אימור דאמר ר׳ מאיר החשוד על הדבר לחששא בעלמא בשמא חשיד לא חזוקינהו נמי דודאי חשידי לא אמרינן הלכך לא חשידי לכל התורה וכשירין למידן:
(1) 
אֵימַר דא״ר דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר לַחֲשָׁשָׁא לְאַחְזוֹקִינְהוּ מִי אָמַר.
אֵימַר The Gemara answers: One can say that Rabbi Meir says that priests are suspect with regard to causing blemishes only to the extent that there is a concern that they might have caused a blemish. But did he say this ruling to establish them as those who definitely cause blemishes? Certainly not.
אימר דא״ר מאיר לחששא כו׳ – מתוך הלשון משמע דאליבא דר׳ מאיר קאמר ולא סבירא לן כוותיה אלא אפילו במוחזק עובר על דבר א׳ לא הוי חשוד על כל התורה כולה ואע״ג דבפרק זה בורר (סנהדרין דף כז.) אמר אביי עבריין אוכל נבילות להכעיס פסול לעדות ומוקים לה כרבי מאיר וקיימא לן כוותיה דהוא מיע״ל קג״ם היינו דוקא לענין עדות דרחמנא אמר אל תשת רשע עד אבל בשאר מילי לא חשיד ומיהו ר׳ מאיר דקאמר התם עד זומם פסול לכל התורה כולה ה״נ הוה מצי למינקט אחד משאר דברים ולא נקט עד זומם אלא לאפוקי מדר׳ יוסי דאפילו עד זומם נמי מכשר לדיני נפשות כשהוזם בדיני ממונות.
גמרא שערי בסלי נסרוה כייל ערובה ערבה קלופה בהדי כו׳ כ״ה ברא״ש:
בפירש״י בד״ה דא״כ דהוה כו׳ והיכא דאנן יודעין שהוא כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה אימר דאר״מ כו׳ עובר על דבר אחד לא הוי חשוד כו׳ ומוקים לה כר״מ וקמ״ל כו׳ ובד״ה ואמר רבא כו׳ ולא רבא דרבא כו׳ ובד״ה רבי חוצפית כו׳ מלכות הס״ד ואח״כ מ״ה והלכתא כו׳ לאגלויי לא משקר מ״מ לא הימניה לע״א אלא משום דדייקא ומנסבא א״נ דלמא כיון כו׳ לא דייקא כו׳ כצ״ל:
השיב לו אביי: אימר דאמר [אמור שאומר] ר׳ מאיר שהכהנים חשודים על הטלת מום בבכור, לענין חששא [חשש], שלא לסמוך עליהם בענין זה. אבל לאחזוקינהו [להחזיק אותם] בוודאות כעוברי עבירה מי אמר [האם הוא אומר]?
The Gemara answers: One can say that Rabbi Meir says that priests are suspect with regard to causing blemishes only to the extent that there is a concern that they might have caused a blemish. But did he say this ruling to establish them as those who definitely cause blemishes? Certainly not.
הכל
(2) אִיבַּעְיָא לְהוּ עֵד מִפִּי עֵד מַהוּ לְעֵדוּת בְּכוֹר רַב אַסִּי אָסַר וְרַב אָשֵׁי שָׁרֵי א״ל אֲמַר לֵיהּ רַב אַסִּי לְרַב אָשֵׁי וְהָא תָּנָא דְבֵי מְנַשֶּׁה אאֵין עֵד מִפִּי עֵד כָּשֵׁר אֶלָּא לְעֵדוּת הָאִשָּׁה.
§ A dilemma was raised before the Sages: With regard to testimony based on hearsay, where one repeats the testimony of another witness, what is the halakha in a case of such testimony about a blemished firstborn animal? Rav Asi deems prohibited the slaughter of the animal based on such testimony, and Rav Ashi deems it permitted. Rav Asi said to Rav Ashi: But isn’t it taught in a baraita in the school of Menashe that hearsay testimony is valid only for the testimony of a woman, where one testifies that her husband is dead? This indicates that such testimony is not accepted in all other instances.
א איבעיא להו [נשאלה להם שאלה ללומדים]: עד מפי עד, מהו להיות כשר לעדות בכור, להעיד בשמו של אדם אחר שמום שבבכור זה לא הוטל בו בכוונה? רב אסי אסר, ורב אשי שרי [התיר]. אמר ליה [לו] רב אסי לרב אשי, והא תנא דבי [והרי שנה החכם מבית מדרשו] של החכם מנשה בברייתא: אין עד מפי עד כשר אלא לעדות האשה, להעיד שבעלה מת. אבל לא לכל עדות אחרת!
§ A dilemma was raised before the Sages: With regard to testimony based on hearsay, where one repeats the testimony of another witness, what is the halakha in a case of such testimony about a blemished firstborn animal? Rav Asi deems prohibited the slaughter of the animal based on such testimony, and Rav Ashi deems it permitted. Rav Asi said to Rav Ashi: But isn’t it taught in a baraita in the school of Menashe that hearsay testimony is valid only for the testimony of a woman, where one testifies that her husband is dead? This indicates that such testimony is not accepted in all other instances.
הכל
(3) תְּנִי אֶלָּא לְעֵדוּת שֶׁהָאִשָּׁה כְּשֵׁרָה לָהּ בִּלְבָד.
Rav Ashi responded: Emend the baraita and teach it like this: Testimony based on hearsay is valid only for that testimony for which the testimony of a woman is valid. According to Rav Ashi, the baraita is teaching that any case where the testimony of a woman is valid, hearsay testimony is valid as well, and this includes testimony concerning a blemished firstborn animal.
לעדות אשה – שמת בעלה במדינת הים.
תני אלא לעדות שאשה כשרה – ובעדות בכור נמי אשה כשרה דאמרינן הלכתא כרבן שמעון ואפי׳ בתו.
אמר לו: תני [שנה] ותקן: אין עד מפי עד כשר אלא לעדות שהאשה כשרה לה בלבד, והרי אשה כשרה להעיד על מומי הבכור.
Rav Ashi responded: Emend the baraita and teach it like this: Testimony based on hearsay is valid only for that testimony for which the testimony of a woman is valid. According to Rav Ashi, the baraita is teaching that any case where the testimony of a woman is valid, hearsay testimony is valid as well, and this includes testimony concerning a blemished firstborn animal.
הכל
(4) רַב יֵימַר אַכְשַׁר עֵד מִפִּי עֵד בִּבְכוֹר קָרֵי עֲלֵיהּ מָרִימָר יֵימַר שָׁרֵי בּוּכְרָא וְהִלְכְתָא בעֵד מִפִּי עֵד כָּשֵׁר לְעֵדוּת בְּכוֹר.
The Gemara relates that Rav Yeimar deemed fit testimony based on hearsay with regard to a blemished firstborn animal. Mareimar condescendingly called him: Yeimar who permits firstborn animals. The Gemara concludes: And the halakha is that testimony based on hearsay is valid in the case of a firstborn animal.
מסופר, רב יימר אכשר [הכשיר] עד מפי עד בבכור, קרי עליה [קרא עליו] מרימר בלשון גנאי: ״יימר שרי בוכרא״ [מתיר בכורות]. ומסכמים: והלכתא [והלכה], עד מפי עד כשר לעדות בכור.
The Gemara relates that Rav Yeimar deemed fit testimony based on hearsay with regard to a blemished firstborn animal. Mareimar condescendingly called him: Yeimar who permits firstborn animals. The Gemara concludes: And the halakha is that testimony based on hearsay is valid in the case of a firstborn animal.
הכל
(5) א״ר אָמַר רַבִּי אִילְעָא לֹא הָיוּ מוּחְזָקִין בּוֹ שֶׁהוּא בְּכוֹר וּבָא אֶחָד וְאָמַר שֶׁהוּא בְּכוֹר וּמוּמוֹ עִמּוֹ נֶאֱמָן.
§ The Gemara discusses a related matter. Rabbi Ile’a says: In a case where a blemished animal was not established as being a firstborn, and one priest came to an expert and said that it is a firstborn animal and yet its blemish is with it, i.e., it was unintentionally blemished, he is deemed credible, and the expert may deem the animal fit for slaughter based on the priest’s testimony.
לא היו מוחזקין – בטלה שהוא בכור ובא כהן בעליו ואמר בכור הוא זה ומומו עמו שלא הוטל מום זה בכוונה ואתי לאחוויי לחכם אי קבוע הוא אי עובר הוא.
נאמן – דהפה שאסר ואמר בכור הוא התיר ואמר מומו עמו.
ב ועוד בענייני עדות בכור, אמר ר׳ אילעא: לא היו מוחזקין בו בבעל חיים שהוא בכור, ובא כהן אחד ואמר שהוא בכור ומומו עמו, שלא הוטל בו בכוונה — נאמן, ויכול החכם להתיר לשוחטו.
§ The Gemara discusses a related matter. Rabbi Ile’a says: In a case where a blemished animal was not established as being a firstborn, and one priest came to an expert and said that it is a firstborn animal and yet its blemish is with it, i.e., it was unintentionally blemished, he is deemed credible, and the expert may deem the animal fit for slaughter based on the priest’s testimony.
הכל
(6) מַאי קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר תְּנֵינָא גהָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה אֵשֶׁת אִישׁ הָיִיתִי וּגְרוּשָׁה אֲנִי נֶאֱמֶנֶת שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר.
The Gemara asks: What is Rabbi Ile’a teaching us? Is he teaching us the principle that the mouth that prohibited it is the mouth that permitted it, i.e., when the only source that an item was prohibited is the statement of one who says that it is now permitted, his claim is accepted? But we learn this in a mishna (Ketubot 22a): With regard to a woman who said: I was a married woman and now I am a divorcée, she is deemed credible and permitted to remarry, as the mouth that prohibited her by establishing that she was married is the mouth that permitted her by establishing that she was divorced.
ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו ר׳ אילעא בכך], שאומרים אנו: הפה שאסר הוא הפה שהתיר, וסומכים עליו? הלוא תנינא [שנינו] כבר דבר זה במשנה: האשה שאמרה ״אשת איש הייתי וגרושה אני״ — נאמנת, שהפה שאסר, שאמרה שהיא אשת איש — הוא הפה שהתיר, שאמרה שאיננה נשואה כעת!
The Gemara asks: What is Rabbi Ile’a teaching us? Is he teaching us the principle that the mouth that prohibited it is the mouth that permitted it, i.e., when the only source that an item was prohibited is the statement of one who says that it is now permitted, his claim is accepted? But we learn this in a mishna (Ketubot 22a): With regard to a woman who said: I was a married woman and now I am a divorcée, she is deemed credible and permitted to remarry, as the mouth that prohibited her by establishing that she was married is the mouth that permitted her by establishing that she was divorced.
הכל
(7) מַהוּ דְּתֵימָא הָתָם הוּא דְּאִי בָּעֲיָא לָא אָמְרָה אֲבָל הָכָא דְּלָא סַגִּיא דְּלָא אָמְרָה דְּקָדָשִׁים בְּחוּץ לָא אָכֵיל.
The Gemara answers: Rabbi Ile’a’s statement is necessary, lest you say it is only there, in the case of the mishna, that the woman’s testimony is accepted, as, if she wants to remarry illegally, she does not need to say anything at all about previously being married. But here, with regard to the firstborn animal, it is different, as, if the priest wishes to eat the meat of the animal, it not sufficient for him not to bring the animal to an expert, i.e., he has no recourse other than to say that it is a firstborn animal which has a blemish requiring examination, as he cannot determine on his own whether this blemish permanently disqualifies the firstborn animal from sacrifice, and he would not eat sacrificial meat outside the Temple courtyard, which is punishable by karet.
מהו דתימא התם הוא – גבי אשה דאמרינן הפה שאסר הוא שהתיר דאי בעיא לא אמרה מידי ולא מחזקינן לה באשת איש דליכא דידע:
אבל הכא – גבי בכור לא סגי דלא אמרה דלא מסהיד דכיון דידע דבכור הוא דקדשים בחוץ נמי לא אכיל אלא א״כ יעיד עליו שהוא מום לא נימא הפה שאסר הוא שהתיר קמ״ל דאמרינן דכיון דיכול למישדי ביה מומא דמינכר ודאי דמום קבוע ולא שדא אמרינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר:
דאי בעיא לא אמרה – כלומר אי הוה חשידא להינשא בחיי בעלה בלא גירושין הוה שתקה ולא אמרה אשת איש הייתי דהא בפנויה מחזקינן לה.
אבל הכא – בבכור דלא סגיא דלא אמר בכור הוא דלימא ליה חכם מום קבוע הוא או עובר דקדשים תמימים אין הכהן נחשד לאכול בחוץ דבר כרת הוא אבל נחשד להטיל בו מום דלאו בעלמא הוא ולא יהא נאמן קמ״ל דנאמן.
ודוחים, מהו דתימא [שתאמר]: התם [שם] הוא שסומכים על דבריה, משום דאי בעיא לא אמרה [שאם היתה רוצה להינשא בחיי בעלה לא היתה אומרת] שהיא אשת איש, ויכולה היתה להינשא. אבל הכא [כאן, לענין בכור] דלא סגיא דלא אמרה [שאם רצונו לשחוט את הבכור אינו יכול שלא לומר] לחכם שבכור הוא, לפי שקדשים בחוץ לא אכיל [אין אדם אוכל] בלי שיאמר לו החכם שבעל מום הוא,
The Gemara answers: Rabbi Ile’a’s statement is necessary, lest you say it is only there, in the case of the mishna, that the woman’s testimony is accepted, as, if she wants to remarry illegally, she does not need to say anything at all about previously being married. But here, with regard to the firstborn animal, it is different, as, if the priest wishes to eat the meat of the animal, it not sufficient for him not to bring the animal to an expert, i.e., he has no recourse other than to say that it is a firstborn animal which has a blemish requiring examination, as he cannot determine on his own whether this blemish permanently disqualifies the firstborn animal from sacrifice, and he would not eat sacrificial meat outside the Temple courtyard, which is punishable by karet.
הכל
(8) אֵימָא לָא הַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן דְּאִי מִשּׁוּם הָכִי הֲוָה שָׁדֵי בֵּיהּ מוּמָא דְּנִיכָּר וְאָכֵיל לֵיהּ.
Since the priest must admit that this is a firstborn animal, I might say that this is not a case of: The mouth that prohibited it is the mouth that permitted it, and therefore the priest is not deemed credible. To dispel this possibility, Rabbi Ile’a teaches us that he is deemed credible, because if it due to that reason, that the priest is suspected of causing the blemish, he would have caused a blemish that is obvious to all. In such a case, he would violate a mere prohibition, not one that is punishable by karet, since he would not be eating sacrificial meat outside the Temple courtyard, as the animal is blemished.
דאם כן – דהוא הטיל בו מום הוה שדי ביה מום הניכר אפי׳ לעם הארץ שהוא מום ותו לא הוה בעי למיתי קמן ולמימר בכור הוא דהא אין אדם אחר יודע שהוא בכור ובקדשים בחוץ נמי ליכא לספוקיה דהא מום ניכר שדא ביה והיכא דאנן יודעין שהוא בכור ליכא למימר הכי דבעל כרחך אתי לקמן דאי הוה שחיט ליה בלא מומחה כיון דכולי עלמא ידעי שהוא בכור הוו חשדי ליה.
אימא [אמור] שלא הפה שאסר הוא, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] ר׳ אילעא, שאף במקרה זה הוא נאמן, ומדוע? דאי משום הכי [שאם משום כך], משום אכילת קדשים תמימים בחוץ אתה אומר שהוא בא לפני חכם — הרי יכול היה שלא להיזקק לחכם שיתיר לו, הוה שדי ביה מומא דניכר ואכיל ליה [שהיה מטיל בו מום הניכר ואוכל אותו], בלא להראותו כלל לחכם.
Since the priest must admit that this is a firstborn animal, I might say that this is not a case of: The mouth that prohibited it is the mouth that permitted it, and therefore the priest is not deemed credible. To dispel this possibility, Rabbi Ile’a teaches us that he is deemed credible, because if it due to that reason, that the priest is suspected of causing the blemish, he would have caused a blemish that is obvious to all. In such a case, he would violate a mere prohibition, not one that is punishable by karet, since he would not be eating sacrificial meat outside the Temple courtyard, as the animal is blemished.
הכל
(9) מַתְקֵיף לַהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי מַאי שְׁנָא מֵהָהוּא גַּבְרָא דְּאוֹגַר לֵיהּ חֲמָרָא לְחַבְרֵיהּ וא״ל וַאֲמַר לֵיהּ לָא תֵּיזִיל בְּאוֹרְחָא דִּנְהַר פְּקוֹד דְּאִיכָּא מַיָּא זִיל בְּאוֹרְחָא דְּנַרֶשׁ דְּלֵיכָּא מַיָּא אֲזַל בְּאוֹרְחָא דִּנְהַר פְּקוֹד וּמִית חֲמָרָא וַאֲתָא וא״ל וַאֲמַר לֵיהּ בְּאוֹרְחָא דִּנְהַר פְּקוֹד אָזְלִי וּמִיהוּ מַיָּא לָא הֲווֹ.
Mar bar Rav Ashi objects to this: What is different between this case and that incident involving a certain man who rented a donkey to another? The owner said to the renter: Look, do not go on the path of Nehar Pekod, where there is water and the donkey is likely to drown. Instead, go on the path of Neresh, where there is no water. The renter went on the path of Nehar Pekod and the donkey died. When he came back, he said: Yes, I went on the path of Nehar Pekod, but there was no water there, and therefore the donkey’s death was caused by other factors.
מתקיף לה [מקשה על כך] מר בר רב אשי: מאי שנא מההוא גברא דאוגר ליה חמרא לחבריה [מה שונה הדבר מאדם אחד שהשכיר לו חמור לחבירו], ואמר ליה [לו]: לא תיזיל באורחא [אל תלך בדרך] של נהר פקוד, דאיכא מיא [שיש שם מים] והחמור עלול להחליק וליפול, זיל באורחא [לך בדרך] של נרש, דליכא מיא [שאין שם מים]. והשוכר אזל באורחא [הלך בדרך] של נהר פקוד, שלא כדעת המשכיר, ומית חמרא [ומת החמור], ואתא ואמר ליה [ובא ואמר לו] למשכיר: באורחא [בדרך] של נהר פקוד אזלי [הלכתי], ומיהו מיא לא הוו [ומכל מקום מים לא היו], ולא משום כך מת החמור.
Mar bar Rav Ashi objects to this: What is different between this case and that incident involving a certain man who rented a donkey to another? The owner said to the renter: Look, do not go on the path of Nehar Pekod, where there is water and the donkey is likely to drown. Instead, go on the path of Neresh, where there is no water. The renter went on the path of Nehar Pekod and the donkey died. When he came back, he said: Yes, I went on the path of Nehar Pekod, but there was no water there, and therefore the donkey’s death was caused by other factors.
הכל
(10) וַאֲמַר רָבָא מָה לוֹ לְשַׁקֵּר אִי בָּעֵי אָמַר בְּאוֹרְחָא דְּנַרֶשׁ אֲזַלִי וַאֲמַר אַבָּיֵי דמָה לוֹ לְשַׁקֵּר בִּמְקוֹם עֵדִים לָא אָמְרִינַן.
And Rava said: The renter’s claim is accepted, due to the reasoning of: Why would he lie and state this claim? In other words, if this man wanted to lie, he could have told the donkey’s owner: I went on the path of Neresh, as the owner instructed. And Abaye said to Rava: We do not say the principle of: Why would he lie, in a place where there are witnesses. Since witnesses can be summoned to establish conclusively whether there was water along the path of Nehar Pekod, the reasoning that the renter could have stated a different claim is not employed. Similarly, the priest’s contention that the blemish occurred inadvertently should not be deemed credible, as it is known that priests are suspected of causing blemishes.
מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן – דאנן סהדי דאורחא דנהר פקוד לעולם איכא מיא והכא נמי כיון דידעינן דכהני חשידי אמומי לא נימא הפה שאסר הוא שהתיר: הכא גבי האי כהן דבא ואמר בכור הוא ומומו עמו מי ידעינן ודאי דאיהו שדא ביה מומא חששא בעלמא הוא ובמקום חששא אמרינן הפה שאסר הוא שהתיר:
ערך מה
מה – א(כתובות כח: בכורות לו.) כיון דאיכא עדים דאיכא מיא מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן (בילמדנו במתאונני׳) מהו מה יתאונן אדם חי אלח משאדם מת הוא מתאונן. אלא א״ר שמואל מה יתאונן אדם על חי העולמים ועל מי יתאונן אדם גבר על חטאיו. אמר שלמה אולת אדם תסלף דרכו וכו׳.
א. [וואס, וויא, ווארום.]
במקום עדים – דאנן סהדי דכל שעתא איכא מיא וה״נ כיון דאנן סהדי דכהנים חשודים על המומין לא נימא מה לי לשקר.
ואמר רבא מה לו לשקר – רבה גרסינן שהיה רבו של אביי ולא רבא דרבא אית ליה בהדיא בחזקת הבתים (ב״ב דף לג:) דמה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן דאמר דאביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא כו׳.
ואמר רבא: במקרה זה אפשר להאמין לו, שהרי מה לו לשקר, כי אי בעי אמר [אם היה רוצה לשקר היה יכול לומר]: באורחא [בדרך] של נרש אזלי [הלכתי]. ואמר אביי: אין להאמינו על כך, מפני שאת הנימוק של ״מה לו לשקר״ במקום שיש עדים המכחישים את דבריו לא אמרינן [אין אנו אומרים]. והרי הכל יודעים שיש מים בנהר פקוד, וכאילו העידו עדים בפנינו על כך. ואף לענין הבכור, כאשר הכהן טוען שמום שבו נפל מאליו — אין לסמוך על ההנחה שאינו צריך לשקר, שהרי ידוע שהכהנים מטילים מומים בבכור!
And Rava said: The renter’s claim is accepted, due to the reasoning of: Why would he lie and state this claim? In other words, if this man wanted to lie, he could have told the donkey’s owner: I went on the path of Neresh, as the owner instructed. And Abaye said to Rava: We do not say the principle of: Why would he lie, in a place where there are witnesses. Since witnesses can be summoned to establish conclusively whether there was water along the path of Nehar Pekod, the reasoning that the renter could have stated a different claim is not employed. Similarly, the priest’s contention that the blemish occurred inadvertently should not be deemed credible, as it is known that priests are suspected of causing blemishes.
הכל
(11) הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם וַדַּאי אִיכָּא מַיָּא התם וַדַּאי שָׁדֵי1 בֵּיהּ מוּמָא חֲשָׁשָׁא הוּא וּבִמְקוֹם חֲשָׁשָׁא אָמְרִינַן מָה לוֹ לְשַׁקֵּר יָתֵיב רָבִינָא וְקָאָמַר לְהַאי שְׁמַעְתָּא בְּלָא גַּבְרָא א״ל אֲמַר לֵיהּ רָבָא זוּטֵי לְרָבִינָא אֲנַן מִשְּׁמֵיהּ דר׳ דְּרַבִּי אִילְעָא מַתְנִינַן לַהּ.
The Gemara rejects this suggestion: How can these cases be compared? There, with regard to the path of Nehar Pekod, there is certainly water there, but here, the possibility that the priest caused a blemish in the firstborn animal is only a concern, and in a place of mere concern we do say the reasoning of: Why would he lie? The Gemara relates that Ravina was sitting and saying this halakha of Rabbi Ile’a anonymously. Rava Zuti said to Ravina: We learned this halakha in the name of Rabbi Ile’a.
1. כן בדפוס ונציה. בדפוס וילנא בטעות: ״ודאישדי״.
הכא ודאי שדא ביה מומא – בתמיה.
להא שמעתא – דר׳ אילעאי.
בלא גברי – בסתמא אמר ליה לא היו מוחזקין בו שהוא בכור כו׳.
ודוחים: הכי השתא [כך אתה משווה]? התם ודאי איכא מיא [שם ודאי יש מים] בדרך נהר פקוד, וכנגד זה לא תועיל הסברה של ״מה לו לשקר״. ואילו כאן, האפשרות דאישדי ביה מומא [שהטיל בו מום] — חששא [חשש] בלבד הוא, ובמקום חששא [חשש] בלבד אמרינן [אומרים אנו] ״מה לו לשקר״. מסופר, יתיב [יושב היה] רבינא וקאמר להאי שמעתא בלא גברא [ואומר את ההלכה הזו שאמר ר׳ אילעא לגבי הבכור בלא שם איש], אלא בסתם, אמר ליה [לו] רבא זוטי [הקטן] (להבדילו מרבא המפורסם) לרבינא: אנן משמיה [אנו משמו] של ר׳ אילעא מתנינן לה [שונים אנו אותה].
The Gemara rejects this suggestion: How can these cases be compared? There, with regard to the path of Nehar Pekod, there is certainly water there, but here, the possibility that the priest caused a blemish in the firstborn animal is only a concern, and in a place of mere concern we do say the reasoning of: Why would he lie? The Gemara relates that Ravina was sitting and saying this halakha of Rabbi Ile’a anonymously. Rava Zuti said to Ravina: We learned this halakha in the name of Rabbi Ile’a.
הכל
(12) רַבִּי צָדוֹק הֲוָה לֵיהּ בּוּכְרָא רְמָא לֵיהּ שְׂעָרֵי בסלי [נסריה כיילי ערובה ערבה קלופה] בהדי דְּקָאָכֵיל אִיבְּזַע שִׂיפְתֵּיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר ליה כְּלוּם חִילַּקְנוּ בֵּין חָבֵר לְעַם הָאָרֶץ אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הֵן.
§ The Gemara relates: Rabbi Tzadok, an erudite priest, had a firstborn animal. He placed barley in wicker baskets for it, and while it was eating, its lip split, rendering the animal blemished. Rabbi Tzadok came before Rabbi Yehoshua, to ask whether or not he is suspected of intentionally causing a blemish in his firstborn animal offering. Rabbi Tzadok said to him: Didn’t we differentiate between a priest who is a ḥaver, i.e., learned, and a priest who is an ignoramus, with regard to their credibility about blemishes found on a firstborn animal? Rabbi Yehoshua said to him: Yes, we did. Since you are a learned priest, you are deemed credible to testify that this blemish was caused inadvertently.
נצרין הוצין – נצרין של ערבה קלופה שהן דקין וחדין:
חלקנו בין חבר לע״ה – דאע״ג דע״ה חשיד למיגרם מום לבכור כדאמר בעליו עמנו מעידין אי לא לא [כהן] חבר לא חשיד ושלא מדעתו היה מצינא לאסהודי עליה אי לא א״ל ר׳ יהושע הין:
כלום חילקנו בין כהן חבר לכהן עם הארץ – ומי חשדינן אנא למישדי ביה מומא בכוונה ככהן עם הארץ.
הן – חלקנו ולא חשידת.
ג ועוד בענין שנחשדו הכהנים על מומי הבכור, מסופר, ר׳ צדוק, שהיה כהן, הוה ליה בוכרא [היה לו בכור], רמא ליה שערי בסלי [הטיל לו שעורים בסלים] קלועים מנצרים, בהדי דקאכיל [בתוך שהיה אוכל] הבכור מהסל איבזע שיפתיה [נקרעה שפתו] מן הנצרים, שהיו חדים, ונעשה בעל מום. אתא לקמיה [בא ר׳ צדוק לפני] ר׳ יהושע לשאול האם מאמינים לו שמום זה נפל שלא במתכוון, וכך אמר ליה [לו] לר׳ יהושע: כלום חילקנו בין כהן חבר (תלמיד חכם) כמוני לכהן עם הארץ לגבי נאמנות על מומי הבכור? אמר לו ר׳ יהושע: הן [כן], וכיון שתלמיד חכם אתה — הרי אתה נאמן.
§ The Gemara relates: Rabbi Tzadok, an erudite priest, had a firstborn animal. He placed barley in wicker baskets for it, and while it was eating, its lip split, rendering the animal blemished. Rabbi Tzadok came before Rabbi Yehoshua, to ask whether or not he is suspected of intentionally causing a blemish in his firstborn animal offering. Rabbi Tzadok said to him: Didn’t we differentiate between a priest who is a ḥaver, i.e., learned, and a priest who is an ignoramus, with regard to their credibility about blemishes found on a firstborn animal? Rabbi Yehoshua said to him: Yes, we did. Since you are a learned priest, you are deemed credible to testify that this blemish was caused inadvertently.
הכל
(13) אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל אָמַר ליה חִילַּקְנוּ בֵּין חָבֵר לְעַם הָאָרֶץ אָמַר ליה רַבָּן גַּמְלִיאֵל הלָא אָמַר ליה והא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לִי הֵן אָמַר לוֹ הַמְתֵּן עַד שֶׁיַּעֲלוּ בַּעֲלֵי תְרִיסִין לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.
Rabbi Tzadok then came before Rabban Gamliel, the Nasi and head of the academy of Yavne at the time. Rabbi Tzadok said to him: Didn’t we differentiate between a priest who is a ḥaver and a priest who is an ignoramus with regard to credibility about blemishes found on a firstborn animal? Rabban Gamliel said to him: No, we did not. Rabbi Tzadok said to him: But Rabbi Yehoshua said to me that yes, we did differentiate in this manner. Rabban Gamliel said to Rabbi Tzadok: Wait until the masters of the shields [ba’alei terisin], a reference to the Torah scholars who battle in the war of Torah, enter the study hall, at which point we will discuss this issue.
ערך תריס
תריס – א(בפרק בן זומא) תשובה ומע״ט כתריס בפני הפורענות (ברכות כז: בכורות לו.) המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש פי׳ בעלי תריסין כמשמעו שהיו מלכי יון מפקידין עם מלכי ישראל ונשיאיהם לעזור אותן וליתן אימתן על מי שפורץ גדריהן. פ״א תלמידי חכמים שנושאין ונותנין במלחמת של תורה כבעל התריס הזה (כלים פרק כד) שלשה תריסין הן הכפוף טמא מדרס פי׳ תריס כפוף כאלו של בני אדם (יבמות קכא) לא כך היה מעשה בר׳ אושעי׳ בירושלם שהתריס עם פ״ה קנים. מאתים צנה תרגום מאתן תריסין לאויקדמנה מגן כמי כן (א״ב פי׳ בל״י מגן וצנה).
א. [שילד פאנצר.]
בא לפני רבן גמליאל אמר ליה לאו – והלכה כן הוא דאין חילוק בין חבר לעם הארץ דבפרק בתרא דיומא (יומא עח.) גבי ר׳ יוסי בן זימרא דכהן הוה ומיבעיא ליה אי הלכה כר׳ מאיר דאמר חשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו אי כרשב״ג דאמר נאמן על של חבירו ש״מ דלרבי מאיר לא היה מתיר אע״פ שהיה חבר.
עד שיעלו בעלי תריסין כו׳. עיין פירש״י ובערוך פירש בעלי תריסין כמשמעו שהיו מלכי יון מפקידים עם מלכי ישראל ונשיאיהם לעזור אותן וליתן אימתן כו׳ ע״ש וכן משמע בפ׳ תפלת השחר שאמרו דלא ליתי עבדי דר״ג ולצערי לרבנן וק״ל:
אתא לקמיה [בא ר׳ צדוק לפני] רבן גמליאל הנשיא, שהיה ראש הישיבה ביבנה באותה שעה, אמר ליה [לו]: האם חילקנו בין חבר לעם הארץ? אמר ליה [לו] רבן גמליאל: לא. אמר ליה [לו] ר׳ צדוק: והא [והרי] ר׳ יהושע אמר לי הן! אמר לו: המתן עד שיעלו בעלי תריסין (בעלי המגינים, הלוחמים), שהוא כינוי של כבוד לתלמידי החכמים החשובים, לבית המדרש.
Rabbi Tzadok then came before Rabban Gamliel, the Nasi and head of the academy of Yavne at the time. Rabbi Tzadok said to him: Didn’t we differentiate between a priest who is a ḥaver and a priest who is an ignoramus with regard to credibility about blemishes found on a firstborn animal? Rabban Gamliel said to him: No, we did not. Rabbi Tzadok said to him: But Rabbi Yehoshua said to me that yes, we did differentiate in this manner. Rabban Gamliel said to Rabbi Tzadok: Wait until the masters of the shields [ba’alei terisin], a reference to the Torah scholars who battle in the war of Torah, enter the study hall, at which point we will discuss this issue.
הכל
(14) כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ עָמַד הַשּׁוֹאֵל וְשָׁאַל כְּלוּם חִילַּקְנוּ בֵּין חָבֵר לְעַם הָאָרֶץ א״ל אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לָאו א״ל אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וַהֲלֹא מִשִּׁמְךָ אָמְרוּ לִי הֵן.
When the Torah scholars entered the study hall, the questioner stood before everyone present and asked: With regard to blemishes found on a firstborn animal, didn’t we differentiate between a priest who is a ḥaver and a priest who is an ignoramus? Rabbi Yehoshua said to him: No, we did not. Rabban Gamliel said to him: But they said to me in your name that yes, we did differentiate.
עמד השואל ושאל – בפ׳ נערה בנדרים בירושלמי דריש מדכתיב ועמדו שני האנשים בוי״ו דשואל הלכות ואגדות צריך לעמוד.
כיון שנכנסו לבית המדרש, עמד השואל ר׳ צדוק ושאל בפומבי את ר׳ יהושע: כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ? אמר ליה [לו] ר׳ יהושע: לאו. אמר ליה [לו] רבן גמליאל: והלא משמך אמרו לי הן!
When the Torah scholars entered the study hall, the questioner stood before everyone present and asked: With regard to blemishes found on a firstborn animal, didn’t we differentiate between a priest who is a ḥaver and a priest who is an ignoramus? Rabbi Yehoshua said to him: No, we did not. Rabban Gamliel said to him: But they said to me in your name that yes, we did differentiate.
הכל
(15) יְהוֹשֻׁעַ עֲמוֹד עַל רַגְלֶיךָ וְיָעִידוּ בְּךָ עָמַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר הֵיאַךְ אֶעֱשֶׂה אִילְמָלֵי אֲנִי חַי וְהוּא מֵת יָכוֹל הַחַי לְהַכְחִישׁ אֶת הַמֵּת עַכְשָׁיו שֶׁאֲנִי חַי וְהוּא חַי הֵיאַךְ חַי יָכוֹל לְהַכְחִישׁ אֶת הַחַי.
Rabban Gamliel continued: Yehoshua, stand on your feet and they will testify against you that you did, in fact, say that we differentiated in such a case. Rabbi Yehoshua stood on his feet and said: How should I act in this situation? If I were alive and Rabbi Tzadok were dead, the living can contradict the dead, and I could deny issuing that ruling. Now that I am alive and he is alive, how can the living contradict the living? I have no choice but to admit that I said it.
היאך אעשה – יכול להכחישו.
אילמלי אני חי והוא מת – הייתי יכול להכחיש ולומר לא אמרתי.
היאך יכול החי להכחיש את החי – ודאי כך אמרתי וחוזרני בי.
עמוד על רגליך ויעידו בך – לא גרסי׳ ויעידו בך לא כאן ולא בפרק תפלת השחר ברישיה (ברכות כז:) דמה עדות שייך כאן אלא בסנהדרין בריש פרק כהן גדול (סנהדרין יט.) גרסינן ליה גבי עובדא דינאי ואגב פשטא דהתם נכתב כאן.
היאך החי יכול להכחיש החי – כלומר סבור הייתי להעלים ואיני יכול ובקונט׳ פירש דודאי כך אמרתי וחזרתי בי וא״א כן דבפרק תפלת השחר (ברכות דף כז:) פסק שם הלכה כמותו.
יהושע, עמוד על רגליך, ויעידו בך, יעיד ר׳ צדוק שכך אמרת! עמד ר׳ יהושע על רגליו ואמר: היאך (איך, מה) אעשה בענין זה? אילמלי (אם) אני הייתי חי והוא מת — יכול החי להכחיש את המת, והייתי יכול לומר שלא כך אמרתי, עכשיו שאני חי והוא חי, היאך חי יכול להכחיש את החי? אכן כך אמרתי.
Rabban Gamliel continued: Yehoshua, stand on your feet and they will testify against you that you did, in fact, say that we differentiated in such a case. Rabbi Yehoshua stood on his feet and said: How should I act in this situation? If I were alive and Rabbi Tzadok were dead, the living can contradict the dead, and I could deny issuing that ruling. Now that I am alive and he is alive, how can the living contradict the living? I have no choice but to admit that I said it.
הכל
(16) וְהָיָה ר״ג רַבָּן גַּמְלִיאֵל עוֹמֵד וְדוֹרֵשׁ ור׳ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עוֹמֵד עַל רַגְלָיו עַד שֶׁרִינְּנוּ כׇּל הָעָם וְאָמְרוּ לְחוּצְפִּית הַמְתוּרְגְּמָן עֲמוֹד וְעָמַד.:
In the meantime, Rabban Gamliel was standing and lecturing, and Rabbi Yehoshua all the while was standing on his feet, as Rabban Gamliel did not instruct him to sit. He remained standing in deference to the Nasi. This continued for some time, until it aroused great resentment against Rabban Gamliel, and all of the people assembled began murmuring and said to Ḥutzpit the disseminator: Stop conveying Rabban Gamliel’s lecture, and he stopped.
והיה רבן גמליאל עומד ודורש בבית המדרש, ור׳ יהושע עודו עומד על רגליו, שהרי רבן גמליאל לא נתן לו רשות לשבת, עד שריננו (התלחשו והתלוננו) כל העם ואמרו לחוצפית המתורגמן, שהיה מתרגם את דברי רבן גמליאל לעם: עמוד, כלומר, הפסק את התרגום. ועמד, הפסיק.
In the meantime, Rabban Gamliel was standing and lecturing, and Rabbi Yehoshua all the while was standing on his feet, as Rabban Gamliel did not instruct him to sit. He remained standing in deference to the Nasi. This continued for some time, until it aroused great resentment against Rabban Gamliel, and all of the people assembled began murmuring and said to Ḥutzpit the disseminator: Stop conveying Rabban Gamliel’s lecture, and he stopped.
הכל
(17) מתני׳ מַתְנִיתִין : ונֶאֱמָן הַכֹּהֵן לוֹמַר הֶרְאֵיתִי בְּכוֹר זֶה וּבַעַל מוּם הוּא.:
MISHNA: A priest is deemed credible to say: I showed this firstborn animal to an expert and he ruled that it is blemished.
הכל
(18) גמ׳ גְּמָרָא : אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב זנֶאֱמָן הַכֹּהֵן לוֹמַר בְּכוֹר זֶה נָתַן לִי יִשְׂרָאֵל בְּמוּמוֹ מַאי טַעְמָא כֹּל מִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִיגַּלּוֹיֵי לָא מְשַׁקְּרִי בַּהּ אִינָשֵׁי אָמַר רַב אָשֵׁי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא נֶאֱמָן הַכֹּהֵן לוֹמַר הֶרְאֵיתִי בְּכוֹר זֶה וּבַעַל מוּם הוּא מַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן כֹּל מִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִיגַּלּוֹיֵי לָא מְשַׁקְּרִי בַּהּ אִינָשֵׁי.
GEMARA: Rav Yehuda says that Rav says: A priest is deemed credible to say: An Israelite gave me this firstborn animal with its blemish already inflicted upon it. What is the reason? With regard to any matter that is likely to be revealed, people do not lie about it. Since the Israelite can be questioned with regard to the veracity of the priest’s claim, it is assumed that the priest will not risk lying. Rav Ashi said: We learn a similar principle in the mishna as well: A priest is deemed credible to say: I showed this firstborn animal to an expert and he ruled that it is blemished. What is the reason the priest’s claim is deemed credible? Is it not because we say that with regard to any matter that is likely to be revealed, people do not lie about it?
גמ׳ נאמן הכהן לומר – לחכם בכור זה נתן [לי] ישראל במום זה שבו.
דעבידא לאיגלויי – דאתי חכם ואמר לא התרתיו לך.
ה גמרא אמר רב יהודה אמר רב: נאמן הכהן לומר ״בכור זה נתן לי ישראל במומו״, כלומר, כשכבר היה בו מום. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? כל מילתא דעבידא לאיגלויי — לא משקרי בה אינשי [כל דבר שעשוי להתגלות — אין אנשים משקרים בו], והרי ניתן לשאול את הישראל האם כך היה מעשה. אמר רב אשי: אף אנן נמי תנינא [אף אנו גם כן שנינו] במשנתנו דין זה: נאמן הכהן לומר ״הראיתי בכור זה ובעל מום הוא״. מאי טעמא [מה טעם הדבר] שהוא נאמן? לאו משום דאמרינן [האם לא משום שאנו אומרים]: כל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי [כל דבר שעשוי להתגלות אין אנשים משקרים בו]?
GEMARA: Rav Yehuda says that Rav says: A priest is deemed credible to say: An Israelite gave me this firstborn animal with its blemish already inflicted upon it. What is the reason? With regard to any matter that is likely to be revealed, people do not lie about it. Since the Israelite can be questioned with regard to the veracity of the priest’s claim, it is assumed that the priest will not risk lying. Rav Ashi said: We learn a similar principle in the mishna as well: A priest is deemed credible to say: I showed this firstborn animal to an expert and he ruled that it is blemished. What is the reason the priest’s claim is deemed credible? Is it not because we say that with regard to any matter that is likely to be revealed, people do not lie about it?
הכל
(19) הָתָם הוּא דְּקָדָשִׁים בְּחוּץ לָא אָכֵיל אֲבָל הָכָא כֵּיוָן דַּחֲשִׁידִי חֲשִׁידִי.
The Gemara rejects the claim that the mishna’s ruling is based on the principle that people do not lie about a matter that is likely to be revealed: Perhaps there, in the case of the mishna, the reason the priest’s claim is accepted is that he would not eat sacrificial meat outside the Temple courtyard. If an expert had not permitted the meat, the priest would not eat it. But here, in Rav’s case, where the priest claims an Israelite gave him an already blemished animal, since priests are suspected of causing blemishes and claiming that it was inadvertent, they are also suspected of causing a blemish and claiming it was given to them in that state by an Israelite.
התם הוא – דכיון דשחט הוא ואמר הראיתיו לחכם הוא ובעל מום הוא דמהימן דכיון דקאכיל ליה מידע ידע דקדשים בחוץ לא מצי אכיל ובודאי הראהו:
אבל הכא – בכהן שאמר בכור זה נתן לי ישראל במומו כיון דחי הוא דלא שחטיה לא מהימן ולא שרינן למישחטיה דחשידי דילמא איהו שדא ביה מומא וליתא לדרב יהודה דעבידא לאיגלויי דמצי למישייליה אי זבין ליה:
לא לעולם אימא לך מילתא דעבידא לאיגלויי משקרי אינשי והכא היינו טעמא דמהימן דלא חשידי כהני לאכול קדשים תמימים בחוץ הלכך אי לאו דשרי ליה חכם לא הוה אמר שרא ליה ושחיט ליה בלא התרת מומחה.
אבל הכא – דקא מחוי ליה לחכם ואמר במום [זה] נתן לי ישראל כדי שלא יצטרך להביא עדים שמאליו נפל בו כיון דחשידי כהני להטיל מום ולמימר נפל מאליו חשידי נמי להטיל מום ולמימר ישראל נתנו לי במומו.
ודוחים: יש לומר כי דווקא התם [שם] הוא שמאמינים לו שהראהו לחכם, אבל לא משום שהדבר עשוי להתגלות, אלא משום שקדשים תמימים בחוץ לא אכיל [אינו אוכל] הכהן, ואם לא היה החכם מתיר לו — לא היה אוכל. אבל הכא [כאן], שהכהן אומר שניתן לו מתחילה בכור בעל מום, כיון דחשידי [שהכהנים חשודים] להטיל מום בבכור — הריהם חשידי [חשודים] לשקר בענין זה.
The Gemara rejects the claim that the mishna’s ruling is based on the principle that people do not lie about a matter that is likely to be revealed: Perhaps there, in the case of the mishna, the reason the priest’s claim is accepted is that he would not eat sacrificial meat outside the Temple courtyard. If an expert had not permitted the meat, the priest would not eat it. But here, in Rav’s case, where the priest claims an Israelite gave him an already blemished animal, since priests are suspected of causing blemishes and claiming that it was inadvertent, they are also suspected of causing a blemish and claiming it was given to them in that state by an Israelite.
הכל
(20) מֵתִיב רַב שֵׁיזְבִי חהָאוֹמֵר לְמִי שֶׁאֵין נֶאֱמָן עַל הַמַּעֲשֵׂר קַח לִי מִמִּי שֶׁהוּא נֶאֱמָן אוֹ מִמִּי שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר אֵינוֹ נֶאֱמָן אַמַּאי נֵימָא כֹּל מִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִיגַּלּוֹיֵי לָא מְשַׁקְּרִי בַּהּ אִינָשֵׁי.
Rav Sheizevi raises an objection to Rav’s ruling from a mishna (Demai 4:5): In the case of one who says to someone who is not trusted with regard to tithe: Purchase produce for me from someone who is trusted with regard to tithes, i.e., one who does not purchase produce from an ignoramus, who generally does not separate tithes; or if he says: Purchase produce for me from someone who tithes, i.e., even from one who purchases produce from an ignoramus but is careful to set aside tithes upon purchasing the produce, the agent is not deemed credible to claim that he fulfilled the condition of the one who appointed him. According to Rav, why isn’t the agent deemed credible? Say the principle that with regard to any matter that is likely to be revealed, people do not lie about it.
קח לי ממי שהוא נאמן – שאינו לוקח פירות מעם הארץ או ממי שלוקח מעם הארץ ומעשר דמאי קודם שימכרם.
אין – שליח זה נאמן לומר שמנאמן לקחתיו.
ועוד מתיב [מקשה] רב שיזבי על דברי רב, ממה ששנינו: האומר למי שאין נאמן על המעשר ״קח לי (קנה עבורי) תבואה ממי שהוא נאמן״, שאינו קונה פירות מעמי הארץ, החשודים שאינם מעשרים, או: ״קנה לי ממי שהוא מעשר״ — שליח זה אינו נאמן. ולדברי רב, אמאי [מדוע] אינו נאמן? נימא [נאמר]: כל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי [כל דבר שעשוי להתגלות אין אנשים משקרים בו]!
Rav Sheizevi raises an objection to Rav’s ruling from a mishna (Demai 4:5): In the case of one who says to someone who is not trusted with regard to tithe: Purchase produce for me from someone who is trusted with regard to tithes, i.e., one who does not purchase produce from an ignoramus, who generally does not separate tithes; or if he says: Purchase produce for me from someone who tithes, i.e., even from one who purchases produce from an ignoramus but is careful to set aside tithes upon purchasing the produce, the agent is not deemed credible to claim that he fulfilled the condition of the one who appointed him. According to Rav, why isn’t the agent deemed credible? Say the principle that with regard to any matter that is likely to be revealed, people do not lie about it.
הכל
(21) שָׁאנֵי הָתָם
The Gemara answers: It is different there,
The Gemara answers: It is different there,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.