קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ובא למעטו עד בית סאתים כדי שיוכל לטלטל בכלו כל שמיעטו בדברים שהם תשמיש הקרפף ושדרך בני אדם לעשות כן בקרפיפות כגון שנטע שם אילנות אפי׳ באילן שמקומו חשוב ושיש לו דין מחיצה כגון גבוה עשרה ורחב ארבעה אינו מיעוט אבל בדברים שאין דרכן בקרפף הרי זה מיעוט מעתה בנה שם עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה אין ספק שהוא מיעוט אפי׳ הוא באמצע הואיל ומ״מ נתמעט (שבור) הנשאר מבית סאתים ואם אין רחבו אלא בפחות משלשה אע״פ שנתמעט בו מבית סאתים אינו כלום שאין זה אלא כמי שאינו משלשה ועד ארבעה נחלקו בה רבה ורבא שלדעת רבה הואיל ויצא מתורת לבוד הרי זה מיעוט וכן פסקוה גדולי המחברי׳ ונראה הטעם מפני שרבה רבו של רבא היה ולדעת רבא הואיל ואין כאן מקום ארבעה אינו מיעוט וכן פסקוה רוב גאונים ואף גדולי הדור נוטים אחריה ומפני שהיה רבא בתרא:

קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה והוא עמוק עשרה עד שגובה דפני הקרקע בעצמו נעשי׳ לו מחיצות מאליהם ובא לבנות סביבו מחיצה לשם דירה על גובה התל הרי דין זה כדין בא לבנות מחיצה סמוך לכותל שהזכרנו. ויראה שאם בא לבנות בעמק הקרפף לפנים מן התל הואיל ולא היה שם היקף ע״י אדם אף בסמוך לתל פחות משלשה הועיל שהרי גלה שהתל אין לו אצל הקרפף כלום אבל אם בנה על התל לשם דירה אם הרחיק ארבעה מן התל כלפי חוץ הוכשר הקרפף והוכשרו עמו אותם ארבעה טפחים הנשארים מן התל כלפי פנים בנאה בסמוך פחות משלשה לתל הרי הוא כמי שבנאה על שפת התל ואין מחיצה על מחיצה. עשה מחיצה זו על התל לכונת שידור על התל בחוץ למחיצתו הרי נמצאת מחיצה זו מועלת למקום דירתו שהרי באויר מחיצות העליונות הוא דר ומתוך כך הרי הן מחיצות אף לקרפף אחר שדעתו בהם אף להכשר הקרפף עד שאין לומר בהם גואי לגואי עבידי על הדרך שאמרוה למטה. וזהו פי׳ מה שאמרו מודה רב ששת שאם עשה מחיצה על שפת התל שהועיל שבאויר מחיצות העליונות הוא דר. ואנו גורסין עשה מחיצה על שפת התל ודר בתל. וי״מ לגירסא זו שעשאה על שפת התל החיצונה ונמצא משתמש לפנים אף על התל. ומ״מ יש שאין גורסין כן, ומפרשי׳ אותה בקרפף שמחיצותיו חריצים עמוקים י׳ ורחבים ד׳ שאין המחיצות ניכרות כלל ובנה מחיצה על שפת התל מבפנים ועל אלו אמר שהועיל שבאויר אותם המחיצות הוא דר הואיל והראשונות אינן ניכרות ואף זו הלכה כן וכן מצאתיה לחכמי הדור:

עשה בה בור עמוק עשרה ורחב ארבעה יש אומרים שהוא כעמוד שהרי גובה ועומק אחד הם לענין שבת וכמו שאמרו שבת בתל גבוה עשרה או בנקע עמוק עשרה וכן הרבה אבל גדולי הדור כתבו שהבור בקרפף מתשמישי הקרפף הם והרי הוא כאילנות וכן הדין אצלם בגנה ואע״פ שהוא רשות לעצמו שהרי אף האילן רשות לעצמו הוא כמו שביארנו:

קרפף זה שלא הוקף לדירה ויש בו יתר מבית סאתים ורצה להכשירו במחיצה לשום דירה לטלטל בכלו אף בכלים ששבתו בבית רשאי וכיצד הוא עושה הרחיק מן הכותל הישן ארבעה טפחים ועשה מחיצה גבוהה עשרה ורחבה ארבעה לשם דירה שפתח לתוכו הועיל שהרי נעשה כותל זה לשם דירה הפתוחה שם (וחזר לו) [והוה לי׳] פתח ולבסוף הוקף פחות משלשה לכותל אינו מועיל והרי הוא ככותל ישן לענין היקף דירה אלא שמ״מ אם נתמעט עד בית סאתים מטלטל בתוכו הרחיק משלשה ועד ארבעה לרבה הועיל לרבא לא הועיל ואף בזו גדולי המחברי׳ פסקו כרבה ושאר הפוסקי׳ כרבא:

רצה למעטו עד בית סאתים לטלטל מיהא בתוכו וטח כותל הקרפף בטיט עד שבאותו עובי נתמעט חלל הקרפף לבית סאתים אם יכול טיט זה לעמוד בעצמו אילו נטלו הכותלים הישנים הרי זה מיעוט ואם לאו לדעת רבה הוי מיעוט הואיל ועכשיו מיהא עומד וכן פסקוה גדולי המחברי׳ ולרבא אינו מיעוט והרי הוא כמי שאינו ורוב מפרשים פסקו כמותו:

ולענין ביאור תדע שאנו גורסין רבה בר שילא מתני הכי והוא ענין אחר שלא כמחלקת כראשונה שמחלקת ראשונה ר״ל הרחיק מן הכותל ארבעה הוא בהקף דירה ולטלטל מן הבית לתוכו ואף ביתר מבית סאתים והאחרונה בשאינו מכיון להיקף דירה אלא למעט עד בית סאתים כדי לטלטל בכלו ואעפ״י שאף בטחו בטיט אמרו לשון הועיל ולא לשון מיעט אף המיעוט תועלת הוא ואעפ״י שקשה מעט לענין סדור היאך נאמרה זו של מחיצה בין שתי שמועות מיעוט והיה לו להכיר כל אותם של מיעוט בסדר אין זה הכרח ומכל [מקום] גירסת הספרים רבה בר שילא מתני לקולא והוא ענין אחד עם הראשונה ושתיהן להיקף לשם דירה נאמרו ובא רבה בר שילא לומר שאם עשאה למחיצה אפי׳ בסמוך פחות משלשה לכותל מחיצה היא ולא נחלקו אלא בטח את הכותל לשם דירה וכל שיכול לעמוד בעצמו הועיל [הואיל] והוקף לדירה הוא ואם אין יכול לעמוד בעצמו לרבה הועיל ולרבא לא הועיל. וגדולי המפרשים גורסין כן ופוסקים כלשון ראשון וכרבא. וגדולי המחברים נראה שגורסין כגרסתנו ופירושינו שבמחיצה פסקו שפחות משלשה מיהא לא הועיל ובטיחה שאף באין יכול לעמוד הועיל עד שראיתי לגדולי הדור תמהים עליהם מפני שהם סוברים שהוא גורס כגירסתם ומ״מ לגירסתנו דברינו שוים לדברים לגמרי אלא שלענין מחיצה היה להם לומר הועיל ולא לשון מיעט. וכן כתבוה גדולי הרבנים. ואף הם גורסי׳ רבה בר שילא מתני לה לקולא, פי׳ זו של מחיצה, ר״ל שלא נחלקו אלא בפחות משלשה. ואח״כ הם גורסי׳ טחו בטיט וכו׳, שמועה בפני עצמה:

קרפף שמחיצותיו נעשו שלא לשם דירה והגביהן בשיעור מחיצה לשם דירה שאינו כלום כמו שביארנו אם (נחבסו) [נחבטו] המחיצות עד שנבלע כל הישן ונשאר זה שהוקף לשם דירה הוכשר. ולא סוף דבר כשנבלעו בשבת שכל מחיצה שנעשית בשבת הרי היא מחיצה בין בשוגג בין במזיד אלא שבמזיד מיהא נאסר טלטולה בשבת כמו שביארנו. לא הוקף במחיצות עשרה שנמצא שאין היקפו היקף והשלימן לעשרה הועיל:

לענין נכסי הגר הנקנים בחזקה לקודם כמו שיתבאר במקומו עשה מחיצה על מחיצה אינו כלום והמחזיק אחריו זכה ואפי׳ נבלעו התחתונות שהרי הנוטע לפת בגומא שמצא בקרקע השדה של גר הואיל ולא חפר הוא את הגומא לא זכה שהרי בשעת נטיעה לא עשה ולא כלום ומה שהשביח אח״כ מאליו הוא בא:

קרפף שהיה בו יתר מבית סאתים והוקף שלא לשם דירה וקירו בו אותו היתר ולא נשאר בו שלא בקירוי אלא בית סאתים לבד יש צדדין שאויר שתחת הקירוי מצטרף עם האחר ונחשב הכל כאויר אחד ונמצא יתר מבית סאתים כשהיה והוא ענין האמור כאן אויר קירויו מיתרו כלומר האויר שתחת הקירוי הוא מוסיף האויר הסמוך לו ונעשה הכל אויר אחד ונמצא אויר מיתרו ר״ל עושה אותו יתר על בית סאתים ויש צדדין שאין אויר קירויו מיתרו אלא זה עומד בעצמו וזה עומד בעצמו ונשאר אויר שאינו מקורה בבית סאתים לבד והוכשר. וכיצד הוא הדין עשה לאותו הקירוי ב׳ מחיצות דעריבן אומרי׳ בו בשאר הצדדין פי תקרה יורד וסותם ואין אויר שתחתיו מצטרף עם האויר האחר שאינו מקורה שאומרים ברביעית פי תקרה יורד וסותם אבל אם אין לקירוי ב׳ מחיצות דעריבן אלא שקירה ע״ג שני כותלים שמזה ומזה כעין צדדין שבמבוי מפולש אין אומרין בו פי תקרה יורד וסותם ונמצא אויר קירויו מיתרו ואצ״ל אם קירה ע״ג עמודים. ויש מוסיפין לומר שאף בב׳ מחיצות דעריבן דוקא בשהגג כלו שוה ואינו משפע ועשוי דרך מדרון שכל שהוא משפע ועשוי מדרון אין לומר בו פי תקרה יורד וסותם:

זהו עיקר מה שנראה לפסוק בשמועה זו ומתוך שיש פוסקים בה בדרך אחרת אני צריך להעירך מעט בביאור סוגיא זו עד שתדע שמתוך איזה פי׳ שבה אנו פוסקין כן והוא שבקרפף בית שלש שקירו בו בית סאה החמיר רבה לומר שאויר קירויו מיתרו ור׳ זירא הקל לומר שאינו מיתרו ונאמר עליהם לימא בדרב ושמואל קא מיפלגי דאתמר אכסדרה בבקעה רב אמר מטלטלין בכלה ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בד׳ אמות ואכסדרה ענינה שאינה פרוצה לגמרי וכמו שהביאוה חכמי צרפת ממה שאמרו בשני של בתרא [כ״ה ב׳] עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפוני אינה מסובבת נמצא שאכסדרה מוקפת היא מג׳ רוחות ואמר שאכסדרה בבקעה ר״ל שקיירה עליה מטלטלין בכלה לדעת רב שהלכה כמותו. וצריך אתה לידע שלא סוף דבר שאמרה רב בג׳ רוחות שהרי אף בשתים הוא סובר פי תקרה יורד וסותם וכן הביאו חכמי צרפת שהזכרנו ממה שאמרו בפרק גגות וכן בית שנפרץ מב׳ רוחותיו ואמרו בגמ׳ מ״ש נפרץ מרוח אחת דלא דאמרינן פי תקרה יורד וסותם ותירצו אמרי בי רב שנפרץ בקרן זוית וקירויו באלכסון למדת שלדעת רב אף מב׳ רוחות אומרים פי תקרה וכו׳. ומ״מ דוקא בעריבן אבל זו כנגד זו לא שלא אמרו דין פי תקרה בב׳ מחיצות של מבוי מפלש אלא לר׳ יהודה שאמרה בפרק גגות בבונה עליה ע״ג ב׳ בתים ונחלקו הכל עליו. ובענין אכסדרה שאין לה פצימין שסכך עליה אמרו במסכת סוכה [י״ח ב׳] אביי אמר כשרה ורבא אמר פסולה וא״ל רבא אפי׳ נפרצה דופן האמצעית והוא שהאכסדרה הוא שכשהיה אדם נכנס בחצר היה פרוץ דרך כניסה והיתה רחבה באמצע החצר והבתים פתוחים לה מכאן ומכאן ויוצאה עליה תקרה מג׳ רוחותיה סביב האויר והוא מסכך על אותו אויר ונמצא סכך זה שיש לו דופן מכאן ומכאן שעלייה היוצאה מן הכותלים אינן רחבים ד׳ אמות וי״ל בהם דופן עקומה אבל הצד האמצעי שבה רחבה העלייה שם יותר (רחבה) מד׳ אמות וא״א לומר בה דופן עקומה ונמצא שאין לה אלא ב׳ דפנות ומכשירה אביי מטעם פי תקרה יורד וסותם וא״ל רבא לדבריך אפי׳ נפרצה דופן האמצעית א״ל בהא מודינא לך דהו״ל כמבוי מפולש וכבר אמרו בה בפרק גגות [צ״ד ב׳] כי פליגי אליבא דרב, אביי דאמר כרב, ורבא עד כאן לא קאמר רב אלא באכסדרה דמחיצות לאכסדרה עבידן אבל הכא המחיצות לאו לסוכה עבידן לא אלמא רב עצמו לא הכשיר אלא בדפנות דעריבן ושמואל אינו סובר פי תקרה אלא מרוח אחת ואף בזו דוקא ביש לה גפופין מרוח רביעית והם גורסים בפרק כל גגות כי לית ליה לשמואל פי תקרה בשלש בארבע אית ליה כלומר בבית שהיה לו ד׳ מחיצות ואף עכשו אם יש לה ג׳ מחיצות גמורות ורביעית בגפופין אע״פ שנפרצה ברביעית ביתר מעשר אמרינן בה פי תקרה יורד וסותם. והיינו סבורים בכאן שלא לחלוק בפי תקרה אלא כשם שאומרים אותו באכסדרה לדעת רב כך נאמר בכאן בקרפף. ותירצו, אי דעביד כאכסדרה אף רבא מודה להקל בה. כלומר שיהיו בה קצת מחיצות או שלש או שתים דעריבן כגון שקירה לצד הכותל האמצעי הכא דעביד כערסלא ר״ל כמלונה שעושין שומרי גגות ופרדסים שנועצין ד׳ קונדסין ומסרגין עליהם חבלים לשכב עליהן בלילה ולנוח תחתיהן ביום. וכן תרגם יונתן כמלונה במקשה כערסלא במבתותא. ואף כאן שקירוה ע״ג עמודים שיוצאין חוץ לכותל וה״ה על כותלים שזו כנגד זו הא כל שקירה על שתי דפנות דעריבן כשר אף לרבה. ואין חלוק לדעת זה בין גגו שוה למשופע. זו היא שטתנו. ומ״מ גדולי הרבנים סוברים שמחלקת רב ושמואל באכסדרה אף היא בשאין לה מחיצות ואף בזו אמר רב שפי תקרה יורד וסותם ושמואל חולק בה אא״כ יש בה מיהא רוח אחת והם גורסים שם כי לית ליה לשמואל בארבע כלומר שנפרצה מד׳ רוחותיה בשלש אית ליה הואיל ונשארה מחיצה ברוח אחת ומפרשים כאן אי עבידא כאכסדרה כלומר שגגה שוה הכי נמי הכא דעבוד כי ארזילא ופירשו כארזילא מדרון ומאחר שהוא במדרון אין לומר בו פי תקרה יורד וסותם ונמצא לדעתו שכל שגגו שוה מותר ואין אויר הקירוי מייתר אע״פ שאין שם מחיצה כלל וכבר ביארנו סתירת דבריהם מאותם השמועות שזכרנו ומ״מ גדולי הדור מצרפין את הכל להחמיר ואין מתירין אלא בשתי מחיצות דעריבן ושיהא גג הקירוי שוה ומדבריהם למדו רבים בגגים שלנו שהם משופעים שאין מטלטלי׳ במה שתחתיו ומ״מ לשטתנו אף בגג שוה כן וכבר כתבנו מזה בראשון של שבת: