Chulin 42b – חולין מב:‏ – Shas HaMeforash

(1)

בִּשְׁלָמָא לְתַנָּא דִּידַן דִּתְנָא תְּנָא וּדְשַׁיַּיר אָתְיָא בְּזֶה הַכְּלָל אֶלָּא לְתַנָּא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר י״חשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה טְרֵפוֹת וְתוּ לֵיכָּא וְהָא אִיכָּא בְּהֵמָה שֶׁנֶּחְתְּכוּ רַגְלֶיהָ מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעְלָה טְרֵפָה סָבַר לֵיהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דְּאָמַר יְכוֹלָה הִיא לִיכָּווֹת וְלִחְיוֹת.

Granted, with regard to the tanna of our mishna, one can say that the cases of tereifot that he taught explicitly in the mishna, he taught, and that any case that he omitted comes under the general statement beginning: This is the principle. But with regard to the tanna of the school of Rabbi Yishmael, who said: Eighteen tereifot, one must ask: And are there no more cases of tereifot? But aren’t there the four cases represented by the mnemonic beit, samekh, gimmel, reish, the first of which is taught in a mishna (76a): An animal whose hind legs were severed from the leg joint and above is a tereifa? The Gemara responds: The tanna of the school of Rabbi Yishmael holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, who says: The severed leg can be cauterized and the animal will live. Therefore, such a wound does not render the animal a tereifa.

רש״יתוספותרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בשלמא לתנא דידן – אע״ג דלא תנא אלא י״ח מ״מ לא תנא מניינא ואיכא למימר דתנא תנא ודלא תנא אתיא בזה הכלל.

אלא לתנא דבי ר׳ ישמעאל – דתנא מניינא קשיא והא איכא בסג״ר סימן הוא ומשנה וברייתא הן בהמה שנחתכו רגליה בפרק בהמה המקשה (לקמן עו.) כמה חסרון בשדרה באהילות גלודה בפרקין וכן חרותא. ושב שמעתתא שבע טרפות שמנו האמוראים ולא נשנו במשנה והן היו מקובלים מרבן. האחרונים קרי רגלים ושלפנים קרי ידים. ארכובה יינויי״ל מקום חיבור השוק והירך שמפרקין אותה משם בשעת הפשטה.

ר׳ שמעון בן אלעזר – בתוספתא קתני לה הכי רבי שמעון בן אלעזר מכשיר מפני שיכולה ליכוות ולחיות והכא נקט סיפא דמילתיה ולא נקט השתא ר׳ שמעון בן אלעזר מכשיר.

והא איכא בהמה שנחתכו רגליה – תימה דלא פריך מניטל צומת הגידים דתניא בהדיא בפ׳ בהמה המקשה (לקמן עו.) דטרפה ויש לומר דהוי בכלל בהמה שנחתכו רגליה.

סבר לה כר׳ שמעון בן אלעזר דאמר יכולה ליכוות ולחיות. פרש״י ז״ל^א דבתוספתא^ב קתני לה הכי ר׳ שמעון בן אלעזר מכשיר מפני שיכולה ליכוות ולחיות. והא דאקשינן וכי יכולה ליכוות ולחיות מאי הוי, קושיא היא, דאפי׳ הכי איכא למימר אטרפה לא פליג ר׳ שמעון בן אלעזר. אלו דברי הרב ז״ל. ואינו מחוור, דר׳ שמעון בפירוש הוא מכשיר וברייתא הא שמיע ליה.

אלא ה״ק והא מסתברא דר׳^ג ישמעאל חולק הוא על ר׳ שמעון בהכשירה, דהא טעמיה דר׳ שמעון בן אלעזר כדקאמר משום שיכולה ליכוות ולחיות, ולר׳ ישמעאל אין זו ראיה, שאף כל הטרפות חיות הן, ומשום הכי מפרקינן אלא סבר לה כר׳ שמעון בן אלעזר דאמר כשרה, שלא נשנית בכלל הטרפות שנאמרו למשה בסיני, ולאו מטעמיה.

ור״ח ז״ל פירש דמעיקרא קאמר סבר לה כר׳ שמעון בן אלעזר דאמר יכולה ליכוות ולחיות, דשמעינן ליה באדם הכי, דאמרינן ביבמות^ד מעידין על המגוייד ר׳ שמעון בן אלעזר אומר אין מעידין מפני שיכול ליכוות ולחיות, וקס״ד שכיון שהמגוייד יכול ליכוות ולחיות כל שכן זו, וכיון שיכולה ליכוות ולחיות אין זו טרפה, ואקשינן והא תנא דבי ר׳ ישמעאל טרפה חיה סבירא ליה, ומפרקינן אלא ר׳ שמעון בן אלעזר דטרפות דתני עלה בתוספתא הכא ר׳ שמעון בן אלעזר מכשיר וסבר לה כותיה ולאו מטעמיה^ה. ואין זה הפירוש כלום, דמה ראיה עדות אשה לכאן, דהתם אין מעידין אלא עד שתצא נפשו מיד, ומגוייד יכול ליכוות ולחיות שנים עשר חדש קאמר, ומיהו טרפה הוי שאינו יכול להתקיים יותר משנים עשר חדש. אלא שי״ל דר׳ שמעון בן אלעזר אוסר את אשתו ואפי׳ לאחר שנים עשר חדש, וכן פירשתי ביבמות^ו. ומיהו היה לו לומר אלא סבר לה כר׳ שמעון בן אלעזר דאמר כשרה דתניא וכו׳.

ויש^ז לפרש ה״ה דהוה לן לאקשויי^ח והא איכא שניטל צומת הגידין^ט, אלא רישא נקט וה״ה לסיפא, וכי מיפרקא חדא מיפרקא חברתה, ור׳ שמעון בן אלעזר אתרוייהו פליג בתוספתא^י. ומיהו בשלהי שמעתין דבצרי להו תרתי ואמרינן^כ הנך דמפקת לא תפיק דהיינו גלודה ונחתכו רגליה דכרבנן סבירא ליה לתנא דבי ר׳ ישמעאל ולא כר׳ שמעון בן אלעזר, א״כ קשיא הך דהא איכא נמי ניטל צומת הגידין והוו להו י״ט. אלא י״ל חתוכות^ל הרגל חדא היא, שנשבר העצם או נפסקו הגידין נחתך הרגל מיקרי^מ.

א. ד״ה ר׳ שמעון וד״ה אע״ג.

ב. פ״ג ה״ג.

ג. כ״ה בשטמ״ק. ובהוצ׳ הגרא״ז ובכתי״ל: ׳מסברא דר׳ ישמעאל׳. ובהוצ׳ הגרשז״ר: ׳מסברא ר׳ ישמעאל חולק׳.

ד. קכ, ב.

ה. בתוספות הרא״ש כתב: ׳ועוד ברוב הספרים [ובכי״ג שם: בכל הספרים] כתוב סבר לה כאידך דר׳ שמעון. לכך נראה כפי׳ ר״ח׳ וכו׳. וראה הערות שם. וכן נקטו כפירוש הר״ח רבינו פרץ בתוספותיו, הובאו בשטמ״ק. וראה פירוש הרא״ה בשטמ״ק ובהערות שם.

ו. שם ד״ה ומי. לשון רבינו שם: ׳בשלמא לרבנן הכי קתני מן הארכובה ולמעלה תנשא לאחר שנים עשר חדש דטרפה היא וטרפה אינה חי׳ וכל שאינה חי׳ במכתה עצמה בלא רפואה אינה יכולה לכוות ולחיות, אלא לר׳ שמעון בן אלעזר הרי במקום שמכתו ממיתה יכול ליכוות ולחיות הלכך לדידיה מן הארכובה ולמעלה נמי יכול ליכוות ולחיות ולאו טרפה הוא...׳. והוכיח כן רבינו שם מן הירושלמי (שם פט״ז ה״ד) עיי״ש. וראה חידושי הרשב״א שם ד״ה ומי וחידושי הריטב״א ד״ה אלא. וראה תוספות הרא״ש יבמות שם ש׳לישנא דיכול ליכוות ולחיות משמע לעולם׳. [ועי׳ מ״מ הל׳ גירושין פי״ג הט״ז בשם רבינו והרשב״א שמשיאין את אשתו לאחר י״ב חודש, וכן נפסק בשו״ע סי׳ יז סל״ב. ועי׳ תוס׳ ושא״ר שם. אולם, ברמב״ם ובטור לא נזכר כלל ענין של י״ב חודש. ונראה שפירשו שהנידון הוא להתירה מיד. ועי׳ תוס׳ ושא״ר יבמות שם].

ז. רבינו כדרכו מקצר [וכן העיר הגרשז״ר. והגרר״ב השלים כאן (ע״פ לשון הר״ן בחידושיו): ׳וא״ת אמאי לא פריך נמי מסיפא דקתני וכן שניטל צומת הגידין ויש לפרש׳ וכו׳. וכן השלימו בהוצ׳ זכר״י, וא״צ].

ח. היא קושית התוד״ה והא איכא.

ט. שמבואר במשנה להלן עו, א שהיא טריפה.

י. לשון התוספתא שם: ׳נתחתכה וכו׳ נשבר העצם וניטל צומת הגידים שלה פסולה ר׳ שמעון בן אליעזר מכשיר׳ וכו׳. וראה תורת חיים שמשמע שבניטל הצומת נמי פליג. והרי הדבר מפורש בדברי רבינו.

כ. להלן מג, א.

ל. בכי״פ: חתוכת.

מ. כן תירצו התוספות הנ״ל, ותוס׳ להלן מג, א ד״ה הנך, וראה מהרש״א שם, חידושי חתם סופר ושו״ת בית שערים (בלום) יו״ד סי׳ נח. וכן הובאו דברי רבינו בחידושי הר״ן.

בפרש״י בד״ה נקובי תמניא הוי וכי חשבת להמסס ובית הכוסות בחד ומדלית לה למרה כו׳ עכ״ל למאי דמסיק השתא דכל הנקובים חשבינהו בחד לא אצטריך ליה למתרץ למימר הכי דא״נ חשבת להמסס ובית הכוסות בתרתי ולא מדלית למרה חשבינהו לכל עשרה הנקובים בחד אלא קושטא קאמר כחייא בר רב דלקמן:

תוס׳ בד״ה והאיכא בהמה כו׳ תימה דלא פריך מניטל צומת כו׳ עכ״ל דליכא למימר למ״ד דחסרון מבפנים לא הוה חסרון דהשתא לרבנן לא הוו אלא י״ז במתני׳ והך דצומת הגידין הוה בכלל י״ח דאמאי פסיקא ליה בצומת הגידין דהוה בכלל י״ח טפי מכל הנך דבסג״ר דפריך להו והאיכא כו׳ וק״ל:

בשלמא לתנא דידן [נניח לשיטת התנא שלנו], יש לומר דתנא — תנא [שהטריפות ששנה במשנתנו — שנה], ודשייר [וכל טריפה ששייר] ולא שנה במשנה — אתיא [באה, נלמדת] ב״זה הכלל: כל שאין כמוה חיה טרפה״. אלא לשיטת התנא דבי [מבית מדרשו של] ר׳ ישמעאל שאמר שמונה עשרה טרפות בלבד, יש לתמוה: ותו ליכא [ועוד טרפות אין]? והא איכא [והרי יש] ארבע טרפות ששנינו במקומות אחרים, וסימנן בסג״ר, והראשונה — מה ששנינו במשנה להלן: בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה (פרק הרגל) ולמעלה — הרי היא טרפה! ודוחים: סבר ליה [סבור הוא] תנא דבי ר׳ ישמעאל, כדעת ר׳ שמעון בן אלעזר, שאמר: יכולה היא ליכוות ולחיות, שעל ידי כוייה אפשר לסתום את שתיתת הדם, ולכן אינו מונה אותה כטריפה.

Granted, with regard to the tanna of our mishna, one can say that the cases of tereifot that he taught explicitly in the mishna, he taught, and that any case that he omitted comes under the general statement beginning: This is the principle. But with regard to the tanna of the school of Rabbi Yishmael, who said: Eighteen tereifot, one must ask: And are there no more cases of tereifot? But aren’t there the four cases represented by the mnemonic beit, samekh, gimmel, reish, the first of which is taught in a mishna (76a): An animal whose hind legs were severed from the leg joint and above is a tereifa? The Gemara responds: The tanna of the school of Rabbi Yishmael holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, who says: The severed leg can be cauterized and the animal will live. Therefore, such a wound does not render the animal a tereifa.

רש״יתוספותרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) אע״גאַף עַל גַּב דִּיכוֹלָה לִיכָּווֹת וְלִחְיוֹת לְמַאן קָאָמַר לְתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תַּנָּא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל טְרֵפָה חַיָּה ס״לסְבִירָא לֵיהּ אֶלָּא סָבַר לַהּ כר״שכְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דְּאָמַר כְּשֵׁרָה הִיא.

The Gemara objects: But even if one holds that the severed leg can be cauterized and the animal will live, this does not mean that the animal is not a tereifa. According to whom is the question: But aren’t there the cases of beit, samekh, gimmel, reish, stated? It is stated according to the tanna of the school of Rabbi Yishmael, who holds that there are only eighteen tereifot. But the tanna of the school of Rabbi Yishmael maintains that a tereifa can live. If so, the fact that the animal can live if the stump of its severed limb is cauterized is immaterial to whether it is a tereifa. Rather, say that the tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar insofar as he says that an animal with a severed leg is kosher. Yet, he disagrees with the claim that the reason is because the animal can survive.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

סבר לה כר׳ שמעון [בן אלעזר] דאמר יכולה היא ליכוות ולחיות. כלומר ואינה טרפה:

והא איכא חסרון בשדרה כלומר כמה חסרון בשדרה של מת שלא יהא נזיר מגלח עליו שאין דין לנזיר לגלח אלא על מת שלם או על רוב בניינו או על רוב מניינו דכתיב וכי ימות מת עליו בפתע פתאום וגו׳ ושדרה היא רוב בניינו. וכמה תיחסר שאינו צריך לגלח דאין חשוב רוב בניינו:

ופרכינן: אע״ג דיכולה ליכוות ולחיות – קשיא היא דאפי׳ הכי איכא למימר דאטרפה לא פליג ר״ש דלמאן קא מותבינן אחנא דבי רבי ישמעאל דתנא מניינא ואיהו טרפה חיה סבירא ליה דקאמר ובין החיה אשר לא תאכל דקרי לה לטרפה חיה אלא הכי פריק סבר לה כרבי שמעון דאמר כשרה היא כדקתני התם רבי שמעון בן אלעזר מכשיר.

והא איכא חסרון בשדרה. והא דלא אקשינן נמי והא איכא חסרון בגלגולת, כתב הרמב״ן ז״ל משום דלא מתניא שיעוריה בהדיא לבית הלל במתניתין, אלא ודאי נחסרה הגלגלת נמי בכסלע טריפה, וכן דעת הגאונים ז״ל, וכן כתב רש״י ז״ל (בפסחים) [עירובין] (ז.) דחסרון דגלגלת (ל)[ד]⁠טריפה בכסלע דהיינו שיעוריה דבית הלל כמדפרש ליה ר׳ יהודה אמר שמואל במסכת בכורות (בכורות לז:) וכן כתב לקמן בפרקין (בפסחים) (חולין נד:) כמה תחסר עד כאיסר האיטלקי, דאמרינן עלה בגמרא אמר רב נחמן סלע כיתר מכסלע, ופירש רש״י ז״ל התם היכא דשיערו חכמים בסלע וכגון פלוגתא דשדרה וגלגלת דתנן (אהלות פ״ב, מ״ג) כמה חסרון בשדרה וכו׳ ובגלגלת בית שמאי אומרים כמלא מקדח ובית הלל אומרים כדי שינטל מן החי וימות ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטרפה, ולקמן במקומה (חולין נד:) נאריך בה ונבאר הענין יותר בס״ד.

ומקשים: ואף על גב [אף על פי] שיכולה ליכוות ולחיות אין זה אומר שאינה טריפה, שכן למאן קאמר [לדעת מי הוא אומר, מקשה] — לדעת תנא דבי [מבית מדרשו של] רבי ישמעאל, והלוא תנא דבי ר׳ ישמעאל טרפה חיה סבירא ליה [הוא סבור], ואין זה מוציא אותה מכלל טריפה! אלא כך הכוונה: סבר לה [סבור הוא] כדעת ר׳ שמעון בן אלעזר, שאמר: כשרה היא, ואינה טריפה, אבל לא מטעמו. ועוד מקשים:

The Gemara objects: But even if one holds that the severed leg can be cauterized and the animal will live, this does not mean that the animal is not a tereifa. According to whom is the question: But aren’t there the cases of beit, samekh, gimmel, reish, stated? It is stated according to the tanna of the school of Rabbi Yishmael, who holds that there are only eighteen tereifot. But the tanna of the school of Rabbi Yishmael maintains that a tereifa can live. If so, the fact that the animal can live if the stump of its severed limb is cauterized is immaterial to whether it is a tereifa. Rather, say that the tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar insofar as he says that an animal with a severed leg is kosher. Yet, he disagrees with the claim that the reason is because the animal can survive.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) וְהָאִיכָּא חִסָּרוֹן בַּשִּׁדְרָה דִּתְנַן כַּמָּה חִסָּרוֹן בַּשִּׁדְרָה בש״אבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁתֵּי חוּלְיוֹת וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים ^אחוּלְיָא אַחַת וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בוְכֵן לִטְרֵפָה.

The Gemara objects: But isn’t there the case of a deficiency in the spine? As we learned in a mishna (Oholot 2:3): How much is considered a deficiency in the spine of a corpse so that it will not be considered a full corpse to impart impurity in a tent? Beit Shammai say: Two missing vertebrae, and Beit Hillel say: One vertebra. And Rav Yehuda says that Shmuel says: Just as Beit Shammai and Beit Hillel disagree with regard to ritual impurity, so too they disagree with regard to a tereifa, i.e., according to Beit Hillel an animal missing only one vertebra is a tereifa. This is not included in the count of Rabbi Yishmael.

א. א רמב״ם הלכות טומאת מת ב׳:ח׳
ב רמב״ם הלכות שחיטה י׳:ב׳
סמ״ג מצוות עשה ס״ג
טור יורה דעה נ״ד:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה נ״ד:ד׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות טומאת מת ב׳:ח׳

ב רמב״ם הלכות שחיטה י׳:ב׳

סמ״ג מצוות עשה ס״ג

טור יורה דעה נ״ד:ד׳

שולחן ערוך יורה דעה נ״ד:ד׳

בש״א ב׳ חוליות לעולם מגלח עליה עד שתחסר ב׳ חוליות ובה״א אפי׳ לא חיסר אלא חוליא אחת אין צריך לגלח:

ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטרפה – דלבית הלל אפי׳ לא חיסר אלא חוליא אחת טרפה:

כמה חסרון בשדרה – שלא תטמא באהל אלא במגע ובמשא כדין עצם כשעורה דאילו שדרה שלמה וגולגולת שלמה ורוב מניינו ורוב בניינו תנן באהילות (משנה אהלות ב׳:א׳) דמטמאין באהל ואע״פ שאין עליהן בשר.

וכן לטרפה – לב״ש לא הויא טרפה בבציר משתי חוליות ולב״ה בחוליא אחת מיטרפא.

ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטרפה – מסיפא דייק רב יהודה דקתני גבי גולגולת כמה חסרון בגולגולת ב״ש אומרים כמלא מקדח ובית הלל אומרים כדי שינטל מן החי וימות אלמא דבשיעור מיתה חשיב חסרון ולהכי חשיב דרב יהודה בהדי משניות משום דממתניתין דייק ולא חשיב לה בהדי שמעתא כדחשיב מלתא דרב עוירא אע״ג דאמתניתין אתמר וא״ת א״כ אמאי לא פריך נמי והא איכא גולגולת כיון דרב יהודה אכולהו קאי ואומר ר״ת דרב יהודה לא קאי אגולגולת דס״ד דחסרון דגולגולת הוי עם הקרום ובהמה מיטרפא בנקיבת הקרום לחודיה אבל אדם דאית ליה מזלא בעי חסרון גולגולת עם נקיבת הקרום והא דאמר בעירובין (דף ז:) דחשיב תרי חומרי דסתרי אהדדי כגון שדרה וגולגולת אגב שדרה נקט גולגולת אי נמי לענין טרפות אדם קאי וכן לטרפה נמי אגולגולת דמשכחת ביה חומרא וקולא חומרא לענין הורג את הנפש וקולא לענין פדיון בכור אם נטרף תוך שלשים שאין הכהן צריך להחזיר אם קבלו ולענין עשה חבירו טרפה ומיהו קשה דבסמוך גבי הא דאמר ר״י בר׳ יהודה ניקבה המרה טרפה דמקשו ליה רבנן מאיוב משמע דאין בהמה מיטרפא בכך כמו בן אדם ועוד לקמן (דף מז:) גבי אדומה וירוקה כשרה מייתי מדרבי נתן שבאת לפניו אשה שמלה את בנה כו׳ אלמא מאי דחיי באדם חיי נמי בבהמה והיה נראה לפרש דחסרון הגולגולת בלא הקרום וטרפה לפי שסוף הקרום ליפסק ולהכי לא פריך הכא מגולגולת דהא קתני לה ניקב הקרום של מוח אבל אי אפשר לפרש כן שהרי יש ב״א הרבה שניטל מגולגולת שלהם יותר ממלא מקדח ועדיין חיים ונראה דחסרון הגולגולת הוי עם נקיבת קרום העליון דסוף תתאה ליפסק אבל בלא חסרון עצם אם ניקב קרום העליון אין סוף תתאה ליפסק וכן בבהמה איכא למ״ד (לקמן דף מה.) תתאה מגין ואפילו למ״ד קרמא עילאה אע״ג דלא אינקיב תתאה טרפה יש לחלק בין אדם לבהמה ולא מטעם ר״ת אלא משום דבאדם הקרום התחתון קשה וחזק יותר מבהמה ומשום הכי בעי חסרון עצם עם נקיבת העליון ובבהמה התחתון רך ואין צריך חסרון עצם עם העליון אבל בדבר ששוה בזה ובזה אין לחלק ביניהן כלל.

והא דאקשינן והא איכא כמה חסרון בשדרה דתנן וכו׳ ואמ׳ שמואל וכן לטרפה. קשיא לן והאיכא נמי כמה חסרון בגולגולת דשמואל אתרוייהו קאי, וליקשי מתרוייהו^א, וכי מפרקינן נמי אפיק חד ועייל חד, אכתי נפיש ליה חד חסרון בגולגולת. וראיתי לרש״י ז״ל שכתב^ב וכן לענין טרפה לבית שמאי בשתי חוליות ולב״ה בחוליא אחת. ולא ידעתי אם הוא ז״ל סבור דאחסרון דשדרה בלחוד קאי שמואל, כדהוינן לה לקמן^ג אחוליא. וכן מצאתי בתוספות בשם ר״ת ז״ל דגבי גולגולת לא אמרינן וכן לענין טרפה^ד, דחסרון דגולגולת עם נקיבת המוח הוא כדי שינטל מן החי וימות, ובהמה בנקיבת מוח בלבד נמי מיטרפא.

ואין דבריו נכונים, דכדי שינטל מן החי וימות בחסרונה של גולגולת בלבד קתני^ה, ואלו היה צריך לנקיבת מוח לא היו ב״ה מטהרין באהל, דהא עצם דגולגולת שלם הוא^ו. ועוד דלקמן^ז מייתינן לה לענין טרפה חיה. ובכולה פרקין^ח מייתינן ראיה מטרפה דאדם לטרפה דבהמה לענין חיה ואינה חיה^ט. וכל עיקר לא חשבו דשמואל בכלל דמתני׳ ואפיקו לה משמעתתא אלא משום דקתני כדי שינטל מן החי וימות^י. וקים להו דטעמא דכולהו בין בחסרון דשדרה בין דגולגולת לב״ש ולבית הלל, משום דינטל מן החי וימות הוא, וגמרינן מאדם לבהמה.

ובתוספות^כ אמרו לשון אחר דטעמא דחסרון דגולגולת מפני שסוף המוח לינקב הוא, והא קתני ניקב קרום של מוח. וגם זה אינו מחוור בעיני, מהא דאמרינן שינטל מן החי וימות. ועוד מאי שנא מחבסה דגולגולת, כי היכי דחבסה מטרפת בלא מוח, חסרון נמי^ל.

ולי נראה דחסרון בשדרה דמיתניא^מ בהדיא במתני׳ לב״ש ולב״ה פרכינן השתא בבסגר, אבל חסרון דגולגולת דלא מיתני במתני׳ שיעוריה לב״ה כלל, לאו בכלל מתני׳ היא, ולא פרכינן לה האידנא אלא בהדי שמעתתא פרכינן ליה, דחסרון דגולגולת וחבסה דגולגולת חדא מילתא היא ובכלל שב שמעתתא דפרכינן היא^נ. ואע״ג דלא שוו שיעורייהו להדדי, דחבסה ברובא וחסרון בסלע כדמפרש בפ׳ על אלו מומין^ס, מ״מ שבירת עצם דגולגולת הוא, וכדמנינן נחתכו רגליה וצומת הגידים בחדא, ומנינן פסוקת הגרגרת בחדא ואית בה פסול^ע עד כמה תחסר דשיעוריה בכאיסר, אף כאן שבירת חביסה ברוב וחסרון בכסלע וחדא מנינן, וכל שכן למסקנא דאיכא למימר חסירי כולהו בחד מני להו.

ושוב ראיתי לרש״י ז״ל בפיסקא דעד כמה תחסר^פ שכתב חסרון דגולגולת לטרפה בכסלע שלא כדעת ר״ת ז״ל, וכן דעת הגאונים ז״ל^צ.

א. כן הקשו בתוד״ה ואמר ובשאר חיבוריהם המובאים בשטמ״ק.

ב. ד״ה וכן לטרפה.

ג. נב, ב.

ד. בתוד״ה וכן, ובתוס׳ בכורות לז, ב ד״ה כדי, שטמ״ק בשם תוס׳ רבינו פרץ, תוספות אחרות ותוספות חיצוניות, ר״ש אהלות פ״ב מ״ג. וראה עוד שטמ״ק בשם הראב״ד ומאירי בשם גדולי המפרשים, עיטור הל׳ טריפות אות חסר (לג, ב), רבינו יונה, הובא בר״ן על הרי״ף ח, ב, טור סי׳ ל בדעת הרא״ש (עי׳ ב״י שם).

ה. בשטמ״ק: קאמר.

ו. ביאר הגרא״ז: ׳כונתו דכיון דבלא ניקב המוח לא מיקרי חסר, א״כ בנקיבת המוח נמי לא מיקרי חסר׳.

ז. נז, ב.

ח. ראה להלן מג, א; מז, ב.

ט. וכן דחו בתוספות דברי ר״ת. וראה עוד דברי רבינו בחידושיו לגיטין נו, ב ד״ה והא דאמרינן.

י. תוד״ה וכן בתחילת הדיבור.

כ. שם ובבכורות שם.

ל. ראה אשכול (רצ״ב אויערבך) הל׳ טריפות עמ׳ 37 שהשוה חבסה לנחסרה כשנחסרה רוב הגולגולת. ובחידושי הרשב״א להלן נד, ב ד״ה אמר רב נחמן כתב סברא זו שלא גרע נחסרה מנחבסה, אבל הוסיף: ׳ואפי׳ תאמר דאין אומרין בטרפות זו דומה לזו, ושמא נחבסה כאיב לה טפי מנפחתה...׳. עיי״ש.

מ. הגרא״ז הוסיף: שיעוריה.

נ. הרשב״א הביא דברי רבינו בקיצור, ובתורת חיים כתב דמ״מ הוא דוחק די״ט טריפות נינהו. ורבינו מיישב הדברים.

ס. בכורות לז, ב.

ע. היינו אע״ג דאית בה פסול אחר דעד כמה (הגרר״ב).

פ. להלן נד, ב ד״ה כסלע. ובחידושי הרשב״א שם: ׳וכאן גלה לנו רבינו ז״ל דרב יהודה דאמר וכן לענין טריפה אפי׳ אגולגלת נמי קאי כדעת הגאונים ז״ל דאמרו דגולגלת בלא קרום נמי מטרפה בה בכסלע מהא דאמר רב יהודה׳.

צ. וכ״כ ע״פ רבינו הרשב״א והר״ן, וכן דעת הר״ש אהלות פ״ב מ״ג, אשכול שם, מאירי כאן. וכן פסק הרמב״ם הל׳ שחיטה פ״י ה״ה ושם ה״ט ובטוש״ע סי׳ ל ס״ב. וראה ערוך ע׳ קרח.

הרבה טרפויות נאמרו בתלמוד שלא הוזכרו במשנה ומכללם אחד עשר טרפויות שנשנו כאחת בתלמוד ולא הוזכר אחד מהם במשנה וקראום בלשון תלמוד בסג״ר ושב שמעתא וענינם ב׳ שבבסג״ר בהמה שנחתכו רגליה האחרונים מן הארכובה ולמעלה שהיא טרפה אבל מן הארכובה ולמטה כשרה והדברים מתרחבים בדין זה בפרק רביעי הס׳ שדרה שחסר ממנה חוליא אחת שהיא טרפה וכיוצא בה בשדרת המת שחסרה חוליא אחת שפקע ממנה תורת טומאת אוהל ואינה מטמאה אלא במגע ובמשא כדין שאר עצמות כמו שהתבאר במקומו ואף הגולגולת שבאהל המת אם חסר כסלע פקעה ממנו תורת אוהל אם כן מפני מה לא נמנית (באוהל) באלו הטרפויות כחסרון בשדרה גדולי המפרשים פרשו שאע״פ שבאדם פקעה ממנו תורת אוהל אחר שאם ניטל כיוצא בו מן החי הרי הוא עתיד למות מכחה אין הדבר כן אלא באדם אבל בהמה אינה מתה בחסרון כסלע של גולגולת ורוב מפרשים חולקין בה לאסור גם כן בבהמה אלא שאומרין שטרפות זה הוא מחמת קרום של מוח וכבר נחשב ואין אני מודה בכך שהרי גולגולת שנחבסה ברובה נמנית מלבד קרום של מוח מפני שאע״פ שלא ניקב הקרום היא מתה אף זו יש לדונה בטרפה אע״פ שלא ניקב הקרום ומ״מ מודה אני באיסורה אחר שכיוצא בה ברור לנו באדם שהוא מת ממנה כמו שביארנו ואף בזו יתרחבו בה הדברים יותר בפרק זה בע״ה:

תוס׳ בד״ה ואמר רב יהודה כו׳ דמשכחת ביה חומרא וקולא כו׳. נ״ב לא הוה ליה למימר אלא קולא לחוד דהא כבר איכא חומרא לענין עומאה אלא דבעי לאשכוחי קולא וחומרא כחדא בר מטומאה דהתם וק״ל:

בד״ה ואמר ר׳ יהודה כו׳ אלמא דבשיעור מיתה חשיב חסרון כו׳ עכ״ל ולמ״ד נמי טרפה חיה הוי שיעור מיתה דראויה למות בחסרון זה אלא דאפשר להיות חיה במזלה וק״ל:

תוס׳ ד״ה ואמר וכו׳ אבל אדם דאית ליה מזלא. עיין זבחים קטז ע״א תוס׳ ד״ה ודלמא:

והאיכא [והרי יש] סוג טריפה נוסף, חסרון בשדרה שלא שנינו במשנתנו, דתנן [ששנינו במשנה] בענין טומאת המת: כמה חסרון יהיה בשדרה של אדם מת, כדי שלא תטמא בטומאת אוהל כמת שלם? בית שמאי אומרים: אם היא חסרה שתי חוליות, ובית הלל אומרים: אם חסרה חוליא אחת; ואמר רב יהודה אמר שמואל: כשם שחלקו לענין טומאת מת כן נחלקו גם לגבי טרפה, שלדעת בית הלל אם חסרה חוליא אחת הריהי טריפה!

The Gemara objects: But isn’t there the case of a deficiency in the spine? As we learned in a mishna (Oholot 2:3): How much is considered a deficiency in the spine of a corpse so that it will not be considered a full corpse to impart impurity in a tent? Beit Shammai say: Two missing vertebrae, and Beit Hillel say: One vertebra. And Rav Yehuda says that Shmuel says: Just as Beit Shammai and Beit Hillel disagree with regard to ritual impurity, so too they disagree with regard to a tereifa, i.e., according to Beit Hillel an animal missing only one vertebra is a tereifa. This is not included in the count of Rabbi Yishmael.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת דְּקָא חָשְׁבַתְּ לְהוּ בְּתַרְתֵּי חַשְׁבִינְהוּ בַּחֲדָא אַפֵּיק חֲדָא וְעַיֵּיל חֲדָא.

The Gemara responds: The omasum or the reticulum that were perforated on their outer walls, which you count as two separate cases, should be counted as one case. Accordingly, one case has been removed from the count of eighteen tereifot and one case has been inserted, i.e., the case of a deficiency in the spine, and there are still only eighteen cases.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

חשבינהו כחד – דהא גבי הדדי סמכי וכחד דמי.

אפיק חדא ועייל חדא – ולמ״ד חסרון מבפנים לא שמיה חסרון וחסרון דמתניתין לר׳ שמעון דלרבנן הוי בכלל נקובה צ״ל דהך סוגיא כר׳ שמעון דלרבנן ליכא אלא י״ז.

ומשיבים: המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ, דקא חשבת להו בתרתי [שאתה מחשב אותם בתור שתים, שתי טריפות שונות], במנין שמונה עשרה הטריפות שבמשנה — חשבינהו בחדא [חשב אותם לטריפה אחת], שסמוכים הם ומחוברים זה לזה, ואם כן אפיק חדא ועייל חדא [הוצא אחת מן המנין והכנס אחת], את החסרון בשדרה.

The Gemara responds: The omasum or the reticulum that were perforated on their outer walls, which you count as two separate cases, should be counted as one case. Accordingly, one case has been removed from the count of eighteen tereifot and one case has been inserted, i.e., the case of a deficiency in the spine, and there are still only eighteen cases.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) וְהָאִיכָּא גְּלוּדָה סָבַר לַהּ כר״מכְּרַבִּי מֵאִיר דְּמַכְשַׁיר.

The Gemara asks: But isn’t there the case of the tereifa mentioned in the mishna on 54a of an animal whose hide was removed? The Gemara responds: The tanna of the school of Rabbi Yishmael holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who deems such an animal kosher.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

והאיכא גלודה – שניטל עורה והופשטה כולה או מחמת שחין או מחמת מלאכה דקתני מתני׳ (לקמן דף נד.) וחכמים פוסלים.

ומשני: סבר לה כר״מ דמכשיר.

ומקשים עוד: והאיכא [והרי יש] גלודה, זו שנתקלף כל עורה מעליה, ששנינו להלן שהיא טריפה! ומשיבים: סבר לה [סבור הוא] תנא דבי ר׳ ישמעאל כדעת ר׳ מאיר שמכשיר את הגלודה.

The Gemara asks: But isn’t there the case of the tereifa mentioned in the mishna on 54a of an animal whose hide was removed? The Gemara responds: The tanna of the school of Rabbi Yishmael holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who deems such an animal kosher.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) וְהָא אִיכָּא חֲרוּתָא מָרָה מַאן קָתָנֵי לַהּ ר׳רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אַפֵּיק מָרָה וְעַיֵּיל חֲרוּתָא.

The Gemara asks: But isn’t there also the case of an animal that is a tereifa because of a shriveled lung? The Gemara responds: The mishna states that a perforated gallbladder renders the animal a tereifa; but who teaches this? Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, teaches this. Therefore, the tanna removed the gallbladder from the list, since it is only the opinion of an individual, and inserted a shriveled lung.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

והא איכא גלודה – שתהא מלאה שחין שלא ישתייר עור שלם עליה. והא איכא חרותא כלומר בעיתא בידי (שמים) [אדם] דטרפה. וצמיק ריאה דידיה או חרותא מחיות רעות שראתה דובים ואריות ונבעתה וצמיק ריאה דידיה. מרה מאן דקתני לה ר׳ יוסי בר׳ יהודה כלומר כדבעינן למימר קמן. בוקא דאטמא דשף מדוכתיה. קולית שקורין פששל:

והאיכא חרותא – דקתני מתניתין (שם) אלו כשרות חרותא בידי שמים ותניא לקמן (דף נה:) בידי אדם טרפה ואיזו היא חרותא כל שצמקה ריאה שלה ונתקשה כחריות של דקל מחמת שהבעיתה אדם בקולו ופעמים שצומקת מקולות וברד והיא בידי שמים והדרא בריא אבל בידי אדם תו לא הדרא בריא.

מרה מאן קתני לה – דחשבה ניקבה המרה במניינא די״ח טרפות במתניתין יחידאה היא ור״י ברבי יהודה קתני לה לקמן בפרקין (חולין מג.) בשמעתין ותנא דבי ר״י לית ליה מרה ואפיק מרה ועייל חרותא.

והא איכא חרותה מרה מאן קתני לה ר׳ יוסי בר׳ יהודה. קשיא לי ולימא ליה דהא דקתני הריאה שניקבה או שחיסרה לר׳ שמעון איצטריך, כדאמרינן לקמן^א, ותנא דבי ר׳ ישמעאל כרבנן סבירא ליה, אפיק חסרה ועייל חרותה. ואפשר שחששו^ב כאן למאן דאמר חסרון מבפנים הוי חסרון, ומשום הכי מני לתרוייהו^ג.

א. מז, ב.

ב. הגרר״ב הגיה: שהקשו [ואינו מוכרח].

ג. ראה תוד״ה אפיק.

ומקשים עוד: והא איכא [והרי יש] חרותא, שנתקשתה הריאה שלה כעץ, ששנינו להלן שהיא טריפה! ומשיבים: ניקבה המרה, ששנינו במשנתנו שהיא טריפה, מאן קתני לה [מיהו זה ששונה אותה]? ר׳ יוסי בר׳ יהודה הוא; לשיטת תנא דבי ר׳ ישמעאל, שבשיטתו אנו עוסקים, אפיק [הוצא] מרה שניקבה מן המנין, שדעת יחיד היא, ועייל [והכנס] את החרותא.

The Gemara asks: But isn’t there also the case of an animal that is a tereifa because of a shriveled lung? The Gemara responds: The mishna states that a perforated gallbladder renders the animal a tereifa; but who teaches this? Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, teaches this. Therefore, the tanna removed the gallbladder from the list, since it is only the opinion of an individual, and inserted a shriveled lung.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) וְהָאִיכָּא שַׁב שְׁמַעְתָּתָא דְּאָמַר רַב מַתְנָא הַאי בּוּקָא דְּאַטְמָא דְּשַׁף מִדּוּכְתֵּיהּ טְרֵפָה וְאָמַר רָכִישׁ בַּר פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב לָקְתָה בְּכוּלְיָא אַחַת טְרֵפָה וּתְנַן נִיטַּל הַטְּחוֹל כְּשֵׁרָה וְאָמַר רַב עַוִּירָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא נִיטַּל אֲבָל נִיקַּב טְרֵפָה.

The Gemara asks: But aren’t there the seven additional halakhot, i.e., cases of tereifot, taught by amora’im? The Gemara enumerates the seven halakhot: As Rav Mattana says: This head of the femur that was completely dislocated renders the animal a tereifa. And Rakhish bar Pappa says in the name of Rav: If the animal was diseased even in one kidney, it is a tereifa. And we learned in a mishna (54a) that if the spleen was removed the animal is kosher, and with regard to this mishna, Rav Avira says in the name of Rava: They taught this only when the spleen was removed; but if it was perforated, the animal is a tereifa.

הערוך על סדר הש״סרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ערך בקא

בקא – ^א(חולין מב:, חולין נד) האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה. פירש בוכנא דהיא באסיתא של ירך שזז ונמשך ממקומו שף מלשון שפיפון עלי אורח שהוא נחש זז ודולג תמיד.

ערך כרס

כרס – ^ב(חולין מב׳ הכרס הפנימית שניקבה או שנקרע רוב החיצונה פי׳ הכרס הפנימית הוא הכרס עצמה החיצונה הוא הבשר ממש וי״א הוא ראש הכרס ובגמרא (דסימני חיה בחולין) אמר רב יהודה שור כרסתן פרסתן פי׳ כשתבא לקנות השור בדוק אם יש לו כרס גדולה ורגלים גדולים וראשו גדול וצעדיו רחבין קנהו שהוא טוב למלאכה וחילופיו בחמור כלומר החמור טוב כריסו דקה ורגליו קטנית וכן ראשו וכן זנבו וכן פסיעותיו לא יהיו פתוחות. המכסה את הקרב ת״י כריסא (שבת קמ:) בגמרא אין שורין אמר רב קטינא זה עומר באמצע המטה כאילו עומד בכריסה של אשה עוברה ולאו מלתא היא שתי שערות שאמרו אחת בגבה ואחת בכריסה כבר פירשנו בערך גב (א״ב: לשון מקרא זה כרשו מעדני).

ערך שזר

שזר – ^ג(חולין מב) נשברה השיזרה (תמיד לב:) היה חותך וירד עד השיזרה פי׳ הוא היא העצה כדמתרגמינן לעמת העצה לקביל שיזרתה (בריש עוקצין) ושזרה של שבלת פי׳ הוא גב השבולת ושזרה היא שדרה.

א. [היפט ביין.]

ב. [בויך.]

ג. [ריקנראד.]

בוקא דאטמא – קולית הירך.

דשף מדוכתיה – שקפץ ממקומו חור שבעצם אליה שהוא תחוב בו ולקמן (דף נד:) מסיים והוא דאיעכול ניבי. בוקא כמו בוכנא עגול ראשו ותחוב בחור כעלי זה התחוב בחור המכתשת.

לקתה בכוליא אחת – וכ״ש בשתיהן ולקמן (דף נה.) מסיים בה והוא דמטיא לקותא למקום חריץ.

אבל ניקב טרפה – ולקמן מפרש ניקב בעליונו מקום שהיא עבה אבל בקולשיה כשרה.

והא דהוינן שב שמעתתא, קשיא לן^א בשר החופה את רוב הכרס ברובו ליחשבינהו^ב בהדי נקרע רוב החיצונה בחד, דהא תרוייהו קרועי נינהו, ומאי שנא נקובי ופסוקי כולהו דמני חד, ומאי שני קרועי דליהוו תרי. וי״ל דילמא סבירא לן ברוב נטול^ג. ולא מימני בהדי נטלה הכבד חד^ד, דלא דמו שיעורי ולא בחד אבר נינהו. אי נמי ברוב קרוע, כיון דהתם ברוב אבר, והכא ברוב החופה ולא ברוב אבר, לא שוו אהדדי ולא מיתנו חד, וזה תירוץ התוספות^ה.

א. ראה תוס׳ להלן מג, א ד״ה הנך.

ב. בכי״ל: ליחשביה.

ג. כוונת רבינו לגמ׳ להלן נב, ב: ׳בעי רב אשי ברוב קרוע או ברוב נטול׳ וכו׳. וראה שו״ע סי׳ מח ס״ג וביאור הגר״א שם אות ו.

ד. הגרר״ב הגיה כאן ולהלן סוף הדיבור: בחד.

ה. כן מפרש רבינו דברי התוס׳ להלן שם. ועי׳ תפארת יעקב.

הג׳ גלודה ר״ל שניטל עורה ולא נשתייר ממנה קצת שאם נשתייר ממנה קצת שיורה מציל בה ושיעור שיור המציל ובאיזה מקום יתרחבו בו הדברים בע״ה:

ר׳ חרותה והוא שנצטמקה הריאה כלה בידי אדם אע״פ שלא יבשה וענין בידי אדם ר״ל מצד הבעתה שאדם מבעתה בקול ובשחיטת בהמות לפניה אבל אם אירע לה כן בידי שמים כגון מקול הרעמים ומאימתן כשרה ולמטה יתבאר היאך מכירין בה אם בידי שמים אם בידי אדם:

שב שמעתא א׳ ראש העצם העליון המחובר אל הגוף והוא הנקרא בלשון תלמוד בוקא דאטמא שניטל ממקומו ונפסקו גידיו ונתאכלו שהיא טרפה ובפרק זה יתרחבו בה הדברים:

ב׳ לקתה בכליותיה אפי׳ באחת מהן ונעשית בה מוגלא או צד אחר שבלקויות ולמטה יתרחבו בה הדברים ג׳ ניקב הטחול בצד ראשו העבה ולמטה יתרחבו בו הדברים ד׳ סימנין שנידלדלו ברובן ונשאר מיעוטן מחובר אחת הנה ואחת הנה לא במקום אחד כמו שיתבאר ואין האיסור מוחלט בהן אלא יש בו צדדין ליאסר ולמטה יתרחבו בו הדברים ה׳ נעקרה צלע אחת מעקרה ר״ל שנעקר עמה חצי חוליא טרפה והדברים מתרחבים בה למטה ו׳ גולגולת שנחבסה ברובה ר״ל שהוכתה הרבה מכות על ראשה עד שנשבר הגולגולת ברובו בלא חסרון ובלא נקיבת קרום ז׳ בשר החופה רוב הכרס ר״ל כל החיצון שנקרע ברובו כדין כרס החיצון עצמו וכרס עצמו בלא המסס ובית הכוסות מה שהוא יוצא ממנו ממצר החזה ולמטה הוא קורא כרס חיצון ומה שמכסהו עם כלל כל הכרס הוא קורא בשר החופה וכל זמן שיקרע רוב מה שהוא מבשר זה כנגד הכרס טרפה אע״פ שהוא מיעוט אצל עצמו של בשר שהרי הוא כולל כל המעין והולך עם הירכים ובשר זה הוא קרום עב:

אחד עשר טרפויות אלו שכתבנו הדברים צריכים הרחבה בכל אחת מהן כמו שכתבנו באותם שהזכרנו במשנה וכתבנום בכאן דרך עראי לידע שהן הלכות פסוקות אלא שהם צריכות להרחבת ביאור וכולם מתבארות בפרק זה חוץ ממיעוטן שמתבארות בפרק רביעי ויתרחבו הדברים בכל אחת מהן במקומה בע״ה בכדי הצורך:

ומקשים עוד: והאיכא [והרי יש] עוד שב שמעתתא [שבע שמועות] של אמוראים בענין טריפות שלא נמנו במשנה! ומפרטים: האחת — שאמר רב מתנא: האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה [אותו ראש ירך שיצא לגמרי ממקומו] בשקע שבעצם האליה — הריהו טרפה. והשניה — שאמר החכם רכיש בר פפא משמיה [משמו] של רב: לקתה (חלתה) הבהמה אפילו בכוליא (כליה) אחת — טרפה. והשלישית — תנן [מה ששנינו במשנה]: ניטל הטחול — כשרה, ועל כך אמר רב עוירא משמיה [משמו] של רבא: לא שנו אלא ניטל, אבל אם ניקב הטחול — הריהי טרפה.

The Gemara asks: But aren’t there the seven additional halakhot, i.e., cases of tereifot, taught by amora’im? The Gemara enumerates the seven halakhot: As Rav Mattana says: This head of the femur that was completely dislocated renders the animal a tereifa. And Rakhish bar Pappa says in the name of Rav: If the animal was diseased even in one kidney, it is a tereifa. And we learned in a mishna (54a) that if the spleen was removed the animal is kosher, and with regard to this mishna, Rav Avira says in the name of Rava: They taught this only when the spleen was removed; but if it was perforated, the animal is a tereifa.

הערוך על סדר הש״סרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר שְׁמוּאֵל ^גסִימָנִים שֶׁנִּדַּלְדְּלוּ בְּרוּבָּן טְרֵפָה וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא אָמַר רַב מַתְנָא אָמַר שְׁמוּאֵל דנֶעֶקְרָה צֵלָע מֵעִיקָּרָהּ טְרֵפָה הוְגוּלְגּוֹלֶת שֶׁנֶּחְבְּסָה בְּרוּבָּה ווּבָשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רוֹב הַכָּרֵס בְּרוּבּוֹ טְרֵפָה.

The Gemara continues: And Rabba bar bar Ḥana says that Shmuel says: If the two organs that must be severed in ritual slaughter [simanim], i.e., the windpipe and the gullet, were mostly detached, the animal is a tereifa. And Rabba bar Rav Sheila says that Rav Mattana says that Shmuel says: If a rib was torn out from its root, along with half of the attached vertebra, the animal is a tereifa; and a skull that was mostly crushed, even if the membranes are intact, renders the animal a tereifa; and if a majority of the flesh that envelops the majority of the rumen was torn, the animal is a tereifa.

ג. ג רמב״ם הלכות שחיטה ט׳:כ״א
סמ״ג מצוות עשה ס״ג
טור יורה דעה כ״ד:ט״ז
טור יורה דעה ל״ג:י׳
שולחן ערוך יורה דעה כ״ד:ט״ז
שולחן ערוך יורה דעה ל״ג:י׳
ד רמב״ם הלכות שחיטה י׳:ב׳
סמ״ג מצוות עשה ס״ג
טור יורה דעה נ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה נ״ד:ג׳
ה רמב״ם הלכות שחיטה י׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ס״ג
טור יורה דעה ל׳:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ל׳:א׳
ו רמב״ם הלכות שחיטה ט׳:ה׳
סמ״ג מצוות עשה ס״ג
טור יורה דעה מ״ח:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה מ״ח:ג׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

סימנין שנדלדלו כלומר שנדלדלו ממקומן – וגולגולת שנחבסה לשון נפחתה ובשר החופה את הכרס ברובו כלומר אם נקרע ברובו טרפה. ועוד דרב עוירא נמי נקובה היא כלומר ואי חשבת ליה בהדי שאר ניקובי בצר להו תרתי חדא דפסוקי וחדא דרב עוירא. הנך דאפקת לא תפיק המסס ומרה:

נדלדלו – נתלשו בכמה מקומות ומחוברין כאן מעט וכאן מעט.

נעקרה צלע – אע״ג דתנן במתניתין נשתברו רוב צלעותיה דוקא נשתברו התם בעינן רובא אבל נעקרה צלע אחת מעיקרה עד חצי חולייתה כדמפרש לקמן (דף נב.) טרפה.

וגולגולת שנחבסה – שהוכתה מכות רבות ולא נפחתה ולא ניקב הקרום אם רובה נחבסה טרפה. נחבסה דמינציי״ר בלעז.

ובשר החופה את רוב הכרס – זהו קרום עב שקורין טנפנ״א כשפותחין את הבהמה וחותכין את הבשר לאורך הבהמה והוא נראה. והאי דקרי ליה חופה את רוב הכרס ולא קרי ליה חופה את הכרס מפני שמיעוט הכרס נחבא בתוך צלעות החזה והסחוס ורובו מכוסה בבשר.

כרס – פנצ״א לבדה בלא בית הכוסות והמסס ואם נקרע רובו של בשר כנגד הכרס אף ע״ג דכי משערת לההוא קרע לגבי כוליה בשר הוי מיעוטא שהרי אותו בשר מחזיק כל בני המעים והולך עד הירכים לא משערינן אלא במה שכנגד הכרס ואם מיקרע רובא דההוא טרפה. ושמואל לא סבירא ליה כמאן דפריש לקמן (דף נ:) רוב החיצונה דמתניתין דהיינו בשר החופה את רוב הכרס דאם כן מה אתא שמואל לאשמועינן ואיהו מפרש למתניתין לקמן במילתא אחריתי.

סימנין שנדלדלו ברובן טרפה – פירש ר״ח דלמאי דמסיק לקמן (דף מד.) ומוקי לה באיפרוק אפרוקי נדלדלו היינו שנתפרדו זה מזה.

אמר שמואל נעקרה צלע מעיקרה טרפה – לקמן (דף נב.) פליג עליה בר זכאי ואמר נעקרו ברוב בצד אחד ונשתברו ברוב שני צדדין והכא נקט טפי מילתיה דשמואל משום אינך דקאמר גולגולת שנחבסה ובשר החופה את רוב הכרס ואם תאמר לרבי יוחנן דאמר התם בין נעקרו בין נשתברו ברוב שני צדדין חסר להו מי״ח טרפות דליכא למיחשבינהו בתרתי כיון דבזה ובזה צריך רוב שני צדדין ויש לומר דמכל מקום תרתי נינהו שזו עקורה וזו נטולה.

בשר החופה את רוב הכרס. ולא רובו של אותו בשר כולו קאמר, אלא רוב מה שחופה את רוב הכרס אף על פי שהוא מיעוט אצל שיעור הבשר בעצמו, וכן כתב רש״י ז״ל. וזה הבשר הוא הקרוי העב שקורין פאנצ״ה כשפותחין את הבהמה, ופירש רש״י ז״ל דשמואל לא סבירא ליה כמאן דפריש לקמן (חולין נ:) רוב החיצונה דמתניתין דהיינו בשר החופה את רוב הכרס, דאם כן מאי אתא שמואל לאשמועינן ואיהו מפרש לה למתניתין במלתא אחריתי. והרמב״ם ז״ל (הל׳ שחיטה פ״ט ה״ה) כתב דלא בעינן שיקרא רוב קרע מפולש כדי שיראה ממנו הכרס אלא כיון שנקרע רוב עובי הבשר הזה או ניטל טרפה.

והרביעית — מה שאמר רבה בר בר חנה אמר שמואל: סימנים (קנה וושט) שנדלדלו, נעקרו מחיבורם ברובן — הרי זו טרפה. והחמישית — מה שאמר רבה בר רב שילא אמר רב מתנא אמר שמואל: אם נעקרה צלע מעיקרה, עם חצי החוליה שהיא יוצאת ממנה — הרי הבהמה טרפה. והשישית — עצם הגולגולת שנחבסה (נמחצה) ברובה, למרות שלא נחסרה הגולגולת ולא ניקבו קרומי המוח — הרי הבהמה טריפה. והשביעית — בשר החופה (המכסה) את רוב הכרס, שאם נחתך ברובו — הרי הבהמה טרפה!

The Gemara continues: And Rabba bar bar Ḥana says that Shmuel says: If the two organs that must be severed in ritual slaughter [simanim], i.e., the windpipe and the gullet, were mostly detached, the animal is a tereifa. And Rabba bar Rav Sheila says that Rav Mattana says that Shmuel says: If a rib was torn out from its root, along with half of the attached vertebra, the animal is a tereifa; and a skull that was mostly crushed, even if the membranes are intact, renders the animal a tereifa; and if a majority of the flesh that envelops the majority of the rumen was torn, the animal is a tereifa.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) נְקוּבֵי תְּמָנְיָא הָווּ חַשְׁבִינְהוּ בְּחַד אַפֵּיק שַׁב וְעַיֵּיל שַׁב.

The Gemara responds: There are eight cases of perforated organs mentioned in the mishna that render an animal a tereifa. The tanna of the school of Rabbi Yishmael counts them all as one case. Accordingly, he removed seven cases from the count of eighteen and inserted these seven halakhot.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

נקובי תמניא הוו – וכי חשבת להמסס ובית הכוסות בחד ומדלית לה למרה אכתי פשו להו תמניא נקובי דמתניתין.

ומשיבים: הלוא הטריפות שעל ידי נקובי [איברים נקובים] ששנינו במשנתנו תמניא הוו [שמונה הם], חשבינהו בחד [חשב אותם כאחד], וכך אפיק שב[הוצא שבע] טריפות מן המנין שבמשנה ועייל שב[והכנס שבע] אחרות שמנינו פה.

The Gemara responds: There are eight cases of perforated organs mentioned in the mishna that render an animal a tereifa. The tanna of the school of Rabbi Yishmael counts them all as one case. Accordingly, he removed seven cases from the count of eighteen and inserted these seven halakhot.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) אִי הָכִי פְּסוּקֵי נָמֵי תְּרֵי הָווּ חַשְּׁבִינְהוּ בְּחַד בָּצַר לְהוּ חֲדָא וְעוֹד דְּרַב עַוִּירָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא נָמֵי נְקוּבָה הִיא

The Gemara challenges: If so, since there are also two cases of cut organs in the mishna, the spinal cord and the windpipe, let the tanna count them as one. The count of tereifot then falls one short of eighteen. And furthermore, if all the cases of perforated organs are counted as one, then one cannot insert the case taught by Rav Avira in the name of Rava, i.e., that of a perforated spleen, since it is also a case of a perforated organ. If so, the count falls two short of eighteen.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

פסוקי תרין – גרגרת וחוט.

דרב עוירא – ניקב הטחול.

ומקשים: אי הכי [אם כך] אתה מונה, פסוקי נמי תרי הוו [אותם המקרים שנפסק, נחתך אבר גם כן שנים הם] במשנה, נפסקה הגרגרת ונפסק חוט השדרה, ולפי דרך זו חשבינהו בחד [חשוב גם אותם כאחד], ונמצא שבצר להו חדא [חסרות הטריפות אחת] כדי להשלים לשמונה עשרה! ועוד יש להקשות: אם אתה מונה את כל הנקובים כטריפה אחת, זו שמנה רב עוירא משמיה [משמו] של רבא, שניקב הטחול, נמי [גם כן] נקובה היא, ואם כן צריך היה למנות אותה יחד עם הנקובים, ונמצא שחסרות שתים למנין הטריפות!

The Gemara challenges: If so, since there are also two cases of cut organs in the mishna, the spinal cord and the windpipe, let the tanna count them as one. The count of tereifot then falls one short of eighteen. And furthermore, if all the cases of perforated organs are counted as one, then one cannot insert the case taught by Rav Avira in the name of Rava, i.e., that of a perforated spleen, since it is also a case of a perforated organ. If so, the count falls two short of eighteen.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון