Bava Metzia 74a – בבא מציעא עד.‏ – Shas HaMeforash

(1)

הָכָא לָאו בְּיָדוֹ.

By contrast, here, the matter is not in his power to determine whether or not to buy the wine, as perhaps the owner will not sell it to him.

רי״ףרש״יתוספותראב״דאור זרועבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

{רי״ף בבא מציעא מ״ד.}

{בבלי בבא מציעא עד ע״א} אמר רבא הני בי תלתה דיהבי זוזי לחד למיזבן¹ להו מידי וזבן לחד מיניהו זבן לכולהו ולא אמרן אלא דלא צר וחתם איניש איניש לדעתיה² אבל צר וחתם איניש איניש לדעתיה³ למאן דזבן זבן למאן⁴ דלא זבן לא זבן.

אמר רב פפי משמיה דרבא האי סיטומתא קניא למאי הילכתא רב חביבא אמר למיקנא ממש רבנן⁵ אמרי לקבולי עליה מי שפרע ובאתרא דקני ממש קני:

פוסק עמו על הגדיש: אמר רב מחוסר שתים פוסק שלש אינו פוסק ושמואל אמר בידי אדם אפילו מאה פוסק בידי שמים אפילו אחת אינו פוסק {ר״ח}⁶ והילכתא כרב דאיסורא הוא וקימא לן הילכתא כרב באיסורי:

על הבצים של-יוצר: תנו רבנן אין פוסקין על הבצים של-יוצר עד שיעשו דברי ר׳ מאיר אמר ר׳ יוסי במה דברים אמורים בעפר הלבן אבל בעפר שחור כגון

{רי״ף בבא מציעא מ״ד:}

כפר חנניה וחברותיה כפר שיחין וחברותיה [פוסקין]⁠⁷ ואף על פי שאין לזה יש לזה. אמימר יהיב זוזי מדמעילי עפרא כמאן אי כר׳ מאיר הא אמר עד שיעשו ואי כר׳ יוסי האמר אף על פי שאין לזה יש לזה לעולם כר׳ יוסי ובאתריה דאמימר לא הוה עפרא אי מעיילי עפרא סמכא דעתיה ויהיב ליה זוזי⁸ ואי לא לא סמכא דעתיה:

1. למיזבן: דפוסים: למזבין.

2. איניש איניש לדעתיה: וכן כ״י נ. כ״י ירושלים: ״אניש לנפשיה״. דפוסים: איניש לדעתיה. חסר בדפוס קושטא.

3. איניש איניש לדעתיה: וכן דפוס קושטא. כ״י נ, דפוסים: ״איניש לדעתיה״. כ״י ירושלים: ״אניש לנפשיה״.

4. למאן: דפוסים: ולמאן.

5. רבנן: דפוסים: ורבנן.

6. בשמו באור זרוע.

7. פוסקין: ג^כא, כ״י נ, דפוסים. כ״י סוטרו: ״פוסק״.

8. זוזי: ג^כא: ״זוזא״.

לאו בידו – שמא לא ימכרוהו לו.

הכא לאו בידו – מכאן מקשה ר״ת לפירוש הקונט׳ דפרק זה בורר (סנהדרין דף כד: ושם ד״ה כל) גבי משחק בקוביא דקאמר התם דלאו אסמכתא היא ופי׳ הקונט׳ משום דהיכי דמי אסמכתא כגון אם אוביר ולא אעביד וכגון משליש שטרו דגט פשוט (ב״ב דף קסח. ושם) דסמיך על (לא) דבר כסבור כל זה בידו לעשות ומרישא כי מתני אדעתא דלא יהיב לאסמכתא קא מתני דטועה שלא יבא לידי כך אבל משחק בקוביא לא סמיך אמידי דלא ידע אי נצח אי לא נצח ואפ״ה מתני שמע מינה מספיקא גמיר ומקני והכא משמע איפכא דהיכא דלאו בידו הוי טפי אסמכתא ונראה לר״ת דהתם משום הכי לא הוי אסמכתא דאגב דבעי למיקני גמר ומקני וקשה לפירושו דבהזהב (לעיל דף מח: ושם) חשיב אסמכתא לההיא דאם אני חוזר בי ערבוני מחול לך ולא אמרי׳ מגו דבעי למיקני גמר ומקני ועוד דא״כ היכי מדמה בפרק זה בורר (סנהדרין דף כה.) לההיא דאין אחד מהם נזיר דהתם לא שייך האי טעמא ור״ת בעצמו חזר בו והגיה בספר הישר גבי עובדא דשנים שהמרו זה את זה בפרק במה מדליקין (שבת דף לא.) שהקנו זה לזה דאי לא הקנו ליהדרו בהו ואע״ג דיש מקומות דקנו בלא קנין בדברים בעלמא כגון בסנהדרין (דף כד.) נאמן עלי אבא כו׳ דבאתן לך מחלוקת וכן (שם) דור לי בחיי ראשך דאין יכול לחזור בו התם דין הוא שיועיל כיון שיש להם תביעה זה על זה והם קבלו עליהם כך את הדין ולא דמי להיכא שאין לו שום תביעה והתם בפ׳ זה בורר (סנהדרין דף כה.) גבי מפריחי יונים משמע כפי׳ הקונט׳ דקאמר וצריכא דאי קאמר בתולה בדעת עצמו התם דקאמר קים לי בנפשאי דידענא טפי ולהכי הוי אסמכתא משמע היכא דבידו להרויח הויא טפי אסמכתא ומהך דשמעתין נראה לי דלא דמי דהכא הויא בידו ולא בידו דאע״ג דמצוי הוא לקנות מכל מקום כיון דתלוי באחרים דאם לא ירצו למכור ממי יקנה הלכך לא גמר ומקני אבל התם דאין בידו כלל גמר ומקני וכשהיה בידו מכל וכל כגון אם אוביר ולא אעביד אי גזים לא גמר ומקני כגון דאמר אשלם אלפא זוזי כדלקמן בפרק המקבל (בבא מציעא קד:) אבל אשלם במיטבא דלא גזים גמר ומקני ועוד פר״ת דוקא כי ההיא דאם אני חוזר בי ערבוני מחול לך וההיא דפירקין לעיל (דף סה:) דאם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים וההיא דמשליש חשיב אסמכתא כיון דגזים שאין מתכוין אלא להסמיך חברו על דבריו שיאמינהו אבל משחק בקוביא אדעתא דהכי קא עבדי שירויחו זה או זה ובסנהדרין [דף כד: ד״ה כל] האריך בפסק משחק בקוביא.

¹התם בידו ופושע הוא הכא לאו בידו ולא סמכה דעתיה איכא דמקשו הכא גבי אסמכתא בעלמא נמי כגון דאמר ליה אם לא אתן לך מכאן ועד יום פלוני שדה זו שלך דאמרינן אם לא אמר מעכשו לא קני ולא אפילו אפותיקי נמי לא הויא היכא דידעינן דיכול לפרוע לאותו היום ולא פרעו נימא כוון דבידו הוא קני. והא לאו שאלה היא דאף על גב דחזינן ליה מעות מנא ידעינן שהם שלו דילמא פקדון נינהו אי נמי שלוה אותם או שהוא חייב למקום אחר יותר נחוץ מזה והיה לו בו הפסד גדול אם לא יפרענה והלב יודע מרת נפשו. ועוד שאין דנים זה הדין אלא במקום נזק כגון זה שבטל את מעותיו בפשיעה אבל בענין אחר שאין שם הפסד בפשיעתו או בחלוף דברו דנין.

²סיטומתא סיתומא חותם כגון שמכר לו חבית של יין או שק מלא פירות ולא נתן מעות ולא משך אלא שסגר את חביתו וקשר את שקו ועשה זה חותמו.

³אין פוסקין על הביצים של יוצר עד שיעשה דברי רבי מאיר. יש שגורסים ביצים (בחיריק) מלשון היגאה גמא בלא ביצה והוא כמו בארות חמר שהיוצר לוקח משם ועושה מלאכתו עוד שיעשו הביצית וההמר אין פוסקין אם לא יצא השער לקדרות ולמלאכת היוצר לפי שאין חושבין אותם כמי שיש לו ואף על פי שיש לו העפר מתוקן ויש שגורסים ביצים שעושין מן הטיט כמו ביצים עגולים ומניחין אותם על האבנים ועושין מהם המלאכה.

⁴אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בעפר לבן וכו׳. אף על פי שאין לזה יש לזה. פירוש ואין מקפידין זה על זה מלהלוות עפר זה לזה מפני שמצוי הרבה. באתריה דאמימר הוה עשיק עפרא פירוש לא היה מצוי כל כך. והא דאמר רבי יוסי אף על פי שאין לזה וכו׳ לא אמר אלא בעפר שיש ממנו רב ולא היו מקפידין מלהלות זה לזה אבל בפירות ושאר דברים לא אמר אלא אם כן יש לו או שיצא השער לפי שמקפידין זה על זה בהלואתם. ימות הגשמים איכא בינייהו שהם שעת הוצאת זבלים ורבנן בתראי לא שרו אלא בימות הגשמים דשכיחי זבלים ותנא קמא שרי כל ימות השנה.

1. פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם ראב״ד.

2. פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם ראב״ד.

3. פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם ראב״ד.

4. פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם ראב״ד.

אמר רבא הני בי תלתא דיהבי זוזי לחד למיזבן להו מידי וזבין לחד מינייהו לכולהו זבן. ולא אמרן אלא דלא צייר וחתים איניש לדעתיה. אבל צייר איניש לדעתיה למאן דזבן זבן ולמאן דלא זבן לא זבן. אמר רב פפא משמיה דרבא האי סיטמותא קניא פירש״י זצ״ל חותם שרושמין החנונים על החביות של יין שלוקחים הרבה ביחד ומניחים אותם באוצר הבעלים ומוליכין אותם אחת אחת למכור ורושמין חותם זה לדעת שכל הרשומות מכורות. למאי הילכתא רב חביבא אמר למיקני ממש. רבנן אמרי לקבולי עליה מי שפרע. והילכתא לקבולי עליה מי שפרע. ובאתרא דלמיקני ביה ממש קני ממש. פירש״י זצ״ל ובאתרא דרגילין לרשום על מנת דבר שתהא קנויה לו כאילו משך קני. וכן פר״ח זצ״ל:

סימן רלא

כתב מורי רבינו אבי העזרי זצ״ל ובזמן הזה שנוהגים הסוחרים שמוסר לקונה המפתח שסגורה בו הסחורה קונה בענין שכרות בית שכשמסר לו המפתח קנה כך פסק זקיני בספר המקצועות פי׳ סיטמותא כגון שחותם הקונה הסחורה בחותם שלו אע״פ שלא משכה ולא נתן המעות קנה דקאי במי שפרע אי הדר ביה מוכר עכ״ל. וכן פי׳ בערוך סיטמותא חותם שטובעי׳ בו הסחורה על העיסקא. וכן פר״ח זצ״ל: מתני׳ היה הוא תחילה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש פי׳ רבי׳ ש״י זצ״ל היה הוא תחילה לקוצרים ויש לו גדיש ועדיין לא יצא השער. פוסק עמו באיזה שער שירצה לתת לו מאותו גדיש דכיון דיש לו אין כאן ריבית דמעכשיו הוא קנוי לו. ואע״פ שלא משך. דכי אין לו נמי אבק ריבית מדרבנן הואי וכי יש לו לא גזור. עכ״ל:

[שם]
אמר רב מחוסר שתי מלאכות פוסק אע״פ שלא יצא השער דהא יש לו אבל מחוסר שלש אינו פוסק כאין לו דמי. ושמואל אמר אם המלאכות שהדבר מחוסר בידי אדם הן אפי׳ מאה פוסק. בידי שמים אפי׳ אחת אינו פוסק דמי יימר דאתיא ויהא בידו להשלים הילכך אין לו הוא. תנן פוסק עמו על הגדיש והא מחוסר משדא על החמה ומיבש ומידש ומידדי. כגון דשדא החמה ויבש דאכתי גדיש קרי ליה. ולשמואל דאמר בידי שמים אפי׳ אחת אינו פוסק הא מחוסר מידדא לזרות המוץ אחר הדישה ברחת ברוח דבידי שמים הוא שצריך רוח שאינה מצויה. אפשר בנפוותא:

סימן רלב

פר״ח זצ״ל וקיימא לן כרב חדא דסוגיא דשמעתין כוותיה וכל מה דאקשו עליה פירקיה וסוף ריבית איסורא הוא וקיימא לן הילכתא כרב באיסורי. וכן כתב רבינו יצחק אלפס זצ״ל דהילכתא כרב. מתני׳ ועל העביט של ענבים פרש״י זצ״ל כלי גדול שבוצרים בו את הענבים והם מתחממים ומתבשלים להוציא את יינם יפה. ופרכינן והא מחוסר מיכמר פי׳ להתחמם ועייולי לבי מעצרתא ומירש פי׳ לדרוך בגת ומינגד למשוך היין מן הבור שלפני הגת כדתני רב חייא על הכומר של ענבים שכבר נתחממו. והא איכא תלת. באתרא דההוא זבין ההוא נגיד. מתני׳ ועל המעטן של זיתים ופרכי׳ והא מחוסר מיכמר. עייולי לבי דפא ומידש ומינגיד כדתני ר׳ חייא על הכומר של זיתים. והא איכא תלת באתרא דההוא דזבין ההוא נגיד. מתני׳ ועל הביצים של יוצר פרש״י זצ״ל פוסק עם יוצר על הקדירות באיזה שער שירצה ואעפ״י שלא יצא השער אם הכניס עפר ועשאו ביצים ועושה מהן קדירות. ופרכי׳ והא מחוסר לפופי שמגלגלן לפי מידתן אם גדולות אם קטנות ועושה להם בית קיבול ויבושי ועייולי לאתונא ומישוף לצורפן בכבשן ואפוקי כגון דמלפפא ויבוש והא איכא תלת באתרא דההוא דזבין ההוא מפיק. מתני׳ ועל הסיד משישקענו בכבשן פי׳ פוסק עמו משישקעו בכבשן האבנים והעצים לשרוף ופרכי׳ והא מחסור מיקלא ואפוקי ומידק באתרא דההוא דזבין ההוא דייק. ולשמואל דאמר בידי אדם אפי׳ מאה פוסק למה לי משישקענו בכבשן. אימא משראוי לשקען בכבשן משהכין וזימן האבנים והעצים והכל בידו ואינו מחוסר אלא מלאכה. ת״ר אין פוסקין על הביצים של יוצר עד שיעשן דברי ר׳ מאיר אמר ר׳ יוסי בד״א שצריך שיהא מוכן בידו בעפר לבן אבל בעפר שחור שהוא מצוי במקומן כגון כפר חנני׳ וחברותיה כפר שיחין וחברותיה פוסקין אע״פ שאין לזה יש לזה:

[שם]
אמימר יהיב זוזי מכי מעיילי בהו עפרא משהכניס המוכר וצבר עפר בביתו ועפר שחור היה כמאן אי כר׳ מאיר הא אמר עד שיעשו אי כר׳ יוסי האמר אע״פ שאין לזה יש לזה. לעולם כר׳ יוסי ובאתרא דאמימר עשיק עפרא יקר ואינו מצוי אי מעיילי עפרא סמכא דעתיה ויהיב להו זוזי אי לא לא סמכא דעתיה. וקיימא לן ר״מ ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי. ותו דאמימר עבד עובדא כוותיה. וכגון ריש לזה ביצים דמלפפן ומייבשן ואינו מחוסר שלש כדאמרי׳ לעיל. אבל אין לפרש דיש לזה עפר דהא מחוסר שלש אינו פוסק לרב. מתני׳ פוסק עמו על הזבל כל ימות השנה ר׳ יוסי אומר לעולם אינו פוסק עמו על הזבל עד שיהא לו זבל באשפתות וחכמים מתירין. חכמים היינו ת״ק אמר רבא ימות הגשמים איכא בינייהו פרש״י זצ״ל ת״ק אכל ימות השנה קאמר ופליג עליה ר׳ יוסי ואמר לא שנא ימות החמה לא שנא ימות הגשמים עד שיהיו לו למוכר זבל באשפתות וחכמים מתירין אע״פ שאין לו יש לאחרים אם ימות החמה הם שהכל יש להם זבל שכבר נרקב ונישף בימות הגשמים ונעשה זבל. אבל בימות הגשמים לא. מתני׳ ופוסק עמו כשער הגבוה פרש״י זצ״ל אם יפחות השער ממה שהוא עכשיו תן לי כשער הזול. שער הגבוה היינו בזול שנותנין פירות הרבה בדמים מועטין. ר׳ יהודה אומר אע״פ שלא פסק עמו יכול הוא לומר לו כשיראה שער הזול תן לי כזה או תן לי מעותיי שהרי לא משך ויכול לחזור ואפי׳ במי שפרע ליכא הואיל ולא נתן מעות על מנת לקבל עכשיו אלא לאחר זמן ובתוך כך נשתנה השער סתם דעתיה דאינש אדעתא דזילא קא פסיק:

שנים או שלשה שנתנו מעות לאחד לקנות להם סחורה והלך וקנה לאחד מהם קנה לכולם במה דברים אמורים כשנראו כמתכוונים להתאחד ולהתערב ביניהם כגון שערבו כל המעות אבל אם צרו וחתמו מעותיהם כל אחד לעצמו לא קנה אלא זה שלקח בעבורו וגדולי המחברים כתבו שאע״פ שהלוקח לקחו על דעת כלם לא קנה אלא זה שנקנה המקח במעותיו והוא תמה:

סיתומתא הוא אחת ממיני הקניות ומ״מ אינה קונה קנין גמור ודינה כדין מעות לקבל מי שפרע לבד ובמקום שנהגו לקנות בה קנין גמור קונין ומהו ענין סיתומתא כגון שמכר לו חבית של יין או שמן או שק של תבואה ולא נתן מעות ולא משך אלא סגר את החבית וקשר את שקו ורשם עליו בחותמו ורשום זה הוא הנקרא סיתומתא וכתבו גדולי המחברים בשרשם בפני המוכר או ואמר לו המוכר לך רשום וקנה ויש מפרשים בה נתינת יד זה לזה לתנאי גמר המקח:

זה שביארנו במשנה שפוסק אדם על הפירות אע״פ שלא יצא השער הואיל ויש לו לזה מאותו המין אע״פ שלא נגמרה מלאכתו דוקא בשאין גמר מלאכה שלו מחסר אלא מלאכה אחת או שתים אבל אם היה מחסר שלש הרי הוא כמי שאין לו כדבר שלא בא לעולם ואין פוסקין אלא אם כן יצא השער מעתה גדיש זה שבארנו במשנה שפוסקין עליו לא שהוא צריך עדין להניחו בשמש להתיבש וכן לדוש וכן לזרות אלא שכבר נתיבש בשמש ואינו מחסר אלא דישה וזרייה וכן עביט של ענבים ומעטן של זיתים דוקא שכבר נתחממו ואין מחוסרין אלא הכנסה לגת ובית הבד ודריכה ודוקא במקום שהלוקח מוציא מן הכור ומכניס בחביות שאם לא כן הרי אף אלו מחסרים שלש וכן ביצים של יוצר לא שהיו מחוסרים לפוף ר״ל תקון עשייתה והחלקתה וכן יבשותה והכנסתה לתנור אלא ליבשם והכנסתם בתנור וכן בזו דוקא במקום שהלוקח מוציא מן הכבשן וכן כל כיוצא באלו:

זה שביארנו בביצים של יוצר שהדבר צריך ליש לו הואיל ולא יצא השער דוקא בעפר לבן אבל בעפר שחור הואיל ומצויים אצל הכל תמיד פוסקין עליהם אע״פ שאין לו:

התם בידו ופושע הוא הכא לאו בידו ולא סמכה דעתיה איכא דמקשו הכא גבי אסמכתא בעלמא נמי כגון דאמר ליה אם לא אתן לך מכאן ועד יום פלוני שדה זו שלך דאמרינן אם לא אמר מעכשו לא קני ולא אפילו אפותיקי נמי לא הויא היכא דידעינן דיכול לפרוע לאותו היום ולא פרעו נימא כוון דבידו הוא קני. והא לאו שאלה היא דאף על גב דחזינן ליה מעות מנא ידעינן שהם שלו דילמא פקדון נינהו אי נמי שלוה אותם או שהוא חייב למקום אחר יותר נחוץ מזה והיה לו בו הפסד גדול אם לא יפרענה והלב יודע מרת נפשו. ועוד שאין דנים זה הדין אלא במקום נזק כגון זה שבטל את מעותיו בפשיעה אבל בענין אחר שאין שם הפסד בפשיעתו או בחלוף דברו דנין. הראב״ד.

אמר רבא הני תלתא דיהבו זוזי לחד למזבן להו מידי וזבן לחד מונייהו זבן לכלהו פירש רבינו בשם רבו הרמב״ן דלאו דזבן לחד מינייהו בפירוש דאם כן הא ודאי נעשה שלוחו וזכה לו אלא דזבן מדמי דחד מינייהו סתם קאמר דזבן לכלהו דכיון דבמעמד אחד נחנו לו כולם ולא הקפידו נעשו כשותפין. אבל בדצר וחתים כל חד מינייהו זוזי דידיה גלו אדעתייהו דלא משתתפי כלל ולמאן דזבן בלחוד אפילו בסתמא זבן וכל שכן אם נתנו לו זה שלא בפני זה ואם נתן במקח ממעות כולם ולקח סתם זוכה כל אחד לפי מעותיו. הריטב״א.

וכתב הרמ״ך וזה לשונו: הני בי תלתא דיהבי זוזי לחד למזבן להו מידי היכא דיהבי ליה כולהו זוזי ציירי בחד סודרא דלא ברירה ואזל וזבן אף על גב דאמר לא הוה בדותאי אלא למזבן כל האי זבונא לראובן דהוא חד מהנהו תלתא לאו כל כמיניה ולכלהו זבן. ואי יהבו ליה כל חד מינייהו זוזי באנפי נפשייהו וזבן ואמר לפלניא לחודיה זבנית רשאי. ואף על גב דאמרי ליה אלא כשיעור זוזי דחד מינייהו. נראה לומר אף על גב דאיהו ערבינהו לזוזי באפייהו וצריך עיון. עד כאן.

הכא לאו [כאן הדבר לא] בידו לקנות, שמא לא ימכרו לו.

By contrast, here, the matter is not in his power to determine whether or not to buy the wine, as perhaps the owner will not sell it to him.

מאמרים באתר אסיף

קנין סיטומתא (מנהג הסוחרים) - תוקפו ומהותו / הרב אילן קופמן (אבני משפט ב, יד ברודמן - כולל ללימודי הוראה ודיינות, רחובות תשס״ג)

קנין סיטומתא בקרקע ובדבר שלא בא לעולם / הרב אילן קופמן (אבני משפט ג, יד ברודמן - כולל ללימודי הוראה ודיינות, רחובות תשס״ד)

מעמדם ההלכתי של המנהג והחוק במסחר / הרב דב ליאור (משפטי ארץ ג - קניין ומסחר, משפטי ארץ תש״ע)

סיטומתא - כוחו של המנהג בדיני הקניין / הרב דניאל כץ (משפטי ארץ ג - קניין ומסחר, משפטי ארץ תש״ע)

סיטומתא בדרכי הקניינים בימינו / הרב יעקב אפשטיין (חבל נחלתו ב, תשס״ב)

מנהגי הסוחרים בדרכי הקניין במשפט העברי (קניין סיטומתא) / הרב פרופ׳ רון ש׳ קליינמן (דוקטורט, אוניברסיטת בר אילן תש״ס)

יסודות הקניין - גמירות הדעת ומעשה הקניין / הרב פרופ׳ רון ש׳ קליינמן (משפטי ארץ ג - קניין ומסחר, משפטי ארץ תש״ע)

רי״ףרש״יתוספותראב״דאור זרועבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) אָמַר רָבָא ^אהָנֵי בֵּי תְלָתָא דְּיָהֲבִי זוּזֵי לְחַד לְמִזְבַּן לְהוּ מִידֵּי וּזְבַן לְחַד מִינַּיְיהוּ זְבַן לְכוּלְּהוּ בוְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא צָר וַחֲתֵים אִינִישׁ אִינִישׁ לְחוֹדֵיהּ אֲבָל צָר וַחֲתֵים אִינִישׁ אִינִישׁ לְחוֹדֵיהּ לְמַאן דִּזְבַן זְבַן וּלְמַאן דְּלָא זְבַן לָא זְבַן.

§ Rava said: In the case of these three people who gave money to one individual in order for him to purchase an item for them and he purchased the item for only one of them, he has actually purchased it for all of them. All three share ownership of that which was purchased, and the one for whom the item was purchased does not have any additional claim on the merchandise. And we said this ruling only when the agent did not wrap up and seal each person’s money separately but rather put all of the money in one bundle. But if he wrapped up and sealed each person’s money separately and spent the money of only one of them, he purchased the item only for the one for whom he purchased it, and he did not purchase the item for those for whom he did not purchase it.

א. א רמב״ם הלכות מכירה ז׳:י״ג-י״ד
סמ״ג מצוות לא תעשה קע״א
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קפ״ד:א׳
שולחן ערוך חושן משפט קפ״ד:א׳
ב רמב״ם הלכות מכירה ז׳:י״ג-י״ד
סמ״ג מצוות לא תעשה קע״א
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קפ״ד:א׳
שולחן ערוך חושן משפט קפ״ד:א׳

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״דספר הנראור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות מכירה ז׳:י״ג-י״ד

סמ״ג מצוות לא תעשה קע״א

סמ״ג מצוות עשה פ״ב

טור חושן משפט קפ״ד:א׳

שולחן ערוך חושן משפט קפ״ד:א׳

ב רמב״ם הלכות מכירה ז׳:י״ג-י״ד

סמ״ג מצוות לא תעשה קע״א

סמ״ג מצוות עשה פ״ב

טור חושן משפט קפ״ד:א׳

שולחן ערוך חושן משפט קפ״ד:א׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דלא צר וחתים – מעות של כל איש ואיש לבד.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמ׳ רבא ג׳ בני אדם שנתנו מעות לאחד שיקנה להן דבר, אם עירב כל המעות וקנה מכללם בשיעור מה שנתן לו אחד, זכו בו כולם, כל אחד לפי מעותיו, אבל אם לא עירבם^א אלא נשאר כל צרור בשם בעליו, מן הצרור שקנה בו זכו בעליו במקח, ואין לאחרים בו כלום.

א. בדברי רבנו מבואר דתלוי בשליח אם הוא קנה בהן מעורבין או שלא עירבם וכל אחד בפני עצמו, וכ״כ הטור חו״מ סי׳ קפד בדעת הרמב״ם ורש״י, אבל הטור עצמו כתב שתלוי בדעת הנותנים אם הם נתנו לו כל אחד בפני עצמו, או שנתנו לו מעורבים, וכן נראה שדעת הרא״ש ותלמיד הרשב״א, שטמ״ק בשם הרמ״ך. ועיין בב״י שם שכתב שמדברי רש״י שלפנינו א״א ללמוד כוונתו, אולם י״ל דמקור דברי הטור הוא בחילוק הגירסאות בגמ׳, דמדברי הרא״ש נראה שגרס צרו וחתמו לשון רבים וא״כ משמע דתלוי בנותנים, אבל גירסתנו וגירסת רש״י צר וחתים לשון יחיד, וא״כ משמע דתלוי בשליח אם הוא צר וחתום, ועיין בב״י שם שביאר בחילוק גירסא אחרת מחלוקת זו, ועיין ט״ז וסמ״ע שם.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א אמר רבא: הני בי תלתא דיהבי זוזי לחד למזבן להו מידי [שלושה שנתנו כסף לאחד לקנות להם דבר מה] וזבן לחד מינייהו [וקנה לאחד מהם] — זבן לכולהו [קנה לכולם], ואותו אדם אינו יכול לטעון שקנה רק עבורו, אלא יתחלקו כולם במה שקנה. ולא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא כשלא צר וחתים איניש איניש לחודיה [אדם אדם, כל אחד מהם, לעצמו] את כספיו, אלא נתנו כולם בצרור אחד. אבל אם צר וחתים איניש איניש לחודיה [צרר וחתם אדם אדם לעצמו], למאן דזבן [למי שקנה] — זבן [קנה], ולמאן [ולמי] שלא זבן [קנה] — לא זבן [קנה].

§ Rava said: In the case of these three people who gave money to one individual in order for him to purchase an item for them and he purchased the item for only one of them, he has actually purchased it for all of them. All three share ownership of that which was purchased, and the one for whom the item was purchased does not have any additional claim on the merchandise. And we said this ruling only when the agent did not wrap up and seal each person’s money separately but rather put all of the money in one bundle. But if he wrapped up and sealed each person’s money separately and spent the money of only one of them, he purchased the item only for the one for whom he purchased it, and he did not purchase the item for those for whom he did not purchase it.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״דספר הנראור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) אָמַר רַב פַּפִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא ^גהַאי סִיטוּמְתָּא קָנְיָא לְמַאי הִלְכְתָא רַב חֲבִיבָא אֲמַר לְמִקְנֵיא מַמָּשׁ.

Rav Pappi said in the name of Rava: In this case of labeling an item with a marker [situmta], which was commonly used to indicate that specific merchandise had been sold, even though the buyer had not yet paid and the item was still located in the seller’s warehouse, the labeling effects acquisition of the merchandise for the buyer. The Gemara asks: With regard to what halakha was this said? What is the significance of this acquisition? Rav Ḥaviva said: It means to actually effect acquisition, in other words, that the merchandise belongs to the buyer for all intents and purposes.

ג. ג רמב״ם הלכות מכירה ז׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט ר״א:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ר״א:א׳

עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןראב״דספר הנראור זרועבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות מכירה ז׳:ו׳

סמ״ג מצוות עשה פ״ב

טור חושן משפט ר״א:א׳

שולחן ערוך חושן משפט ר״א:א׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך סטמתא

סטמתא – ^א(בבא מציעא עד.) האי סיטומתא קניא פי׳ חותם שטובעין בו הסוחרים על העיסקא (א״ב פי׳ סיטומתא בל׳ יוני כל מין סיען ובפרט העשוי מדעת שניהם)

א. [פעראברערעדנס, צייכן.]

סיטומתא – חותם שרושמין החנונים על החביות של יין שלוקחין הרבה ביחד ומניחין אותו באוצר הבעלים ומוליכין אותן אחת אחת למכור לחנות ורושמין אותם לדעת שכל הרשומות נמכרות.

[נא]

ראובן^א שטען לשמעון מכרת לי סחורה פלוני ונתת לי המפתח שהסחורה^ב מונחת בו וסגרתי החדר במפתח כדי לקנות הסחורה כמשפט הסוחרים שקונים בסגירת הסחורה. ושמעון משיבו במה קנית סחורתי, לא במעות ולא במשיכה, ואני רוצה לחזור בי.

דין זה פסוק מיהא^ג דאמר רב פפא משמיה דרבא האי סטומתא^ד קניא. ומסקנא ובאתרא דנהיגי דקני ממש קני. הכא נמי כיון דרגילו הסוחרים בכך לקנות בהסגר המפתח, קנה ראובן. ותו דאם החדר של שמעון המוכר הוא, הוי במסירת המפתח כאילו הקנה לו את החדר לקנות בו הסחורה, שהרי בית נקנה במסירת מפתח, דא״ר יהושע בן לוי^ה המוכר בית לחבירו כיון שמסר לו מפתח קנה. וכדין חדר כן נמי אם הסגירה בתוך תיבה^ו.

א. הובא בשו״ת מהר״ם ד״פ סי׳ תשכט [׳מכאן הביא רבינו אבן׳] וכלשון ספרנו בשלה״ג דע״ז ע״א אות ב.

ב. בכת״י: שיש סחורה. במהר״ם: של החדר שהסחורה.

ג. עד ע״א.

ד. בכת״י נשתבש: פטימתא. בד״פ: פטומתא.

ה. ב״ק נא ע״ב.

ו. שיטת רבינו כשיטת רשב״ם דבמסירת מפתח קנה הבית. [ודלא כשא״ר עי׳ טוב״י סי׳ קצב ס״ה]. כמש״כ לעיל דין כב עמ׳ קיט. והיינו שכתב כאן דמתרי טעמי קנה, משום סיטומתא ומשום קנין החדר. והנה ראבי״ה הביא את פסקו של רבינו בספרו אביאסף כמש״כ באו״ז ב״מ סי׳ רלא ובהגמ״י פ״ז ממכירה הג׳ ה: ובזמן הזה שנהגו הסוחרים שמוסרים לקונה המפתח שסגורה בו הסחורה קונה בענין שכירות בית שמסר לו המפתח קנה. כך פסק ראב״ן. אביאסף ועוד מצינו בשמו במרדכי ב״ק ר׳ נד ובהגמ״י פ״א מהל׳ מכירה: כתב ראבי״ה וכן הדין בשוכר או במוכר סחורה המונחת בבית ומסר לו המפתחות דנקנית הסחורה אגב הבית כאילו שכר את מקומה. ולא ברירא אם המרדכי והגמ״י לקחו את דבריו אלו מאביאסף הנ״ל או שזו לשון נוספת של ראבי״ה. עכ״פ לשון אחרון זה של ראבי״ה מפורש בו דמשום קנין אגב קאמר, וא״א לפרשו משום סיטומתא, וכן מבואר בד״מ סי׳ קצב שעל מש״כ הטור שד׳ רשב״ם דבמסירת המפתח קנה הבית, כתב שם: וכ״מ במרדכי פ׳ שור שנגח וכתב שם בשם ראבי״ה דה״ה במוכר סחורה המונחת בבית וכו׳ נקנה הסחורה או הבית במסירת המפתח. הרי שהבין בד׳ ראבי״ה דמדינא קאמר ולא מסיטומתא. ולכאורה כך יתפרשו גם דבריו שבאביאסף הנ״ל. אבל הב״י סס״י רא אחר שהעתיק את שתי לשונות ראבי״ה הסתפק בפירושם, אם כונתו משום דשכירות בית נקנה במסירת מפתח [ואז ליתא לדין זה שכל הפוסקים חולקים על רשב״ם] או מדין סיטומתא, ואם מדין סיטומתא מה ענין שכירות לכאן. ומהגהותיו של הד״מ על הב״י שם יש ללמוד שאת דברי ראבי״ה בשם ראב״ן שהובאו בהגמ״י פ״ז פירש מדין קנין אגב ואת הלשון המובא בהגמ״י פ״א פירש משום סיטומתא, שעמש״כ הב״י ובזה״ז הסוחרים שנתנו ומסרו לקונה מפתח וכו׳, כתב בד״מ: וע״ל סי׳ קצב מדין קנין ע״י מסירת מפתח, [ובהג׳ דרו״פ כתב כאן: ואינו ר״ל דהבית נשכר ונקנה לו במסירת המפתח וכו׳ שאין הלכה כרשב״ם וכו׳ אלא ר״ל וכו׳ דה״ל כסיטומתא. אבל כבר כתבנו לעיל דראב״ן ס״ל כרשב״ם]. ועמש״כ הב״י הילכך בכל דבר שנהגו התגרים לקנות קונין, הביא את לשון ראבי״ה המובא בהגמ״י פ״ז דמכירה שהבאנו לעיל: ובזמן הזה שנהגו הסוחרים וכו׳. ובשו״ע סס״י רא לא הביא הרמ״א אלא את ענין הסיטומתא, שהרי אין הלכה כרשב״ם שקונה החדר במסירת מפתח, ואף שכתב הרמ״א בד״מ סי׳ קצב שדעת ראבי״ה כרשב״ם, מ״מ בשו״ע שם ס״ב במקום שכת׳ המחבר דמסירת המפתח לא קניא, לא הביא הרמ״א את ד׳ רשב״ם, ומשו״ה בסי׳ רא הביא מראבי״ה רק את ענין הסיטומתא. וכן הבין שם הסמ״ע דלדין סיטומתא התכון הרמ״א. והאמת שכן מוכח מתוך דברי הרמ״א גופייהו, שהרי הרמ״א כתב דבריו עמש״כ המחבר וכן כל דבר שנהגו התגרים וכו׳. [באו״ז הנ״ל כתוב: כך פסק זקני בספר המקצועות פי׳ סיטומתא כגון שחותם וכו׳. ובמהדורה החדשה ירושלם תש״ע הגיהו: כך פסק זקני בשם ספר המקצועות. וזה אינו, שהרי רבינו לא הזכיר את ס׳ המקצועות, אלא ׳בספר המקצועות׳ קאי אדלקמיה: פירוש סיטמותא וכו׳. וכ״מ מהגמ״י פ״ז הנ״ל.]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פיר׳ סיטומתא חותם שטובעין בו הסוחרים על העיסקא (כשוקנה) [כשקונה] אותה^א. ואסיקנה, סיטומתא קניא אע״ג דלא יהיב כספא לקבולי מי שפרע, ובאתרא דנהיגי דקנו בכך, קנו קנייה גמורה. מקצת פיר׳ סיטומתא מגופת החבית שחותמין אותה הלוקחין^ב.

א. וכן פירש ר״ח, רמב״ם פ״ז מכירה ה״ו.

ב. עיין שיטמ״ק בשם ראב״ד.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

האי סיטומתא קניא. פירש רש״י רושם שעושין לקוחות על הסחורה כשלוקחים אותה ומניחין בבית המוכר ותמיהא מילתא מאי טעמא דמאן דאמר דקני בה לגמרי ואפילו באתרא דלא נהיגי והרי לא עשה משיכה והנכון בזה מה שאמר מורנו בשם ה״ר פינחס אחיו דסיטומתא הוא כעין מטבע שאין עליו צורה והתגרין נותנין אותו לסימן כשלוקחין דבר אחד ולא ידיע אי בתורת דמים יהבי ליה ובאומר ערבוני יקנה הכל וליכא אלא מי שפרע או בתורת חליפין יהבי ליה דקני לגמרי דכיון שאין עליו צורה נעשה חליפין ובהא הוא דפליגי אמוראי. ואמרינן דבאתרא דנהיגי קני דודאי על דעת חליפין יהבי ליה. ולא בעי בהאי מנהג תנאי בני העיר אלא מנהג בעלמא שאין מנהג זה מבטל הלכה. הריטב״א.

והראב״ד פירש וזה לשונו: סיטומתא סיתומא חותם כגון שמכר לו חבית של יין או שק מלא פירות ולא נתן מעות ולא משך אלא שסגר את חביתו וקשר את שקו ועשה זה חותמו. עד כאן.

ולשמואל דאמר בידי שמים אפילו אחת אינו פוסק הא מידרי דבידי שמים הוא דבעי רוח להפיץ את התבן מן הגרן. ודאי אפשר להסיר את התבן בכברה ובנפואתא. ואקשיה תוב והא עביט ענבים דמחוסר מיכמר כגון כמישה וריכוך שיהא נח לידרך. ופרקינן בכומר של ענבים כלומר מכומר הוא כבר מלשון מכמר כדגרסינן בפסחים מיכמר בישרא פירוש עביט כגון עריבה גדולה מעטן כלי שנותנין בו הזתים מלשון עטיניו מלאו חלב. וקיימא לן כרב דסוגיא דשמעתא כוותיה וכל מאי דאקשו ליה פירקיה. ותוב רבית איסורא הווי וקיימא לן כרב באיסורי. רבינו חננאל ז״ל.

אימא בשראוי לשקעו בכבשן תימה לשמואל אמאי קתני במתניתין על הגדיש ועל העביט ועל המעטן אפילו על הקמה ועל הענבים ועל הזתים נמי דאינם מחוסרים אלא מלאכת אדם. ויש לומר דאין הכי נמי אלא דלא פסיקא ליה דהוה צריך למיתני ובלבד שלא יהיו צריכים עוד לקרקע. הרא״ש ז״ל.

אמר רב פפי משמיה [משמו] של רבא: האי סיטומתא [סימון זה] — קניא [קונה], שהיו נותנים לעשות סימן על דברים שנמכרו, לומר שהם שייכים לו, ואף שלא שילם עדיין הרי זה קנין. ושואלים: למאי הלכתא [למה, לאיזו הלכה] כלומר, מה תוקפו של קנין זה? רב חביבא אמר: למקניא [לקנות] ממש, שהחפץ נחשב כשייך לקונה לכל דבר.

Rav Pappi said in the name of Rava: In this case of labeling an item with a marker [situmta], which was commonly used to indicate that specific merchandise had been sold, even though the buyer had not yet paid and the item was still located in the seller’s warehouse, the labeling effects acquisition of the merchandise for the buyer. The Gemara asks: With regard to what halakha was this said? What is the significance of this acquisition? Rav Ḥaviva said: It means to actually effect acquisition, in other words, that the merchandise belongs to the buyer for all intents and purposes.

עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןראב״דספר הנראור זרועבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) רַבָּנַן אָמְרִי לְקַבּוֹלֵי עֲלֵיהּ מִי שֶׁפָּרַע.

But the Rabbis said: It effects acquisition only concerning a case where one of the parties withdraws from the transaction and is required to accept upon himself the curse of: He Who exacted payment from the people of the generation of the flood, and from the people of the generation of the dispersion, i.e., that of the Tower of Babel, will in the future exact payment from whoever does not stand by his statement (see 44a). The court does not force the parties to complete the transaction but applies the curse to the one who withdraws for his lack of integrity.

רי״ףראב״דאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבנן אמרי [וחכמים אמרו]: לקבולי עליה [לקבל עליו] קללת ״מי שפרע״, שאם חזר בו — הרי זה כמי שנתן דמים וחזר בו, שאין בית דין כופים אותו לגמור הקנין, אבל אומרים עליו קללת ״מי שפרע״.

But the Rabbis said: It effects acquisition only concerning a case where one of the parties withdraws from the transaction and is required to accept upon himself the curse of: He Who exacted payment from the people of the generation of the flood, and from the people of the generation of the dispersion, i.e., that of the Tower of Babel, will in the future exact payment from whoever does not stand by his statement (see 44a). The court does not force the parties to complete the transaction but applies the curse to the one who withdraws for his lack of integrity.

רי״ףראב״דאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) ^דוְהִלְכְתָא לְקַבּוֹלֵי עֲלֵיהּ מִי שֶׁפָּרַע הוּבְאַתְרָא דִּנְהִיגוּ לְמִקְנֵי מַמָּשׁ קָנוּ.:

The Gemara concludes: And the halakha is that a marker effects the acquisition of the item only in that one who withdraws from the transaction is required to accept upon himself the curse: He Who exacted payment. But in a place where the custom is that it actually effects the acquisition of the item, it actually effects acquisition of it, as the halakha recognizes the legitimacy of the local custom.

ד. ד רמב״ם הלכות מכירה ז׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט ר״א:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ר״א:א׳
ה רמב״ם הלכות מכירה ז׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט ר״א:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ר״א:א׳

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״דאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות מכירה ז׳:ו׳

סמ״ג מצוות עשה פ״ב

טור חושן משפט ר״א:א׳

שולחן ערוך חושן משפט ר״א:א׳

ה רמב״ם הלכות מכירה ז׳:ו׳

סמ״ג מצוות עשה פ״ב

טור חושן משפט ר״א:א׳

שולחן ערוך חושן משפט ר״א:א׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובאתרא כו׳ למיקני – שרגילין לרשום על מנת שבדבר זה תהא קנויה לו כאלו משך קני.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסכמים: והלכתא [והלכה היא] שקנין סיטומתא הוא רק לקבולי עליה [לקיבל עליו] ״מי שפרע״. ומעירים: ואולם באתרא דנהיגו למקני [שנהגו לקנות] ממש — קנו, שלענין זה הכל כמנהג המקום.

The Gemara concludes: And the halakha is that a marker effects the acquisition of the item only in that one who withdraws from the transaction is required to accept upon himself the curse: He Who exacted payment. But in a place where the custom is that it actually effects the acquisition of the item, it actually effects acquisition of it, as the halakha recognizes the legitimacy of the local custom.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״דאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) הָיָה הוּא תְּחִלָּה לַקּוֹצְרִים.: אָמַר רַב ^ומְחוּסָּר שְׁתַּיִם פּוֹסֵק שָׁלֹשׁ אֵינוֹ פּוֹסֵק וּשְׁמוּאֵל אָמַר בִּידֵי אָדָם אֲפִילּוּ מֵאָה פּוֹסֵק בִּידֵי שָׁמַיִם אפי׳אֲפִילּוּ אַחַת אֵינוֹ פּוֹסֵק.

§ The mishna teaches that if the seller was first among the reapers, he may set a price with the buyer only when the produce he has is ready for delivery. Rav says: If only two actions needed to complete the labor to prepare the produce were lacking, he may set a price, as the produce is viewed as if it had already been prepared. But if three actions were lacking, he may not set a price, as the item is still not considered prepared, and the setting of a price in advance creates a concern of interest. And Shmuel says: If the actions needed to complete the labor are to be performed by human hands, then even if one hundred actions were lacking, he may set a price, but if the necessary actions must be accomplished by the hand of Heaven, then even if one action is lacking, he may not set a price.

ו. ו רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט׳:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קצ״ג
טור יורה דעה קע״ה:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה קע״ה:ד׳

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״דספר הנראור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ו רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט׳:ב׳

סמ״ג מצוות לא תעשה קצ״ג

טור יורה דעה קע״ה:ד׳

שולחן ערוך יורה דעה קע״ה:ד׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מחוסר שתים – שתי מלאכות.

פוסק עמו – ואע״פ שלא יצא השער דהא יש לו אבל מחוסר שלש כאין לו דמי.

בידי אדם – אם מלאכות שהדבר מחוסר בידי אדם אפי׳ מאה הן פוסק.

בידי שמים אפי׳ אחת אינו פוסק – דמי יימר דאתיא ויהא בידו להשלים הלכך כאין לו הוא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמ׳ רב מחוסר שתים פוסק וכול׳, פיר׳ אמ׳ רב, כל דבר שמחוסר שני מעשים ואחר כך יהיה פרי בין הן בידי שמים בין הן בידי אדם, חשוב כגמור ופוסק עליו, אבל מחוסר שלש אינו פוסק, ושמואל אמ׳ בידי אדם אפילו מחוסר מאה פוסק, בידי שמים אפילו אינו מחוסר אלא אחת, אינו פוסק.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה שאם היה הוא תחלה (ראשון) לקוצרים, פוסק עמו רק כאשר הדבר שמוכר כבר מוכן ממש למסירה. אמר רב: אם היה הדבר מחוסר רק שתים, שתי עבודות, עד לגמר מלאכתו — פוסק עמו, שהדבר נחשב כבר כגמור. אבל אם היה מחוסר שלש — אינו פוסק, שהדבר נחשב בלתי גמור עדיין, ויש בקביעת השער המוקדם חשש ריבית. ושמואל אמר: אם העבודות עד לגמר המלאכה הן עבודות הנעשות בידי אדם — אפילו מחוסר מאה מלאכות פוסק, אם היה הדבר תלוי בידי שמים — אפילו חסר מלאכה אחת אינו פוסק. ומעתה מביאים ראיות מן המשנה לכאן ולכאן.

§ The mishna teaches that if the seller was first among the reapers, he may set a price with the buyer only when the produce he has is ready for delivery. Rav says: If only two actions needed to complete the labor to prepare the produce were lacking, he may set a price, as the produce is viewed as if it had already been prepared. But if three actions were lacking, he may not set a price, as the item is still not considered prepared, and the setting of a price in advance creates a concern of interest. And Shmuel says: If the actions needed to complete the labor are to be performed by human hands, then even if one hundred actions were lacking, he may set a price, but if the necessary actions must be accomplished by the hand of Heaven, then even if one action is lacking, he may not set a price.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״דספר הנראור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) תְּנַן פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַגָּדִישׁ וְהָא מְחוּסָּר מִשְׁדֵּא בְּחַמָּה לְמֵיבַשׁ וּלְמֵידַשׁ וּמִידְרֵא ^זכְּגוֹן דִּשְׁדָא בְּחַמָּה וִיבַשׁ.

The Gemara challenges Rav’s opinion. We learned in the mishna that he may set a price on a stack of grain. But there are still several actions that are lacking: Placing it in the sun to dry, and threshing, and winnowing. There are three actions that are lacking, and yet the mishna rules that he may set a price. The Gemara responds: The mishna is discussing a case where he already placed it in the sun and it dried. Consequently, there are only two actions that are lacking.

ז. ז רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט׳:ב׳

עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״דאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ז רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט׳:ב׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דר

דר – ^א(בבא מציעא עד.) והוא מחוסר מישרא חמה ומיבש ומידש ומידרי (בבא מציעא פה) דליקא דרא לטייעא (עבודה זרה מד.) מאי משמע דהאי וישאם דוד לישנא דרוויי הוא כדמתרגם רב יוסף תזרם ורוח תשאם תדרינון ורוחא טלטלינין (א״ב בנוסחאו׳ גרסי׳ דזרויי ומתרגמינן תזרינין זרה הלאה ת״י דרי להלאה. אשר זורה ברחת ובמזרה תרגום דידרא בריחתא. ואזרם במזרה תרגום וכמו דדרן במדרי׳ והוא לשון ישמעאל קורין למזרה מדרו).

ערך לף

לף – ^ב(שבת סו:) לפופי ינוקי בשבתא שפיר דמי פי׳ תינוק מבן חדש ועד בן שנה אמו מרחצתו בחמין וסכתו בשמן ומולחתו בהדס יבש שחוק ומלפפתו בפסיקיא מכריסו ועד רגליו וזהו לפופי ינוקא שמחברין איבריו כמו ויחבר דתרגומו ולפיף ועיקר זו המימרא דר׳ יוחנן (שבת קלט) והחתל לא חתלת מיכן שמלפפין את הוולד בשבת. עוללי טפוחים תרגום עולימא רגיניא דהוו מתלפפין בסדינין דמילתי אשר טיפחתי וריביתי תרגום דלפפית בסדינין ודרביתי בתפנוקי מלכין. (בבא בתרא ד) אתי חבריה לייף ביה. ליפופא מידע ידיע (בבא מציעא עד.) בגמ׳ פוסק עמו והוא מחוסר לפופי ויבושי. (בבא מציעא ק) כדאמר רב פפא בדיילפי הכא נמי בדיילפי פי׳ מחוברין כמו על שני קצותיו חובר תרגום מלפף.

א. [ווערפען, צערשטרייטען.]

ב. [איינוויקלען.]

משדא בחמה – שטוח העומרין בחמה.

ומידרא – לזרוק המוץ לאחר הדישה ברחת ברוח.

כגון דשדי בחמה ויבש – דאכתי גדיש קרי ליה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנן [שנינו במשנה] שפוסק עמו על הגדיש, והא [והרי] מן הגדיש עד לעשייתו גרעיני חיטה מחוסר עדיין משדא [להטילו, להניחו] בחמה למיבש ולמידש ומדרא [ליבשו ולדוש ולזרות], נמצא שמחוסר שלוש מלאכות, ובכל זאת פוסק! ומשיבים: כגון דשדא [שכבר הטילו, הניחו] בחמה ויבש.

The Gemara challenges Rav’s opinion. We learned in the mishna that he may set a price on a stack of grain. But there are still several actions that are lacking: Placing it in the sun to dry, and threshing, and winnowing. There are three actions that are lacking, and yet the mishna rules that he may set a price. The Gemara responds: The mishna is discussing a case where he already placed it in the sun and it dried. Consequently, there are only two actions that are lacking.

עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״דאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) וְלִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר בִּידֵי שָׁמַיִם אפי׳אֲפִילּוּ אַחַת אֵינוֹ פּוֹסֵק וְהָא מְחוּסָּר מִידְרֵא דְּבִידֵי שָׁמַיִם הִיא אֶפְשָׁר בְּנָפְוָותָא.:

The Gemara asks: And according to Shmuel, who says: If the actions remaining are to be accomplished by the hand of Heaven even if only one action is lacking he may not set a price, how does he explain the mishna? In the case of the mishna the produce is lacking winnowing, which is done by the hand of Heaven, since winnowing can be done only when there is wind. The Gemara answers: It is possible to winnow with sieves when the wind is not blowing. Although this is done only in exigent circumstances, since it is possible to perform the action entirely by human hands, it is permitted to set a price.

רי״ףרש״יראב״דאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

האיכא מידרא – דבידי שמים היא שצריך רוח שאינה מצויה.

אפשר בנפוותא – וו״ן בלעז.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ולשיטת שמואל, שאמר: אם זו מלאכה העתידה להיעשות בידי שמים אפילו לא היתה חסרה אלא מלאכה אחת אינו פוסק, והא [והרי] מחוסר מידרא [זריה], שבידי שמים היא, שהרי זורים רק כשיש רוח, ומשיבים: אפשר לזרות בנפוותא [בניפוח], שאמנם עושים כך רק בשעת הדחק, אבל כיון שהדבר אפשרי בידי אדם — משום כך אין זה קרוי עוד בידי שמים.

The Gemara asks: And according to Shmuel, who says: If the actions remaining are to be accomplished by the hand of Heaven even if only one action is lacking he may not set a price, how does he explain the mishna? In the case of the mishna the produce is lacking winnowing, which is done by the hand of Heaven, since winnowing can be done only when there is wind. The Gemara answers: It is possible to winnow with sieves when the wind is not blowing. Although this is done only in exigent circumstances, since it is possible to perform the action entirely by human hands, it is permitted to set a price.

רי״ףרש״יראב״דאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) וְעַל הֶעָבִיט שֶׁל עֲנָבִים.: וְהָא מְחוּסָּר מִכְמַר וְעַיּוֹלֵי לְבֵי מַעְצַרְתָּא לְמֵידַשׁ וּלְמִנְגַּד כִּדְתָנֵי רַבִּי חִיָּיא עַל הַכּוֹמֶר שֶׁל זֵיתִים הָכָא נָמֵי עַל הַכּוֹמֶר שֶׁל עֲנָבִים.

The mishna teaches that one may set a price for a large basket of grapes. Based on this, the Gemara challenges the opinion of Rav: But there are still several actions that are lacking: Warming in a stack, bringing the grapes to the winepress, treading upon them, and drawing the wine out into the pit where it is stored. The Gemara answers: This can be explained as Rabbi Ḥiyya teaches, concerning a difficulty raised from the next clause of the mishna, that the mishna is not discussing setting a price on olives immediately after they were picked but rather for a stack [hakomer] of warmed olives, and here also, it is speaking about a price for a stack of warmed grapes.

רי״ףרש״יראב״דאור זרועבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על העביט – כולהו לאותבינהו לרב ושמואל נקיט לה ואזיל.

מכמר – הוחמם.

למידש – לדרוך בגת.

מנגד – למשוך היין אל הבור שלפני הגת.

כדתני ר׳ חייא – לקמן.

על הכומר של זיתים – דתנן במתניתין (לעיל דף עב:) מעטן תנא ליה איהו במתני׳ בלשון כומר לומר שכבר נתחממו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה על העביט כו׳ לאותבינהו לרב ושמואל כו׳ כצ״ל ונ״ב או על דרך התוס׳ דמכמר זתים וענבים מיקרי בידי שמים או כדפריך לקמן לשמואל למה לי משישקענו בכבשן כו׳ וה״ה גבי עביט ומעטן דאיכא למפרך הכי וק״ל:

בפרש״י בד״ה על העביט כולהו לאותבינהו לרב ושמואל נקט כו׳ עכ״ל מפירוש מהרש״ל או ע״ד התוס׳ דמכמר זתים כו׳ או כדפריך לקמן לשמואל ל״ל משישקענו כו׳ וה״ה גבי עביט ומעטן כו׳ עכ״ל והוא דוחק גדול ואם כן הוא ה״ל לתלמודא למפרך טפי לעיל הכי גבי עביט ומעטן ולתרץ לה הכי משראוי לעביט ומעטן אבל ודאי גבי עביט ומעטן לא קשיא ליה כלל דלא נקט לה אלא לשיעורא מה שהוא מוכר לו וכן מוכח מדברי התוס׳ שהקשו לר׳ חייא ל״ל על כומר אליבא דשמואל אבל בלשון המשנה עביט ומעטן לא קשה להו מידי לשמואל אבל הנראה הא דפריך גבי בצים והא מחוסר לפופי ויבושי כו׳ תקשי נמי לשמואל דיבושי בחמה הוה בידי שמים וכן לעיל גבי גדיש כו׳ והא מחוסר משדא בחמה [כו׳] לשמואל נמי פריך ובהכי ניחא שלא הקשו התוס׳ נמי לשמואל דאמר בידי אדם אפי׳ ק׳ פוסק ל״ל על בצים לפסוק נמי אעפר די״ל דמחוסר לפופי ויבושי בחמה דהוי בידי שמים ושכתבו התוס׳ לקמן בד״ה וכפר שיחין כו׳ דהא מחוסר ג׳ הוא כו׳ היינו לרב וה״ה לשמואל דלא איירי בעפר משום דיבושי הוה בידי שמים ולא נקט רש״י דכולהו לאותבינהו לרב ולשמואל כו׳ אלא דיש מהן לאותבינהו לרב ויש מהן לשמואל ודו״ק:

ג שנינו במשנה שפוסק על העביט של ענבים. ומקשים לשיטת רב: והא עדיין הוא מחוסר מכמר [חימום בערימה], ועיולי לבי מעצרתא, למידש ולמנגד [והכנסה לגת, ולדוש, לסחוט, ולמשוך], להעביר את היין מן הגת אל הבור! ומשיבים: כדתני [כפו ששנה] ר׳ חייא בענין דומה, שלא שנה ״על העביט״ שהיא כלי שבו שמים פירות מיד לאחר הבציר אלא על הכומר של זיתים, הכא נמי [כאן גם כן] מדובר על הכומר של ענבים, כלומר, ערימת ענבים שכבר התחממו די הצורך.

The mishna teaches that one may set a price for a large basket of grapes. Based on this, the Gemara challenges the opinion of Rav: But there are still several actions that are lacking: Warming in a stack, bringing the grapes to the winepress, treading upon them, and drawing the wine out into the pit where it is stored. The Gemara answers: This can be explained as Rabbi Ḥiyya teaches, concerning a difficulty raised from the next clause of the mishna, that the mishna is not discussing setting a price on olives immediately after they were picked but rather for a stack [hakomer] of warmed olives, and here also, it is speaking about a price for a stack of warmed grapes.

רי״ףרש״יראב״דאור זרועבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) וְהָא מְחוּסְּרֵי תְּלָת בְּאַתְרָא דְּהָהוּא דְּזָבֵין הוּא דְּנָגֵיד.:

The Gemara challenges: But there are three actions that are lacking. The Gemara explains: The mishna is discussing a place where the local custom is that the one who purchases the grapes is the one who draws the wine out of the winepress. Consequently, there are only two actions remaining to complete the labor before the merchandise will be ready for purchase.

רי״ףראב״דאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: והא מחוסרי תלת [והרי עדיין מחוסרים שלוש מלאכות]! ומשיבים; באתרא דההוא דזבין [במקום שבו זה שקונה] הוא זה דנגיד [שמושך] את היין לבור, ואם כן יש רק שתי מלאכות בדבר.

The Gemara challenges: But there are three actions that are lacking. The Gemara explains: The mishna is discussing a place where the local custom is that the one who purchases the grapes is the one who draws the wine out of the winepress. Consequently, there are only two actions remaining to complete the labor before the merchandise will be ready for purchase.

רי״ףראב״דאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) וְעַל הַמַּעֲטָן שֶׁל זֵיתִים.: וְהָא מְחוּסָּר מִכְמַר וְעַיּוֹלֵי לְבֵי דַפֵּי לְמֵידַשׁ וּלְמִנְגַּד תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא עַל כּוֹמֶר שֶׁל זֵיתִים הָא אִיכָּא תְּלָת בְּאַתְרָא דְּהָהוּא דְּזָבֵין הָהוּא מְנַגֵּיד.:

The mishna teaches that one may set a price for a vat of olives. Based on this, the Gemara challenges the opinion of Rav: But there are still several actions that are lacking: Warming the olives in a stack, bringing the olives to the olive press, pressing them, and drawing the oil out into the pit where it is stored. The Gemara answers: Rabbi Ḥiyya teaches a baraita with a different version of the statement, which reads: For a stack of olives that has already been warmed. The Gemara challenges: But there are three actions that are lacking: Bringing the olives to the olive press, pressing them, and drawing the oil. The Gemara explains: The mishna is discussing a place where the local custom is that the one who purchases the olives is the one who draws the oil.

רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותראב״דאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מעטן

מעטן – ^א(מעשרות פרק ד) הנוטל זיתים מן המעטן (בפרק איזהו. בבא מציעא עד.) על המעטן של זתים פי׳ כלי שנותנין בו זיתים מלשון עטיניו מלאו חלב.

ערך נגד

נגד – ^ב(משנה אבות) פ״א נגד שמא אבד שמיה. (בבא מציעא עד.) והא מחוסר עיילי לבי דפא מידש ומינגיד פירוש ענין משיכה נגד העיקר כמו גוד אסיק מחיצתא (א״ב תרגום משך בקשת נגד בקשתא).

א. [קופע.]

ב. [אויסברייטען.]

בי דפא – בית הבד של שמן.

תני רבי חייא על כומר של זיתים – וא״ת אמאי לא אמר רבי חייא מילתיה ארישא דעביט של ענבים ויש לומר דאין רגילות למכמר ענבים כמו זיתים וא״ת לשמואל דאמר בידי אדם אפילו מאה פוסק למה לי על כומר ויש לומר דכימור הזיתים מקרי בידי שמים.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד שנינו במשנה ועל המעטן של זיתים. ומקשים לרב: והא [והרי] עדיין הוא מחוסר מכמר ועיולי לבי דפי למידש ולמנגד [חימום בערימה והכנסה לבית הבד, ודישה, סחיטה, ומשיכת השמן לבור]! ומשיבים: תני [שנה] ר׳ חייא בברייתא בנוסח אחר: על כומר של זיתים, כלומר, ערימת זיתים שנתחממו כבר. ושואלים: והא איכא תלת [והרי עדיין יש עוד שלוש מלאכות] — הכנסה, דישה ומשיכה! ומשיבים: באתרא דההוא דזבין ההוא מנגיד [במקום שבו זה שקונה הוא שמושך את השמן].

The mishna teaches that one may set a price for a vat of olives. Based on this, the Gemara challenges the opinion of Rav: But there are still several actions that are lacking: Warming the olives in a stack, bringing the olives to the olive press, pressing them, and drawing the oil out into the pit where it is stored. The Gemara answers: Rabbi Ḥiyya teaches a baraita with a different version of the statement, which reads: For a stack of olives that has already been warmed. The Gemara challenges: But there are three actions that are lacking: Bringing the olives to the olive press, pressing them, and drawing the oil. The Gemara explains: The mishna is discussing a place where the local custom is that the one who purchases the olives is the one who draws the oil.

רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותראב״דאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) וְעַל הַבֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר.: אַמַּאי וְהָא מְחוּסָּר לָפוֹפֵי וְיַבּוֹשֵׁי עַיּוֹלֵי לְאַתּוּנָא לְמִשְׂרַף וּלְמִיפַּק ^חכְּגוֹן דִּמְלָפְפָה וִיבִישׁוּ וְהָא אִיכָּא תְּלָת טבְּאַתְרָא דְּהָהוּא דְּזָבֵין הוּא דְּמַפֵּיק.:

The mishna teaches that one may set a price for the clumps of clay prepared for use by a potter. Based on this, the Gemara challenges the opinion of Rav: Why is this permitted? But there are still several actions that are lacking: Rolling them out to the proper size, drying them, putting them into the kiln, burning them, and removing them from the kiln. The Gemara answers: The mishna is discussing a case where they were already rolled and dried. The Gemara challenges: But there are three actions that are lacking. The Gemara explains: The mishna is discussing a place where the local custom is that the one who purchases the clumps of clay is the one who removes them from the kiln.

ח. ח רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט׳:ב׳
ט רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט׳:ב׳

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״דספר הנראור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ח רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט׳:ב׳

ט רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט׳:ב׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לפופי – אמולידי״ר בלעז לשון מלפפין הוולד (שבת דף קכט:) שמגלגלו לפי מדתו אם גדולות אם קטנות ועושה להן בית קיבול.

ומשרף – לצרפו בכבשן.

כגון דמלפף ויבש – ואכתי ביצים קרי להו לשון ביצה מרשק״א שהעפר מגובלת עם המים.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

{רי״צ גיאת}
על הבצים של יוצר, [בתרגום: [ספר] הנר. בצים נגזרות מן ״היגאה גומא בלא ביצה״ שהוא חמר וטיט^א].

א. כלשון השיטמ״ק בשם הראב״ד וז״ל יש שגורסים ביצים (בחיריק) מלשון היגאה גמא בלא ביצה, והוא כמו בארות חמר שהיוצר לוקח משם ועושה מלאכתו, ועד שיעשו הביצות והחמר אין פוסקין אם לא יצא השער לקדרות ולמלאכת היוצר, לפי שאין חושבין אותם כמי שיש לו, ואע״פ שיש לו העפר מתוקן עכ״ל.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה שנינו במשנה כי פוסקים על הביצים של יוצר. ושואלים לשיטת רב: אמאי [מדוע] יהא מותר? והא מחוסר לפופי [גילגול לפי מידה], ויבושי (יבוש), עיולי לאתונא למשרף ולמיפק [הכנסה לכבשן לשרוף ולהוציא]! ומשיבים: כגון דמלפפה ויבישו [שכבר היו מעוגלים ויבשים]. ושואלים עוד: והא איכא תלת [והרי יש עדיין שלוש מלאכות]! ומשיבים: באתרא דההוא דזבין [במקום שזה שקונה] הוא גם זה דמפיק [שמוציא מן הכבשן].

The mishna teaches that one may set a price for the clumps of clay prepared for use by a potter. Based on this, the Gemara challenges the opinion of Rav: Why is this permitted? But there are still several actions that are lacking: Rolling them out to the proper size, drying them, putting them into the kiln, burning them, and removing them from the kiln. The Gemara answers: The mishna is discussing a case where they were already rolled and dried. The Gemara challenges: But there are three actions that are lacking. The Gemara explains: The mishna is discussing a place where the local custom is that the one who purchases the clumps of clay is the one who removes them from the kiln.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״דספר הנראור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) וְעַל הַסִּיד מִשֶּׁיְּשַׁקְּעֶנּוּ בַּכִּבְשָׁן.: וְהָא מְחוּסָּר מִקְלֵה וְאַפּוֹקֵי וּמֵידַק בְּאַתְרָא דְּהָהוּא דְּזָבֵין הָהוּא דָּיֵיק וְלִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר בִּידֵי אָדָם אפי׳אֲפִילּוּ מֵאָה פּוֹסֵק לְמָה לִי מִשֶּׁיְּשַׁקְּעֶנּוּ בַּכִּבְשָׁן אֵימָא מִשֶּׁרָאוּי לְשַׁקְּעוֹ בַּכִּבְשָׁן.:

The mishna teaches that one may set a price for plaster after he has sunk it in the kiln. Based on this, the Gemara challenges the opinion of Rav: Why is this permitted? But there are still several actions that are lacking: Burning it, and removing it from the kiln, and grinding it. The Gemara answers: The mishna is discussing a place where the local custom is that the one who purchases the plaster is the one who grinds it. The Gemara asks: And according to the opinion of Shmuel, who says that if all actions that remain are to be done by human hands even if one hundred actions are lacking one may set a price, why do I need the statement that this applies only after he has sunk it in the kiln? The Gemara answers: Say: When it is fit to be sunk in the kiln.

רי״ףרש״יראב״דאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומידק – לאחר שנשרפו האבנים הרי הן חתיכות שרופות ומוציאין אותן מן הכבשן ונותנין בהן מעט מים וצוברין אותן ונידוכות מאליהן כקמח טחון.

משראוי לשקען בכבשן – משהכין והזמין את האבנים ואת העצים והכל בידו ואין חסר אלא מלאכת השריפה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ו שנינו ועל הסיד משישקענו בכבשן. ומקשים: והא [והרי] עדיין הוא מחוסר מקלה ואפוקי ומידק [שריפה והוצאה וטחינה]! ומשיבים: באתרא דההוא דזבין ההוא דייק [במקום שבו הוא הקונה הוא הטוחן]. ושואלים: ולשיטת שמואל, שאמר כי כל מלאכה שעתידה להיעשות בידי אדם — אפילו עדיין חסרות מאה מלאכות פוסק, למה לי משישקענו בכבשן? הלא גם קודם לכן מותר, כיון שהמלאכות הללו הן מלאכות הנעשות בידי אדם! ומשיבים: לשיטתו יש לתקן קצת בגרסה ואימא [אמור] ״משראוי לשקעו בכבשן״.

The mishna teaches that one may set a price for plaster after he has sunk it in the kiln. Based on this, the Gemara challenges the opinion of Rav: Why is this permitted? But there are still several actions that are lacking: Burning it, and removing it from the kiln, and grinding it. The Gemara answers: The mishna is discussing a place where the local custom is that the one who purchases the plaster is the one who grinds it. The Gemara asks: And according to the opinion of Shmuel, who says that if all actions that remain are to be done by human hands even if one hundred actions are lacking one may set a price, why do I need the statement that this applies only after he has sunk it in the kiln? The Gemara answers: Say: When it is fit to be sunk in the kiln.

רי״ףרש״יראב״דאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) וְעַל הַבֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר.: תָּנוּ רַבָּנַן אֵין פּוֹסְקִים עַל הַבֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ דִּבְרֵי ר׳רַבִּי מֵאִיר אָמַר רַבִּי יוֹסֵי ^יבד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעָפָר לָבָן אֲבָל בְּעָפָר שָׁחוֹר כְּגוֹן כְּפַר חֲנַנְיָא וְחַבְרוֹתֶיהָ כְּפַר שִׁיחִין וְחַבְרוֹתֶיהָ פּוֹסְקִין אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְזֶה יֵשׁ לְזֶה.

§ The mishna teaches that one may set a price for the clumps of clay prepared for use by a potter. The Sages taught: One may not set a price for the clumps of clay prepared for use by a potter until they are fully formed; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: In what case is this statement said? It is said with regard to white earth from which superior clay pottery is made, but with regard to the simple and inexpensive black earth, from which ordinary clay pottery is made, such as that of Kefar Ḥananya and its environs, or that of Kefar Shiḥin and its environs, one may set a price immediately, since even if this one does not have any in his possession, that one does have it, as black earth is a common commodity.

י. י רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט׳:א׳

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותראב״דספר הנראור זרועבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

י רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט׳:א׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״א – שצריך שיהא מוכן בידו.

בעפר לבן – שאינו מצוי וכשהיו מכניסין אותו אין מכניסין אותו אלא מגובל ועשוי ביצים.

אבל בעפר שחור – שהוא מצוי במקומו אין צריך שיהא בידו שאם אין לזה יש לזה.

וכפר שיחין וחברותיה אע״פ שאין לזה יש לזה – לא מיירי בעפרא דהא מחוסר שלש הוא ואינו פוסק אלא בביצים איירי ומדנקט האי לישנא דאע״פ שאין לזה יש לזה כדנקט גבי פוסקין על שער שבשוק משמע שיש שער שבשוק לביצים וקמ״ל דאע״פ שאין שער לקדירות שבשוק כיון שיש שער לביצים חשיב כאילו יש לו ביצים לפסוק לקדירות כשער מוכרי קדירות בזול שהביצים לענין קדירות כעין לקוטות למוכרי תבואה אי נמי אפילו אין שער יכול להיות דחשיב כיש לו לפי שדרך יוצרים דיזפי מהדדי שיש הרבה מהם.⁠¹

1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״יכול לומר לו״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף ע״ב:.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

{רבנו ברוך}
רב״ס ז״ל פיר׳ העשויין בעפר לבן, דבר שיש בו חידוש הוא, שאינו מצוי אצל כל אדם, לפיכך אין פוסקין עליהן עד שיעשו. אמימר יהיב זוזי על מאני חספא, מכי מעיילי היוצרים העפר שיעשו ממנו, ואע״פ (דר׳)[דכר׳] יוסי סבירא ליה, באתריה דאמימר עשיק עפרא, פיר׳ העפר ביוקר^א אי עיילי עפרא, סמכא דעתיה ויהיב ליה זוזי, ואי לא, לא סמכה דעתיה.

א. ברש״י הוסיף שלא היה מצוי, וכ״כ בשטמ״ק בשם הראב״ד.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה וכפר שיחין כו׳ כעין לקוטות כו׳ נ״ב אע״פ שגבי לקוטות מסקינן לעיל דאין פוסקין ממנו לשאר תבואה שאני התם דמן הלקוטות לא יבא שער תבואה אבל מן הבצים יעשו קדירות ומש״ה מן השאר של בצים חשבינן כאלו יש לו בצים ומן הבצים יכול לפסוק על קדירות ומה שאמר שהבצים לענין קדירות כעין לקוטות כו׳ לאו לענין היתר פסוק קאמרי אלא כלומר שהשער רחוק זה מזה ועיין שם ודו״ק:

אין פוסקין על הביצים של יוצר עד שיעשה דברי רבי מאיר. יש שגורסים ביצים (בחיריק) מלשון היגאה גמא בלא ביצה והוא כמו בארות חמר שהיוצר לוקח משם ועושה מלאכתו עוד שיעשו הביצית וההמר אין פוסקין אם לא יצא השער לקדרות ולמלאכת היוצר לפי שאין חושבין אותם כמי שיש לו ואף על פי שיש לו העפר מתוקן ויש שגורסים ביצים שעושין מן הטיט כמו ביצים עגולים ומניחין אותם על האבנים ועושין מהם המלאכה. הראב״ד ז״ל.

תימה לשמואל אמאי בעינן שיעשו משיש לו העפר בביתו נמי שרי. ואין לומר דחשיב נמי מחוסרי בידי שמים מה שצריך ליבש דהא באויר העולם יכול ליבשם דהא אמימר יהיב זוזי מכי עיילי עפרא. ופירש ריב״ן הואיל ואין לו אלא עפר לא קרינן ביה יש לו כמו בזבל בימות הגשמים לדברי חכמים הואיל ואינו נשיף כמאן דלית ליה דמי. הרא״ש ז״ל.

במה דברים אמורים בעפר לבן פירש רש״י ז״ל שאינו מצוי ולא חשיב שיש לו. ואם תאמר מכל מקום כיון שיש לו עפר לבן יפסוק עליו עד שלא נעשה ביצים. ויש לומר כיון דדמיו יקרים לא סמיך לוקח עד שיראנו ביצים מימר אמר שמא ימכרנו ביצים בדמים יקרים. הריטב״א.

אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בעפר לבן וכו׳. אף על פי שאין לזה יש לזה. פירוש ואין מקפידין זה על זה מלהלוות עפר זה לזה מפני שמצוי הרבה. באתריה דאמימר הוה עשיק עפרא פירוש לא היה מצוי כל כך. והא דאמר רבי יוסי אף על פי שאין לזה וכו׳ לא אמר אלא בעפר שיש ממנו רב ולא היו מקפידין מלהלות זה לזה אבל בפירות ושאר דברים לא אמר אלא אם כן יש לו או שיצא השער לפי שמקפידין זה על זה בהלואתם. ימות הגשמים איכא בינייהו שהם שעת הוצאת זבלים ורבנן בתראי לא שרו אלא בימות הגשמים דשכיחי זבלים ותנא קמא שרי כל ימות השנה. הראב״ד ז״ל.

והריטב״א ז״ל פירש וזה לשונו: ימות הגשמים איכא בינייהו. פירוש דתנא קמא שרי לפסוק עליו ואפילו בימות הגשמים דלא שכיח וכדקתני בהדיא ופוסק עליו כל ימות השנה ורבנן בתראי לא שרו לפסוק עליו אלא בימות החמה בלבד דשכיח ואדרבי יוסי קיימי דאסר אפילו בימות החמה כיון שאין לו זבל באשפה שלו ולטפויי על דרבי יוסי קאתו ולא לטפויי על תנא קמא. עד כאן. וכן פירש רש״י.

וכפר סיחין וחברותיהן אף על פי שאין לזה יש לזה. לפי מה שפירשתי בריש הזהב גבי בפרוטות בדמים דכל הני פסקי דשמעתין יש בהן ענינים דהוי כעין שער הלקוטות וכיוצא בה הכי הוי פירושו אף על פי שאין לזה ביצים יש לזה. משאנץ.

תוס׳ בד״ה וכפר שיחין כו׳ לפסוק לקדירות כשער מוכרי קדירות בזול שהבצים לענין קדירות כעין לקוטות למוכרי תבואה כו׳ עכ״ל דבריהם מגומגמים לכאורה אבל דבריהם מבוארים ע״פ מה שכתבו הרא״ש והטור בשם ר״י אהך דתנן היה הוא תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש דכיון דיש לו תבואה יכול לפסוק כשער הלקוטות אבל אינו יכול לפסוק פחות משער הלקוטות והא כו׳ דשאני הכא דמחסרא למידש ומידרי הלכך חשיב קצת כיש לו וקצת כאין לו עכ״ל הרא״ש ולאפוקי מפרש״י שפי׳ שם שפוסק עמו על הגדיש באיזה שער שירצה דחשיב כיש לו ועל דעת ר״י בעל התוס׳ סתמו דבריהם וכתבו לדמות דבחדא מתנייא פוסק על הגדיש כו׳ ועל הביצים דכמו דבפוסק על הגדיש אזלינן בתר שער הלקוטות ולא בפחות ממנו כשער שירצה משום דהוה קצת כיש לו וקצת כאין לו ה״נ הכא בפוסק עמו על הקדירות דמחוסר עיילי לאתונא ולשרוף פוסק עמו על שער הביצים ולא בפחות ממנו כמו שירצה משום דהוה נמי קצת כיש לו וקצת כאין לו וזה נראה לי ברור בדברי התוס׳ אבל מהרש״ל כתב בזה דברים אחרים אינם מענינו ואולי נעלם ממנו דברי הרא״ש והטור ודו״ק:

ז שנינו במשנה שפוסקים על הביצים של יוצר. תנו רבנן [שנו חכמים]: אין פוסקים על הביצים של יוצר עד שיעשו, כלומר, שהחימר יהיה כבר בצורת כדורים מגובלים, אלו דברי ר׳ מאיר. אמר ר׳ יוסי: במה דברים אמורים — בעפר לבן שהוא חימר משובח שעושים ממנו כלי חרס מובחרים, אבל בעפר שחור (חימר פשוט וגולמי), כגון של כפר חנניא וחברותיה, או של כפר שיחין וחברותיה — פוסקין מיד. ומדוע — אף על פי שאין לזה יש לזה, שעפר שחור מצוי תמיד לכל.

§ The mishna teaches that one may set a price for the clumps of clay prepared for use by a potter. The Sages taught: One may not set a price for the clumps of clay prepared for use by a potter until they are fully formed; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: In what case is this statement said? It is said with regard to white earth from which superior clay pottery is made, but with regard to the simple and inexpensive black earth, from which ordinary clay pottery is made, such as that of Kefar Ḥananya and its environs, or that of Kefar Shiḥin and its environs, one may set a price immediately, since even if this one does not have any in his possession, that one does have it, as black earth is a common commodity.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותראב״דספר הנראור זרועבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) אַמֵּימָר יָהֵיב זוּזֵי מִכִּי מְעַיְּילִי עַפְרָא כְּמַאן אִי כר׳כְּרַבִּי מֵאִיר הָאָמַר עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ אִי כְּרַבִּי יוֹסֵי הָאָמַר אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְזֶה יֵשׁ לְזֶה לְעוֹלָם כְּרַבִּי יוֹסֵי וּבְאַתְרֵיהּ דְּאַמֵּימָר עֲשִׁיק עַפְרָא אִי דִּמְעַיְּילִי עַפְרָא סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ וְיָהֵיב לְהוּ זוּזֵי וְאִי לָא לָא סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ.:

The Gemara relates: Ameimar gave money to a seller of clumps of clay only from the time that the clay was brought into his house. In accordance with whose opinion did he act? If he acted in accordance with the opinion of Rabbi Meir, doesn’t Rabbi Meir say that one may not set a price until they are fully formed, but there is no need to wait until the merchandise is delivered to his house? And if he acted in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, doesn’t Rabbi Yosei say that one may set a price at any time, as even though this one does not have any, that one does have it? The Gemara answers: Actually, he ruled in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, but in Ameimar’s locale earth suitable for making clay was scarce, so much so that even black clay was not common. Consequently, if the clay was brought into his house, he relied on this and gave the seller the money, but if not, he did not rely on it.

רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״דאור זרועבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך עשק

עשק – ^א(בבא מציעא נב.) עשיק לגביך ושוי לכריסך פי׳ כשאתה קונה מלבוש אם תקנה ביוקר לא תחוש אבל מאכל לא תקנה אלא בשוה (בבא מציעא עד.) באתריה דאמימר עשיק עפרא פי׳ היה יקר.

א. [טייער.]

מכי עיילי עפרא – משהכניס המוכר וצבר עפר בביתו ועפר שחור היה.

עשיק עפרא – יקר ואינו מצוי.

סמכא דעתיה – דכל אחד והחוזר יקבל מי שפרע.

לא סמכא דעתיה – דלמא לא משכח עפרא וליכא מי שפרע שהוא עצמו לא נסמך עליו אלא נתן על הספק.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי מעיילא עפרא סמכא דעתיה. פירוש ולא משום רבית נגעו בה אלא שלא היה רוצה ליתן מעותיו בכדי ולפי מה שפירשתי למעלה דאף לרבי יוסי אפשר דבעי עד שיעשו יש לפרש דלעולם סומך שיתן משלו ויעשנו ביצים ומכל מקום ליכא משום רבית כיון דאיכא למימר אף על פי שאין לזה דלא גרע ממי שאין לו כלל. ועוד שעשוי אדם להחליף עפר בביצים ולתת לו שכר טירחו ואף על זה הוא סומך. שיטה.

מסופר: אמימר יהיב זוזי מכי מעיילי עפרא [היה נותן כסף מזמן שהיו מכניסים את העפר, החימר, בביתו] ולא קודם לכן. ושואלים: כמאן [כשיטת מי] נהג? אי [אם] כשיטת ר׳ מאיר נהג — האמר [הרי אמר] עד שיעשו ודי בכך. ואי [ואם] כשיטת ר׳ יוסי נהג — האמר [הרי אמר] יתירה מזו: אף על פי שאין לזה יש לזה! ומשיבים: לעולם פסק כשיטת ר׳ יוסי, ואולם באתריה [במקומו] של אמימר עשיק עפרא [היה העפר נדיר], שאפילו עפר (חימר) שחור לא היה מצוי, ולכן, אי דמעיילי עפרא סמכא דעתיה ויהיב להו זוזי [אם מכניסים את העפר סומכת דעתו על כך ונותן להם כסף], ואי [ואם] לא — לא סמכא דעתיה [אין דעתו סומכת].

The Gemara relates: Ameimar gave money to a seller of clumps of clay only from the time that the clay was brought into his house. In accordance with whose opinion did he act? If he acted in accordance with the opinion of Rabbi Meir, doesn’t Rabbi Meir say that one may not set a price until they are fully formed, but there is no need to wait until the merchandise is delivered to his house? And if he acted in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, doesn’t Rabbi Yosei say that one may set a price at any time, as even though this one does not have any, that one does have it? The Gemara answers: Actually, he ruled in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, but in Ameimar’s locale earth suitable for making clay was scarce, so much so that even black clay was not common. Consequently, if the clay was brought into his house, he relied on this and gave the seller the money, but if not, he did not rely on it.

רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״דאור זרועבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) וּפוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַזֶּבֶל כׇּל יְמוֹת הַשָּׁנָה.: חֲכָמִים הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא אָמַר רָבָא

§ The mishna teaches that one may set a price with him for manure on any of the days of the year, and that Rabbi Yosei permitted this only if he already had a pile of manure in his dunghill, whereas the Rabbis permitted it in all cases. The Gemara asks: The statement of the Rabbis is identical to the statement of the first tanna, so what is the reason to repeat it? Rava said:

רי״ףראב״דאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ח שנינו במשנה שפוסק עמו על הזבל כל ימות השנה ור׳ יוסי מצריך שיהא לפחות זבל באשפתו, וחכמים מתירים. ועל כך שואלים: חכמים היינו [הרי הם זהים] לשיטת התנא קמא [הראשון], ומה טעם בחזרה על דברים שנאמרו? אמר רבא:

§ The mishna teaches that one may set a price with him for manure on any of the days of the year, and that Rabbi Yosei permitted this only if he already had a pile of manure in his dunghill, whereas the Rabbis permitted it in all cases. The Gemara asks: The statement of the Rabbis is identical to the statement of the first tanna, so what is the reason to repeat it? Rava said:

רי״ףראב״דאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון