טור אורח חיים ת״ק:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ת״ק:א׳
א. א רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ד׳:כ״א
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים ת״ק:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ת״ק:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים ת״ק:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ת״ק:א׳
(1) 
אדִּבְסוּרָא אָמְרִי תַּרְטָא וּפַלְגוּ תַּרְטָא בְּנַרֶשׁ אָמְרִי חֶלְקָא וּפַלְגוּ חֶלְקָא בְּפוּמְבְּדִיתָא אָמְרִי אוּזְיָא וּפַלְגוּ אוּזְיָא בִּנְהַר פְּקוֹד וּבְמָתָא מַחְסֵיָא אָמְרִי רִבְעָא וּפַלְגוּ רִבְעָא.:
אדִּבְסוּרָא אָמְרִי תַּרְטָא וּפַלְגוּ תַּרְטָא בְּנַרֶשׁ אָמְרִי חֶלְקָא וּפַלְגוּ חֶלְקָא בְּפוּמְבְּדִיתָא אָמְרִי אוּזְיָא וּפַלְגוּ אוּזְיָא בִּנְהַר פְּקוֹד וּבְמָתָא מַחְסֵיָא אָמְרִי רִבְעָא וּפַלְגוּ רִבְעָא.they would say in Sura: Give me that cut of meat called a tarta or half a tarta, without naming a price. In Neresh they would say in reference to those same portions: A part or half a part. In Pumbedita they would say: An uzya or half an uzya. In Nehar Pekod and in Mata Meḥasya they would say: Give me a quarter or half a quarter, thereby establishing the size of the portion without mentioning its price.
מתני׳. לא יאמר אדם לטבח: מכור לי בדינר בשר, אבל שוחט ומחלק ביניהן. היכי עביד? בסורא אמרי: כי תרטא כו׳ – פי׳: נותן לזה כי תרטא, והוא דבר ידוע באותו מקום, ולזה פלגו תרטא. ובנרש היו אומרים: כי חלקא ופלגו חלקא. וכן אוזיא, וכן ריבעא – כולן שם אותו כלי הידוע במקומם.
להיות מונה בתוך ביתו15:
1. תן: וכן ב-גג , גז , כ״י נ . כ״י קולומביה , דפוסים: ״שקול״.
2. וכו׳ : נוסף בדפוסים .
3. והיכי: כ״י קולומביה , דפוסים : היכי .
4. אמרי: כ״י נ : ״אמרינן״.
5. תרטא ופלגיה דתרטא: גז : ״תירטא ופלגא דתירטא״. גג , כ״י נ , כ״י קולומביה : ״תירטא ופלגי תירטא״. דפוסים: תרטא ופלגא תרטא .
6. ופלגיה דחלקא: גז , כ״י נ : ״ופלגא דחלקא״. כ״י קולומביה , דפוס קושטא : ופלגו חלקא . דפוסים : ופלגי חלקא .
7. ופלגיה דרבעא: גז : ״ופלגא דריבעא״. כ״י נ : ״ופלגי דריבעא״. דפוס קושטא : ופלגו ריבעא . כ״י קולומביה , דפוסים : ופלגי ריבעא .
8. מעשה: גז , כ״י נ , כ״י קולומביה , דפוסים, וכן בר״ח, ורמב״ם פיהמ״ש. כ״י א : ״ומעשה״.
9. ונותן: וכן ב-גז , כ״י נ . כ״י קולומביה , דפוסים: ״ונותנן״, כרמב״ם פיהמ״ש.
10. אבה שאול אומ׳ אף במועד עושי׳ כן מפני בירורי המדות: דפוס קושטא . וכן כ״י קולומביה : ״וחכמים [אומ׳] אף במועד עושין כן מפני בירורי המידות״. כ״י א רק: ״אבה שאול אמ׳ אף במדה הוא עושה כן״. גז אחר הגהה: ״אבא שאול אומ׳ במועד עושה כן״ כברמב״ם פיהמ״ש (אלא ברמב״ם המעשה הוא ב״שאול״, ולא: אבא שאול). חסר בכ״י נ , דפוסים , כ״י ליהמן , וחסר ב-גז לפני הגהה. אינו בר״ח.
11. וחכמים: כ״י קולומביה הוחלפו השיטות, כאן: ״אבא שאול״.
12. עושה: גז , כ״י נ , כ״י ליהמן : ״עושה״. כרמב״ם פיהמ״ש: ״היה עושה״. ר״ח, דפוסים: ״עושין״. כ״י א : ״לא עושה״.
13. מצוי: גז : ״המצוי״.
14. ר׳ יהודה אומר אם...המדות: ב-גז לפני הגהה מקוצר לרמז: ״כול׳ ״.
15. שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו: כך בכל כה״י ובר״ח. דפוסים: בעלי בתים להיות מונים בתוך ביתם . חסר ב-גז לפני הגהה.
16. מאי: חסר ב-גז .
17. לא: וכן גז , כ״י נ . דפוסים: שלא .
18. לו: חסר בכ״י נ .
19. שם מדה: וכן דפוסים, רמב״ם משנ״ת הל׳ יום טוב (ד:כא). כ״י נ : ״שם המדה״. גז , גיד , כ״י קולומביה , כ״י ליהמן : ״שום מדה״.
20. ימלאנו: כ״י נ : ״לא ימלאנו״.
21. חסדא: גז : ״עוקבא״.
22. לרבנא: כך בכל כה״י, בה״ג ור״ח. דפוסים: לרב .
23. ימדוד: גיד , כ״י נ : ״ימוד״.
24. שעורים: גיד , כ״י נ , כ״י קולומביה , דפוסים, וכן בה״ג ור״ח. כ״י א : ״שיעורין״.
25. הוא: גיד , כ״י נ , דפוסים, וכן בה״ג.
26. מדעתו: כ״י נ , כ״י קולומביה , דפוסים: דעתו .
27. בשביל: כ״י נ : ״כדי״, וכן בה״ג.
28. ירמיה בר אבה אמר רב: כ״י נ , וכן בה״ג (בשלשים ושנים מקומות בתלמוד הוא מוסר דברי רב). כ״י א , כ״י קולומביה , דפוסים: ״יהודה בר אבה אמר רב״ (ואין כמותו בכל הש״ס). כ״י ליהמן : ״ירמיה בר רבא אמר רב יהודה״.
29. חלתה: וכן כ״י קולומביה , ר״ח. כ״י נ , דפוסים: חלה .
30. והא תנא: כ״י נ : ״ותנא״.
31. דאמר: כ״י נ , כ״י קולומביה , דפוסים. כ״י א : ״אמ׳ ״.
32. שמואל: חסר בכ״י נ .
33. את הקמח: כ״י נ , כ״י קולומביה , דפוסים: ״קמח״.
34. ר׳ פפיס: כך בה״ג. כ״י א רק: ״פפיס״. כ״י נ , דפוסים: ״ר׳ פפוס״. כ״י קולומביה , כ״י ליהמן : ״ר׳ פפיאס״.
35. ור׳: דפוסים: ומשום ר׳ .
36. נפל: דפוסים : נפלו .
37. ביום טוב: חסר בכ״י נ , כ״י קולומביה , דפוסים.
38. אפתורא: כך בכל כה״י, דפוס קושטא , וכן בה״ג. דפוסים : אגביה דפתורא : ״אגבה דפתורא״, כבר״ח.
39. אבה: כך בכל כה״י, וכן בה״ג ור״ח. דפוסים: חמא .
40. בגכח נוסף: ״וראמי בר חמא הוה שכיח בב[י רב פפי]״ כבתלמוד כתב יד לונדון ספה״ב. ברי״ף דפוסים נוסף: ורמי בר חמא הוה שכיח קמיה דרב פפי מרי דעובדא , כבכל שאר כתבי היד של התלמוד, ובה״ג (שבדפוס), אלא שם, וברוב כתבי היד של התלמוד: ״ראמי בר אבא״.
41. דחזאי: כ״י נ : ״דחזא״.
42. בבית נשה: וכן כ״י קולומביה , כבה״ג. כ״י נ , דפוסים: בבי נשא .
43. עבדא: כ״י קולומביה כ״י נ , וכן בה״ג. דפוסים: עבדה . כ״י א : ״עובדא״.
ערך אזא
אזא – אאוזיא ופלגו אוזיא (ביצה כט.) פירוש אוזיא ששית הבהמה ופלגו ששית חולקא חמישית ריבעא רביעית סריטה שלישית סבירא לי חולקא חצייה אוזיא חומשא ורבי חננאל ז״ל פירש היכי עביד בסוריא אמרו כי תרטא כו׳ נותן לזה כי תרטא והוא דבר ידוע באותו מקום ולזה פלגו תרטא ובנרש אמר כי חילקא ופלגא חילקא וכן אוזיא וכן ריבעא כולם שם אותו כלי הידוע במקומם.
א. [איין האלבר צענטן.]
בסורא אמרי – דרכן לומר לטבח תן לי תרטא או פלג תרטא ובנרש אמרי חלקא או פלג חלקא ובפומבדיתא אמרי אוזיא – כל הטבחין היו מנתחין בהמותיהם בשוה כך וכך נתחים מן הבהמה ולאותן הנתחים קרו להו בסורא תרטא ובנרש חלקא ובפומבדיתא אוזיא ובנהר פקוד רבעא.
דבסורא אמרי תרטא ופלגו תרטא, אלה הם שמות הנתחים והחתיכות שדרך הטבחים לחותכן, ולמחר יעשה עמו חשבון כפי שימכור מבהמה אחרת, שגם הוא יודה שהיתה שוה כמו זאת.
בירורי המדות שביין או מצוי המדות שבשמן ודבש שהכיר המוכר שנשאר לו מהם כמה שיהיה אינו גזל מפני שלא לכונת גזל נעשה ודרכן של לקוחות למחול על כך ומי שרצה להחמיר על עצמו ולהשיב אי אפשר לו לילך אחר כל הלוקחין שהרי הלוקחין מרבין ואינו מכירם ולהקדיש אינן יכולים הואיל והם מחזיקים אותו בגזל אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו אלא מתפייסין עם אותן שמכירין והשאר עושין בו צרכי רבים כדין מי שגזל ואינו יודע למי גזל ועל זו אמרו באבא שאול שכינס שלש מאות גרבי יין מבירורי המדות והענין שהיה הוא מוכר יין כל השנה והיה יודע בכל חבית כמה היא מחזקת וכשהיה מוציא ממנה עד כדי חשבונו היה מכיר שהנשאר היה מצד אותן הבירורין והיה מניחו שלא היה רוצה ליהנות הימנו עד שפעם אחת כינס מדבר זה שלש מאות גרבי יין וכן זכרו במצוי שמן ודבש והביאם לפני הגזברים ליטול עצה אם יקדישם או מה יעשה בהם ואמרו לו שאינו זקוק בהשבה זו שאינו גזל ודרך לקוחות למחול בכך ואף הוא השיב שאין רצונו לזכות בשום פנים ושהוא מחזיק אותו בגזל או טעות ואין רוצה במחילה ואמרו לו שאם כן אף להקדיש אינו רשאי שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו והשבון אין כאן שאינו יודע בלקוחות ואין לו מחילה אלא בצרכי צבור כגון בורות שיחין ומערות שהדבר מצוי ליהנות בהם הנגזלים או יורשיהם:
אסור לאדם שימדוד שעורים ויתן לפני בהמתו שכל שהוא מכוין למדידה אסור אבל משער הוא קב או קבים ונותן לה וקודר פירושו משער ואף בלשון ערב קורין לענין שיעור אלקאדיר ומכל מקום נחתום שהיה מבשל בקדרה גדולה למכור את התבשיל לכל הבא ליקח לצורך יום טוב בדרך מקח המותר מודד את התבלין הצריכין ונותן בקדרה שמדידה מועטת כזו אינה מדידה והקלו בזה שלא יתן יותר מדאי ויקדיח את התבשיל ברוב חריפות אבל בבעל הבית המבשל לעצמו לא התירו במדידה לפי סוגיא זו שהרי אין בו חשש הקדחת תבשילו ומכל מקום בתלמוד המערב נראה שהקלו בה אף בבעלי בתים והוא שאמרו אומר אדם לחברו תן לי כיילא של תבלין שכן דרך בעל הבית להיות [נותן] כיילא של תבלין לתוך תבשילו אף האשה מודדת קמח ומכונת לישתה על פי מדה כדי שתטול חלתה בעין יפה ששיעור חלה לבעל הבית אחד מעשרים וארבעה לחלת כהן ולנחתום אחד מארבעים ושמנה וכשאינה יודעת עיסתה אף היא מקמצת ואומרת אין כאן כל כך ומפני זה התירו בכך כדי שתדע מדת עיסתה ותטול חלה בעין יפה זו היא שטתנו וממה שאמרו בגמרא אמר רב מודדת אשה וכו׳ ואע״פ שחלק בה שמואל ואמר אסור הילכתא כרב באיסורי ומ״מ גדולי הפוסקים כתבו שאין עושין כן אלא בצנעה ושלא להורות כן וממה שאמרו בגמרא על רב דאמר [מותר ושמואל דאמר] אסור ואמרו עליה ותנא דבי שמואל מותר ואמר אביי השתא דאמר שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר הלכה למעשה קא אמר כלומר דמן הדין מותר אלא שלמעשה אין מורין כן ובפסח מיהא מותר שלא לבא לידי איסור תורה שאם תוסיף שמא יבא לידי חמוץ ואם יגרע יפקיע חיוב חלה:
בסורא אמרי [היו אומרים]: תן לי את החלק המסויים בבהמה הנקרא תרטא ופלגו [וחצי] תרטא, אבל לא קצבו להם מחיר. בנרש אמרי [היו אומרים] בלשון בה היו מכנים חלקים אלו במקומם: חלקא ופלגו חלקא [חלק וחצי חלק]. בפומבדיתא אמרי [היו אומרים]: אוזיא ופלגו אוזיא. בנהר פקוד ובמתא מחסיא אמרי [היו אומרים]: תן לי רבעא [רבע] או פלגו רבעא [חצי רבע], כך שקובע אדם את גודל החלק, אבל אינו מזכיר את מחירו.
they would say in Sura: Give me that cut of meat called a tarta or half a tarta, without naming a price. In Neresh they would say in reference to those same portions: A part or half a part. In Pumbedita they would say: An uzya or half an uzya. In Nehar Pekod and in Mata Meḥasya they would say: Give me a quarter or half a quarter, thereby establishing the size of the portion without mentioning its price.
הכל
(2) מתני׳ מַתְנִיתִין : באוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה אֲבָל לֹא בְּמִדָּה ר׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה כְּלִי שֶׁל מִדָּה לֹא יְמַלְּאֶנּוּ מַעֲשֶׂה בְּאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יו״ט יוֹם טוֹב וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת ביו״ט בְּיוֹם טוֹב .
MISHNA: One person may say to another on a Festival: Fill this vessel for me, and I will return its contents or reimburse you after the Festival, but he may not ask him to fill the vessel in a particular measure. Rabbi Yehuda says: If it was a measuring utensil, he may not fill it. There was an incident involving Abba Shaul ben Botnit, a Sage who was also a grocer, who would fill his measures on the eve of a Festival and give them to his customers on the Festival. In this way he would know exactly how much he had given each person, without conducting any measurements on the Festival itself.
אומר אדם לחבירו ביום טוב: מלא לי כלי זה, אבל לא במדה כו׳. אוקמה שמואל הא דתנן: מלא לי כלי זה – אף על פי שמכיל מידה ידועה, כגון כלי שמכיל קפיזא, והוא עשוי להשתמש בו בביתו. אבל לא במידה – אבל לא בכלי המיוחד למדוד בו לבני אדם, שאינו עשוי להשתמש בו אלא למדוד בלבד – כגון קפיזא, שהוא עשוי למדוד בו למכירה ולקנייה. אילו דברי תנא קמא, ואתא רבי יהודה למימר: אפילו כלי העשוי להשתמש בו, כיון שמכיל מידה ידועה – אסור למלותו ולתת אותו לחבירו ביום טוב, שנמצא כאילו מודד ומוכר לו. ואקשינן: וכי ר׳ יהודה מחמיר בשמחת יום טוב ורבנן [מקילין]? והא איפכא שמעינן להו! דתנן: רבי יהודה אומר: שוקל אדם בשר כנגד הכלי כו׳. ופרקינן: דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא: התם – בכלי שאינו עומד במשקל ידוע, לפיכך מותר, הכא – למלאת ולתת לו בכלי העומד למידה ידועה, אסור. לרבנן נמי, דאמרי: אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר – משום שעושה מעשה חול ושוקל במאזנים, בשביל כך אסור. אבל הכא, פעמים שנותן אדם יין בכלי של מידה ושותה – לפיכך מותר.
[משנה] ח. אומר אדם לחברו מלא לי כלי זה, מפרש בגמרא אף על פי שהיא מדה ידועה.
אבל לא במדה, שלא יאמר לו שם מדה, כלומר רביעית ההין או שלישית ההין. ור׳ יהודה פליג ואמר שאם היתה מדה ידועה, זו שהוא מודד לו, אסור.
ומעשה נמי באבא שאול בן בטנית, שלא היה רוצה למדוד ביום טוב בכלי של מדה, אלא מערב יום טוב היה ממלאן, והיו לו מדות רבות.
ואתא רבי יהודה למימר אם היה כלי של מדה לא ימלאנו. והלכה כחכמים דשרו. ירושלמי (ה״ח): רבי (אליעזר) [לעזר] אמר לרבי חמא בר זעירא מלא הדין מנא ולמחר אנן מכילן לה. ועוד אמרו (שם ה״ט): תני אומר אדם לחנוני תן לי כילה של תבלין שכן דרך בעל הבית לתת כילה של תבלין לתוך עיסתו ע״כ, אבל בגמרא נראה דאסור להזכיר לו שם מדה.
מתניתין. אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה אבל לא במדה. ר׳ יהודה אומר אם היה כלי של מדה לא ימלא וכו׳. מעשה באבא שאול בן בטנית שהיה ממלא מדותיו מערב יום טוב ונותנן ללקוחות ביום טוב – דכיון שלא היה ממלאן ביום טוב מישרא שרי ומעשה ראיה לר׳ יהודה.
במשנה אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה וכו׳ ולכאורה כולה מתני׳ דהכא ובסוף פירקין דהולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו שייך בשבת כמו בי״ט כדמשמע מלשון הטור והש״ע ועיין בספר יש״ש דשמעתין אלא הא דנקיט לה בי״ט היינו משום גררא דמתניתין דלעיל דאין נימנין על הבהמה ופלוגתא דר״י ורבנן בשוקל בשר דלא שייך כלל בשבת כ״א בי״ט מש״ה נקיט להנך נמי בי״ט וה״ה לשבת ועוד נראה לי משום דעיקר רבותא דמתניתין משמע דלאיסורא נקיט לה משום פלוגתא דר״י ורבנן לענין מדה אבל בהא דאומר לחבירו מלא לי כלי זה ליכא שום רבותא בכחה דהיתירא ואפילו למאן דמפרש בסמוך דבכלי העומד למדה הוי פלוגתא דר״י ורבנן וא״כ ע״כ איכא לרבותא להיתירא בעומד למדה דלרבנן שרי אפ״ה כיון דהך שריותא לא נזכר בפירוש במתניתין אלא מדיוקא א״כ ע״כ דעיקר מתני׳ לאיסורא אתי לר״י אמר שמואל בכלי המיוחד למדה ולאוקימתא דרבא שלא יזכיר לו שם מדה מש״ה נקיט לרבותא דאפילו בי״ט אסור אע״ג שהוא באוכל נפש עצמו וכ״ש בשבת:
אלא דמל׳ הרמב״ם ז״ל בחיבורו בהלכות שבת והלכות י״ט משמע קצת לחלק בין שבת לי״ט וכמו שדקדקו מהר״י אבוהב והב״י בטוא״ח סי׳ שכ״ג אלא שדחו הך פירושא והעלו שאין לחלק בין שבת לי״ט ונדחקו לפרש פירוש אחר בכוונת הרמב״ם ז״ל אלא דלפ״ז קשיא ליה משקלא וטריא דשמעתין בסמוך דבעי למימר מעיקרא דפלוגתא דר״י ורבנן היינו משום שמחת י״ט א״כ משמע דבשבת כ״ע מודו ויש להחמיר כדר״י ואפשר ליישב בדוחק דלענין שבת נמי שייך הך פלוגתא לענין עונג שבת כדמשמע לעיל בפרק י״ט דף י״ז ע״ב ע״ש ועדיין צ״ע ודו״ק:
א משנה אומר אדם לחברו ביום טוב: מלא לי כלי זה ואחר החג אחזיר לך את תוכנו או אשלם תמורתו, אבל לא במדה, שלא יאמר לו למלא מידה מסויימת. ר׳ יהודה אומר: אם היה כלי זה שהוא נותן בידו כלי של מדה — לא ימלאנו. מעשה באבא שאול בן בטנית שהיה חנוני, שהיה ממלא מדותיו מערב יום טוב ונותנן ללקוחות ביום טוב וכך היה יודע כמה נתן, ולא היה חשש מדידה ביום טוב.
MISHNA: One person may say to another on a Festival: Fill this vessel for me, and I will return its contents or reimburse you after the Festival, but he may not ask him to fill the vessel in a particular measure. Rabbi Yehuda says: If it was a measuring utensil, he may not fill it. There was an incident involving Abba Shaul ben Botnit, a Sage who was also a grocer, who would fill his measures on the eve of a Festival and give them to his customers on the Festival. In this way he would know exactly how much he had given each person, without conducting any measurements on the Festival itself.
הכל
(3) אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר אַף בַּמּוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵּן מִפְּנֵי בֵּרוּרֵי הַמִּדּוֹת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף בַּחוֹל עוֹשֶׂה כֵּן מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת.:
Abba Shaul, a Sage distinct from Abba Shaul ben Botnit, says: He would do this even on the intermediate days of a Festival because of the clarity of the measures, i.e., in order to clarify precisely how much must be given to each customer, since the measurement is more precise once the foam of the liquid being measured has subsided. And the Rabbis say: Even on a weekday it is proper to do so, because of the draining of the measures. This method allows all the liquid to drain fully out of the seller’s measuring utensil so that the amount is exact.
אף בחולו של מועד עושה כן – בגמ׳ מפרש טעמא ולא גרסינן במתני׳ מפני ברורי המדות ואית דגרס ליה והן העלאת הרתיחות ובגמרא מפרש.
מפני מצוי המדות – כשהיה מוכר שמן היה לו מדות הרבה ומביאין הלקוחות כליהן ומודד לאיש ואיש במדה לעצמו ומתמצות והולכות לתוך כליהן כל הלילה.
וחכמים אומרים אף בחול, אין להביא ראיה מאבא שאול, [לפי] שגם בחול היה עושה כזה, ומפני מצוי המדות היה עושה זה, כלומר שאם לא היה לו אלא מדה אחת, (היו) [ו]הלוקחין [היו] רבים, [היה] ממהר לשפוך מכלי המדה לכלי הלוקח, ומודד לשני, וכן לשלישי, ומה שנדבק מן היין או מן השמן או מן הדבש לדפנות הכלי הוא חסרון ללוקח, זה חסר וזה נהנה, לפיכך היו לו מדות רבות, והלוקח היה לו שהות להמצות כלי המדה בכליו עד שלא ישאר דבר מן הדבש בדפנות הכלי.
ויש שגורסין במשנה אבא שאול אומר במועד היה עושה כן, כלומר בחולו של מועד, אף על פי שהיה מותר למדוד בכלי של מדה, היו לו מדות רבות והיה ממלאן בלילה ונותנן ללקוחות ביום (טוב), ומפרש בגמרא מפני בטול בית המדרש, שהיה חכם גדול ובאין לו רבים לשאול ממנו, ובמועד רבים עוסקים בתורה שאינם טרודים במלאכה, והיה ממלאן בלילה כדי שלא יתבטל ביום.
[אמר רבא ש]לא יזכור לו שום מדה, שיאמר לו תן לי רביעית ההין או שלישית ההין.
וחכמים אומרים אף בחול עושה כן – מפני בירוצי המדות גרסי׳, או בירורי, ולא מיצוי. והכין פירושא לא מיבעיא ביום טוב שהיה עושה כן מפני שאסור למדוד ביום טוב והיה מודד מבערב ובחולו של מועד נמי היה עושה מפני ביטול בית המדרש שלא יצטרך ביום למלאות מדותיו ללקוחות אלא אפילו בחול דכל השנה היה עושה כן שהיה ממלא כל מדותיו מבערב שכשיבואו מחר הלקוחות לקנות ימצאו היין שקט מרתיחתו שדרך היין להעלות קצף ונראה הכלי מלא ואינו מלא לפיכך היה מניח מדותיו מלאות כל הלילה שישקוט אותו הקצף ואם נחסרו המדות ביום היה משלימן ונותן ללקוחות וכך היה רגיל לעשות תדיר כדי שלא ידמה הבריות הקצף שנראת המדה מליאה ואינה מליאה ואותו הקצף קורא בירורין או בירוצין לשון מדה מבורצת שהוא לשון גודש גם זה הקצף נראה כאילו ממלא הכלי ואינו מלא ואף על פי שהיה רגיל לעשות כך כינס שלש מאות גרבי יין מבירורי המדות שהיו מתרבין הלקוחות לבוא ביום לקנות ולא היו לו כל כך מדות מלאות מבערב והיה צריך לערות אותן שמילא מאמש ולמלאותן עכשיו והלקוחות לא היו יכולין להתעכֵב עד שישקוט הקצף והיו מקבלין אותן עם הקצף וחברו כינס ג׳ מאות גרבי שמן ממיצוי המדות שהשמן אין דרכו לעשות קצף אלא שקשה להתמצות מהר מן הכלי ולא היו יכולין הלקוחות להמתין עד שיתמצו יפה.
אבא שאול אומר במועד עושה כן מפני בירורי המידות – פירוש: רתיחתן ופרישנא עלה מפני ביטול המדרש שבמועד התלמידים באין ושואלין ומפני שיהיה פנוי להם היה עושה כן.
וחכמים אומרים אף בחול עושה כן מפני מיצוי המדות – שימצו אותן הלוקחין יפה ברשותן.
מתני׳ אבא שאול אומר אף במועד עושין כן. כלומר בחולו של מועד שממלא מדותיו קודם שיבאו הלקוחות ואחר כך נותנן להם. וחכמים אומרים אף בחול עושין כן שממלאין קודם שיבאו הלקוחות. מפני מיצוי המדות. נראה לי דאאבא שאול קאי וכדמפרש בתוספתא מפני ביטול בית המדרש שבמועד התלמידים באים לשאול ולא יצטרך לשהות עד שירתיח היין. ואם כן בירורי המדות גרסינן. ועוד נראה לי דאחכמים קאי ולומר דאין זה גזל כיון שלא נתכוון לכך והלקוחות מוחלין על ידי מרוצתן שאינן יכולים לשהות ועוד דידעי וקא מחלי וכן פירש רש״י לקמן בברייתא. ואם כן ודאי במקום שאין הלקוחות מוחלין אסור משום גזל.
אבא שאול אומר: אף במועד (בחול המועד) הוא עושה כן, מפני ברורי המדות, כלומר, כדי שיתברר יפה כמה השיעור שצריך לתת לקונה, לפי שאז נעלמת רתיחת המשקה, והוא נמדד יפה. וחכמים אומרים: אף בחול ראוי שיהא עושה כן, מפני מצוי המדות, שעל ידי כך ממצה אדם בדיוק את המידה המגיעה לו, ואין נשאר דבר בכלי המידה של המוכר.
Abba Shaul, a Sage distinct from Abba Shaul ben Botnit, says: He would do this even on the intermediate days of a Festival because of the clarity of the measures, i.e., in order to clarify precisely how much must be given to each customer, since the measurement is more precise once the foam of the liquid being measured has subsided. And the Rabbis say: Even on a weekday it is proper to do so, because of the draining of the measures. This method allows all the liquid to drain fully out of the seller’s measuring utensil so that the amount is exact.
הכל
(4) גמ׳ גְּמָרָא : מַאי אֲבָל לֹא בְּמִדָּה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אֲבָל לֹא בִּכְלִי הַמְיוּחָד לְמִדָּה אֲבָל כְּלִי הָעוֹמֵד לְמִדָּה יְמַלְּאֶנּוּ וַאֲתָא ר׳ רַבִּי יְהוּדָה לְמֵימַר אֲפִילּוּ כְּלִי הָעוֹמֵד לְמִדָּה לֹא יְמַלְּאֶנּוּ.
GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: But not in a measure? Rav Yehuda said that Shmuel said: But not with a vessel designated for measuring; however, in the case of a vessel that can be used for measuring but has yet to be used for this purpose, he may fill it. According to this, Rabbi Yehuda comes to disagree and say that he may not fill even a vessel that can be used for measuring.
גמ׳ המיוחד למדה – שמודד ומוכר בו.
העומד למדה – שכשישבר זה בא זה תחתיו אבל עדיין לא מדד בו.
ואתא רבי יהודה למימר – כיון דהוא עצמו מדה ולכך עשוי וכדי מדה מחזיק לא ימלאנו דמחזי שפיר כמודד ומוכר כעובדין דחול.
אוקמה שמואל דהא דתנן אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה, אע״פ שמיכיל מידה ידועה, כגון כלי שמיכיל הין או חצי הין והוא עשוי להשתמש בו בביתו, אבל לא במידה, אבל לא בכלי המיוחד למידה למדוד בו לבני אדם שאינו עשוי להשתמש בו אלא למדוד בו בלבד כשהוא מוכר או קונה. ואתא ר׳ יהודה למימר אפילו כלי העשוי להשתמש בו כיון שמיכיל מידה ידועה אסור למלאותו וליתנו לחביתא ביו״ט דהוי כאילו מודד ומוכר לו.
א. צ״ל לחבירו. וכ״ה בר״ח. [והטעות גם בד״פ וגם בכתה״י].
אבל כלי העומד למדה, כלומר שעדין לא מדד בו, אף על פי שהוא ראוי למדה, ואם נשבר זה ימדוד בזה, אפילו הכי שרי, ולפי גירסת הספרים משמע דלרבה אפילו בכלי המיוחד למדה שכבר מדדו בו לרבים מותר, והכי משמע, דהא לא קא אסר אלא זכירת שם מדה.
בשביל שלא תקדיח תבשילו, ויפסד מלאכול.
מאי אבל לא במדה אמר רב יהודה אמר שמואל אבל לא בכלי המיוחד למדה וכו׳. רבא אמר מאי אבל לא במדה אבל לא יזכור לו שם מדה אבל אם היה לו כלי מיוחד למדה ימלאנו. ואתא ר׳ יהודה למימר אם היה כלי מיוחד למדה לא ימלאנו. אלמא גבי שמחת יום טוב ר׳ יהודה לחומרא ורבנן לקולא. והא איפכא שמעינן להו דתנן ר׳ יהודה אומר שוקל אדם כנגד כלי וכנגד קופיץ, וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. דר׳ יהודה אדר׳ יהודה לא קשיא, דרבנן אדרבנן לא קשיא. דר׳ יהודה לא קשיא, התם ליכא כלי מיוחד למדה, הכא כלי מיוחד למדה איכא. דרבנן לא קשיא, התם מיחזי כעובדין דחול, הכא לא מיחזי כעובדין דחול, דעבדי אינשי דמקרבי חמרא במאני דכילא ושתו.
גמ׳ מאי אבל לא במידה אמר רב יהודה אבל לא בכלי המיוחד למדה. אבל אם היה כלי העומד למדה ימלאנו. ופירש רש״י ז״ל דכלי המיוחד למדה הוא אותו שמדד ומכר בו. וכלי העומד למדה הוא אותו שתיקן לכך כשישתבר זה אבל עדיין לא מדד בו ובהא שרו רבנן ואסר ר׳ יהודה. ואפשר דלא שרו חכמים אלא ביום טוב משום שמחת יום טוב אבל בשבת דחמיר אסרו אפילו בכלי העומד למדה. וללישנא דרבא כלי העומד למדה לדברי הכל מותר ובכלי המיוחד למדה פליגי. והלכתא כרבנן דכל זמן שאינו מזכיר לו שם מדה כגון לוג או חצי לוג אלא סתם מלא לי כלי וה שרי. אבל הרי״ף ז״ל גורס אמר רבא שלא יזכור לו שם מדה אבל כלי העומד למדה ימלאנו. וכתב הריטב״א ז״ל דאין גירסא זו נכונה דכיון דאמר ובלבד שלא יזכור לו שום מדה מכלל דכל שלא הזכיר שום מדה אפילו במיוחד למדה ימלאנו וכדפריש טעמא לרבנן דאיכא אינשי דמפקי חמרא (בכילה) במנא דכילא ושתו. ולא מצאנוה בכל הספרים שלנו.
בגמ׳ אמר ר״י אמר שמואל וכו׳ אבל כלי העומד למדה ימלאנה ופירש״י דהעומד למדה היינו שכשישבר זה בא זה תחתיו אבל עדיין לא מדד בו עכ״ל. אבל הרמב״ם ז״ל בפי׳ המשניות כתב דעומד למדה היינו שעדיין לא נעשה בדיוק וכו׳ ע״ש:
ב גמרא שואלים: מאי [מה פירוש] לשון: ״אבל לא במדה״? אמר רב יהודה אמר שמואל: אבל לא בכלי המיוחד למדה. אבל כלי העומד למדה, כלומר: כלי שאפשר לעשות אותו כלי מדידה, אלא שלא השתמש בו עדיין — ימלאנו. ולפי זה אתא [בא] ר׳ יהודה למימר [לומר] ולחלוק שאפילו כלי העומד למדה לא ימלאנו.
GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: But not in a measure? Rav Yehuda said that Shmuel said: But not with a vessel designated for measuring; however, in the case of a vessel that can be used for measuring but has yet to be used for this purpose, he may fill it. According to this, Rabbi Yehuda comes to disagree and say that he may not fill even a vessel that can be used for measuring.
הכל
(5) אַלְמָא גַּבֵּי שִׂמְחַת יוֹם טוֹב ר׳ רַבִּי יְהוּדָה לְחוּמְרָא וְרַבָּנַן לְקוּלָּא וְהָא אִפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ דִּתְנַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי וּכְנֶגֶד הַקּוֹפִיץ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כׇּל עִיקָּר אַלְמָא ר׳ רַבִּי יְהוּדָה לְקוּלָּא וְרַבָּנַן לְחוּמְרָא קַשְׁיָא דר׳ דְּרַבִּי יְהוּדָה אדר׳ אַדְּרַבִּי יְהוּדָה קַשְׁיָא דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן.
The Gemara asks: Apparently, Rabbi Yehuda is stringent with regard to the joy of the Festival in that he prohibits the use of any sort of measuring utensil, while the Rabbis are lenient. But didn’t we hear them state the opposite, as we learned in an earlier mishna (28a) that Rabbi Yehuda says: A person selling meat on a Festival may weigh the meat against a vessel or against a cleaver, and the Rabbis say: One may not look at the pans of a balance scale at all? Apparently, here, the opinion of Rabbi Yehuda is lenient, while the opinion of the Rabbis is stringent. Therefore, there is a contradiction between the one statement of Rabbi Yehuda and the other statement of Rabbi Yehuda, as well as a contradiction between the one statement of the Rabbis and the other statement of the Rabbis.
ושואלים: אלמא [מכאן] שגבי שמחת יום טוב שיטת ר׳ יהודה לחומרא [להחמיר] והוא אוסר, אף שיש בזה חשש ביטול מצוות שמחה, ורבנן לקולא [ושיטת חכמים להקל]? והא אפכא שמעינן להו [והרי היפך הדברים שומעים אנו אותם], דתנן [שהרי שנינו במשנתנו] (לעיל כח, א), ר׳ יהודה אומר: שוקל אדם בשר כנגד הכלי וכנגד הקופיץ, וחכמים אומרים: אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. אלמא [מכאן] ששיטת ר׳ יהודה לקולא [להקל] ורבנן [ושיטת חכמים] לחומרא [להחמיר], ואם כן קשיא [קשה] מדברי ר׳ יהודה על דברי ר׳ יהודה וקשיא דרבנן אדרבנן [וקשה מדברי חכמים על דברי חכמים]!
The Gemara asks: Apparently, Rabbi Yehuda is stringent with regard to the joy of the Festival in that he prohibits the use of any sort of measuring utensil, while the Rabbis are lenient. But didn’t we hear them state the opposite, as we learned in an earlier mishna (28a) that Rabbi Yehuda says: A person selling meat on a Festival may weigh the meat against a vessel or against a cleaver, and the Rabbis say: One may not look at the pans of a balance scale at all? Apparently, here, the opinion of Rabbi Yehuda is lenient, while the opinion of the Rabbis is stringent. Therefore, there is a contradiction between the one statement of Rabbi Yehuda and the other statement of Rabbi Yehuda, as well as a contradiction between the one statement of the Rabbis and the other statement of the Rabbis.
הכל
(6) דר׳ דְּרַבִּי יְהוּדָה אדר׳ אַדְּרַבִּי יְהוּדָה לָא קַשְׁיָא הָתָם בְּשֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד לְמִדָּה הָכָא בְּעוֹמֵד לְמִדָּה.
The Gemara answers: With regard to the contradiction between the one teaching of Rabbi Yehuda and the other teaching of Rabbi Yehuda, this is not difficult. There, where he is lenient, he is dealing with a vessel that cannot be used for measuring on a regular basis at all, whereas here, he is referring to a vessel that can be used for measuring, and therefore he is stringent even if the vessel has not yet actually been used in this capacity.
ומתרצים: מדברי ר׳ יהודה על דברי ר׳ יהודה לא קשיא [אינו קשה]: התם [שם] שהקל בכלי ששוקלים בו מדובר בכלי שאינו עומד למדה כלל, אולם הכא [כאן] מדובר בכלי העומד למדה ולכן מחמיר גם אם לא מדדו בו.
The Gemara answers: With regard to the contradiction between the one teaching of Rabbi Yehuda and the other teaching of Rabbi Yehuda, this is not difficult. There, where he is lenient, he is dealing with a vessel that cannot be used for measuring on a regular basis at all, whereas here, he is referring to a vessel that can be used for measuring, and therefore he is stringent even if the vessel has not yet actually been used in this capacity.
הכל
(7) דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן נָמֵי לָא קַשְׁיָא הָתָם קָא עָבֵיד כִּדְעָבְדִין בְּחוֹל הָכָא לָא קָא עָבֵיד כִּדְעָבְדִין בְּחוֹל.
With regard to the contradiction between the one statement of the Rabbis and the other statement of the Rabbis, it is also not difficult. There, he is acting in a weekday manner, and consequently they prohibit the weighing, whereas here, he is not acting in a weekday manner, as the vessel is not a measuring utensil, and consequently they permit him to use it. This completes the Gemara’s discussion of Shmuel’s explanation of the mishna.
כדעבדין בחול – במאזנים פעמים שאין הליטרא לפניו וכיון שיודע משקל כליו שוקל בו.
לא קא עביד כעובדין דחול – דעדיין לא יצא טבעו של כלי זה למדה.
דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא [מדרבי חכמים על דברי חכמים גם כן אינו קשה] שכן התם קא עביד כדעבדין [שם הוא עושה כדרך שעושים] ביום חול, בדרך שקילה, ולכן אסרו, אולם הכא לא קא עביד כדעבדין [כאן אינו עושה כפי שעושים] ביום חול, שהרי הכלי איננו כלי מדידה ולכן התירו. עד כאן לפי דעת שמואל.
With regard to the contradiction between the one statement of the Rabbis and the other statement of the Rabbis, it is also not difficult. There, he is acting in a weekday manner, and consequently they prohibit the weighing, whereas here, he is not acting in a weekday manner, as the vessel is not a measuring utensil, and consequently they permit him to use it. This completes the Gemara’s discussion of Shmuel’s explanation of the mishna.
הכל
(8) רָבָא אָמַר מַאי אֲבָל לֹא בְּמִדָּה גשֶׁלֹּא יִזְכּוֹר לוֹ שֵׁם מִדָּה אֲבָל כְּלִי הַמְיוּחָד לְמִדָּה יְמַלְּאֶנּוּ וַאֲתָא ר׳ רַבִּי יְהוּדָה לְמֵימַר כְּלִי הַמְיוּחָד לְמִדָּה לֹא יְמַלְּאֶנּוּ.
The Gemara offers a second explanation of the mishna. Rava said: What is the meaning of the phrase: But not by measure? It means that he may not mention to him the name of the measure. For example, he may not say: Fill for me one kav, or two kav. However, he may fill a vessel even if it is designated for measuring. And Rabbi Yehuda comes to say: He may not fill a vessel designated for measuring, even if he does not stipulate a particular measure.
ורבהא אוקמה מאי אבל לא במידה, שלא יזכור שם מידה שלא יאמר תן לי הין אלא יאמר לו מלא לי כלי יין והוא ממלא הין ונותן לו. ואתא ר׳ יהודה למימר כלי המיוחד למידה לא ימלאנו אבל העשוי להשתמש בו בבית׳ אע״פ שמיכיל מידה ימלאנו.
והשתא דלא איפסיק הילכתא לא כשמואל ולא כרבה, ניראין דברי רבותינו הראשונים שהנהיגו במגנצא שלא ליתן לא לכלי העומד למידה ולא בכלי המיוחד למידה כלל כשמואל דמחמיר וכר׳ יהודה דמחמיר. דתנא קמא הוא ר׳ מאיר דהוא סתם משנה (להתיר אלא כלי העומד למידה כדברי שמואל)ב ור׳ מאיר ור׳ יהודה הלכה כר׳ יהודה. ואפילו למאן דפסיק בדוכתא אחריתי אליבא דר׳ יוחנן הלכה כסתם משנה, אין לנו להתיר אלא כלי העומד למידה כדברי שמואל.
ותימא לי האיך יש שמקילין ועבדי כרבה. אי משום דהוא בתרא, לא היה כל כך אחרי שמואל, שהרי תלמידו של רב יהודה שהיה תלמידו של שמואל היה רבה. ועוד דהא רב יהודה משמיה דשמואל היא ופליג רבה על רבו ובמקום הרב אין הלכה כתלמיד אלא אם כן פסיק תלמודא בהדיא, והכא לא פסק. ועוד שאפילו כרבה אין עושין שמשלחין בניהם ובנותיהם קטנים ועבדים ושפחות שאין יודעין טוב ורע ואומרים תן לנו הין או חצי הין וזה אפילו רבה אסר. ולא עוד אלא שאפילו סכום מקח מזכירין שאומרים תן לי בפשוט תן לי בשנים. וכל זה גורם מה שהקילו למדוד במידה כרבה, דאילו עבדי כשמואל ור׳ יהודה היה כל אדם משלח כליו והיה אומר מלא לי כלי זה ולא היה מזכיר לא מידה ולא סכום מקח. ואפילו קיימא לן כרבה יפה עשו גאוני מגנצא שגדרו גדר כזה שאין בא לידי זכירת מידה וסכום מקח. וכל שכן שאותן שמטילין אבן בתוך המידה כדי לבטלה ממידה, שעוברין כמה עבירות, שמודדין מידה ביום טוב ומקטינין המידה וגוזלין את הרבים ומטלטלין את האבן שהוא מוקצה. ועליהם נאמר העמיקו ושחתוג.
א. לפנינו רבא. ועי׳ ראבי״ה רס״י תשעא שכתב נראה לי דהילכתא כרבא דבתראה הוא ולא גרסינן רבה וכן בכל הספרים הגירסא.
ב. נראה שנכפל אגב דלהלן.
ג. הובא כ״ז בראבי״ה סי׳ תשעא ונחלק ע״ז.
רבא אמר: מאי [מה פירוש] ״אבל לא במדה״ — שלא יזכור לו שם מדה — כגון לא יאמר: מלא לי קב או שני קבים. אבל כלי המיוחד למדה מכל מקום — ימלאנו, ואתא [ובא] ר׳ יהודה למימר [לומר]: כלי המיוחד למדה — לא ימלאנו אפילו אינו מזכיר שם מדה.
The Gemara offers a second explanation of the mishna. Rava said: What is the meaning of the phrase: But not by measure? It means that he may not mention to him the name of the measure. For example, he may not say: Fill for me one kav, or two kav. However, he may fill a vessel even if it is designated for measuring. And Rabbi Yehuda comes to say: He may not fill a vessel designated for measuring, even if he does not stipulate a particular measure.
הכל
(9) אַלְמָא גַּבֵּי שִׂמְחַת יוֹם טוֹב רַבִּי יְהוּדָה לְחוּמְרָא וְרַבָּנַן לְקוּלָּא וְהָא אִפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ דִּתְנַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי וּכְנֶגֶד הַקּוֹפִיץ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כׇּל עִיקָּר אַלְמָא ר׳ רַבִּי יְהוּדָה לְקוּלָּא וְרַבָּנַן לְחוּמְרָא קַשְׁיָא דר׳ דְּרַבִּי יְהוּדָה אדר׳ אַדְּרַבִּי יְהוּדָה קַשְׁיָא דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן.
The Gemara asks: Apparently, with regard to the joy of the Festival, Rabbi Yehuda is stringent, and the Rabbis are lenient. But didn’t we hear them state the opposite, as we learned in an earlier mishna (28a) that Rabbi Yehuda says: A person may weigh meat against a vessel or against a cleaver, and the Rabbis prohibit this and say: One may not look at the pans of a balance scale at all? Apparently, Rabbi Yehuda is lenient, while the Rabbis are stringent. Therefore, there is a contradiction between one statement of Rabbi Yehuda and the other statement of Rabbi Yehuda, and there is also a contradiction between one statement of the Rabbis and the other statement of the Rabbis.
ושואלים: אלמא [מכאן] שגבי שמחת יום טוב שיטת ר׳ יהודה לחומרא [להחמיר] ורבנן לקולא [ושיטת חכמים להקל]? והא אפכא שמעינן להו [והרי היפך הדברים שמענו אותם]! דתנן [שהרי שנינו במשנתנו] (לעיל כח, א), ר׳ יהודה אומר: שוקל אדם בשר כנגד הכלי וכנגד הקופיץ, וחכמים אוסרים ואומרים: אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. אלמא [מכאן] כי שיטת ר׳ יהודה לקולא [להקל] ורבנן לחומרא [ושיטת חכמים להחמיר], ואם כן קשיא [קשה] מדברי ר׳ יהודה על דברי ר׳ יהודה, וקשיא דרבנן אדרבנן [וקשה מדברי חכמים על דברי חכמים]!
The Gemara asks: Apparently, with regard to the joy of the Festival, Rabbi Yehuda is stringent, and the Rabbis are lenient. But didn’t we hear them state the opposite, as we learned in an earlier mishna (28a) that Rabbi Yehuda says: A person may weigh meat against a vessel or against a cleaver, and the Rabbis prohibit this and say: One may not look at the pans of a balance scale at all? Apparently, Rabbi Yehuda is lenient, while the Rabbis are stringent. Therefore, there is a contradiction between one statement of Rabbi Yehuda and the other statement of Rabbi Yehuda, and there is also a contradiction between one statement of the Rabbis and the other statement of the Rabbis.
הכל
(10) דר׳ דְּרַבִּי יְהוּדָה אדר׳ אַדְּרַבִּי יְהוּדָה ל״ק לָא קַשְׁיָא הָתָם בְּשֶׁאֵינוֹ מְיוּחָד לְמִדָּה הָכָא מְיוּחָד לְמִדָּה דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן נָמֵי לָא קַשְׁיָא הָתָם קָא עָבֵיד כִּדְעָבְדִין בְּחוֹל הָכָא לָא קָעָבֵיד כִּדְעָבְדִין בְּחוֹל דְּעָבְדִי אִינָשֵׁי דִּמְקָרְבִי חַמְרָא בְּמָנָא דְכִילָא וְשָׁתוּ.:
The Gemara answers: With regard to the contradiction between one teaching of Rabbi Yehuda and the other teaching of Rabbi Yehuda, this is not difficult. There, with regard to weighing meat against a vessel, he is dealing with a vessel that is not designated for measuring, and therefore he is lenient, whereas here, he is referring to a vessel that is designated for measuring, with regard to which he is stringent. With regard to the contradiction between one statement of the Rabbis and the other statement of the Rabbis, this is also not difficult. There, he is acting in a weekday manner, and consequently they prohibit the weighing, whereas here, he is not acting in a weekday manner, as people are accustomed to offer their friends wine in a measuring utensil and drink. Since the use of such a vessel is not exclusive to commercial transactions, the Rabbis permitted it here as well.
הכא לא קא עביד כדעבדין בחול – שדרך לקוחות לומר תן לי לוג ואין דרכן לומר כלי זה מלא לי בדרך מקח אלא בדרך הלואה או מתנה ואע״ג דמיוחד למדה.
עבידי אינשי דמקרבי חמרא – לחבריהם.
במנא דכילא – של מדה.
ומתרצים: מדברי ר׳ יהודה על דברי ר׳ יהודה לא קשיא [אינו קשה], שכן התם [שם] בענין השקילה כנגד כלי מדובר בשאינו שאין הכלי הזה מיוחד למדידה ולכן התיר, אולם הכא [כאן] מדובר בכלי המיוחד למדידה ולכן אסר. ואילו דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא [מדברי חכמים על דברי חכמים גם כן אינו קשה], שכן התם קא עביד כדעבדין [שם הוא עושה כמו שעושים] ביום חול ולכן אסרו, אולם הכא [כאן] לא קעביד כדעבדין [כאן אינו עושה כפי שעושים] ביום חול, שכן דעבדי אינשי דמקרבי חמרא במנא דכילא ושתו [שעשויים אנשים להביא לחבריהם יין בכלי המידה ושותים] ואם כן, השימוש בכלי זה איננו עניין של מקח וממכר דווקא ולכן התירו.
The Gemara answers: With regard to the contradiction between one teaching of Rabbi Yehuda and the other teaching of Rabbi Yehuda, this is not difficult. There, with regard to weighing meat against a vessel, he is dealing with a vessel that is not designated for measuring, and therefore he is lenient, whereas here, he is referring to a vessel that is designated for measuring, with regard to which he is stringent. With regard to the contradiction between one statement of the Rabbis and the other statement of the Rabbis, this is also not difficult. There, he is acting in a weekday manner, and consequently they prohibit the weighing, whereas here, he is not acting in a weekday manner, as people are accustomed to offer their friends wine in a measuring utensil and drink. Since the use of such a vessel is not exclusive to commercial transactions, the Rabbis permitted it here as well.
הכל
(11) מַעֲשֶׂה בְּאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית.: תָּנָא אַף בַּמּוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵּן מִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ.
§ The mishna recounted an incident involving Abba Shaul ben Botnit, a Sage who was also a grocer, who would fill his measures on the eve of a Festival and give them to his customers on the Festival. A tanna taught in a baraita: He would do this even on the intermediate days of a Festival, in order to prevent dereliction of Torah study in the study hall. Since he wanted to spend most of his day in the study hall and not have to interrupt his study to carry out measurements, he would measure for his customers at night, when it was not a time of study.
מעשה באבא שאול בן בטנית שהיה ממלא מידותיו מערב יום טוב כו׳ וחכמים אומרים: אף בחול עושין כן, מפני מיצוי המידות. תנא: הוא כינס ש׳ גרבי יין כו׳ ואסיקנא: יעשה בהן צורכי ציבור, דתניא: גזל ואינו יודע ממי גזל – ילך ויעשה בהן צורכי ציבור. אילו הן צורכי ציבור? בורות שיחין ומערות.
ירושלמי. ר׳ אלעזר אמר לזעירא בר חמא: מלא לי הדין מנא, ולמחר אנן מכילין ליה.
תנא אף במועד עושה כן מפני בטול בית המדרש – שהיה חכם גדול ובאים רבים לשאול הימנו ובמועד רבים עוסקים בתורה שאין טרודים במלאכה והיה ממלאן בלילה שאין זמן בית המדרש כדי שיהא פנוי ביום ולמאן דגרס במתני׳ מפני ברורי המדות מפרש הכי מפני בטול בית המדרש של באי מועד לא יהיה פנוי לשהות ולברר מדותיו שלא ירתיחו לפיכך ממלאן בלילה.
מעשה באבא שאול בן בוטנית תנו רבנן הוא כינס ג׳ מאות גרבי יין וכו׳ עד מאי צרכי צבור? אמר רב חסדא בורות שיחין ומערות. אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש: לא ימוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו אבל קודר הוא קב או קביים ונותן1 לפני בהמתו ואינו חושש, אבל נחתום מודד תבלין ונותן לתוך הקדרה שלא יקדיח תבשילו.
1. בכ״י בהמ״ל 8728 נכפלה מלת: ״ונותן״.
ג מובא במשנה מעשה באבא שאול בן בטנית שהיה ממלא מידותיו מבעוד יום. תנא [שנה החכם]: אף בחול המועד היה עושה כן מפני בטול בית המדרש. מאחר שרצה להיות רוב היום בבית המדרש, וכדי שלא יבטל מזמן התורה כדי למדוד כמה מגיע ללקוחותיו היה מודד בלילה שאינו זמן בית המדרש.
§ The mishna recounted an incident involving Abba Shaul ben Botnit, a Sage who was also a grocer, who would fill his measures on the eve of a Festival and give them to his customers on the Festival. A tanna taught in a baraita: He would do this even on the intermediate days of a Festival, in order to prevent dereliction of Torah study in the study hall. Since he wanted to spend most of his day in the study hall and not have to interrupt his study to carry out measurements, he would measure for his customers at night, when it was not a time of study.
הכל
(12) תָּנוּ רַבָּנַן הוּא כָּנַס שְׁלֹשׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי יַיִן מִבֵּרוּרֵי הַמִּדּוֹת וַחֲבֵרָיו כָּנְסוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי שֶׁמֶן מִמִּצּוּי הַמִּדּוֹת וַהֲבִיאוּם לִפְנֵי הַגִּזְבָּרִים לִירוּשָׁלַיִם.
The Sages taught in a baraita: Abba Shaul ben Botnit collected three hundred earthenware jugs of wine, to which he thought he was not entitled due to the clarity of the measures, as he thought that he had unfairly profited from the foam at the top of the liquid he measured. And his colleagues, similarly God-fearing grocers, collected three hundred earthenware jugs of oil, which they thought were not rightly theirs due to the draining of the measures; they were concerned that because they had measured for their customers using their own vessels, they might not have drained the entire measure from their containers into the customers’ vessels. And they brought these jugs of wine and oil to Jerusalem before the Temple treasurers, as they did not want to benefit from possibly stolen goods.
הוא כנס כו׳ – משנתן יין בחבית כך וכך לוגין במדה ומכר ממנה עד שמכר חשבונו נמצא כל הנותר בחבית על ידי ברורין שהרתיח היין כשמוציאו ומעלה אופיא אישקומ״א בלעז ואין המדה מלאה והן נקראין ברורין לפי שמבררין אותן מן היין כששותה אי נמי על דקלישי וזיגי ושמן יש בו מצוי מפני שמודבק בשולי המדה ובדפנותיה וביין שכיחי ברורין ולא בשמן.
וחבריו כנסו כו׳ – כדפרישית בברורין.
לפני הגזברים – של הקדש לעשות בהן צרכי הקדש אם ירצו והם לא הקדישוה כסבורין אין יכולין להקדיש שאינו שלהם אי נמי יכולין הוה ליה גזל בעולה.
והביאום לפני גזברים כו׳ פרש״י והם לא הקדישום כסבורים שלא יכולין להקדיש שאינו משלהם א״נ יכולים ה״ל גזל כו׳ עכ״ל וק״ק דא״כ למה הביאום לפני הגזברים שהרי הם נמי אינן יכולין להקדיש שאינו שלהם וא״נ יכולין ה״ל גזל בעולה ויש לומר דה״ל יאוש ושינוי רשות ביד הגזברים דלכולי עלמא קונה ולא מקרי גזל בידם ומיהו ק״ק לבסוף שהודיעו למבואים אי אתם זקוקים לכך לפי שהכל מחילה בידכם ואינו גזל וגם הם הודו לזה אלא שאין רצוננו בכך שלא ליהנות משל אחרים כדפרש״י למה לא קבלוה הגזברים להקדש וא״ל יעשו צרכי רבים כדין גזל של רבים ויש לומר דלחומרא בעלמא עשו כן דנראה כעין גזל כיון דלא שמעו המחילה בפירוש מהקונים ודו״ק:
תנו רבנן [שנו חכמים]: הוא כנס שלש מאות גרבי (כדי חרס) של יין, שהיה חושב שהם מברורי המדות, כלומר, שלדעתו הרויח על ידי הקצף שעל המשקה שמדד. וחבריו, חנוונים יראי שמים אחרים, כנסו שלש מאות גרבי שמן ממצוי המדות שסברו שמתוך שמדדו בכלי שלהם עבור הלקוחות, שמא לא נתמצתה כל המידה ללקוחות, והביאום לפני הגזברים של בית המקדש לירושלים, לפי שחששו לגזל ולא רצו ליהנות מזה.
The Sages taught in a baraita: Abba Shaul ben Botnit collected three hundred earthenware jugs of wine, to which he thought he was not entitled due to the clarity of the measures, as he thought that he had unfairly profited from the foam at the top of the liquid he measured. And his colleagues, similarly God-fearing grocers, collected three hundred earthenware jugs of oil, which they thought were not rightly theirs due to the draining of the measures; they were concerned that because they had measured for their customers using their own vessels, they might not have drained the entire measure from their containers into the customers’ vessels. And they brought these jugs of wine and oil to Jerusalem before the Temple treasurers, as they did not want to benefit from possibly stolen goods.
הכל
(13) אָמְרוּ לָהֶם אִי אַתֶּם זְקוּקִים לְכָךְ אָמְרוּ לָהֶם אַף אָנוּ אֵין רְצוֹנֵנוּ בְּכָךְ.
The treasurers said to them: You need not do this, as all buyers take into account the foam and what is left in the sellers’ vessels and pay with this in mind. They said to them: Just like the buyers give up their claim to it, we too do not wish to benefit from this, even if strictly speaking it is not considered stolen property.
אמרו להם חכמים אין אתם זקוקין לכך – הואיל ומתחלה לא נתכונתם לגזול שהלקוחות מוחלין על ידי טרדן ומרוצתם שאינם יכולין לשהות עוד וידעי וקא מחלי.
אף אנו אין רצוננו לכך – לזה ליהנות משל אחרים.
אמרו להם הגזברים: אי [אין] אתם זקוקים לכך כי בכל קניה מביא הקונה בחשבון את ההפרש שנוצר על ידי הקצף והשארית שבכלי, ועל דעת כן הוא משלם. אמרו להם: אף אנו אין רצוננו בכך שנרויח מאלה, גם אם אין בדבר גזל מצד הדין.
The treasurers said to them: You need not do this, as all buyers take into account the foam and what is left in the sellers’ vessels and pay with this in mind. They said to them: Just like the buyers give up their claim to it, we too do not wish to benefit from this, even if strictly speaking it is not considered stolen property.
הכל
(14) אָמְרוּ לָהֶם הוֹאִיל וְהֶחְמַרְתֶּם עַל עַצְמְכֶם עֲשׂוּ מֵהֶם צׇרְכֵי רַבִּים דְּתַנְיָא גָּזַל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ למי גָּזַל יַעֲשֶׂה בָּהֶם צׇרְכֵי רַבִּים מַאי נִינְהוּ אָמַר רַב חִסְדָּא בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת.
The treasurers said to them: Since you are so stringent with yourselves, use the wine and oil for communal needs. As it is taught in a baraita: If one stole and does not know from whom he stole, he should use the stolen items for communal needs, thereby repaying all of the Jewish people. The Gemara asks: What are communal needs? Rav Ḥisda said: He should finance the digging of cisterns, ditches, and caves, for storing water for travelers.
אמרו להם – חכמים א״כ אין לכם לעשות הקדש אלא לעשות בהן צרכי רבים שהרי משל רבים היה ויהנו הבעלים מהן.
ואין יודע למי גזל – שגזל אנשים הרבה.
שיחין ומערות – שמתכנסין בהן מים ושותין מהן ובב״ק (דף נ:) מפרש מאי בור ומאי שיח ומאי מערה.
אמרו להם הגזברים: הואיל והחמרתם על עצמכם — עשו מהם מיין ושמן אלה צרכי רבים. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: גזל אדם ואינו יודע למי גזל — יעשה בהם צרכי רבים ונמצא מחזיר לכל ישראל. ושואלים: מאי נינהו [מה הם] צרכי רבים? אמר רב חסדא: יממן חפירת בורות, שיחין (חפירות מרובעות) ומערות לכנוס בהם מים לעוברי דרכים.
The treasurers said to them: Since you are so stringent with yourselves, use the wine and oil for communal needs. As it is taught in a baraita: If one stole and does not know from whom he stole, he should use the stolen items for communal needs, thereby repaying all of the Jewish people. The Gemara asks: What are communal needs? Rav Ḥisda said: He should finance the digging of cisterns, ditches, and caves, for storing water for travelers.
הכל
(15) אַדְבְּרֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַבָּנָא עוּקְבָא וּדְרַשׁ דלֹא יִמְדּוֹד אָדָם שְׂעוֹרִים וְיִתֵּן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ ביו״ט בְּיוֹם טוֹב אֲבָל קוֹדֵר הוּא קַב אוֹ קַבִּים וְנוֹתֵן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ ה וְהַנַּחְתּוֹם מוֹדֵד תַּבְלִין וְנוֹתֵן לְתוֹךְ קְדֵרָתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַקְדִּיחַ תַּבְשִׁילוֹ.
§ Rav Ḥisda authorized Rabbana Ukva to give a public lecture, and he taught the following: A person may not measure barley and place it before his animal on a Festival, but he may cut out [koder] a hole in the pile of grain by means of a vessel of one kav or two kav, and place the barley before his animal, and he need not be concerned about the measuring this entails, as he does not transgress the prohibition against using a measuring utensil if he is not particular about measuring precisely. And a baker may measure spices and put them in his pot, so as not to spoil his dish, since if he puts in too much he will ruin the food.
אדבריה רב חסדא – כלומר: שם דבריו בפיו – לרבנא עוקבא, ודרש: לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו, אבל באומד – קב או קביים, ואינו חושש משום מידה.
ערך קדח
קדח – א(עירובין נב) שלישית הקדיחתו במלח (ביצה כט.) נחתום מודד תבלין לקדירתו שלא יקדיח תבשילו (ברכות יד) אם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחו מלח (ברכות יז:) אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה. כבר פי׳ בערך פרץ ברחובותינו שלא יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון מנשה פי׳ שהיה מעמיד אלילים בשווקים וברחובות (סנהדרין קג) ונגע לא יקרב באהלך שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון ירבעם (בבא קמא צו) נתן צמר לצבע והקדיחתו היורה פי׳ ענין השחתה הוא כמקדיח תבשילו שמשחיתו מרוב מלח שאינו נאכל מחמת מלחו: (חגיגה ח) אנחתיה אגבה דכרעה קדח פי׳ נשרפה רגלה (בבא קמא סא) לא שנו אלא בקודחת אבל בנכפפת פי׳ כגון אש נוקבת ושורפת מל׳ קדחה באטי אבל אם היא נכפפת כמו קופצת יש ששונין קולחת ופי׳ עומדת כמו קלח של כרוב נכפפת הולכת ובאה (עבודה זרה כח) קדחא ותחלא אוכלא.
א. [אנברעננען.]
אדבריה – הנהיגו ומטייל עמו במבואות העיר.
לא ימדוד אדם קב שעורין – אפילו ליתן לבהמתו שנראה כמודד למכור.
אבל קודר הוא – בקב עצמו נוקב בכרי וממלאו שלא כדרך מדה לתת בידו לתוכו.
קודר – לשון נוקב.
נחתום – מבשל קדרות נמי קרוי נחתום.
יקדיח – ישרוף אאורשי״ר בלעז.
אבל קודר הוא קב או קביים כו׳. פירש רש״י נותן המדה בתוך הכרי עד שיתמלא מאליו דהויא מדידה כלאחר יד. והרי״ף פירש משער באומר. ולישנא דקודר משמע שהוא לשון ערבי.
ד אדבריה [נתן רשות] רב חסדא לרבנא עוקבא לדרוש ברבים, ודרש בלשון זו: לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו ביום טוב, אבל קודר הוא, כלומר: עושה בערימה חור על ידי כלי של קב או קבים ונותן לפני בהמתו ואינו חושש למדידה שיש בכך, שאם אינו מקפיד למדוד ממש אין חשש איסור בשימוש בכלי של מידה. והנחתום מודד תבלין ונותן לתוך קדרתו, כדי שלא יקדיח (יקלקל) את תבשילו, שהרי אם יוסיף יתר על המידה יקלקל את התבשיל.
§ Rav Ḥisda authorized Rabbana Ukva to give a public lecture, and he taught the following: A person may not measure barley and place it before his animal on a Festival, but he may cut out [koder] a hole in the pile of grain by means of a vessel of one kav or two kav, and place the barley before his animal, and he need not be concerned about the measuring this entails, as he does not transgress the prohibition against using a measuring utensil if he is not particular about measuring precisely. And a baker may measure spices and put them in his pot, so as not to spoil his dish, since if he puts in too much he will ruin the food.
הכל
(16) אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב מוֹדֶדֶת אִשָּׁה קֶמַח ביו״ט בְּיוֹם טוֹב וְנוֹתֶנֶת לְתוֹךְ עִיסָּתָהּ כְּדֵי שֶׁתִּטּוֹל חַלָּה בְּעַיִן יָפָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר ואָסוּר וְהָא תָּנָא דְּבֵי שְׁמוּאֵל מוּתָּר.
Rav Yirmeya bar Abba said that Rav said: A woman may measure flour on a Festival and put it into her dough in order to separate ḥalla generously, because if she knows the exact amount of dough she can separate the proper amount of ḥalla. And Shmuel said: It is prohibited, as she can estimate the amount that must be set aside as ḥalla. The Gemara asks: But didn’t a Sage of the school of Shmuel teach a baraita stating that this is permitted?
אמר רב: מודדת אשה קמח ללוש בו – דכיון דידעה דלישה חמשת רבעים ועוד מסכמת, כדי שתטול חלתה בעין יפה – ושמואל אמר: אסור. ואסקה אביי ואמר: השתא, דתנא דבי שמואל: מותר, ואמר שמואל: אסור – שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן, ולאפוקי מתניתא הוא דאתא.
בעין יפה – שיעור חלה אחד מכ״ד לכהן וכשאינה יודעת מדת עיסתה היא מקמצת ואומרת אין כאן כל כך אבל כשיודעת מדת עיסתה יודעת מה תפריש ועינה יפה בה.
תנא דבי שמואל – בתוספתא שסידר שמואל מתנאים שלפניו כמו שסדרו רבי חייא ורבי אושעיא וכמו שסידר רבי את המשנה.
ואמר רב(ה) אשה מודדת קמח ונותנת לתוך העיסה כדי שתדע כמה קמח יש ותטול חלה בעין יפה אחד מכ״ד. ומכאן התירו למדוד הקמח ביום טוב דפסח למצותא.
א. הובא בראבי״ה סי׳ תשעא.
בעין יפה, שיעור חלה אחד מעשרים וארבעה לכהן, וכשאינה יודעת מדת עיסתה היא מקמצת ואומרת אין כאן כל כך, אבל כשיודעת מדת עיסתה יודעת מה תפריש ועינה יפה בה.
ר׳ ירמיה בר אבא אמר אשה מודדת קמח ונותנת לתוך עיסתה כדי שתטול חלה בעין יפה – כדקימא לן דבעל הבית אחד מארבעה ועשרים.
אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: מודדת אשה קמח ביום טוב ונותנת לתוך עיסתה כדי שתטול חלה בעין יפה, שאם יודעת היא את הכמות יכולה היא ליטול חלה כפי המידה הראויה. ושמואל אמר: אסור, שיכולה לתת לפי ההערכה. ומקשים: והא תנא דבי [והרי שנה חכם מבית מדרשו] של שמואל ברייתא, שבה נאמר שדבר זה מותר!
Rav Yirmeya bar Abba said that Rav said: A woman may measure flour on a Festival and put it into her dough in order to separate ḥalla generously, because if she knows the exact amount of dough she can separate the proper amount of ḥalla. And Shmuel said: It is prohibited, as she can estimate the amount that must be set aside as ḥalla. The Gemara asks: But didn’t a Sage of the school of Shmuel teach a baraita stating that this is permitted?
הכל
(17) אָמַר אַבָּיֵי הַשְׁתָּא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל אָסוּר וְתָנָא דְּבֵי שְׁמוּאֵל מוּתָּר
Abaye said: Now that it is known that Shmuel said it is prohibited and a Sage of the school of Shmuel taught a baraita that it is permitted,
השתא דאמר שמואל אסור – והוא שנה במשנתו מותר שמואל בשמעתיה דאמר אסור הלכה למעשה אתא לאשמועינן שהבא לשאול הלכה לעשות מעשה מורין לו אסור ואי חזינן איניש דעביד לא מחינן בידיה דהלכה דמותר ואין מורין כן.
אמר אביי השתא דאמר שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן. כלומר דאסור, ופרש״י ז״ל הלכה למעשה הבא לשאול לעשות מעשה מורין לו לאיסור ואי חזינן איניש דעביד לא מחינן בידיה דהלכה הוא דמותר אבל אין מורין כן ע״כ, וכן פסקו גדולים האחרונים כשמואל הלכה למעשה. ויש מי שפוסק כרב דשרי אפילו למעשה וכל רב ושמואל באיסורי הלכה כרב בין לקולא בין לחומרא, וכן כתב הרב בעל הלכות גדולות ז״ל בשם ישיבת סורא וז״ל: שדרו ממתיבתא דסורא דמותר דכל רב ושמואל הלכה כרב באיסור (ותי׳) [וכל שכן] דקם תנא דבי שמואל כוותיה דרב והוה ליה שמואל יחיד לגבי רבים, אבל מתיבתא דפומבדיתא שדרו לאיסור כשמואל וטעמייהו משום דיכול למדוד מעי״ט ולא צורך קדרה היא דנימא שמא יפחת טעמו או שמא יקדיח תבשילו ע״כ ולדברי הרב שפסק להתיר אפשר לשקול אדם בשר בתוך ביתו כדברי הירושלמי שכתבתי למעלה (כ״ח. בד״ה אמר ר״י) וכדאמרו בפירוש דרבנן נהגין כן כרבי שמעון בן גמליאל.
אמר אביי: השתא [עכשיו] שיודעים אנו שאמר שמואל שאסור, ותנא דבי [ושנה החכם מבית מדרשו] של שמואל ברייתא שמותר,
Abaye said: Now that it is known that Shmuel said it is prohibited and a Sage of the school of Shmuel taught a baraita that it is permitted,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.