אף על גב דלא הוי אלא מדרבנן דדוד הוא דגזר עליהן אפ״ה אמעיט לה קרא דמכל מקום הרי אינה ראויה וכדתריצנא לעיל בריש פירקין דאנן אינה ראויה לקיימה קא ממעטינן ואפילו שיהיה מדרבנן והכא נמי מאי פריך אע״ג דמדאורייתא חזיין ליה כיון דמדרבנן לא חזיין אמעיטו מדכתי׳ ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו והכי סוף סוף הרי אינן ראוים לו וי״ל דלכך כתב רש״י ז״ל שניות. שגזרו חכמים על שניות להן להרחיק מן העבירה כגון אם אמו ואם אביו ושאר השניות כדמפורש בפ״ב דיבמות ע״כ. פירוש לפי דשניא שניות מנתינה דהנתינים דוד גזר עליהן שלא יבואו בקהל כממזרים ושאר הפסולין והלכך מ״מ הרי אינם ראויין לבא בקהל אבל השניות לא אסרום חכמים אלא להרחיק מן העבירה מעתה לענין קנס לא הפקיעו חכמים מה שחייבין להם כנ״ל:

ומני שמעון התימני וקשה קצת אמאי לא קאמר רבי נחוניא בן הקנה דהא אית ליה דחייבי מיתות וחייבי כריתות אין להם קנס אבל חייבי לאוין אית ליה כר״מ דלוקה ומשלם וכדכתיבנא לעיל ויש לומר דלהכי נקט שמעון התימני משום דמיירי בהדיא לענין קנס וכדקאמר לעיל בריש פירקין אשה שיש בה הויה אבל רבי נחוניא לא איירי אלא בהדליק את הגדיש ביום הכיפורים אבל לא איירי בענין קנס ודילמא ס״ל דבקנס אע״ג דמקטיל משלם משום דחידוש וכדקאמר רבה לרבי מאיר להכי נקט שמעון התמני ואפשר דלהכי כתב רש״י ז״ל שמעון התמני. בריש פירקין דאמר אשה שיש בה הויה כנ״ל. ושוב מצאתי בקונטריסין וז״ל כתוב בגליון תוספות לא המ״ל מני רבי נחוניא היא תימא בלאו הכי לא הוה מצי למימר רבי נחוניא היא דדילמא רבי נחוניא ס״ל כרבי שמעון התימני ולא צריך ריבוי אלא לחייבי לאוין ולא לחייבי עשה דהא יש בהם הויה ואיצטריך תרי ריבויי חד לחייבי מיתות וחד לחייבי כריתות זו הקושיא לא תירץ אבל הקשה קושיא אחרת נימא דרבי נחוניא סבר כרבנן דר״מ דלוקה ואינו משלם ואיצטריך תרי ריבויי חד לחייבי לאוין לאפוקי דלא נימא לוקה ואינו משלם וחד לעשה וישארו חייבי כריתות מבחוץ וקרינא שפיר חייבי כריתות שניות אפילו לרבי נחוניא לפי שאין בהם הויה. ויש לומר דאם איתא דחייבי כריתות מקרו שניות לפי שאין בהם הויה א״כ גם יבמה לשוק תקרא כמו כן שניה ונמצאת מחלק בחייבי לאוין גופייהו דמקצתן יהיו חייבים לפי שיש בהם הויה ומקצתן דהיינו יבמה לשוק תהיה פטורה לפי שאין בהם הויה לכך אין לומר כן ע״כ. והגיליון תוספות עצמו לא בא לידי לכן לא ידעתי מה אשיבנו ואם באולי תירץ הגיליון דמ״ה לא אמר מני רבי נחוניא היא דבשלמא לשמעון התמני דאית ליה דחייבי מיתות פטור מן התשלומין וחייבי כריתות חייבין בתשלומין ומ״ה קא פטור מקנס משום דבעינן אשה שיש בה הויה הילכך להכי קרי להו לכריתות שניות דהא חייבי כריתות בעלמא חייבין בתשלומין והכא לגבי קנס דוקא פטורין אבל לרבי נחוניא דחייבי כריתות הרי הן כחייבי מיתות תרווייהו פטורין מן התשלומין אמאי קרי להו שניות א״נ התירוץ כך היה דרבי נחוניא כיון דס״ל כר״מ דלוקה ומשלם א״כ מחד ריבוייא אתי חייבי לאוין וחייבי עשה ומחד ריבויא אתי חייבי כריתות ובזה נבין קצת דברי הקונטריסין:

איכא דאמרי עריות חייבי מיתות ב״ד וחייבי כריתות קשה קצת אמאי שני כל כך מלישנא דלעיל נימא עריות חייבי מיתות ב״ד שניות חייבי כריתות וחייבי לאוין וי״ל דלישנא דשניות לעריות קא דייק ואי קרית לחייבי כריתות שניות לעריות מעתה חייבי לאוין שלישי׳ לעריות מקרי דהא ודאי כי היכי דנחית דרגא חייבי כריתות מחייבי מיתות הכי נמי נחית דרגא חייבי לאוין מחייבי כריתות וכיון שכן לא יכנסו חייבי לאוין בכלל שניות לעריות אי קרית לחייבי כריתות שניות לעריות להכי אנו מכניסין אותה בכלל עריות דעריות המפורשים באחרי מות הן בכרת ומעתה שפיר יקראו חייבי לאוין בכלל שניות כנ״ל. שוב מצאתי כך בקונטריסין וז״ל כתוב בגליון תוספות המ״ל עריות חייבי מיתות ושניות חייבי כריתות וחייבי לאוין וכו׳ תימא נימא דכ״ע דריש ריבויי ומחד מרבה חייבי עשה ומחד חייבי לאוין וחייבי כריתות ולא תירץ. אבל נראה שאין להקשות דאית ליה ריבוייא לתנא דברייתא דמשמע דלית ליה ריבויי דהא קאמר דחייבי כריתות אין להם קנס ופליג אתנא דמתני׳ ולפי זה כל מה שהקשו על אלו הגליונות אינו קשה כלל ע״כ. גם זה הגיליון לא בא לידי ומכל מקום כתבתי לשון הקונט׳ אם באולי אזכה ואמצא הגיליונות ואכתבם בס״ד:

מני רבנן היא דאמרי קטנה יש לה קנס ואיכא למידק מאי פריך בכולה שמעתין דילמא שנייא איילונית דאפילו לרבנן אין לה קנס דהא מהיכא קא ילפי רבנן לקמן גבי הא דתנן כל מקום שיש מכר וכו׳. דקטנה יש לה קנס היינו מדכתיב נערה אפילו קטנה במשמע והילכך יש לנו לומר דמדאפקיה רחמנא בלשון נערה דראויה לימי נערות מיהא בעינן ואיילונית אין לה ימי נערות כלל דמקטנותה יוצאה לבגר וי״ל דתלמודא ס״ל דאדרבה איפכא מסתברא דקטנה כיון שיש לה ימי נערות תמתין עד שיבאו ימי נערות ואז תהיה לה קנס אבל האיילונית דמקטנותה יצתה לבוגרת ימי קטנותה עולות לה לימי נערות וכן כתבו התוספות לקמן בסמוך תדע דהכין הוא דברי׳ פירקין דייקי עלה דמתני׳ דקתני אלו נערות נערה אין קטנה לא ומייתי עלה פלוגתא דר׳ מאיר וחכמים ואי איתא דאית להו לחכמים דבעינן מיהא ראויה לימי נערות נערה אין קטנה לא דילמא להכי קתני אלו נערות דראויה לימי נערות בעינן וה״ק אלו נערות שעתידין להיות נערות לאפוקי איילונית אלא ודאי משמע דלרבנן כל קטנה יש לה קנס ואפי׳ איילונית ונערה אפילו קטנה במשמע ולא דייקינן במלת נערה כלל כנ״ל. ואיפשר דלהכי כתב רש״י ז״ל רבנן היא. דפליגי אדרבי מאיר בריש פרקין ע״כ. ודוקא שרש״י ז״ל הראה מקום אפלוגתא דרבי מאיר ורבנן דרי׳ פרקין ולא הראה מקום אמתני׳ דלקמן דכל מקום שיש מכר דהיינו עיקר פלוגתייהו:

ובממאנת סבר לה כרבי יהודה הא כתיבנא לה דמדקתני ממאנת משמע דהיינו עומדת במיאונה ומשמע נמי דהיינו ממאנת בבעלה דאפילו נבעלה יכולה למאן והילכך אפילו תימא כרבי יהודה הא לרבי יהודה נמי כשבעל כשהיא נערה שוב אינה יכולה למאן ומעתה על כרחין דייקינן הא קטנה בעלמא יש לה קנס ויש לומר דלא נידוק הכי הא דאמרינן נערה ממאנת אין לה קנס הא נערה בעלמא יש לה קנס ולא איירי בבעילה כלל ולא תימא דעד כאן לא פליגי רבי מאיר ורבי יהודה אלא כשבעל דלר׳ מאיר כיון שבעל לאחר שהיתה נערה אינה יכולה למאן ולרבי יהודה יכולה למאן הא בשלא בעל לכולי עלמא יכולה למאן ואפילו לרבי מאיר וא״כ לא פריך מידי ומי סבר לה והתניא עד מתי הבת ממאנת וכו׳. דהא איכא לאוקמה כולה אפילו כר״מ וכגון שלא בעל דהא בהדיא אמרינן בפרק בא סימן דמודה רבי יהודה בשבעל וכן פירש רש״י ז״ל הכא בשמעתין כנ״ל. ולמאי דתריצנא לעיל דמשום הכי דייקינן הא קטנה בעלמא אית לה משום דאי לא דייקת הכי תקשי למה ליה למנקט ממאנת והא לא איצטריך לא לגופה ולא לדיוקא וכן תירץ הריטב״א ז״ל וכדכתבינן לעיל מעתה תקשי דהשתא אמרינן דסבר לה כרבי יהודה למה ליה למנקט ממאנת והא לא איצטריך לא לגופה ולא לדיוקא דפשיטא ודאי דנערה יש לה קנס ואפשר דלהך תירוצא איצטריך דיוקא לומר הא נערה בעלמא יש לה קנס ולא קטנה וזה דוחק וכבר תריצנא לעיל שפיר ודע דהשתא דמוקמינן לה בנערה לא מוקמינן לדיוקא אלא לגבי קנסא ולא לגבי פתוי כל זה אני מצדד לפר׳ לשון רש״י זכרונו לברכה שכתב ז״ל וז״ל ובממאנת סבר לה כר׳ יהודה. דאמר נערה ממאנת והכי תידוק מינה נערה ממאנת אין לה קנס וכו׳. ע״כ כנ״ל:

עד שירבה שחור על הלבן אית דלא גרסי על הלבן משום דאמרינן בפרק בא סימן לא שירבה ממש אלא כדי שיהו שתי שערות שוכבות ונראה כמי שירבה שחור על הלבן משמע יותר מן הלבן ורבינו חננאל פירש על הלבן שהשערות סמוך לבשר הם שחורים ובראשם הם לבנים עכ״ל התוספות ז״ל. פי׳ לפירושו דבפירוש רבינו חננאל ז״ל ניחא הא דאמרינן בפרק בא סימן לא שירבה ממש וכו׳ אפילו אי גרסינן על הלבן והכי קאמר לא שירבה ממש שיהיו רבוי שערות אלא בשתי שערות סגי ומיהו בעינן שיהיו השתי שערות שוכבות דכל עוד שאינם שוכבות הלובן נראה יותר דהרי ראשם הם לבנים וכשהם שוכבות נראה השחרורית יותר ואנן בעינן שירבה השחור שבו על הלבן:

וז״ל הרא״ש ז״ל עד שירבה שחור על הלבן פירש רבינו חננאל ז״ל הלבן שבו השערות סמוכין לבשר הם שחורים ובראשם הם לבנים ע״כ. ורבינו שלמה יצחק ז״ל לא גריס על הלבן ככתוב בפירושו בפרק בא סימן וכן כתב במתניתין וזה לשונו רבי יהודה אומר אם לא בעל לאחר שגדלה ממאנת עד שירבה השחור ובנדה מפרש שתי שערות שוכבות ונראה כמו שירבה השחור. עד כאן פירוש רש״י ז״ל כתיבת יד מדוייק ומה שכתוב בספרי הדפוס הוא טעות:

ואם איתא זו דברי ר״מ ור׳ יהודה מיבעי ליה וא״ת ומאי קושיא דילמא חדא מינייהו נקט דהיינו ר״מ ומשום דסתם מתניתין ר״מ היא וה״ה דהוה מצי למינקט נמי רבי יהודה וי״ל דמתניתין דריש פירקין הוא דמוקמינן לה כר״מ ואנן בכולה גמרין דלעיל קא מהדרינן למימר דמתניתין לא תיתי כר״מ דלר״מ לוקה ומשלם ואנן שקלינן וטרינן לאוקמי מתניתין דלא כוותיה דלר״ל בלחוד הוא דדחיק ומוקי מתני׳ כר״מ ומיהו עולא ורבי יוחנן קא מהדרי לאוקמי מתניתין כרבנן ודלא כר״מ וסתמא דתלמודא נמי פריך להדיא ורמינהי אלו הן הלוקין וכו׳. וקי״ל דאינו לוקה ומשלם אלמא דלא משמע ליה כלל לאוקמי מתני׳ כר״מ ומעתה רישא דמתניתין נמי אילו רבי יהודה ס״ל כר״מ דנערה אין קטנה לא הוה ליה למינקט רבי יהודה כי היכי דלא תיתוקם מתני׳ כר״מ לחודיה במידי ואפשר דלהכי כתב רש״י ז״ל זו דברי רבי יהודה וכו׳ בריש גמר׳ דפרקין. ודוק שהראה מקום לעיל ולא אעיקר דוכתי׳ דלקמן. ועוד שהאריך וכתב בריש גמ׳ דפרקין ולא כתב בריש פרקין. ומיהו התוספות ז״ל קשיא להו דעיקר מאי דמכרחינן לאוקמה רישא דמתניתין דריש פרקין כר״מ היינו משום דסמיך אסיפא דמתניתין דתנן כל מקום שיש מכר אין קנס וכמו שכתבו התוספות לעיל ולשון זו דברי רבי מאיר דקאמר רב יהודה עלה דמתניתין דכל מקום שיש מכר אין וכו׳ קאמר לה הילכך לא קאי אריש גמרא דפרקין אלא אסוגיא דמתניתין דכל מקום שיש מכר קאי וא״ת א״כ הדרא קושיין לדוכתי׳ דמאי פריך תלמודא דילמא חדא מינייהו נקט וי״ל דכיון דרבי יהודה בר פלוגתי׳ דר״מ והוי בכלל חכמים דפליגי עליה אי איתא דלא פליג הל״ל זו דברי ר״מ ור׳ יהודה ובלאו הכי נמי יש לנו לומר כן בע״כ דקשיא להו לתוספות אמאי פריך הכין עלה דרבי יהודה בלחוד והא רבי יאשיה ורבי יונתן ס״ל כרבי מאיר דתניא בפרק ד׳ מיתות בסופו ומתו גם שניהם עד שיהו שניהם שוים דברי רבי יאשיה רבי יונתן אומר ומת האיש אשר שכב עמה לבדו פי׳ דהתם בשמעתין דלעיל מיהא פליגי ר״מ ורבנן גבי הבא על הנערה המאורסה דלר״מ אינו חייב עד שתהא נערה ולרבנן נערה המאורסה אפילו קטנה במשמע ובעי תלמודא לר״מ הבא על הקטנה מאורסה אי לגמרי ממעט להו דפטרינן לגברא ממיתה לגמרי או מסקילה ממעט ליה ומסיק דהיינו כתנאי פי׳ דפליגי אליבא דר״מ דרבי יאשיה סבר דבעינן שיהו שוין במיתה אחת וכיון דאמעיט מסקילה מחנק נמי מפטר דקרא דכתיב ומתו גם שניהם גבי נשוא׳ כתי׳ דהיינו בחנק וקאמר קרא דאין חייב חנק אלא כשיהיו שניהם שוין בה אבל אי אמרת בא על הקטנה בחנק הרי אין שניהם שוין במיתה אחת דאילו היתה בת עונשין היתה בסקילה הילכך מיפטר לגמרי ורבי יונתן ס״ל דשפיר מחייבינן חנק בא׳ לבדו דכתיב ומת האיש אשר שכב עמה לבדו הילכך הבא על הקטנה מאורסה בחנק ותרווייהו מפיק מדרבנן דאלו לרבנן הבא על הקטנה מאורסה חייב סקילה דנערה המאורסה אפילו קטנה במשמע הילכך לשיטת ר״ת ז״ל בין רבי יונתן בין רבי יאשיה ס״ל כר״מ ואפילו לשיטת רש״י דפי׳ הא דקאמר ר׳ יאשיה עד שיהו שניהם שוים בני עונשים ונמצא דרבי יונתן דס״ל אע״ג דשניהם אינם בני עונשים חייב היינו כרבנן מ״מ רבי יאשיה דבעי שיהו שניהם בני עונשים לא ס״ל אלא כר״מ ולא כרבנן דדרשי לקמן כאן נערה וכו׳ דהא פטר קטנה מאורסה מעתה תקשי נמי אמאי קאמר זו דברי ר״מ בלחוד נימא נמי זו דברי ר׳ יאשיה ורבי יונתן לשיטת ר״ת ולשיטת רש״י זו דברי רבי יאשיה אלא מאי אית לך לתרוצי דאדרבי יהודה בלחוד קאי דהיינו בר פלוגתיה וכדכתיבנא ומ״ה קא פריך פירכא זו אע״ג דאיכא למימר חדא מינייהו נקט. ומיהו קשיא להו לתוספות דהול״ל הא מני רבי יאשיה היא ובממאנת סבר לה כרבי יהודה לכך יש לנו לומר בע״כ דאע״ג דפטר רבי יאשיה קטנה מאורסה היינו משום דגלי קרא דכתיב ומתו גם שניהם אבל לגבי קנסא דילמא ס״ל כרבנן דאפילו קטנה במשמע ודע דהאי קרא דכתיב ומתו גם שניהם בנשואה כתיב. וכתב הר״ן ז״ל בחדושיו בפרק ד׳ מיתות ב״ד דה״ל כאלו קאמר אם אינו ענין דהא באשת איש אי אפשר למעוטי עד שיהיו שניהן שוין דהא אוכחנא לעיל בפרקין דקטן בן ט׳ שנים ויום אחד הבא על הגדולה היא נחנקת וגדול הבא על הקטנה מג׳ שנים ויום א׳ כל העריות כלם מומתי׳ על ידה וא״ת הא דדרישנא הכא עד שיהו שניהם שוים לא אתיא אלא לנערה מאורסה שאם אין הבועל חייב על הקטנה אלא חנק אין שניהם שוים שהבועל בחנק והאשה בסקילה אם היא גדולה ואצטריך לומר בזה שאם אינו ענין לא״א תנהו ענין לנערה מאורסה והרמב״ן ז״ל אמר שהפסוק הזה נאמר שלא בדקדוק שאין ראוי שנאמר שהראיה היא מפסוק ומתו גם שניהם אלא מפסוק והוצאתם את שניהם שנאמר בנערה מאורסה והמדרש ממלת שניהם עד שיהיו שניהם שוין והטעות הזה נפל בספרים או שבא בגמרא שלא בדקדוק. עכ״ל הר״ן ז״ל שם בחידושיו בסוף פרק ד׳ מיתות ב״ד:

האי תנא סבר לה כר״מ בחדא ופליג בחדא לא קאמר סבר לה כרבי יהודה בחדא ופליג עליה בחדא משום דלא מפרש בהדיא סברתי׳ דרבי יהודה בברייתא ומ״ה נמי לא קאמר ס״ל כר״מ בחדא וכרבי יהודה בחדא משום דלא מפרש בהדיא דס״ל כרבי יהודה אלא ממאי דשמעינן בהדיא בברייתא דס״ל כר״מ בחדא וכדקתני איילונית אין לה קנס שמעינן מינה בע״כ דפליג עליה בחדא דהיינו בממאנת וכו׳. עד שירבה השחור וכדפריש רש״י ז״ל ואכתי איכא למידק דבשלמא כדסברי׳ מעיקרא דר״מ גופיה קאמר לה ניחא דנקט איילונית דהא בעלמא קטנה קתני אין לה קנס והכא בהאי ברייתא אשמועינן דאיילונית נמי אין לה קנס משום דה״א דוקא קטנה דיש לה נערות אין לה קנס וכמו שכתבו התוספות בסמוך אבל אי האי תנא אחרינא הוא ופסק כוותיה דר״מ בחדא ה״ל למנקט קטנה כדנקט ר״מ ולמה נקט איילונית דאיכא למיטעי דדוקא איילונית אין לה קנס וכדכתיבנא לעיל דהא איכא צדדי׳ לכאן ולכאן וכדכתבינן וי״ל דלכך כתב רש״י ז״ל ס״ל כר״מ. דקטנה אין לה קנס מ״ה איילונית אין לה קנס ע״כ. פי׳ לפירושו דלא בעי למימר ס״ל כר״מ בחדא דפסק הכא כותי׳ בחדא פי׳ במאי דקאמר איהו גופיה דאי הכי קשיא דהוה ליה למנקט קטנה אלא ה״ק סבר לה כוותיה בעלמא דקטנה אין לה קנס ומ״ה קאמ׳ אין קנס באיילונית לאשמועינן דאיילונית נמי דינה כקטנה כנ״ל:

וז״ל הריטב״א ז״ל ס״ל כר״מ בחדא ופליג עליה בחדא פי׳ ס״ל כר״מ דקטנה אין לה קנס והיינו דקתני איילונית אין לה קנס ופליג עליה בחדא דקתני בממאנת אין לה קנס דע״כ מיירי בגדולה והיא גופה קמ״ל דגדולה ממאנת כרבי יהודה דאי לא לענין קנס הא לא נצרכה לא לגופה ולא לדיוקא דידה דהא פשיטא דאיהי גופה אין לה קנס ונערה דעלמא יש לה קנס. ע״כ:

רפרם אמר מאי ממאנת הראויה למאן ואע״ג דדחי׳ לישנא דמתניתין מ״מ ניחא ליה לשנויי הכין כדי לאוקמה כולה כר״מ ולהכי לא קתני קטנה להדיא כדי לכיולי כל קטנה והא כתיבנא לעיל דבאיילונית איכא צדדין לומר דאית לה קנסא טפי משאר קטנה ואיכא צדדין לומר דלית לה קנסא טפי משאר קטנה הילכך כייל מעיקרא דכל קטנה לית לה קנסא ושוב פריט דאיילונית לית לה קנסא דאי הוה תני איילונית הוה אמינא דוקא איילונית ואי לא הוה תני אלא קטנה הוה אמינא דוקא קטנה ובמאי דהוה תני ממאנת לחודה לא הוה שמעינן דראויה למאן קתני אי לאו דתני איילונית כנ״ל. וזהו שכתב רש״י ז״ל מאי ממאנת הראויה למאן. כלו׳ כל קטנה וכולה ר״מ. ע״כ. ופריך תלמודא דלמה ליה למתנא הממאנת ליתני קטנה וליתני נמי איילונית והרי כל קטנה במשמע וכן כתבו בתוספות דאע״ג דהוה תני קטנה דאין לה קנס מ״מ תני נמי איילונית דהוה אמינא דוקא קטנה שיש לה נערות אין לה קנס ואנן הא כתבינן לעיל דאי תנא נמי איילונית הוה אמינא דוקא איילונית ויש פנים לכאן ולכאן וכדכתבינן והקשו בתוספות אמאי לא משני דאגב אורחיה קמ״ל דעד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות. ע״כ:

וכתב הרא״ש ז״ל וז״ל דלהכי אמר קשיא ולא אמר תיובתא משום דלא קשה כולי האי דמצי למימר דאגב אורחיה קמ״ל עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שערות. ע״כ ויש לפרש דהכי פריך דע״כ הא דתנא איילונית היינו לגלויי עלה מאי דתני הממאנת דראויה למאן קאמר מעתה הוה ליה למתני קטנה במקום איילונית והוה ניחא טפי דאתא לגלויי עלה דממאנת דמאי ממאנת הראויה למאן ואגב אורחיה קמ״ל דעד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות ולא הוה ליה למנקט איילונית דמשמע דדינא באפי נפשה אתא לאשמועינן דאיילונית אין לה קנס כן היה נראה לפרש ומיהו התוספות ז״ל לא פירשו כן כנ״ל:

ודקארי לה מאי קארי לה וא״ת היינו מה שכבר השיב והא מאי רומיא הא ר״מ וכו׳. ועוד כיון דפריך מאי רומיא מאי קא משני ליה משום דאית ליה למירמא אחריתי וכו׳ מכל מקום מאי קא רמי איהו מעיקרא מאיילונית לאיילונית ולא ידע דהיינו פלוגתא דר״מ ורבנן וי״ל דהכי בעי מי שהביא ברייתא זו בבית המדרש כדי להשיב עליה מה עלתה על רוחו אי משום הך דאיילונית וכי לא היה יודע דאיכא לאוקמינהו כר״מ וכרבנן ולאו דהיינו מאי דקאמר מאי רומיא וכו׳ אלא על הבאתה לבית המדרש קא שאיל וכדכתבינן ומהדר דלא הביאה לבית המדרש אלא לפי שיש להשיב אחרת על זו חרשת ושוטה אחרשת ושוטה כנ״ל וכן פרש״י ז״ל. ואם תשאל אטו כל כך שינויא רויחא הויא הך שינויא דקא מתמה עליה מאי רומיא והא דחיקא טובא לאוקמה תרי סתימאי בתרי תנאי. תשובתך מחלוקת ר״מ ורבנן ידוע וממתני׳ דריש פרקין קא שקלינן וטרינן בהכי דמתני׳ כר״מ ולא כרבנן דקתני אלו נערות מעתה הרי התירוץ מבואר הא ר״מ והא רבנן ועוד דהברייתא עצמה דקא אתינן לא מיישבא שפיר אלא בפלוגתא דר״מ ורבנן וכדתריצנא לה סבר לה כר׳ מאיר בחדא ופליג עליה בחדא הילכך פשיטא דאי אשכחנא ברייתא אחריתי דפליג עליה דבהכי מוקמינן לה כנ״ל:

החרשת והשוטה וכו׳. אין להם טענת בתולים פרש״י ז״ל טענת בתולים באונס ומפתה וכמו שכתב הרמב״ן ז״ל כדבעינן למכתב קמן בסמוך בס״ד הילכך משלמי קנס ומ״מ לספרים דלא גרסי אלא החרשת והשוטה והאיילונית יש להם קנס ותו לא ואפ״ה הוו רמו מתניית׳ אהדדי הוה משמע ליה דדומיא דאיילונית קתני דלא מחזקי׳ להו בחזקת מ״ע כלל דאי הוה מחזקי׳ להו בחזקת מ״ע לא הוה להו קנס דהמע״ה וכיון דלא חשבינן להו בחזקת מוכת עץ כלל אמאי קתני באידך מתניתין דאין להם טענת בתולים כיון דלא מחזקי׳ להו בחזקת מוכת עץ הרי שור שחוט לפניך ומפסידה כתובתה דאוקי ממונא בחזקת מריה ולהני ספרים דגרסי הכין והפירכא היינו כדפרשי׳ איכא לאקשויי נמי וממאי דכי קתני יש להן קנס היינו משום דלא חשבינן להו בחזקת מוכת עץ כלל ואפילו כשלא תמצא בתולה דילמא היינו משום דכיון דאין שור שחוט לפניך ולא אתרעאי כלל להכי מחזקי׳ לה כשעה שנולדה דהיינו בתולה שלמה ולא מוכת עץ ולהכי יש לה קנס אבל בשלא נמצאת בתולה ושור שחוט לפניך טענינן לה דדילמא מוכת עץ היא משום דחבוטי מחבטן ולהכי אין להם טענת בתולים ולעולם מהדר׳ לאוקמה אחזקה קמייתא דלאו בחזקת בעולה היא. הכין איכא לאקשויי אלא דעדיפא מינה קשיא ליה לרשב״א ז״ל דאפילו אי גרסינן באידך להדיא יש להם קנס ויש להם טענת בתולים אכתי איכא לשנויי שפיר הא ר״מ והא רבנן וכדכתיבנא. כך משמע לי פי׳ לפירוש התוספות ז״ל ודוקא שלא חלקו התוספות דחרשת ושוטה מיחבטא טפי משום דאין להם דעת להראות הוה מחזקי׳ להו בחזקת מוכת עץ גמורה והוה ניחא טפי אלא משמע להו דלא גריעי מסומא דיש לה טענת בתולים ולא מחלקי בהכי כלל דס״ל דחבטא דידהו כשאר נשי דעלמא אלא משום דלא מצו למטען אין כאן שור שחוט והדרי׳ לאוקמינהו אחזקתייהו קמייתא. ומיהו הרא״ש ז״ל כתב וז״ל נראה לפרש שמעתין הא דאין לה טענת בתולים משום דבחזקת מוכת עץ הוא נושא אותה אע״ג דכולהו נמי חבוטי מחבטן מיהו חרשת ושוטה מחבטה טפי ואין להם דעת להראות אפילו כמו סומא ואפילו אין דרכה לחבוטה אלא כשאר נשים ניחא דשאר נשים נשאות בחזקת בתולות מדלא קאמרי שהן מוכת עץ אבל הנך דלא מצו אמרו בחזקת מוכת עץ נשאתי הלכך לר״ג דאי טענה מוכת עץ אני מהימנא הילכך הכא נמי מחזקי׳ לה במוכת עץ אבל לרבי יהושע נחבטת לא שכיח דלא מחזקינן לה בחזקת מוכת עץ וניחא להך פירוש׳ משום דברוב ספרים לא גרסינן בההיא דלעיל אלא החרשת והשוטה והאיילונית יש להן קנס אלמא לא חשבינן לה מוכת עץ והכא חשבינן לה מוכת עץ אבל לפירוש רש״י ז״ל מאי פריך הכא נמי בחזקת בתולה חשבינן לה דהא אמרינן דהשתא הוא שנבעלה משנתארס׳ ע״כ. והשמיט הרב ז״ל קושיית רשב״א ז״ל ויפה עשה לפי מה שפירש ז״ל:

ודע שאחד מגדולי החכמים שבדורנו ז״ל כתב בתשובותיו וז״ל כתבו התוספות ורשב״א הקשה על פי׳ ר״י וכו׳. וקשה אם איתא דכל הנשים בחזקת מוכת עץ קיימי משום דחבוטי מחבטן אם כן אמאי קאמר יש להן קנס ואם היא ודאי מוכת עץ אין לה קנס ולאו קושיא היא דאע״ג דהויא בחזקת מוכת עץ מ״מ איצטריך לומר פתח פיך לאלם כדאמרינן ע״כ לא קאמר ר״ג אלא משום דטענה איהי וכיון דאיצטריך להאי טעמא לא אמרינן פתח פיך לאלם אלא להנאתה אבל הכא אי אמרינן פתח פיך לאלם לא הויא להנאתה אלא להפסידה הקנס ע״כ ולא תירץ כל הצורך. ובקונט׳ כתוב וז״ל כתוב בתוס׳ ולר״י נראה לפרש הכא דאין להם טענת בתולים לפי שבחזקת מוכת עץ היא וקשה מה צריך הטעם משום דבחזקת מוכת עץ היא נימא דטעמא דאין להם טענת בתולים משום דהוה ספק ספיקא ספק אם היא מוכת עץ ואת״ל שאינה מוכת עץ שמא נאנסה תחתיו ולכך אינו יכול לטעון טענת בתולים להפסידה כתובתה וי״ל דאליבא דרבנן דאמרי לא הכיר בה מנה נסתלק ספק מוכת עץ ולא נשאר אלא ספק א׳ ולכך צריך לומר דטעמא דאין להם טענת בתולים לפי שבחזקת מוכת עץ היא דאי לאו הכי מצי טעין שפיר טענת בתולים כיון דליכא אלא חד ספיקא ספק תחתיו ספק אין תחתיו. עוד כתבו הקונטריסין וזה לשונו הקשה הגליון על הפנים דלא מצי לשנויי דקמייתא כרבנן דכתובתה מנה דמכל מקום תקשי אמאי יש לה קנס כיון שהן בחזקת מוכת עץ. ונראה למ״ה לתרץ כמו שאמרנו אליבא דרבנן דהיכא דלא הכיר בה יש לה מנה אם כן אין כאן ספק מוכת עץ דאפילו הויא מוכת עץ יש לה מנה מעתה לא נשאר אלא חד ספיקא משום הכי יש לה קנס ובחד ספיקא יכול לטעון טענת בתולים להפסידה המנה שיש לה אליבא דרבנן ע״כ. לא הבנתי דבריו. עוד כתבו הקונטרסין וזה לשונו. ואם תאמר לפי הפי׳ דאין להם טענת בתולים לפי שבחזקת מוכת עץ היא אם כן מה מתרץ הספר הא ר״ג הא ר׳ יהושע והא לא איירי במוכת עץ אלא אם נאמנת לומר משארסתני נאנסתי או לא. ויש לומר דשפיר תירץ דהא לעיל אמרו בתוספות דר״ג ס״ל מוכת עץ שכיח מש״ה קאמר הא דקתני אין לה טענת בתולים ר״ג היא דהויא בחזקת מוכת עץ והא דקתני יש לה טענת בתולים רבי יהושע דס״ל מוכת עץ לא שכיח ע״כ. אישתמיטתיה אידך מתניתין דתנן היא אומרת מוכת עץ וכו׳:

וז״ל הריטב״א ז״ל לקמן כגון פתח פיך לאלם הוא פי׳ רש״י ז״ל וטענינן לה כי משנתארסה נאנסה. והקשו עליו בתוספות דהאי טענה טענת שמא היא לדידן ואנן בעינן טענת ברי לר״ג כדאיתא בפ״ק ולא קשיא דכי איתא לדינא בי דינא קושטא דמילתא בעינן דטעין בברי אבל השתא דאיהי לאו בת טענה היא אנן טענינן לה אפילו בשמא כמו כל מקום שטוענין ליורש וללוקח ויש שפירשו דהכא טענינן לה שהיא מוכת עץ וכטענת ברי חשיבא כיון דרגילא דמחבטא כדאיתא בסמוך. ע״כ:

ודע שהמפרשים האחרונים ז״ל גרסי בההיא דלעיל החרשת והשוטה והאיילונית יש להן קנס ותו לא ונתחבטו הרבה בשמעתא זו ליישב גירסא זו ולקמן בסמוך נכתוב לשון המפרשים ז״ל איש על מקומו:

הסומא והאיילונית יש להן טענת בתולים. ק״ל והלא אין יודעין שתהא איילונית עד שתהא בת עשרים ונולדו בה סימני סריס וההיא שעתא בוגרת היא ואין לה טענת בתולים ועוד שאם נשאת קודם עשרים כיון דלא הכיר בה אין לה כתובה כלל. ויש לומר כגון שנשאת בשנת עשרים קודם שנגמרו עשרים ולא מצא לה בתולים אף על גב דכשנשלמו עשרים לא נולדו בה שתי שערות ונודע שהיא איילונית הפסידה כתובתה אבל אם מצא לה בתולים יש לה כתובה כגון שהכיר בה אף על פי שעדיין לא נתברר שהיא איילונית כיון שהיתה בשנת עשרים ולא הביאה שתי שערות יכול היה לחשוב ולהכיר שהיא איילונית וצ״ע. שיטה ישנה:

והרשב״א ז״ל כתב וז״ל הסומא והאיילונית וכו׳ כלומר שלא מצא לה בתולים בעודה נערה וכשגדלה ונעשה בת עשרים נולדו בה סימני איילונית דאיגלאי מילתא דההיא שעתא איילונית היתה וכבוגרת היא ואפילו הכי יש לה טענת בתולים והוא שקבל עליו בפירוש בשעת קדושין אף על פי שתמצא איילונית דאי בלא הכיר וקדש סתם תיפוק לן דאינה מקודשת דמקח טעות הוא ע״כ:

הא ר״ג הא רבי יהושע כלומר הא דקתני אין להם טענת בתולים ר״ג דטענינן ליה מוכת עץ היא תחתיך דפתח פיך לאלם הוא ואין זה הפי׳ מתחוור לי דכל היכא דקתני אין יכול לטעון משמע בשום ענין והרי אם קדש ובעל לאלתר אי אפשר לטעון תחתיו ויש לומר כיון שחרשת ושוטה אין להם כתובה אלא כשכתב לה טוענין להן מוכת עץ היא ואין המקח טעות דבין הכיר בה ובין לא הכיר בה כתובתה שוה. ומצאתי בהלכות הנגיד ז״ל שמקצת נוסחאות גורסין בהן הא רבי מאיר אליבא דר״ג הא רבי מאיר אליבא דרבי יהושע. ונראה דמוקי לה כר״מ דאי טענינן לה מוכת עץ יש לה מאתים ואין יכול לטעון להפסידה אפילו מנה ואף ע״פ שקדש ובעל לאלתר והא דקתני יש לה קנס רבי יהושע כלומר אף ר׳ יהושע דלא שייכא בפלוגתא כלל דבדלא טעין עסקינן ואי נמי טעין לא מהימן לאפסודה קנס דמשקר דאם כן מה הועילה התורה בתקנתה ועוד בטלת תורת קנס קטנה שהרי אינה יודעת לטעון ואביה לא ידע בה אלא לעולם לא מהימן. הרמב״ן ז״ל:

וז״ל הריטב״א ז״ל הא ר״ג והא רבי יהושע פרש״י דהא דקתני אין להם טענת בתולים ר״ג וה״ק אין עליהם טענת בתולים להפסידה כתובתה וכדמפרשינן בבוגרת ומוכת עץ דתני בהדייהו ואתיא כר״ג דאמר בפ״ק שיכולה אשה לומר משארסתני נאנסתי הילכך אנן נמי טענינן לה הכי כדמפרש ואזיל הא רבי יהושע דאמר לא מפיה אנו חיין הילכך הכא יש לה טענת בתולים דאי נמי היא טענה קמן לא מהמנינן לה עכ״ל. ותימה דהא מתניתין קמייתא דמוקמינן לה כר׳ יהושע לא איירי בענין טענת בתולים אלא לענין קנס דקתני יש לה קנס. וי״ל דמרן ז״ל ה״ק דהא דקתני יש לה קנס קנס של כתובה קאמר שמפסדת אותה בטענת בתולים אי נמי דע״כ לא קאמר רבי יהושע אלא לענין כתובה מפני שיש עליה טוען וחזקה אינו טורח בסעודה ומפסידה אבל לענין קנס שאין עליה טוען ברור באמת ודאי בחזקת בתולה מוקמינן לה ויש לה קנס וכי אמרינן הא רבי יהושע הכי קאמר דאפילו לרבי יהושע קאמר ולשונו של רש״י ז״ל מוכיח יותר כפי׳ ראשון. ויש שפירשו בהפך דקמייתא ר״ג דמוקים לה בחזקת בתולה ולפיכך מאמינה על בעלה דחזקת גופה מסייע לה ואידך דקתני אין להם טענת בתולים רבי יהושע דאמר לא מפיה אנו חיין וכיון שכן אנן לא טענינן לה שנאנסה משנתארסה ולישנא דאין להם טענת בתולים לא אתיא שפיר להאי פי׳ דאם כן לא הויא פי׳ דומיא דבוגרת ומ״ע דתני בהדה ע״כ. ולא ידעתי מהו דהא רש״י גרסתו היתה במתני׳ קמייתא ויש להם טענת בתולים וכדפרי׳ בהדיא ויש להם טענת בתולים להפסידה כתובה ע״כ. ולגי׳ זו אתיא השמועה כפשטה:

וז״ל שיטה ישנה ה״ג הא מני ר״ג היא הא דתניא אין להם טענת בתולים פירושו שאם לא ימצא להם בתולים אינו יכול להפסידן כתובתן דאנן טענינן להו דמשנתארסו נאנסו דהא אי הוה טענה איהי מהימנא לר״ג ולא גרסינן הא ר״ג הא ר׳ יהושע דודאי מודה רבי יהושע דיש להם קנס וכ״ש דלר״ג דאית להו חזקה דגופא אית להו קנס. והר״א ז״ל גריס ליה ומפרש הא ר״ג דוקא ואפילו רבי יהושע דלית ליה חזקה דגופה ולא נהירא ולא גרסינן בברייתא קמייתא החרשת והשוטה יש להם קנס ויש להם טענת בתולים דקתני אחרשת ושוטה פירושו דבחזקת גרסינן לה שפיר דהא ר״ג הא רבי יהושע אתיא כפשטה. ודעתי דדעת המקשה הוא דאין להם טענת בתולים דקתני אחרשת ושוטה פירושו דבחזקת בעולות הן וכתובתן מנה אפילו יש להם בתולים וכן אם לא מצא להם בתולים כתובתן נמי מנה ולגבי בוגרת ומוכת עץ פירושו כתובתן מאתים אף על פי שאין להם בתולים. ע״כ:

ה״ג וכן גרש״י ז״ל אי דקא טעין טענת דמים הכי נמי הכא במאי עסקינן דקא טעין טענת פתח פתוח פי׳ והבוגרת פתחה פתוח מיהו מתחזיא מילתא דמוכת עץ פתחה סתום ודמים אין לה וכיון שכן היכי קתני להו בהדי הדדי ור״ח ז״ל גריס אי דקא טעין טענת פתח פתוח הכי נמי הב״ע דקא טעין טענת דמים ופי׳ הא דקתני אין לבוגרת טענת בתולים בטוען טענת דמים דקאמרינן פרט לבוגרת שכלו בתוליה והא דאמר רב בבוגרת שנמצאו לה דמים דלאו כל בוגרת אין להם דמים אלא יש בוגרת שיש להם ויש שאין להם אלו דברי ר״ח ז״ל וכן כתב רבינו ז״ל בהלכותיו ואף רבינו הגאון כתב הגירסא כדברי ר״ח ולישנא דגמרא לא דייק הכי דהוה ליה למימר איכא דאית לה ואיכא דלית לה ופתח פתוח נמי מאן דכר שמיה ואפשר דה״ק רבנן ז״ל אי דקא טעין טענת פתח פתוח הכי נמי דבוגרת פתחה סתום הוה וכיון שכן איכא דם דאתי מחמת צדדין דפרצה דחוקה היא ומשיר בה צרורות ולהכי אמר רב נותנים לה לילה הראשון אבל טענת דמים אין לה דכיון שכלו בתוליה זימנין דלא אתי דם מחמת צדדין כנ״ל לפום פירושא דרבוותא ז״ל ולהאי פירושא ניחא הא דקתני לה גבי מוכת עץ דתרווייהו פתחן סתום וטענת דמים אין להם אבל מצאתי בירושלמי בפ״ק ר׳ יונה בשם ר״י קרשפא בוגרת כחבית פתוחה היא ובענין מוכת עץ נמי אמרו הפתח פתוח בין בעץ בין באדם וזה סיוע לדברי רש״י ז״ל והרב ר׳ משה המחבר כתב כן ואמר בטעות היה בנוסחי הגאונים אבל מה שאמרו במסכת יבמות בוגרת שכלו בתוליה משמע כדבריהם שיש בלשון הזה לשון דמים ואפשר לדחוק שעל הפתח קאמר לומר שפתחה פתוח בין מכדרכה בין שלא כדרכה שאין לדחוק הירושלמי שכתבתי. עכ״ל הרמב״ן:

והרשב״א ז״ל כתב גירסת רש״י ז״ל נכונה יותר והא דאמרינן ביבמות פרט לבוגרת שכלו בתוליה לאו דמיה קאמר אלא שאינה כשאר הבתולות שכל בתולותיה קיימין דאינהו פתחן צר וזו פתחה פתוח. ומיהו בירושלמי מצאתי ביבמות בפרק הבא על יבמתו כדברי הגאונים ז״ל דגרסינן התם בוגרת כלו בתולותיה במעיה מוכת עץ יצאו בתולותיה לחוץ ע״כ. וכבר הארכתי בזה לעיל בשמעתא דפתח פתוח בס״ד: