×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַאי לָאו ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים מַמָּשׁ אלָא סִימְטָא וְהָא דּוּמְיָא דְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶם קָתָנֵי.
What, is it not stating that a buyer’s vessels effect acquisition of items on his behalf even in the actual public domain, which contradicts Rav Pappa’s explanation? The Gemara answers: No, the baraita is referring to an alleyway, not the actual public domain. The Gemara asks: How can this be what the baraita means? But the baraita teaches that it is similar to a courtyard that does not belong to either of them, i.e., a location to which neither of them have any rights, whereas they both have some rights in an alleyway. Consequently, this must be referring to the actual public domain, not an alleyway.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרוערמ״הבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי בבא בתרא פה ע״ב-פו ע״א} בעא מיניה רב ששת מרב הונא כליו של-לוקח ברשות מוכר קנה אי1 לא קנה אמר ליה לא קנה והני מילי בדלא אמר ליה קני בהכי אבל אמר ליה קני [בהכי]⁠2 קני דאמרינן3 אמר ליה רבינא לרב אשי תא שמע דרב ושמואל דאמרי תרויהו כליו של-לוקח4 קונין5 לו בכל מקום חוץ מרשות הרבים כל לאיתויי מאי לאו לאיתויי בין [ברשות] מוכר בין [ברשות]⁠6 לוקח לא שאני7 התם דאמר ליה זיל קני תניא8 משך חמרין ופועלין והכניסן לתוך ביתו בין מדד עד שלא
פסק בין פסק עד שלא מדד שניהן יכולין לחזור בהם פירקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין שניהן יכולין לחזור בהם מדד עד שלא פסק שניהן יכולין לחזור בהם ואוקמה [מר בר]⁠9 רב אשי במסכלי דתומי דליתנון10 בכלי אבל כליו של-מוכר ברשות לוקח לא קנה לוקח11. אמר ליה חנן12 בר מר זוטרא לרבינא מיכדי פירקן והכניסן לתוך ביתו קתני מה לי פסק מה לי לא פסק אמר ליה פסק סמכא דעתיה לא פסק לא סמכא דעתיה:
1. אי: וכן כ״י נ. גכא, דפוסים: ״או״.
2. בהכי: גכא, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו, כ״י נ.
3. דאמרינן: דפוסים: איכא דאמרי.
4. לוקח: גכא, כ״י נ, דפוסים: ״אדם״. בר״י מיגאש נמצאות שתי הלשונות.
5. קונין: וכן ברא״ש. גכא, דפוסים: ״קונה״.
6. ברשות, ברשות: גכא, כ״י נ, דפוסים. כ״י סוטרו: ״רשות, ברשות״.
7. שני: וכן כ״י נ. דפוסים: שאני. גכא (קרוע ומטושטש).
8. תניא: דפוסים: תניא.
9. מר בר: גכא, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו.
10. דליתנון: גכא: ״דליתנא״.
11. לוקח: חסר בדפוסים.
12. חנן: דפוסים: חנין.
מאי לאו ברשות הרבים ממש – קנה אם מדד לו במדתו של לוקח הא בסמטא אפי׳ בלא כליו קנה וכר׳ אסי:
לא – שמדד לו במדתו בסמטא וכדר׳ זירא:
והא רה״ר דומיא דחצר שאינה של שניהם קתני – וקא ממעט סמטא:
מאי לאו רשות הרבים ממש – ואפ״ה קתני דאם היתה מדה של אחד מהן ראשון ראשון קנה אלמא כליו של לוקח ברה״ר קונה וקשיא למ״ד חוץ מרה״ר ולר׳ אבהו א״ר יוחנן.
מאי לאו רשות הרבים ממש. ואפילו הכי קתני אם היתה מידה של אחד מהן ראשון ראשון קנה אלמא כלים של לוקח ברשות הרבים קני וקשיא למ״ד חוץ מרשות הרבים ולר׳ אבוה ור׳ יוחנן לא סימטא והא דומיא דחצר שאינה של שניהם דקתני דלאו כוליה למר ולא כוליה למר אלא לתרוייהו חצר השותפין. כתב רבינו יצחק אלפס זצ״ל האי דקתני אם היתה המידה של אחד מהן ראשון ראשון קנה ואע״פ שלא נתמלאת המידה אוקימ׳ כשהיו שנתות במידה. וכן הלכה עכ״ל. ולקמן אפרש. תנן משך חמריו ופועליו והכניסן לוקח לתוך ביתו והתבואה על גבן בין פסק בין עד שלא מדד. בין מדד עד שלא פסק שניהם יכולים לחזור בהן:
צח. ת״ש ארבע מידות במוכרין עד שלא נתמלאת המדה למוכר משנתמלאת המדה ללוקח. ודוקא בסימטא ובחצר שהיא של שניהם כדמוקים לה לקמן. בד״א במדה שאינה של שניהם ואם היתה מדה של אחד מהם כלומר של לוקח* ראשון ראשון קנה. ואעפ״י שלא נתמלאת המדה. ודוקא שהיו שנתות במדה כדמוקי לה לקמן (פו,ב) ברשות הרבים כו׳ כלומר ודוקא ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם אבל ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה מרשותו. ברשות הלוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח. ברשות הלה המופקדים אצלו לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנו מרשותו דכרשות מוכר דמיא. קתני מיהת ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם קני בהו כליו של לוקח, כדקתני אם היתה מדה של אחד מהם ראשון ראשון קנה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם, מאי לאו ברשות הרבים ממש לא בסימטא והא דומיא דחצר שאינה של שניהם [קתני מאי חצר שאינה של שניהם] נמי דאינה דלא דהאי כולה ולא דהאי כולה אלא דתרויהו, אבל רשות רבים ממש אי נמי רשות שאין בה זכות לא׳ מהן לא קני בהו כליו של לוקח, דלאו מקום שיש לו רשות להניחו הוא. והא דקתני עד שיוציאנה מרשות, דוקא דמפיק לה לסימטא, אי נמי לצידי רשות הרבים, אי נמי לרשות שהיא של שניהם, ואין צריך לומר לרשות לוקח. אבל היכא דלא אפקה אלא לרשות הרבים לא קנה, דמדד בה ברשות הרבים אע״ג דאפקה מרשות מוכר לרשות הרבים לא קניא, כדברירנא בכתובות בפ׳ אלו נערות (לא,ב) גבי הגונב כיס בשבת:
צט. בעא מיניה רב ששת מרב הונא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח או לא קנה לוקח א״ל תניתוה זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת א״ל רב נחמן מ״ט קא פשטת ליה מההיא דמחיוה מאה עוכלי בעוכלא דאמר רב יהודה אמר שמואל והוא שהיתה קלתה תלויה בה ורבי שמעון בן לקיש אמר קשורה אע״פ שאינה תלויה רב אדא בר אהבה אמר כגון שהיתה קלתה מונחת לה בין ירכותיה רב משרשיא בריה דרבא אמר כגון שהי⁠(ת)⁠ה בעלה מוכר קלתות וזבנתה לההיא קלתה מיניה בההיא שעתא, דבההיא הנאה דקא זבנה לה מיניה גומר ומושיל לה מקום לאנוחי בה קלתה.
רבי יוחנן א⁠(ו)⁠מר בלאו הכי נמי מקום חיקה קנוי לה מקום קלתה קנוי לה ואמר רבא מ״ט דרבי יוחנן לפי שאין מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה. וקימא לן כרבי יוחנן. חדא דהא רבא דהוא בתרא טרח לפרושי טעמיה. ועוד דהא תניא דמסייעא ליה בגיטין בפ׳ הזורק (עח,א). הילכך אם זרקו לה לתוך קלתה או לכל דבר שהוא כקלתה לאיתויי טיסקא דאכלה ביה תמרי (גיטין שם), ואין צריך לומר לתוך חיקה, הרי זו מגורשת, ואעפ״י שאין קלתה תלויה בה ולא קשורה, בין שהיה בעלה מוכר קלתות בין שלא היה מוכר קלתות, בין שלקחתה ממנו בין שלקחתה מאחרים. ודכותה גבי מקח וממכר קנה לוקח, אבל שאר כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנו, אלא היכא דא״ל זיל קנה כדמסיק בה לקמן.
וה״מ היכא דמניח כליו של לוקח ברשות מוכר אארעא, אבל אם היה (מוכר) כליו של לוקח קשור ותלוי בו באויר ואינו מונח על הקרקע, או שהיה מונח לו בין ירכותיו קנה, ובהא ליכא לפלוגי בין קלתה ובין שאר כלים, דכי איכא לפלוגי הכי היכא דמונח אארעא דאיכא למימר אהאי קפיד ואהאי לא קפיד, אבל (הכא) [היכא] דלא מונח אארעא קני, כי טעמיה דרב יהודה אמר שמואל וכר׳ אלעזר א״ר הושעיא וכטעמיה דרב אדא בר אהבה. ובהא אפילו רבי יוחנן מודה, דכי אתא רבי יוחנן לאו לאחמורי בשאר כלים קאתי אלא לאקולי בקלתה קאתי, דאע״ג דאינה קשורה ולא תלויה קניא.
מיהו ודאי דוקא קלתה ודבר שהוא כקלתה, אבל שאר כלים היכא דמנחה אארעא ברשות מוכר לא קנו עד שיהא קשור ותלוי בלוקח. ואם היה קשור בו אלא שאינו תלוי בו באויר אלא מונח על גבי קרקע חצרו של מוכר, פלוגתא דרב יהודה אמר שמואל וריש לקיש, לרב יאודה אמר שמואל לא קנה, לריש לקיש קנה. וקימא לן כרב יהודה אמר שמואל, דהא רבי א״ר [הושעיא] קאי כוותיה והוה ליה ריש לקיש יחיד אצל רבים והלכה כרבים, הילכך לא קנה.
וכולהו נמי לא אמרן לא קנה אלא היכא דאיתיה ליה לוקח כלי מעלמא, אבל היכא דזבניה לוקח לההוא כלי בההוא מעמד מיניה דמוכר וקנייה בהגבהה, והדר אנחיה ברשותיה דמוכר, קני ליה ההוא כלי כל זבינא דמתנח ביה ממאי דזאבין בההוא מעמד מההוא מוכר, דכיון דזביניה מיניה לא קפיד עליה לאנוחי התם, וכמי שנתן לו רשות להניחו שם דמי, וכליו של לוקח קונה לו כל מקום שיש לו רשות להניחו. ודייקינן לה להא מילתא מדרב משרשיא, דאמר כגון שהיה בעלה מוכר קלתות, והוא הדין במכר, דתרויהו חדא מחתא אחתינא להו.
ודוקא דאגבהיה למנא מעיקרא, אבל לא אגבהיה, אע״ג דיהיב ליה רשותא לאנוחי התם לא קני, דהוה ליה ככליו של מוכר בסימטא אי נמי ברשות של שניהם. ודוקא נמי לענין כליו של לוקח דזבניה מהאי מוכר, דכיון דלא קפיד מוכר עילויה קני ליה ללוקח, דמקום שיש לו רשות להניחו הוא. אבל פירי גופיהו דזאבין להו לוקח ממוכר, אע״ג דלא קפיד מוכר עליה דלוקח לאנוחינהו ברשותיה לא קני להו לוקח בהכי, דנהי דהוה ליה מקום שיש לו רשות להניח כעין סימטא אי נמי בחצר שהיא של שניהם, הא קימא לן דלא קני ליה לוקח אלא במודד לתוך קופתו. כללא דמלתא, כי יהיב ליה רשותא לאנוחי התם למהוי חצרו של לוקח לא זכי ליה. וכן הלכה:
ק. ואתינן למפשיטיה לבעיין מיהא דתניא ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו מאי לאו בכליו דלוקח לא בכליו דמוכר. וקימא לן כמאן דמוקים לה בכליו דלוקח, דהא מסקנא דשמעתא הכי אזיל. והא דמקשינן אימא סיפא ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח ואי בכליו דמוכר אמאי קנה לוקח, לא תשמע מינה דכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה (אלה) [אלא] לטעמא דמאן דאמר דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה, אלמא בתר כלי אזלינן, הלכך כליו של מוכר ברשות לוקח נמי לא קני, דבתר כלי אזלינן. והאי דקא פסיק ומקשי אמאי קנה לוקח, למאי דשני ליה קא מקשי, דכיון דאוקימתה לרישא דקתני ברשות מוכר לא קנה בכליו דמוכר, אבל בכליו של לוקח קנה, אלמא בתר כלי אזלינן, אי הכי סופא דקתני ברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח בכליו דמוכר מיתוקמא דומיא דרישא, וא״כ אמאי קנה לוקח, הא אמרת בתר כלי אזלינן. תדע דהא לקמן דקאתי למפשט ממתניאתא דמשך חמריו ופועליו משמע ליה מינה דכליו דמוכר ברשות לוקח קנה לוקח וקא דייק מינה מדכליו דמוכר ברשות לוקח קנה אלמא בתר רשותא אזלינן, כליו דלוקח ברשות מוכר נמי לא קנה דבתר רשותא אזלינן, אלמא הא בהא תליא.
מ״מ שמע מינה דאי סבירא לן דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח סבירא לן דכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה לוקח. וכי היכי דלא איפשיטא לן דכליו של לוקח ברשות מוכר אי קנה לוקח ואי לא קנה התם הכי נמי לא איפשיטא כליו של מוכר ברשות לוקח אי קנה לוקח ואי לא קנה, הילכך בתרויהו חומרא לתובע וקולא לנתבע. ואי מתרמו תרויהו לחד תובע ולחד נתבע דינא הוא דאתי עליה תובע ממה נפשך ומפיק מיניה חד מיניהו אלא שיד נתבע על העליונה. וה״ה בתרי תובעין וחד נתבע היכא דכותבין הרשאה זה לזה גבי חד מיניהו ממה נפשך ויד התובע על התחתונה. והוא הדין גבי גט כי האי גונא ספיקא הוי ורמינן חומרי גרושה וחומרי אשת איש:
לענין גיטין אמרו שאע״פ שאמרה תורה ונתן בידה אין סוף הענין דוקא לידה אלא אף בחצרה או איזה מקום המושאל או המושכר לה ומ״מ כל שהיא ברשותו לא קונה עד שיגיע הגט לידה או לתוך חיקה או לתוך קלתה והוא כפיפה קטנה המיוחדת לה לעסקי פלכה אע״פ שאינה קשורה בה ולא מתורת כליה שהרי כליו של לוקח ברשות מוכר אינו כלום אלא לפי שמן הסתם אין הבעל מקפיד על מקומו והוא מושאל לה מן הסתם אפילו לא היה בעלה מוכר קלתות לקלתה מיהא אינו מקפיד על מקומה ואין צריך לומר בשהיה בעלה מוכר קלתות ומכר לה שבהגבהת קלתה קנה גיטה עמה ויש שפרשו בה שאינו מקפיד על מקומם וגאוני ספרד פרשו בה שבאותה הנאה שמכר לה הוא משאילה מקומו מן הסתם ולפי זה אף לענין קנייה אם קנה זה הכלי מן המוכר עצמו והגביהו והניחו לשם ואח״כ קנה ממנו פירות ומדדום לתוך כלי זה קנה אף ברשות מוכר מכיון שקנאו ממנו אינו מקפיד על מקומו והרי מקומו מושכר לו בהנאת מכירתו וכן כתבוה גדולי המחברים ומכאן יצא להם כן ושמא תאמר ולמה הוא צריך להגבהה ונאמר גם כן שיקנהו בשכירות מקום בהנאת המכירה אין זה כלום שאין דעתו של זה סומכת בקניית הכלי אא״כ שכר את מקומו בפירוש או שיקנהו בהגבהה אבל מכיון שקנאו קנייה מפורסמת נהנה הוא במכירתה עד שמתוך אותה הנאה הוא משאילו מקום שהוא מניחו בה אחר הגבהתו:
והא דומיא דחצר שאינה של שניהם קתני. בדין הוא דהוה מצי למפרך מהיא גופא דחצר שאינה של שניהם גופא דינה כרשות הרבים אלא דניחא ליה למפרך הכי לאוקמי פירכיה קמא בדוכתא דפריך מאי לאו ברשות הרבים. הר״ן ז״ל.
מאי לאו [האם לא] מדובר פה ברשות הרבים ממש? ומשמע מכאן שאף ברשות הרבים קונים כליו של לוקח, שלא כפי שתירץ רב פפא לעיל! ודוחים: לא, הכוונה כאן אינה לרשות הרבים ממש, אלא לסימטא. ומקשים: כיצד יכול אתה לפרש כן? והא דומיא [והרי בדומה] לחצר שאינה של שניהם קתני [שנה] שאין למוכר ולקונה כלל רשות בה, ואילו סימטא — יש בה רשות לשניהם!
What, is it not stating that a buyer’s vessels effect acquisition of items on his behalf even in the actual public domain, which contradicts Rav Pappa’s explanation? The Gemara answers: No, the baraita is referring to an alleyway, not the actual public domain. The Gemara asks: How can this be what the baraita means? But the baraita teaches that it is similar to a courtyard that does not belong to either of them, i.e., a location to which neither of them have any rights, whereas they both have some rights in an alleyway. Consequently, this must be referring to the actual public domain, not an alleyway.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרוערמ״הבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַאי חָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶם נָמֵי דְּלָא דְּהַאי כּוּלָּהּ וְלָא דְּהַאי כּוּלָּהּ באֶלָּא דְּתַרְוַיְיהוּ.

The Gemara answers: What is the meaning of the phrase: A courtyard that does not belong to either of them? It also refers to shared property, specifically a courtyard shared by partners, which does not belong to this one entirely and does not belong to that one entirely, but rather it is the property of both of them. Consequently, this courtyard is comparable to an alleyway.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרוערמ״השיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעולם סמטא ומאי דומיא דחצר שאינה של שניהן – שאינה דחד לחוד אלא דתרוייהו והיינו נמי סמטא דהיינו דתרוייהו:
אלא דתרוייהו – חצר השותפין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא דתרווייהו. אם תשאל היכי סלקא דעתין מעיקרא דהאי חצר שאינה של שניהם דקתני חצר של אדם אחר הוא דאלמא כליו של לוקח ברשות שאינה של שניהם אלא לאדם אחר קניא והא קתני בהדיא ברשות הלה המופקדים אצלו לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה אצלו ברשותו אלמא כליו של לוקח בחצר שאינה של שניהם לא קנה. תשובתך רשות שאינה של שניהם היינו רשות שאינה של שניהם אלא לאדם אחר ולית ליה בה רשותא לחד מינייהו ולא למוכר ולא ללוקח ומשום הכי סלקא דעתין כלי של לוקח קניא ביה דהא לית ביה רשותא למוכר אבל רשות הלה המופקדים אצלו כיון שהשאילו בעל החצר מקום למוכר להניח שם פקדונו נמצא אותו מקום קנוי למוכר וכרשותו דמי ומשום הכי לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו. תדע דהא גבי רשות מוכר קתני ליה אלמא דיניה כדין רשות מוכר. הרא״ם ז״ל.
ומשיבים: מאי [מה פירוש] ״חצר שאינה של שניהם״ נמי [גם כן]? חצר השותפים, שלא דהאי [של זה] כולה ולא דהאי [של זה] כולה, אלא דתרוייהו [של שניהם] והריהי איפוא בדומה לסימטא.
The Gemara answers: What is the meaning of the phrase: A courtyard that does not belong to either of them? It also refers to shared property, specifically a courtyard shared by partners, which does not belong to this one entirely and does not belong to that one entirely, but rather it is the property of both of them. Consequently, this courtyard is comparable to an alleyway.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרוערמ״השיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בְּעָא מִינֵּיהּ רַב שֵׁשֶׁת מֵרַב הוּנָא כִּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ בִּרְשׁוּת מוֹכֵר קָנָה לוֹקֵחַ אוֹ לָא אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ גזְרָקוֹ לָהּ לְתוֹךְ חֵיקָהּ אוֹ לְתוֹךְ קַלְתָּהּ הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת.

Rav Sheshet raises a dilemma before Rav Huna: If the vessels of the buyer are in the domain of the seller, does the buyer acquire the merchandise once it is placed in his vessels or not? Rav Huna said to him: You learned the answer already in a mishna (Gittin 77a): A wife is divorced when her husband hands her a bill of divorce or places it in a manner that is considered equivalent to handing it to her, e.g., placing in her courtyard. Accordingly, if the husband threw the bill of divorce to her into her lap or into her basket [kaltah], this woman is divorced even if she was in her husband’s domain at that time. By the same token, even if the buyer’s vessels are in the domain of the seller, they effect acquisition of the sold items on his behalf.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםר״י מיגשרשב״םתוספותאור זרוערמ״השיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כליו של לוקח ברשות מוכר – ומדד לו בתוכו קנה בלא הגבהת לוקח או לא:
זרקו לה – הגט והיא יושבת בביתו:
לתוך חיקה או לתוך קלתה – היינו כלי ופעמים מנחת בו חפצים שמשימה בראש שלועזין קרנ״ק:
הרי זו מגורשת – אלמא דכליה קונה לה ברשות בעלה ותפשוט מהא דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח:
בעא מיניה רב ששת מרב הונא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה או לא. כגון פסק ונתן לתוך המדה של לוקח, או מדד המוכר במדה שלו ושפכן לכליו של לוקח והבית של מוכר הוא, קנה לוקח כאילו נתן לתוך רשותו כיון דהוי בכליו, או לא קנה לוקח דרשות עיקר והכלי בטל הוא לגבי הרשות, ולהכי בעי קנה לוקח ואע״ג דברשות הרבים לא קני כליו דלוקח משום דאין לו רשות להניחו שם, קבעי ברשות מוכר כיון דברשות מדד שם מקני ליה כליו. [קנה או לא]. פי׳ קנה לוקח או לא. אמר ליה תניתוה זרק לה גיטה לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת, הנה אע״ג דקלתה ברשותא דבעל קא מנחא קניא לה לגט דאית ביה, אלמא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח. אמר ליה רב נחמן מאי טעמא קא פשטת ליה מההיא דמחיוה מאה עוכלי בעוכלא, דאמר רב יהודה אמר שמואל והוא שהיתה קלתה תלויה בה, אבל אם היתה קלתה מונחת בקרקע שהיא חצרו של בעל אינה מגורשת, דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח.
כליו של לוקח ברשות מוכר – כגון פסק ונתן לתוך מדה של לוקח או מדד במדה שלו ושפכן לכליו של לוקח והבית של מוכר הוא.
קנה לוקח – כאילו נתן לתוך רשותו של לוקח.
או לא קנה – דרשות עיקר והכלי בטל לגבי הרשות.
תניתוה – משנה היא בגיטין בפרק הזורק (דף עז.).
לתוך חיקה – כלומר על בגדיה שהיא מלובשת.
קלתה – סל שהנשים נותנות לתוכו מחטין וצינוריות.
הרי זו מגורשת – דקונה לה קלתה ברשות המגרש.
כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח או לא – אע״ג דברשות הרבים אמרינן לעיל דלכ״ע לא קנה התם ה״ט משום דלא ניחא להו לבני רה״ר שיניח כליו שם דמאן פייס ודמאן שביק אבל ברשות מוכר מיבעיא דאע״ג דא״ר יוחנן דכל מקום שיש לו רשות להניחו קנה דלמא לא אתא למעט אלא רה״ר אבל מוכר שמא משאיל לו מקום ללוקח שיקנה מה שהוא מוכר לו וא״ת ואמאי לא פשיט מהא דאמר ר׳ יוחנן לעיל (דף פד:) מדד והניח ע״ג סימטא קנה ואסיק לעיל במודד לתוך קופתו ודוקא בסימטא אבל ברשות מוכר לא ויש לומר דרבי יוחנן דנקט סימטא היינו משום דברשות מוכר מיבעי ליה וכן משמע בגיטין בהזורק (דף עח. ושם ד״ה כגון) דקאמר אהא דתנן זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה מגורשת ודייק אמאי מגורשת כליו של לוקח ברשות מוכר הוא שמע מינה כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח ומשני עלה ר׳ יוחנן מקום חיקה קנוי לה מקום קלתה קנוי לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעא רב ששת מרב הונא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה או לא קנה אמר ליה לא קנה. כך היא הגירסא בהלכות הריא״ף ז״ל ואינה ברוב הנסחאות. ומיהו אף על גב דלהנך נסחי משמע דלא איפשיטא נקטינן דלא קנה דכיון דאיכפול ואתו כל הנך אמוראי למחויי מאה עוכלי כי היכי דלא נפשוט דקנה משמע דלא קנה ורבא נמי משמע דהכי סבירא ליה מדמפרש טעמא דרבי יוחנן אלמא דהכי הלכתא דלא קנה כיון שהוצרך תנא דההיא ברייתא לומר דטעמא דמגורשת משום דמקום חיקה קנוי לה מקום קלתה קנוי לה ואף על גב דלא פשטינן לה הכא מההיא אשכחן דכוותה בתלמודא והכי נמי משמע בפרק איזהו נשך דאמרינן התם אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא האי משכנתא באתרא דמסלקי מסלקים ואפילו מתמרי דאבודיא ואי אגבהינהו בסיסני קני ולמאן דאמר כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח אף על גב דלא אגבהינהו בסיסני נמי קני אלמא דאיהו אליבא דנפשיה סבירא ליה דלא קנה והיינו דמהדרינן מעיקרא דמסלק ליה אפילו מתמרי דעל בודיא הלכך כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה אלא היכא דאמר ליה דליקני וכמסקנא דשמעתין וכן נמי כל היכא שאינו מקפיד על כל מקום כליו ומשאיל לו מקום דומיא דאשה.
ולענין כליו של מוכר ברשות לוקח לכאורה משמע דקנה דהא בהא תליא מדאמרינן והא מדכליו של מוכר ברשות לוקח קנה לוקח כליו דלוקח ברשות מוכר נמי לא קנה לוקח ומדמסקינן דכליו דלוקח ברשות מוכר לא קנה דבתר רשות אזלינן מינה דכליו של מוכר ברשות לוקח קנה. אלא שהריא״ף ז״ל פסק בשניהם לא קנה וכן הרמב״ם ז״ל בפרק ד׳ מהלכות מכירה וצריך טעם למה ואפשר דכי פרכינן הכי בגמרא מכל שכן מקשינן דאי כליו של מוכר ברשות לוקח קנה כל שכן דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה שמרובה מדת לא קנה ממדת קנה לפי שהקונה מוציא מחברו וכן כתב רשב״ם ז״ל.
אבל מלא קנה. דמסקינן בכליו דלוקח ברשות מוכר לא שמעינן קנה בכליו של מוכר ברשות לוקח. אבל עדיין צריך עיון דאף על גב דלא איפשיטא לא הוה להו ז״ל לכתוב בהדיא דלא קנה. אלא שאפשר שכיון שהוא ספק ודינו לא קנה כתבוה ז״ל כאלו איפשיטא ויש כיוצא בזו בעיא דסלקא בתיקו. וכתב הריא״ף ז״ל כאלו איפשיטא לפטור וכמו שכתבתי בפרק קמא דבבא מציעא בשמעתא דתקפה אחד בפנינו ושם נתבאר מאי דלא איפשיט בגמרא בדיני ממונות מהו דינו אם בא תובע ותקף. הר״ן ז״ל.
וכן דעת הרא״ם ז״ל, ולהלן אכתוב לשונו.
תא שמע זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה כו׳. וקסלקא דעתין כגון שמונחת על גבי קרקע. כגון שהיה בעלה מוכר קלתות. פירש הרא״ם ז״ל כגון שמכר לה הבעל קלתה זו דבההיא הנאה דזבנה לה מיניה קא מושאל ביתו לקלתא זו וגבי כליו של לוקח ברשות מוכר לא שייך לומר דמוכר משאיל מקום לכליו של לוקח בההוא הנאה דקא זבין ליה מינה כיון שעדיין לא נגמרה המכירה אינו משאיל מקום לכלי דמה לו למהר הקנאתו ולהשאיל מקום לכליו של לוקח וכדי שיקנה בו הפירות ושמא יותר טוב בעיניו שלא תגמר הקנייה עד שימשוך כדי שיוכל לחזור בו בתוך כך אבל אחר שמכר הכלי משאיל הוא מקום לכלי עד שיקחנו הלוקח. ולי נראה לפרש כגון שהיה בעלה מוכר קלתות וטוב בעיניו שיהיו קלתות של אשתו מצויות בבית שאם יצטרך אדם לקנות בעת שמכר כל הקלתות הנמצאות בידו ימכור לו הקלתא של אשתו ויעשה לאשתו קלתא אחרת ובקלתא חדשה הראויה למכירה מיירי. עליות.
והקשו בתוספות נהי דנותן לה רשות ומשאילה כו׳. ותירץ ריב״א דאף על גב דאין המקום קנוי לה כו׳ והשתא ניחא הא דמתרץ לקמן הא דאמר ליה זיל קני דבדיבורא בעלמא שנתן לו רשות להניח כליו שם קונה לו ואף על פי שהמקום אינו קתי לו שהרי המקום אינו יכול להקנותו לו אלא בקנין כדפרישית לעיל. תוספי הרא״ש ז״ל.
א בעא מיניה [שאל אותו] רב ששת מרב הונא: כליו של לוקח המונחים ברשות מוכר, האם קנה לוקח משהוכנסו הדברים הנקנים לתוכם, או לא? אמר ליה [לו]: תניתוה [כבר שניתם אותה], שיש פתרון לשאלה זו ממה ששנינו לגבי גט, שהגירושים חלים כאשר מוסרו הבעל ליד אשתו, או לדבר הנחשב כידה, כגון חצרה. ואמרו: זרקו לה הבעל לאשתו את הגט לתוך חיקה או לתוך קלתה (הסל שלה) — הרי זו מגורשת, כיון שהיא קונה את הגט המצוי בתוך הסל שלה, אף על פי שהוא ברשות הבעל. ונמצא שכליו של לוקח ברשות מוכר — קנה.
Rav Sheshet raises a dilemma before Rav Huna: If the vessels of the buyer are in the domain of the seller, does the buyer acquire the merchandise once it is placed in his vessels or not? Rav Huna said to him: You learned the answer already in a mishna (Gittin 77a): A wife is divorced when her husband hands her a bill of divorce or places it in a manner that is considered equivalent to handing it to her, e.g., placing in her courtyard. Accordingly, if the husband threw the bill of divorce to her into her lap or into her basket [kaltah], this woman is divorced even if she was in her husband’s domain at that time. By the same token, even if the buyer’s vessels are in the domain of the seller, they effect acquisition of the sold items on his behalf.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםר״י מיגשרשב״םתוספותאור זרוערמ״השיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֲמַר לֵיהּ ר״נרַב נַחְמָן מַאי טַעְמָא פָּשְׁטַתְּ לֵיהּ מֵהַהִיא דְּמָחוּ לַהּ מְאָה עוּכְלֵי בְּעוּכְלָא.

Rav Naḥman said to Rav Huna: What is the reason that you resolved Rav Sheshet’s dilemma from that mishna, which has already been struck with one hundred strikes of a hammer [uklei be’ukela]? In their analysis of this mishna, the Sages have already inserted so many qualifications that it cannot be understood in a straightforward manner.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמחייה מאה עוכלי בעוכלא – כלומר כמה מדות 1 מדד כאן. כלומר תמהו עליה ותירצו בה תירוצין הרבה:
1. רבינו ז״ל מפרש מחה לשון מדידה וכ״ה בערוך ערך עכל א׳ כלשון רבינו כאן אות באות [וע״ש במוסף הערוך] ובערך מ״ם לא הביא הערוך לשורש הזה דמחה הוא לשון מדידה וצ״ע.
דמחו [לה] מאה עוכלי בעוכלא – כלומר שדו בה נרגא מאה הכאות במשקל ששמו עוכלא ששיברו הטעם הזה דבפרק הזורק פרכינן ש״מ כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח ומתרצי כל הני אמוראי התם דלא תילף מינה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב נחמן לרב הונא: מאי טעמא פשטת ליה [מה טעם פתרת לו] לרב ששת את שאלתו ממה ששנינו במשנה ההיא, דמחו לה כבר היכו אותה] מאה עוכלי בעוכלא [מכות במשקולת]? שכבר דנו עליה חכמים, וסייגו אותה בכל כך הרבה סייגים, עד שאינה מתפרשת עוד כמשמעה.
Rav Naḥman said to Rav Huna: What is the reason that you resolved Rav Sheshet’s dilemma from that mishna, which has already been struck with one hundred strikes of a hammer [uklei be’ukela]? In their analysis of this mishna, the Sages have already inserted so many qualifications that it cannot be understood in a straightforward manner.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל וְהוּא שֶׁהָיְתָה קַלְתָּהּ תְּלוּיָה בָּהּ ור״לוְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר קְשׁוּרָה ואע״פוְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בַּהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה קַלְתָּהּ מוּנַּחַת לָהּ בֵּין יַרְכוֹתֶיהָ רַב מְשַׁרְשְׁיָא בְּרֵיהּ דר׳דְּרַבִּי אַמֵּי אָמַר כְּגוֹן שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ מוֹכֵר קְלָתוֹת.

As Rav Yehuda says that Shmuel says: This halakha of the mishna in Gittin applies only if her basket was hanging from her body, so that it is considered on her or in her hand. And Reish Lakish says: It is sufficient if it was tied to her, even though it is not hanging from her, but resting on the ground. Rav Adda bar Ahava says: The mishna is referring to a case where her basket was placed between her thighs. Although it is not hanging from her, since it is placed on her body it serves to acquire the bill of divorce on her behalf. Rav Mesharshiyya, son of Rabbi Ami, says: This is referring to a case where her husband was a basket seller. Since he is not particular about the place where the basket into which he placed the bill of divorce is located, as his entire courtyard is full of baskets, it is considered as though he expressly granted her the right to make use of its location.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםר״י מיגשרשב״םתוספותאור זרוערמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאמר רב יהודה אמר רב שמואל – אמאי מגורשת כגון שהיתה קלתה תלויה בה בצוארה דהויא הגבהה:
קשורה – בראשה:
אע״פ שאינה תלוי׳ – באויר אלא מונחת או תלויה אע״פ שאינה קשורה מגורשת כיון דמחברא בה כגופה דמי ורשותה הוא:
(או) שהיתה מונחת. בקרקע בין ירכותיה ודמי כמו חיקה ורשות שלה:
כגון שהיה בעלה מוכר קלתות – וקנתה ממנו קלתה ובההיא הנאה שקנתה ממנו אקני לה מקום הקלתה:
ורב אדא בר אהבה אמר וכו׳. ורב משרשיא אמר כגון שהיה בעלה מוכר קלתות. פי׳ וקנתה ממנו קלתה וקנאתו בהגבהה וה״ל כליה והניחתו לפניה בקרקע שהוא חצר של בעל, דבההיא הנאה דקא זבנה ליה מיניה לא קפיד עלה בהנחת אותה קלתה בחצרו, והוי כמו שהשאילה מקום הקלתה דהוי ליה כליו של לוקח ברשות לוקח, ומשום הכי כי זריק לה גט לתוך קלתה קנתה הגט ונתגרשה. אבל אם לא קנתה זו הקלתה מבעלה אינה מגורשת, דה״ל כליו של לוקח ברשות מוכר דלא קנה לוקח. ור׳ יוחנן אמר מקום חיקה קנוי לה מקום קלתה קנוי לה אע״פ שבעלה אינו מוכר קלתות.
תלויה בה – ואינה נגררת בקרקע ולכך קונה לה קלתה דדמי להגבהה שקונה בכל מקום תלויה בה היינו קשורה ותלויה.
קשורה אף על פי שאינה תלויה – אלא נגררת בקרקע וקשורה בה ולא גרסי׳ תלויה אע״פ שאינה קשורה.
בין ירכותיה – ואף על פי שמונחת בקרקע אין מקפיד על מקום מושב אשתו ועד עכשיו היה אותו מקום קנוי לה.
מוכר קלתות – לכך אינו מקפיד על מקומם שיש לו בית לכך. כך פירשה רבינו מ״כ במס׳ גיטין.
כגון שהיה בעלה מוכר קלתות – וא״ת נהי דנותן לה רשות ומשאילה מ״מ הא בעי חזקה כדאמרינן בהשואל (ב״מ דף צט: ושם) כשם שהקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה כו׳ כך שכירות קרקע כו׳ ותירץ ריב״א דאע״ג דאין המקום קנוי לה דכיון דיש לה רשות להביא קלתה שם קני לה קלתה דכליו של אדם קונה לו בכל מקום שיש לו רשות להניח כמו גבי סימטא אע״פ שאין סימטא קנוי לו מ״מ הכלי עצמו קונה לו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה כגון שהיה כו׳ תימה ריב״א כו׳ צ״ל ותירץ ריב״א כו׳:
בד״ה כגון שהיה בעלה כו׳ וא״ת נהי דנותן לה רשות ומשאילה מ״מ הא בעי חזקה כו׳ עכ״ל ק״ק אהך דהכא כליו של לוקח ברשות מוכר דקנה בא״ל זיל קני כדמסיק ובלא א״ל זיל קני נמי קמבעיא ליה דשמא משאיל לו מקום ותקשי להו נמי מ״מ הא בעי חזקה ויש ליישב ודו״ק:
ומביאים מה שנאמר עליה, אמר רב יהודה אמר שמואל: ודין זה הוא רק כשהיתה קלתה תלויה בה, ולכן היא נחשבת כמונחת עליה או בידה, וריש לקיש אמר: די בכך שהיתה קשורה ואף על פי שאינה תלויה בה אלא נגררת על הארץ. ורב אדא בר אהבה אמר: כגון שהיתה קלתה מונחת לה בין ירכותיה, שאף שאינה תלויה עליה, כיון שהיא מונחת על גופה, בוודאי נקנה לה בה. רב משרשיא בריה [בנו] של ר׳ אמי אמר: כגון שהיה בעלה מוכר קלתות, ולכן אינו מקפיד על קלתות שנמצאות בחצירו, והרי זה כאילו נתן לה את מקום הקלת שיהא שלה.
As Rav Yehuda says that Shmuel says: This halakha of the mishna in Gittin applies only if her basket was hanging from her body, so that it is considered on her or in her hand. And Reish Lakish says: It is sufficient if it was tied to her, even though it is not hanging from her, but resting on the ground. Rav Adda bar Ahava says: The mishna is referring to a case where her basket was placed between her thighs. Although it is not hanging from her, since it is placed on her body it serves to acquire the bill of divorce on her behalf. Rav Mesharshiyya, son of Rabbi Ami, says: This is referring to a case where her husband was a basket seller. Since he is not particular about the place where the basket into which he placed the bill of divorce is located, as his entire courtyard is full of baskets, it is considered as though he expressly granted her the right to make use of its location.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםר״י מיגשרשב״םתוספותאור זרוערמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר דמְקוֹם חֵיקָהּ קָנוּי לָהּ מְקוֹם קַלְתָּהּ קָנוּי לָהּ אָמַר רָבָא מַאי טַעְמָא דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן הלְפִי שֶׁאֵין אָדָם מַקְפִּיד לֹא עַל מְקוֹם חֵיקָהּ וְלֹא עַל מְקוֹם קַלְתָּהּ.

Rabbi Yoḥanan says: The place of her lap, i.e., the place within her husband’s property where she stands or sits, belongs to her, and the place of her basket is acquired to her. Rava said: What is the reason behind the statement of Rabbi Yoḥanan? It is because a person, including a husband, is not particular neither about the place of her lap nor about the place of her basket, as she requires these areas and they do not take up much space. It is evident from all of these qualifications that one cannot infer a halakhic principle from here with regard to a buyer’s vessels in a seller’s domain.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרוערמ״השיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ יוחנן אמר – כל זמן שהיא בביתו מקום חיקה ומקום קלתה קנוי לה לפי שאין אדם מקפיד גבי אשתו לא על מקום כו׳:
לא על מקום חיקה – כשנגררין בגדיה על הקרקע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי יוחנן אמר מקום חיקה קנוי לה. פירוש כי היכי דפשיטא מלתא דזרקו לתוך חיקה מגורשת דמקום חיקה קנוי לה והם שולי בגדיה הנגררים לארץ כך מקום קלתה קנוי לה. עליות.
ר׳ יוחנן אמר: בכלל, מקום חיקה, כלומר, מקום שבו היא עומדת או יושבת, קנוי לה לאשה, וכן מקום קלתה קנוי לה לאשה. ועל כך אמר רבא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ יוחנן? לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה, כיון שהיא זקוקה להם ואינם תופסים מקום מרובה. ומכל מקום ברור שאין ללמוד מהלכה זו הלכה כללית לגבי כליו של קונה ברשות מוכר. ואם כן אין מקום להביא הוכחה מהלכה זו.
Rabbi Yoḥanan says: The place of her lap, i.e., the place within her husband’s property where she stands or sits, belongs to her, and the place of her basket is acquired to her. Rava said: What is the reason behind the statement of Rabbi Yoḥanan? It is because a person, including a husband, is not particular neither about the place of her lap nor about the place of her basket, as she requires these areas and they do not take up much space. It is evident from all of these qualifications that one cannot infer a halakhic principle from here with regard to a buyer’s vessels in a seller’s domain.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרוערמ״השיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֶלָּא פְּשׁוֹט לָהּ מֵהָא בִּרְשׁוּת מוֹכֵר לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּגְבִּיהֶנָּה אוֹ עַד שֶׁיּוֹצִיאֶנָּה מֵרְשׁוּתוֹ מַאי לָאו ובְּכִלְיוֹ דְלוֹקֵחַ לֹא בְּכִלְיוֹ דְמוֹכֵר.

Rather, resolve the dilemma from that which was taught in a baraita: If the merchandise was in the domain of a seller, the buyer does not acquire the merchandise until he lifts it or until he removes it from the domain of the seller. What, is it not referring to merchandise placed in the vessels of the buyer, which proves that the buyer’s vessels do not effect acquisition of the merchandise on his behalf when they are in the seller’s domain? The Gemara answers: No, this does not serve as proof, as it is referring to merchandise placed in the vessels of the seller. That is why the buyer must lift or pull the merchandise to acquire it.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםר״י מיגשרשב״םתוספותאור זרועתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמ״הרשב״אשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי לאו כליו של לוקח – ואפי׳ הכי לא קני עד שיגביה:
אלא פשוט ליה מיהא ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו מאי לאו בכליו דלוקח, אלמא כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח. ופריק לא בכליו דמוכר. ודייקינן ומדרישא בכליו דמוכר סיפא נמי בכליו דמוכר. כלומר כיון דקא מוקמת לה להאי דקתני ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה דהיא רישא בכליו דמוכר, ממילא שמעת מינה דסיפא נמי דקתני ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח דבכליו דמוכר הוא, ואי בכליו דמוכר הוא אמאי קנה לוקח והא כליו דמוכר הוא. כלומר אי אמרת בשלמא האי דקתני רישא ברשות מוכר לא קנה לוקח עד שיגביהנה וכו׳ בכליו דלוקח, דאלמא כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה, דשמעת מינה דבתר חצר אזלינן ולא בתר כלי וכל שכן בכלי דמוכר, היינו דקתני סיפא ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח, משום דחצר וכלי תרויהו דלוקח נינהו, ואפילו הוה ליה כליו דמוכר נמי כיון דחצר דלוקח ניהו בתר חצר אזלינן ולא בתר כלי. אלא אי אמרת דרישא דקתני ברשות מוכר לא קנה לוקח עד שיגביהנה וכו׳ בכליו דמוכר הוא, אבל בכליו דלוקח ברשות מוכר קנה לוקח, אלמא בתר כלי אזלינן ולאו בתר חצר, אמאי קתני סיפא ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח ואע״ג דכליו דמוכר הוא, והא אמרת דבתר כלי אזלינן ולא איכפת לן בחצר, וכיון דהכא כליו דמוכר הוא דהא אוקימנא רישא וסיפא בכליו של מוכר אמאי קנה לוקח.
אלא פשוט לה מהא – דלא קנה.
מאי לאו בכליו דלוקח – שמדדו בו בבית מוכר ואפ״ה לא קנה לו כליו.
ומשני לא בכליו דמוכר – ומש״ה לא קנה לוקח עד שיגביהה דאכתי לא נפק מרשותיה דמוכר כלל.
לא בכליו דמוכר – משמע מהכא דמשיכה מועלת ללוקח בכליו של מוכר דקתני דקנה כשמוציאה מרשותו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כח. לא בכליו דמוכר – קשיא לי היכי מצינן לפרושי בכליו דמוכר אבל לעולם כליו של לוקח ברשות מוכר קנה והא קתני רישא ואם היתה מדה שלאחד מהן ראשון ראשון קנה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם וברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה דמשמע דוקא ברשות הרבים קונה כליו של לוקח אבל ברשות מוכר אינו קונה ואמאי מקשה ליה אי הכי אימא סיפא דאית לה פירוקא ולא מקשה ליה מרישא דלית ליה פירוקא. ונראה לי לתרץ דמאן דאמר כליו של לוקח ברשות מוכר קונה מפרש להאי רשות הרבים רשות הרבים ממש כפשטה דבריתא ולא סימטא כדפרישו לה הנך אמוראי וכיון דברשות הרבים קונה כליו של לוקח שאין לו רשות להניח כליו שם כל שכן ברשות המוכר שמניחו שם ברשות וכשאמר התנא ברשות הרבים לאו למעוטי רשות מוכר אלא רבותא נקט שגם ברשות הרבים שאין לו רשות להניחו קונה. וכשאומר וברשות מוכר לא קנה מילתא באנפי נפשה היא ולאו אכליו של לוקח קאי אלא אכליו של מוכר. ושנה התנא דכליו של לוקח קונה ברשות הרבים וכל שכן ברשות מוכר והגבהה קונה ברשות מוכר וכל שכן ברשות הרבים. זאת היא סברת מי שאומר כליו של לוקח ברשות מוכר קונה ומשום הכי אקשי׳ ליה מסיפא ולא מרישא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פשוט לך מיהא ברשות מוכר לא קנה וכו׳. כלומר פשוט מיהא הפך מה שאמרת, ואמור דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח.
(האותביה) [הא דאותביה] רב נחמן לרב (פפא) [הונא] מסופא דברייתא דקתני ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח אי בכליו דמוכר אמאי קנה לוקח. תמיה לי, מאי קשיא ליה, אין הכי נמי דאי ברשות לוקח דקנה לוקח, שהכל הולך אחריו, ומדק⁠[תני] כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח שהרשות מעכב, וכליו של מוכר ברשות לוקח קנה לוקח, שרשות קונה לו ואין הכלי מעכב, וכד⁠[אמר] רבא בסמוך דאתא למיפשטא מברייתא דפרקן והכניסן בתוך ביתו, וי״ל דרב נחמן לטעמיה דרב הונא אמר ליה, כלומר, לדידך דעבדת הכלי עיקר, אם כן כליו של מוכר נמי ברשות לוקח אמאי קנה לוקח, ואי נמי י״ל דתרווייהו לית להו הא דרבא, ואפילו רב נחמן דאמר דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח סבור דבין כלי בין רשות מעכבין, והילכך כליו של לוקח ברשות מוכר אי נמי כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה. כנ״ל.
לא בכליו של מוכר. מהכא משמע דמשיכה מועלת ללוקח כו׳ ככתוב בתוספות. ועוד היה נראה להביא ראיה מהא דאמרינן בפרק ב׳ דעבודה זרה דאמר ליה רב להנהו סבוייתא כי כייליתו חמרא לעכו״ם שקילו זוזי מינייהו והדר כיילן להו משום דמדמשכיה עכו״ם קניה ויין נסך לא הוי עד דנגע ביה וקאמר התם אי דקאי במנא דישראל הכי נמי הכא במאי עסקינן דקאי במנא דעכו״ם משמע דאי אמרינן משיכה בעכו״ם קונה משיכה קונה במנא דישראל אלמא משיכה קניא בכליו של מוכר. ואין ראיה משם דמשיכה דהתם על כרחך לאו דוקא משיכה אלא הגבהה דהא ברשותו של ישראל איירין כדמוכח בתר הכי. תוספות הרא״ש ז״ל.
והא דאיבעיא לן בפרק שנים אוחזין קנה בהמה וקני כלים שעליה מהו דוקא בבהמה איבעיא לן ובכפותה כדאיתא התם לפי שאין דרך משיכת כלים בבהמה כפותה אי נמי לפי שאין הבהמה נעשית בסיס וטפלה לכלים הנמשכים אבל כלים נעשים בסיס לפירות ומשום הכי איכפל וקא בעי לה בבהמה כפותה במשיכה ולא בעי לה בכליו של מוכר. ואיכא מאן דאמר דלהכי לא פשטוה התם מהא דקתני הכא עד שיוציאנה מרשותו משום דאיכא למימר דמרשותו ומכליו קאמר ועודן דדלמא בכליו דלוקח מיירי דספוקי מספקא לן מלתא בשמעתין.
אלא פשוט לה מהא [פתור א ותה שאלה ששאל רב ששת מזו], ששנינו בברייתא שהבאנו: ברשות מוכרלא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו; מאי לאו [האם לא] מדובר פה בכליו של לוקח? ומכאן משמע שכליו של לוקח ברשות מוכר אינם קונים! ודוחים: לא, מכאן אין פתרון משום שמדובר פה בכליו של מוכר, ולכן צריך הקונה להגביהם או למושכם.
Rather, resolve the dilemma from that which was taught in a baraita: If the merchandise was in the domain of a seller, the buyer does not acquire the merchandise until he lifts it or until he removes it from the domain of the seller. What, is it not referring to merchandise placed in the vessels of the buyer, which proves that the buyer’s vessels do not effect acquisition of the merchandise on his behalf when they are in the seller’s domain? The Gemara answers: No, this does not serve as proof, as it is referring to merchandise placed in the vessels of the seller. That is why the buyer must lift or pull the merchandise to acquire it.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםר״י מיגשרשב״םתוספותאור זרועתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמ״הרשב״אשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּמִדְּרֵישָׁא בְּכִלְיוֹ דְמוֹכֵר סֵיפָא נָמֵי בְּכִלְיוֹ דְמוֹכֵר אֵימָא סֵיפָא בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ כֵּיוָן שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו מוֹכֵר קָנָה לוֹקֵחַ וְאִי בְּכִלְיוֹ דְמוֹכֵר זאַמַּאי קָנָה לוֹקֵחַ סֵיפָא אֲתָאן לְכִלְיוֹ דְלוֹקֵחַ.

The Gemara asks: But from the fact that the first clause is referring to the vessels of the seller, as currently understood, the latter clause must also be referring to the vessels of the seller. Say the latter clause: If the merchandise was in the domain of the buyer, once the seller accepts upon himself to sell an item, the buyer acquires it. And if this is referring to merchandise in the vessels of the seller, as in the earlier clause, why does the buyer acquire it? The Gemara answers: In the latter clause, we come to a different scenario, which involves the vessels of the buyer.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםר״י מיגשרשב״םתוספותאור זרוערמ״השיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומדרישא מוקמת בכליו דמוכר סיפא נמי בכליו דמוכר – ואי בכליו של מוכר אמאי קנה לוקח בקיבל גרידא:
ופריק סיפא אתאן לכליו של לוקח, אבל כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה לוקח דבתר כלי אזלינן ולאו בתר חצר וכו׳. ופשוט הוא:
ומקשינן מדרישא בכליו דמוכר כו׳ – ולפי סדר התוספתא איכא לאקשויי הכי ומדסיפא בכליו דמוכר רישא נמי בכליו דמוכר.
ואי בכליו דמוכר אמאי קנה לוקח – לדידך דאזלת בתר כלי ולא מבטלת ליה אצל הרשות שהוא בתוכו א״כ אמאי קנה לוקח בקבלת מוכר הא אכתי לא נפק מרשותו דמוכר כלל אלא ודאי בתר רשות אזלינן ולא בתר כלי והלכך בי מוכר הרי הוא של מוכר עד שיגביהה לוקח לא שנא בכליו דלוקח ולא שנא בכליו דמוכר ובי לוקח קנה לוקח ואפילו אי הוי בכליו דמוכר ומשני סיפא אתאן כו׳.
בכליו דמוכר אמאי קנה לוקח – דכי היכי דכליו של לוקח לא מבטל אגב רשות מוכר ה״נ אית לן למימר דכליו של מוכר לא מבטל אגב רשות לוקח והוי מצי לדחויי אע״ג דכליו של לוקח לא בטל אגב רשות מוכר כלי של מוכר בטל אגב רשות לוקח דניחא ליה למוכר שיתבטל כליו אגב הרשות שיתקיים המקח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי בכליו דמוכר אמאי קנה לוקח. דכי היכי דכליו של לוקח כו׳ והוה מצי לדחויי אף על גב דכליו של לוקח לא בטיל כו׳ ככתוב בתוספות. אלא דאיכא למימר גם סברא אחרת שאין המוכר חפץ במהירות קיום המקח שאם יוקרו הפירות שיהיו ברשותו לחזרה. תוספות הרא״ש ז״ל.
וזה לשון הרא״ם ז״ל: ואי בכליו דמוכר אמאי קנה לוקח. כלומר אי אמרת בשלמא הא דקתני רישא ברשות מוכר לא קנה לוקח כו׳ בכליו דלוקח דאלמא כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה דשמעינן מינה דבתר חצר אזלינן ולא בתר כלי היינו דקתני סיפא ברשות לוקח כיון שקבל עליו קנה לוקח משום דחצר וכלי תרווייהו דלוקח נינהו ואפילו הוה ליה כלי דמוכר נמי כיון דחצר דלוקח נינהו בתר חצר אזלינן ולא בתר כלי אלא אי אמרת דרישא בכליו של מוכר הוא אבל בכליו של לוקח ברשות מוכר קנה דבתר כלי אזלינן אמאי קתני סיפא ברשות לוקח כו׳ ואף על גב דכליו דמוכר הוא והא אמרת דבתר כלי אזלינן ולא איכפת לן בחצר וכו׳. עד כאן לשונו.
ומקשים: ומדרישא מתוך שראשה, תחילתה] של המשנה מתפרש שמדובר בו בכליו של מוכר, סיפא נמי [בסופה גם כן] מדובר בכליו של מוכר, ואולם אימא סיפא [אמור את סופה של הברייתא], ששנינו בה: אם היה זה ברשות לוקח, כיון שקיבל עליו המוכר למכור — קנה הלוקח; ואי [ואם] מדובר, כמו בדין הראשון, בכליו של המוכר, אמאי [מדוע] קנה הלוקח? ומתרצים: סיפא אתאן [בסוף המשנה באים אנו] למקרה אחר, בו הכלים הם כליו של לוקח.
The Gemara asks: But from the fact that the first clause is referring to the vessels of the seller, as currently understood, the latter clause must also be referring to the vessels of the seller. Say the latter clause: If the merchandise was in the domain of the buyer, once the seller accepts upon himself to sell an item, the buyer acquires it. And if this is referring to merchandise in the vessels of the seller, as in the earlier clause, why does the buyer acquire it? The Gemara answers: In the latter clause, we come to a different scenario, which involves the vessels of the buyer.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםר״י מיגשרשב״םתוספותאור זרוערמ״השיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וּמַאי פַּסְקָא סְתָמָא דְמִילְּתָא בֵּי מוֹכֵר מָאנֵי דְמוֹכֵר שְׁכִיחִי בֵּי לוֹקֵחַ מָאנֵי דְלוֹקֵחַ שְׁכִיחִי.

The Gemara asks: But if the clauses of the baraita are addressing different cases, why was it stated without qualification? The Gemara answers: The normal way of things is that in the house of the seller the vessels of the seller are commonly found, and in the house of the buyer the vessels of the buyer are commonly found. In sum, the dilemma cannot be resolved from the baraita.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרועתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמ״הרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומאי פסקא – התנא למתני׳ דרישא אוקים בכליו של מוכר. סיפא אוקים בכליו של לוקח:
אין דודאי – פסקא דסתמא דמילתא כו׳:
ומתמה ומאי פסקא – כי פסקת את הדבר כן דלעולם בי מוכר אין מודדין כי אם בכליו דמוכר ובי לוקח בכליו דלוקח בתמיה.
ומשני סתמא דמילתא כו׳ – והיינו שתים מדות מד׳ מדות של מוכרין דהכי קאמר ברשות מוכר לעולם לא יקנה לוקח כי אם בהגבהה משום דדרך למדוד שם בכליו דמוכר ולעולם ברשות לוקח קונה בקבלת מוכר שהרי נתונים בכליו דלוקח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כט. פיסקא: סתמא דמילתא בי מוכר שכיחי מאני דמוכר בי לוקח שכיחי מאני דלוקח – פירוש: לאו דוקא כלי לוקח דכיון דברשות לוקח הוא מה אנו צריכים לכלי כליו קונה אפילו ברשות הרבים. אלא ודאי על גבי קרקע ואתא לאשמועי׳ דחצרו קונה לו והאי דקאמר בכליו של לוקח לאפוקי מכלי מוכר שהוא היה דוחקו לומר שבאותה כלי שמיירי ברשות מוכר באותו מיירי ברשות לוקח ומחלק התנא בין רשות לרשות. ואיהו מהדר ליה דלאו אכלי מוכר קאי אלא אכלי לוקח. אבל פשטה דמתניתא לא מיירי אלא בקרקע ולא בכלים שאם היו הפירות בחצר מוכר לא קנאם עד שיגביהם או עד שימשכם ויוציאם לחוץ בסימטא ואם היו בחצר הלוקח כיון שקיבל עליו המוכר קנה דחצרו קונה לו ואין אנו צריכין לכל זה הדוחק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאן פסקא סתמא דמילתא בי מוכר שכיחי מאני דמוכר בי לוקח שכיחי מאני דלוקח. מהא שמעינן דהגבהה ומשיכה בכליו של מוכר קנה לוקח, דהא קתני ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו, ואוקימנא השתא בכליו של מוכר. וגרסינן בירושלמי (קדושין פ״א ה״ד): אמר רב חסדא משוך בהמה זו לקנותה קנה, לקנות ולדותיה לא קנה, לקנות אותה [ואת ולדותיה קנה. ומה בין זה למשואה. כשלא היתה הבהמה עוברה, אבל אם היתה הבהמה עוברה עשו עוברה כמשואה, וכן מוכח בשבת פרק המצניע (שבת צא:) גבי הגונב כיס בשבת, וכן בפרק השוכר את הפועל במסכת ע״ז (עבודה זרה עא:) דגבי דכאיל ורמי במנא דישראל, ושלא כדברי האומרים דכליו כחצירו ואין הגבהה ומשיכה קונה בכליו, ואי נמי כשהפירות מונחין ועומדין בתוך הכלי ואינן זזין ממקומן. וכל זה איננו שוה.
כבר ביארנו שכל הקניות אינן כלום אא״כ באות אחר פסיקא וכן ביארנו שכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה מעתה חמרים שהיו מביאים פירות ומשכן והביאן לביתו אפילו פסק את הדמים תחלה לא קנה ובמה יקנה משיכה אין כאן שאין משיכה שבבני אדם מועילה למה שעל גבן אחר שאין הוא עצמו נקנה במשיכה רשות לוקח אין כאן שהרי עדין על כתפו של חמר הם ומה שאמרו בגמ׳ על זה בין פסק עד שלא מדד בין מדד עד שלא פסק פירושו שמדד ופסק תחלה קודם שבאו לביתו ואעפ״כ לא קנה פרקן אחר שהיו בביתו בין הוא בין חמר אם פסק עד שלא מדד קנה שרשותו קונה לו בלא מדידה ואם מדד עד שלא פסק לא קנה עד שיפסוק ויכול לחזור וזה שאמרו שבפסק לבד קנה בלא מדידה דוקא שנשפכו לקרקע ביתו של לוקח או בכליו או שהם דברים שאינן בכלי כגון בצלים ושומים וכיוצא בהם אבל אם עדין הם בכליו של מוכר הואיל ולא משך אין רשותו קונה לו שכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה כמו שביארנו:
ותוהים: ומאי פסקא [ומה הפסק]? כלומר, מהיכן באה פסיקה וחיתוך זה? ומשיבים: יש טעם בדבר, שכן סתמא דמילתא [סתמו של דבר], בי [בבית] המוכר מאני [הכלים] של המוכר שכיחי [מצויים], בי [בבית] הלוקח מאני [הכלים] של הלוקח שכיחי [מצויים]. ובסיכום — אין להביא מכאן ראיה לצד זה או אחר.
The Gemara asks: But if the clauses of the baraita are addressing different cases, why was it stated without qualification? The Gemara answers: The normal way of things is that in the house of the seller the vessels of the seller are commonly found, and in the house of the buyer the vessels of the buyer are commonly found. In sum, the dilemma cannot be resolved from the baraita.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרועתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמ״הרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רָבָא ת״שתָּא שְׁמַע חמָשַׁךְ חֲמָרָיו וּפוֹעֲלָיו וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ בֵּין פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד וּבֵין מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָּסַק שְׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶן

Rava said: Come and hear a resolution from a baraita: If one pulled his donkey drivers, thereby dragging along with them the donkeys laden with goods, and likewise, if he pulled his laborers, who were carrying merchandise he wished to purchase, and he brought them into his house, whether he fixed a price before he measured the merchandise or whether he measured before fixing a price, both parties can renege on the sale, provided that the merchandise has not been unloaded from the laborers or the donkeys.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםר״י מיגשרשב״םתוספותאור זרוערמ״הרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משך חמריו ופועליו – שנתן להן תבואה בשכרן ושוב רצה לחזור ולקנותה מהן או חמרין ופועלין דעלמא מוכרי פירות:
והכניסן לתוך ביתו בין פסק – שקצץ לו דמיהן קודם שהכניסן עד שמדד. כלומר ועדיין לא מדד או מדד הפירות ועדיין לא פסק שניהן יכולין לחזור בהן הואיל ולא משך התבואה עצמה. אע״פ שפסק כיון שלא מדד יכולין לחזור בם שניהם. אבל פירקן. המשואות הלוקח ברה״ר והכניסן בביתו שמשך התבואה עצמה לרשותו אם פסק קודם ושוב הכניס ועדיין לא מדד אין שניהן יכולין לחזור הואיל וקצץ ושוב הכניס. אבל מדד קודם והכניס ועדיין לא פסק שניהן יכולין לחזור בהן:
אמר רבא תא שמע משך חמרין ופועלין והכניסן לתוך חצרו, בין פסק עד שלא מדד בין מדד עד שלא פסק שניהן יכולין לחזור בהן. פי׳ כגון שמדדן החמר על גבי החמור ולא הורידן לקרקע, שאילו מדדן בעל הבית אם פסק עד שלא מדד אין שניהן יכולין לחזור בהן, לפי שכיון שמדדן בעל הבית הרי הגביהן באותה מדידה וקנאן בהגבהה, הילכך האי דקתני בין פסק עד שלא מדד בין מדד עד שלא פסק שניהן יכולין לחזור בהן אי איפשר להעמידה אלא בשמדדן החמר, ולפיכך לא קנה בעל הבית שהרי לא הגביה ולא משך ולא הורידן לקרקע כדי שתקנה לו חצרו.
מצאתי מוגה בהגהת רבינו זקני מ״כ כן משך חמריו ופועליו והכניסן לוקח לתוך ביתו והתבואה על גבן.
בין פסק עד שלא מדד – אם באו לחזור קודם מדידה יחזרו דבמאי נקנה לא משיכת תבואה יש ולא רשות לוקח יש דעודם על צוארם ולא הונחו לרשותו שהרי לא פירקן כדמוכח סיפא דקתני בה פירקן מכלל דרישא בלא פירקן אלא הכנסה בעלמא שמשכן והכניסן לתוך ביתו קתני והך משיכה לאו משיכה היא לקנות שהרי האדם הוא מושך ומשיכת אדם טעון פירות לא מהניא לקנות את הפירות עד שימשוך הפירות עצמן.
בין מדד – דהונחו לרשותו.
עד שלא פסק – אם באו לחזור קודם פיסוק חוזרין אע״פ שהונחה עתה בשעת מדידה ברשותו דלוקח ובכליו דלוקח דלא קניא רשותו קודם פיסוק ואפילו משיכה קודם פיסוק לא מהניא כדמפרש לקמיה דלא סמכא דעתיה לא דמוכר ולא דלוקח שהמוכר שמא יפסוק דמיהן יקרים יותר או הלוקח ישלם בזול יותר ומתני׳ דקתני משך ולא מדד קנה כשפסק קודם משיכה.
משך חמרין ופועלין – בנו״ן ול״ג חמריו ופועליו בוי״ו דאם כן הוה משמע דמיירי בחמריו ופועליו דלוקח ולא יתכן דאם כן בלא פירקן נמי וא״ת הא דבעי ר׳ אלעזר בפ״ק דבבא מציעא (דף ט: ושם ד״ה משוך) האומר לחבירו משוך בהמה זו וקני כלים שעליה מהו מי מהניא משיכה דבהמה לאקנויי כלים שעליה או לא תפשוט מהכא דלא מהניא דקתני שניהן יכולין לחזור בהן וי״ל דהכא כשמשך החמרים אבל החמורים לא משך אלא החמרים משכו את החמורים עמהן א״נ התם דוקא מיבעי ליה דאמר ליה שע״י משיכת בהמה יקנה הכלים אבל הכא דלא מיירי בהכי אלא דאמר ליה זיל וקני גרידא ומשום הכי לא קנה תבואה במשיכת בהמה.
בין פסק עד שלא מדד בין מדד עד שלא פסק – ואפי׳ מדד ופסק נמי שניהן יכולין לחזור כיון דעדיין לא פירקן אלא נקט הכי משום דבעי לפלוגי בסיפא בין פסק עד שלא מדד למדד עד שלא פסק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו בין פסק עד שלא מדד בין מדד עד שלא דפסק שניהם יכולין לחזור בהם. פירוש, מפני שהמשיכה היתה קודם פסק, ופסק ולא מדד נמי לא קנה שעדיין הפירות מונחין על החמרין ופועלין ולא על חצר הלוקח ובמה קנה, וכן מדד ולא פסק לא קנה משום דכל שלא פסק לא סמכא דעתייהו, אבל פרקן והן מונחין על גבי חצר הלוקח, מיד שפסקא קנתה לו חצרו, ולא משום דפרקן הוא קונה, כלומר, מדין משיכה או הגבהה שבשעת פריקה, דההיא קודם פסק היתה, ואין משיכה והגבהה וחצר קונין לו כלל קודם פסק, וכדאמרינן דלא סמכא דעתייהו, אלא טעמא דפרקן והן מונחין על גבי חצירו, למר כדאית ליה אפילו בכליו של מוכר ולמר כדאית ליה במתאכלי דתומי. ותדע לך דלא משום משיכה הוא קונה, דהא פשיט מינה רבא בכליו של מוכר ברשות לוקח קנה לוקח, [ומאי פשיטותא] הכא משום דפרקן, דהיינו משיכה, הא לאו משום קניית רשות לוקח הוא אלא מדין משיכה דהוא קונה לכולי עלמא שאפילו בכליו של מוכר, וכמו שכתבתי למעלה. ואני תמה על דברי ר״ח ז״ל שכתב: פרקן והכניסן בתוך שלו כיון שפסק דמיהן סמכא דעתיה ומקנה דהא משך. עד כאן.
ר״ש בד״ה בד״ה בין מדד כו׳ דלוקח ובכליו דלוקח כו׳ כצ״ל:
תא שמע משך חמרין ופועלין. ואית דגרסי חמריו ופועליו. פירוש חמריו ופועליו של לוקח וכגון שלא נתכוונו לזכות בפירות ללוקח בהגבהתן. והכניסן לתוך ביתו כו׳ שניהם יכולים לחזור בהם ואתא לאשמועינן דאין משיכת החמרין והפועלין נחשבת משיכה לגבי הפירות שעליהן ואשמועינן נמי שאין רשותו של לוקח קונה לו הפירות קודם שפורקן דכל זמן שהחמרין והפועלים טוענין אותם אינן כמונחין ברשותו ואף על פי שמשכן והכניסן לתוך ביתו המה וחמוריהם אין משיכת החמורים משיכה לגבי פירות שעליהן דעד כאן לא מיבעיא לן בפרק שנים אוחזין משוך בהמה זו וקנה כלים שעליה מהו אלא כשאומר לו בפירוש שיקנה הכלים שעליו באותה המשיכה. ועוד הא מסיק התם על האי בעיא והלכתא בכפותה קא מיבעיא ליה אם תועיל המשיכה לגבי כלים שעליה כשהיא כפותה דמיא טפי למשיכה שמושך פירות בכלי. בין מדד עד שלא פסק בין פסק עד שלא מדד. יש מפרשים דהוא הדין אף על גב דמדד ופסק ואיידי דבעי למיתני בסיפא כו׳ ככתוב בתוספות. והוא הדין מדד עד שלא פסק דקתני רישא כגון שמדד על צוארי החמורים דהא רישא לא בפרקן איירי ואי הוה מיירי בפרקן אם כן פסק עד שלא מדד אמאי לא קני תיקני ליה רשותו. וזה הפירוש דחוק מאד דפסק עד שלא מדד משמע בהדיא הא מדד קנה. לפיכך אני אומר דמיירי כשמדד הלוקח בבית המוכר או בשוק ואלו פסק ומדד קנה בהגבהה. עליות.
בין פסק עד שלא מדד כו׳. פירוש כגון שמדדן החמר מעל גבי החמור ולא הורידן לקרקע שלו. מדדן בעל הבית אם פסק עד שלא מדד אין שניהם יכולין לחזור בהן לפי שכיון שמדדן בעל הבית הרי הגביהן באותה מדידה וקנאן בהגבהה הלכך הא דקתני בין פסק עד שלא מדד כו׳ אי אפשר להעמידן אלא כשמדדן החמר ולפיכך לא קנה בעל הבית שהרי לא הגביה ולא משך ולא הורידן לקרקע כדי שתקנה לו חצרו. פרקן. פירוש בין החמר בין בעל הבית ונתנן בקרקע שהוא חצרו של בעל הבית פסק עד שלא מדד אין שניהן יכולין לחזור בהן. פירוש דלא מהניא משיכה והגבהה וכל מיני הקנאה אלא לאחר פסיקת הדמים דסמכא דעתיה דמוכר ולוקח כדבעינן למימר קמן. אבל אם לא פסק אף על פי שמשך והגביה או נעשו בחצרו כיון שיכול המוכר לומר לו איני מוכר לך אלא בכך וכך וגם הלוקח יכול לומר איני לוקח ממך אלא בכך וכך עדיין לא קנה הלוקח כלום ולפיכך אף על פי שפרקן והכניסן לתוך ביתו ונעשו ברשותו דלוקח אם מדד עד שלא פסק עדיין לא קנה הלוקח כלום ואף על פי שהם בחצרו אמר ליה הונא בריה דמר זוטרא מכדי פרקן קתני. פירוש כלומר כיון שפרקן והכניסן לחצרו דלוקח תיקני ליה חצרו ואמאי מפליג בין פסק עד שלא מדד למדד עד שלא פסק אמר ליה פסק סמכא דעתיה כו׳. ושמע מינה דמשיכה והגבהה ומסירה וכלהו אנפי דהקנאה לא מקניאן וקני בהו לוקח אלא בפסק עד שלא עשאן אבל אם לא פסק עדיין לא סמכא דעתיה דמוכר ולא מקנה ליה ללוקח מידי. ומסתברא לי דהני מילי במידי דאין דמיו קצובין אבל מידי דדמיו קצובין אינו צריך פסיקא ואף על גב דקא תבע השתא טפי לאו כל כמיניה דאמרינן האי מהדר קא הדר ביה הלכך כיון דמשך או הגביה או עבדינהו לחד מאנפי דהקנאה ואף על פי שלא פסק הדמים קני לה הלוקח ויהיב ליה דמים כמה דשוה. הדין סברא דילן אבל רבינו הרב ז״ל לא הוה סבירא ליה הכי אלא אפילו בדברים שדמיהן קצובין נמי פסק אין לא פסק לא דכיון דלא פסק לא סמכא דעתיה ואכתי אית ליה למוכר למיתבע ביה טפי ממאי דשוה. הרא״ם ז״ל.
בד״ה בין פסק עד כו׳ ואפילו מדד ופסק נמי שניהם כו׳ עכ״ל דמדד דהכא משמע להו דלא הונחו לרשות הלוקח עדיין כפרשב״ם דא״כ היינו מדד עד שלא פסק כו׳ דקתני בסיפא ועוד דפריך לקמן אסיפא מכדי פריקא קתני מ״ל פסק כו׳ אהך דהכא דרישא מדד עד שלא פסק כו׳ נמי ה״מ למפרך הכי מ״ל לא פסק ומ״ל פסק ודו״ק:
אמר רבא, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה, ממה ששנינו: משך הקונה חמריו (מוליכי חמוריו) של המוכר וחמורים עמוסים אחריהם, וכן אם משך פועליו שהיו עמוסים בדברים שרצונו לקנות, והכניסן לתוך ביתו, בין אם פסק (קצב מחיר) עד שלא (טרם) מדד את הסחורה, ובין אם מדד עד שלא פסק — כל עוד המיטלטלים על גבי הפועלים או החמורים, הרי שניהן, בין הקונה ובין המוכר, יכולין לחזור בהן.
Rava said: Come and hear a resolution from a baraita: If one pulled his donkey drivers, thereby dragging along with them the donkeys laden with goods, and likewise, if he pulled his laborers, who were carrying merchandise he wished to purchase, and he brought them into his house, whether he fixed a price before he measured the merchandise or whether he measured before fixing a price, both parties can renege on the sale, provided that the merchandise has not been unloaded from the laborers or the donkeys.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםר״י מיגשרשב״םתוספותאור זרוערמ״הרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

בבא בתרא פה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה בבא בתרא פה:, רי"ף בבא בתרא פה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום בבא בתרא פה:, ר"י מיגש בבא בתרא פה: – מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים), רשב"ם בבא בתרא פה:, תוספות בבא בתרא פה:, אור זרוע בבא בתרא פה:, תוספות רי"ד מהדורה תליתאה בבא בתרא פה:, רמ"ה בבא בתרא פה:, רשב"א בבא בתרא פה: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי בבא בתרא פה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה בבא בתרא פה:, שיטה מקובצת בבא בתרא פה:, מהרש"א חידושי הלכות בבא בתרא פה:, פירוש הרב שטיינזלץ בבא בתרא פה:, אסופת מאמרים בבא בתרא פה:

Bava Batra 85b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Bava Batra 85b, Rif by Bavli Bava Batra 85b, Attributed to R. Gershom Bava Batra 85b, Ri MiGash Bava Batra 85b, Rashbam Bava Batra 85b, Tosafot Bava Batra 85b, Or Zarua Bava Batra 85b, Tosefot Rid Third Recension Bava Batra 85b, Ramah Bava Batra 85b, Rashba Bava Batra 85b, Meiri Bava Batra 85b, Maharshal Chokhmat Shelomo Bava Batra 85b, Shitah Mekubetzet Bava Batra 85b, Maharsha Chidushei Halakhot Bava Batra 85b, Steinsaltz Commentary Bava Batra 85b, Collected Articles Bava Batra 85b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×