כובע של לבד העשוי להניחו על הראש מפני הגשמים או מפני החמה אע״פ שיש בו שפה סביב שהוא עושה צל כמו אהל מותר ללבשו ובלבד שיהא מהודק על ראשו כדי שלא יפול ויבא להביאו וגדולי המחברים כתבו בענין הדוק זה כונה אחרת:

המשנה העשירית מחזירין ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה והעליון כאן וכאן אסור ר׳ יהודא אומר העליון במקדש והתחתון במדינה אמר הר״ם ציר ידוע מגזרת תסוב על צרה והוא שם עברי ממש ואמרם אם נשמט כף שלו אין מחזירין אותו מפני זה אסר החזרת הכל גזירה שמא יתקן אותו לפי שהוא צריך לחיזוק יותר בלי ספק וכן אמרו שמא יתקע ואין הלכה כר׳ יהודה מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה אם בתחלה כאן וכאן אמור קושרין נימה במקדש אבל לא במדינה אם בתחילה כאן וכאן אסור חותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה ואם בכלי כאן וכאן אסור רטיה היא חתיכה של בגד שפושטין עליו המשיחה לתת אותו על המכה וכשנפלה מן המכה או שפרשה בידו ונתנה על גבי כלי מותר לו להחזירה כל זמן שלא נפלה על גבי קרקע אבל כשנפלה על גבי קרקע אסור להחזירה אלא לכהן במקדש ונתינת משיחה על המכה לכתחילה אסור בין במקדש בין במדינה וקושרין נימה הוא שקושרין היתר כשניתק יתר מיתרי הנבלים והכנורות ודומיהן מן הכלים שהיו במקדש שהיו אומרים עליהם השיר בכל יום כאשר יתבאר במקומו ויבלת ידוע והוא כמו ראש מסמר בגוף האדם וגם כן ידוע שהעבודה אינה מותרת לבעלי יבלת כהן שלקה באצבעו כורך עליה גמי במקדש אבל לא במדינה אם לא הוציא דם כאן וכאן אסור ובוזקין מלח על גבי הכבש בשביל שלא יחליק וממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת ומבור בקר ביום טוב גמי הוא גמא ובכאן דיבר בדבר הידוע כי הגמא מועיל למכה ויש לו לקשרו בחתיכת בגד ויעבוד ולא יפסול לעבודה בתוספת אותו הבגד ובתנאי שלא תהיה מבדלת בין בשר ידו והמזרק והסכין בעת עשיית העבודה ואמרם אם לא הוציא ממנה דם לסחוט המכה ולהוציא ממנה דם בוזקין הוא כמו זורקין והוא מגזרת כמראה הבזק ר״ל שהוא כמי שזורק דבר מידו פעם אחר פעם שלא יחליק כדי שלא תמעיד רגליו בסבת שמנוני הבשר הזב שם כי הבשר היו צוברין אותו על הכבש כאשר יתבאר במקומו במסכת תמיד וכבש שם המעלה שהיו עולין בה למזבח ובור הגולה בור היה בלשכה מן הלשכות והיה עליו גלגל והיה נשמע לאותו גלגל קול גדול בעת השאיבה וכן בור הגדול ובור חקר [חקר] והקר שוה קורין אותו כך לפי שהיה נובע מלשון כהקיר בור מימיה והיה על אלו השני בורות הנזכרים גלגלים והתירו להם הנביאים בעלייתם לרגל לדלות מאותם הבורות באותן הגלגלים ונשארו העם נוהגין לדלות מהן בלבד מפני היתר הנביאים ולא העתיקו הדין לבורות אחרים ומה שאסרו השאיבה בגלגלים בשאר הבורות גזרה שמא ידלה לגנתו או לחורבתו או למקום שירצה למלאתו מים למהירות השאיבה באלה הגלגלים וכמו כן מותר לשאוב בהם תוך המדינות והקול נשמע בגלגל לעת השאיבה אין אוסרין אותו וכמו כן אין אוסרין להקיש בשלשלת הפתחים והדומה להם אבל מה שהוא אסור מן הקולות אינו אלא מה שהוא בקול של שיר כלומר שיהיה לו נעימות על הסדר והוא אמרם לא אמרו אלא בקול של שיר בלבד והתרנו כל מה שקדם זכרו במקדש כי העבודה חייבת בשבת וכמו [כן] כל מה שהוא משום שבות והוא (מצד כי) [מצרכי] העבודה והמקדש מותר לעשותו בשבת והוא אמרם שבות שבת (התירו) במקדש התירו שרץ הנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו שלא לשהות את הטומאה דברי ר׳ יוחנן בן ברוקא ר׳ יודא אומר בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה מהיכן מוציאי׳ אותו מן ההיכל ומן האולם מבין האולם ולמזבח דברי ר׳ שמעון בן ננס ר׳ עקיבא אומר מקום שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת משם מוציאים אותו ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר ר׳ שמעון אומר מקום שהתירו לך חכמי׳ משלך נתנו לך שלא התירו לך אלא משום שבות. המיינו הוא החגור שחוגר על עצמו תרגום אבנט המיינא ודע כי כל מי שנכנס באי זה מקום שיהיה מן העזרה והוא טמא אם היה שוגג חייב חטאת ואם היה מזיד חייב כרת ר׳ עקיבא אמר מוציאין השרץ בשבת מכל העזרה וצבת של עץ הם המלקחיים מעץ שאינן מטמאי׳ כי פשוטי כלי עץ אינם מקבלים טומאה מן התורה כאשר יתבאר בתחלת כלים ותרגום סירותיו פסכתרוותיה והנפרד פסכתר ור׳ שמעון סבר כי מי שנפסק לו יתר במקדש שלא יקשרנו כמו שזכרנו במה שקדם אבל קושר קצתו על קצתו בעניבה בלבד ועוד קדם לך מדבריו בפרק הרביעי מזו המסכתא כי מי שיצא חוץ לתחום אפי׳ ט״ו אמה יכנס שאין המשיחות ממצין את המדות ודבר על שני משפטים כמו שהוא סובר (ומפני זה) [ואמר כי זה] שאמרנו יכנס אפי׳ יצא חוץ לתחום חמש עשרה אמה אינו מפני שיש לאדם חוץ לתחום אפי׳ אצבע אחד אבל נתננו לך אלו חמש עשרה אמה לפי שהם שלך ומכלל תחום שלך שאין המשוחות ממצין את המדות וכמו כן זה שהתרנו לך שתקשור היתר בעניבה התרנו לך דבר שהוא משום שבות שהם עצמם אסרו זה הדבר וכן הקשירה בעניבה מדרבנן היא אסורה ואין הלכה כרבי שמעון בשני המאמרים אלא כמו שזכרנו במה שקדם והלכה כר׳ עקיבא והלכה כרבי יהודה:

אמר המאירי המשנה העשירית והכונה בה בביאור ענין החלק הרביעי והוא שאמר מחזירין ציר התחתון במקדש פי׳ שהרבה דברים של איסור שבת הותרו במקדש וחזרת ציר תחתון בדלת הואיל ולא יצא העליון נוחה הרבה אלא שנאסרה מחשש שמא יתקע ובמקדש לא חששו והעליון כאן וכאן אסור שבעליון דרכו לתקוע במקבות וגרזן ור׳ יהודה מתיר בעליון במקדש ובתחתון במדינה ויום והעליון כאן וכאן אסור כשיצא אף העליון ומפני שהתחתון יוצא תחלה הוא תופשה בלשון זה ונמצא שר׳ יהודה מתיר אף כשיצאו שניהם והלכה כחכמים ובגמ׳ פי׳ בדלת של שידה תיבה ומגדל במקדש מחזירין ר״ל התחתון ובמדינה דוחקין אם לא יצא כלו מנקב האסקופה אלא שקרוב לצאת והעליון כאן וכאן לא יחזיר שמא יתקע ואם תקע חייב חטאת של בור ושל דות ושל יציע לא יחזיר ואם החזיר חייב חטאת מפני שאין אלו חוזרין לצירם אלא בדוחק גדול וחזרתם בתקיעה וי״מ שהציר שלהם בקרקע והרי זה בנין גמור מחזירין רטיה במקדש ר״ל מי שהיתה לו מכה בידו והניח רטיה עליה מבעוד יום והוצרך ליטלה בשבת מצד שרצה לעבוד עבודה ונמצאת הרטיה חציצה לו ולאחר עבודה רשאי להחזירה שאם לא תתיר חזרתה נמנע מעבודתו וזה אחד מן הדברים שהתירו סופם משום תחלתם כמו שביארנו במסכת יום טוב אבל לא במדינה גזרה שמא יניח מתחלה והנחה לכתחלה כאן וכאן אסור מפני שני דברים אחד משום רפואה ואחד שמא ימרח הרטייה וזהו מוחק הנזכר באבות מלאכות ומ״מ מה שאין בו חששות אלו אלא שמגין מותר להחזיר אף במדינה והוא שאמרו יוצאין בציפי צמר ובפיקורין כמו שביארנו במקומו קושרין נימא (בשבת) [במקדש] ר״ל נימת כנור של שיר קרבן שנפסקה קושרין אותה להכשירה לזמר ובגמ׳ פרשוה לדעת ר׳ אליעזר שסובר מכשירי מצוה דוחין את השבת אף במה שהיה אפשר מבערב וכל שכן בזו שנפסקה בשבת ואין הלכה כדבריו כמו שביארנו במסכת שבת פרק מילה ומעתה לענין פסק לא קשירה דוקא אלא עניבה ויש פוסקים אף בקשירה גמורה מפני שמכשירין אלו לא היה אפשר לו לעשותן מבערב שהרי נפסקה הנימא בשבת וכדעת ר׳ יהודה שמתיר במכשירין שאי אפשר לו לעשותם מבערב והיתר זה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה פירושו אף ידעת האומר שאין עיקר שירה בכלי אלא בפה ובמדינה אסור שמא יקשור מתוך שהדבר מצוי ושהוא קפיד בה על הכנור ולכתחלה ר״ל להניח בה נימא חדשה שלא היתה שם מעולם כאן וכאן אסור: