(1) 
א״כ אִם כֵּן מִשֶּׁהָאִשֶּׁה יוֹלֶדֶת מַשְׁבַּחַת אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַוְּלָדוֹת כַּמָּה הֵן יָפִין וְנוֹתֵן לַבַּעַל אוְאִם אֵין לַהּ בַּעַל נוֹתֵן לְיוֹרְשָׁיו.
If so, the consequences would be absurd, as when a woman gives birth her value increases. Rather, the court appraises how much the offspring are worth, and the one liable for the damage gives that amount to the husband. And if she does not have a husband, e.g., her husband died, he gives the money to his heirs.
1. תיובתיה: דפוסים: תיובתא .
2. נמי: חסר בדפוסים.
3. איידי: ספה״ב, דפוסים. כ״י נ : ״אידי״. כ״י אוקספורד מארש 590 : ״אמרי״.
4. גיט מוסיף: ״דאמ׳ ליה״.
לימא תיהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה דאמר שוורים כי נתכוונו נמי לאשה פטורין מדמי ולדות. אמר לך רב אדא בר אהבה ה״ה אפי׳ תימא נתכוונו לאשה נמי פטורין מדמי ולדות. והאי דקתני שור שהיה מתכוין לחבירו איידי דבעי למתני סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו דהכי כתב קרא וכי ינצו אנשים ונגפו קתני רישא שור שהיה מתכוין לחבירו:
פסק רבינו יצחק אלפסי זצ״ל דהלכה כרב אדא בר אהבה דאמרי׳ לעיל בפ׳ שור שנגח ד׳ וה׳ כי אתא ר׳ חגא מדרומא אייתי מתניתא כוותיה דרב אדא בר אהבה ועוד דהא ר״פ כוותיה שייכא דאמר ר״פ שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות מ״ט דא״ל חמרתא מעברתא אזיקת מינאי דא״ק שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור. כלומר אע״ג דכי האי גוונא באשה פטור. בשפחה חייב משום דדמיא לחמור. וא״ת והא תנן בפרקין גבי בור נפל לתוכו עבד או אמה פטורים דאימעוט משור ולא אדם ולא אמרינן דלהוי כחמרתא. תריץ דהכא לא מיעט הכתוב שור מדמי ולדות אלא היכא שהולדות לבעל כדכתיב בעל האשה. אבל כאן ולדות לאדון כדכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה. ואתיא לה בגמגום דלפום מאי דפסקינן הילכתא כרב אדא בר אהבה. בעינא למימר הילכתא כר״ש בנתכוין להרוג זה והרג את זה דפטור. ובעינן נמי למימר דחייבי מיתות שוגגין ודבר אחר חייבים לשלם דה״ק ר״א ב״ה (אנשים). אנשים כי נתכוונו זה לזה אעפ״י שיש אסון באשה יענשו הא נתכוונו לאשה גופה לא יענשו. ולא שוורים דאפי׳ נתכוונו לאשה גופה נמי יענשו כתב בעל השור נקי דפטירי. ופי׳ רש״י זצ״ל דס״ל לר״א ב״ה כר״ש דס״ל בסנהדרין בפרק אלו הן הנשרפין נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה וחייב בממון. ולית ליה לתנא דבי חזקיה דאמר לא חלקתה בו בין מתכוין לשאין מתכוין לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון ולא יהיה אסון דקרא אחבירו קא דריש ליה אם אין אסון בחבירו אפי׳ יש אסון באשה וכיון דאנשים אפי׳ דיש אסון נמי מיענשי אישתכח דכי אימעט שוורים בין ביש אסון בין אין אסון עכ״ל. ותו דסתם לן תנא דלא כר״ש דתנן בפ׳ ארבעה וחמשה נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם פטור ודייקינן עלה הא נתכוין להרוג זה והרג את זה פטור. מיהו הא ל״ק דסתם בפ׳ שור שנגח ד׳ וה׳ ומחלוקת בפ׳ אלו הן הנשרפין והוה ליה סתם ואח״כ מחלוקת. מיהו אכתי קשיא ר״ש רבנן פליגי עליהו ושנאה בפ׳ אלו הן הנשרפין בלשון סתמא. ותו דהתם באלו הן הנשרפין אמר רבא האי תנא דחזקיה מפקיה מר׳ ומפקיה מרבנן דתנא דבי חזקיה מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לא חילקת בין שוגג למזיד בין מתכוין לשאינו מתכוין בין דרך עליה בין דרך ירידה לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג למזיד בין מתכוין לשאינו מתכוין בין דרך עליה ובין דרך ירידה לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון. מאי שאינו מתכוין אילימא שאינו מתכוין כלל היינו שוגג אלא פשיטא שאינו מתכוין לזה אלא לזה. וקתני לפוטרו ממון. ואי בר קטלא הוא מי איטריך למפטריה ממונא. אלא לאו ש״מ לאו בר קטלא הוא ולאו בר ממונא הוא מדקאמר מפקיה מר׳ ומפקיה מרבנן משמע דסבר דעיקר והילכתא היא דחייבי מיתות שוגגין ודבר אחר פטורי׳ מלשלם. והא אמרינן אביי ורבא דאמרי תרוייהו אנשים אין אסון באשה יענשו יש אסון באשה לא יענשו בדמי ולדות. ופירש״י דקלבד״מ א״כ סברי חייבי מיתות ב״ד שוגגין וד״א פטורין מלשלם דלדידהו נמי בנתכוין לזה והרג את זה חייב. ופ׳ אלו נערות אמר כי אתו רבין אמר חייבי מיתות שוגגין וד״א וחייבי מלקות שוגגין וד״א. ר״י אמר חייב ורשב״ל אמר פטור. ואמר רבא אי איכא למ״ד חייבי מיתות שוגגין חייבין והתני דבי חזקיה מכה אדם ומכה בהמה וכו׳ אלא כי אתא רבין אמר חייבי מיתות שוגגין כ״ע ל״פ דפטור. וכן המסקנא התם א״כ לית לן דר״ש ולית לן נמי חייבי מיתות שוגגין וד״א חייבים לשלם אלא פטורין מלשלם:
סימן רלג
ונראה בעיני דשפיר מצינן למימר דקיי״ל כר״ש דהא ר׳ קאי כוותיה וסבר דפטור ממיתה וחייב ממון דאמר בפ׳ אלו הן הנשרפין בשלמא לרבנן דאמרי נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב היינו דכתב כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ואמר ר״א במצות שבמיתה הכתוב מדבר וכתיב ואם אסון יהיה ונתת נפש תחת נפש. אלא לר״ש ונתת נפש תחת נפש מאי עביד ליה ממון וכדר׳ דתניא ר׳ אומר ונתת נפש תחת נפש כו׳ אתה אומר ממון או אינו אלא נפש ממש. נאמרה נתינה לממה ונאמרה נתינה למעלה מה למעלה ממון אף כאן ממון. אלמא ר׳ כר״ש ס״ל דלאו יחידאה הוא. ואמרינן בירושלמי בפ׳ אלו הן הנשרפין אמר רב ענן בבי ר׳ תניא אפילו נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור ותני ר׳ כר׳ נתן דתני בשם ר״נ היה עומד בצד העיסה של בני אדם ואמר לאחד מהן אני מתכוין אפילו מתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור. ומדקאמר ר׳ כר״נ ש״מ דר׳ נתן נמי כר״ש ס״ל דפטור ממיתה וחייב בממון דקיי״ל ר׳ נתן דיינא ונחית לעומקא דדינא. ואע״ג דרבא גופיה אית לי׳ דתנא דבי חזקיה בפ׳ אלו הן הנשרפין ובפ׳ אלו נערות.
סימן רלד
מ״מ נראה בעיני דהלכה כרב אדא בר אהבה דלית ליה לתנא דבי חזקיה דבתראה הוא דהאי רב אדא בר אהבה תלמידיה דרבא בפ׳ לא יחפור הוא ואתקיף ליה לאביי ורבא. ובפ׳ אלו הן הנחנקין פרכינן הניחא למ״ד דאית ליה תנא דבי חזקיה אלא למאן דלית ליה תנא רבי חזקיה הקישא ל״ל אלא לאו כ״ע הוא.
סימן רלה
[שם]
מתני׳ אדם שהי׳ מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות. לפום מאי דפסקי׳ הלכת׳ כרב אדא בר אהבה איירי מתניתין אפי׳ יש אסון באשה ממש.
מתני׳ אדם שהי׳ מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות. לפום מאי דפסקי׳ הלכת׳ כרב אדא בר אהבה איירי מתניתין אפי׳ יש אסון באשה ממש.
סימן רלו
ירוש׳ כתי׳ כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה אבא יוסי בן חנן אומר ממשמע שנא׳ יצאו ילדיה שומע אני שהיא הרה מה ת״ל הרה אלא שאם הכה על כף ידה על כף רגלה על ראשה ועל אחד מאבריה שמענו שהוא מיחייב ת״ל הרה מגיד שאינו חייב עד שיכה במקום עוברה. כאשר ישית עליו בעל האשה שומע אני אע״פ שאין ההריון שלו ת״ל הרה מגיד שאינו משלם אלא לבעל ההריון. ר׳ עקיבא שאל בא על אמו בא על אחותו אף הוא בעל ההריון ת״ל בעל את שראוי לקרותו בעל יצאו אלו שאינן ראוין לקרותן בעל. והואיל ואומטעינא את שראוי לקרותו בעל. לכאורה צריך לפרש הא דאמר שאין משלם אלא לבעל ההריון היינו כגון שהרה ממנו קודם שנישאת לזה שאז היה ראוי להיות בעל וקרינא ביה כאשר ישית עליו בעל האשה. אי נמי אפילו הרה ממנו תחת בעלה הואיל וראוי להיות בעלה אי הוה פנויה לאפוקי בא על אחותו ובא על אמו דאינם ראוים כלל לקרותן בעל. ותניא במכילתא ויצאו ילדיה מיעוט ולדות שנים ומנין שאפילו אחד ת״ל הרה מכל מקום:
סימן רלז
[שם]
כיצד משלמין דמי ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה. אמר רשב״ג א״כ משהאשה יולדת היא משבחת. אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותנין לבעל שהתורה זיכתה לו שנאמר בעל האשה אמרי האי דמי ולדות שבח ולדות מ״ל. אמר ר״י הכי נמי קאמר כיצד משלמין דמי ולדות ושבח ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה. וכמה היא יפה משילדה. ורשב״ג סבר שבח ולדות חולקין. כדתניא אמר רשב״ג וכי לא שהאשה יולדת משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום. אלא שמין נזק בפ״ע דהיינו כחש גופה מהמת המכה ונפחתה דמיה משהיתה ראויה לימכר כשהיא בריאה ריקנית ואינו משלם אלא כשאר חבלה והדין קצוב במס׳ כתובות בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו חלק אחד ובזמן שבגלוי לו שני חלקים. וצער שמין בפ״ע ושמין את הולדות כמה הן יפין ונותן כל דמיהן לבעל ושבח ולדות דהיינו פחת דמי נפח גופה מחמת ריקון הולד חולקין ומבכרת אין לה שבח ודמיה פחותין קודם לידה מלאחר לידה דמסוכנת היא. ורבנן דאמרי שבח ולדות נמי לבעל מ״ט דתניא ממשמע שנא׳ ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה איני יודע שהיא הרה מה ת״ל הרה לומר לך שבח ההריון לבעל. ורשב״ג האי הרה מאי דריש ביה. מיבעי ליה לכדתניא ראב״י אומר לעולם אינו חייב עד שיכנה כנגד ההריון:
כיצד משלמין דמי ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה. אמר רשב״ג א״כ משהאשה יולדת היא משבחת. אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותנין לבעל שהתורה זיכתה לו שנאמר בעל האשה אמרי האי דמי ולדות שבח ולדות מ״ל. אמר ר״י הכי נמי קאמר כיצד משלמין דמי ולדות ושבח ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה. וכמה היא יפה משילדה. ורשב״ג סבר שבח ולדות חולקין. כדתניא אמר רשב״ג וכי לא שהאשה יולדת משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום. אלא שמין נזק בפ״ע דהיינו כחש גופה מהמת המכה ונפחתה דמיה משהיתה ראויה לימכר כשהיא בריאה ריקנית ואינו משלם אלא כשאר חבלה והדין קצוב במס׳ כתובות בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו חלק אחד ובזמן שבגלוי לו שני חלקים. וצער שמין בפ״ע ושמין את הולדות כמה הן יפין ונותן כל דמיהן לבעל ושבח ולדות דהיינו פחת דמי נפח גופה מחמת ריקון הולד חולקין ומבכרת אין לה שבח ודמיה פחותין קודם לידה מלאחר לידה דמסוכנת היא. ורבנן דאמרי שבח ולדות נמי לבעל מ״ט דתניא ממשמע שנא׳ ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה איני יודע שהיא הרה מה ת״ל הרה לומר לך שבח ההריון לבעל. ורשב״ג האי הרה מאי דריש ביה. מיבעי ליה לכדתניא ראב״י אומר לעולם אינו חייב עד שיכנה כנגד ההריון:
סימן רלח
ונראה בעיני דהלכה כרשב״ג בשבח ולדות דחולקין הואיל וקאי ר״א כוותיה דקיי״ל משנת ר״א קב ונקי ואפילו בברייתא דההיא דפ׳ החולץ דאמרי׳ התם אביי סבר לה כשמואל דאמר הלכה כהילל ומוקי לה לראב״י אליבא דהילכתא כי היכי דלא תיקשי הילכתא אהילכתא. אלא אפילו בברייתא הלכה כראב״י:
סימן רלט
וקיי״ל נמי כוותיה דלא מיחייב עד שיכנה כנגד ההריון וכדאמר ר״פ לא תימא כנגד בית ההריון ממש. אלא כל היכא דסליק ביה שיחמא לולד לאפוקי יד ורגל. פי׳ רש״י זצ״ל שיחמא חמימות והיינו כנגר כל החלל. וההיא דהירוש׳ דקתני עד שיכה במקום עוברה כדפי׳ לעיל דילמא כל החלל הגוף קרי מקום עוברה למעוטי כל אבריה:
[שם]
מתני׳ שמין את הולדות כמה הן יפין ונותנין לבעל אין לה בעל נותנין ליורשין. היתה שפחה ונשתחררה או גיורת פטור. פירש״י זצ״ל כלומר היתה משוחררת נשואה לעבד משוחרר או גיורת נשואה לגר ואין להם בעלים שמתו פטור מדמי ולדות דהמחזיק בנכסי הגר שמת ואין לו יורשין זכה וזה קוד׳ לזכות במה שבידו והאי דנקט האי לישנא היתה שפחה ונשתחררה ולא נקט היתה משוחררת משום דע״כ כשאין לה בנים הימנו קאמר והיינו דקאמר היתה שפחה ונשתחררה דמשמע עתה מקרוב דעדיין לא היה לה בנים. וה״ה לישראלית הנשואה לגר ומת הגר דפטור רהא דמי ולדות לבעל. והאי דנקט שפחה וגיורת משום דסתם משוחררת נשואה למשוחרר וסתם גיורת לגר:
מתני׳ שמין את הולדות כמה הן יפין ונותנין לבעל אין לה בעל נותנין ליורשין. היתה שפחה ונשתחררה או גיורת פטור. פירש״י זצ״ל כלומר היתה משוחררת נשואה לעבד משוחרר או גיורת נשואה לגר ואין להם בעלים שמתו פטור מדמי ולדות דהמחזיק בנכסי הגר שמת ואין לו יורשין זכה וזה קוד׳ לזכות במה שבידו והאי דנקט האי לישנא היתה שפחה ונשתחררה ולא נקט היתה משוחררת משום דע״כ כשאין לה בנים הימנו קאמר והיינו דקאמר היתה שפחה ונשתחררה דמשמע עתה מקרוב דעדיין לא היה לה בנים. וה״ה לישראלית הנשואה לגר ומת הגר דפטור רהא דמי ולדות לבעל. והאי דנקט שפחה וגיורת משום דסתם משוחררת נשואה למשוחרר וסתם גיורת לגר:
סימן רמ
ורבינו יצחק בר אשר זצ״ל כתב ופירש שנתעברה בעודה שפחה דאין לבעלים בהם כלום. דשל ארון נינהו ועכשיו נשתחררה:
[שם]
אמר רבה לא שנו דפטור אלא שחבל בה בחיי הגר ומת הגר דכיון שחבל בה בחיי הגר זכה בהו גר וכיון דמת הגר זכה בהן מגר. אבל חבל בה אחר מיתת הגר זכיא בה איהי בגוייהו דהא ולדות נכסי בעל הן ומחייב לשלומי לה לדידה. אמר ר״ח מרי דיכי אטו ולדות צררי נינהו דזכיא בהו אלא איתיה לבעל זכו להו רחמנא ליתיה לבעל לא זכו להו רחמנא דחיוב אתי ליה בשעת חבלה והרי אין לו תובעין:
אמר רבה לא שנו דפטור אלא שחבל בה בחיי הגר ומת הגר דכיון שחבל בה בחיי הגר זכה בהו גר וכיון דמת הגר זכה בהן מגר. אבל חבל בה אחר מיתת הגר זכיא בה איהי בגוייהו דהא ולדות נכסי בעל הן ומחייב לשלומי לה לדידה. אמר ר״ח מרי דיכי אטו ולדות צררי נינהו דזכיא בהו אלא איתיה לבעל זכו להו רחמנא ליתיה לבעל לא זכו להו רחמנא דחיוב אתי ליה בשעת חבלה והרי אין לו תובעין:
סימן רמא
ונראה בעיני דהלכה כרבה. דכל רבה ורב יוסף הלכה כרבה לבר משדה ענין ומחצה:
אם כן תגיע לתוצאות תמוהות שהרי משהאשה יולדת משבחת ועולה ערכה. אלא שמין (מעריכים) את הולדות כמה הן יפין (שווים), ונותן לבעל. ואם אין לה בעל, וכגון שמת — נותן ליורשיו.
If so, the consequences would be absurd, as when a woman gives birth her value increases. Rather, the court appraises how much the offspring are worth, and the one liable for the damage gives that amount to the husband. And if she does not have a husband, e.g., her husband died, he gives the money to his heirs.
הכל
(2) הָיְתָה שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה אוֹ גִיּוֹרֶת פָּטוּר.:
If the pregnant woman was a Canaanite maidservant and then she was emancipated, or a convert, and she was married to an emancipated Canaanite slave or to a convert who died without any heirs, the one who caused the damage is exempt from pay-ing compensation for miscarried offspring. This is because this payment is made specifically to the husband, not to the woman.
If the pregnant woman was a Canaanite maidservant and then she was emancipated, or a convert, and she was married to an emancipated Canaanite slave or to a convert who died without any heirs, the one who caused the damage is exempt from pay-ing compensation for miscarried offspring. This is because this payment is made specifically to the husband, not to the woman.
היתה שפחה ונשתחררה – כלומר היתה משוחררת או גיורת נשואה לגר או לעבד משוחרר ואין לה בעל שמת פטור דהמחזיק בנכסי הגר שמת ואין לו יורשין זכה וזה קודם לזכות במה שבידו והאי דנקט האי לישנא היתה שפחה ונשתחררה ולא נקט היתה משוחררת משום דע״כ בשאין לה בנים הימנו קאמר והיינו דקאמר היתה שפחה ונשתחררה דמשמע עתה מקרוב דעדיין לא היו להם בנים והוא הדין נמי לישראלית הנשואה לגר ומת הגר דפטור דהא דמי ולדות לבעל והאי דנקט שפחה וגיורת משום דסתם שפחה משוחררת נשואה למשוחרר וסתם גיורת לגר.
היתה זו האשה המעוברת שפחה ונשתחררה, או גיורת, והיתה נשואה לגר או לעבד משוחרר, ומת הבעל, ואין לו יורשים כלל — הרי זה פטור מתשלום דמי ולדות, שכן אין תשלום זה ניתן לאשה אלא לבעלה דווקא.
If the pregnant woman was a Canaanite maidservant and then she was emancipated, or a convert, and she was married to an emancipated Canaanite slave or to a convert who died without any heirs, the one who caused the damage is exempt from pay-ing compensation for miscarried offspring. This is because this payment is made specifically to the husband, not to the woman.
הכל
(3) גמ׳ גְּמָרָא : טַעְמָא דְּמִתְכַּוֵּין לַחֲבֵירוֹ הָא מִתְכַּוֵּין לָאִשָּׁה מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה דְּאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה שְׁוָורִים שֶׁנִּתְכַּוְּונוּ לָאִשָּׁה פְּטוּרִים מִדְּמֵי וְלָדוֹת.
GEMARA: The first clause of the mishna indicates that the reason the owner is exempt from paying compensation for the offspring when an ox unintentionally gores a pregnant woman is specifically that it was intending to gore another ox. By inference, if it was intending to gore the woman, the owner pays compensation for miscarried offspring. Shall we say that this should be a conclusive refutation of the opinion of Rav Adda bar Ahava, as Rav Adda bar Ahava says: With regard to oxen that intended to gore a woman and then did so, the owners are exempt from paying compensation for miscarried offspring?
GEMARA: The first clause of the mishna indicates that the reason the owner is exempt from paying compensation for the offspring when an ox unintentionally gores a pregnant woman is specifically that it was intending to gore another ox. By inference, if it was intending to gore the woman, the owner pays compensation for miscarried offspring. Shall we say that this should be a conclusive refutation of the opinion of Rav Adda bar Ahava, as Rav Adda bar Ahava says: With regard to oxen that intended to gore a woman and then did so, the owners are exempt from paying compensation for miscarried offspring?
לימא תיהוי תיובתיה דרב אדה בר אהבה דאמר רב אדה בר אהבה שוורים שנתכוונו לאשה גופה פטורין מדמי ולדות – פירוש: הכי אמרן לעיל בשוורים תמין דהכי דריש רב אדה אנשים כי נתכונו לאשה פטורים ולא שוורים דאפילו נתכוונו לאשה חייבים ואיצטריך למיכתב ובעל השור נקי למיפטר תמין אבל מועדין חייבין.1 וכי היכי דמועדין הן חייבין אף על גב דנתכוונו לאשה ומתני׳ מחייבת בכונה ואינה מחלקת בין תם למועד כי אם בין שור לאדם שהשור פטור ואדם חייב ודוקא שלא בכוונה פטור השור הא בכונה חייב כל שור בין תם בין מועד וקשיא לרב אדה דפטר התמין אפילו בכוונה והוא הדין דקשיא אליבא דרבנן דפטרי שוורים לגמרי בין תמין בין מועדין אלא הייתי אומר עד כאן לא פטרי אלא שלא בכונה אבל בכונה מחייבי להכי מקשה לרב אדה דאשכחן בפירוש דפטר אפילו בכוונה התמין.
1. כן הושלם בדפוסים. בכ״י ששון 557, ירושלים 131 חסר: ״חייבין״.
הא דאמרינן לימא תהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה דאמר שוורים שנתכוונו לאשה פטורים, לאו למימרא דאביי ורבא אית להו דשוורים שנתכוונו לאשה חייבים אלא משום דרב אדא אמרה בהדיא אקשינן עליה אבל אביי ורבא לא שמעינן להו דאמרי בהדיא פטורין ולא חייבין ולא אקשינן עלייהו דלא ידעינן מאי קאמרי בהא. כנ״ל.
לימא תהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה וכו׳. לאו למימר דאביי ורבא אית להו דשוורים שנתכוונו לאשה חייבין אלא משום דרב אדא אמרה בהדיא אקשינן עליו אבל אביי ורבא לא שמעינן להו דאמרו בהדיא פטורים ולא חייבים ולא אקשינן עלייהו דלא ידעינן אמאי קאמרי בהא. הרשב״א ז״ל.
והתוספות חולקים לעיל בפרק ארבעה וחמשה דיבור המתחיל בכוונה תליא מילתא וכו׳ עיין שם. והאריכו המפרשים שם עיין שם.
לימא תיהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה. עיין בתוספות דף מ״ג בד״ה בכוונה תליא מלתא ובמ״ש בסוגיא הנזכר באריכות:
א גמרא שנינו במשנה שאם היה השור מתכוון לנגוח שור אחר ונגח את האשה — פטור מדמי ולדות. ומדייקים מכאן: טעמא [הטעם, דווקא] שמתכוין לחבירו — פטור, הא [הרי] אם היה השור מתכוין לאשה — משלם אף דמי ולדות. לימא תיהוי תיובתא [האם נאמר שתהיה זו קושיה חמורה] על רב אדא בר אהבה, שאמר רב אדא בר אהבה: שוורים שנתכוונו לנגוח את האשה — פטורים מדמי ולדות?
GEMARA: The first clause of the mishna indicates that the reason the owner is exempt from paying compensation for the offspring when an ox unintentionally gores a pregnant woman is specifically that it was intending to gore another ox. By inference, if it was intending to gore the woman, the owner pays compensation for miscarried offspring. Shall we say that this should be a conclusive refutation of the opinion of Rav Adda bar Ahava, as Rav Adda bar Ahava says: With regard to oxen that intended to gore a woman and then did so, the owners are exempt from paying compensation for miscarried offspring?
הכל
(4) אָמַר לְךָ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הוּא הַדִּין בדאפי׳ דַּאֲפִילּוּ נִתְכַּוְּונוּ לָאִשָּׁה נָמֵי פְּטוּרִים מִדְּמֵי וְלָדוֹת וְהָא דְּקָתָנֵי שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּין לַחֲבֵירוֹ אַיְּידֵי דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנָא סֵיפָא אָדָם שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּין לַחֲבֵירוֹ דְּהָכִי כְּתִיב קְרָא קָתָנֵי רֵישָׁא נָמֵי שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּין לַחֲבֵירוֹ.
The Gemara answers that Rav Adda bar Ahava could have said to you: The same is true, that even if the oxen intended to gore the woman, the owners are also exempt from paying compensation for miscarried offspring. As for that which is taught in the mishna: An ox that was intending to gore another ox, it is taught this way since it wants to teach the latter clause: A person that was intending to injure another person, as this case is written explicitly in the verse: “And if men struggle and hurt a pregnant woman and her offspring emerge” (Exodus 21:22). In the case in the verse, the assailant intended to injure another person but injured the woman instead. Therefore, the mishna also teaches the first clause in that style: An ox that was intending to gore another ox.
The Gemara answers that Rav Adda bar Ahava could have said to you: The same is true, that even if the oxen intended to gore the woman, the owners are also exempt from paying compensation for miscarried offspring. As for that which is taught in the mishna: An ox that was intending to gore another ox, it is taught this way since it wants to teach the latter clause: A person that was intending to injure another person, as this case is written explicitly in the verse: “And if men struggle and hurt a pregnant woman and her offspring emerge” (Exodus 21:22). In the case in the verse, the assailant intended to injure another person but injured the woman instead. Therefore, the mishna also teaches the first clause in that style: An ox that was intending to gore another ox.
ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רב אדא בר אהבה בתשובה על כך: הוא הדין שאפילו נתכוונו לאשה נמי [גם כן] פטורים מדמי ולדות, והא דקתני [וזה ששנה] שור שהיה מתכוין לחבירו, טעם הדבר הוא: איידי דקא בעי למיתנא סיפא [מתוך שרצה לשנות בסוף, בהמשך המשנה] ״אדם שהיה מתכוין לחבירו״, דהכי כתיב קרא [שכך נאמר בכתוב] במפורש: ״כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה״ (שמות כא, כב), והרי זה מקרה של המתכוון לחבירו והכה את האשה, קתני רישא נמי [שנה בתחילה גם כן] בדומה לכך: שור שהיה מתכוין לחבירו.
The Gemara answers that Rav Adda bar Ahava could have said to you: The same is true, that even if the oxen intended to gore the woman, the owners are also exempt from paying compensation for miscarried offspring. As for that which is taught in the mishna: An ox that was intending to gore another ox, it is taught this way since it wants to teach the latter clause: A person that was intending to injure another person, as this case is written explicitly in the verse: “And if men struggle and hurt a pregnant woman and her offspring emerge” (Exodus 21:22). In the case in the verse, the assailant intended to injure another person but injured the woman instead. Therefore, the mishna also teaches the first clause in that style: An ox that was intending to gore another ox.
הכל
(5) אָמַר רַב פָּפָּא גשׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַשִּׁפְחָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת מַאי טַעְמָא חֲמָרְתָּא מְעַבַּרְתָּא בְּעָלְמָא הוּא דְּאַזֵּיק דְּאָמַר קְרָא {בראשית כ״ב:ה׳} שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר.:
Rav Pappa says: In the case of an ox that gored a Canaanite maidservant, and her offspring emerged due to miscarriage, the owner pays compensation for miscarried offspring. What is the reason? The ox injured a mere pregnant donkey. With regard to the matter of compensation for offspring, who would be the property of the master were they to be born, a Canaanite slave is considered property of the master. As the verse states that Abraham addressed Eliezer, who was a Canaanite, by saying: “You remain here with [im] the donkey” (Genesis 22:5), on which the Sages expound that he was alluding to the idea that Eliezer is of a people [am] that is similar to a donkey. Therefore, the case of an ox goring a Canaanite maidservant is not included in the Torah’s exemption from paying compensation for miscarried offspring.
Rav Pappa says: In the case of an ox that gored a Canaanite maidservant, and her offspring emerged due to miscarriage, the owner pays compensation for miscarried offspring. What is the reason? The ox injured a mere pregnant donkey. With regard to the matter of compensation for offspring, who would be the property of the master were they to be born, a Canaanite slave is considered property of the master. As the verse states that Abraham addressed Eliezer, who was a Canaanite, by saying: “You remain here with [im] the donkey” (Genesis 22:5), on which the Sages expound that he was alluding to the idea that Eliezer is of a people [am] that is similar to a donkey. Therefore, the case of an ox goring a Canaanite maidservant is not included in the Torah’s exemption from paying compensation for miscarried offspring.
חמרתא מעברתא כו׳ – וא״ת הא גבי בור תנן בשלהי פרקין נפל לתוכו עבד או אמה פטור ולא אמרינן דהוי כחמרתא מעברתא ולא נמעטיה משור ולא אדם וי״ל דהכא לא מיעט הכתוב שור בדמי ולדות אלא במקום שהולדות של בעל כדכתי׳ בעל האשה אבל כאן הולדות לאדון דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה.
אמ׳ רב פפא שור שנגח את השפחה וכול׳ – מאי טעמא חמארא מעברתא הוא דאזיק, פיר׳ דכיון לבהמה דמיא דכתיב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור, לפיכך משלם דמי ולדות כי שור שהיה מתכוין לחבירו הוא הא אדם היא לא היה משלם כלום מדמי ולדות. עד הנה מדברי רב״ס ז״ל.
ר״ח ז״ל: אדם שהיה מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות, כיצד משלם שמין האשה כמה היתה יפה כול׳. ואקשינן אמתניתין האי דמי ולדות ושבח ולדות הוא דהא שמין אותה כאשה שכבר ילדה ולדה עמה, אמ׳ רב יהודה אין והכי קאמ׳ כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות שמין את האשה כמה היתה יפה. האי דאמרינן מאי קאמ׳, לפרושי דברי רבן שמעון בן גמליאל1, אמ׳ רבה הכי קתני וכי אשה משבחת קודם שתלד, אדרבה אינה משבחת אלא אחר שתלד דאיפריקא לה מסכנת לידה2 כול׳, תניא כוותיה רבא אמ׳ הכי קתאני וכי אשה למי שיולדת משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום אלא שמין כול׳, תניא כוותיה אמ׳ רבן שמעון בן גמליאל וכי אשה למי שיולדת משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום, אלא שמין נזק וצער כי חבלא דעלמא ונותן לאשה, ודמי ולדות לבעל ושבח ולדות חולקין, ואקשינן דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל ומשנינן הא דתני אין לה שבח במבכרת דאית לה צער והא דתני יש לה שבח בשילדה כבר דלית לה צער ויש לה שבח3, פיר׳ כל היכא דסליק בולד, שיחמא הוא מקום החלל לאפוקי ידיה ורגליה. עד הנה מדברי ר״ח ז״ל.
רב״ס ז״ל: כיצד משלם דמי ולדות וכול׳ – פיר׳ שמין את האשה כמה היתה שווה בעובריה בבטנה וכמה שווה עכשיו בלא עובר ומה שיש ביניהן נותנין לבעל, ואקשינן היא שומא דמי ולדות ושבח ולדות הוא דהאשה כשהיא מעוברת היא משובחת דעושה פרי ועכשיו הנה לוקחין ממנו שבח שהיא מתעברת ודמי הולדות, ואמאי קתאני כיצד שמין את הולדות, אמ׳ רב יהודה הכי קתאני כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות שמין את האשה כמה היתה שווה עד שלא ילדה וכמה היא שווה משילדה. אמ׳ רבן שמעון בן גמליאל וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מאחר שתלד והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד דאיפרקא לה מסכנת לידה והוחזקה דמתעברת ויולדת4, אלא שמין את הולדות עצמן ונותנין לבעל. תניא נמי הכי כדתריץ רבא אמ׳ רבן שמעון בן גמליאל וכי אשה משבחת קודם שתלד כול׳ רבא אמ׳ הכי קתני וכי אשה למי שיולדת, פיר׳ הבעל משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל, ושבח ולדות מה שיש בין אשה מועדת שמתעברת ובין שאינה מועדת חולקין הבעל והאשה. תניא נמי הכי אמ׳ רבן שמעון בן גמליאל אלא שמין נזק בפני עצמו וצער בפני עצמו ונותן לאשה ושמין את הולדות ונותנין לבעל ושבח ולדות חולקין פיר׳ הבעל והאשה. ואקשינן מדרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל התם תני שמין את הולדות בלבד דאלמא ליכא שבח ולדות והכא תני שבח ולדות חולקין דאלמא איכא שבח ולדות, ופרקינן לא קשיא הא דתניא איכא שבח ולדות במבכרת5 שעדיין לא ילדה לעולם אלא זה היה תחלת עובר דאיכא שבח דנפקא לה מתורת עקרה ומפלת נפלים, וההיא דתניא ליכא שבח ולדות בשאינן אותן ולדות תחילת עובר אלא כבר ילדה פעמים אחרים והויא לה ידועה, בכי האי גונא והשתא ליכא שבח ולדות. עד הנה מדברי רב״ס ז״ל.
1. עי׳ מה שפי׳ רש״י בזה ד״ה מאי קאמר.
2. מבואר מדבריו דטעמא דאחר שתילד משבחת הוא משום דניצלה מסכנת הלידה.
3. אתא לפרש איזה ברייתא איירי במבכרת, ועי׳ בזה ברש״י ובשיטות הקדמונים.
4. רבינו הוסיף טעמא אמאי משתלד משבחת דהוחזקה ליולדת.
5. רבינו פי׳ אופן תי׳ הגמ׳ באופן אחר, מכפי שפי׳ לעיל משמיה דהר״ח, ונראה דה״ט דאזיל לשיטתיה דטעמא דמשתלד משבחת הוא משום דהוחזקה ליולדת ואינה מפלת, ולהכי לפי״ז איכא נמי חילוק השתא גבי השבח, והר״ח אזיל לשיטתיה כמו שפי׳ התם, ודו״ק.
דאמר קרא שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור. וא״ת אפילו בבור לחייב כשור וחמור, יש לומר דלא היא דהתם שור וחמור דוקא קאמר קרא, אבל הכא לא פטרה תורה שוורים מולדות אלא בכעין מה שכתוב כאשר ישית עליו בעל האשה כלומר שחייב לתת לבעל האשה אבל הכא שאינו לבעל אלא לאדון הרי הוא כשאר ניזקין וכאלו הזיק חמורה מעוברת. ואי נמי יש לומר דלגבי בור פטור אפילו אשפחה ואעבד מדכתיב והמת יהיה לו יצא זה שאסור בהנאה, ואפילו תמצא לומר דעבד ושפחה שלא טבלו שמתו מותרין בהנאה מכל מקום הא כתיב שור ולא אדם והמת יהיה לו למעט ישראל ועבד ושפחה שטבלו שאסורין בהנאה, ושור ולא אדם למעט אפילו עבד נכרי.
מאי טעמא חמרתא מעוברת וכו׳. פירוש לאו למימרא דעבד לאו בכלל אדם דהא לקמן אמרינן דעבד בבור פטור מדדרשינן שור ולא אדם. ואפשר דגבי שור אפילו עבדים ממעטינן אבל גבי לישנא דאדם עבדים לא מיקרי אדם. וליתא אלא כמו שתירצו בתוספות.
חמרתא מעברתא וכו׳. לקושיית התוספות תירץ הרשב״א ז״ל דלגבי בור פטור אפילו השפחה והעבד מדכתיב והמת יהיה לו יצא זה שאסור בהנאה ואפילו אם תמצי לומר דעבד ושפחה שלא טבלו מותרין בהנאה מכל מקום הא כתיב שור ולא אדם והמת יהיה לו למעט ישראל ועבד ושפחה שטבלו שאסורים בהנאה ושור ולא אדם למעט אפילו עבד נכרי. ע״כ.
והרא״ה ז״ל כתב וז״ל מאי טעמא חמרתא מעוברת וכו׳. פירוש לאו למימרא דעבד לאו בכלל אדם דהא לקמן אמרינן דעבד בבור פטור מדדרשינן שור ולא אדם. ואפשר דגבי שור אפילו עבדים ממעטינן אבל גבי לישנא דאדם עבדים לא מיקרי אדם. וליתא אלא כמו שתירצו בתוספות. ע״כ.
וכן תירץ הר״ר ישעיה ז״ל וזה לשונו חמרתא מעברתא ומכל מקום לא חמור ממש חשבינן להו דהא לקמן גבי בור נפל לתוכו עבד או אמה פטור דכתיב שור ולא אדם אלמא כאדם חשבינן להו. אלא הכי פירושו לגבי ולדות כחמרתא חשיבי דהא דפטר רחמנא אנשים ולא שוורים מדמי ולדות הני מילי לגבי בעל האשה כדכתיב כאשר ישית עליו בעל האשה אבל בולד שפחה שהם דומין כולד חמורו בהא לא פטר קרא. ע״כ.
וכתב הר״א מגרמישא ז״ל וז״ל חמרתא מעברתא. לפירוש התוספות הכי פירושו אזקתא מינאי וכיון דתשלומין שלו ולא לבעל אם כן מיעוט דאנשים ולא שוורים או נקי לא קאי עלה. ע״כ.
שבח ולדות מיבעי ליה דבהאי שומא שבח ולדות נמי איכא. תו מסתבר דפשיטא ליה מילתא דדמי ולדות אי אפשר לשום אותן על גבי אמן אלא בפני עצמן לרבן שמעון בן גמליאל מיהת דהא לרבן שמעון בן גמליאל איהי טפי שויא כי לא מיעברא וכיון דכן מדרבן שמעון בן גמליאל נשמע לרבנן. ודין הוא דבשלמא בעלמא גבי פרה דהיא גופה ממון איכא למימר דשיימינן ולדות אגבה אבל אשה דלית בה דין ממון לא. והיינו דלא חשיב לה רבא לעיל בריש פירקין בהדי אידך. והשתא דאתינן להכי מתניתין דתני דשיימינן אגבה דאשה ודאי בשבח בלחוד ואם כן היכי פתח בדמי ולדות וסיים בשבח. הכי נמי קאמר כיצד וכו׳ כלומר אינו משלם דמי ולדות בלבד אלא עם שבח ולדות ששמין האשה כמה היתה יפה וכמה היא יפה אבל דמי ולדות לא פירוש דהנהו פשיטא ודאי דשומתן בפני עצמן. והלכתא כרבנן דשבח ולדות כולו לבעל ואפילו גרושה ואפילו שמין אותו על גבה ונזק וצער לאשה לעולם ושבח דבעל במקום מעשה ידיה ובושת שקיל ביה נמי כדאיתא בכתובות. ואף על גב דאמרינן לעיל דכולי עלמא דפיטמה כוליה לבעל פרה ולא לבעל ולד אליבא דרבנן שאני הכא דגזרת הכתוב היא ואפילו לרבן שמעון בן גמליאל דאית ליה גבי אשה דחולקין אפשר לומר דשאני שבח ולדות דשייך בהו בעל ודאי מה שאין כן בבעל ולד דפרה. הרא״ה ז״ל.
ותלמיד הר״פ ז״ל כתב וז״ל תימה לרב פפא דאמר לעיל נפחה לבעל הפרה מאי שנא משבח ולדות דאמרינן הכא לרבנן דהוי כוליה לבעל ורבן שמעון בן גמליאל נמי מודה דפלגא מיהא שקיל. וי״ל דלא דמי דלעיל גבי פרה היה יכול בעל הפרה למכור פרתו כל זמן שירצה בלא הולד ונמצא משתכר כל שבח הנפח דהאיך שבח הולד ואם כן הפסיד המזיק כל זה אבל הכא גבי אשה שאינה עומדת למכור דאינה יכולה למכור את עצמה להכי הדין נותן שיהא שבח ולדות כוליה לבעל ולרבן שמעון בן גמליאל פלגא. ע״כ.
והרב המאירי ז״ל כתב וזה לשונו ומקשינן שבח ולדות מיבעיא ליה שזה אינו דמי ולדות אלא שבח ולדות. ומפרשי לשון המשנה ששני תשלומין יש בענין ולדות והם דמי ולדות ושבח ולדות ודמי ולדות לא שאל בהן האיך נישומין אלא שהם נישומין כמה שאדם מוצא בהן בפני עצמן בעוד שלא נולדו ולא שנישום אותם על גב האם כפרה מעוברת. ויש אומרים שמין כמה אדם רוצה ליתן אלו היתה שפחתו שלא תפיל וימותו הולדות אבל שבח ולדות שאל האיך נישומין ושבח ולדות הוא שבח הבא לאשה מחמת ולדות שהיא נראית בעלת איברים מצד העיבור ונמכרה ביותר ומתוך כך שמין אותה כמה היתה יפה בשביל ולדות הללו עד שלא ילדה וכמה נפחתה מאותו שבח כשילדה ואף על פי שאותו עילוי כבר היה עתיד לילד אף על פי כן שמין אותו לאותו זמן הראוי לעמוד ואין זה נקרא נזק. וגדולי המפרשים פירשו שאף הולדות על דרך זו הם נישומין כמו שאמרו בפרה וגורסין בכאן שבח ולדות נמי שמין את האשה וכו׳ וכמו שהתבאר בפרה ופירשו ששתי שומות הן ששמין כן לולדות ולשבח האשה. ומכל מקום נמצאו בזה דמי ולדות ושבח ונזק וצער ושבת בושת וריפוי. ע״כ. וכבר האריכו בזה לעיל התוספות והמפרשים ז״ל.
בד״ה חמרתא מעברתא כו׳ אלא במקום שהולדות של בעל כו׳ אבל כאן הולדות לאדון דכתיב האשה וגו׳ עכ״ל ק״ק לפי זה ל״ל לאתויי כלל הכא קרא דשבו לכם וגו׳ ואי טעמא דקרא דהאשה וילדיה וגו׳ בעי למימר אין לו מקום כאן:
בתוס׳ בד״ה חמרתא מעברתא וכו׳ וי״ל דהכא לא מיעט הכתוב וכו׳ אבל כאן הוולדות לאדון כו׳ עכ״ל. והקשה מהרש״א א״כ אמאי מייתי בגמרא האי מלתא דשבו לכם וכו׳ עכ״ל בקיצור. ונלע״ד דלק״מ דנהי דלא שייכי שפחה בהאי מיעוטא דשוורים מדמי וולדות מ״מ מהיכא תיתי לחייבו כיון דלא אשכחן בשוורים דמי וולדות ועוד דאדרבא אפילו באדם שהכה שפחה מעוברת יש לפטור מדמי וולדות כיון דלא שייכי הוולדות לבעל האשה ומכ״ש בשור לכך מייתי דחמרתא בעלמא אזיק דכתיב שבו לכם פה עם החמור וא״כ אע״ג דלא שייכי בהני קראי דדמי וולדות מ״מ חייב כמו בוולד החמור דפשיט לן שהוא חייב בין אדם בין שור שהזיק כנ״ל ברור וק״ל:
ועוד בענין זה של דין שור בדמי ולדות, אמר רב פפא: שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה — משלם דמי ולדות. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? חמרתא מעברתא בעלמא [אתון מעוברת סתם] הוא דאזיק [שהזיק], שאמר קרא [הכתוב] לגבי העבדים: ״שבו לכם פה עם החמור״ (בראשית כב,ה), ודרשו: עם הדומה לחמור ואין זה בכלל הפרשה האמורה בתורה שנתמעט בה שור מתשלום דמי ולדות.
Rav Pappa says: In the case of an ox that gored a Canaanite maidservant, and her offspring emerged due to miscarriage, the owner pays compensation for miscarried offspring. What is the reason? The ox injured a mere pregnant donkey. With regard to the matter of compensation for offspring, who would be the property of the master were they to be born, a Canaanite slave is considered property of the master. As the verse states that Abraham addressed Eliezer, who was a Canaanite, by saying: “You remain here with [im] the donkey” (Genesis 22:5), on which the Sages expound that he was alluding to the idea that Eliezer is of a people [am] that is similar to a donkey. Therefore, the case of an ox goring a Canaanite maidservant is not included in the Torah’s exemption from paying compensation for miscarried offspring.
הכל
(6) כֵּיצַד מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת.: דְּמֵי וְלָדוֹת שְׁבַח וְלָדוֹת מִיבְּעֵי לֵיהּ הָכִי נָמֵי קָאָמַר כֵּיצַד מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת וּשְׁבַח וְלָדוֹת שָׁמִין אֶת הָאִשָּׁה כַּמָּה הִיא יָפָה עַד שֶׁלֹּא יָלָדָה וְכַמָּה הִיא יָפָה מִשֶּׁיָּלָדָה.:
§ The mishna teaches: How does he pay compensation for miscarried offspring? The court appraises how much the value of the woman increased due to the offspring. The Gemara asks: Would this be a correct interpretation of the term: Compensation for miscarried offspring? If this is how the sum is calculated, the mishna should have stated: How does he pay the increase in value due to the offspring? The Gemara answers: That is also what the tanna is saying: How does he pay compensation for miscarried offspring and the increase in value due to the offspring? In other words, apart from evaluating the compensation for the miscarried offspring, the court also appraises the value of the woman before giving birth and her value after giving birth.
§ The mishna teaches: How does he pay compensation for miscarried offspring? The court appraises how much the value of the woman increased due to the offspring. The Gemara asks: Would this be a correct interpretation of the term: Compensation for miscarried offspring? If this is how the sum is calculated, the mishna should have stated: How does he pay the increase in value due to the offspring? The Gemara answers: That is also what the tanna is saying: How does he pay compensation for miscarried offspring and the increase in value due to the offspring? In other words, apart from evaluating the compensation for the miscarried offspring, the court also appraises the value of the woman before giving birth and her value after giving birth.
דמי ולדות שבח ולדות הוא – דקתני שמין את האשה כו׳ ויש בכלל שומא זו דמי ולדות ובמה שהאשה נראית משובחת ובעלת אברים מפני העובר ודמיה יקרין.
ה״נ קאמר כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות – שהן משביחין את האשה.
שמין את האשה – כמה האשה יפה בשביל ולדות הללו עד שלא ילדה וכמה היא יפה עכשיו כשנתרוקנה ונפחתו דמיה ונותן לבעל ונזקה של אשה אינו בכלל שומא זו דאין כאן אלא פחת ריקון העובר אבל כחש גופה מחמת המכה ונפחתו דמיה משהיתה ראויה לימכר כשהיתה בריאה ריקנית הוא נזק ואינו של בעל אלא כשאר חבלה הוא והדין קצוב בכתובות (דף סה:) בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו אחד ובזמן שבגלוי לו ב׳ חלקים כו׳.
כיצד משלם דמי ולדות שמין את האשה וכו׳, הא דמי ולדות, שבח ולדות הוא – כי שבח האשה אנו שמין כמה היתה יפה בשביל הולדות. וקשיא לי, בדמי הולדות נמי הכי בעי למשימינהו, דהא בית סאה באותו שדה תנן, וכן בפרה מעוברת שמין ולד על גב פרה, משום דא״ל פרה מעוברתא אזיק מינך פרה מעברתא שיימנא לך. ויש ספרים שכתוב בהן: האי דמי ולדות שבח ולדות נמי שיימינן. כלומר, בזו השומא שאנו שמין כמה האשה יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה, יש בכלל שומא זו שבח האשה עצמה. ועוד, מדקאמר רשב״ג אם כן משהאשה יולדת משבחת וכו׳, אלמא תנא קמא בשבח ולדות נמי מיירי. וזה הלשון עיקר.
פיסקא: כיצד משלם דמי ולדות כול׳ – אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותנין לבעל – פירוש: ואין זה דומה למזיק פרה מעוברת דאמרן לעיל דאין שמין לולד בפני עצמו אלא שמין לולד על גבי פרה דהתם ולד ופרה הכל דידיה אבל הכא גוף האשה לאו דידיה הוא והילכך שמין אותן בפני עצמן.
שבח ולדות מיבעי ליה דבהאי שומא שבח ולדות נמי איכא. תו מסתבר דפשיטא ליה מילתא דדמי ולדות אי אפשר לשום אותן על גבי אמן אלא בפני עצמן לרבן שמעון בן גמליאל מיהת דהא לרבן שמעון בן גמליאל איהי טפי שויא כי לא מיעברא וכיון דכן מדרבן שמעון בן גמליאל נשמע לרבנן. ודין הוא דבשלמא בעלמא גבי פרה דהיא גופה ממון איכא למימר דשיימינן ולדות אגבה אבל אשה דלית בה דין ממון לא. והיינו דלא חשיב לה רבא לעיל בריש פירקין בהדי אידך. והשתא דאתינן להכי מתניתין דתני דשיימינן אגבה דאשה ודאי בשבח בלחוד ואם כן היכי פתח בדמי ולדות וסיים בשבח. הכי נמי קאמר כיצד וכו׳ כלומר אינו משלם דמי ולדות בלבד אלא עם שבח ולדות ששמין האשה כמה היתה יפה וכמה היא יפה אבל דמי ולדות לא פירוש דהנהו פשיטא ודאי דשומתן בפני עצמן. והלכתא כרבנן דשבח ולדות כולו לבעל ואפילו גרושה ואפילו שמין אותו על גבה ונזק וצער לאשה לעולם ושבח דבעל במקום מעשה ידיה ובושת שקיל ביה נמי כדאיתא בכתובות. ואף על גב דאמרינן לעיל דכולי עלמא דפיטמה כוליה לבעל פרה ולא לבעל ולד אליבא דרבנן שאני הכא דגזרת הכתוב היא ואפילו לרבן שמעון בן גמליאל דאית ליה גבי אשה דחולקין אפשר לומר דשאני שבח ולדות דשייך בהו בעל ודאי מה שאין כן בבעל ולד דפרה.
ב שנינו במשנה: כיצד משלם דמי ולדות — שמין את האשה כמה עלה ערכה ושבחה בגלל הוולדות. ותוהים: וכי מדובר פה בהערכה של דמי ולדות? ״כיצד משלם שבח ולדות״ מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר! ומשיבים: הכי נמי קאמר [כך גם כן אמר], כלומר, כך התכוונה המשנה לומר: כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות — מלבד הערכת דמי הוולדות שמין את האשה כמה היא יפה (שווה) עד שלא (בטרם) ילדה, וכמה היא יפה משילדה.
§ The mishna teaches: How does he pay compensation for miscarried offspring? The court appraises how much the value of the woman increased due to the offspring. The Gemara asks: Would this be a correct interpretation of the term: Compensation for miscarried offspring? If this is how the sum is calculated, the mishna should have stated: How does he pay the increase in value due to the offspring? The Gemara answers: That is also what the tanna is saying: How does he pay compensation for miscarried offspring and the increase in value due to the offspring? In other words, apart from evaluating the compensation for the miscarried offspring, the court also appraises the value of the woman before giving birth and her value after giving birth.
הכל
(7) אָמַר רשב״ג רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל א״כ אִם כֵּן מִשֶּׁהָאִשֶּׁה יוֹלֶדֶת מַשְׁבַּחַת.: מַאי קָאָמַר אָמַר רַבָּה ה״ק הָכִי קָאָמַר וְכִי אִשָּׁה מַשְׁבַּחַת קוֹדֶם שֶׁתֵּלֵד יוֹתֵר מִלְּאַחַר שֶׁתֵּלֵד וַהֲלֹא אִשָּׁה מַשְׁבַּחַת לְאַחַר שֶׁתֵּלֵד יוֹתֵר מִקּוֹדֶם שֶׁתֵּלֵד אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַוְּלָדוֹת וְנוֹתְנִין לַבַּעַל.
The mishna teaches: Rabban Shimon ben Gamliel said: If so, the consequences would be absurd, as when a woman gives birth her value increases. The Gemara asks: What is Rabban Shimon ben Gamliel saying? Rabba said: This is what he is saying: But is the monetary value of a woman higher before she gives birth than after she gives birth? But isn’t the opposite true, that the monetary value of a woman is higher after giving birth than before giving birth, since the concern for her dying during childbirth, which lowers her monetary value prior to giving birth, is no longer a concern? Rather, the court appraises the value of the fetuses and gives that amount to the husband.
The mishna teaches: Rabban Shimon ben Gamliel said: If so, the consequences would be absurd, as when a woman gives birth her value increases. The Gemara asks: What is Rabban Shimon ben Gamliel saying? Rabba said: This is what he is saying: But is the monetary value of a woman higher before she gives birth than after she gives birth? But isn’t the opposite true, that the monetary value of a woman is higher after giving birth than before giving birth, since the concern for her dying during childbirth, which lowers her monetary value prior to giving birth, is no longer a concern? Rather, the court appraises the value of the fetuses and gives that amount to the husband.
מאי קאמר – דמשמע דהכי קאמר ליה דא״כ לדידך אית לך דמשהאשה יולדת משבחת ות״ק הא קאמר דמפחתא.
והלא אשה משבחת – בדמים לאחר שתלד דמתחילה דמיה פחותין לימכר שמסוכנת היא למות בצער לידה והכי משמע מתניתין א״כ דכך שמין כדקאמרת אשתכח דלא יהיב ליה מידי דמשהאשה יולדת משבחת.
אמר רב יהודה הכי קאמר: כיצד משלם – כלומר, מה הוא משלם דמי ולדות, כמו שאמרנו בתחלה: אדם שהיה מתכוין לחבירו וכו׳ משלם דמי ולדות. וזה אינו צריך לפרש. ועוד הוסיף ואמר כי שבח האשה בשביל הולדות נמי שמין, וכיצד שמין שבח האשה? אומדין כמה היתה יפה עד שלא ילדה וכו׳. ועל השבח חלק רשב״ג ואמר אם כן – כלומר, אם לשבח האשה אתם שמין – אין כאן שבח כי משהאשה יולדת היא משבחת. אלא, אין שמין כי אם דמי ולדות בלבד.
וללישנא דרבה דאמר דאית ליה לרשב״ג שבח ולדות אלא שנותנין בו חלק לאשה, צריך לפרש כך: אם כן, כמו שאתם אומרין כי השבח והדמים אחד הם ואין אתם מחלקין בהם, מעתה למי שדמי הולדות גם שבח הולדות שלו – והוא הבעל, ואין לאשה בשבח הולדות כלום. ואינו כן, אלא שמין את הולדות ונותן לבעל, אבל שבח הולדות חולקין.
ג עוד שנינו במשנה שאמר רבן שמעון בן גמליאל: אם כן, משהאשה יולדת משבחת. ושואלים: מאי קאמר [מה הוא אומר], כיצד יש להבין את הדברים? אמר רבה: הכי קאמר [כך הוא אומר] בלשון שאלה: לשיטה זו של הערכה וכי אשה מעוברת משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד? והלא אשה משבחת ועולה מחירה לאחר שתלד יותר מקודם שתלד, שכן כאשר היא מעוברת יש סכנה שמא תמות בלידה ולכן מחירה יורד בגלל הסיכון, ואילו לאחר שילדה עולה מחירה! אלא, רק שמין (מעריכים) את הולדות כמה הן שווים ונותנין דמיהם לבעל.
The mishna teaches: Rabban Shimon ben Gamliel said: If so, the consequences would be absurd, as when a woman gives birth her value increases. The Gemara asks: What is Rabban Shimon ben Gamliel saying? Rabba said: This is what he is saying: But is the monetary value of a woman higher before she gives birth than after she gives birth? But isn’t the opposite true, that the monetary value of a woman is higher after giving birth than before giving birth, since the concern for her dying during childbirth, which lowers her monetary value prior to giving birth, is no longer a concern? Rather, the court appraises the value of the fetuses and gives that amount to the husband.
הכל
(8) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי וְכִי אִשָּׁה מַשְׁבַּחַת קוֹדֶם שֶׁתֵּלֵד יוֹתֵר מִלְּאַחַר שֶׁתֵּלֵד וַהֲלֹא אִשָּׁה מַשְׁבַּחַת לְאַחַר שֶׁתֵּלֵד יוֹתֵר מִקּוֹדֶם שֶׁתֵּלֵד אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַוְּלָדוֹת וְנוֹתְנִין לַבַּעַל.
This explanation of Rabban Shimon ben Gamliel’s statement is also taught in a baraita: But is the monetary value of a woman higher before she gives birth than after she gives birth? But isn’t the opposite true, that the monetary value of a woman is higher after giving birth than before giving birth? Rather, the court appraises the value of the fetuses and gives that amount to the husband.
This explanation of Rabban Shimon ben Gamliel’s statement is also taught in a baraita: But is the monetary value of a woman higher before she gives birth than after she gives birth? But isn’t the opposite true, that the monetary value of a woman is higher after giving birth than before giving birth? Rather, the court appraises the value of the fetuses and gives that amount to the husband.
ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] כהסברו של רבה בדברי רבן שמעון בן גמליאל: וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד? והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד! אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל.
This explanation of Rabban Shimon ben Gamliel’s statement is also taught in a baraita: But is the monetary value of a woman higher before she gives birth than after she gives birth? But isn’t the opposite true, that the monetary value of a woman is higher after giving birth than before giving birth? Rather, the court appraises the value of the fetuses and gives that amount to the husband.
הכל
(9) רָבָא אָמַר הָכִי קָתָנֵי וְכִי אִשָּׁה לְמִי שֶׁיּוֹלֶדֶת מַשְׁבַּחַת וְאֵין לְעַצְמָהּ בִּשְׁבַח וְלָדוֹת כְּלוּם אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַוְּלָדוֹת וְנוֹתְנִין לַבַּעַל וּשְׁבַח וְלָדוֹת חוֹלְקִין.
Rava said: This is what Rabban Shimon ben Gamliel is teaching: But is the value of the woman higher only for the one for whom she gives birth, i.e., her husband, and she herself does not have any increase in value at all due to the offspring? A pregnant woman’s monetary value is increased on account of her pregnancy, beyond the monetary value of the offspring. Rather, the court appraises the value of the offspring and gives it to the husband. And in addition, the husband and wife divide the increase in her value due to the offspring.
Rava said: This is what Rabban Shimon ben Gamliel is teaching: But is the value of the woman higher only for the one for whom she gives birth, i.e., her husband, and she herself does not have any increase in value at all due to the offspring? A pregnant woman’s monetary value is increased on account of her pregnancy, beyond the monetary value of the offspring. Rather, the court appraises the value of the offspring and gives it to the husband. And in addition, the husband and wife divide the increase in her value due to the offspring.
וכי למי שהאשה יולדת – למי שזכתה תורה דמי ולדות יהבינן נמי שבח דמי נפחא שדמי גופה מתעלין הא ודאי שבח דמי נפחא מחמת גופה נמי אתי ונזק הוא.
חולקין – שדמי הנפח מחמת שניהן באין.
רבא אמר הכי קתני וכו׳. לרבא דאית ליה לרבן שמעון בן גמליאל שבח ולדות אלא שנותן חלק לאשה פירושא דמתניתין הכי צריך לפרש אם כן כמו שאתם אומרים כי השבח והדמים אחד הם ואין אתם מחלקים בהם מעתה לפי שדמי הולדות שלו גם שבח הולדות שלו ואין לאשה בשבח ולדות כלום ואינו כן אלא שמין את הולדות ונותן לבעל אבל שבח ולדות חולקין. הראב״ד ז״ל.
הא דתניא רבי אליעזר בן יעקב אינו חייב עד שיכנה כנגד בית הריון מסתברא דהילכתא כוותיה חדא דהא רב פפא דאיצטריך לפרושי לא תימא כנגד בית הריון אלא כל היכא דסליק ביה שיחמא לאפוקי יד ורגל. ותו דקיימא לן משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי ואף על גב דלא ידעינן לרבנן הא מנא להו אפשר דגמרא גמירי לה דהא רבי אליעזר בן יעקב נמי לא נקט קרא כלל. הרא״ה ז״ל.
רבא אמר: הכי קתני [כך שנה] במשנה, כך יש להבין את דברי רבן שמעון בן גמליאל: וכי אשה רק למי שיולדת עבורו משבחת וערכה כאשה מעוברת עולה רק עבור הבעל, ואין לעצמה בשבח שהשביח גופה מחמת ולדות כלום? אינו כן, אלא שמין את הולדות ונותנין את דמיהם לבעל בלבד או ליורשיו, ואולם את השבח שהשביח גופה מחמת הולדות חולקין הבעל והאשה.
Rava said: This is what Rabban Shimon ben Gamliel is teaching: But is the value of the woman higher only for the one for whom she gives birth, i.e., her husband, and she herself does not have any increase in value at all due to the offspring? A pregnant woman’s monetary value is increased on account of her pregnancy, beyond the monetary value of the offspring. Rather, the court appraises the value of the offspring and gives it to the husband. And in addition, the husband and wife divide the increase in her value due to the offspring.
הכל
(10) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אָמַר רשב״ג רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְכִי אִשָּׁה לְמִי שֶׁיּוֹלֶדֶת מַשְׁבַּחַת וְאֵין לְעַצְמָהּ בִּשְׁבַח וְלָדוֹת כְּלוּם אֶלָּא שָׁמִין נֶזֶק בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְצַעַר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְשָׁמִין אֶת הַוְּלָדוֹת וְנוֹתְנִין לַבַּעַל וּשְׁבַח וְלָדוֹת חוֹלְקִין.
This explanation of Rabban Shimon ben Gamliel’s opinion is also taught in a baraita: Rabban Shimon ben Gamliel said: But is the value of the woman higher only for the one for whom she gives birth, i.e., her husband, and she herself does not have any increase in value at all due to the offspring? Rather, the court appraises damage by itself and pain by itself, and appraises the value of the offspring and gives it to the husband, and the husband and wife divide the increase in her value due to the offspring.
This explanation of Rabban Shimon ben Gamliel’s opinion is also taught in a baraita: Rabban Shimon ben Gamliel said: But is the value of the woman higher only for the one for whom she gives birth, i.e., her husband, and she herself does not have any increase in value at all due to the offspring? Rather, the court appraises damage by itself and pain by itself, and appraises the value of the offspring and gives it to the husband, and the husband and wife divide the increase in her value due to the offspring.
אלא שמין נזק בפני עצמו – היינו כחש הגוף מחמת מכה ודמיה פחותים משהיתה ריקנית בריאה ואין כאן שומת פחת ריקון.
וצער בפני עצמו – ונזקא דהכא כחבלה דעלמא הקצוב במסכת כתובות כדפרישית לעיל.
ושמין ולדות – ונותן כל דמיהן לבעל.
ושבח ולדות – דהיינו פחת דמי נפח גופה מחמת ריקון הולד חולקין.
ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] כהסברו של רבא בדברי רבן שמעון בן גמליאל, אמר רבן שמעון בן גמליאל: וכי אשה למי שיולדת משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום? אלא, שמין נזק בפני עצמו, וצער בפני עצמו, ושמין את הולדות ונותנין לבעל, ושבח ולדות חולקין.
This explanation of Rabban Shimon ben Gamliel’s opinion is also taught in a baraita: Rabban Shimon ben Gamliel said: But is the value of the woman higher only for the one for whom she gives birth, i.e., her husband, and she herself does not have any increase in value at all due to the offspring? Rather, the court appraises damage by itself and pain by itself, and appraises the value of the offspring and gives it to the husband, and the husband and wife divide the increase in her value due to the offspring.
הכל
(11) קַשְׁיָא דרשב״ג דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אדרשב״ג אַדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל .
The Gemara asks: The opinion of Rabban Shimon ben Gamliel in the first baraita, that the woman’s value decreases because of pregnancy, poses a difficulty for that of Rabban Shimon ben Gamliel in the second baraita, that it increases.
The Gemara asks: The opinion of Rabban Shimon ben Gamliel in the first baraita, that the woman’s value decreases because of pregnancy, poses a difficulty for that of Rabban Shimon ben Gamliel in the second baraita, that it increases.
קשיא דר״ש כו׳ – דהכא קתני ושבח ולדות חולקין אלמא אשה משבחת לימכר כשהיא הרה יותר מריקנית ולעיל קתני אשה משבחת משתלד יותר מקודם לכן.
לגוף הענין שואלים: קשיא [קשה] מדברי רבן שמעון בן גמליאל שבברייתא הקודמת לשיטת רבה, שאין ערכה עולה, על דברי רבן שמעון בן גמליאל שבברייתא זו!
The Gemara asks: The opinion of Rabban Shimon ben Gamliel in the first baraita, that the woman’s value decreases because of pregnancy, poses a difficulty for that of Rabban Shimon ben Gamliel in the second baraita, that it increases.
הכל
(12) ל״ק לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּמְבַכֶּרֶת כָּאן בְּשֶׁאֵינָהּ מְבַכֶּרֶת.
The Gemara answers: This is not difficult, since each baraita is referring to a different case: Here, the first baraita, which stated that the woman’s value increases after giving birth, is referring to a woman giving birth to her firstborn. Her value decreases prior to birth out of concern that she might die in childbirth. There, the second baraita, which stated that her value increases due to pregnancy, is referring to a woman who is not giving birth to her firstborn.
The Gemara answers: This is not difficult, since each baraita is referring to a different case: Here, the first baraita, which stated that the woman’s value increases after giving birth, is referring to a woman giving birth to her firstborn. Her value decreases prior to birth out of concern that she might die in childbirth. There, the second baraita, which stated that her value increases due to pregnancy, is referring to a woman who is not giving birth to her firstborn.
כאן במבכרת כאן בשאינה מבכרת – במבכרת אין בה שבח לאשה כלום, גם לא לאיש. מפני1 שיש לה צער ההריון וצער הלדה, ואדם מתפחד עליה משום צער הלידה, אבל שאינה מבכרת – יש בה שבח ההריון וחולקין.
1. ע״כ נוסף בכ״י לונדון להלן.
ומשיבים: לא קשיא [קשה], שכן כל ברייתא עוסקת במקרה אחר, ובאופן זה: כאן בברייתא שנאמר בה שערכה של אשה מעוברת עולה לאחר שתלד הוא במבכרת (יולדת לידה ראשונה), שערכה יורד קודם הלידה, מחשש שמא תמות בלידתה. וכאן בברייתא השניה שהובאה, שערכה כמעוברת עולה, מדובר במי שאינה מבכרת.
The Gemara answers: This is not difficult, since each baraita is referring to a different case: Here, the first baraita, which stated that the woman’s value increases after giving birth, is referring to a woman giving birth to her firstborn. Her value decreases prior to birth out of concern that she might die in childbirth. There, the second baraita, which stated that her value increases due to pregnancy, is referring to a woman who is not giving birth to her firstborn.
הכל
(13) וְרַבָּנַן דְּאָמְרִי שְׁבַח וְלָדוֹת נָמֵי לַבַּעַל מַאי טַעְמָא כְּדִתְנַן מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״א:כ״ב} וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא הָרָה מָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר הָרָה לוֹמַר לָךְ שְׁבַח הֵרָיוֹן לַבַּעַל.
The Gemara asks: And what is the reason of the Rabbis in the second baraita, who say: The increase in her value due to the offspring is also given to the husband? The Gemara answers: They derive it from a redundancy in a verse, as we learned in a baraita: The verse states: “And hurt a pregnant woman and her offspring emerge” (Exodus 21:22). From the fact that it is stated: “And her offspring emerge,” don’t I know by inference that she was pregnant? If so, what is the meaning when the verse states: “A pregnant woman,” and not just “a woman”? To inform you that even the increase in her value due to the pregnancy is given to the husband.
The Gemara asks: And what is the reason of the Rabbis in the second baraita, who say: The increase in her value due to the offspring is also given to the husband? The Gemara answers: They derive it from a redundancy in a verse, as we learned in a baraita: The verse states: “And hurt a pregnant woman and her offspring emerge” (Exodus 21:22). From the fact that it is stated: “And her offspring emerge,” don’t I know by inference that she was pregnant? If so, what is the meaning when the verse states: “A pregnant woman,” and not just “a woman”? To inform you that even the increase in her value due to the pregnancy is given to the husband.
כבר בארנו שדמי ולדות לבעל ושבה ולדות בשאינה מבכרת לרשב״ג או אף במבכרת לחכמים חולקין חציו לבעל וחציו לאשה הנזק והצער כלו לאשה כשאר חבלות בשת כבר התבאר דינו בכתובות שבזמן שבסתר לה שני חלקים ולו אחד בזמן שבגלוי לו שני חלקים ולה אחד ושבת היתר על מה שלא היתה שובתת אם ילדה מאליה וכן רפוי כלם לבעל וכבר ביארנו זה בפרק שור שנגח:
שואלים: ולפי הברייתא השניה ורבנן דאמרי [וחכמים שאומרים]: שבח ולדות נמי [גם כן] לבעל, מאי טעמא [מה טעם, מקור הדבר]? ומשיבים, מייתור הכתובים, כדתנן [כפי ששנינו בברייתא]: נאמר ״ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה״ (שמות כא, כב), ויש לשאול: ממשמע שנאמר ״ויצאו ילדיה״ איני יודע שהיא הרה? אם כן מה תלמוד לומר ״ונגפו אשה הרה״? — לומר לך כי שבח הריון, כל תוספת בערכה שבאה מחמת ההריון, שייכת לבעל.
The Gemara asks: And what is the reason of the Rabbis in the second baraita, who say: The increase in her value due to the offspring is also given to the husband? The Gemara answers: They derive it from a redundancy in a verse, as we learned in a baraita: The verse states: “And hurt a pregnant woman and her offspring emerge” (Exodus 21:22). From the fact that it is stated: “And her offspring emerge,” don’t I know by inference that she was pregnant? If so, what is the meaning when the verse states: “A pregnant woman,” and not just “a woman”? To inform you that even the increase in her value due to the pregnancy is given to the husband.
הכל
(14) ורשב״ג וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַאי הָרָה מַאי דָּרֵישׁ בֵּיהּ מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּכֶּנָּה כְּנֶגֶד בֵּית הַהֵרָיוֹן אָמַר רַב פָּפָּא לָא תֵּימָא כְּנֶגֶד בֵּית הֵרָיוֹן מַמָּשׁ אֶלָּא כֹּל הֵיכָא דְּסָלֵיק בֵּיהּ שִׁיחְמָא לְוָלָד לְאַפּוֹקֵי יָד וָרֶגֶל דְּלָא.:
The Gemara asks: And what halakha does Rabban Shimon ben Gamliel expound on this extra word “pregnant”? The Gemara answers: He requires it for that which is taught in a baraita: Rabbi Eliezer ben Ya’akov says that one who injures a woman is never liable to pay compensation for miscarried offspring unless he strikes her opposite the womb, i.e., on the abdomen. Rav Pappa said: Do not say that it must be literally opposite the womb. Rather, he is liable if she was struck anywhere that the wound’s impact could reach the offspring, i.e., any part of the torso, to exclude a wound to her hand or foot, for which he is not liable, since it could be argued that it was not the wound to the hand or foot that caused the miscarriage.
The Gemara asks: And what halakha does Rabban Shimon ben Gamliel expound on this extra word “pregnant”? The Gemara answers: He requires it for that which is taught in a baraita: Rabbi Eliezer ben Ya’akov says that one who injures a woman is never liable to pay compensation for miscarried offspring unless he strikes her opposite the womb, i.e., on the abdomen. Rav Pappa said: Do not say that it must be literally opposite the womb. Rather, he is liable if she was struck anywhere that the wound’s impact could reach the offspring, i.e., any part of the torso, to exclude a wound to her hand or foot, for which he is not liable, since it could be argued that it was not the wound to the hand or foot that caused the miscarriage.
ערך שחם
שחם – א(בבא קמא מט.) כל היכא דמטי ליה שיחמא לולד ואם הכה ביד או ברגל ויצאו ילדיה פטור.
א. [היטצע.]
הא דתניא רבי אליעזר בן יעקב אינו חייב עד שיכנה כנגד בית הריון – מסתברא דהילכתא כוותיה חדא דהא רב פפא דאיצטריך לפרושי לא תימא כנגד בית הריון אלא כל היכא דסליק ביה שיחמא לאפוקי יד ורגל. ותו דקיימא לן משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי ואף על גב דלא ידעינן לרבנן הא מנא להו אפשר דגמרא גמירי לה דהא רבי אליעזר בן יעקב נמי לא נקט קרא כלל.
אין אדם חייב בהכאת האשה בדמי ולדות אא״כ הכה כנגד הריון ולא כנגד הריון ממש אלא כל שהכה במקום שכחה של מכה מתפשט אצל הולד והוא כל שכנגד החלל אבל אם הכה ביד או ברגל או בראש או בכיוצא בזה פטור:
ושואלים: ורבן שמעון בן גמליאל, האי [כתוב זה] ״הרה״ מאי דריש ביה [מה דורש הוא בו]? ומשיבים: מבעי ליה לכדתניא [דרוש הוא לו לכפי ששנינו בברייתא], ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: לעולם המכה את האשה אינו חייב בתשלום זה של ולדות עד שיכנה כנגד בית ההריון, כלומר, על בטנה. אמר רב פפא: לא תימא [אל תאמר] עד שיכה אותה כנגד בית הריון ממש, כלומר, דווקא במישרין על בטנה, אלא כל היכא דסליק ביה שיחמא [מקום שתגיע בו מכה] לולד, כלומר, בכל חלל הגוף, לאפוקי [להוציא] אם היכה את האשה ביד או ברגל וכתוצאה מכך הפילה — שהוא לא חייב בתשלום דמי הוולדות, כיון שאנו אומרים שלא מחמת המכה הפילה.
The Gemara asks: And what halakha does Rabban Shimon ben Gamliel expound on this extra word “pregnant”? The Gemara answers: He requires it for that which is taught in a baraita: Rabbi Eliezer ben Ya’akov says that one who injures a woman is never liable to pay compensation for miscarried offspring unless he strikes her opposite the womb, i.e., on the abdomen. Rav Pappa said: Do not say that it must be literally opposite the womb. Rather, he is liable if she was struck anywhere that the wound’s impact could reach the offspring, i.e., any part of the torso, to exclude a wound to her hand or foot, for which he is not liable, since it could be argued that it was not the wound to the hand or foot that caused the miscarriage.
הכל
(15) דהָיְתָה שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה אוֹ גִיּוֹרֶת פָּטוּר.: אָמַר רַבָּה לֹא שָׁנוּ האֶלָּא שֶׁחָבַל בָּהּ בְּחַיֵּי הַגֵּר וּמֵת הַגֵּר דְּכֵיוָן דְּחָבַל בָּהּ בְּחַיֵּי הַגֵּר זְכָה בְּהוּ גֵּר וְכֵיוָן דְּמֵת הַגֵּר זְכָה בְּהוּ מִן הַגֵּר אֲבָל חָבַל בָּהּ לְאַחַר מִיתַת הַגֵּר זָכְיָא לַהּ אִיהִי בְּגַוַּיְיהוּ וּמִיחַיַּיב לְשַׁלּוֹמֵי לַהּ לְדִידַהּ.
§ The mishna teaches: If the pregnant woman was a maidservant and then she was emancipated, or a convert, he is exempt from the payment of damages for miscarried offspring. Rabba says: They taught this halakha only in a case where one injured her during the lifetime of the convert, i.e., her husband, and the convert died before the payment was given. The reason for this is that since the assailant injured her during the lifetime of the convert, the convert acquires the money, although it is still in the possession of the one liable for the damage. And once the convert dies without heirs, the money is ownerless. Therefore, the assailant acquires it from the convert. Since anyone can assume ownership of ownerless property, the assailant, who already possesses the money, becomes the owner. But if he injured her after the convert had died, she acquires the money, and he must pay the woman herself.
§ The mishna teaches: If the pregnant woman was a maidservant and then she was emancipated, or a convert, he is exempt from the payment of damages for miscarried offspring. Rabba says: They taught this halakha only in a case where one injured her during the lifetime of the convert, i.e., her husband, and the convert died before the payment was given. The reason for this is that since the assailant injured her during the lifetime of the convert, the convert acquires the money, although it is still in the possession of the one liable for the damage. And once the convert dies without heirs, the money is ownerless. Therefore, the assailant acquires it from the convert. Since anyone can assume ownership of ownerless property, the assailant, who already possesses the money, becomes the owner. But if he injured her after the convert had died, she acquires the money, and he must pay the woman herself.
זכיא בהו איהי – דהא ולדות נכסי בעליהן וכשמת הגר ועדיין היא מעוברת היא החזיקה בהן והיא קודם לכל אדם הלכך כי חבל בה בתר הכי משלם לה לדידה.
היתה שפחה ונשתחררה או גיורת פטור – ר״ח ז״ל אוקמה רבה בשחבל בה בחיי הגר ומת הגר דפקעה זכותיה, אבל חבל בה לאחר מיתת הגר הולדות לעצמה הן, ורב חיסדא אמ׳ איתיה לגר זכה בהו ליתיה לגר לא זכה בהו. ומותבינן מיהא היתה שפחה ונשתחררה או גיורת זכה, ומפרקינן מי עדיפא ממתניתין דאוקימנה בשחבל בה בחיי הגר ומת הגר דפקעה לה זכותיה, ואיבעית אימא הא לאחר מיתת הגר חבל ותני זכה.
לא שנו אלא שחבל בה בחיי הגר. לפירוש ריב״א דלעיל בפרק ארבעה וחמשה דיבור המתחיל היתה שפחה ונשתחררה וכו׳ לא קאי אלא אגיורת ולא אשפחה כדפרישנא לעיל. ואם תאמר ולפי פירושו לוקמה נמי לההיא דגיורת דנתעברה בגיות ונתגיירה ואפילו בחיי הבעל דומיא דשפחה. וי״ל דמדקתני או גיורת ולא קתני היתה גויה ונתגיירה כדקתני היתה שפחה שמע מינה דמיירי שבשעת העיבור היתה גיורת כבר. תלמיד הר״פ ז״ל.
שם בגמרא רבא אמר הכי קתני וכו׳ אשה למי שיולדת משבחת כו׳ ושבח וולדות חולקין. אע״ג שזה אינו נזכר בדברי רשב״ג וגם הת״ק לא הזכיר עדיין למי יתן המעות מ״מ א״ש דכיון דת״ק אמר משלם דמי וולדות ומפרש שבח וולדות ע״כ דמשמע ליה דשבח וולדות איתא בכלל דמי וולדות דכתיב בקרא א״כ ממילא דהוי לבעל דהא קרא כתיב בעל האשה וזיכה לו דמי וולדות וע״ז פליג רשב״ג ואמר וכי למי שהאשה יולדת וכו׳ וכפרש״י וכי זיכתה לו התורה וכו׳ אלא דמי וולדות דכתיב באורייתא היינו ששמין את הוולדות לחוד אבל שבח וולדות לא אתיא מהאי קרא אלא בכלל נזקין איתא וממילא דהוי כמו שאר נזקי האשה דחולקין א״נ כפרש״י שדמי הנפח מחמת שניהם בא ולפ״ז רבא אינו מגיה המשנה כלל כן נ״ל וק״ל:
ד שנינו במשנה: אם היתה שפחה ונשתחררה או גיורת שהיתה נשואה לגר ומת בעלה — פטור המכה מתשלום דמי ולדות. אמר רבה: לא שנו הלכה זו אלא באופן שחבל בה בחיי בעלה הגר, ולפני ששילם מת הגר, שכיון שחבל בה בחיי הגר — זכה בהו [בהן], במעות, אותו גר, וכיון שמת הגר ואין לו יורשים — זכה בהו [בהם] המזיק מן הגר, שנחשב המזיק שהכסף בידיו כאילו זכה ולקח מן ההפקר. אבל אם חבל בה לאחר מיתת בעלה הגר — זכיא לה איהי בגוייהו [זוכה היא בהן] במעות, ומיחייב לשלומי [וחייב לשלם] לה לדידה [לעצמה].
§ The mishna teaches: If the pregnant woman was a maidservant and then she was emancipated, or a convert, he is exempt from the payment of damages for miscarried offspring. Rabba says: They taught this halakha only in a case where one injured her during the lifetime of the convert, i.e., her husband, and the convert died before the payment was given. The reason for this is that since the assailant injured her during the lifetime of the convert, the convert acquires the money, although it is still in the possession of the one liable for the damage. And once the convert dies without heirs, the money is ownerless. Therefore, the assailant acquires it from the convert. Since anyone can assume ownership of ownerless property, the assailant, who already possesses the money, becomes the owner. But if he injured her after the convert had died, she acquires the money, and he must pay the woman herself.
הכל
(16) א״ר אָמַר רַב חִסְדָּא מָרֵי דֵּיכִי אַטּוּ וְלָדוֹת צְרָרֵי נִינְהוּ וְזָכְיָא בְּהוּ אֶלָּא אִיתֵיהּ לְבַעַל זְכָה לֵיהּ רַחֲמָנָא לֵיתֵיהּ לְבַעַל לָא.
Rav Ḥisda said in amazement: Master of this ruling! Is that to say that compensation for the offspring is like bundles of money, and she acquires them when her husband dies? Rabba seems to understand that the pregnant woman assumes ownership of the offspring by virtue of being in possession of them when the husband dies, and therefore has the right to compensation for them. That is not the case. Rather, if the husband is present, the Merciful One grants compensation for the offspring to him, but if the husband is not alive, the Torah does not grant compensation to anyone else.
Rav Ḥisda said in amazement: Master of this ruling! Is that to say that compensation for the offspring is like bundles of money, and she acquires them when her husband dies? Rabba seems to understand that the pregnant woman assumes ownership of the offspring by virtue of being in possession of them when the husband dies, and therefore has the right to compensation for them. That is not the case. Rather, if the husband is present, the Merciful One grants compensation for the offspring to him, but if the husband is not alive, the Torah does not grant compensation to anyone else.
מרי דיכי – בעל שמועה זו הלזה מתרגמינן דיכי (בראשית לז).
צררי נינהו – קשרי מעות וכספים הן שתזכה בהן מן ההפקר.
איתיה לבעל – או ליורשיו זכי להו רחמנא.
ליתיה לבעל כו׳ – דחיובא אימת אתי לה בשעת חבלה והרי אין לה תובעין.
אטו ולדות צררי נינהו – ביורשים לא פליג רב חסדא ומודה הוא דזכו דהא בכתובות בפרק נערה (כתובות מג:) אצטריך קרא למעוטי שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו והכא ליכא מיעוט ועוד מדפריך לרבה מברייתא דהכה את האשה ומוקי לה שחבל בחיי הגר אבל לרב חסדא משמע דניחא לאחר מיתת הגר ודווקא גר אבל כשאינו גר משלם דמי ולדות ליורשים.
ליתיה לבעל וכו׳. ואפילו הכי אין הבעל נותן ליורשיו דיורש כרעא דאבוה. והלכתא כרב חסדא דהא מייתינן מתניתא דלרבה לא אפשר דלא תהוי שמעתיה כתנאי. ולרב חסדא אפשר לתרוצי דאתיא שמעתיה לכולי עלמא והוא הדין לשבח ולדות ושבח ולדות חד דינא אית להו לרבנן דקיימא לן כוותייהו.
זה שאמרו בגיורת שהוא פטור דוקא כשחבל בה בחיי הגר ומת הגר שמאחר שחבל בה בחיי הגר זכה הגר בהם וכשמת זכה בהם המחזיק הואיל ויש לגבות כתובתה מצד אחר אבל חבל בה לאחר מיתת הגר זכתה היא בהם וגדולי הדורות שלפנינו חולקין בו לפסוק כרב חסדא ולא זכתה בהם כלל אבל שבח ולדות הואיל ובחיי הבעל יש לה שייכות בהם לאחר מיתת הבעל זכתה בכלו אם ניגפה לאחר מיתת הבעל:
אף לזה שאמרנו שאם מת הבעל ינתנו ליורשיו פרשוה גדולי המחברים דוקא כשהוכה בחיי הבעל אבל לאחר מיתת הבעל דמי ולדות שלה וכבר כתבנו דינין אלו בפרק שור שנגח ולא יראה לי כן לפי הסוגיא שאף האומר כן לא אמרה אלא באשת הגר:
ליתיה לבעל וכו׳. ואפילו הכי אין הבעל נותן ליורשיו דיורש כרעא דאבוה. והלכתא כרב חסדא דהא מייתינן מתניתא דלרבה לא אפשר דלא תהוי שמעתיה כתנאי. ולרב חסדא אפשר לתרוצי דאתיא שמעתיה לכולי עלמא והוא הדין לשבח ולדות ושבח ולדות חד דינא אית להו לרבנן דקיימא לן כוותייהו. הרא״ה ז״ל.
וכן פסק הרא״ש ז״ל עיין בפסקיו.
והרב המאירי ז״ל כתב וז״ל הא דאמרינן בגיורת שהוא פטור דוקא שחבל בה בחיי הגר ומת הגר שמאחר שחבל בה בחיי הגר זכה הגר בהם וכשמת זכה בהם המחזיק הואיל ויש לגבות כתובתה מצד אחר אבל חבל בה לאחר מיתת הגר זכתה היא בהם. וגדולי הדורות שלפנינו חולקים בה לפסוק כרב חסדא ולא זכתה בהם כלל אבל שבח ולדות הואיל ובחיי הבעל יש לה שייכות בהם לאחר מיתת הבעל זכתה בכולו אם נגפה לאחר מיתת הבעל. אף לזה שאמרנו שאם מת הבעל ינתנו ליורשיו פירשוה גדולי המחברים דוקא בשהוכתה בחיי הבעל אבל אחר מיתת הבעל דמי ולדות שלה. וכבר כתבנו דינין אלה בפרק שור שנגח ולא יראה לי כן לפי הסוגיא שאף האומר כן לא אמרה אלא באשת הגר. ע״כ.
אמר רב חסדא בתמיהה: מרי דיכי [אדוניה של שמועה זו]! כלומר, כיצד אפשר לומר דבר כזה? אטו [וכי] דמי הולדות צררי נינהו וזכיא בהו [מעות צרורות הן שהיא זוכה בהם] בירושה? אין הדבר כן, אלא אם איתיה [ישנו] לבעל, שהוא חי — זכה ליה רחמנא [זיכתה לו התורה] דמי ולדות, ואם ליתיה [אינו] לבעל — לא זיכתה התורה דמי הוולדות לאחר, ואפילו לא לאשתו.
Rav Ḥisda said in amazement: Master of this ruling! Is that to say that compensation for the offspring is like bundles of money, and she acquires them when her husband dies? Rabba seems to understand that the pregnant woman assumes ownership of the offspring by virtue of being in possession of them when the husband dies, and therefore has the right to compensation for them. That is not the case. Rather, if the husband is present, the Merciful One grants compensation for the offspring to him, but if the husband is not alive, the Torah does not grant compensation to anyone else.
הכל
(17) מֵיתִיבִי הִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ נוֹתֵן נֶזֶק וָצַעַר לָאִשָּׁה וּדְמֵי וְלָדוֹת לַבַּעַל אֵין הַבַּעַל נוֹתֵן לְיוֹרְשָׁיו אֵין הָאִשָּׁה נוֹתֵן לְיוֹרְשֶׁיהָ הָיְתָה שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה אוֹ גִיּוֹרֶת זָכָה.
The Gemara raises an objection against the opinion of Rabba from the following: If the assailant struck the woman and her offspring emerged due to miscarriage, he gives compensation for damage and pain to the woman and compensation for miscarried offspring to the husband. If the husband is not alive, he gives the compensation for the offspring to his heirs. If the woman is not alive, he gives the payment owed to her to her heirs. If she was a maidservant and then she was emancipated, or a convert, the assailant acquires the money. This indicates that if the husband is no longer alive, the woman doesn’t receive anything.
The Gemara raises an objection against the opinion of Rabba from the following: If the assailant struck the woman and her offspring emerged due to miscarriage, he gives compensation for damage and pain to the woman and compensation for miscarried offspring to the husband. If the husband is not alive, he gives the compensation for the offspring to his heirs. If the woman is not alive, he gives the payment owed to her to her heirs. If she was a maidservant and then she was emancipated, or a convert, the assailant acquires the money. This indicates that if the husband is no longer alive, the woman doesn’t receive anything.
אין האשה נותן ליורשיה – הא אוקימנא בגרושה לפיכך אין הבעל יורשה בפרק שור שנגח ד׳ וה׳ (דף מג.).
זכה – החובל במה שבידו ואפי׳ לאחר מיתת הגר חבל בה זכה בה.
היתה שפחה ונשתחררה או גיורת זכה וכו׳ – ארחא דמילתא קתני – שפחה ונשתחררה שנשאת לעבד משוחרר, או גיורת שנשאת לגר, והוא הדין לבת ישראל שנשאת לעבד משוחרר או לגר, אלא אורחא דמלתא קתני.
לעיל במשנה היתה שפחה ונשתחררה ופרש״י כלומר היתה משוחררת נשואה לגר כו׳ עכ״ל. והיינו לפי אוקימתא דאמוראי בגמרא אבל לעיל דף מ״ב כתבו התוס׳ בשם ריב״א פי׳ אחר ובאמת קשה אמאי לא מפרשינן המשנה כפשטה דאם נתעברה כשהיא שפחה או אשת עכומ״ז מעבד או עכומ״ז ואח״כ נשתחררה ונתגיירה והפילה פטור בעל השור לגמרי נראה משום דעבד ועכומ״ז לית להו אישות ולא קרינן בהו בעל האשה ואיהי נמי לא שייכא בגווייהו כדאיתא בגמרא לכך פטור לגמרי ונראה משום דלשון המשנה דנקט היתה שפחה משמע דאדלעיל מיניה קאי מדלא נקט הכה את השפחה ונשתחררה והיינו דאמאי דנקט אין הבעל נותן ליורשיו קאמר שאם אין לו יורשים כגון שהיתה שפחה וכו׳ פטור כנ״ל אבל מלשון הרמב״ם בפירוש המשנה משמע דבכה״ג שכתבתי הוי מלתא דפשיטא ולא צריך למיתנייהו ולא ידענא מאי פשיטותא דהא בגמרא לעיל פריך דגרושה תפלוג בדמי וולדות וא״כ סד״א דה״נ בגיורת ומשוחררת יש לה חלק בוולדות קמ״ל דפטור ודו״ק:
שם בגמרא אמר רבה לא שנו אלא שחבל בה בחיי הגר וכו׳ וכיון דמת הגר וכו׳ אבל חבל בה לאחר מיתת הגר זכיא לה איהי בגווייהו ע״כ. פירוש כיון שמת הגר זכתה איהי כדין כל הקודם בנכסי הגר אבל א״ל דהא דזכה רחמנא דמי וולדות לבעל היינו כי איתא משום שזוכה בכל נכסי אשתו כגון במציאתה ומעשה ידיה אבל אי ליתא לבעל אית לה זכיה בגווייהו דהא בהדיא מסקינן לעיל דף מ״ג גבי גרושה דהתורה זכתה לבעל אפי׳ בא עליה בזנות משמע דאיהי לית לה שום זכות בגוייהו וכמ״ש שם עי״ש והיינו דפריך ר״ח אטו וולדות צררי נינהו וכן משמע להדיא מלשון רש״י וק״ל:
שם מיתיבי הכה את האשה כו׳ עי׳ מ״ש בדף מ״ב ע״ב בזה ומתוך הדברים האלו נתיישב קושית התוס׳ דהא דפשיטא ליה להקשות מברייתא היינו משום דנקט אין האשה נותן ליורשים ולא קאמר דירית לה בעל אע״כ דלית לה בעל ואי איירי שמת אחר החבלה מ״מ זכו יורשי הבעל אע״כ דאיירי שחבל בה לאחר מיתת בעלה וא״כ סיפא דגיורת נמי איירי בכה״ג וקשה לרבה ומסיק דמ״מ איירי שחבל בה בחיי הגר והיינו משום דרישא דברייתא נמי לא מיתוקמא באלמנה אלא בגרושה כדמוקמינן התם להדיא ובזה נתיישב נמי מה שהקשיתי שם אמאי מוקי לה בגרושה ולא באלמנה ולפ״ז א״ש כי היכי דלא תידוק מדרישא שחבל בה כשהיא אלמנה סיפא נמי איירי לאחר מיתת הגר ותקשה לרבה כדפריך הכא לכך מוקי לה בגרושה דליכא למידק מידי דבכה״ג מודה רבה דלא זכיא איהי בגווייהו דטעמא דרבה לא שייך בגרושה ודו״ק. אחר זה עיינתי שם דרבה הוא דמוקי לה בגרושה והיינו לפי שיטתו דהכא:
וכן מיתיבי [מקשים] על רבה, ממה ששנינו: הכה את האשה ויצאו ילדיה — נותן נזק וצער לאשה ודמי ולדות לבעל, אין הבעל קיים — נותן דמי ולדות ליורשיו, אין האשה קיימת — נותן את התשלומים המגיעים לה ליורשיה. היתה שפחה ונשתחררה או גיורת — זכה המכה. משמע שאם אין הבעל קיים — אין לאישה דבר!
The Gemara raises an objection against the opinion of Rabba from the following: If the assailant struck the woman and her offspring emerged due to miscarriage, he gives compensation for damage and pain to the woman and compensation for miscarried offspring to the husband. If the husband is not alive, he gives the compensation for the offspring to his heirs. If the woman is not alive, he gives the payment owed to her to her heirs. If she was a maidservant and then she was emancipated, or a convert, the assailant acquires the money. This indicates that if the husband is no longer alive, the woman doesn’t receive anything.
הכל
(18) אָמְרִי וּמִי עֲדִיפָא מִמַּתְנִיתִין דְּאוֹקֵימְנָא שֶׁחָבַל בָּהּ בְּחַיֵּי הַגֵּר וּמֵת הַגֵּר הָכָא נָמֵי שֶׁחָבַל בָּהּ בְּחַיֵּי הַגֵּר וּמֵת הַגֵּר וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְאַחַר מִיתַת הַגֵּר
The Sages said in response to this: But is the baraita preferable to the mishna, which we interpreted as a referring to case where he injured her during the lifetime of the convert, and the convert then died? Here also, it must be explained that he injured her during the lifetime of the convert, and the convert then died. And if you wish, say instead that he injured her even after the death of the convert.
The Sages said in response to this: But is the baraita preferable to the mishna, which we interpreted as a referring to case where he injured her during the lifetime of the convert, and the convert then died? Here also, it must be explained that he injured her during the lifetime of the convert, and the convert then died. And if you wish, say instead that he injured her even after the death of the convert.
ומי עדיף ממתניתין – וא״ת ומאי ס״ד דמקשן וכי לא ידע דלא עדיף ויש לומר משום דבהך ברייתא קתני נזק וצער וכי היכי דנזק וצער איירי בכל ענין כמו כן זכה בדמי ולדות איירי בכל ענין.
בד״ה ומי עדיף כו׳ וכי היכי דנזק וצער איירי בכל ענין כו׳ עכ״ל דמשמע להו דהא דהיתה שפחה או גיורת זכה קאי אכולה מתני׳ בין אאין הבעל ובין אאין האשה ודו״ק:
אמרי [אומרים] בתשובה: ומי עדיפא ממתניתין [והאם עדיפה הברייתא ממשנתנו שלנו] שאף בה שנינו שאין האשה מקבלת דמי ולדות דאוקימנא [שהעמדנו, הסברנו] אותה שמדובר בה שחבל בה בחיי הגר ומת הגר? הכא נמי [כאן גם כן] צריך לפרש שחבל בה בחיי הגר ומת הגר. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] ותפרש אפילו חבל בה לאחר מיתת הגר,
The Sages said in response to this: But is the baraita preferable to the mishna, which we interpreted as a referring to case where he injured her during the lifetime of the convert, and the convert then died? Here also, it must be explained that he injured her during the lifetime of the convert, and the convert then died. And if you wish, say instead that he injured her even after the death of the convert.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בבא קמא מט. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה בבא קמא מט., רי"ף בבא קמא מט. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס בבא קמא מט., רש"י בבא קמא מט., תוספות בבא קמא מט., ראב"ד בבא קמא מט., ספר הנר בבא קמא מט. – בתוך: אהל ישעיהו, ירושלים תשס"א, באדיבות הרב הלל מן (כל הזכויות שמורות), אור זרוע בבא קמא מט., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה בבא קמא מט., רשב"א בבא קמא מט. – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), רא"ה בבא קמא מט., בית הבחירה למאירי בבא קמא מט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה בבא קמא מט., שיטה מקובצת בבא קמא מט., מהרש"א חידושי הלכות בבא קמא מט., פני יהושע בבא קמא מט., גליון הש"ס לרע"א בבא קמא מט., פירוש הרב שטיינזלץ בבא קמא מט., אסופת מאמרים בבא קמא מט.
Bava Kamma 49a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Bava Kamma 49a, Rif by Bavli Bava Kamma 49a, Collected from HeArukh Bava Kamma 49a, Rashi Bava Kamma 49a, Tosafot Bava Kamma 49a, Raavad Bava Kamma 49a, Sefer HaNer Bava Kamma 49a, Or Zarua Bava Kamma 49a, Tosefot Rid Third Recension Bava Kamma 49a, Rashba Bava Kamma 49a, Raah Bava Kamma 49a, Meiri Bava Kamma 49a, Maharshal Chokhmat Shelomo Bava Kamma 49a, Shitah Mekubetzet Bava Kamma 49a, Maharsha Chidushei Halakhot Bava Kamma 49a, Penei Yehoshua Bava Kamma 49a, Gilyon HaShas Bava Kamma 49a, Steinsaltz Commentary Bava Kamma 49a, Collected Articles Bava Kamma 49a