ואקשינן בלשון ים דאסיר הא בחצר שרי לטלטולי והרי נפרצה החצר למקום האסור לה ושנינן בחצר דאית לה גידודי שהן כמו לחיים.
(1) 
הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן דְּאִית לֵיהּ גִּידּוּדֵי.:
הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן דְּאִית לֵיהּ גִּידּוּדֵי.The Gemara answers: With what are we dealing here in this baraita? It is a case where the wall has not been fully breached, but rather remnants of the wall remain on each side (Rabbeinu Ḥananel; Rif).
הכא במאי עסקינן דאית ליה גידודי – פירש רש״י אבל הים כיסהו וקשיא דמכל מקום מאי שנא דלענין טלטול חשיבי מחיצות ולענין מילוי לא חשיבי וי״ל דהכי פירושו מילוי הוא דלא ממלינן פירוש דאסור לטלטל מבית לחצר ונקט מילוי משום דעיקר תשמיש מחצר לבית הוא המילוי אבל טלטולי הוא דמטלטלינן בחצר ואמאי כו׳ ומשני דאית ליה גידודי וניכרת מחיצה לבני חצר ולבני בית שהם רחוקים אינה ניכרת ועריבי מיא ומשום הכי אסור וקשה דבפרק כיצד משתתפין (לקמן דף פו.) משמע דאתי שפיר דלא בעינן שיראו ראשי קנים אי לאו משום דרב יהודה קפיד אערובי מיא והשתא הך ברייתא נמי סברה הכי ויש לומר דהוה מצי למימר וליטעמיך וריב״ן מפרש דמיירי בחצר שנפרצה מערב שבת והמים באו בשבת וקאמר הכא במאי עסקינן דאית ליה גידודי ולהכי מטלטלין דשבת הואיל והותרה הותרה אע״ג דהשתא אין המחיצות ניכרות אבל למלאות מן המים שבאו בשבת לא שייך הואיל והותרה הותרה ורשב״ם ור״ת פירשו דאית ליה גידודי [שיש גדודים] גבוהים עשרה לים בתוך החצר ולכך מטלטלין בחצר אבל למלאות מן המים אסור דמקום המים נפרץ במלואו לים והים הוי כרמלית ואין לחוש שמא יעלה הים שרטון שגדודים גבוהים יותר או שהם רחוקים משפת הים ביותר הרבה והשר מקוצי מפרש דהכי פירושו מילוי הוא דלא ממלינן הוא הדין טלטול ונקט מילוי משום דקתני בברייתא אין ממלאים אבל טלטולי מטלטלינן אם הלכו להם המים ואמאי וכו׳ דאית ליה גידודי ולהכי שרי בשאין המים אבל כשיש המים ומחיצה אינה ניכרת ועריבי מיא אסור וא״ת ואמאי אסור הכא למלאות והא קתני בתוספתא (פ״ו) גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאים הימנה בשבת אלא אם כן עשה מחיצה גבוה עשרה למטה מן המים ואע״פ שהמים צפין על גבה אלמא אף על גב דאין מחיצה ניכרת ממלאין הימנה ושמא יש לומר דהתם שהמחיצות עשויות לשם מים עדיפי מגידודי דהכא וריצב״א פירש כרש״י דאית ליה גידודי אבל הים כסהו ולהכי לא ממלינן דילמא אזיל דלי לאידך גיסא חוץ לחצר וטעמא דעריבי מיא אין אסור אלא משום דילמא אזיל דלי לאידך גיסא ולא משום דאין המחיצות ניכרות ובעשר דהוי כפתח לא חיישינן דאיכא היכרא אבל טלטולי מטלטלינן אע״ג דאין מחיצות ניכרות והשתא אתי שפיר ההיא דתוספתא).
והא דפרקי׳ דאית ליה גדודי – פרש״י ז״ל כי עדיין כשאר מן הכותל כולי עד עשר׳ גובה שהם חשובים מחיצה להתיר את החצר אלא שכסו אותם הים הלכך כיון שמכסו ממלא לא מלינן דמחזי כמוציא מכרמלית לרשות הרבים כיון שהמחיצה למטה מן המים אבל טלטולי מטלטילינן והקשו בתוס׳ וכיון שהמחיצות מכוסות במים ולא מיגלו טפח לכל הפחות טלטולי נמי היכי מטלטלי׳ בחצר והרי הוא פרוץ למקום האסור לה כי זה לשון הים נדון הוא ככרמלית כיון שאין נראית מחיצה טפח וכדאמרי׳ בפ׳ כיצד גבי בור שבין שתי חצרות צריך שיראו ראשי הקנים למעלה מן המים טפח ויש שתרצו כי הגדודים נראים טפח לרחוקי׳ אלא שאינם נראים לקרובים וזה דוחק גדול: ור״י ז״ל פי׳ וכן הראב״ד ז״ל כי לשון הים עשה חריץ בחצר בפנים ועש׳ בו בשפתו גדודי גבוהים עשרה שהם חשובים מחצר לחצ׳ כדי לטלטל בו וממלא לא ממלינן מן הים דכרמלי׳ היא ואפי׳ למאן דסבר חוששין שמא יעלה הים שרטון בהא לא חיישי׳ דלא קביע ולא שביק שיעשה שם רפש וטיט שרחוק הוא מן הים והקשו בתוס׳ דמשמע הכא דכל היכא דליכא פרצה אלא בעשר שאין החצר נאסר כלל דמלינן מלשון הים לחצר בלא משום מחיצה ואמאי דהא אמרי׳ בפר׳ בכל משתתפין כי אמת המים שעוברת דרך נקב החצר צריך לעשות לה מחיצה עשרה בכניס׳ ויציאה שתהא ניכרת לכל שנעשית לכך כדי למלאות ממנה וכתלי החצר שלא יתירוה אף על פי שהם שלימות. ותרצו דהתם באמת שהוא עמוקה עשרה ורחב׳ ד׳ שחלקה רשות לעצמה ואינה בטלה לגבי החצר אבל הכא אף על פי שיש בגדודין הסמוכין לחצר גובה עשרה אבל בשאר השפתות שיש ללשון ים זה מכאן וזה מכאן אינם גובהי׳ עשר׳ וכן תירוץ הראב״ד ז״ל ויש מתרצין דשאני התם שאין האמה מתעכבת בחצר אלא שעוברת מצד לצד וכיון שכן והיא גבוה עשרה חלקה רשו׳ לעצמה ואינ׳ בטלה לגבי החצר עד שיעשה מחיצות הנכרות לשמה אבל הכא שהמים מתעכבין ועומדין בחצר נתבטלו לחצר כאלו היו המים שנשפכו שם אבל כשהפרצה ביותר מעשר מתערבין הם עם הים שמחוץ לעשר ואינם מתבטלין וזה נכון מאד.
תוס׳ בד״ה הב״ע דאית כו׳ דמיירי בחצר שנפרצה מע״ש כו׳ וקאמר הב״ע דאית ליה גידודי ולהכי מטלטלינן דשבת הואיל והותרה כו׳ עכ״ל צ״ע [ב] לפירושו אמאי לא מוקים לי׳ בפשיטות בדליכא גידודי ונפרצה בשבת והמים באו דשבת ולהכי מטלטלינן דשבת הואיל והותרה הותרה אבל לגבי מים שבאו בשבת לא שייך הואיל והותרה הותרה כו׳ ודו״ק:
בא״ד ורשב״ם ור״ת פירשו דאית ליה גידודי כו׳ גבוהים עשרה לים בתוך החצר כו׳ עכ״ל לפי זה גידודי לאו היינו מה שנשאר מן הפירצה כפרש״י אלא שלשון הים הפיל הקרקע ונשאר מן הקרקע גידודי גבוהים י׳ בשפת הים וכ״ה ברא״ש ולהכי קשיא להו ואין לחוש שמא יעלה הים שרטון כו׳ דבכה״ג אמרינן לעיל במבוי שצדו א׳ כלה לים כו׳ דחיישינן שמא יעלה הים שרטון וק״ל:
בא״ד אבל טלטולי מטלטלינן כו׳ אע״ג דאין מחיצות ניכרות והשתא א״ש ההיא דתוספתא עכ״ל ר״ל ההיא דתוספתא שהקשו לפי׳ השר מקוצי ודאי דכמו כן קשיא לפרש״י כפי שהבינו לעיל דמילוי לבית אסור משום דאין מחיצות ניכרות שם וה״נ בתוספתא שהמים צפין עליה אין המחיצות ניכרות אבל לפי׳ ריצב״א א״ש דתוספתא דהתם בעומד על הגזוזטרא לא שייך דלמא אזיל דלי לאידך גיסא וק״ל:
הכא במאי עסקינן דאית ליה גידודי [כאן במה אנו עוסקים שיש לה לחצר שרידי פסים] מכאן ומכאן ולא נפרצה במלואה. (ר״ח, רי״ף).
The Gemara answers: With what are we dealing here in this baraita? It is a case where the wall has not been fully breached, but rather remnants of the wall remain on each side (Rabbeinu Ḥananel; Rif).
הכל
(2) אָמַר רַב יְהוּדָה מָבוֹי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ הִכְשִׁירוֹ בְּלֶחִי הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ חַיָּיב הִכְשִׁירוֹ בְּקוֹרָה הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ פָּטוּר.
Rav Yehuda said: If several courtyards open onto a common alleyway, the residents of the houses in the courtyards are prohibited to carry in the alleyway, unless the alleyway is rendered fit for one to carry within it by placing a side post or a cross beam at its entrance, and by the inhabitants of each courtyard placing food in a common area for the duration of Shabbat, symbolically converting the entire alleyway into a single household. It is prohibited to carry in an alleyway that the residents did not merge. Nevertheless, if the alleyway was rendered fit by means of a side post placed at its entrance, one who throws an object into it from the public domain is liable; the side post functions as a partition, and the alleyway is deemed a full-fledged private domain. If, however, the alleyway was rendered fit by means of a cross beam, one who throws an object into it from the public domain is exempt; the cross beam functions only as a conspicuous marker. It is not considered a partition that renders the alleyway a private domain.
אמר רב יהודה מבוי הראוי לשיתוף. פי׳ כגון מבוי מפולש ועשה בראשו האחת דלת ובראשו האחרת לחי או קורה לפיכך ראוי הוא עכשיו לשיתוף אם הכשירו בלחי הלחי במקום מחיצות חשוב. ונמצא בו ד׳ מחיצות לפיכך הזורק מרשות הרבים לתוכו חייב. אבל הכשירו בקורה שהיא משום היכר ואין בו אלא ב׳ מחיצות ודלת הזורק לתוכו פטור.
הכשירו בלחי – תיקנו בלחי.
הזורק לתוכו – מרה״ר.
חייב – דקסבר לחי משום מחיצה.
הכשירו בקורה הזורק לתוכו פטור – דקורה משום היכר וקסבר ארבעה מחיצות דאורייתא בין לקולא בין לחומרא.
הכשירו בקור׳ הזורק לתוכה פטור – פי׳ דקסבר בעינן מדאורייתא שם ד׳ מחיצות גמורות וחדא מחיצ׳ כל דהו וקסברי לחי משום מחיצה קורה משום היכירא והא תני׳ חצרו׳ של רבים כו׳ בין ערבו בין לא ערבו כו׳ פו׳ וסתמ׳ קתני אפי׳ כשהכשירו בין בלחי בין בקורה שאין ראויה לשתוף פי׳ שאינו ראויה לשתוף בלחי וקורה לבד כגון מבוי מפולש דבעי צור׳ פתח נמי וזה הכשירו מן הצד הא׳ בלבד בלחי או קירה.
א אמר רב יהודה: מבוי שלא נשתתפו בו אנשי המבוי בעירוב ואסור להם לטלטל בו בשבת, בכל זאת, אם הכשירו (תיקנו) בלחי שהניח בפתחו, הזורק לתוכו מרשות הרבים — חייב, שכן דינו כמחיצה ודין החצר כרשות היחיד גמורה, ואם הכשירו (תיקנו) בקורה — הזורק לתוכו פטור, שאין הקורה אלא משום היכר, ואינה יכולה להיחשב כמחיצה העושה את המבוי רשות היחיד.
Rav Yehuda said: If several courtyards open onto a common alleyway, the residents of the houses in the courtyards are prohibited to carry in the alleyway, unless the alleyway is rendered fit for one to carry within it by placing a side post or a cross beam at its entrance, and by the inhabitants of each courtyard placing food in a common area for the duration of Shabbat, symbolically converting the entire alleyway into a single household. It is prohibited to carry in an alleyway that the residents did not merge. Nevertheless, if the alleyway was rendered fit by means of a side post placed at its entrance, one who throws an object into it from the public domain is liable; the side post functions as a partition, and the alleyway is deemed a full-fledged private domain. If, however, the alleyway was rendered fit by means of a cross beam, one who throws an object into it from the public domain is exempt; the cross beam functions only as a conspicuous marker. It is not considered a partition that renders the alleyway a private domain.
הכל
(3) מַתְקֵיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת טַעְמָא דְּלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ הָא נִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ אֲפִילּוּ הִכְשִׁירוֹ בְּקוֹרָה נָמֵי חַיָּיב וְכִי כִּכָּר זוֹ עֹשָׂה אוֹתוֹ רְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ רְשׁוּת הָרַבִּים.
Rav Sheshet strongly objects to this due to the following: The reason that one is exempt in the latter case is due to the fact the residents of the alleyway did not merge. By inference, if they did in fact merge, one would be liable even if the alleyway was rendered fit by way of a cross beam. This, however, is difficult. One can ask: Does this loaf, through which the residents joined together to form a single household, render the alleyway a private domain or a public domain?
מתקיף לה [מקשה עליה] רב ששת: טעמא [הטעם] דוקא שלא נשתתפו בו, הא [הרי אם] נשתתפו בו — אפילו הכשירו בקורה נמי [גם כן] חייב?! אולם דבר זה אינו מתקבל על הדעת, שהרי אפשר לשאול: וכי ככר זו שבה נשתתפו השכנים כשעשו את שיתוף המבוי בלא שינוי במחיצותיו עשה אותו רשות היחיד או רשות הרבים?
Rav Sheshet strongly objects to this due to the following: The reason that one is exempt in the latter case is due to the fact the residents of the alleyway did not merge. By inference, if they did in fact merge, one would be liable even if the alleyway was rendered fit by way of a cross beam. This, however, is difficult. One can ask: Does this loaf, through which the residents joined together to form a single household, render the alleyway a private domain or a public domain?
הכל
(4) וְהָתַנְיָא חֲצֵירוֹת שֶׁל רַבִּים וּמְבוֹאוֹת שֶׁאֵינָן מְפוּלָּשִׁין בֵּין עֵירְבוּ וּבֵין לֹא עֵירְבוּ הַזּוֹרֵק לְתוֹכָן חַיָּיב.
But wasn’t it taught in a baraita: Courtyards shared by many and alleyways that are not open on two opposite sides, whether the residents established an eiruv or did not establish an eiruv, one who throws an object into them from the public domain is liable. This seems to contrary to Rav Yehuda’s statement.
חצירות של רבים – שפתוחין בתים הרבה לחצר ואוסרים בני הבתים זה על זה שאין יכולין להוציא מן הבתים לחצר בלא עירוב מפני שהבית רשות מיוחדת לו וחצר רשות חבירו מושל בה ונמצא מוציא מרשות לרשות ורבנן גזור שלא להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד גזירה דילמא אתי לאפוקי מרשות היחיד לרשות הרבים אבל בחצר מותר לטלטל בה כדאמרינן במסכת שבת בפ׳ רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי כו׳ (דף קל:).
והתניא חצרות של רבים ומבואות שאינן מפולשין בין עירבו בין לא עירבו הזורק לתוכן חייב. קשיא לי ודלמא בשהכשירן בלחי. וניחא דסתמא קתני לא שנא הכי ולא שנא הכי.
ומבוי שאינו ראוי לשתוף כגון מבוי המפלש שהכשרו בלחי או בקורה אין זה רה״י והזורק לתוכו פטור והכשרו שאמרו לאו דוקא שהרי אין זה הכשר למפלש אלא כך הוא אומר שאין לחי זה או קורה זו נדון כמחיצה עד שנחשבהו כסתום משלשה צדדין ואע״פ שפסקנו לחי משום מחיצה דוקא במבוי סתום ולגדולי המחברים ראיתי שכתבו מבוי המוכשר בקורה אע״פ שמותר לטלטל לזרוק פטור וגדולי המגיהים מתמיהים והרי הואיל ומותר לטלטל על כרחך הם סוברים שלים מחיצות מן התורה וא״כ היאך יפטר הזורק וכי חכמים להקל על של תורה באו ונראה שגירסת גדולי המחברי׳ כגירסא שמצאנו בקצת ספרים שגורסין מבוי הראוי לשתוף והוא שאינו מפלש הכשירו בלחי הרי יש כאן ארבע מחיצות שהלחי מחיצה אבל הכשירו בקורה אין כאן אלא שלש מחיצות שהם סבורים שלא באה הלכה אלא להקל להעמיד רביעית אקורה או אלחי להכשר טלטול אבל לא לחיוב זריקה ואני תמה שהרי לבית הלל שלש מחיצות מן התורה אם לדעת בית שמאי אף הלכה אינה אלא בלחי וקורה ונמצא פוסקים כבית הלל לטלטול וכבית שמאי לזריקה ולענין גירסא מיהא גאוני ספרד גורסין כן אלא שאין גירסא זו נכונה ואף רבא לא אמר בזה לפטור את הזורק אחר שהוא סתום משלש צדדיו כמו שכתבנו אלא במפלש שעשה בו לחי אמרה והוא שאמרו מבוי שאין צריך אלא לחי הזורק לתוכו חייב אבל הצריך לחי ודבר אחר ר״ל צורת פתח אפי׳ עשה בו לחי הזורק לתוכו פטור ומ״מ כל שיש בו שלש מחיצות רה״י הוא מן התורה לחייב את הזורק וכנגד סברת גדולי המחברי׳ וגאוני ספרד שפוטרין עד שיהיו שם ארבע מחיצות ומתוך כך מחייבין בלחי שהיא מחיצה ופוטרין בקורה שאינה אלא היכר עם שהם מודים ששלש מחיצות מן התורה תמה הוא והיאך יבואו חכמים להקל אלא שאפשר שהלחי מהלכה למשה מסיני ויפה כח הלכה שבאה אף להקל:
והתניא [והרי במפורש שנינו בברייתא]: חצירות של רבים ומבואות שאינן מפולשין, בין עירבו ובין שלא עירבו — הזורק לתוכן מתוך בתי החצר חייב, היפך דברי רב יהודה!
But wasn’t it taught in a baraita: Courtyards shared by many and alleyways that are not open on two opposite sides, whether the residents established an eiruv or did not establish an eiruv, one who throws an object into them from the public domain is liable. This seems to contrary to Rav Yehuda’s statement.
הכל
(5) אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר אָמַר רַב יְהוּדָה מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְשִׁיתּוּף אהִכְשִׁירוֹ בְּלֶחִי הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ חַיָּיב הִכְשִׁירוֹ בְּקוֹרָה הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ פָּטוּר.
Rather, if it was stated, it was stated as follows. Rav Yehuda said: In the case of an alleyway that is not fit for merging, i.e., an alleyway that is open on two opposite sides, if the alleyway was rendered fit for one to carry within it by means of a side post, one who throws an object into it from the public domain is liable. In that case, the side post is considered a third partition, and since the alleyway is closed on three sides it is deemed a private domain. If, however, the alleyway was rendered fit for one to carry within in by means of a cross beam, one who throws an object into it is exempt.
אלא אי איתמר הכי איתמר [אם נאמר כך נאמר הדבר] אמר רב יהודה: מבוי שאינו ראוי לשיתוף כלומר מבוי מפולש, אם הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב שהלחי נחשב כמחיצה שלישית, וכיון שהמבוי סגור משלשה צדדים הריהו כרשות היחיד. אם הכשירו בקורה — הזורק לתוכו פטור.
Rather, if it was stated, it was stated as follows. Rav Yehuda said: In the case of an alleyway that is not fit for merging, i.e., an alleyway that is open on two opposite sides, if the alleyway was rendered fit for one to carry within it by means of a side post, one who throws an object into it from the public domain is liable. In that case, the side post is considered a third partition, and since the alleyway is closed on three sides it is deemed a private domain. If, however, the alleyway was rendered fit for one to carry within in by means of a cross beam, one who throws an object into it is exempt.
הכל
(6) אַלְמָא קָסָבַר לֶחִי מִשּׁוּם מְחִיצָה וְקוֹרָה מִשּׁוּם הֶיכֵּר וְכֵן אָמַר רַבָּה לֶחִי מִשּׁוּם מְחִיצָה וְקוֹרָה מִשּׁוּם הֶיכֵּר וְרָבָא אָמַר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה מִשּׁוּם הֶיכֵּר.
Apparently, Rav Yehuda holds that a side post functions as a partition, whereas a cross beam functions as a conspicuous marker but is not considered a partition. And, so too, Rabba said: A side post functions as a partition, whereas a cross beam functions as a conspicuous marker. But Rava said: Both this, the side post, and that, the cross beam, function as a conspicuous marker.
וכן אמר רבה לחי משום מחיצה וקורה משום היכר. ורבא אמר אחד זה ואחד זה משום היכר ואקשינן לרבא מיהא הזורק למבוי יש לו לחי חייב.
גמ׳ אלמא קסבר לחי משום מחיצה וקורה משום היכר. עי׳ לעיל ח ע״ב תוד״ה מניח ולקמן דף פו ע״א תד״ה קורה:
גמ׳ ורבא אמר אחד זה ואחד זה. עיין בהרא״ש פ״ק דסוכה סי׳ ט:
אלמא קסבר [מכאן שסבר]: לחי משום מחיצה וקורה משום היכר, אבל אינה חשובה כמחיצה. וכן אמר רבה: לחי משום מחיצה וקורה משום היכר. ורבא אמר: אחד זה ואחד זה משום היכר.
Apparently, Rav Yehuda holds that a side post functions as a partition, whereas a cross beam functions as a conspicuous marker but is not considered a partition. And, so too, Rabba said: A side post functions as a partition, whereas a cross beam functions as a conspicuous marker. But Rava said: Both this, the side post, and that, the cross beam, function as a conspicuous marker.
הכל
(7) אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבָּא לְרָבָא הַזּוֹרֵק לְמָבוֹי יֵשׁ לוֹ לֶחִי חַיָּיב אֵין לוֹ לֶחִי פָּטוּר.
Rabbi Ya’akov bar Abba raised an objection to Rava from the following baraita: One who throws an object from the public domain into an alleyway, if the alleyway has a side post, he is liable; if it does not have a side post he is exempt. This shows that a side post is considered a proper partition.
אין לו לחי פטור. מאי לאו יש לו הכשירו בלחי אין לו לחי אין הכשירו בלחי אלא בקורה. קשיא לרבא ומשני רבא הכי קתני מבוי שיש לו ג׳ מחיצות ואינו מחוסר אלא לחי והכשירו עכשיו בלחי חייב אבל מחוסר לחי ומחיצה פטור. (איני דמבוי) [ומבוי] שיש לו (ג) [ב] מחיצות בהכשירו בב׳ ראשין בלחיים או בקורות פטור והתניא יתר על כן א״ר יהודה מי שיש לו ב׳ בתים מב׳ צידי רשות הרבים עושה לחי מיכן ולחי מיכן כו׳ ומשני קסבר ר׳ יהודה ב׳ מחיצות דאורייתא.
איתיביה [הקשה לו] ר׳ יעקב בר אבא לרבא ממה ששנינו: הזורק מרשות הרבים למבוי, יש לו לחי — חייב, אין לו לחי — פטור, נמצא שהלחי נחשב מחיצה גמורה!
Rabbi Ya’akov bar Abba raised an objection to Rava from the following baraita: One who throws an object from the public domain into an alleyway, if the alleyway has a side post, he is liable; if it does not have a side post he is exempt. This shows that a side post is considered a proper partition.
הכל
(8) הָכִי קָאָמַר אֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לֶחִי הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ חַיָּיב לֶחִי וְדָבָר אַחֵר הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ פָּטוּר.
Rava replied: This is what the baraita is saying: If the alleyway is closed on one side such that it requires only a side post in order to permit carrying within in, one who throws an object into it from the public domain is liable because the alleyway already has three partitions and is therefore a proper private domain according to Torah law. However, if the alleyway requires a side post and something else in order to permit carrying within it, one who throws an object into it from the public domain is exempt because the alleyway has only two partitions and is therefore not considered a private domain.
אינו צריך אלא לחי – שאינו מפולש.
חייב – ואע״ג דלית ליה לחי דשלש מחיצות דאורייתא.
לחי ודבר אחר – צורת הפתח כתורת מפולש.
הזורק לתוכו פטור – ואע״ג דעבד לחי.
לחי ודבר אחר – פי׳ כגון מבוי מפולש הכשירו בלחי לבדו הזורק לתוכו פטור עושה לחי מכאן ומכאן או קורה מכאן ומכאן פי׳ דאלמא בין לחי בין קורה משום מחיצה דאי לא היכי מכשרי׳ בשתי דפנות בלבד וקשיא למ״ד בלחי או בקורה שהם משום הכיר׳ פרש״י ז״ל ואפי׳ לרבנן דאמרי אין מערבין רשות הרבים לכך הני מילי ברשות הרבים אבל במבוי המפולש מודו והקשו בתוספ׳ והא מוכח לעיל בשמעתא דכיצד מערבין רשות הרבים דאפי׳ במבוי מפולש שאין בו רשות הרבים מצרכי רבנן מצד אחד צורת פתח לתנא קמא ודלת לחנניה ועוד תימא גדול אי רבי יהודא אפי׳ ברשות הרבים גמורה של שש עשרה אמה אומר דשתי מחיצות דאורייתא בטלת תורת רשות הרבים אבל מבוי מפולש דעלמא ואנן תנינן אזו היא רשות הרבים גמורה סרטיא ופלטיא ומבואות המפולשין ומוכח התם דאפי׳ לרבי יהודא היא ופי׳ בתוספ׳ דאפי׳ רבנן לא אמרי אלא אלא מפני שהוא מפולש ובקעי ביה רבים או לסרטיא או לבקעה וכיון שכן אתו ומבטלי מהשת׳ דלחי או קורה ולפי׳ מצרכין צורת פתח או דלת דלא מבטלי ליה הא לאו הכי מודים שאם הוא בבקעה דעלמא כעין מבוי סתום דהכ׳ דלא מפלשי ליה רבים דלת או קורה הוו חשיבי מחיצה.
ענה לו: הכי קאמר [כך אמר, התכוון] אם המבוי היה סתום כך שאינו צריך אלא לחי להתירו כיון שיש לו כבר שלש מחיצות, ומדין התורה הרי הוא רשות היחיד גמורה, לכן הזורק לתוכו מרשות הרבים — חייב, אולם אם היה צריך תיקון בלחי ודבר אחר שהיו בו רק שתי מחיצות — הזורק לתוכו פטור, שאינו נחשב כרשות היחיד.
Rava replied: This is what the baraita is saying: If the alleyway is closed on one side such that it requires only a side post in order to permit carrying within in, one who throws an object into it from the public domain is liable because the alleyway already has three partitions and is therefore a proper private domain according to Torah law. However, if the alleyway requires a side post and something else in order to permit carrying within it, one who throws an object into it from the public domain is exempt because the alleyway has only two partitions and is therefore not considered a private domain.
הכל
(9) אֵיתִיבֵיהּ יָתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי בָתִּים בִּשְׁנֵי צִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים עוֹשֶׂה לֶחִי מִכָּאן וְלֶחִי מִכָּאן אוֹ קוֹרָה מִכָּאן וְקוֹרָה מִכָּאן וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּאֶמְצַע.
He raised an additional objection to Rava from the following baraita. Furthermore, Rabbi Yehuda said: The halakha is as follows with regard to one who has two houses opposite each other on two sides of the public domain, if he chooses, he may create a private domain for himself in the area of the public domain. He may place a ten-handbreadth high side post from here, perpendicular to the public domain. This creates a symbolic wall which, in the halakhot of alleyways, has the legal status of a wall. And, he may place an additional post from here, on the other side, and that has the same legal status as if he closed the public domain on all of its sides. Or, he can implement a different solution appropriate for alleyways by placing a beam extending from here, from one end of one house, to the end of the house opposite it. This creates a symbolic partition across the width of the street. And, he may place a beam extending from here, from the other side of the house. According to Rabbi Yehuda, in that way, one is permitted to carry objects and place them in the area between the symbolic partitions, as he would in a private domain.
יתר על כן – לעיל מיניה איירי בבונה עלייה על גבי שני בתים בפרק כל גגות (לקמן צה.).
לחי מכאן כו׳ – אלמא לחי משום מחיצה ואפילו רבנן לא פליגי עליה אלא ברשות הרבים אבל במבוי מפולש. לא.
איתיביה יתר על כן אמר ר׳ יהודה כול׳ – קס״ד דר׳ יהודה שלש מחיצות בעי ואלמי סמיך דילמא לחי משום מחיצה הוא ועד כאן לא פליגי רבנן עליה אלא לטלטל בתוכן אבל הזורק חייב וקשיא לרבא ופריך קסבר ר׳ יהודה שתי מחיצות דאוריתא ולחי רוצה משום הכר להתיר הטילטול שכך הם שתי מחיצות לר׳ יהודה כמו שלש לרבנן ולעולם הזורק בלא לחי הוא חייב ורבנן פליגי עליה דשתי מחיצות לא חשיבי רשות היחיד ואפילו הזורק פטור.
גמרא איתיביה יתר ע״כ אר״י כו׳ עושה לחי מכאן כו׳ או קורה כו׳ עכ״ל מפרש״י נראה דמלחי פריך לרבא וכן משמע לשון איתיביה וה״ה דה״מ למפרך לכולהו אמוראי מקורה מכאן כו׳ דאלמא קורה משום מחיצה וק״ל:
רש״י ד״ה לחי מכאן. אלמא לחי משום מחיצה. ק״ל הא הקושי׳ לכ״ע דמדברי ר״י מוכח דאפילו קורה משום מחיצה. ויש לדחוק דלענין קורה ברייתא דלעיל דקתני זורק לתוך מבוי יש לו לחי חייב משמע דווקא לחי ולא קורה פליג בזה עלה ר״י אבל לענין לחי לא מצינו מאן דפליג:
תד״ה איתיביה. ואפי׳ רבנן כו׳. תמוה לי הא מצינו מאן דפליג על ר״י בברייתא פ״ק דשבת דף ו׳ זהו רה״י גמורה ואמרי׳ עלה ואמאי קרי לה גמורה וכו׳ אבל לזרוק מודו קמ״ל הרי מברייתא זו מוכח או דרבנן דר״י פליגי עלה אפי׳ לזרוק או דעכ״פ הך ברייתא פליג עלה ובפשטא דמלתא דמכח הברייתא שמעי׳ דרבנן פליגי עליה אפי׳ לזרוק וא״כ איך כתבו ואפילו רבנן וכו׳ ומאי פריך הש״ס וצ״ע:
איתיביה [הקשה לו] יתר על כן אמר ר׳ יהודה: מי שיש לו שני בתים בשני צידי רשות הרבים. עושה לו לחי מכאן ולחי מכאן, או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע. שעל ידי הלחיים נחשב כאילו עשה מחיצות ברשות הרבים ומעתה יש לו בין שני הבתים תחום של רשות היחיד.
He raised an additional objection to Rava from the following baraita. Furthermore, Rabbi Yehuda said: The halakha is as follows with regard to one who has two houses opposite each other on two sides of the public domain, if he chooses, he may create a private domain for himself in the area of the public domain. He may place a ten-handbreadth high side post from here, perpendicular to the public domain. This creates a symbolic wall which, in the halakhot of alleyways, has the legal status of a wall. And, he may place an additional post from here, on the other side, and that has the same legal status as if he closed the public domain on all of its sides. Or, he can implement a different solution appropriate for alleyways by placing a beam extending from here, from one end of one house, to the end of the house opposite it. This creates a symbolic partition across the width of the street. And, he may place a beam extending from here, from the other side of the house. According to Rabbi Yehuda, in that way, one is permitted to carry objects and place them in the area between the symbolic partitions, as he would in a private domain.
הכל
(10) אָמְרוּ לוֹ אֵין מְעָרְבִין רְשׁוּת הָרַבִּים בְּכָךְ.
The Rabbis said to him: One may not place an eiruv in the public domain in that way. One who seeks to transform a public domain into a private domain must place actual partitions. Apparently, according to Rabbi Yehuda, the side posts function as partitions in the public domain, creating a private domain between the two houses. It follows from this that a side post is in fact deemed a proper partition, contrary to Rava’s statement.
עירובי חצרות ושתופי מבואות אינם עושים לענין עשיית רה״ר רה״י כלום דרך צחות אמרו וכי ככר עושה אותו רה״י כלומר אלו היה מצד עצמו רה״ר היאך היה הככר עושהו רה״י אלא שלא בא אלא מדברי סופרים לגדר וסייג שלא להוציא מבית לחצר ומחצר למבוי בזולתם ומ״מ אף בלא עירוב ושתוף רה״י הוא והוא שאמרו חצרות של רבים ומבואות שאין מפלשין ר״ל שסתומים משלשה צדדין בין עירבו בין לא עירבו הזורק לתוכם חייב:
The Rabbis said to him: One may not place an eiruv in the public domain in that way. One who seeks to transform a public domain into a private domain must place actual partitions. Apparently, according to Rabbi Yehuda, the side posts function as partitions in the public domain, creating a private domain between the two houses. It follows from this that a side post is in fact deemed a proper partition, contrary to Rava’s statement.
הכל
(11) הָתָם קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה שְׁתֵּי מְחִיצּוֹת דְּאוֹרָיְיתָא.
The Gemara answers: This is not the reason behind Rabbi Yehuda’s statement. Rather, there Rabbi Yehuda holds that by Torah law two partitions suffice to constitute a private domain, and he requires side posts only as a conspicuous marker. Therefore, Rava’s position cannot be disproved from this source either.
קסבר רבי יהודא שתי מחיצות דאורייתא – פי׳ דלשון הזה מוכיח דרבי יהודא בלחוד הוא דסבר הכי אבל רבנן ג׳ מחיצות דאורייתא והא דא״ל אין מערבין רשות הרבים בכך דמשמע דמבוי ודבקעה מערבין ותירץ רב׳ דרבנן בדבריו דרבי יהודא לדידן אפי׳ מבוי דבקעה אין מערבין בכך דהא מחיצה שלישית בעי׳ ולחי וקורה לא עבדי מחיצה ומיהו אפי׳ לדידך דסבירא לך דשתי מחיצות דאוריתא אין מערבין בכך דאתו רבים ומבטלי מחיצתא.
עד שיהו בתים וחצירות פתוחים לתוכה – פרש״י ז״ל כאן שתי חצרות ובית א׳ לכל אחד ואחד מהם אבל במסכת שבת פירש ושני בתים בכל אחד מהם וכן מוכיח בפרק ר׳ אליעז׳ דמילה וכך היא בירוש׳ וכן עיקר ג״ה ה״ק אי ארכה יותר על רחבה ה״ל מבוי פי׳ ואחצר קאי ולפי זה דין חצר ודין מבוי שוים הם ומשום דרוב חצרות מרובעות ורוב מבואות הן ארוכות מזכיר התלמוד בכל מקום פסין בחצר ולחי במבוי וק״ל היאך יהא ניתר בלאי כמבוי דהא בעי׳ במבוי לכל הפחות שתי חצרו׳ ובכאן אין לנו אלא חצר אחת תירצו בתוספ׳ דשאני חצר שיש בו דיורין וקביע תשמישותייהו ויש גורסי׳ והי׳ גרסת הראב״ד ז״ל אי ארכו יותר על רחבו ה״ל מבוי ואם אין ארכו יותר על רחבו ה״ל חצר פי׳ יכול אמבוי קאי אבל חצר אפי׳ אינ׳ מרובע׳ לא סגי ליה אלא בפס ד׳ וא״ת והא מתנית׳ קתני איזו היא חצר י״ל דה״ק איזו היא צורת מבוי שהוא כחצר ואינה ניתרת אלא בפס ד׳ כל שהוא מרובעת ומכל מקום שמעי׳ מהכא דחצר עגולה דינה כמרובע׳ מדמתמהינן עגולה לא ואפשר שהוא הדין למבוי עגול שדינו כמבוי מרובע להיות ניתור בפס ארבע.
ומשיבים: לא זה הוא הטעם, אלא התם קסבר [שם משום שסבר] ר׳ יהודה: שתי מחיצות עושות מדאורייתא [מן התורה] שהשטח המצוי ביניהן נחשב כרשות היחיד, ולא הוצרך ר׳ יהודה ללחיים אלא לשם היכר וסימון בלבד. ואם כן אין להביא ראיה גמורה אף ממקור זה.
The Gemara answers: This is not the reason behind Rabbi Yehuda’s statement. Rather, there Rabbi Yehuda holds that by Torah law two partitions suffice to constitute a private domain, and he requires side posts only as a conspicuous marker. Therefore, Rava’s position cannot be disproved from this source either.
הכל
(12) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מָבוֹי שֶׁאׇרְכּוֹ כְּרׇחְבּוֹ אֵינוֹ נִיתָּר בְּלֶחִי מַשֶּׁהוּ אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב מָבוֹי שֶׁאׇרְכּוֹ כְּרׇחְבּוֹ אֵינוֹ נִיתָּר בְּקוֹרָה טֶפַח.
Rav Yehuda said that Rav said: Unlike other alleyways, carrying within an alleyway whose length is equal to its width is not permitted by means of a side post of minimal width. Like a courtyard, carrying within it is permitted only by means of an upright board four handbreadths wide. Rav Ḥiyya bar Ashi said in the name of Rav: Carrying within an alleyway whose length is equal to its width is not permitted by a cross beam with the width of a handbreadth.
אמר רב יהודה אמר רב מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בלחי משהו וגם אינו ניתר בקורה מאי טעמא כיון שארכו כרחבו הוה ליה כחצר וחצר אינה ניתרת בלחי אלא בפס ארבעה.
זה שכתבנו שכל שהמבוי ארכו כרחבו דינו כחצר אינו מתהפך ר״ל שאין אומרין שכל חצר שיהא ארכה יתר על רחבה תידון כמבוי שאין החצר יוצאה מתורת חצר לעולם ולא נאמרו דברים אלו בחצר ולהקל אלא במבוי ולהחמיר וכן כתבו גדולי המפרשים ומ״מ גדולי הפוסקי׳ כתבו בהלכותיהם ואי הוי ארכה דחצר יתר על רחבה הוה לה כמבוי ובלחי וקורה סגיא וכן כתבו גדולי המחברי׳ ואף לשון הסוגיא מוכיח כן שאמר איזהו חצר וכו׳ ואי ארכה יתר על רחבה הוה לה מבוי ובלחי וקורה סגיא אלא שפי׳ הדברים אי הויא ארכה יתר על רחבה עם שאר תנאי המבוי ובחצר אין חצרות פתוחים לתוכו והיאך יהא דינה כמבוי אלא לא נאמרו הדברים אלא במבוי להחמיר שכל שחסר אחד מתנאי המבוי דינו כחצר ומ״מ גדולי המפרשי׳ גורסי׳ אם ארכו יתר על רחבו ואמבוי קאי:
ב אמר רב יהודה אמר רב: מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בלחי משהו כשאר מבוי, אלא בפס הרחב ארבעה טפחים, משום שלא זה המבוי שדברו בו חכמים. אמר רב חייא בר אשי אמר רב: מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בקורה טפח.
Rav Yehuda said that Rav said: Unlike other alleyways, carrying within an alleyway whose length is equal to its width is not permitted by means of a side post of minimal width. Like a courtyard, carrying within it is permitted only by means of an upright board four handbreadths wide. Rav Ḥiyya bar Ashi said in the name of Rav: Carrying within an alleyway whose length is equal to its width is not permitted by a cross beam with the width of a handbreadth.
הכל
(13) אָמַר רַבִּי זֵירָא כַּמָּה מְכַוְּונָן שְׁמַעְתָּא דְסָבֵי כֵּיוָן דְּאׇרְכּוֹ כְּרׇחְבּוֹ הָוֵה לֵיהּ חָצֵר וְחָצֵר אֵינָהּ נִיתֶּרֶת בְּלֶחִי וְקוֹרָה אֶלָּא בְּפַס אַרְבָּעָה.
Rabbi Zeira said: How precise are the traditions of the Elders. He explains: Since the length of the alleyway is equal to its width, it is regarded like a courtyard, and carrying within a courtyard is not permitted by means of a side post or a cross beam, but only by means of an upright board of four handbreadths.
כמה מכוונים כו׳ אלא בפס ארבעה – אית דלא גריס ארבעה משום דהשתא סלקא דעתיה דרבי זירא דסגי בפס משהו ואין לחוש דמשום מסקנא נקט ארבעה.
כבר ביארנו שהמבוי הסתום ניתר בלחי או קורה והחצר אינו ניתר אלא בפס ארבעה או שני לחיים משהו לכאן ומשהו לכאן איזהו מבוי ואיזהו חצר לענין זה כל מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר לא בלחי ולא בקורה שדינו כחצר עד שיהא ארכו יתר על רחבו ויתרון זה פירושו במשהו וכמו שאמרו בסוגיא זו אמר ליה רב הכי אמר חביבי אפי׳ משהו וארכו שאמרנו פירושו דרך כניסתו וכן אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצרות פתוחות לתוכו ואע״פ שבפרק הדר נחלקו בו רב ושמואל ור׳ יוחנן ורב אמרה כן ושמואל אמ׳ אפי׳ בית אחד וחצר אחת ור׳ יוחנן אמר אפי׳ חורבה מ״מ הלכה כרב וכמו שאמרה רב נחמן בכאן שהוא בתרא וכן שאמרה בלשון פשוט ר״ל נקטינן וכו׳ וכן פסקו גדולי הפוסקים והמחברים ורוב מפרשים אלא שגאוני הראשונים פוסקים כר׳ יוחנן ואין דבריהם נראין ואע״פ שהלכה כדברי המיקל בעירוב הרי בעירוב אמרו ולא במחיצות ופי׳ בתים וחצרות פירושו שיהיו פתוחות לתוכו שתי חצרות ושני בתים בכל חצר וחצר וגדולי המפרשי׳ כתבו שני בתים בין שתי החצרות וראשון נראה עיקר שהרי בתלמוד המערב אמרו מבוי אין פחות משתי חצרות חצר אין פחותה משני בתים ובדברי גדולי המחברים נראה בענין זה דברים זרים אלא שנראה שלא כתבום אלא דרך שיטפא והוא שכתבו מבוי שאין בתים וחצרות פתוחות לתוכו כגון שלא היה בו אלא בית אחד או חצר אחת נראה כמפרש בתים או חצרות ואינו כן ואף הם כתבוה במקום אחר כדברינו וכן צריך שיהא בפתחים אלו רחב ארבעה טפחים בכל אחת מהן שכל פחות מארבעה טפחים אינו חשוב פתח כמו שיתבאר וכן שיהא ארך המבוי ארבע אמות כמו שביארנו למעלה וכל שאינו כן הרי הוא כחצר ומה שאמרו איזהו חצר כל שהיא מרובעת לא להוציא את העגלה אלא להוציא את שארכה יתר על רחבה ומ״מ אע״פ שאין חצרות פתוחות לתוכו הואיל וכמה בתים יוצאים למבוי דין מבוי יש לו שלא נאמרו חצרות אלא לענין הבתים כך נראה לי ואם לא כן כמה מבואות שלנו יוצאים מדין מבוי:
אמר ר׳ זירא: כמה מכוונן שמעתא דסבי [כמה מכוונות הלכותיהם של הזקנים, זקני החכמים] ומסביר: כיון שמבוי זה ארכו כרחבו — הוה ליה [הרי הוא] כחצר, וחצר אינה ניתרת בלחי וקורה אלא בפס ארבעה.
Rabbi Zeira said: How precise are the traditions of the Elders. He explains: Since the length of the alleyway is equal to its width, it is regarded like a courtyard, and carrying within a courtyard is not permitted by means of a side post or a cross beam, but only by means of an upright board of four handbreadths.
הכל
(14) אָמַר רַבִּי זֵירָא אִי קַשְׁיָא לִי הָא קַשְׁיָא לִי לֶיהֱוֵי הַאי לֶחִי כְּפַס מַשֶּׁהוּ וְנִשְׁתְּרֵי.
Rabbi Zeira said: Nonetheless, if this issue is difficult for me to understand, this is my difficulty: Let this side post be considered like an upright board of minimal width and permit carrying within the alleyway, just as an upright board permits carrying in a breached courtyard.
אמר ר׳ זירא: אף על פי כן אי קשיא לי — הא קשיא לי [אם קשה לי, הרי זה קשה לי]: ליהוי האי [שיהיה זה] הלחי כפס משהו ונשתרי [ויתיר] את המבוי, כפי שניתרת פירצת החצר על ידי פס!
Rabbi Zeira said: Nonetheless, if this issue is difficult for me to understand, this is my difficulty: Let this side post be considered like an upright board of minimal width and permit carrying within the alleyway, just as an upright board permits carrying in a breached courtyard.
הכל
(15) אִישְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמַר ר׳ רַבִּי אַסִּי אָמַר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן פַּסֵּי חָצֵר צְרִיכִין שֶׁיְּהֵא בָּהֶן אַרְבָּעָה.
The Gemara explains that this is incorrect, as that which Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said escaped Rabbi Zeira’s attention: The upright boards of a courtyard must be four handbreadths wide, whereas a side post may be of minimal size.
ומעירים ומסבירים שאין הדבר כן, כי אשתמיטתיה הא דאמר [נשמט, נעלם ממנו זה שאמר] ר׳ אסי אמר בשם ר׳ יוחנן: פסי חצר צריכין שיהא בהן ארבעה טפחים ואילו לחי דיו במשהו.
The Gemara explains that this is incorrect, as that which Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said escaped Rabbi Zeira’s attention: The upright boards of a courtyard must be four handbreadths wide, whereas a side post may be of minimal size.
הכל
(16) אָמַר רַב נַחְמָן בנָקְטִינַן אֵיזֶהוּ מָבוֹי שֶׁנִּיתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה כֹּל שֶׁאׇרְכּוֹ יָתֵר עַל רׇחְבּוֹ וּבָתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ ג וְאֵיזוֹ הִיא חָצֵר שֶׁאֵינָהּ נִיתֶּרֶת בְּלֶחִי וְקוֹרָה אֶלָּא בְּפַס אַרְבָּעָה כֹּל שֶׁמְּרוּבַּעַת.
Rav Naḥman said: We have a tradition that states: What is the type of alleyway in which carrying is permitted by means of a side post or a cross beam? Any alleyway whose length is greater than its width and has houses and courtyards opening into it. And what is the type of courtyard in which carrying is not permitted by means of a side post or a cross beam, but by an upright board of four handbreadths? Any courtyard that is square.
ב. ב רמב״ם הלכות שבת י״ז:ז׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שס״ג:כ״ו
שולחן ערוך אורח חיים שס״ג:כ״ו
ג רמב״ם הלכות שבת י״ז:ח׳
טור אורח חיים שס״ג:כ״ז
שולחן ערוך אורח חיים שס״ג:כ״ז
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שס״ג:כ״ו
שולחן ערוך אורח חיים שס״ג:כ״ו
ג רמב״ם הלכות שבת י״ז:ח׳
טור אורח חיים שס״ג:כ״ז
שולחן ערוך אורח חיים שס״ג:כ״ז
אמר רב נחמן נקטינן איזו היא מבוי שניתר בלחי וקורה כל שארכו יתר על רחבו ובתים וחצירות פתוחין לתוכו. ואיזהו חצר שניתרת בפס ד׳ כל שמרובעת ואפילו עגולה לאפוקי אריכא וקטינא ואפילו ארכה יתירה על רחבה משהו.
ובתים וחצירות פתוחים לתוכו – שתי חצירות למבוי ושתי בתים לכל חצר וחצר והכי איתא בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלא.) ואם תאמר חצר שאינה מרובעת היכי משתרי בלחי וקורה הא אין בתים וחצירות פתוחים לתוכה ואין לומר דלחצר דיש בה דיורין לא בעי בתים וחצירות אבל מבוי דרחוק מדיורין שחצר מפסיק בין הבתים למבוי משום הכי בעינן דיורין מרובין שתי חצירות ושני בתים לכל חצר דהא בפרק הדר (לקמן דף עג:) אמר רב אין מבוי ניתר בלחי וקורה כו׳ ושמואל אמר אפילו בית אחד וחצר אחת ופירש רש״י התם בית אחד במבוי בלא חצר וחצר אחת עם הבתים וכיון דטעמיה דרב משום דיורין רב נמי מודה כיון דאיכא בית במבוי אפילו ליכא שום חצר דשרי בלחי וקורה וכפי׳ הקונטרס צריך לפרש דאין לפרש בית אחד וחצר אחת היינו בית אחד בחצר דהא קאמר רבי יוחנן התם אפילו חורבה וקאמר בתר הכי דלא חיישינן דלמא אתי לאפוקי מנא דבתים לחורבה משמע דלא בעי למימר חורבה שבחצר דאם כן ליכא בתים אלא חורבה בלא חצר קאמר והכי נמי לשמואל דאמר אפילו בית אחד וחצר אחת ונראה לפרש משום דמבוי קרוב לרה״ר יותר מחצר בעי בתים וחצירות.
אמר רב נחמן נקטינן איזהו מבוי שניתר בלחי וקורה כל שארכו יתר על רחבו (דבתים) [ובתים] וחצרות פתוחים לתוכו. פירוש שתי חצרות למבוי ושני בתים לכל חצר. ויש מפרשים דבבית אחד לכולהו סגי, מההוא מעשה דאבוה בר איהי בפרק הדר. ואני כך קבלתי מאבא מרי ז״ל כפירושא קמא, דצריך שני בתים לכל חצר. וכך פירש רבינו שלמה ז״ל. וראיה ברורה לפירושא קמא, הא דגדסינז בפרק ר׳ אליעזר דמילה אפשר דמבטל רשותא דכולהו גבי חצר, סוף סוף בית איכא בתים ליכא, אפשר מצפרא לפלגא דיומא מבטל לגבי חד, מפלגיה דיומא לפניא לגבי חד. סוף סוף בעידנא דאיתיה [להאי] ליתיה להאי. משמע מהא (דדיני) [דשני] בתים לכל חצר וחצר בעינן. וההיא דאבוה בר איהי לא קשיא, כגון שהיתה באותו מבוי חצר אחת שהיו בו שני בתים ועוד היה שם חצר אחרת שהיה דר בו אבוה בר איהי. וההוא דהוה כריך ריפתא אבראי ובית באותו חצר. והשתא כי כרכיה רב ענן לא הוה בית הדר. אבוה בר איהי סבר מקום פיתא גורם, ולא יהיו שני בתים לכל חצר. ואעפ״כ הוה שרי מר שמואל. אלמא לא סגי בתרי בתי ........ .
מחיצה שהגדיים בוקעין בה. קיימא לן כאביי דאמר לחי משום מחיצה ........ מדרבנן מחיצה העומדת מאיליה דאפילו אביי מודה בה. [אבני הגדר היוצאות מן הגדר] והן מובדלות זו מזו פחות מג׳ אין צריך לחי אחר להתירו.
איזהו מבוי שניתר בלחי וקורה כל שארכו יתר על רחבו ובתים וחצרות פתוחות לתוכו. פירש רש״י ז״ל: כאן שתי חצרות ובית אחד בכל חצר וחצר, ואף הראב״ד ז״ל הכריע כן בכאן. והרמב״ם ז״ל הפריז על המדות שנראה מדבריו שהוא מתיר אפילו בחצר אחת ובית אחד, שכן כתב (הל׳ שבת פי״ז, ה״ח) ומבוי שאין בתים וחצרות פתוחות לתוכו כגון שלא היה בו אלא בית אחד או חצר אחת. נראה מדבריו הא חצר ובית ניתר בלחי וקורה. ואי אפשר לומר כן דשמואל הוא דאמר הכי בשלהי פרק הדר, ולא קיימא לן כוותיה אלא כרב, והתם נמי אסיקנא דשמואל לא אמרה הכין.
ואין כל הדברים הללו מחוורין אלא עד שיהיו שתי חצרות ובכל חצר שני בתים פתוחין לה, דבתים לחצרות כחצרות למבוי. וכן מוכח בריש פרק ר׳ אליעזר דמילה (שבת קל:). וכן נראה לי שהדבר מוכרע בפרק הדר עם הנכרי (עירובין פז.) מההיא מבואה דהוה דאיר ביה אבוה בר איהי וחזנא. וכשאגיע שם בע״ה אכתוב. ובהדיא אמרו כאן בירושלמי (ה״א) רב נחמן בן יעקב בעי מבוי אין פחות משתי חצרות, חצר אין פחותה משתי בתים, ומכאן ראיה מפורשת דשתי חצרות ושתי בתים בכל חצר קאמר.
מקצת מפרשי׳ כתבו שמבוי העשוי כנדל דינו שיהו בתים וחצרות פתוחות לגדול וכן במבוי עקום שיהו פתוחים במקצתו וכן כתבו שבחצר פס המכשירו אפי׳ מרובה מארבע אמות מכשירו שמאחר שהיא עומדת לגדור לא חששו ופס העומד מאליו מכשירה כלחי במבוי על הדרך שיתבאר:
גדולי המפרשי׳ כתבו שאע״פ שאמרו במבוי שכל שאינו רחב ארבעה בראשו דינו כסתום ואין צריך כלום אפי׳ רחב כמה בפנים בחצר אינו כן שמאחר שאין דרכה בפרצה כל שהיא רחבה שלשה ונפרצה במלואה אסור ומ״מ דוקא שתהא בפנים ארבעה שאם לא כן מקום פטור הוא:
רש״י בד״ה חביבי כו׳. ואביו של רב כצ״ל:
תוס׳ בד״ה הב״ע כו׳ והשתא הך ברייתא כו׳ כצ״ל:
בד״ה ובתים וכו׳ וקאמר בתר הכי כו׳ כצ״ל:
תד״ה הב״ע. משום דר״י קפיד אערובי מיא. לא זכיתי להבין דעירובי מיא שייך בבור שבין ב׳ חצירות דמים שבצד השני בא לכאן דרך המחיצה ואסור לשאוב דשבתו בחצר חבירו ואסור להביאם לביתו. אבל הכא מה בכך דשבתו בכרמלית הא עתה שבאו תוך החצר נעשה רה״י גמורה ואינו עוקר מכרמלית. אם נבא לדון כיון דבבית לא מנכרא מחיצות הוי כליתנייהו למחיצה א״כ גם בלא טעמא דעירובי מיא אסור דמים שבחצר נפרצו למקום האסור לה וא״כ ענין עירובי מיא לא שייך הכא כלל וה׳ יאיר עיני:
אמר רב נחמן: נקטינן [מחזיקים אנו בכלל זה], איזהו מבוי שניתר בלחי וקורה — כל שארכו יתר על רחבו, ובתים וחצרות פתוחים לתוכו, ואיזו היא חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה אלא בפס ארבעה — כל שהיא מרובעת.
Rav Naḥman said: We have a tradition that states: What is the type of alleyway in which carrying is permitted by means of a side post or a cross beam? Any alleyway whose length is greater than its width and has houses and courtyards opening into it. And what is the type of courtyard in which carrying is not permitted by means of a side post or a cross beam, but by an upright board of four handbreadths? Any courtyard that is square.
הכל
(17) מְרוּבַּעַת אִין עֲגוּלָּה לָא הָכִי קָאָמַר אִי אׇרְכָּהּ יָתֵר עַל רׇחְבָּהּ הָוֵה לֵיהּ מָבוֹי וּמָבוֹי בְּלֶחִי וְקוֹרָה סַגִּיא וְאִי לָא הָוֵה לַהּ חָצֵר.
The Gemara wonders: If it is square, then yes, is it considered a courtyard? If it is round, no, is it not considered a courtyard? The Gemara makes a correction: This is what it is saying: If its length is greater than its width, it is considered an alleyway, and for an alleyway a side post or a cross beam suffices; but if its length is not greater than its width, i.e., it is square, it is considered a courtyard.
עגולה לא – בתמיה משום דעגולה היא משתריא בלחי משהו.
ואי לא הויא לה חצר – ובעיא פס והאי מרובעת לאו למעוטי עגולה אתא אלא למעוטי ארכה יתר על רחבה.
גירסת הספרים שלנו כך היא: אם ארכה יתר על רחבה הויא לה מבוי. ולפי גירסא זו אחצר קאי, ולומר דאפילו חצר כל שארכה יתר על רחבה נידונית משום מבוי ונתרת בלחי או בקורה כמבוי. ואין בין חצר למבוי ולא כלום לענין זה, דזה וזה בשארכו יתר על רחבו ניתר בלחי וקורה, וכשרחבו כארכו זה וזה אינו ניתר אלא בפס ארבעה או בשני לחיין. אלא שהמבוי חמור מן החצר, דכשאין בתים וחצרות פתוחים לתוכו אפילו ארכו יתר על רחבו נדון משום חצר וצריך פס ארבעה. ותמה על עצמך שבכל מקום משמע שהחצר חמורה מן המבוי, דבחצר מזכיר לעולם פס ומבוי לחי וקורה ואינו אלא במבוי. וי״ל דמשום דאורחא דמלתא חצר מירבעא ומבוי ארכו יתר על רחבו, משום הכי מזכיר פס בחצר ולחי במבוי. וכמה גירסת הראב״ד ז״ל נכונה, שהוא ז״ל גורס הכי קאמר: אי ארכו יתר על רחבו הוה ליה מבוי אין ארכו יתר על רחבו הוה ליה חצר, ואמבוי קאי, אבל חצר לעולם אינה נתרת אלא בפס ד׳ טפחים, דהא אמרינן דמבוי שאין בתים וחצרות פתוחין לתוכו הוה ליה חצר ואינו ניתר אלא בפס ד׳, והרי חצר זו אין חצרות פתוחות לתוכה. ורב נחמן הכי קאמר, ואיזהו מבוי שהוא כחצר שאינה ניתרת אלא בפס ארבעה, כל שאין ארכו יתר על רחבו.
ותוהים: מרובעת — אין [כן] עגולה — לא אינה נחשבת כחצר?! ומתקנים: הכי קאמר [כך אמר]: אי [אם] ארכה יתר על רחבה — הוה ליה [הרי היא] כמבוי, ומבוי בלחי וקורה סגיא [דיה] ואי [ואם] לא — הוה לה [הרי היא] חצר.
The Gemara wonders: If it is square, then yes, is it considered a courtyard? If it is round, no, is it not considered a courtyard? The Gemara makes a correction: This is what it is saying: If its length is greater than its width, it is considered an alleyway, and for an alleyway a side post or a cross beam suffices; but if its length is not greater than its width, i.e., it is square, it is considered a courtyard.
הכל
(18) וְכַמָּה סָבַר שְׁמוּאֵל לְמֵימַר עַד דְּאִיכָּא פִּי שְׁנַיִם בְּרׇחְבָּהּ אֲמַר לֵיהּ רַב הָכִי אָמַר חֲבִיבִי אֲפִילּוּ מַשֶּׁהוּ.:
The Gemara asks: And by how much must its length exceed its width so that it can be considered an alleyway? Shmuel thought at first to say: It is not considered an alleyway unless its length is double its width, until Rav said to him: My uncle [ḥavivi], Rav Ḥiyya, said this: Even if its length is greater than its width by only a minimal amount, the halakhot of an alleyway apply to it.
We learned in the mishna: A certain disciple said before Rabbi Akiva in the name of Rabbi Yishmael, etc.
We learned in the mishna: A certain disciple said before Rabbi Akiva in the name of Rabbi Yishmael, etc.
אמ׳ ליה רב הכי אמ׳ חביבי ותמצא בירורו בפר׳ אור לארבעה עשר בתחילת מסכת פסחי׳ (פסחים ד) רב בר אחוה דר׳ חייא ובר אחתיה הוא ובבבא בתרא בפר׳ חזקת (ב״ב מא) תמצא גם ההוא גברא דהוה דר בקשתא בעליתא אתא לקמיה דר׳ חייא אמר ליה אי אית לך סהדי דדר בה איהו מיקמך אפי׳ חד יומא מוקימנא לה בידך ואי לא לא אמ׳ רב הוה יתיבנא קמיה דחביבי:
וכמה – יהא אורכה יותר דנפקא לה מדין חצר ומשתריא בלחי משהו.
עד דאיכא פי שנים – הואיל וחצר היתה לא נפקא מדינא עד דאיכא פי שנים.
חביבי – ר׳ חייא שהוא אחי אביו ואמו של רב.
ושואלים: וכמה צריך אורכה להיות יתר על רחבה כדי שיקרא מבוי? סבר שמואל למימר [לומר] עד דאיכא [שיש] באורכה פי שנים מרחבה. אמר ליה [לו] רב: הכי [כך] אמר חביבי (דודי, ר׳ חייא): אפילו אורכה יתר על רוחבה במשהו
The Gemara asks: And by how much must its length exceed its width so that it can be considered an alleyway? Shmuel thought at first to say: It is not considered an alleyway unless its length is double its width, until Rav said to him: My uncle [ḥavivi], Rav Ḥiyya, said this: Even if its length is greater than its width by only a minimal amount, the halakhot of an alleyway apply to it.
We learned in the mishna: A certain disciple said before Rabbi Akiva in the name of Rabbi Yishmael, etc.
הכל
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.