(1) 
א״ר אָמַר רַבִּי יַנַּאי גְּבוּל שָׁמַעְתִּי בָּהּ וְשָׁכַחְתִּי וְנָסְבִין חַבְרַיָּיא לְמֵימַר איְרִידָתָהּ לְנַחַל אֵיתָן אוֹסַרְתָּהּ.
Rabbi Yannai says: I heard an answer with regard to the boundary, i.e., the stage, beyond which it is prohibited, but I have forgotten what it is; and the members of the group of Sages were inclined to say that its descent to the rough, dried-up stream, where its neck is broken, is the action that renders it prohibited.
אמר ר׳ ינאי: גבול שמעתי בה ממתי נאסרת ושכחתי מתי, ונסבין חברייא למימר [ומציעים החברים לומר] שירידתה לנחל איתן היא אוסרתה.
Rabbi Yannai says: I heard an answer with regard to the boundary, i.e., the stage, beyond which it is prohibited, but I have forgotten what it is; and the members of the group of Sages were inclined to say that its descent to the rough, dried-up stream, where its neck is broken, is the action that renders it prohibited.
הכל
(2) אָמַר רַב הַמְנוּנָא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דִּתְנַן הַשּׁוֹחֵט פָּרַת חַטָּאת וְשׁוֹר הַנִּסְקָל וְעֶגְלָה עֲרוּפָה ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר וַחֲכָמִים במְחַיְּיבִין.
Rav Hamnuna said: From where do I say that the prohibition takes effect when the animal is alive? I say it from that which we learned in a mishna (Ḥullin 81b): With regard to one who slaughters the red heifer of purification, or an ox that was sentenced to be stoned, or a heifer whose neck is broken, all of which are animals from which deriving benefit is prohibited, Rabbi Shimon exempts one who slaughters them from receiving lashes for violating the prohibition of the slaughter of a mother and its offspring, if the mother was slaughtered on that same day; and the Rabbis deem him liable.
השוחט פרת חטאת כו׳ ר׳ שמעון פוטר משום אותו ואת בנו – דר׳ שמעון סבר שחיטה שאינה ראויה לאכילה לא שמה שחיטה ופטור ורבנן סברי שמה שחיטה וחייב משום אותו ואת בנו:
אמר רב המנונא: מנא אמינא לה [מנין אני אומר אותה] שמחיים היא נאסרת? דתנן [ששנינו במשנה]: השוחט פרת חטאת כלומר, פרה אדומה, ושור הנסקל, ועגלה ערופה, ביום ששחט את אמם — ר׳ שמעון פוטר על שחיטתם מאיסור שחיטת אותו ואת בנו, וחכמים מחייבין.
Rav Hamnuna said: From where do I say that the prohibition takes effect when the animal is alive? I say it from that which we learned in a mishna (Ḥullin 81b): With regard to one who slaughters the red heifer of purification, or an ox that was sentenced to be stoned, or a heifer whose neck is broken, all of which are animals from which deriving benefit is prohibited, Rabbi Shimon exempts one who slaughters them from receiving lashes for violating the prohibition of the slaughter of a mother and its offspring, if the mother was slaughtered on that same day; and the Rabbis deem him liable.
הכל
(3) בִּשְׁלָמָא לְדִידִי דְּאָמֵינָא מֵחַיִּים בְּהָא פְּלִיגִי ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן דר״ש דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה.
Rav Hamnuna explains his proof: Granted, according to my opinion, that I say the prohibition takes effect from the time when the animal is alive, Rabbi Shimon and the Rabbis disagree with regard to this matter, as Rabbi Shimon holds: Slaughter that does not render the animal fit for consumption is not considered slaughter. The slaughter of the heifer does not render it fit for consumption, as it was already prohibited to derive benefit from the animal while it is alive. Therefore, he does not violate the prohibition against slaughtering a mother and its offspring.
בשלמא לדידי דאמינא [נניח לשיטתי שאני אומר] שעגלה ערופה מחיים נאסרת, בהא פליגי [בזה חלוקים] ר׳ שמעון ורבנן [וחכמים], שר׳ שמעון שפוטר סבר [סבור]: שחיטה שאינה ראויה שאינה מכשירה את הבהמה לאכילה — לא שמה [אינה קרויה] שחיטה, וכיוון ששחיטת העגלה אינה מכשירתה לאכילה, מפני שהיא כבר אסורה בהנאה, לכן פטור על כך משום אותו ואת בנו.
Rav Hamnuna explains his proof: Granted, according to my opinion, that I say the prohibition takes effect from the time when the animal is alive, Rabbi Shimon and the Rabbis disagree with regard to this matter, as Rabbi Shimon holds: Slaughter that does not render the animal fit for consumption is not considered slaughter. The slaughter of the heifer does not render it fit for consumption, as it was already prohibited to derive benefit from the animal while it is alive. Therefore, he does not violate the prohibition against slaughtering a mother and its offspring.
הכל
(4) וְרַבָּנַן אָמְרִי שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה שְׁמָהּ שְׁחִיטָה אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לְאַחַר עֲרִיפָה אַמַּאי פָּטַר ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁחִיטָה רְאוּיָה הִיא.
Rav Hamnuna continues: And the Rabbis say: Slaughter that does not render the animal fit for consumption is considered slaughter, and therefore he is liable for the slaughter of a mother and its offspring. But if you say that the prohibition does not take effect until after the breaking of the neck of the heifer, why does Rabbi Shimon exempt him; it is a slaughter that renders the animal fit for consumption?
אלא אי אמרת לאחר עריפה – אסור בהנאה ולא קודם:
אמאי פטר ר׳ שמעון – כי שחטה קודם עריפה והא שחיטה ראויה היא דאכתי אינה אסורה בהנאה:
אמאי פטר ר״ש שחיטה ראויה היא – הקשה הר״ר משה לישני דשחט אמה ואח״כ ערפה דעריפתה זו היא שחיטתה כדאיתא פרק שני שעירי (יומא דף סד.) דחייתו לצוק זו היא שחיטתו ויש לומר דמכל מקום לא היה לו לתנא לקרות ושחטה דהתם אין בברייתא ושחטה רק בעי לאשכוחי ביה מחוסר זמן במשתלח.
ורבנן אמרי [וחכמים אומרים]: שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה, ולכן חייב על כך. אלא אי אמרת [אם אתה אומר] שרק לאחר עריפה היא נאסרת, אמאי פטר [מדוע פוטר] ר׳ שמעון? הלוא שחיטה ראויה היא!
Rav Hamnuna continues: And the Rabbis say: Slaughter that does not render the animal fit for consumption is considered slaughter, and therefore he is liable for the slaughter of a mother and its offspring. But if you say that the prohibition does not take effect until after the breaking of the neck of the heifer, why does Rabbi Shimon exempt him; it is a slaughter that renders the animal fit for consumption?
הכל
(5) וְכִי תֵּימָא סָבַר ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן עֶגְלָה בִּשְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה וְהָתְנַן כָּשֵׁר בַּפָּרָה פָּסוּל בְּעֶגְלָה עֲרוּפָה פָּסוּל בַּפָּרָה כָּשֵׁר בְּעֶגְלָה עֲרוּפָה פָּרָה בִּשְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בַּעֲרִיפָה פְּסוּלָה עֶגְלָה בַּעֲרִיפָה כְּשֵׁרָה בִּשְׁחִיטָה פְּסוּלָה.
And if you would say the reason is that Rabbi Shimon holds that one who performs the breaking of the neck of the heifer by slaughter has performed the mitzva in a fit manner, and consequently that slaughter rendered the heifer prohibited with regard to deriving benefit from it and it is therefore unfit for consumption, that suggestion cannot be correct. Didn’t we learn in a mishna (Ḥullin 23b): That which is fit in a red heifer is unfit in a heifer whose neck is broken; that which is fit in a heifer whose neck is broken is unfit in a red heifer. How so? With regard to the red heifer, it is fit with slaughter; it is unfit with breaking the neck. With regard to the heifer whose neck is to be broken, it is fit with breaking the neck; it is unfit with slaughter.
וכי תימא סבר ר׳ שמעון עגלה בשחיטה כשרה – דשחיטת עגלה במקום עריפה היא דשחיטתה אוסרתה בהנאה כמו עריפה:
והתנן הכשר בפרה כו׳ – אישתיק. רבה:
וכי תימא קסבר ר״ש עגלה בשחיטה כשרה – לכפרתה והויא לה שחיטה שאינה ראויה לאכילה ומשמע דשחיטה במקום עריפה קיימא.
הכשר בפרה – בפרה אדומה.
וכי תימא [ואם תאמר] כי טעם הדבר הוא שסבר [סבור] ר׳ שמעון שעגלה ערופה גם בשחיטה כשרה, ולאו דווקא בעריפה, ומפני כן שחיטה שאינה ראויה היא, שהרי בכך נאסרת העגלה בהנאה, והתנן [והרי שנינו במשנה]: מה שכשר בפרה אדומה פסול בעגלה ערופה, ומה שפסול בפרה כשר בעגלה ערופה. כיצד? פרה — דינה בשחיטה דווקא, ובזה היא כשרה, אבל בעריפה היא פסולה, ואילו עגלה — דווקא בעריפה כשרה, בשחיטה פסולה!
And if you would say the reason is that Rabbi Shimon holds that one who performs the breaking of the neck of the heifer by slaughter has performed the mitzva in a fit manner, and consequently that slaughter rendered the heifer prohibited with regard to deriving benefit from it and it is therefore unfit for consumption, that suggestion cannot be correct. Didn’t we learn in a mishna (Ḥullin 23b): That which is fit in a red heifer is unfit in a heifer whose neck is broken; that which is fit in a heifer whose neck is broken is unfit in a red heifer. How so? With regard to the red heifer, it is fit with slaughter; it is unfit with breaking the neck. With regard to the heifer whose neck is to be broken, it is fit with breaking the neck; it is unfit with slaughter.
הכל
(6) אִישְׁתִּיק לְבָתַר דִּנְפַק אֲמַר מַאי טַעְמָא לָא אָמֵינָא לֵיהּ דר״ש דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר עֶגְלָה בִּשְׁחִיטָה כְּשֵׁירָה.
Rava, who holds that the prohibition takes effect only from when the heifer’s neck is broken, was silent, as he had no immediate answer. After Rav Hamnuna left the study hall, Rava said: What is the reason I did not say to him that Rabbi Shimon disagrees with the ruling of that mishna and holds that a heifer whose neck is to be broken is fit even if it is killed by slaughtering?
לבתר דנפק – רב המנונא:
אמר רבה מ״ט לא אמרי ליה דר׳ שמעון – סבר עגלה בשחיטה כשירה ושחיטתה היא אוסרתה בעריפה ולא הויא שחיטה ראויה:
אישתיק [שתק] רבא, שאמר שלאחר עריפה היא נאסרת, שלא מצא תשובה לדבר. לבתר דנפק [אחרי שיצא], אמר: מאי טעמא לא אמינא ליה [מה טעם לא אמרתי לו] לרב המנונא, שר׳ שמעון סבר [סבור] כי עגלה בשחיטה כשירה, והוא חולק על מה ששנינו שהכשר בפרה פסול בעגלה!
Rava, who holds that the prohibition takes effect only from when the heifer’s neck is broken, was silent, as he had no immediate answer. After Rav Hamnuna left the study hall, Rava said: What is the reason I did not say to him that Rabbi Shimon disagrees with the ruling of that mishna and holds that a heifer whose neck is to be broken is fit even if it is killed by slaughtering?
הכל
(7) וְרַב הַמְנוּנָא אָמַר לָךְ לָא נִשְׁתְּמִיט תַּנָּא דְּנַשְׁמְעִינַן עֶגְלָה בִּשְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה דְּתֵימָא ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא.
The Gemara notes: But if Rava had given that answer, Rav Hamnuna could have said to you in response to that claim: The mishna would not have left out the opinion of the tanna who teaches us that a heifer whose neck is to be broken is fit if it is killed by slaughtering. In other words, there should be some source for this opinion, and in the absence of a source, there is no basis for saying that this is the opinion of Rabbi Shimon.
ומעירים: ורב המנונא אמר לך [היה אומר לך] כנגד זה: לא נשתמיט תנא דנשמעינן [לא נשמט תנא שישמיע לנו] שעגלה בשחיטה כשרה, אין מי ששונה דעה כזו, דתימא [שתאמר] ששיטת ר׳ שמעון היא.
The Gemara notes: But if Rava had given that answer, Rav Hamnuna could have said to you in response to that claim: The mishna would not have left out the opinion of the tanna who teaches us that a heifer whose neck is to be broken is fit if it is killed by slaughtering. In other words, there should be some source for this opinion, and in the absence of a source, there is no basis for saying that this is the opinion of Rabbi Shimon.
הכל
(8) אָמַר רָבָא מְנָא אָמֵינָא לַהּ מִדִּתְנַן עֶגְלָה עֲרוּפָה אֵינָהּ כֵּן געַד שֶׁלֹּא נֶעֶרְפָה תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר וְאִי אָמְרַתְּ מֵחַיִּים אַמַּאי תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר הָא אִיתַּסְרָא לַהּ מֵחַיִּים.
Rava said: From where do I say that the prohibition takes effect when the animal’s neck is broken? I say it from that which we learned in the mishna: In the case of a heifer whose neck is broken, that is not so; if the identity of the murderer is discovered before the heifer’s neck was broken, it shall go out and graze among the flock, as it is not consecrated, like all other animals. And if you say that the prohibition takes effect from the time when the animal is alive, why does it go out and graze among the flock? Wasn’t the animal prohibited already from when it was alive?
אמר רבא מנא אמינא לה – דלאחר עריפה אסור בהנאה:
מדתנן עגלה וכו׳ אלא אם עד שלא נערפה נמצא ההורג תצא ותרעה בעדר ואי אמרת מחיים אסורה משעת ירידתה אמאי תצא כו׳. תני אם עד שלא נראית לעריפה כלומר אם קודם ירידתה לנחל איתן שנראית לעריפה נמצא ההורג תצא ותרעה בעדר. הא מאחר שירדה שנראית לעריפה אפי׳ מחיים אסורה:
הא איתסרא לה מחיים – וא״ת ומה בכך והרי אשם ודאי דנודע עד שלא נשחט יצא וירעה ויש לומר דיש לנו לדמויי עגלה ערופה לאשם תלוי שבאה לכפר הספק שעל ספק באתה מתחלה כיפר ואם כן דמיתסר מחיים גם אחר שנודע באיסור הראשון עומדת.
אמר רבא: מנא אמינא לה [מנין אני אומר אותה] את שיטתי, שעגלה ערופה נאסרת רק לאחר עריפה? מדתנן [ממה ששנינו] במשנתנו: עגלה ערופה אינה כן, אם עד שלא נערפה נודע מי הרוצח — תצא ותרעה בעדר ככל בהמה. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שנאסרת מחיים, אמאי [מדוע] תצא ותרעה בעדר? הא איתסרא לה [הרי כבר נאסרה לה] מחיים!
Rava said: From where do I say that the prohibition takes effect when the animal’s neck is broken? I say it from that which we learned in the mishna: In the case of a heifer whose neck is broken, that is not so; if the identity of the murderer is discovered before the heifer’s neck was broken, it shall go out and graze among the flock, as it is not consecrated, like all other animals. And if you say that the prohibition takes effect from the time when the animal is alive, why does it go out and graze among the flock? Wasn’t the animal prohibited already from when it was alive?
הכל
(9) תְּנִי עַד שֶׁלֹּא נִרְאֵית לַעֲרִיפָה אֵימָא סֵיפָא מִשֶּׁנֶּעֶרְפָה תִּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ תְּנִי מִשֶּׁנִּרְאֵית לַעֲרִיפָה.
The Gemara rejects this proof: One should teach the mishna as follows: If the identity of the murderer is discovered before the heifer was fit for having its neck broken, i.e., before it descended to a rough, dried-up stream, it shall go out and graze among the flock, but after that time it is prohibited to derive benefit from the animal. Rava raises a further difficulty: Say the latter clause of the mishna: But if the identity of the murderer was discovered after the heifer’s neck was broken, it shall be buried in its place. This indicates that the prohibition takes effect only after the heifer’s neck is broken. The Gemara rejects this proof in a similar manner: Teach that the mishna says: If the identity of the murderer was discovered after the heifer was fit for having its neck broken it shall be buried.
ודוחים, תני [שנה במשנה]: עד שלא נראית לעריפה, כלומר, אם קודם שהורידוה לנחל נודע הרוצח — תצא ותרעה בעדר, אבל לאחר מכן — אסורה בהנאה. מוסיף עוד רבא להוכיח, אימא סיפא [אמור את סופה] של המשנה: אם משנערפה נודע ההורג — תקבר במקומה, משמע שרק משנערפה נאסרה! ודוחים: תני [שנה]: משנראית לעריפה תיקבר.
The Gemara rejects this proof: One should teach the mishna as follows: If the identity of the murderer is discovered before the heifer was fit for having its neck broken, i.e., before it descended to a rough, dried-up stream, it shall go out and graze among the flock, but after that time it is prohibited to derive benefit from the animal. Rava raises a further difficulty: Say the latter clause of the mishna: But if the identity of the murderer was discovered after the heifer’s neck was broken, it shall be buried in its place. This indicates that the prohibition takes effect only after the heifer’s neck is broken. The Gemara rejects this proof in a similar manner: Teach that the mishna says: If the identity of the murderer was discovered after the heifer was fit for having its neck broken it shall be buried.
הכל
(10) אִם כֵּן אֵימָא סֵיפָא שֶׁעַל הַסָּפֵק בָּאָה מִתְּחִלָּה כִּיפְּרָה סְפֵיקָהּ וְהָלְכָה לָהּ וְאִי מֵחַיִּים עֲדַיִין לֹא כִּיפְּרָה ספיקתה.
Rava continues to ask: If so, say the latter clause of the mishna: The reason for this halakha is that from the outset, the heifer whose neck is broken comes to atone for a situation of uncertainty. If its neck was broken before the identity of the murderer was revealed, its mitzva was fulfilled, as it atoned for its uncertainty and that uncertainty is gone. And if the mishna is discussing a case where the animal is alive, the heifer has still not atoned for its uncertainty. Rather, it is clear from the last clause of the mishna that the prohibition takes effect when the heifer’s neck is broken.
ואי ס״ד מחיים אסורה היכי אמר כיפרה ספיקה הא עדיין כשנמצא ההורג עדיין לא כיפר דאכתי לא נערפה ואמאי תקבר. אמר לך רב המנונא תנאי היא ואנא דאמרי כהאי תנא דבי ר׳ ישמעאל:
מקשה על כך רבא: אם כן, שמכאן אתה מוכיח, אימא סיפא [אמור את סופה], את הנימוק להלכה זו: מדוע תיקבר? מפני שעל הספק באה מתחלה, כיפרה ספיקה והלכה לה. ואי [ואם] כבר מחיים מדובר, הרי עדיין לא כיפרה ספיקתה! אלא מוכח ממשנתנו כי רק לאחר עריפה היא נאסרת.
Rava continues to ask: If so, say the latter clause of the mishna: The reason for this halakha is that from the outset, the heifer whose neck is broken comes to atone for a situation of uncertainty. If its neck was broken before the identity of the murderer was revealed, its mitzva was fulfilled, as it atoned for its uncertainty and that uncertainty is gone. And if the mishna is discussing a case where the animal is alive, the heifer has still not atoned for its uncertainty. Rather, it is clear from the last clause of the mishna that the prohibition takes effect when the heifer’s neck is broken.
הכל
(11) תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא נֶאֱמַר מַכְשִׁיר וּמְכַפֵּר בִּפְנִים וְנֶאֱמַר מַכְשִׁיר וּמְכַפֵּר בַּחוּץ.
The Gemara explains: Although it is evident that the mishna rules that the prohibition takes effect when the heifer’s neck is broken, this matter is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Hamnuna: It is stated in the Torah that there are offerings that enable one to partake of sacrificial foods, e.g., the guilt offering of a leper, and there are offerings that atone, e.g., a sin offering or guilt offering, all of which are brought inside the Temple. And it is also stated in the Torah that there are offerings that enable one to partake of sacrificial foods, e.g., the birds of a leper’s purification ritual, and offerings that atone, e.g., the heifer whose neck is broken, that are brought outside the Temple.
נאמר מכשיר ומכפר בפנים – היינו אשם מצורע שמכשירו ליכל בקודש ומכפר היינו חטאת מצורע ועשייתם בפנים הויא בעזרה:
ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ – היינו צפור שחוטה דמצורע שמכשירו ליכנס למחנה ומכפר בחוץ היינו עגלה ערופה מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשו בו מכשיר כמכפר דזה וזה אסורין בהנאה מחיים משעה שהקדישן אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשו בו מכשיר כמכפר דשניהם אסורי׳ בהנאה מחיים. ואיכא דאמרי מכשיר בחוץ היינו צפור משולחת דמצורע דאסורה בהנאה מחיים עד שעת שילוחה אבל לאחר שילוחה מותר בהנאה דלא אמרה תורה שלח לתקלה:
תנאי היא נאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ כו׳ אף מכשיר ומכפר בחוץ עשה מכשיר – פירוש צפורי מצורע כמכפר עגלה ערופה קשה ומנלן דמיתסרא מחיים אימא דיליף מעגלה ערופה וצפורי מצורע נאסרים לאחר שחיטה וכן קשיא פרק האיש מקדש (קדושין דף נז. ושם) דמייתי מינה דצפורי מצורע מיתסרי מחיים ובקונט׳ פירש כאן אלמא סבירא ליה עגלה ערופה אסירא מחיים דכי היכי דגמר מכשיר ממכפר כל שכן דגמר מכפר ממכפר עגלה משעיר המשתלח ושעיר המשתלח ודאי אסור מחיים כשאר קדשים ודוחק ור״י מפרש דמכשיר בחוץ היינו משולחת ובמקצת ספרים הוא כתיב וה״פ אף בחוץ עשה מכשיר משולחת דאסור בהנאה כמו עגלה ערופה והדר נילף עגלה ממכשיר כי היכי דאסורה מחיים הכי נמי עגלה והכי נמי שחוטה אסורה מחיים וניחא השתא הך דקדושין ועוד י״ל (בהך) התם על כרחך הך בנין אב דמכשיר כמכפר לא אתא אלא ללמד על צפורי מצורע דאסירי מחיים דאי לאחר שחיטה ל״ל מלא תאכלו לרבות השחוטה שמעינן איסור הנאה וא״ת ולא תאכלו היכי משתמע איסור הנאה והלא הוא כתוב גבי עופות טמאין דמותרין בהנאה וי״ל דגלי לן קרא דשחוטה מיתסרא סברא הוא שגם המשולחת שתאסר עד השילוח שסברא הוא ששתיהן שוות עד גמר מצוותן ואיסור שבמשולחת היינו איסור הנאה הילכך שחוטה נמי תיאסר בהנאה וכן צ״ל בסוגיא דהתם.
ומעירים: אף שכך מוכח ממשנתנו, תנאי [מחלוקת תנאים] היא בענין זה, דתניא [ששנויה ברייתא] כשיטת רב המנונא: נאמר מכשיר בפנים (במקדש), כלומר, אשם מצורע, שמכשיר ומטהר את המצורע לאכול קדשים, ונאמר מכפר בפנים, שאר חטאות ואשמות. וכן נאמר מכשיר בחוץ, שתי הציפורים שמטהרים על ידן את המצורע, ונאמר מכפר בחוץ, עגלה ערופה, שמכפרת מחוץ למקדש.
The Gemara explains: Although it is evident that the mishna rules that the prohibition takes effect when the heifer’s neck is broken, this matter is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Hamnuna: It is stated in the Torah that there are offerings that enable one to partake of sacrificial foods, e.g., the guilt offering of a leper, and there are offerings that atone, e.g., a sin offering or guilt offering, all of which are brought inside the Temple. And it is also stated in the Torah that there are offerings that enable one to partake of sacrificial foods, e.g., the birds of a leper’s purification ritual, and offerings that atone, e.g., the heifer whose neck is broken, that are brought outside the Temple.
הכל
(12) מָה מַכְשִׁיר וּמְכַפֵּר הָאָמוּר בִּפְנִים עָשָׂה בּוֹ מַכְשִׁיר כִּמְכַפֵּר אַף מַכְשִׁיר [וּמְכַפֵּר] הָאָמוּר בַּחוּץ עָשָׂה מַכְשִׁיר כִּמְכַפֵּר.:
The baraita continues: Therefore, the offerings brought outside the Temple are compared to those offered inside: Just as with regard to the offerings that enable or atone which are stated in the Torah that are sacrificed inside the Temple, the Torah made the offering that enables like the offering that atones, as even the former has portions of it that are burned on the altar, so too, with regard to offerings that enable or atone which are stated in the Torah that are sacrificed outside the Temple, the Torah made the offering that enables, e.g., the birds of a leper, like the offering that atones, e.g., the heifer whose neck is broken, in that one is prohibited from deriving benefit from either while they are still alive. According to this baraita, the heifer whose neck is broken is prohibited while it is still alive.
מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר, שדינו של אשם מצורע כדין שאר קרבנות — אף מכשיר [ומכפר] האמור בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר, שכשם שעגלה ערופה נאסרת מחיים — כך ציפורי מצורע נאסרות מחיים. הרי שלדעת תנא זה עגלה ערופה אסורה מחיים.
The baraita continues: Therefore, the offerings brought outside the Temple are compared to those offered inside: Just as with regard to the offerings that enable or atone which are stated in the Torah that are sacrificed inside the Temple, the Torah made the offering that enables like the offering that atones, as even the former has portions of it that are burned on the altar, so too, with regard to offerings that enable or atone which are stated in the Torah that are sacrificed outside the Temple, the Torah made the offering that enables, e.g., the birds of a leper, like the offering that atones, e.g., the heifer whose neck is broken, in that one is prohibited from deriving benefit from either while they are still alive. According to this baraita, the heifer whose neck is broken is prohibited while it is still alive.
הכל
(13) מתני׳ מַתְנִיתִין : ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִתְנַדֵּב אָדָם אָשָׁם תָּלוּי בְּכׇל יוֹם וּבְכׇל עֵת שֶׁיִּרְצֶה הוּא הָיָה נִקְרָא אֲשַׁם חֲסִידִים אָמְרוּ עָלָיו עַל בָּבָא בֶּן בּוּטָא שֶׁהָיָה מִתְנַדֵּב אָשָׁם תָּלוּי בְּכׇל יוֹם חוּץ מֵאַחַר יוֹם כִּיפּוּרִים יוֹם אֶחָד.
MISHNA: Rabbi Eliezer says: A person may volunteer to bring a provisional guilt offering every day and at any time that he chooses, even if there is no uncertainty as to whether he sinned, and this type of offering was called the guilt offering of the pious, as they brought it due to their constant concern that they might have sinned. They said about Bava ben Buta that he would volunteer to bring a provisional guilt offering every day except for one day after Yom Kippur, when he would not bring the offering.
ערך אשם
אשם – א(הוריות ט.) במשנה אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין ומשיח ובית דין פטורין (כריתות יז:) (כריתות כה.) במשנה ר״ע מחייב על ספק מעילות אשם תלוי חתיכה של חולין וחתיכה של קודש אכל את אחד מהן וכו׳. ובפרק המביא אשם תלוי (כריתות כה.) במשנה ר״א אומר אדם מתנדב אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה והוא היה נקרא אשם חסידים אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב בכל יום אשם תלוי חוץ מאחר יום הכפורים יום אחד אמר המעון הזה אילו היו מניחין לי הייתי מביא אלא אמרו לי המתן עד שתכנס לספק וחכמים אומרים אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. ובסוף מסכת (תמורה לד) אשם תלוי תשרף ורבי יהודה אומר יקבר חטאת העוף הבאה על הספק תשרף רבי ירמיה אומר יטילנה לאמה פי׳ בערך חי״ת (א״ב: ר׳ יהודה כתוב).
ערך אשם
אשם – ב(הוריות ט.) במשנה אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין ומשיח ובית דין פטורין (כריתות יז:) (כריתות כה.) במשנה ר״ע מחייב על ספק מעילות אשם תלוי חתיכה של חולין וחתיכה של קודש אכל את אחד מהן וכו׳. ובפרק המביא אשם תלוי (כריתות כה.) במשנה ר״א אומר אדם מתנדב אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה והוא היה נקרא אשם חסידים אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב בכל יום אשם תלוי חוץ מאחר יום הכפורים יום אחד אמר המעון הזה אילו היו מניחין לי הייתי מביא אלא אמרו לי המתן עד שתכנס לספק וחכמים אומרים אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. ובסוף מסכת (תמורה לד) אשם תלוי תשרף ורבי יהודה אומר יקבר חטאת העוף הבאה על הספק תשרף רבי ירמיה אומר יטילנה לאמה פי׳ בערך חי״ת (א״ב: ר׳ יהודה כתוב).
ערך דע
דע – ג(שבת ב: שבועות ב:): ידיעות הטומאה ב׳ טומאת קדש וטומאת מקדש שהן ד׳ קודש ומקדש. יציאות השבת ב׳ הוצאה דעני והוצאה דבענ הבית ד׳ הכנסה דעני והכנסה דבעל הבית. מראות נגעים ב׳ שאת ובהרת ד׳ שאת ותולדה בהרת ותולדה. תנן בהאי פירקא דעל הודע ולא הודע שעיר המשתלח מכפר ורמו עלה בני מערבא (כריתות כה) חייבי אשמות ודאין שעבר עליהן יום הכפורים חייבין להביא אחר יום הכפורים ומקשו והלא כיפר יום הכפורים ואוקמוה ההיא דכריתות במודר ביום הכפורים. (חולין ה) שב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו פי׳ כתיב אשר לא תעשינה בזדון שאם יודע לו אינו עושה אז אם חטא בשוגג חייב חטאת פרט למשומד שאינו חוטא בשוגג שאם חטא בשוגג ונודע לו ורצה להביא קרבן אין מקבלים ממנו לפי שבשעת שאכל בשוגג אם היה אדם מודיעו שחלב הוא לא היה נמנע מלאכול. (בבא מציעא יא) דעת אחרת מקנה אותן שאני פי׳ שאני בין מידעם דאתי ממילא למידי דקא איניש דאית ביה דעת וקא מקני ליה. גדולה דיעה שניתנה בין שתי אותיות של הקב״ה (ברכות לג). (סנהדרין צב. עירובין נד) ומודע לבינה תקרא רבא אמר עשה מודעין לתורה פירש מודעין סימנין מודעין קבע זמן לתלמוד דיעה קנית מה חסרת (בריש ויקרא רבה. ובילמדנו בריש אלה פקודי) כשנכנס אדריינוס למקדש והיה מחרף ומגדף ועליו אמר דודרבון כל העולמים העלה עליהן שאילו היו יכולים לקוץ ארזים לעשות סולמות לעלות לרקיע היו עולין שנאמר יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות: תשובה דרבי׳ גרשום ז״ל כל מודעי שמסר מודעא ואמר אנוס אני על מתנה זו שאני נותן ומודעי דמודעי שאמר לעדים מסרתי מודעא ונתגלה לו ועכשיו מוסרני לפניכם שבאונס אני מבטלה ולא ברצון ומודעי דנפקי מגו מודעי כי הא דאמר רב יהודה הא מתנתא טמירתא אף על פי דלא מגבי בה הויא מודעא לחברתה כיצד ראובן שהקנה אחת משדותיו לשמעון במתנה טמירתא דאמר לעדים זילו איטמרו הוי מודעא חזר ונתן שדה אחרת ללוי בסתם דלא אמר איטמרו ולא אמר כתבוה בשוקא או בברא אזלינן בתר אומדן דעתא ואמרינן כי היכי דלשמעון במתנה טמירתא ללוי נמי במתנה טמירתא גט ומתנה יכול לבטל בלא אונס וזהו אם בתן לאחד סתם וחזר ונתנה לאחר ואמר איטמרו הוויא שניה מודעא לראשונה ולא קנו שניהן.
ערך חט
חט – ד(נזיר כט.) והתניא רבי יוסי בר רבי חנינא אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת תלמוד לומר והזב את זובו לזכר ולקבה מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי וכו׳ פי׳ אדם ששגג באחד מחייבי כריתות ונודע לו חייב חטאת כשבה או שעירה ואם לא נודע לו ודאי חייב איל בכסף שקלים לאשם ואיל וכבש מין אחד הן אף נקבה כשהיא יולדת ודאי מביאה שתי תורים או שני בני יונה וכן כשהיא זבה ודאי מביאה ב׳ תורים או שני בני יונה א׳ לחטאת וא׳ לעולה וכשהיא ספק יולדת כגון ספק רוח הפילה או נפל הפילה או ספק זבה מביאה עוף ותנן (כריתות ב.) על ל״ו כריתות מי שעובר על אחת מהן חייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע לו אשם תלוי אי מה זכר מביא אשם תלוי ונאכל אף נקבה חטאת העוף שמביאה על הספק נאכל לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד וכו׳ (כריתות ז) אלו מביאות ואינו נאכל המפלת ואין ידוע מה הפילה ואי קשיא לך הא דגרסינן (פסחים כח) אמר לו אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק יוכיחו שהן בבל תותירו ואנו אומרים שהן בשריפה ואתה אומר בקבורה לא קשיא הא דאמר אשם תלוי אינו נאכל מיירי בנודע לו. לאחר שחיטה שחטא ודאי או שלא חטא כלל כמפורש (בסיפר׳ בסוף פרשת ויקרא) ותנן נמי (כריתות כג) ואם משנשחט נודע לו הדם ישפך והבשר יצא לבי׳ השריפה ופלוגתא דרבי יהודה ורבנן (תמורה לג) חטאת העוף הבא על הספק תשרף רבי יהודה אמר יטילנה לאמה גמרא אמר רבי יהודה יטילנה לאמה מנתח׳ אבר אבר וישליכנה לפני האמה ומתגלגלת ויורדת לנחל קרדון תנו רבנן אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק וחולק שנשחטו בעזרה רבי יהודה אומר יקברו רבי שמעון אומר ישרפו ואי קשיא לך הא דתנן (כריתות כה) חטאת העוף שבא על הספק אם משנמלקה נודע לו הרי זו תרק׳ מכלל שאם לא נודע לו לא נאכלת לעולם וזה מפורש בגמר׳ מתני׳ בנודע לה שלא ילדה ובדין הוא דמותרת בהנאה דכיון דמלקה איסור חולק שנשחטו בעזרה לית בה ומאי תקבר מדרבנן ואצטריך מתניתא לגופה לאוסרה בהנאה ולאו לאשמועינן שאם לא נודע לה שנאכלת ועוד בזו הל׳ כרבי יוחנן דאמר אסורה באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת (נזיר כט) מי מיחייב עליה משום חולין שנשחטו בעזרה והתניא הנוחר והמעקר אין בו משום שוחט חולין בעזרת. (ראש השנה כו) חוטא בל יתגאה פי׳ אדם שחטא בל יתגאה. (יומא לו) וחכמים אומרים חטאתי עויתי פשעתי וכן הלכה. (בויקרא רבה פרשת לעולם ה׳ דברך נצב וריש גמר׳ דראש השנה ירושלמי) מפני מה בכל המועדים כתיב חטאת ובעצרת לא כתיב ביה חטאת אמר הקב״ה הואיל וקבלתם את תורתי מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם עולה היא ואמר רחמנ׳ עביד בה מעשה חטאת. (יומא טו) בגמ׳ ומקטיר את הקטרת פי׳ כך מעש׳ ההזאות כל הזאה הניתנת בחודו של קרן כשתי הזאו׳ היא חשובה ודין העולה שתים בחודם של קרנות ונחשבות ד׳ והחטאת דינה ד׳ מתנות על ד׳ קרנות לפיכך אחר כך נותן ב׳ שהן ד׳ כמעשה חטאת ואע״ג שדם חטאת נזרק למעלה מחציו ודם העולה נזרק למטה מחציו של מזבח כדתנן (ובפרק ג׳ במידות) חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים.
א. [שולד אפפער.]
ב. [שולד אפפער.]
ג. [וויססען. קעננען.]
ד. [זינדיגען.]
א משנה ר׳ אליעזר אומר: מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל עת שירצה, גם אם אין לו ספק ידוע של עבירה. הוא היה נקרא אשם חסידים, שחסידים ויראי חטא היו מביאים אשם זה בכל עת, שמא חטאו. אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום, חוץ מאחר יום כיפורים יום אחד שלא היה מביא.
MISHNA: Rabbi Eliezer says: A person may volunteer to bring a provisional guilt offering every day and at any time that he chooses, even if there is no uncertainty as to whether he sinned, and this type of offering was called the guilt offering of the pious, as they brought it due to their constant concern that they might have sinned. They said about Bava ben Buta that he would volunteer to bring a provisional guilt offering every day except for one day after Yom Kippur, when he would not bring the offering.
הכל
(14) אָמַר הַמָּעוֹן הַזֶּה אִילּוּ הָיוּ מַנִּיחִין לִי הָיִיתִי מֵבִיא אֶלָּא אוֹמְרִים לִי הַמְתֵּין עַד שֶׁתִּכָּנֵס [לבית] הספק דוחכ״א וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי אֶלָּא עַל שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת.
Bava ben Buta said: I take an oath by this abode of the Divine Presence that if they would have allowed me, I would have brought a guilt offering even on that day. But they would say to me: Wait until you enter into a situation of potential uncertainty. And the Rabbis say: One brings a provisional guilt offering only in a case where there is uncertainty as to whether he performed a sin for whose intentional performance one is liable to receive karet and for whose unwitting performance one is liable to bring a sin offering.
אמר המעון כו׳ – וחכמים אומרים אין מביא אשם תלוי על שאר ספק איסור אלא על ספק דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת:
אמר בבא בן בוטא בלשון שבועה: המעון (המקדש) הזה! אילו היו מניחין לי הייתי מביא גם ביום זה, אלא אומרים לי: המתין עד שתכנס לספק, שהרי ביום הכפורים התכפרו כל עוונותיו, ואין על מה להביא מיד קרבן למחרת. וחכמים אומרים: אין מביא אשם תלוי אלא על ספק בדבר שעל זדונו חייב כרת ועל שגגתו מביא חטאת.
Bava ben Buta said: I take an oath by this abode of the Divine Presence that if they would have allowed me, I would have brought a guilt offering even on that day. But they would say to me: Wait until you enter into a situation of potential uncertainty. And the Rabbis say: One brings a provisional guilt offering only in a case where there is uncertainty as to whether he performed a sin for whose intentional performance one is liable to receive karet and for whose unwitting performance one is liable to bring a sin offering.
הכל
(15) החַיָּיבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וַדָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּיפּוּרִים חַיָּיבִין לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּיפּוּרִים וְחַיָּיבֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין פְּטוּרִין מִי שֶׁבָּא בְּיָדוֹ סְפֵק עֲבֵירָה ביוה״כ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֲפִילּוּ עִם חֲשֵׁיכָה פָּטוּר שֶׁכׇּל הַיּוֹם מְכַפֵּר.
Those liable to bring sin offerings and definite guilt offerings for whom Yom Kippur has passed are liable to bring them after Yom Kippur. By contrast, those liable to bring provisional guilt offerings are exempt from bringing them after Yom Kippur. With regard to one who encountered uncertainty as to whether he performed a sin on Yom Kippur, even if it was at nightfall at the end of the day, he is exempt, as the entire day atones for uncertain sins.
חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכיפורים — חייבין להביא קרבנם לאחר יום הכיפורים, וחייבי אשמות תלויין שעבר עליהם יום הכיפורים — פטורין. מי שבא בידו ספק עבירה ביום הכפורים אפילו עם חשיכה כלומר, סמוך לסוף היום — הרי זה פטור מלהביא אשם תלוי, לפי שכל היום מכפר.
Those liable to bring sin offerings and definite guilt offerings for whom Yom Kippur has passed are liable to bring them after Yom Kippur. By contrast, those liable to bring provisional guilt offerings are exempt from bringing them after Yom Kippur. With regard to one who encountered uncertainty as to whether he performed a sin on Yom Kippur, even if it was at nightfall at the end of the day, he is exempt, as the entire day atones for uncertain sins.
הכל
(16) הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חַטַּאת הָעוֹף סָפֵק וְעָבַר עָלֶיהָ יוה״כ יוֹם הַכִּפּוּרִים חַיֶּיבֶת לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּיפּוּרִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכְשֶׁרֶת לֶאֱכוֹל בִּזְבָחִים וחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק אִם מִשֶּׁנִּמְלְקָה נוֹדַע תִּקָּבֵר.:
A woman upon whom it is incumbent to bring a bird sin offering due to uncertainty, e.g., uncertainty with regard to whether or not her miscarriage obligated her to bring the sin offering of a woman who gave birth, for whom Yom Kippur has passed, is liable to bring it after Yom Kippur. This is because the offering does not come as atonement for a sin; rather, it renders her eligible to partake of the meat of offerings. With regard to this bird sin offering that is brought due to uncertainty, if it became known to her that she was exempt from bringing the offering after the nape of the neck of the bird was pinched, the bird must be buried.
אינה כן – באשם תלוי דבהא לא פליגי רבנן אם עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר.
הא איתסרא מחיים – כשירדה לנחל איתן.
עד שלא נראית לעריפה – דלא ירדה לנחל איתן.
משנערפה תקבר במקומה – נערפה אין לא נערפה לא.
תנאי היא – אי אסורה מחיים אי לא דתנא דבי רבי ישמעאל סבר מחיים אסורה.
מכשיר בפנים – אשם מצורע.
מכפר – חטאות ואשמות.
מכשיר בחוץ – צפרי מצורע.
מכפר בחוץ – שעיר המשתלח ועגלה ערופה.
מה מכשיר האמור בפנים עשה בו מכשיר – אשם מצורע כמכפר כשאר חטאות ואשמות.
אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשה בו מכשיר – צפרי מצורע דאסורין בהנייה מחיים כמכפר בשעיר המשתלח ועגלה ערופה. אלמא סבירא ליה דעגלה ערופה מחיים אסירא דכי היכי דגמר מכשיר ממכפר יליף מכפר ממכפר עגלה משעיר ושעיר ודאי אסור מחיים כשאר קדשים. והכי מפרש במסכת קדושין בשילהי האיש מקדש (דף נז.).
מתני׳ עד שתכנס לבית הספק – ושאר ימות השנה הוא דאיכא למיחש בספק שמא חטא או שום עון או לאו אבל השתא ליכא למיחש דהא כיפר יום הכפורים.
האשה שיש עליה חובה להביא חטאת העוף מספק, כגון שספק אם נתחייבה בקרבן יולדת, שמא לא הפילה ולד, ועבר עליה יום הכפורים — חייבת להביא חטאת זו לאחר יום הכיפורים, מפני שאינה באה לכפרת עוונות אלא היא מכשרת את האשה לאכול בזבחים. חטאת העוף הבאה על הספק, אם משנמלקה החטאת נודע לה שהיתה פטורה מקרבן — הרי זו תקבר.
A woman upon whom it is incumbent to bring a bird sin offering due to uncertainty, e.g., uncertainty with regard to whether or not her miscarriage obligated her to bring the sin offering of a woman who gave birth, for whom Yom Kippur has passed, is liable to bring it after Yom Kippur. This is because the offering does not come as atonement for a sin; rather, it renders her eligible to partake of the meat of offerings. With regard to this bird sin offering that is brought due to uncertainty, if it became known to her that she was exempt from bringing the offering after the nape of the neck of the bird was pinched, the bird must be buried.
הכל
(17) גמ׳ גְּמָרָא : מ״ט מַאי טַעְמָא דר׳ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אִי ס״ד סָלְקָא דַעְתָּךְ חוֹבָה הִיא מִתְיְידַע לֵיהּ אַמַּאי מַיְיתֵי חַטָּאת אֶלָּא ש״מ שְׁמַע מִינָּה נְדָבָה הִיא.
GEMARA: What is the reason that Rabbi Eliezer holds that one may volunteer to bring a provisional guilt offering every day and at any time that he chooses? If it enters your mind that a provisional guilt offering is obligatory, then why does he bring a sin offering when it becomes known to him that he sinned? In that case, he has already fulfilled his obligation by sacrificing a provisional guilt offering. Rather, conclude from this inference that a provisional guilt offering is a gift offering.
אי ס״ד חובה היא – ומכפרת כפרה גמורה כשאר חובות א״כ כי מיתיידע ליה אמאי מייתי חטאת הא כפרה עליה אשם תלוי:
גליון: מאי טעמא דרבי אליעזר אי סלקא דעתך חובה כו׳ – מאי טעמא דרבי אליעזר דאמר אשם תלוי בא בנדבה היינו טעמא דאי ס״ד חובה הוא בא אם כן כי מתיידע ליה ודאי אמאי מייתי חטאת והלא כבר יצא ידי חובתו אלא ודאי נדבה הוא כדורון עולה ושלמים. עכה״ג.
ב גמרא שואלים: מאי טעמא [מה טעמו] של ר׳ אליעזר, שהוא סבור שיכול אדם להביא אשם תלוי בנדבה? ומסבירים: אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך לומר] שאשם תלוי חובה גמורה היא, כאשר מתיידע ליה [נודע לו] שאכן חטא אמאי מייתי [מדוע מביא] חטאת? הרי כבר נתכפר לו באשם שהביא מתחילה! אלא שמע מינה [למד מכאן] שנדבה היא.
GEMARA: What is the reason that Rabbi Eliezer holds that one may volunteer to bring a provisional guilt offering every day and at any time that he chooses? If it enters your mind that a provisional guilt offering is obligatory, then why does he bring a sin offering when it becomes known to him that he sinned? In that case, he has already fulfilled his obligation by sacrificing a provisional guilt offering. Rather, conclude from this inference that a provisional guilt offering is a gift offering.
הכל
(18) וְרַבָּנַן עוֹלָה וּשְׁלָמִים הוּא דְּאָתוּ בְּנֶדֶר וּנְדָבָה אֲבָל חַטָּאת וְאָשָׁם חוֹבָה נִינְהוּ וְאָשָׁם תָּלוּי הַיְינוּ טַעְמָא דְּמַיְיתֵי מִקַּמֵּי דְּמִתְיְידַע לֵיהּ לְהָגֵן עָלָיו דְּהַתּוֹרָה חָסָה עַל גּוּפָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
And the Rabbis would respond: It is a burnt offering and a peace offering that come as a vow and gift offering, but a sin offering and a guilt offering, including a provisional guilt offering, are obligatory. And as for a provisional guilt offering, this is the reason that he brings it before his sin is known to him: It is not to achieve atonement, but to protect him from suffering until his sin is known to him, as the Torah spared the bodies of the Jewish people by commanding them to bring this offering.
ורבנן אמרי עולה ושלמים כו׳ אבל חטאת ואשם חובה נינהו ואשם תלוי נמי חובה ואי אמרת א״כ אמאי מייתי חטאת בתריה כשיודע לו לא [קשיא] אשם תלוי לא הוי חובה לכפר כפרה גמורה אלא להכי הוי חובה דהיינו טעמא דמייתי ליה מקמי דניתידע ליה להגן עליו מן היסורין ולהכי חייבוה דהתורה חסה על גופן של ישראל שלא יענשו ביסורין ולהכי חייב לאייתויי כדי להגן עליו ביני ביני ולכשיודע לו יביא חטאת לכפר עליו:
גמ׳ להגן עליו – מן היסורין עד שיוודע לו.
דלמא אשם תלוי – מדקיל כולי האי דאתי על הספק איכא למימר נמי דדינו כעולה ושלמים דאתו בחובה כגון עולת ראייה ושלמי חגיגה ואתו בנדבה אשם תלוי נמי אתי בחובה ובנדבה.
ורבנן [וחכמים] סבורים: עולה ושלמים הוא דאתו [שבאים] בנדר ונדבה, אבל חטאת ואשם — חובה נינהו [הם], ובכלל זה גם אשם תלוי. ואשם תלוי היינו טעמא דמייתי מקמי דמתיידע ליה [זהו הטעם שמביא לפני שנודע לו] אם חטא — לא כדי להתכפר, אלא כדי להגן עליו מן היסורים עד שייתוודע לו, מפני שהתורה חסה על גופן של ישראל, ולכן חייבה אותם להביאו.
And the Rabbis would respond: It is a burnt offering and a peace offering that come as a vow and gift offering, but a sin offering and a guilt offering, including a provisional guilt offering, are obligatory. And as for a provisional guilt offering, this is the reason that he brings it before his sin is known to him: It is not to achieve atonement, but to protect him from suffering until his sin is known to him, as the Torah spared the bodies of the Jewish people by commanding them to bring this offering.
הכל
(19) א״ל אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי דִּילְמָא אָשָׁם תָּלוּי כְּעוֹלָה וּשְׁלָמִים מָה עוֹלָה וּשְׁלָמִים דְּאָתוּ בְּחוֹבָה וְאָתוּ בִּנְדָבָה אָשָׁם תָּלוּי נָמֵי דְּאָתֵי בְּחוֹבָה אָתֵי נָמֵי בִּנְדָבָה.
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: According to the opinion of the Rabbis, one can suggest that perhaps a provisional guilt offering is like a burnt offering and a peace offering: Just as a burnt offering and a peace offering sometimes come as obligatory offerings, e.g., the Festival peace offering and the burnt offering of appearance brought on the pilgrimage Festivals, and they sometimes come as gift offerings, likewise, a provisional guilt offering also sometimes comes as an obligatory offering and sometimes comes as a gift offering as well.
א״ל רב אחא בריה דרב׳ לרב אשי דלמא לרבנן – נמי דילפי מעולה ושלמים לימרו הכי אשם תלוי כעולה ושלמים עולה ושלמים לאו אתו כו׳:
א״ל אמרי לך רבנן עולה ושלמים – אע״ג דאתו נמי בחובה שלמים כגון שלמי עצרת [ועולה כגון] עולת ראייה עיקר כי כתיבי בתורה תחלה בנדבה כתיבי דכתב אם עולה קרבנו מן הבקר ואם זבח שלמים קרבנו אשם תלוי עיקר שלו בחובה כתיב ולא בנדבה:
אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: לשיטת חכמים, מהו ההכרח לומר שאשם תלוי בא אך ורק כחובה? דילמא [שמא] נאמר כי אשם תלוי דינו כעולה ושלמים, מה עולה ושלמים יש דאתו [שבאים] בחובה, וכגון עולת ראיה ושלמי חגיגה, ואתו [ויש שבאים] גם בנדבה, אשם תלוי נמי [גם כן] דאתי [שבא] בחובה נאמר כי הוא אתי נמי [בא גם כן] בנדבה!
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: According to the opinion of the Rabbis, one can suggest that perhaps a provisional guilt offering is like a burnt offering and a peace offering: Just as a burnt offering and a peace offering sometimes come as obligatory offerings, e.g., the Festival peace offering and the burnt offering of appearance brought on the pilgrimage Festivals, and they sometimes come as gift offerings, likewise, a provisional guilt offering also sometimes comes as an obligatory offering and sometimes comes as a gift offering as well.
הכל
(20) א״ל אֲמַר לֵיהּ עוֹלָה וּשְׁלָמִים עִיקָּר בִּנְדָבָה כְּתִיבִי אָשָׁם תָּלוּי עִיקָּר בְּחוֹבָה כְּתִיב.
Rav Ashi said to Rav Aḥa, son of Rava: A burnt offering and a peace offering are primarily written, i.e., discussed, in the context of a gift offering, and they are brought as obligatory offerings only in specific cases mentioned explicitly in the Torah. By contrast, a provisional guilt offering is primarily written in the context of an obligatory offering, similar to a sin offering and a guilt offering.
אמר ליה [לו]: עולה ושלמים עיקר ענייניהם בנדבה כתיבי [כתובים], אלא שהם באים גם כחובה במקרים מיוחדים שציוותה התורה, ואילו אשם תלוי עיקר עניינו בחובה כתיב [כתוב], יחד עם החטאות והאשמות, ובהתאם לכך יש לדון עליו.
Rav Ashi said to Rav Aḥa, son of Rava: A burnt offering and a peace offering are primarily written, i.e., discussed, in the context of a gift offering, and they are brought as obligatory offerings only in specific cases mentioned explicitly in the Torah. By contrast, a provisional guilt offering is primarily written in the context of an obligatory offering, similar to a sin offering and a guilt offering.
הכל
(21) תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא קַמֵּיהּ דְּרָבָא
Rabbi Ḥiyya teaches before Rava:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.