אמרינן לב״ד הגדול אתא – פי׳ ללשכת הגזית מקום ב״ד הגדול כי שם יגלה בתחלה מפני הטרח. פי׳ שיטריחנו להקביל פניו וימנעו מלהכין צרכיהם וא״ת ודילמא אתא אליהו בחמישי ואתא משיח בע״ש: הא לא קשיא הכא דאיהו לאקיבל עליה נזירות אם כבר בא משיח קודם נדרו הילכך אי קאי בע״ש הוי נזיר אבל אי קאי בשבת לא הוי נזיר דאיהו ביום שבן דוד בא בו מנדרו ואילך קאמר ועוד דכיון דאיהו ביום שבן דוד ראוי לבא בו קאמר הרי אינו ראוי לבא בשבת ממש אלא קודם שבת או לאחריו.

בחד בשבא לשתרי תפשוט מינה דאין תחומין דאי יש תחומין בחד בשבא לשתרי – פי׳ דהא כיון דיש תחומין לא אתי אליהו בשבת כי היכי דליתי משיחא בחד בשבא אבל כשאתה אומר אין תחומין אתי אליהו בשבתא ואתי משיחא בחד בשבא ולפי׳ אסור ומהדרי׳ האי תנא ספוקי מספק׳ ליה לחומרא פרש״י ז״ל מספק׳ ליה אי יש תחומין או אין תחומין לחומרא קאמר דאין תחומין הילכך מפשיט לא תפשוט מינה דתילף מינה התירא. נראה מדברי רש״י ז״ל דאפי׳ לגבי עירוב שבת אזלי׳ בהא לחומרא: ועוד דלמ״ד אין תחומין מתוקמי מתני׳ דלעיל ברקק ושנויא דחיקא היא דמסתמא אין חלוק בין רקק למים צלולין. ועוד דתניא לקמן חכם שבין תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל להפסיקו ולא מפלגינן בין מים עמוקים עשרה לשאינן עמוקים עשרה דאלמא יש תחומין למעלה מעשרה וראיות כלם דחויות דההיא דרקק הא פרישנא שפיר. וההיא דחכם אינה כלום דהא פרישנא לעיל דלגבי מים עצמן לא חשיבי אלא למטה מעשרה: ותדע דאם איתא כדבריו היכי לא מייתי לה לההיא דשמעתין ונפשוט מינה דיש תחומין ומאי דאמרי׳ הכא ספוקי מספקא לן ולחומרא דינמא לגבי נזיר איתמרא דה״ל ספיקא דאורייתא אבל בתחומי שבת ספקא דרבנן היא ולקולא וכן הגיה עליו רבי׳ הגדול ז״ל ופסק הוא ז״ל דלקולא נקטי׳ לה דספיק׳ דרבנן הוא וכן כתב הר״ז ז״ל ועל כן התיר רבי׳ ז״ל ליכנס בספינ׳ של עובדי כוכבי׳ בשבת וכן לירד ממנה בהגיען ליבשה בשבת שהרי לא קנו שביתה בים למעלה מעשרה וכן פסקו בתוס׳: ומה שנהגו העם כשרוצים ליכנס בספינה בשבת שהולכים ומקדשים שם מע״ש כדי שיקנו שם שביתה למעל׳ מעשר׳ לא הי׳ צריך דכיון דאין תחומין למעלה מעשרה הרי בלא זה יכולים ליכנס שם בשבת אלא שהם רוצים לקנו׳ שביתה למעלה מעשר׳ כדי שאם יגיעו למחר בנמל שיהו רשאין ליכנס שם ויהיו כבני העיר ואלו היתה שביתתם בביתם לא היו זזין ממקומן מתוך הספינה שהרי חזרו למטה מעשרה והרחיקו מתחומן וכההיא דכתיבנא לעיל. כן כתבו בתוספות. ואף לפי שטה זו צריך היה כי אותן שקדשו בספינה שלא יחזרו אחרי כן ליבשה בשבת שא״כ כיון שלא קנו שביתה בספינה למעלה מעשרה הרי הם קונים שביתה ביבשה ומה הועיל להם מה שקדשו בספינה הא ודאי לא מעלה ולא מוריד ומיהו אכתי איכא למידק אשמעתין דהא אנן קולא בעי׳ למפשט מההוא דנזי׳ דאין תחומין למעלה מי׳ ללמוד משם קולא לגבי עירובי והתלמוד דחא דתנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא אתיא דלגבי תחומי ספקא לקולא לגמרי מה הועיל בעל הש״ס כשדחק הברייתא הזאת והוציאה מן הודאי אל הספק דהא לגבי נזיר בין בזה ובין בזה ולחומרא היא לומר אין תחומין. ולגבי תחומי שבת בין בזה ובין בזה לקולא היא זו הקשה מורנו הרשב״א שיחיה. וי״ל דמשום דאיכא ר׳ עקיבא וכמה תנאי דסבי׳ להו תחומין דאורייתא לפי׳ העמידה בספק דלמ״ד תחומין דאורייתא אזלי׳ בה לחומרא וחיישינן שמא יש תחומין למעלה מעשרה כנ״ל. אבל מורינו ב״ר נר׳ פי׳ דנפקא מינה להיכא דשבת ביבשה ורצה להפליג מיבשה בים ולצאת דרך אניה למעלה מעשרה אי נמי בקפיצה דאי אמרת דפשי׳ לן דאין תחומין שרי אבל השתא מספקא אסור לצאת מתחום ביתו דהא חזקה דתחום ביתו וכל שיש שם חזקה לא אזלינן בתחומין בספקן להקל וכדמוכח לעיל גבי ספק עירוב בשר וכו׳ הא כל שלא קנה שביתה ביבשה מותר הוא בספינה: דבכי הא ספק עירוב לקולא הילכך מי שבא בספינה בשבת ולא יצא משם לייבשה מבין השמשות ועד עכשיו הרי הוא מותר לצאת ליבשה ודינו כבני העיר אם הנמל תוך תחום העיר ואם לאו יש לו ביבשה אלפים אמה וכן אם בא ליכנס בספינה למחר והלך שם מבין השמשות ולא יצא משם רשאי להפליג למחר לכתחלה. אבל אם קנה שביתה ביבשה אינו יכול להפליג בספינה בשבת דכיון שיש לו חזקה דביתו ספק תחומין לחומרא. והמקדשים בספינה כבר אמרנו דינם שאם חזרו ויצאו ליבשה הרי הם קונין שביתה ביבשה דכל שלא קנה שביתה מע״ש מחמת שקנה למעלה מעשרה כשיגיע למטה מעשרה לשם היא קונה שביתה. כל זה פסק רבי׳ שיחיה אבל מורי המובהק ז״ל פסק כדברי רבי׳ ז״ל דספק תחומין לקולא לגמרי ואפי׳ השובת ביבשה מותר להפליג בספינה. ולענין הא דתניא בפ״ק דשבת שאין מפליגין בספינה פחות מג׳ ימים קודם השבת אין ללמוד משם איסור למה שנהגו להפליג בספינה וכדכתיב התם בס״ד ולענין לצאת חוץ לתחום שבת ע״י קרון אם הוא רחב אף על פי שהוא גבוה עשרה או יותר דארעא סמכתא היא וכדאמרינן לעיל גבי עמוד. ואע״ג דממילא אזיל או שהעובדי כוכבים ומזלות מוליכו אין בכך כלום דספינה נמי מנפשא אזלא ואפ״ה קא מתסר למ״ד יש תחומין למעלה מעשרה אלא כמי שהוא בתוך הים אפי׳ למ״ד יש תחימין כדמוכח לעיל הולך שם דה״ל כמי שהוציאוהו עובדי כוכבים ומזלות או רוח רעה אלא דכשעמד לא יזוז ממקומו ליבשה ולר׳ עקיבא לא יהלך בספינה אלא בד׳ אמות והרשב״ם היה מתיר לילך בקרון בשבת כיון שהעובדי כוכבים ומזלות בעצמו מוליכו חוץ לתחום ואיהו לא מידי קא עביד ואינו נכון ועוד אסר ר״י ז״ל מטעם שהוא משתמש בבעלי חיים כדאמרינן התם היושב בקרון סופג את הארבעים וגם הרשב״ם חזר בו ואסור מטעם שמא ירד מן הקרון ואין לו אלא ד׳ אמות וישכח ויעבר את התחום ומיהו בספינה אין לאסור שמא ימצא יבשה כיון דלא שכיחא. ע״כ תורף דבריו ז״ל ולא הודו לו כלל.

מתני׳ פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשכה אמרו לו לר״ג מה אנו לירד אמר להם מותר שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא חשכה ולפום פסק׳ דלעיל דוקא במהלכת ברקק כדאמרי׳ הא לאו הכי לעולם מותרין לירד והקשו בירו׳ לאו ר״ג מתני׳ היא כלומר ואיהו ס״ל שאם נתנוהו בדיר וסהר מהלך את כלה וסתם נמל מוקף הרים ודינו כדיר וסהר ופירקו שהיה נמל יותר מב״ס פי׳ וכיון שלא הוקף לדירה אינו נדון כד׳ אמות וכדכתיב לעיל בריש פירקן ומכאן אנו למדין דין זה ונראין דברים כי הירושלמי חדא מתרי תלת טעמי פריק וניחא ליה לאשמעי׳ האי דינא דיותר מב״ס דהא בלאו הכי נמי איכא לתרוצי כי ר״ג לפי שטתם השיבם לר עקיבא ור׳ יהושע דפליגי עליה בדיר וסהר כי הם ג״כ לפי שטתם שאלו ממנו ולא שעשה להם הוראה דהא ידעי דפליג עלייהו: אלא מפני שהיה יודע היכן הגיעו בבין השמשות שאלו ממנו מהו לירד כלו׳ אם תוך התחום. ועוד דאפי׳ לר״ג אלו לא הגיעו תוך התחום בבין השמשות כיון שהספינה מהלכת ברקק אי נמי שיש תחומין למעלה מעשרה הרי קנו שביתה שם. ויש להם למדוד משם אלפים אמה ואם כלתה מדתם עצמו אין להם לזוז מאותו מקום שכלתה המדה כדאיתא לעיל ואפי׳ לר״ג כדפרש״י ז״ל וכשהיו בין השמשות בתוך התחום הרי הם כבני העיר וכשהגיעו לנמל יורדין ונכנסין בכל העיר. וכן פירש״י ז״ל מה אנו לירד ולהכניס בעיר ואפי׳ לר׳ מאיר דאמר לקמן מי שישב בדרך ועמד והרי הוא סמוך לעיר ולא היתה כוונתו לכן לא יכנס הכא מודה שיכולין להכנס אם היו בתחום העיר בין השמשות דהכא כוונתם לכך היתה מתחלתם שאם היו תוך התחום שיהו כבני העיר וע״ז שאלו לר״ג מה אנו לירד. ומשום דאפשר לתרוצי הכין לא הקשו בש״ס דילן כמו שהקשו בירושלמי: ועוד כתב הראב״ד ז״ל שאפי׳ לא היה נמל יותר מב״ס אם הוא נפרץ לים ביותר מעשר הרי הוא נפרץ במלואו למקום האסור לו וכיון שאין מטלטלין בו אלא בד׳ אמות אף הוא אינו מהלך בו אלא בד׳ אמות: ולפי זה מה שלא תירץ כן בירושלמי קושטא דמילתא נקט שהיה נמלך יותר מב״ס אי נמי חד מתרי תלת טעמי נקט רבינו ז״ל.

נחמיה בריה דרב הונא בר חנילאי – משכתי שמעתא ונפק חוץ לתחום א״ל רב חסדא לרב נחמיה נחמיה תלמידך שרוי בצער א״ל עשה לו מחיצה של בני אדם ויכנס. פי׳ דכל שיצא חוץ לתחום והוא במקום המוקף מחיצות הרי כל ההקף חשיב כד׳ אמות ויכול להלך בכל ההקף אליבא דר״ג דאמר במתני׳ הוציאוהו לתוך העיר או שנתנוהו בדיר וסהר מהלך את כלה: ואין חלוק בזה בין שהכניסוהו למקום המוקף מחיצו׳ מקודם לכן או שהקיפוהו מחיצות אחר שיצא כיון שכבר היה חוץ לתחום וכמו שכתבנו שם: ולא עוד אלא שאם ההקף הזה מגיע עד תחומו הראשון אמרי׳ כיון דעל על והרי הוא כמות שהיה וכדאמר תלמודא לעיל במי שהוצרך לנקביו והיינו דאמר רב נחמן הכא עשה לו מחיצה מכאן ומכאן של בני אדם ויכנס לתחומו ויהא כמו שהיה שאם אינו חוזר לעירו כמות שהיה עדיין צערו קיים ומה לי שיבא עד תחומו אם לא יזוז משם אלא ודאי כדאמרן דכיון שהותר במחיצה ההיא כר״ג והובלעה אותה מחיצ׳ בתחומו הראשון ואפי׳ לרבנן דפליגי עליה דר׳ אליעזר ולית להו הבלעת תחומין בהא מודה כדמוכח שמעתין וטעמא נפרש לקמן בס״ד.

יתיב רב נחמן בר יצחק אחורי דרבא ויתיב רבא קמיה דרב נחמן – פי׳ ורב נחמן סתמא היינו רב נחמן בר יעקב כדמוכח במסכת גיטין וכדכתיבנא התם. ויתיב רב נחמן בר יצחק וקאמר ליה לרבא מאי קא מבעיא ליה לרב חסדא כלומר מה היה ספיקו אלימא במלו גברא עסקי׳ פי׳ דהיה חוץ לתחום בני אדם מרובים שערבו שם והיה בהם די לעשות מחיצות עד תוך תחומו של נחמיה וקא מבעיא ליה אם הלכה כר״ג דשרי להלך בכל ההקף כדאיתא במתני׳ או אין הלכה כר״ג דאם תמצא לומר הלכה כר״ג היה יכול ליכנס עד תחומו וכיון דעל על.