Eiruvin 10a – ערובין י.‏ – Shas HaMeforash

(1)

רַבִּי הִיא דְּאָמַר בָּעִינַן שְׁנֵי פַּסִּין דְּתַנְיָא חָצֵר נִיתֶּרֶת בְּפַס אֶחָד רַבִּי אוֹמֵר בִּשְׁנֵי פַּסִּין.

The Gemara answers: This mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said that in order to permit carrying in a courtyard that was breached, we require two upright boards, one on either side of the breach. As it was taught in a baraita: If a courtyard was breached and opens into the public domain, and the width of the breach does not exceed ten cubits, it becomes permitted to carry there, even with only one upright board remaining on one side of the breach. Rabbi Yehuda HaNasi says: It is permitted only with two upright boards remaining, one on each side of the breach.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

ור׳ היא דצריך בחצר שני פסין, דתניא: חצר מתרת בפס אחד, ר׳ אומר בשני פסין.

{רי״ף עירובין ב׳:}

{בבלי עירובין י ע״א-ע״ב} מבוי שהוא¹ רחב [עשרים]⁠² אמה אמר אביי³ עושה פס גבוה עשרה טפחין במשך ארבע אמות ומעמידו לארכו של מבוי באמצע אי נמי עביד כדרב יהודה דאמר מבוי שהוא רחב חמש עשרה אמה מרחיק שתי אמות ועושה פס שלוש אמות והיכא דרחב עשרים אמה⁴ עביד הכי מהאי גיסא ומהאי גיסא וליחוש דילמא שביק פיתחא רבה ועאיל בפתחא זוטא אמר רב יהודה בר מתנה חזקה אין אדם מניח פתח גדול ויוצא ונכנס בפתח קטן:

1. שהוא: ג^א, ג^ז: ״שהיה״.

2. עשרים: ג^א, ג^ב, ג^ז, כ״י נ, עיתים. כ״י א: ״מעשרים״.

3. אמר אביי: דפוסים: אביי אמר.

4. אמה: חסר בג^ב.

רבי היא דאמר בעינן – שני שיורין לחצר של עשר הנפרצת במלואה.

חצר ניתרת בפס אחד – אם נפרצה לרשות הרבים ונשתייר בה מצד א׳ מותרת ובשאין הפירצה יותר מעשר עסקינן דאי יותר מעשר לא מהני ליה מחיצה להאי חצר.

רבי היא דאמר בעינן שני פסין דתניא וכו׳ – משמע לרבנן אפילו בחצר מרובעת סגי בפס משהו דבמרובעת פליגי כמו שאפרש לקמן.

[י, א-ב; רי״ף שם]

האי מאי אי אמרת בשלמ׳ נראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נדון משום לחי שפיר דלהכי נקט גדולה בי״א בצמצו׳ לאשמועי׳ דגדולה לא משמע אלא בהכי כדי שיהו גפופין לכל צד רחבין ג׳ דר׳ סבר דבעי שני פסין מחצר וסבר כרבי יוסי דרוחב לחי ג׳ וכ״ש רחב פס הלכך לא אפשר אלא למנקט אמה עודפת דבפחות לא סגי ובהני סגי ושמעי׳ שפיר דסבר לה כרבי יוסי ויהא הפרצה באמצע החצר וליתיה לדר׳ זירא ולא לדרבינא דליכא לאוקומה כשנפרצה מרוח אחת בשני טפחים כדמוקים לה רבינא דא״כ אינו לחי ובעי בחצר שני פסין והיאך חצר גדולה מותרת אלא אי אמרת נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי ומוקמ׳ לה כשנפרצה מן הצד מכאן שנים ומכאן ד׳ ואפי׳ שוים הוי לחי דלא סבר לה רבי כרבי יוסי אמאי נקט אמה עודפת לא פחות ולא יותר אי למשריא לגדולה משום נראה מבפנים והיה חדוש דאף על פי שהכותלי׳ נכנסים לפנים אינו מפסיד לגפופי חצר מ״מ בעשרה ושני טפחים סגי פי׳ שיהיו עודפי׳ ב׳ טפחים בלבד להיו׳ האחד לחי פס מכאן והשני פס מכאן י וגם ב׳ טפחים לאו דוקא אלא שני משהויין דכיון דר׳ לית ליה כר׳ יוסי בלחי כל שהוא סגי אלא דר׳ בעי שני פסין ואי למשרא לקטנה קא אתי לאשמועינן שעודפת טובא ויהי׳ הדחק גדול דלא לימא לבוד משום צד דלמה ליה למדחק נפשיה דליכא אלא אמה עודפת עד שנצטרך לומר שאין הפרצה באמצע וכי יש מצד זה ב׳ ומצד זה ד׳ אלא לאו שמע מינה לאו שמיעא לי׳. פי׳ שריות׳ דרבה בר רב הונא דלעיל דנראה מבחוץ לא שמעתיה דרב דרב הונא אבוה כלומ׳ סברא דנפשיה היא ולא קבלה מאביו כדי לסמוך עליו.

רבי היא שאמר: בעינן: [צריכים אנו] כדי להתיר בטלטול את החצר שנפרצה שני פסין משני צידי הפירצה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: חצר שנפרצה לרשות הרבים, ואין ברוחב הפירצה עשר אמות, ניתרת אם נשאר פס אחד מאורך הכותל, רבי אומר: בשני פסין.

The Gemara answers: This mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said that in order to permit carrying in a courtyard that was breached, we require two upright boards, one on either side of the breach. As it was taught in a baraita: If a courtyard was breached and opens into the public domain, and the width of the breach does not exceed ten cubits, it becomes permitted to carry there, even with only one upright board remaining on one side of the breach. Rabbi Yehuda HaNasi says: It is permitted only with two upright boards remaining, one on each side of the breach.

מאמרים באתר אסיף

בין הלחיים / אליעזר קנאי (עלון שבות 118, הר עציון תשמ״ז)

ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) הַאי מַאי אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא נִרְאֶה מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים אֵינוֹ נִידּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי וְרַבִּי סָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי וּדְרַבִּי זֵירָא וּדְרָבִינָא לֵיתָא מִשּׁוּם הָכִי קְטַנָּה בְּעֶשֶׂר וּגְדוֹלָה בְּאַחַת עֶשְׂרֵה מִשּׁוּם דר׳דְּרַבִּי סָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי.

The Gemara rejects this entire explanation: What is this comparison? Granted, if you say that the legal status of a side post that is visible from the outside but appears to be even with the wall from the inside is not considered like that of a side post; and that Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei that a side post or an upright board in a courtyard must be at least three handbreadths wide; and that the explanations of the mishna offered earlier by Rabbi Zeira and Ravina are not accepted; that is why there is significance to the fact that the small courtyard is ten cubits wide and the large one is eleven cubits wide. It is due to the fact that Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Since Rabbi Yosei holds that a side post must be three handbreadths wide, we require that the two upright boards together measure six handbreadths, i.e., one cubit, which is the minimal difference in size between the two courtyards.

ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

עכשיו אם תאמר דר׳ זירא דאמר בניכנסין כותלי קטנה בגדולה ג׳ ליתה. ודרבינא נמי דאמר במופלגת {מכותל זה}⁠¹ ד׳ ומכותל זה ב׳ ליתה, ולעולם אין נכנסין כותליה ולא אחד מהן רחוק ד׳ טפחין וכותליהן שווין, וזו י״א אמה וזו י׳ אמה, נמצאת הגדולה יתירה על הקטנה ג׳ טפחים מיכן וג׳ טפחים מיכן. ומתני׳ ר׳ היא ור׳ סבר לה כר׳ יוסי דאמר רוחבן של לחיים ג׳ טפחים לכל אחד, ולחיים מעליא² הוו, ואמאי קטנה אסורה דנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי.

1. כך הוגה בדפוס וילנא, ובכ״י וטיקן 128 ליתא.

2. כצ״ל, ובכ״י וטיקן 128: ״מעליי״.

אי אמרת בשלמ׳ נראה מבחוץ ושוה מבפנים אין נידון משום לחי ור׳ סבר לה כר׳ יוסי זה הדבר חוזר על מה שאמ׳ ר׳ יוסי במשנה בפירקין ברוחב הלחיים ר׳ יוסי אומ׳ רחבן ג׳ טפחי׳:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אויר

אויר – ^אכלי חרס באויר בריש (משנה כלים ד) דירה שתשמישה לאויר בגמר׳ דרבי יוסי אמר רחבן ג׳ טפחים בפרק קמא דערובין (עירובין י׳.) ובסוכה (סוכה כה) דהעושה סוכתו בין האילנות אוירה של חצר בסוף (אהלות עא) פי׳ אויר תרביצא והוא מילוסא של חצר. אויר מגדל משכח את התלמוד (בחלק קט) במעשה דדור הפלגה פירוש במגדל שעשה נמרוד קאמרי׳ כיון שמרדו בהקב״ה ובנו אותו להכעיס מי שישן באוירו משכח תלמודו. מגדל הפורח באויר (חגיגה ט) ובגמ׳ דד׳ הדיוטות (בחלק קו) פירוש כיון שיצאו דואג ואחיתופל לתרבות רעה לא אדכרינהו רבנן לבעייהו ולא פירשו לטעמייהו. (א״ב: פירוש בלשון יוני ורומי רוח כי כל חלל מלא רוח תרגום על פני רקיע השמים על אפי אויר רקיע.

א. [לופט.]

האי מאי אי אמרת בשלמא – מתני׳ כדהוה שמעינן לה מעיקרא במכוונת קטנה כנגד אמצעיתה של גדולה ומהאמה היתירה נשארו שלשה לכאן ושלשה לכאן וי״ל נראה מבחוץ ושוה מבפנים משני רוחות ואפילו הכי קטנה אסורה דנראה מבחוץ ושוה מבפנים לא מהני ורבי בשני פסין דחצר כרבי יוסי סבר לה דאמר במתני׳ אין לחי פחות מרוחב שלשה וכל שכן פסין דחצר דבעי רוחב כדבעי רבי יוסי בלחי.

ודרבינא – דאוקמא במופלגין מזה בשנים ומזה בארבעה ליתא דא״כ לא הוה משתריא גדולה דפס ב׳ טפחים לא מהני וכיון דליתא לדרבינא ליתא נמי לדרבי זירא דאוקמא בנכנסין דכיון דמכוונת שלשה מכאן ושלשה מכאן כניסה מאי מהניא הא כי נכנסין נמי איכא למשרייה בנראה מבחוץ ושוה מבפנים משתי רוחות ולא שרינן לה דמוקמינן ליה בנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי משום הכי יהיב תנא שיעור לעודפה של גדולה שתהא יתירה על הקטנה אמה כי היכי דניהוו לה לגדולה שלשה מכאן ושלשה מכאן משום דרבי שני פסין בעי ורחבי׳ שלשה כרבי יוסי ומשום היתר גדולה נקט לה.

אלא אי אמרת נראה מבחוץ – מהני וקטנה דאסירא היינו טעמא משום דאיתא לדרבי זירא בנכנסין ולדרבינא במופלגין וליכא לבוד משני רוחות ואפילו הכי גדולה משתריא בגיפופין הנשארין לה מאחורי הכניסות ואף על פי שרוחב האחד אינו אלא ב׳ טפחים דלא סבר לה כר׳ יוסי.

רש״י בד״ה ודרבינא דאוקמוה במופלגין מזה כו׳ כצ״ל והשאר נמחק:

את כל ההסבר הזה דוחים: האי מאי [תירוץ זה מהו]? אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר]: נראה מבחוץ ושוה מבפנים — אינו נידון משום לחי, ותאמר כי רבי סבר לה [אותה שיטה] כר׳ יוסי שהשיעור המינימלי של לחי או של פס בחצר צריך להיות לפחות שלושה טפחים, ודר׳ זירא ודרבינא ליתא [אינם] כלומר, אין אנו מקבלים את הסבריהם בפירוש המשנה — משום הכי [כך]: יש טעם לחדש ולומר כי החצר הקטנה בעשר אמות, גדולה באחת עשרה, משום דרבי סבר לה כר׳ יוסי ולדעת ר׳ יוסי אין לחי מתירה בפחות משלושה טפחים, ולכן צריכים שני הפסים יחד להיות בני ששה טפחים, שהם אמה אחת, והיא ההפרש המינימלי בין החצרות.

The Gemara rejects this entire explanation: What is this comparison? Granted, if you say that the legal status of a side post that is visible from the outside but appears to be even with the wall from the inside is not considered like that of a side post; and that Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei that a side post or an upright board in a courtyard must be at least three handbreadths wide; and that the explanations of the mishna offered earlier by Rabbi Zeira and Ravina are not accepted; that is why there is significance to the fact that the small courtyard is ten cubits wide and the large one is eleven cubits wide. It is due to the fact that Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Since Rabbi Yosei holds that a side post must be three handbreadths wide, we require that the two upright boards together measure six handbreadths, i.e., one cubit, which is the minimal difference in size between the two courtyards.

ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ נִרְאֶה מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים נִידּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי וּדְרַבִּי זֵירָא וּדְרָבִינָא אִיתָא ור׳וְרַבִּי לָא סָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי גְּדוֹלָה בְּאַחַת עֶשְׂרֵה לְמָה לִי.

However, if you say that the legal status of a side post that is visible from the outside but appears to be even with the wall from the inside is considered like that of a side post; and that Rabbi Zeira’s and Ravina’s explanations are accepted as halakha; and that Rabbi Yehuda HaNasi does not hold in accordance with the opinion Rabbi Yosei, why do I need to explain that the large courtyard measures eleven cubits?

ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אלא אי אמרת נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי, ודר׳ זירא ודרבינא איתא, ור׳ לא סבר לה כרבי יוסי, אמאי תני אדא גדולה בי״א קטנה בי׳.

אי לאסור קטנה קאתי לאשמועינן אפילו מפלגא טובא. אי למישרי גדולה לשמעינן דגדולה יתירה על הקטנה שני משהויין, משהו מיכן ומשהו מיכן, דהויין לחיים של גדולה, כדתנן רחבן ועוביין כל שהו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גדולה בי״א – דיהיב תנא שיעורא לעודפה אמה למה לי.

אלא אי אמרת [אם אתה אומר]: שנראה מבחוץ ושוה מבפנים — נידון משום לחי, ושיטת ר׳ זירא ורבינא איתא [ישנה, קיימת בהלכה] ורבי לא סבר לה [אותה שיטה] כר׳ יוסי, אם כן גדולה באחת עשרה למה לי להשמיענו שהיה זה שיעורה?

However, if you say that the legal status of a side post that is visible from the outside but appears to be even with the wall from the inside is considered like that of a side post; and that Rabbi Zeira’s and Ravina’s explanations are accepted as halakha; and that Rabbi Yehuda HaNasi does not hold in accordance with the opinion Rabbi Yosei, why do I need to explain that the large courtyard measures eleven cubits?

ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) מִמָּה נַפְשָׁךְ אִי לְמִשְׁרְיַיהּ לִגְדוֹלָה קָאָתֵי בְּעֶשֶׂר וּשְׁנֵי טְפָחִים סַגִּיא וְאִי לְמֵיסְרַהּ לִקְטַנָּה קָאָתֵי לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּמַפְלְגִי טוּבָא.

Whichever way you look at it, there is a difficulty: If the baraita is coming to permit one to carry in the large courtyard, then a width of ten cubits and two handbreadths suffices. These two handbreadths can be considered the upright boards that render the courtyard fit for one to carry within it. And if it is coming to teach a novel halakha according to Rabbi Yehuda HaNasi and prohibit one to carry in the small courtyard, it should teach us a case where the walls of the two courtyards are much farther removed from each other, rather than a case where they are only one cubit apart. Therefore, the second explanation cannot be accepted.

רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי למשרייה לגדולה – דליהוי לה שיור משני צדדין קאתי.

בעשר ושני טפחים סגי – דהא רבי לא סבר לה כר׳ יוסי.

ואי למיסרה לקטנה קאתי – כדי שירחקו כותלי אורך הגדולה מכניסתה של קטנה ד׳ טפחים מצד האחד דלא לימצי למימר לבוד למשרייה ולאגמוריה דאי לאו הכי הוה שרינן לה בקטנה בנראה מבחוץ על ידי לבוד.

לישמעינן – גדולה רחבה הרבה ומיפלגי טובא דהוי מילתא דפסיקא דהא לאו מילתא דפסיקא היא הואיל ומופלג׳ מכותל זה בשלשה ומכותל זה בשלשה ואי הגדולה רחבה הרבה הוה תני הוה גמרינן מינה טפי דמשום הפלגה מיתסרא והא ליכא למימר דדק תנא בשיעורין לאשמועינן דבהכי הוא דמיתסרא ובבציר מהכי לא דהא בי׳ וד׳ טפחים נמי מיתסרא וכגון דמופלגת בחצי טפח מכאן ובשלשה וחצי מכאן דמשתריא גדולה בגיפוף משהו מכאן ושלשה וחצי מכאן וקטנה מיתסרא דליכא לבוד משני רוחות.

ושני טפחים סגי – האי ב׳ טפחים לאו דוקא דהא אמרינן (לקמן דף יב.) בשתי רוחות משהו לכאן ומשהו לכאן ואין סברא לומר דמשהו לאו דוקא כדאמרינן פרק חלון (לקמן דף פ.) גבי שיתופי מבואות וצריך להגביה כל שהוא וכמה כל שהוא טפח דאם כן הוה ליה לפרושי כי התם אי נמי בפס גמור סגי בשני משהויין אבל כותל עצמו לא חשיב פס אם לא ברוחב טפח דאין היכר כל כך בכותל כמו בפס גמור.

הלא ממה נפשך [איך שתרצה לומר]: אי למשרייה לגדולה קאתי [אם לחדש ולהתיר את החצר הגדולה בא] הלא בעשר ושני טפחים סגיא [מספיק]. שאם החצר הגדולה בת עשר אמות ושני טפחים, די בטפחים אלה להחשב כפסים המתירים את החצר. ואי למיסרה לקטנה קאתי [ואם לחדש לגבי רבי ולאסור את החצר הקטנה בא] לאשמועינן דמפלגי טובא [שישמיע לנו אפילו כשהם מופלגים הרבה] ולאו דווקא הפרש של אמה אחת. ובוודאי אין מקום לפירוש זה.

Whichever way you look at it, there is a difficulty: If the baraita is coming to permit one to carry in the large courtyard, then a width of ten cubits and two handbreadths suffices. These two handbreadths can be considered the upright boards that render the courtyard fit for one to carry within it. And if it is coming to teach a novel halakha according to Rabbi Yehuda HaNasi and prohibit one to carry in the small courtyard, it should teach us a case where the walls of the two courtyards are much farther removed from each other, rather than a case where they are only one cubit apart. Therefore, the second explanation cannot be accepted.

רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ נִרְאֶה מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים אֵינוֹ נִידּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי ש״משְׁמַע מִינַּהּ.

Rather, can we not conclude from the baraita that a side post that is visible from the outside but appears to be even with the wall from the inside is not considered to have the legal status of a side post? The Gemara concludes: Indeed, conclude from this.

ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אלא לאו שמע מינה נראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי, שמע מינה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לאו ש״מ – על כרחך דוקא שלשה מכאן ושלשה מכאן למשרייה לגדולה נקט לה ואפ״ה קטנה אסורה דנראה מבחוץ לא מהני ש״מ.

אלא שמע מינה וכו׳ אינו נידון משום לחי. ומיהו אסיקנא בסמוך דלית הלכתא הכין אלא נדון משום לחי, מדתני ר׳ חייא לעיל (עירובין ט:) דנידון משום לחי, דמתניתא דמתנייא ביה ר׳ חייא ור׳ הושעיא היא [ודלא מיתנייא בי ר׳ חייא ור׳ אושעיא לאו דסמכא], ובהדיא אמרינן על הא דקטנה בעשר וגדולה באחת עשרה בירושלמי כאן (ה״ו) בפיסקת לחיים שאמרו איתבעית מתניתא ולא אשכחת אמר ליה רב אחא כן אמר ר׳ שמעון בן לקיש כל משנה שלא נכנסה לחבורה אין סומכין עליה עד כאן.

וכתב הראב״ד ז״ל דמסתברא דכי אמרו נידון משום לחי דוקא כי לא הוי אותן הנראה מבחוץ ד׳ אמות דדינו כדין לחי, אבל אי הוי ד׳ אמות דאין דינו כלחי אפילו הוא כנגד פתח המבוי וכל שכן מבחוץ דלא. ואע״ג דאותן ד׳ אמות שהן מבחוץ אי הוו כנגד חלל המבוי הוי עומד מרובה על הפרוץ ושרי, הכא כיון דמבחוץ הוא לא מהני ליה למבוי, דנהי דמה שנראה מבחוץ הוי היכר למבוי כאילו נראה מבפנים אבל לשווייה ככותלי המבוי למיהוי נמי כעומד מרובה על הפרוץ לא, דהיכר הוי מחיצה לא הוי, דאי אמרת מחיצה נמי הויא אין לך מבוי שאינו ניתר אפילו בלא לחי ואפילו מפולש לרשות הרבים, שהרי כותלי פני המבוי הנמשכים לרשות הרבים נחשוב אותן למחיצות המבוי אף על פי שאינן נראות לפנים, אלא שמע מינה היכר הויא מחיצה לא הויא ע״כ. וקשיא לי לפי דבריו הא דדחיק לה ומוקי לה ר׳ זירא (עירובין ט:) בכותלי קטנה נכנסין לגדולה נוקמה בשגפופי הגדולה רחבין ארבע דאז אין נידונין משום לחי. ויש לומר דהוא הדין דהוה מתרץ לה הכי אלא דניחא ליה לאוקומי אפילו בחצר שאינה גדולה כל כך ומשום דר׳ חנינא בר פפי דאמר קטנה בעשר וגדולה באחת עשרה ולאשמועינן דרבי סבר לה כר׳ יוסי, ועוד צריכא לי עיון.

אח״כ מצאתי לרבותינו הצרפתים ז״ל בשלהי פרק פסין (עירובין כ״ד: בתוס׳ ד״ה ההיא) בשמעתא דרחבה דהוה בפומבדיתא שהן סבורין דאפילו רחבן כמה מצילין, ואינו דומה לכותלי פני המבוי דנמשכין לרה״ר שהביא הראב״ד ז״ל שאינן נחשבות למחיצות להתיר את המבוי המפולש, מפני שאותן הכותלים כיון שאינן מועילין להתיר את רה״ר עצמו איך יתירו את המבוי, אבל כאן שהגפופין נעשו לשם דירה הגדולה ומצילין אותה דין הוא שיצילו ג״כ את הקטנה כאילו נראין מבפנים. ומה שאמרו נידון משום לחי לאו משום לחי ממש קאמר ולומר דדוקא בשיעור רוחב לחי, אלא משום דלחי כל שהוא מתיר את המבוי או שני לחיים מתירין את החצר משום הכי נקט כאן משום לחי לפי שהוא השיעור המועט שמתיר את המבוי והחצר ולא להקפיד על השיעור כלחי, כן נראה לי ודברי רבותינו הצרפתים ז״ל מוכיחין כן.

אלא לאו שמע מינה [האם לא נלמד מכאן] כי נראה מבחוץ ושוה מבפנים — אינו נידון משום לחי? ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן].

Rather, can we not conclude from the baraita that a side post that is visible from the outside but appears to be even with the wall from the inside is not considered to have the legal status of a side post? The Gemara concludes: Indeed, conclude from this.

ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) א״ראָמַר רַב יוֹסֵף לָא שְׁמִיעַ לִי הָא שְׁמַעְתְּתָא.

Rav Yosef said: I did not hear this halakha of Rabba bar Rav Huna from my teachers. Rav Yosef had become ill and forgotten his learning, which is why he could not recall the halakha that a side post that is visible from the outside is considered to have the legal status of a side post.

ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר רב יוסף: לא שמיעא לי הא שמעתא. כבר פירשנוהו הא דאמר רב יוסף: לא שמיעא לי הא שמעתא במקומות הרבה, דבר זה מפורש בנדרים (מ״א.), כד חלש רב יוסף איעקר תלמודיה ואנשייה מצעריה, וכד איתפח אהדריה ליה אביי. היינו דאמר: את אמרת לן.

אמ׳ רב יוסף לא שמיע לי הא שמעתא אמ׳ ליה אביי את אמרתה ניהלן ואהא אמרת ניהלן תמצא במסכ׳ נדרים בפר׳ אין בין המודר הנאה מחברו (נדרים מא) רב יוסף חלש אייקר ליה תלמידיה אהדריה אביי קמיה ובכל דוכתא היינו דאמ׳ רב יוסף לא שמיעא לי הא שמעתא:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא שמיע לי הא שמעתא – דרבה בר רב הונא מרב הונא אבוה דנראה מבחוץ נידון משום לחי.

אמר רב יוסף: לא שמיע לי הא שמעתתא [לא שמעתי הלכה זו]. רב יוסף חלה ונשכח ממנו תלמודו ולא זכר הלכה זו שלחי הנראה מבחוץ נחשב כלחי.

ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אַתְּ אֲמַרְתְּ נִיהֲלַן וְאַהָא אֲמַרְתְּ נִיהֲלַן דְּאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא לֶחִי הַמּוֹשֵׁךְ עִם דׇּפְנוֹ שֶׁל מָבוֹי פָּחוֹת מד׳מֵאַרְבַּע אַמּוֹת נִידּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי וּמִשְׁתַּמֵּשׁ עִם חוּדּוֹ הַפְּנִימִי ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת נִידּוֹן מִשּׁוּם מָבוֹי וְאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכוּלּוֹ.

His student Abaye said to him: You yourself told us this halakha, and it was with regard to this that you told it to us. As Rami bar Abba said that Rav Huna said: With regard to a side post that extends along the wall of an alleyway and beyond, in which case it appears from the inside to be a continuation of the wall but due to its narrow width it is clearly visible as a side post from the outside, if that side post is less than four cubits long it is considered to have the legal status of a side post. And one may use the alleyway up to the inner edge of the side post. However, if the side post itself extends four cubits, the alleyway has no side post and it is considered to have the legal status of an alleyway, and it is prohibited to utilize the entire alleyway.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואהא אמרת לן: בלחי המושך עם דופנו של מבוי פחות מד׳ אמות נידון משום לחי, ומשמש עם חודו הפנימי ד׳ אמות נידון משום מבוי, וצריך לחי אחר להתירו כו׳.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לחי המושך עם דופנו של מבוי – לחוץ שנראה כמאריך את דופן המבוי שמעמיד חודו כנגד עובי הדופן דמיכסי חודו בעוביו של דופן דשוה מבפנים ונראה מבחוץ שאין חודו של לחי מכסה כל עובי הדופן שרחב ממנו.

בכולו – בכל המבוי שהרי אין כאן לחי.

מבוי שהוא רחב כ׳ אמה, אמ׳ אביי¹ עושה פס גבוה י׳ טפחים במשך ארבע אמות ומעמידו באמצע [המ]⁠בוי [לאר]⁠כו ² של מבוי, כגון זה:

אי נמי עבד³ (כרב)⁠⁴ כדר׳ יהודה וכו׳.

1. כגי׳ בכי״מ (דק״ס, ל) וברי״ף. ולפנינו בגמ׳: ׳אמר שמואל משמיה דלוי׳.

2. כן נראה מכתה״י.

3. כ״ה ברי״ף. ובגמ׳ ליתא תי׳ ׳עביד׳.

4. כן נראה להגיה.

לחי המושך עם דפנו של מבוי לארך המבוי על הדרך שציירנוהו בסוגיית לחי הבולט פחות מארבע אמות נידון משום לחי ומשתמש עד חדו של חיצון לדעתנו שבין הלחיים מותר אלא שלדעת האוסרים בין הלחיים אינו משתמש אלא עד חדו הפנימי ארבע אמות נידון משום מבוי וצריך לחי אחר שכבר יצא מתורת לחי ויש גורסין בה ומותר להשתמש בכלו ואין צרך בכך שהדבר פשוט שבלחי אחר מותר להשתמש בכלו ומ״מ י״מ מותר להשתמש בכלו בשאר המבוי אף בלא [לחי] אחר ולא בא לחי אחר אלא להכשיר הלחי שהוא בארבע אמות ולדעת זה גורסין ושמע מינה נראה מבחוץ לחי ויש גורסין ואסור להשתמש בכלו כלומר בלא לחי אחר ואף בשאר המבוי וגורסין שמע מינה נראה מבחוץ אינו לחי וכבר ביארנו בו בכדי הצורך בסוגית לחי הבולט ובמשך מבוי כבר פסקנו גם כן שהוא בארבע אמות:

לחי המושך עם דופנו של מבוי – פרש״י ז״ל שהלחי הוא נראה מבחוץ ושוה מבפנים ונראה כתוס׳ על ארך הכתל וכנגד עובי חציו כלפי פנים כאותו שצירנו למעלה וקשה הלשון למה קראו לחי המושך עם דפנו של מבוי ונראה כי כותל המבוי הא׳ היה ארוך וזה היה קצר והוסיף על הקצר לאיזה עד שהוא נמשך כנגד כל משך הכותל הארוך והיינו דשמעינן דבין לחיי׳ אסור שאלו הלחי הזה עודף בכותל זה על הכותל שכנגדו לדברי הכל אסור להשתמש כנגדו דהא ליכא אלא חדא מחיצה פי׳ צורתו האמיתית כזה

ואלו היה כזה

אסור לדברי הכל ולשון לחי המוש׳ עם דפנו של מבוי כלו׳ שמוש׳ בכותל זה שהושם בכל משך הכותל האחד של מבוי שכנגדו שהיה ארוך ואין הפרש בלחי זה הנתון על חצי עביו של כותל בין שיהא בחצי העיר הסמוך לפתח או בחצי אחר וזה ברור.

אבל הכא כלל כלל – פי׳ רש״י ז״ל כלל יותר מעשר לא דלישנא מוכח הכי וא״ת היאך אפכר לומר כן דהא בהדיא קתני ר׳ יהוד׳ אומר אינו צריך למעט וי״ל דאנן הכי קאמרי׳ דאי מיהא דפסי ביראות אתינן למפשטיה ליכא למשמע לא איסור ולא היתר דהא איכא למימר לאידך גיסא דהתם הקילו תרתי אבל הכא לא הקילו כלל וכל שהוא רחב יתר מעשר ימעט ואלו אנן אשכחן לר׳ יהודא דאמר אינו צריך למעט הילכך ודאי ליכא למשמע מההיא דפסי ביראות מידי.

בד״ה לחי המושך כו׳ שמעמיד חודו כנגד עובי הדופן. נ״ב כזה

כא:

אמר ליה [לו] אביי תלמידו: אף את אמרת ניהלן, ואהא אמרת ניהלן [אתה אמרת לנו הלכה זו, ועל דבר זה אמרת לנו] שאמר רמי בר אבא אמר רב הונא: לחי המושך עם דפנו של מבוי, שהלחי ממשיך באורך את כותל המבוי הלאה, ושוה מבפנים ונראה מבחוץ, שאין עוביו כעובי כותל המבוי, אם היה אותו לחי פחות מארבע אמות — נידון משום לחי, ומשתמש במבוי עם חודו הפנימי, של הלחי. היה הלחי עצמו מושך ארבע אמות — נידון משום מבוי, ואסור להשתמש בכולו בכל המבוי, שהרי אין לו לחי.

His student Abaye said to him: You yourself told us this halakha, and it was with regard to this that you told it to us. As Rami bar Abba said that Rav Huna said: With regard to a side post that extends along the wall of an alleyway and beyond, in which case it appears from the inside to be a continuation of the wall but due to its narrow width it is clearly visible as a side post from the outside, if that side post is less than four cubits long it is considered to have the legal status of a side post. And one may use the alleyway up to the inner edge of the side post. However, if the side post itself extends four cubits, the alleyway has no side post and it is considered to have the legal status of an alleyway, and it is prohibited to utilize the entire alleyway.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) וְאַתְּ אֲמַרְתְּ לַן עֲלַהּ שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת שְׁמַע מִינַּהּ בֵּין לְחָיַיִן אָסוּר וּשְׁמַע מִינַּהּ מֶשֶׁךְ מָבוֹי בְּאַרְבַּע וּשְׁמַע מִינַּהּ נִרְאֶה מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים נִידּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי.

And you said to us about this: Learn from this statement three halakhot with regard to eiruvin. Learn from it that in the area between the side posts it is prohibited to carry, as Rav Huna rules that one may use the alleyway only up to the inner edge of the side post. And learn from it that the minimal length of an alleyway is four cubits. And learn from it that a side post that is visible from the outside but appears to be even with the wall of the alleyway from the inside is considered to have the legal status of a side post.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינאתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואסיקנא: והילכתא נידון משום לחי.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמע מינה משך מבוי ארבע – מדקאמר נידון משום מבוי.

בין לחיים אסור – מדקאמר עד חודו הפנימי.

ושמע מינה נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי – מדקאמר נידון משום לחי.

וש״מ מתוך מבוי בארבע אמות – אי קשיא: והא אמרן לעיל (בבלי ערובין ה׳.) משכו בכמה רב יוסף אמר בארבעה ואביי אמר בד׳ אמות ואסתייע אביי מאידך דרמי בר חמא דאמר לחי הבולט מדופנו של מבוי פחות מד׳ אמות נידון משום לחי כול׳ ודחה רב יוסף ואמר לאפוקי מתורת לחי עד דאיכא ד׳ אמות למיהוי מבוי בד׳ טפחים נמי הוי מבוי והכא היכי יליף מינה רב יוסף דמשך מבוי בד׳ אמות י״ל דהאי אמר מעיקרא ולבסוף הדר ביה ואמר דלאפוקי מתורת לחי הוא דבענן ד׳ אמות אבל לעולם משך מבוי בד׳ טפחים. אי נמי יש לומ׳ דאפיק קמיתא.

ש״מ בין לחיים אסור – מה שכתבתי במהדורא קמא שאף על פי שעומד הלחי חוץ למבוי שיהא מותר להשתמש כנגדו למאן דאמ׳ בין לחיים מותר אינו נראה לי כלל. וכך נראה לי לפרש בעל כרחין האי דאמר ומשתמש עד חודו הפנימי לאו אהאי לחי קאי דהאי לחי דנפיק חוץ לכותלו של מבוי פשיטא ודאי דאין משתמשין אלא מחודו הפנימי ולפנים דהא קאי חוץ למבוי ונימא נידון משום לחי ותגלא. אלא ודאי האי דאמ׳ ומשתמש עד חודו הפנימי מילתא באנפי נפשה היא ואכל לחי קאי ואף על גב דקאי בפנים.

ושמע מינה אסור להשתמש בין הלחיים. ואם תאמר דילמא משום דכנגד משך הלחי אין כותל כנגדו והיאך ישתמש שם. יש לומר דהכא כשהכותל שכנגדו מושך גם כן כמו שהלחי מושך כזה: ומסתברא דעל כרחך י״ל כן, דמדקאמר ארבע אמות אינו נידון משום לחי וצריך לחי אחר להתירו משמע הא בלחי מותר, והלא אין שם אלא מחיצה אחת. ונראה לי דהיינו פירושא דלחי המושך עם דופנו של מבוי, כלומר: עם דופנו שני של מבוי, כלומר: שמושך הלחי מצד זה כמו שמושך דופנו של מבוי מן הצד האחר שכנגדו.

עוד נראה לי לפרש דצריך לחי אחר להתירו דקאמר להתיר את המבוי קאמר, דמנח ליה לאידך גיסא אי נמי בהדי ומטפי ליה או מקצר ליה, וכאידך דרב הונא דלעיל (עירובין ה.) דלחי הבולט מדופנו של מבוי, דהתם צריך לחי אחר להתירו דקאמר על כרחך להתיר את המבוי קאמר. ולפי פירוש זה לא גרסינן ד׳ אמות משתמש בכולו וצריך לחי אחר להתירו אלא הכי גרסינן, ד׳ אמות אינו נידון משום לחי וצריך לחי אחר להתירו, וכן מצאתי גירסא זו במקצת הספרים ונכונה היא, כן נראה לי. ומכל מקום לתרץ הקושיא הראשונה עדיין אני צריך לפירוש הראשון דהכא במאי עסקינן שהכותל שכנגדו מושך גם כמו שהלחי מושך, דאי לאו הכי לא מצי דייק מינה דאסור בעלמא להשתמש בבין הלחיים.

ואת אמרת לן עלה [ואתה אמרת לנו על כך]: שמע מינה תלת [למד ממנה מאימרה זו שלש הלכות בדיני עירובין] שמע מינה [למד מכאן] בין לחיין אסור להשתמש, שכן משתמש רק עד חודו הפנימי. ושמע מינה [ולמד מכאן] כי משך (אורכו) של מבוי בארבע אמות, ושמע מינה: נראה מבחוץ ושוה מבפנים — נידון משום לחי.

And you said to us about this: Learn from this statement three halakhot with regard to eiruvin. Learn from it that in the area between the side posts it is prohibited to carry, as Rav Huna rules that one may use the alleyway only up to the inner edge of the side post. And learn from it that the minimal length of an alleyway is four cubits. And learn from it that a side post that is visible from the outside but appears to be even with the wall of the alleyway from the inside is considered to have the legal status of a side post.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינאתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) וְהִלְכְתָא נִרְאֶה מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים נִידּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי תְּיוּבְתָּא וְהִלְכְתָא.

The Gemara concludes: The halakha is that a side post that is visible from the outside but appears to be even with the wall from the inside is considered to have the legal status of a side post. The Gemara asks: It is possible that there is a conclusive refutation of this opinion, and it is also the halakha? This opinion was refuted earlier. Can the halakha then be decided in accordance with it?

רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תיובתא והלכתא – דהא אותביניה מחצר קטנה שנפרצה לגדולה.

בד״ה תיובתא כו׳ [שנפרצה לגדולה כו׳ כצ״ל והס״ד]. ונ״ב נ״ל להגיה כו׳ משום דלא קשה ממתני׳ כי אם ממה שדייק מברייתא דרב אדא בר אבימי כו׳ וכן מצאתי באור זרוע הגדול:

ומסכמים: והלכתא [הלכה] למעשה: נראה מבחוץ ושוה מבפנים — נידון משום לחי. ותוהים: תיובתא והלכתא [קושיה וגם הלכה] שהרי קודם דחינו סברה זו בקושיה, וכיצד אפשר לפסוק הלכה כשיטה זו?

The Gemara concludes: The halakha is that a side post that is visible from the outside but appears to be even with the wall from the inside is considered to have the legal status of a side post. The Gemara asks: It is possible that there is a conclusive refutation of this opinion, and it is also the halakha? This opinion was refuted earlier. Can the halakha then be decided in accordance with it?

רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) אִין מִשּׁוּם דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא כְּוָותֵיהּ.:

The Gemara answers: Yes, it can because Rabbi Ḥiyya taught a baraita in accordance with it. Although the deductive analysis of the statements of other tanna’im led to different conclusions, the halakha relies on Rabbi Ḥiyya’s explicit statement.

רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתני רבי חייא כוותיה – כותל שצידו אחד כנוס כו׳.

ומשיבים: אין [כן], משום דתני [ששנה] ר׳ חייא כוותיה [כמותו]. ואף שדייקנו מדברי תנאים שונים והגענו למסקנות אחרות, מכל מקום סומכים אנו על דבריו המפורשים של ר׳ חייא.

The Gemara answers: Yes, it can because Rabbi Ḥiyya taught a baraita in accordance with it. Although the deductive analysis of the statements of other tanna’im led to different conclusions, the halakha relies on Rabbi Ḥiyya’s explicit statement.

רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) וְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר יְמַעֵט.: אָמַר אַבָּיֵי תָּנָא ^אוְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר יְמַעֵט ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט וְעַד כַּמָּה.

The opening mishna states: If the entrance to an alleyway is wider than ten cubits, one must diminish its width. Abaye said that a Sage taught in the Tosefta: If the entrance to an alleyway is wider than ten cubits, one must diminish its width. Rabbi Yehuda says: He need not diminish it. The question arises: Until what width does Rabbi Yehuda still permit carrying in the alleyway?

א. א רמב״ם הלכות שבת י״ז:י״ד
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שס״ג:כ״ו
שולחן ערוך אורח חיים שס״ג:כ״ו

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות שבת י״ז:י״ד

סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳

טור אורח חיים שס״ג:כ״ו

שולחן ערוך אורח חיים שס״ג:כ״ו

פיסקא: והרחב מי׳ אמות ימעט.

ואמרינן: הא דאמר ר׳ יהודה {דאינו צריך}⁠¹ למעט אם הוא רחב כמה אליבא דר׳ יהודה אין צריך למעט.

1. כך הוגה בדפוס וילנא, ובכ״י וטיקן 128 ליתא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אסלא

אסלא – ^אבכלים האסלא טמאה מדרס וטמא מת כסא טרסקל ואסלא (שבת קלח.) עור האסלא וחלל שלו (עירובין י׳.) בגמרא הרחב מעשר אמות. פירות אסלא דשבת הגוד והמשמרת כילה וכסא גלין לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור כלומר איסורא דרבנן. משמרת וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב והוא מסננת יין. גוד הוא חמת מים (סוכה מח) משכיה דההוא גברא דעבדינן ליה גודא ומלינא ביה מיא והולכי דרכים נועצין ארבעה יתידות בקרקע וקושרין חמת זה בחוטין עבים ותולין אותו באלו היתידות להצטנן מימיו. כילה שיש בגגה טפח. כסא גלין הוא של חוליות טוענין עליו קרשים ויושבין עליו כשעומדין פורקין עליו. מטה הוא מטה גיליתא והכרעים שמחזירין רפויין הן לפיכך היא מותרת כדאמרן אם היה רפוי מותר ולגובה היא עשויה ויש מי שאומר מטה שהיא עשויה במסמרים והיא זקופה ומרכינ׳ לישן עליה הואיל ולגובה עשויה אינה חשובה כאהל וכן כסא לישב בו וזה שאמר גורר אדם מטה כסא וספסל שלשתן טעם אחד הן. טרסקל הוא קערה פשוטה כגון שלחן קטן וכדתניא ר׳ יוסי ב״ר יהודה אומר נעץ קנה ברשות הרבים והניח בראשו טרסקל וזרק ונח על גביו גם זה לגובה עשוי לאכול בו ולתת בו חפצים. פי׳ אסלא הוא ספסל של ברזל דתנן האסלא טמאה טמא מת פרשה היא טמאה מדרס והברזל טמא מת וספסל זה של ברזל ועליו עור נטוי לישב עליו דתנן עור האסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח ואמ׳ בתחילת (עירובין י) מאי עור אסלא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עור כסא של בית הכסא והוא שאמרנו ספסל של ברזל נטוי עליו עור נקוב באמצע כשיעור סיט הן חסר הן יתר ויושב עליו אדם ותחתיו גרף כדי לקבל בו הרעי לפיכך נקרא עור כסא של בית הכסא אלו כולן מותרין לנטותן לכתחילה. פי׳ אחד שפירש ר׳ ניסים בערובין בעור האסלא תנן התם עור האסלא וחלל שלו מצטרפים לטפח פי׳ כדי לעשות אהל לטומאה לא אשכחן במתני׳ כלל אלא בתוס׳ דכלים בפרק י״ו מאי עור האסלא אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן עור של בית הכסא וכך שמענו כי בארץ יין יש להן כסא של ברזל ועושין לו שתי רצועות רחבות אחד מצד זה ואחד מצד זה כדי לתפוש הרגלים של ברזל שלא יפלו ויהיו מוכנים לישב ולעשות צרכיו לישב עליהן לפיכך עושין אותן כאצבעים או פחות מכן ונשאר בין שתי הרצועות שהוא אמצע הכסא מגולה ועושין עור גדול שהוא מכסה את כולו ותופרין אותו ברגל אחד של כסא ופורשין אותו על הכסא ונראה ככסא שהוא מלא ומכוסה בעור וכשרוצה לישב עליו לעשות צרכיו מגלה העור באמצע ומחזירו לרגל שתפור בו ונשארו שתי רצועות בלבד ואמצע הכסא פתוח ופנה לשם וכשהוא נפנה מחזיר העור ומכסהו ובלשון יון קורין אותו סילא ויש ספרים כתוב בהן הסלא טמאה ובלעז קורין לכל כסא סי״לא.

ערך אסלא

אסלא – ^בבכלים האסלא טמאה מדרס וטמא מת כסא טרסקל ואסלא (שבת קלח.) עור האסלא וחלל שלו (עירובין י׳.) בגמרא הרחב מעשר אמות. פירות אסלא דשבת הגוד והמשמרת כילה וכסא גלין לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור כלומר איסורא דרבנן. משמרת וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב והוא מסננת יין. גוד הוא חמת מים (סוכה מח) משכיה דההוא גברא דעבדינן ליה גודא ומלינא ביה מיא והולכי דרכים נועצין ארבעה יתידות בקרקע וקושרין חמת זה בחוטין עבים ותולין אותו באלו היתידות להצטנן מימיו. כילה שיש בגגה טפח. כסא גלין הוא של חוליות טוענין עליו קרשים ויושבין עליו כשעומדין פורקין עליו. מטה הוא מטה גיליתא והכרעים שמחזירין רפויין הן לפיכך היא מותרת כדאמרן אם היה רפוי מותר ולגובה היא עשויה ויש מי שאומר מטה שהיא עשויה במסמרים והיא זקופה ומרכינ׳ לישן עליה הואיל ולגובה עשויה אינה חשובה כאהל וכן כסא לישב בו וזה שאמר גורר אדם מטה כסא וספסל שלשתן טעם אחד הן. טרסקל הוא קערה פשוטה כגון שלחן קטן וכדתניא ר׳ יוסי ב״ר יהודה אומר נעץ קנה ברשות הרבים והניח בראשו טרסקל וזרק ונח על גביו גם זה לגובה עשוי לאכול בו ולתת בו חפצים. פי׳ אסלא הוא ספסל של ברזל דתנן האסלא טמאה טמא מת פרשה היא טמאה מדרס והברזל טמא מת וספסל זה של ברזל ועליו עור נטוי לישב עליו דתנן עור האסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח ואמ׳ בתחילת (עירובין י) מאי עור אסלא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עור כסא של בית הכסא והוא שאמרנו ספסל של ברזל נטוי עליו עור נקוב באמצע כשיעור סיט הן חסר הן יתר ויושב עליו אדם ותחתיו גרף כדי לקבל בו הרעי לפיכך נקרא עור כסא של בית הכסא אלו כולן מותרין לנטותן לכתחילה. פי׳ אחד שפירש ר׳ ניסים בערובין בעור האסלא תנן התם עור האסלא וחלל שלו מצטרפים לטפח פי׳ כדי לעשות אהל לטומאה לא אשכחן במתני׳ כלל אלא בתוס׳ דכלים בפרק י״ו מאי עור האסלא אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן עור של בית הכסא וכך שמענו כי בארץ יין יש להן כסא של ברזל ועושין לו שתי רצועות רחבות אחד מצד זה ואחד מצד זה כדי לתפוש הרגלים של ברזל שלא יפלו ויהיו מוכנים לישב ולעשות צרכיו לישב עליהן לפיכך עושין אותן כאצבעים או פחות מכן ונשאר בין שתי הרצועות שהוא אמצע הכסא מגולה ועושין עור גדול שהוא מכסה את כולו ותופרין אותו ברגל אחד של כסא ופורשין אותו על הכסא ונראה ככסא שהוא מלא ומכוסה בעור וכשרוצה לישב עליו לעשות צרכיו מגלה העור באמצע ומחזירו לרגל שתפור בו ונשארו שתי רצועות בלבד ואמצע הכסא פתוח ופנה לשם וכשהוא נפנה מחזיר העור ומכסהו ובלשון יון קורין אותו סילא ויש ספרים כתוב בהן הסלא טמאה ובלעז קורין לכל כסא סי״לא.

ערך טרקלין

טרקלין – ^ג(עירובין י) ה׳ חבורות ששבתו בטרקלין א׳ (בבא בתרא מא.) ולא את הטרקלין (ובפרק בן זומא) התקן עצמך לפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין (מדות פרק א) ד׳ לשכות היו בבית הקיטונות פתוחות לטרקלין וזה (יומא פא: בבא בתרא טו:) טריקלין י׳ על י׳ רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו פי׳ חצי ארכו ה׳ וחצי רחבו ה׳ צריך להיות רומו עשרה ראיה לדבר כבנין היכל פי׳ בנין ההיכל ארכו מ׳ אמה ורחבו עשרים שנ׳ והבית אשר בנה המלך שלמה לה׳ ששים אמה ארכו כו׳ מהן קדש הקדשים וההיכל מ׳ שנאמר ומ׳ באמה היה הבית היא ההיכל לפני נמצא ההיכל ארכו מ׳ ורחבו כ׳ הכל ס׳ חצים שלשים וכך רומו דכתיב ושלשים אמה קומתו כתוב אחד אומר ל׳ אמה קומתו וכתוב אחד אומר לפני הדביר כ׳ אמה ארך וכ׳ אמה קומתו אמר להו כי קא חשיב משפת כרובים ולמעלה שהכרובים קומתן י׳ שנא׳ ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן י׳ אמות קומתו וקמ״ל האי קרא דהני י׳ אמות שהכרובים עומדין בהן כמו הכתוב של מעלה מה העשרים כולן חלל ואין בהן דבר כך גם העשרה והכרובים בנס היו עומדין וכן הארון בנס היה עומד שמקומו אינו מן המדה (גמרא) מאי טרקלין בי ורדי פי׳ ר׳ גרשום קובת בי ורדי כעין שפורסין אהלים ועגול הוא מלמעלה כקובה ומוקף הוא מכל דפניו ופורסין שושנים לשם כדי שיהא ריחם נודף ושוכבים בתוכו שרים (ובויקרא רבה זאת תהיה) רבי ינאי הוה יתיב ודריש בטרקלוניא (א״ב פי׳ בלשון יוני ורומי חדר גדול ובפרט המוכן למסבה).

א. [נאכט שטוהל.]

ב. [נאכט שטוהל.]

ג. [שפייזע צוממער.]

עד כמה – יהא רחב ולא יהא צריך למעט לרבי יהודה.

א במשנה למדנו כי פתח הרחב מעשר אמות ימעט. אמר אביי: תנא [שנה החכם בתוספתא]: הרחב מעשר ימעט, ר׳ יהודה אומר: אינו צריך למעט. ונתעוררה השאלה: ועד כמה התיר ר׳ יהודה ברוחב פתח המבוי?

The opening mishna states: If the entrance to an alleyway is wider than ten cubits, one must diminish its width. Abaye said that a Sage taught in the Tosefta: If the entrance to an alleyway is wider than ten cubits, one must diminish its width. Rabbi Yehuda says: He need not diminish it. The question arises: Until what width does Rabbi Yehuda still permit carrying in the alleyway?

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) סָבַר רַב אַחַי קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף לְמֵימַר עַד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ וְקַל וָחוֹמֶר מִפַּסֵּי בִירָאוֹת.

Initially, Rav Aḥai thought to say before Rav Yosef: Up to thirteen and a third cubits. And he derived this figure through an a fortiori argument from upright boards surrounding a well. Rabbi Yehuda maintains that if one placed upright boards up to thirteen and a third cubits apart from one another, he may consider the partitioned area around the well as a private domain and therefore carry within it.

רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לענין פסי ביראות יתבאר בפרק שני שאע״פ שהבור רשות היחיד ממלאין ממנו בהיקף ארבעה פסים שהם שמנה והם שני פסין דבוקים בכל זוית מארבע זויות גבהן עשרה ורחבן ששה וביניהן מלא שתי רבקות של ארבע ארבע שתהא אחת יוצאת ואחת נכנסת שנמצאו שמנה פרות נכנסות באויר שביניהם ורוחב כל אחת אמה ושני שלישי אמה ונמצא אויר ביניהם שלש עשרה אמה ושליש ואע״פ שנמצא בכל אויר מהם פרוץ מרובה על העומד לעולי רגלים הקלו כמו שיתבאר:

סבר רב אחי קמיה [לפני] רב יוסף למימר [לומר]: עד שלש עשרה אמה ושליש. וכיצד למד שיעור זה? מקל וחומר מפסי ביראות, שמבואר להלן שלשיטת ר׳ יהודה אפשר לעשות מסביב לבארות (ביראות) פסים רחוקים זה מזה שלש עשרה אמה ושליש ועל ידי הפסים מחשיבים את השטח שמסביב לבאר כרשות היחיד.

Initially, Rav Aḥai thought to say before Rav Yosef: Up to thirteen and a third cubits. And he derived this figure through an a fortiori argument from upright boards surrounding a well. Rabbi Yehuda maintains that if one placed upright boards up to thirteen and a third cubits apart from one another, he may consider the partitioned area around the well as a private domain and therefore carry within it.

רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) וּמָה פַּסֵּי בִירָאוֹת שֶׁהִתַּרְתָּה בָּהֶן פָּרוּץ מְרוּבֶּה עַל הָעוֹמֵד לֹא הִתַּרְתָּה בָּהֶן יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ מָבוֹי שֶׁלֹּא הִתַּרְתָּה בּוֹ פָּרוּץ מְרוּבֶּה עַל הָעוֹמֵד אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תַּתִּיר בּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ.

Rav Aḥai explains: Just as in the case of upright boards surrounding a well, where you permitted carrying, even though the boards form a partition where the breached segment is greater than the standing segment, you did not permit carrying within them if the gap between the boards is more than thirteen and a third cubits wide; in the case of an alleyway, where you did not permit carrying if the breached segment of its walls is greater than the standing segment, is it not right that you will not permit carrying within it if there is a gap more than thirteen and a third cubits wide?

ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ובאנו לפרש טעמיה דר׳ יהודה מפסי ביראות דמתיר התם רחב בין הדיומדין כמלוא שתי רבקות של ד׳ ד׳ בקר. הנה ח׳ פרות, וכל פרה מפורש כי עוביה אמה ושני שלישי אמה, נמצא המקום שמכיל¹ ח׳ פרות ח׳ אמה, ונשאר עדיין מעובי הפרות שני שלישי אמה לכל פרה והן ח׳ פרות הרי י״ו שלישים ה׳ אמה ושליש, נמצא הכל י״ג אמה ושליש אמה. וא׳: קל וחומר מפסי ביראות.

ומה פסי ביראות שהתרתה בהן פרוץ י״ג אמה ושליש על העומד והוא הדיומד שהוא רחבו ג׳ טפחים ג׳ מיכן וג׳ מיכן, וזהו הפרוץ מרובה על העומד.

מבוי שלא התרתה בו פרוץ מרובה על העומד כו׳.

1. כך הוגה בדפוס וילנא, ובכ״י וטיקן 128 בטעות: ״שמפיל״.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פסי ביראות שהתרתה בהן – שלש עשרה אמה ושליש דתנן בפרק שני (לקמן יז:) עושין פסין לביראות שברשות הרבים והן עמוקין עשרה ואסור למלאות מהן ולהניח על שפתן שמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים והתירו חכמים לעשות ארבעה דיומדין לארבע פיאות ולשוויה בין הפסין רשות היחיד ומותר למלאות ושרי רבי יהודה להרחיק זה מזה מלא שני רבקות של ארבעה ארבעה בקר ועוביה של פרה אמה ושני שלישי אמה דהוו להו שלש עשרה אמה ושליש לשמונה בקר.

וכך הוא דן: ומה פסי ביראות שהתרתה בהן את הטלטול אף שהם יוצרים מחיצה שבה הפרוץ מרובה על העומד ובכל זאת — לא התרתה בהן יותר משלש עשרה אמה ושליש, מבוי שלא התרתה בו פרוץ מרובה על העומד — אינו דין שלא תתיר בו יותר משלש עשרה אמה ושליש?

Rav Aḥai explains: Just as in the case of upright boards surrounding a well, where you permitted carrying, even though the boards form a partition where the breached segment is greater than the standing segment, you did not permit carrying within them if the gap between the boards is more than thirteen and a third cubits wide; in the case of an alleyway, where you did not permit carrying if the breached segment of its walls is greater than the standing segment, is it not right that you will not permit carrying within it if there is a gap more than thirteen and a third cubits wide?

ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) וְהִיא הַנּוֹתֶנֶת פַּסֵּי בִירָאוֹת שֶׁהִתַּרְתָּה בָּהֶן פָּרוּץ מְרוּבֶּה עַל הָעוֹמֵד לֹא תַּתִּיר בָּהֶן יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ מָבוֹי שֶׁלֹּא הִתַּרְתָּה בּוֹ פָּרוּץ מְרוּבֶּה עַל הָעוֹמֵד תַּתִּיר בּוֹ יוֹתֵר מי״גמִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת וּשְׁלִישׁ.

But that reasoning provides support for a contrary conclusion as well. Just as in the case of upright boards surrounding a well, where you permitted carrying within them, even though the boards form a partition where the breached segment is greater than the standing segment, you will not extend the leniency and permit carrying within them, when the gap between the boards is more than thirteen and a third cubits; in an alleyway, where you were stringent and did not permit carrying when the breached segment is greater than the standing segment, in a case where most of the walls are standing, you will certainly permit carrying, even when the gap is more than thirteen and a third cubits.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ודחינן: היא הנותנת – כלומר זו היא הראייה שהבאת ללמד ממנה, מראה כי חילוף מה שאמרת.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והיא הנותנת – מדה זו שאתה מביא בה איסור ליותר משלש עשרה אמה ושליש למבוי משום טעמא דלא התרתה בו פרוץ מרובה על העומד היא הנותנת טעם להיתר דהתם הוא דאיכא עומד מועט משום הכי לא התרתה בו יותר משלש עשרה אמה ושליש אבל מבוי דרובו סתום שרי ביה טפי.

ואולם אפשר לדחות, והיא הנותנת, מאותו טעם עצמו אפשר להסיק מסקנה הפוכה: — פסי ביראות שהתרתה בהן פרוץ מרובה על העומד — לא תוסיף ותתיר בהן יותר משלש עשרה אמה ושליש, ואילו מבוי שלא התרתה בו פרוץ מרובה על העומד — והחמרת עליו מצד זה, אם כן כשרובו עומד תתיר בו אף יותר משלש עשרה אמות ושליש!

But that reasoning provides support for a contrary conclusion as well. Just as in the case of upright boards surrounding a well, where you permitted carrying within them, even though the boards form a partition where the breached segment is greater than the standing segment, you will not extend the leniency and permit carrying within them, when the gap between the boards is more than thirteen and a third cubits; in an alleyway, where you were stringent and did not permit carrying when the breached segment is greater than the standing segment, in a case where most of the walls are standing, you will certainly permit carrying, even when the gap is more than thirteen and a third cubits.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) אִי נָמֵי לְאִידַּךְ גִּיסָא פַּסֵּי בִירָאוֹת דְּאַקֵּילְתְּ בְּהוּ חַד קוּלָּא אַקֵּיל בְּהוּ קוּלָּא אַחֲרִינָא מָבוֹי כְּלָל כְּלָל לָא.

Alternatively, one may argue to the contrary. One should be more stringent in the case of an alleyway. In the case of upright boards surrounding a well, with regard to which you were lenient and issued one leniency, be lenient and issue another leniency and maintain that a gap of up to thirteen and a third cubits still be considered an entrance. However, in the case of an alleyway, you should not be lenient at all. Therefore, there is no way to determine Rabbi Yehuda’s opinion with regard to the width of an alleyway entrance.

ר׳ נסים גאוןרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

פסי ביראות שהתרתה כאן פרוץ מרובה על העומד לא התרתה בהן יתר מי״ג אמה ושליש עיקר שלו בפר׳ ב׳ דתנן עושין פסין לביראות ד׳ דיומדין נראין כח׳ ולפי שרוחב הדיומד ו׳ טפחים שהן אמה נמצא לשני הדיומדין ב׳ אמות ובהן הותר לטלטל ביניהן בפרוץ מרובה על העומד ובתלמוד ארץ יש׳ גרסי שבכל מקום עומד מרובה על הפרוץ וכאן הקלתה עליו שיהא הפרוץ רבה על העומד והחמרתה עליו בדבר זה שבכל מקום עושה פס של י׳ טפחים ופירוש י״ג אמה ושליש שביניהם הוא ששנינו בסוף המסכת ר׳ יהודה אומ׳ של ד׳ ד׳ קשורות ולא מותרות נמצא בין ב׳ הדיומדין רוחב שיעור ח׳ פרות כשתתן לכל אחת מהפרות ב׳ אמות פחות שליש וכשתצרפנו לח׳ ימצא י״ג אמה ושליש ומיכן אמרו לא התרתה בהן יותר מי״ג אמה ושליש ומה שאמרו מבוי שלא התרתה בו פרוץ מרובה על העומד כבר מפורש הוא בזה הפרק במשנה ובלבד שלא יהו פרצות יתירות על הבניין ובברייתא יש עוד ואם היה פרוץ מרובה על העומד אף כנגד העומד אסור וזה כלל לכל מחיצות שבת חוץ מפסי ביראות כמו שביארנו שהיא מיוחדת:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי נמי לאידך גיסא – דלא תיתי ליה מפסי ביראות דאילו התם הוא דהקלת בה קולא דמכשרת ליה בפרוץ מרובה על העומד אקיל נמי קולא אחריתא דלהוי חשוב פתח עד שלש עשרה אמה ושליש.

כלל כלל לא – טפי מעשר לא.

הכא כלל כלל לא. תמיהא לי היאך אפשר לומר כן דכלל כלל לא, דהא תניא ר׳ יהודה אומר אינו צריך למעט. ונראה לי דלפרוכי לק״ו דידיה קאמר ליה, כלומר: אי משום דינא דפסי ביראות הוה אתינן ליה ליכא למשמע מינה לא איסור ולא היתר, דאי אמרת לחומרא דלא שרי ביה אלא שלש עשרה ושליש כפסי ביראות איכא למימר לקולא, דפסי ביראות דהוו מחיצות גרועות הוא דלא שרי בהו טפי משלש עשרה אמה ושליש הא במבוי דמחיצות גמורות אפילו טפי נמי, ואי אמרת לקולא למישרי ביה שלש עשרה אמה ושליש מיהא כפסי ביראות איכא למימר לחומרא, דהתם הוא דהלכו בהן לקולא להתיר בהן פרוץ מרובה על העומד וכן הקילו בהן קולא אחרינא להתיר בהן אפילו שלש עשרה אמה ושליש כדי שיכנסו ביניהן שתי רבקות של ארבע ארבע שכן דרכן אבל במבוי כלל כלל לא, אלמא מדינא דפסין ליכא למשמע למבוי כלל. כך נראה לי.

אי נמי לאידך גיסא [או גם כן לצד אחר] אפשר לטעון, שיש להחמיר במבוי, שכן פסי ביראות דאקילת בהו חד קולא [שהקלת בהם הקלה אחת] — אקיל בהו קולא אחרינא [הקל בהם הקלה אחרת] שעד שלש עשרה אמה ושליש נחשב עדיין כפתח, מבוי — כלל כלל לא תקל, ואין איפוא לדעת עד כמה מתיר ר׳ יהודה ברוחב פתח מבוי.

Alternatively, one may argue to the contrary. One should be more stringent in the case of an alleyway. In the case of upright boards surrounding a well, with regard to which you were lenient and issued one leniency, be lenient and issue another leniency and maintain that a gap of up to thirteen and a third cubits still be considered an entrance. However, in the case of an alleyway, you should not be lenient at all. Therefore, there is no way to determine Rabbi Yehuda’s opinion with regard to the width of an alleyway entrance.

ר׳ נסים גאוןרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) תָּנֵי לֵוִי מָבוֹי שֶׁהוּא רָחָב עֶשְׂרִים אַמָּה נוֹעַץ קָנֶה בְּאֶמְצָעִיתוֹ וְדַיּוֹ הוּא תָּנֵי לַהּ וְהוּא אָמַר לַהּ דְּאֵין הֲלָכָה כְּאוֹתָהּ מִשְׁנָה אִיכָּא דְאָמְרִי אָמַר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּלֵוִי אֵין הֲלָכָה כְּאוֹתָהּ מִשְׁנָה.

Levi taught a baraita with regard to reducing the width of an alleyway in order to render it fit for one to carry within it. If an alleyway is twenty cubits wide, one may stick a reed in the center of its entrance and that is sufficient to create two separate alleyways, each ten cubits wide. He taught this baraita, and he said about it that the halakha is not in accordance with that teaching, as the insertion of a reed is not effective in reducing the width. Some say that Shmuel said in the name of Levi: The halakha is not in accordance with that teaching.

ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

הא דתני לוי מבוי שרחב כ׳ אמות נועץ קנה באמצעיתו ודיו כו׳, לית הילכתא כוותיה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין הלכה כאותה משנה – דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה לקנה.

וכן הוא תני לה והוא אמר לה אין הלכה כאותה משנה. פירוש: משום דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה. ונראה מן הירושלמי (פ״א, ה״א) דדוקא בשאין מניח קורה אלא לצד א׳, כלומר: מן הקנה לכותל האחד כגון זה: אבל אם היה מניח את הקורה מכותל לכותל בכי הא לא אמרינן דליבטיל קנה, דגרסינן התם היה רחב חמש עשרה אמה אמר ר׳ אבא בשם רב עושה פס של שלש אמות וכל שהוא ומרחיקו מן הכותל שני אמות אותו כל שהוא נדון משום לחי ושרי, והוא שיהא העומד רבה על החלל, ויעשה פס של ארבעה טפחים ולא כן תני עושה פס של ארבעה טפחים, א״ר אבא כדי להתיר שניהם בלא קורה ע״כ. ונראה פירושו כדי להתיר שניהם בלא קורה על שניהם, ואילו עשה פס ד׳ היה צריך ליתן קורה על שניהם, אבל עכשיו שעשה פס של שלש אמות אינו צריך ליתן קורה על שניהם אלא דיו על אחד מהן, אבל על אחד מהן מיהא צריך דאף עכשיו שהוא עושה פס של שלש אמות הרי צריך קורה מן הפס לכותל או לחי משהו, ובהדיא נמי אמרו בירושלמי עושה פס של שלש וכל שהוא אותו כל שהוא נדון משום לחי.

ומכל מקום אינו נראה כן מן הגמרא שיהיה קנה ולא אפילו פס של ארבעה טפחים מתיר אע״פ שנתן את הקורה מכותל לכותל, משום דכיון דאין באחד מן הצדדין עומד מרובה על הפרוץ אתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דהאי גיסא ואפילו אוירא דתחת הקורה ומבטל ליה. ותדע לך דהא אצטריכינן לאוקמה או בעומד מרובה על הפרוץ או בפס גבוה [עשרה] במשך ד׳ אמות כדי שיהיו שתי מבואות, ובודאי כיון שאנו מחלקין אותו לשתי מבואות על כרחך אנו צריכין להכשיר את שניהם ולהניח קורה כאן וכאן או לחי כאן וכאן, ואפילו הכי דוקא בפס גבוה עשרה במשך ארבע אמות כשיעור מבוי וכותל מעליא דמבוי לא מבטיל באוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא, ועוד דאוירא דחוץ למבוי לא מבטיל כדבעי למימר קמן, הא בענין אחר לא.

והא נמי דתניא בתוספתא בפ״ק דמכלתין (ה״ג) והרחב מעשר אמות נותן פס באמצע ונותן קורה על אחד מהן, איכא למימר דוקא בשהפס שבאמצע רבה על אחד מן החללין והוי ליה כעומד ולפיכך סגי ליה באידך גיסא בלחי או בקורה. ואי נמי ס״ל להאי תנא דמבוי שיש לו שני פתחים וכל אחד ואחד רבה על העומד נותן את הקורה על אחד מהן ודיו, וכדעת הירושלמי (שם) דגרסינן התם: תניא רשב״ג אומר מבוי שיש לו שני פתחים נותן את הקורה על אחד מהן ומתיר ר׳ אחא בשם ר׳ לוי אמר אין הלכה כרשב״ג, א״ר אבא והוא שמעמיד קנה בדוקרן אבל אם עשה פס של ארבעה טפחים הלכה כרשב״ג, ותני כן מבוי שיש לו ארבעה טפחים נותן את הקורה על אחד מהן ומתיר. וכל זה שלא כדעת גמרתינו כמו שכתבתי, ובסמוך נאריך בה יותר בס״ד.

מבוי שהוא רחב עשרים אמה ונתן קנה באמצעיתו אפי׳ נתן קורה מכותל לכותל על גבי קנה שנראה לכל כעין שני פתחים כל אחת מעשר מצד הבדל הקנה שביניהן אין זה כלום וכמו שאמרו אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה וכיצד הוא מכשירו עושה פס גבוה עשרה במשך ארבע אמות ומעמידו לארכו של מבוי בנקדת אמצע רחב המבוי ונמצא הפס מחלק המבוי בשיעור ארך הכשרו לשנים ואין כח לאויר שבצדדין לבטלו אחר שהוא בשיעור ארך מבוי ואע״פ שבסוף הפרק בשמועת שלש מדות במחיצה אמרו כל שהיא ארבעה ומארבעה ולמעלה צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו ואם היה כנגד הפרוץ אסור כנגד העומד מותר אלמא מחיצת ארבעה אין אויר שמזה ומזה מבטלה לא נאמרה אלא לענין כלאים ומעתה אתה צריך לעשות כדרך שכתבנו ונמצא כל צד וצד מבוי בפני עצמו ואין באחד מהם יתר מעשר ואח״כ נותן לחי בכל אחד מהם או קורה מכותל זה לכותל זה וכתבו גדולי המפרשים שאם מכשירו בקורה צריך להניח את הקורה מכותל לכותל ועל גבי הפס וזה שהוא תופס בלשונו פס גבוה עשרה מפני שהכשר דפני המבוי אין פחותים מעשרה אבל אם כותלי המבוי גבוהים מעשרה אף הפס צריך להגביהו יותר עד שיניח את הקורה על הפס ממש או סמוך לה בפחות משלשה ובדרך זה הוא נראה כשני מבואות ומ״מ יש מפרשים שאינו צריך קורה מכותל לכותל אלא מכותל של צד אחד לפס איזה צד שירצה ויחשב אותו צד שהקורה עליו מבוי והצד האחר יקרא פתח ובשם תוספתא כתבו הרחב מעשר אמות מעמיד פס באמצע ונותן קורה על אחד מהם ודיו ומאחר שאמרו באמצע ודאי ברחב עשרים אמרוה ויש מכריעים לדעת שלישית שקורה צריכה לבא מכותל לכותל אבל אינו צריך להגביה את הפס עד שתגיע הקורה עליו שפס זה מחיצה גמורה וכגון זה אומרין גוד אסיק מחיצאתא הואיל וגבוה עשרה במשך הכשר מבוי וי״א שכל שיש שם שני פתחים על הדרכים שאין לומר בהם אתי אוירא וכו׳ אם בא לתקנו לכתחלה צריך הכשר בכל אחד מהם ולא הקלו אלא בנפרץ ומ״מ בתוספתא שכתבנו נראה כן אף בתחלת מבוי:

אין הלכה כאות׳ משנה – פרש״י ז״ל דאתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דהאי גיסא ומבטיל לה אלא היכי עביד פי׳ ולאו שאלה גמורה כמאן דלא ידע לה תקנתא דהא ודאי אית לה תקנתא בצורת פתח אלא דבעי לאשמועי׳ תקנה אחרת היכי עביד במקום קנה. אמר שמואל משמיה דלוי עושה פס גבוה עשרה כו׳ ומדלאו אשכח תקנה אחרת במקום קנה משמע דבקנה בלחוד לית ליה תקנה ואפי׳ הקלה המגיע עד הקורה ואפי׳ הקורה מגעת מכותל לכותל ובזה חולק הגמ׳ שלנו על הירושלמי שאמרו שם שלא אמרו שאין הלכה כאות׳ משנה אלא כשאין מניח קורה אלא לצד אחד כלומר מן הקנה לכותל האחד אבל אם הניח את הקורה מכותל לכותל בכי הא לא אמרי׳ דליבטיל קנה ובתוספות ג״כ נוטין קצת לדברי אבל אנן לית לן אלא גמרא דילן ואפשר דאי עביד לחיים מהני וכי היכי דמהני בצ״פ לדברי הכל אלא דסוגיין לא מיירי בהכי.

ב תני [שנה] לוי בדיני מיעוט מבוי כדי להכשירו: מבוי שהוא רחב עשרים אמה, נועץ קנה באמצעיתו. ועל ידי כך מחלקו לשני מבואות שיש ברוחב כל אחד מהם רק עשר אמות, ודיו בתיקון זה. הוא תני לה [שנה אותה, את הברייתא הזאת] והוא אמר לה: שאין הלכה כאותה משנה, ואין די בכך. איכא דאמרי [יש שאומרים], אמר שמואל משמיה [משמו] של לוי: אין הלכה כאותה משנה.

Levi taught a baraita with regard to reducing the width of an alleyway in order to render it fit for one to carry within it. If an alleyway is twenty cubits wide, one may stick a reed in the center of its entrance and that is sufficient to create two separate alleyways, each ten cubits wide. He taught this baraita, and he said about it that the halakha is not in accordance with that teaching, as the insertion of a reed is not effective in reducing the width. Some say that Shmuel said in the name of Levi: The halakha is not in accordance with that teaching.

ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(17) אֶלָּא הֵיכִי עָבֵיד אָמַר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּלֵוִי

The Gemara asks: Rather, how should one act in order to render an alleyway of that sort fit for one to carry within it? Shmuel said in the name of Levi:

ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

והיכי עביד האמר אביי

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משך ארבע אמות שהזכרנו לא סוף דבר בשאין ארך כל המבוי אלא ארבע עשרה אמות שכשסלקת ארך הפס לא נשאר מחדו הפנימי של פס עד כותל אמצעי אלא עשר אמות אלא אפי׳ היה ארכו עשרים או כמה שהרי לדעת לוי שאמר בתחלת הסוגיא נועץ קנה באמצעו ברחב עשרים אמרה וכל מבוי שרחב עשרים ארכו יתר מעשרים שהרי מתנאי המבוי להיות ארכו יתר על רחבו ועליו אמרו עושה פס גבוה עשרה במשך ארבע אמות וכן כתבוה גדולי הדור ולענין ההכשר יש שואלין היאך לא נחשב מחדו של פס הפנימי לשני צדדיו כמבוי עקום שתורתו כמפלש ושאין לו הכשר כל שיש בעקמימותו יתר מעשר כבר פירשנו שאין תורת עקום אלא בעקום כמין גאם אבל בעקום כמין ח׳ לא ויש אומרים שאף לדעת הקוראים מבוי עקום בעקום כמין ח׳ בזה מ״מ אין ספק שמבוי אחד הוא אלא שרחב יותר מן הראוי וכל שמעטו בדבר החשוב מחיצה דיו וכן אומרים מטעם זה שאין מזקיקין בכל אחד מן הצדדים בתים וחצרות פתוחים לתוכו ודיו שיהו בתים וחצרות פתוחים לו בין שני הצדדים וגדולי הדור חולקים בזו:

ושואלים: אלא היכי עביד [כיצד עושה] כדי להכשירו? אמר שמואל בשם לוי:

The Gemara asks: Rather, how should one act in order to render an alleyway of that sort fit for one to carry within it? Shmuel said in the name of Levi:

ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון