(1) 
בִּימוֹת הַחַמָּה וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים וְלֹא בֵּית כִּינּוּס הָעֵצִים אוְאִם אָמַר לוֹ בֵּית הַמֶּרְחָץ וְכׇל תַּשְׁמִישָׁיו אֲנִי מוֹכֵר לָךְ כּוּלָּן מְכוּרִין.
בִּימוֹת הַחַמָּה וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים וְלֹא בֵּית כִּינּוּס הָעֵצִים אוְאִם אָמַר לוֹ בֵּית הַמֶּרְחָץ וְכׇל תַּשְׁמִישָׁיו אֲנִי מוֹכֵר לָךְ כּוּלָּן מְכוּרִין.in the summer season or in the rainy season, nor has he sold him the storeroom for the wood. But if the seller says to the buyer: I am selling you the bathhouse and all of its accompaniments, all these components are sold.
לך הוו להו2 הנהו חניואתא3 אבראי דשטחו [בהו]4 שושמי5 אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה תניא בית הבד וכל תשמישיו6 אני מוכר לך הרי כולם מכורין אמר ליה אביי והתני ר׳ חייא אין כולם מכורין אמר רב אשי חזינן אי אמר ליה בית הבד וכל תשמישיו7 אני מוכר לך ואילין מיצרהנא8 קאני ואי לא לא קאני:
1. תשמישיו: וכן כ״י נ . דפוס קושטא : תשמישו . דפוסים : תשמישתו .
2. להו: כ״י נ , דפוסים: ״ליה״.
3. חניואתא: כ״י נ , דפוס קושטא : ״חנואתא״. דפוסים : חנוואתא .
4. בהו: כ״י נ , דפוסים. כ״י סוטרו : ״בה״.
5. שושמי: דפוסים : שומשמי .
6. תשמישיו: דפוסים: תשמישתו .
7. תשמישיו: כ״י נ , דפוסים: ״תשמישתו״.
8. מיצרהנא: כ״י נ : ״מצרניה״. דפוסים: מצרנאהא .
9. בתים: וכן כ״י נ . חסר בדפוסים.
10. והשובכות: כ״י נ , דפוסים: ״והשובכות״ וכן רמב״ם פיהמ״ש. כ״י סוטרו כאן: ״שובכים״ (כבמשנה כ״י קויפמן רק בפסחים ד:ז), אך לעיל רפ״ג גם כ״י סוטרו : ״שובכות״.
11. אפילו...ועבדים: כ״י נ , דפוסים. חסר בכ״י סוטרו .
12. לרבן: כ״י נ , דפוסים: ״לדרבן״.
מתני׳. המוכר את העיר מכר בתים בורות שיחין ומערות מרחצאות ושובכין וכו׳, עד רבן שמעון בן גמליאל אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר. מאי סנטר הכא תרגימו בר מחוינתא. פי׳ אדם בקי באותה העיר ומכיר שדותיה משדות אחרות ויודע עד היכן מגיע תחומיה. והכי קאמר ליה רבן שמעון בן גמליאל לתנא קמא, אע״פ שלא מכר את העבדים שיש לו בתוכה, העבד שהוא סנטר מכור, לפי שהעיר צריכה לו.
בין בימות החמה – שהן מועטין וסד״א ליבטלו גבי המרחץ.
ולא בית כניסת העצים – גרסינן בתוספתא לא מכר לא את הבית ולא את העצים דכי היכי דעצים לאו תשמישין נינהו גם הבית שעשוי לצרכו לא מיקרי תשמיש מרחץ כל כך.
וכל תשמישיו – לטפויי אתא בריכות ואוצרות של עצים דהוו תשמיש למרחץ פורתא וכדמפרש לקמן שכתב לו מצרים החיצונים והנם בתוך המצר.
1ואם אמר לו מרחץ וכל תשמישיו אבל מוכר לך כולן מכורין. ונראה לי דבעינן ואלין מצרנהא והם נכנסו בתוך המצרים כדבעינן בבית הבד וכל תשמישיו ואם לא אמר ליה וכל תשמישיו אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב.
2בר מחוניאתה סנטר כלומר לשון מודה. שמגיד לגזבר המלך המסים והארנוניות שיש למלך על העיר. מאן דאמר בגי מפרש סנטר לשון מרעה ובלעז קורין לאכילה סינא. תנא קמא אמר גנונייתא בלחוד ומהדר ליה רבי שמעון בן גמליאל בר מחוניאתה הוה ליה למימר מכר הבגי והסנטר ואנקולמוס כותב דברי העיר לכל יציאותיה. מידי איריא כו׳ כלומר הכי אמר רבי יהודה בגי מכורים אנקולמוס אינו מכור ואנקולמוס כמו בר מחוניאתה הוא ורבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה. מאי ביזני פיסקי באגי שיש נחלים נוזלין מן הבאגי ובין אותם כו׳. פיסקי בגי הוא דלא מזדבני הא בגי עצמם מזדבני וקסלקא דעתך אדאמר רבי יהודה קאי דאמר סנטר מכור דהיינו באגי ועלה קתני סיפא אבל לא שיריה ואי סנטר דרבי יהודה בר מחוניאתה מה ענין פסקי באגי אצל מחוניאתה דקתני עלה אבל לא את שיריה מי סברת סיפא אדרבי יהודה קאי לאו אדרבי יהודה קאי אלא אדרבנן קאי דאמרי שלחין מזדבני וקאמר אבל לא את שיריה דהיינו פיסקי באגי ולפיכך רבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה. ומי מצית אמרת דרבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה והא קתני סיפא ולא את בנותיה ואלו רבי שמעון בן גמליאל תנא מכר את העיר מכר את בנותיה ואי רבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה הוה ליה לרבי יהודה לאיפלוגי עליה אסיפא דרבנן בבנותיה כי היכי דפליג בסנטר ברישא והאי קושיא אתרווייהו לישני מצי לאקשויי עליה דהא מכל מקום בסנטר כוותיה סבירא ליה. נוסחא אחרינא במקום מי מצית אמרת גרסינן הכי נמי מסתברא כלומר דסיפא קתני אבל לא את שיריה ולא את בנותיה לאו רבי יהודה קתני לה אלא רבנן קתני לה דאי רבי יהודה כיון דבסנטר כוותיה דרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה קסלקא דעתך דבכולה מילתא נמי כוותיה סבר והא רבי שמעון בן גמליאל מכר בנותיה קאמר. ושני לעולם סיפא רבי יהודה קתני לה ובסנטר סבירא ליה כוותיה ובבנותיה פליג עליה וזה עיקר. עוד יש נוסחא אחרינא ובמקום מי סברת סיפא אדרבי יהודה קאי כו׳ גרסינן הכי מי סברת רבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה רבי יהודה כרבנן סבירא ליה הכי נמי מסתברא מדקתני אבל לא את בנותיה ואלו רבי שמעון בן גמליאל סבר מכר את בנותיה סבירא ליה כוותיה בחדא כו׳. והאי נוסחא לא מפרש אלא דאמרי דסנטר דרבי יהודה לאו כסנטר דרבי שמעון בן גמליאל הוא. ולא מחוור.
1. פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם ראב״ד.
2. פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם ראב״ד.
ההוא דא״ל לחבריה בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הוה ההוא חנותא אבראי דהוו שטחי בה שומשמי לייבשן כדי לעשות בהן שמן בבית הבד אתא לקמיה דרב יוסף. א״ל תניא אם א״ל מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין ואפי׳ אוצרות של עצים וה״ה לחנותאה. א״ל אביי הא תני ר׳ חייא אין כולן מכורין. אלא אמר רב אשי חזינן אי א״ל בית הבד וכל תשמישיו ואלין מצרנאה והני בכלל הנהו מצרנאי קנה ואי לא לא קנה. פי׳ רבינו שמואל זצ״ל וסוגיא דא הכי סלקא וקיימא לן כרב אשי דהוא בתרא. שמעינן מינה בזמן שא״ל בית המרחץ וכל מה שבתוכו אני מוכר לך אע״ג שמיצר לו מצרים החיצוני׳ לא קנה בריכות של מים ולא בית כינוס העצים. וקיי״ל מצרים הרחיב לו הכא לא אמרי׳ הכי. דכיון דחזי הך ביתא קצת לתשמיש בית הבד והוא בתוך המיצר ודאי מכרו לו. ולכך תיחם את המיצר חוצה לו. ולשון אחר כתוב בספרים. אי א״ל בית הבד וכל תשמישיו ואלין מצרנאי לא קני. והשתא לא קאי האי ואלין מצרנא׳ אתשמישיו אלא אבית הבד הוא דקאי. הילכך תשמישיו נאמר מצרי׳ הרחיב לו. אבל אם אמר ואלין מצרני בית הבד וכל תשמישיו קני והשת׳ אתרוייהו קאי וכמ״ד ואלין מצרני בית הבד ומצרני תשמישין דמי. ולא נהירא דלא שנא הכי ולא שנא הכי אתרוייהו קאי. וראשון עיקר. עכ״ל:
סימן מט
וכן כתב רבינו יצחק אלפס זצ״ל כגירסת רבינו שמואל זצ״ל וכן פר״ח זצ״ל. ורבינו ברוך בר שמואל זצ״ל מארץ יון כתב אם אמר לו בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ואלין מצרנאה ומצר לו חוץ לחניות דהבליען בתוך המצר קנה:
[שם]
מתני׳ המוכר את העיר מכר את הבתים ובורות שיחין ומערות ומכר את החצרות לא איצטריך למתני דהיינו עיקר עיר דעיר משמע אויר העיר. ומכר את המרחצאו׳ ואת השובכו׳ ובית הבדים ובית השלחין שחוץ לעיר וסמוכה לעיר. אבל לא את המטלטלין מאני תשמישתיה כגון תנור וכיריים. וכל הנך מטלטלין דאמרן לעיל דאמרי׳ בהו לא מכר וכ״ש חיטי ושערי. ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אפילו היו בה בהמה ועבדים הרי כולן מכורין וכ״ש חיטי ושערי וכסף וזהב. רשב״ג אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר. מאי סנטר הכא תרגימו בר מחונייתא עבד הממונה להגיד ולאחוויי תחומי השדות של מי זה ושל מי זה והוא עבד לשר העיר בלא אותו. ורבינו חננאל זצ״ל פי׳ סנטר הוא שומר העיר לשון נוטרה את הכרמים. שמעון בן אבלוטוס אומר באגי שדות שסביב המדינה. כתב רבינו יצחק אלפס זצ״ל וליתא לדרשב״ג:
מתני׳ המוכר את העיר מכר את הבתים ובורות שיחין ומערות ומכר את החצרות לא איצטריך למתני דהיינו עיקר עיר דעיר משמע אויר העיר. ומכר את המרחצאו׳ ואת השובכו׳ ובית הבדים ובית השלחין שחוץ לעיר וסמוכה לעיר. אבל לא את המטלטלין מאני תשמישתיה כגון תנור וכיריים. וכל הנך מטלטלין דאמרן לעיל דאמרי׳ בהו לא מכר וכ״ש חיטי ושערי. ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אפילו היו בה בהמה ועבדים הרי כולן מכורין וכ״ש חיטי ושערי וכסף וזהב. רשב״ג אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר. מאי סנטר הכא תרגימו בר מחונייתא עבד הממונה להגיד ולאחוויי תחומי השדות של מי זה ושל מי זה והוא עבד לשר העיר בלא אותו. ורבינו חננאל זצ״ל פי׳ סנטר הוא שומר העיר לשון נוטרה את הכרמים. שמעון בן אבלוטוס אומר באגי שדות שסביב המדינה. כתב רבינו יצחק אלפס זצ״ל וליתא לדרשב״ג:
נג. ת״ר המוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים ואת בית היקמים ואת בית הספסלים ואת בית הוילאות אבל לא נסרים עצמן ולא יקמים עצמן ולא ספסלים עצמן ולא וילאות עצמן ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורים בין כך וב״כ לא מכר את הבריכות המספקות לו מים בין בימות החמה בין בימות הגשמים ולא בית כינוס העצים ואם א״ל מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין. נסרים, דיתבין עליהו בבית המרחץ בבתים הפנימים לאגוני עליהו מחום הקרקע, אי נמי דלא ליטנפו. יקמים, כובי דמזמני בהו מיא קמי כל חד וחד. ספסלים, דיתבי עליהו אבראי בחצר המרחץ. וילאות, כעין מסך הנקרא וילון שתולין אותן להפסיק בהן בשעת הפשט בגדים ולבושן ובשעת רחיצת כל הגוף כשהן יוצאין.
וטעמא דכולהו הני כדפרישנא במתניתין דלאו אורחיה דבעל המרחץ לאזמוני ביה מאני תשמישא משום דיקירי דמיהו עילויה, אלא שוכר הוא דמוקים לנפשיה לזמן שכירותיה, ואשתכח דרוב מרחצאות לא שכיחי בהו מאני תשמישתא לבעל המרחץ. ואי נמי מתרמי דלהוו דבעל המרחץ כי נחית לוקח למאי דשכיח ברוב מרחצאות הוא דנחית. אבל בתי דקימי לאצנועי בהו כל הני מעיקר המרחץ נינהו, דאי לא הוי ליה לשוכר דוכתא לאצנועי ביה כל הני תשמישי דצריכי ליה למרחץ לא אגר ליה. וטעמא דמגורות של מים ואוצרות של עצים, דאע״ג דלא סגיא ליה למרחץ בלא מים ובלא עצים מיהו מגורות ואוצרות מיהת לאו מעיקר המרחץ נינהו, דכמה מרחצאות דלית בהו הכי אלא זבני בכל יומא מאי דצריך ליומיה, אי נמי דאגרי מאן דמיתי להו, וכיון דלאו מילי דשכיחי ברוב מרחצאות נינהו לא מזדבני. אי נמי טעמא דהני משום דקימי אבראי ולא שייך בהו לישנא דכל מה שבתוכו כדברירנא במתני׳.
וסופא דקתני ואם א״ל מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין, לא מיתוקמא אלא כגון דא״ל ואילן מצראי מצראנהא, דמשמע דכי איכוון לממצר ליה מצרי אפילו למצרי תשמישי נמי איכוון, והוא דקימי תשמישי ביני מצרי דמצר ליה כדאסיקנא לקמן גבי בית הבד וכל תשמישיו. ודוקא נמי דא״ל וכל תשמישיו, אבל א״ל מרחץ ותשמישיו אע״ג דכתב ליה נמי ואילן מצראנהא לא קני, דאיכא למימר דאבית הנסרים ובית היקמים וכיוצא בהן קאמר, דאע״ג דהנך אפי׳ בסתמא נמי מזדבני איכפל לפרושינהו לרוחא דמילתא דשופרא דשטרא הוא, כדברירנא גבי המוכר את החצר לענין מרחץ ובית הבד שבתוכה. תדע דהא לא מיתוקמא הא מתניתא אלא בדאמר ליה ואילין מצראנהא, ואפילו הכי טעמא דאמר ליה מרחץ וכל תשמישיו, הא לאו הכי לא קני:
נד. ההוא דא״ל לחבריה בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הויאן הנהו חנואתא אבראי דהוו שטחי בהו שומשמי, ליבושינהו ממיא דנפלי עליהו ולמטחנינהו בבית הבד, אתא לקמיה דרב יוסף א״ל תנינא מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין א״ל אביי והא תאני ר׳ חייא אין כולן מכורין אמר רב אשי חזינא אי א״ל בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ואילן מצראנהא קני ואי לא לא קני. הדין הוא גירסא דגאון ז״ל. אבל רובא דנוסחי, אתא לקמיה דרב יוסף א״ל תנינא בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין. וגירסא קמא דיקא, דלהכי איתינן ליה להאי עובדא דבית הבד גבי מתניתין דמרחץ ולא אייתינן ליה גבי מתניתא דבית הבד, משום דמיתי ליה ראיה ממתניתא דמרחץ, דקתני מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין, וה״ה לבית הבד וכל תשמישיו, דחד טעמא נינהו.
א״ל אביי והא תני רבי חייא אין כולן מכורין, ודרבי חייא נמי כי תניא גבי מרחץ תניא, וה״ה לבית הבד. מיהו מימריה דרב אשי כי אתמר גבי בית הבד דאיתרמי ביה עובדא הוא דאתמר, וה״ה למרחץ, דאי א״ל בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ואילן מצרנהא דמוכחא מילתא דלממצר ליה תשמישיו נמי קא מיכוון קני ליה לתשמישי דקימי ביני מצרי, ואי לא אע״ג דא״ל בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ומצר ליה לבית הבד מצרי בראי ואשתכח דקימי הנך תשמישי ביני מצרי, לא קני, דאימור מצרים הרחיב לו והאי דא״ל וכל תשמישיו אתשמישי דקימי בגויה דבית הבד קאמר ליה. ומתניתא נמי הכי מיתרצן, דקמיתא דקתני מכורין בדאמר ליה ואילן מצראנהא, (וכרבי) [ודרבי] חייא דלא אמר ליה ואילן מצראנהא.
ומסתברא דה״מ דלא כתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילין קדמי כלום. אבל כתב ולא שיירית בזבינאי אילין קדמי כלום, אע״ג דלא מוכחא מילתא דמצר ליה הני מצרי אלא לבית הבד, קני להו לתשמישי דביני מצרי. דלא גרע האי לישנא דכל תשמישיו דמסייע ליה ללוקח לגבי תשמישיו טפי מלישנא דמיעוטא דקרו לה לבירה נמי בית דמסייע ליה ללוקח לעיולה לה לבירה בכלל זביני דבית (לעיל סא,ב). דהשתא התם דלא מסייע ליה ללוקח אלא לישנא דמיעוטא אמרינן כי איכוון לממצר ליה כולה בירה הוא דאיכוון לממצר ליה, הכא דמסייע ליה לישנא דרובא דלא קרו כל תשמישיו אלא לכולהו לא כל שכן דלא אמרינן אתשמישי גואי בלחוד קאמר, דכיון דאהנו מצרי בראי לסיועי לישנא דמיעוטא כל שכן דאהנו לסיועי לישנא דרובא.
והוא הדין בשאר מילי, היכא דאמר ליה בית וכל תשמישיו אני מוכר לך, דאי אמר ליה ואילין מצרנהא דמשמע אפילו אמצרי דתשמישי, אי נמי דכתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילין קדמי כלום קני כולהו תשמישין דחזו ליה. והוא דקימי ביני מצרי, כגון החדר והיציע הפתוחין לבית המכור, וה״ה בחצר לענין חנויות הפתוחות לכאן ולכאן אע״ג דרוב תשמישתיה לבר. לאפוקי מרחץ ובית הבד אע״ג דלא פתיחי לגוה, דכיון דלא מתשמישי החצר נינהו לא מהני בהו לישנא דכל תשמישיו כי היכי דלא מהני ביה לישנא דכל מה שבתוכה. וכל שכן בתשמישי דפסיקי מיניהו לגמרי מחמת דלא פתיחי לגויהו כלל.
והוא הדין אפילו באפתא דקיימא בחלל הבית המכור היכא דלא פתיחא לגויה כלל, ואין צריך לומר ליציע וחדר היכא דלא פתיחי לגויה, דהני כולהו לאו מתשמישי הדבר המכור נינהו. ולאפוקי אוצר שתחת הבית ועלייה שעל גבי תקרת הבית, דאע״ג דמתשמישי דביתא נינהו לאו ביני מצרי דמצר ליה קימי אלא ביני עומקא ורומא דמצרי קיימי. וכל שכן בבור ודות ומחילות שבבית דאיכא תרתי, חדא דלאו מתשמישי הבית נינהו דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד, ועוד דלאו ביני מצרי קימי אלא ביני עומקא דמצרי קימי.
ואפי׳ היכא דמצר ליה מצרי דמזבן עומקא ורומא נינהו מסתמא בהדיהו כגון חצר וכיוצא בה, התם הוא דכיון דטפלין לגבי חצר בטלי לגבה ודעתיה דמוכר ולוקח בהני זביני עלויהו ומסתמא אפילו עומקא ורומא משמע, אבל לענין מקנא מאי דאיכא ביני מצרי מצרים המוכיחין בעינן. דלא מיבעיא כשתמצא לומר דלא מצר ליה מינה אלא מן הקרקע ועד התקרה דלא קני מכח הני מצרי אלא מאי דקאי ביני ביני, אלא אפילו כשתמצא לומר דכי מצרא להאי חצר בשמא דפלניא נהליה מתהומא ועד רקיעא מצרה, לא קני לוקח מאי דקאי ביני עומקא ורומא בהכי, דאימור כי איכוון לממצר ליה מינה חצר גופא בלחוד הוא דאיכוון לממצר ליה דהוא נינהו דמקרי חצר, דאלו עומקא ורומא לחודיה לא מקרי חצר.
והא דמיא לההיא דתנן בפרק שבועת הפקדון (שבועות לו,ב) אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי משביעך אני ואמר אמן חייב ורבי שמעון פוטר שאינו משלם קנס על פי עצמו אמרו לו אע״פ שאינו משלם קנס על פי עצמו משלם בשת ופגם על פי עצמו, ומסקנא התם (לח,ב) לדברי רבי שמעון קנס הוא תובע לדברי חכמים אף בשת ופגם הוא תובע, במאי קא מפלגי רבי שמעון סבר לא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ ורבנן סברי לא שביק איניש מידי דכי מודי ביה לא מיפטר ותבע מידי דכי מודי ביה מיפטר. דש״מ דאי לאו דאי מודי ביה מיפטר הוה מודו ליה רבנן לרבי שמעון דלא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ, ואע״ג דכי טעין ליה אנסת ופתית את בתי כולהו משמע מסתמא אמרינן מידי דחביב עליה טפי לחודיה קא תבע. הכא נמי, אע״ג דמסתמא כי מצר ליה חצרו של פלוני מתהומא ועד רקיעא משמע כי איכוון לממצר ליה מינה גופה דחצר בלחוד הוא דאיכוון לממצר ליה, דיד בעל השטר על התחתונה וקרקע בחזקת בעליה קימת.
והני מילי בתשמישי [מ]קרקעי אבל מטלטלי כגון העבידין והגלגל והקורה שבבית הבד והנסרים והספסלים ויקמים והוילאות שבמרחץ וכיוצא בהן, היכא דאמר ליה הוא וכל תשמישיו, איפכא מסתברא. דאי אמר ליה ואילין מצרנאה משמע דלממצר תשמישי נמי קא מיכוין, לא מהני בהו לישנא (דעומקא) דכל תשמישיו, דמוכחא מילתא דכי איכוון לתשמישי מקרקעי דמהנו בהו מצרי הוא דאיכוון. ואי לא אמר ליה ואילין מצרנהא, כל היכא דהוי מתשמישי הדבר המכור מהני ביה לישנא דכל תשמישיו, דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי מאיר דאמר מכר כרם מכר תשמישי כרם אלא בסתם, אבל במפרש הוא וכל תשמישיו אפילו רבנן מודו דכי קא מזבין אדעתא דהכי קא מזבין, דלא גרע מלישנא דהוא וכל מה שבתוכו דמהני בין בחצר בין בבית הבד בין במרחץ ולא אמרינן אמקרקעי בלחוד קאמר, הכא נמי לענין לישנא דכל תשמישיו נמי חד דינא הוא.
ולא תימא הני מילי בדקיימי בגויה בשעת מכירה, אלא אפילו היכא דלא קיימי בגויה בשעת מכירה, אקני ליה באנפא דקני בין במקרקעי בין במטלטלי, קני ליה לבית הבד או למרחץ וקני להו לתשמישי דידיה כל היכא דאיתניהו. דהא לאו מכח לישנא דכל מה שבתוכו קא זכי בהו אלא מכח לישנא דכל תשמישיו קא זכי בהו, דמשמע כל היכא דאיתנהו. ודוקא הנך דרגיל בהו גופיהו בהאי בית הבד או בהאי מרחץ המכור, אבל תשמישי דלא רגיל בהו גופיהו לדבר המכור אע״ג דמתקני לתשמישתיה לא מהני בהו לישנא דכל תשמישיו אלא היכא דקימי בגויה בשעת מכירה, דומיא דקנים ואבנים אליבא דרבי מאיר, דכל מידי דמזדבן בסתמא לרבי מאיר מטעמא דזבין כל תשמישיו הוא ניהו דמהני ביה לישנא דכל תשמישיו אליבא דרבנן. וכל היכא דלא אשתמש ביה לדבר המכור ולא קאי בגויה בשעת מכירה ליכא טעמא לאחזוקיה מתשמישיו, לא לאזדבוני בסתמא בהדיה אליבא דרבי מאיר ולא במפרש כל תשמישיו אליבא דרבנן. דאי משום דמתקן להכי כיון דלא אותביה בגויה איכא למימר מזומן היה לכך ונמלך עליו לדבר אחר. ועוד דהזמנה גרידתא כי האי גוונא אפי׳ באיסורא לאו מילתא היא, וכל שכן בממונא דלא אלימא לאפוקי ממונא מחזקת׳ דמריה.
ואי הוו ליה שני כלים ממין אחד, אם אין בית הבד צריך אלא לאחד מהן לא קני מינייהו אלא חד ויד לוקח על התחתונה, דאיכא למימר דהאי כל תשמישיו דקאמר ליה לאו כולהו תשמישי דאית ליה קאמר ליה, אלא כולהו מיני תשמישי דאית ליה, ואוקי ממונא בחזקת מאריה.
ואי לא קני אלא באנפא דלא קני אלא במקרקעי, קני ליה לבית הבד וכיוצא בהו והוו להו תשמישיה תנאה, מידי דהוה אארעא ודיקלי (להלן סט,ב), אע״ג דהתם קא מיירי בדלית ליה דיקלי והכא בדאית ליה תשמישי, ומשום דלא קני להו בהאי הקנאה הוא דמשוית להו תנאה, כיון דכי הוו תנאה משום דברירא מילתא דעייל בכלל זביני מידי דלא קני ליה לוקח הוא, מה לי לא קני ליה מחמת דלית ליה למוכר מה לי מחמת דלא אקנייה נהליה באנפא דמהני ביה, אידי ואידי חד טעמא הוא. ועוד ולאו קל וחומר הוא, השתא התם דלית ליה למוכר דיקלי אמרת הוו תנאה, היכא דאית ליה ומצי יהיב להו נהליה לא כל שכן דלהוו תנאה. הילכך אי יהיב להו נהליה מקמי זביני ואי לא יהיב להו ניהליה יד לוקח על העליונה, אי בעי לבטולניהו לזביני ולמשקל זוזי מבטיל, ואי בעי לקיומינהו אדעתא דמנכי ליה מן הדמים כשיעור מאי דשוו הנך תשמישי מכלל זביני הדין עמו, כדבעינן לברורי התם (סי׳ ע) גבי ארעא ודיקלי מדין מתנות כהונה. והני מילי דאית ליה תשמישי לההוא בית הבד, אבל היכא דלית ביה תשמישא לא אמרינן ליקני ליה לבית הבד ולהוו תשמישין תנאה דומיא דארעא ודיקלי, דבשלמא התם פריש ליה ארעא ודיקלי, אבל הכא משמע כל תשמישיו כל תשמישין דצריכי ליה ומשמע כל תשמישין דאית ליה, אי אית ליה אית ליה ואי לית ליה אימור אתשמישי דמיחברי בגויה הוא דקאמר ליה, דאוקי ממונא בחזקת מריה ויד בעל השטר על התחתונה.
והוא הדין גבי שאר תשמישין הטפילין לדבר המכור כגון שק ודיסקיא וכומני לגבי חמור וצמד לגבי בקר, וה״ה בעבדים ומרצופין לגבי ספינה, ואפילו דוגיה. תדע דהא למאן דאמר דמזדבנא בסתמא מטעמא דכל תשמישה זבין הוא הילכך כולהו בין לענין מקנא היכא דאקני ליה בהקנאה דמהניא בכולהו בין למהוי תנאה היכא דאקני ליה בהקנאה דלא מהניא בכולהו כי דינא דעבידין וגלגל לגבי בית הבד נינהו. ודוקא בהנך תשמישי דאית ליה בדבר המכור, אבל בתשמישי דלית ליה, כיון דאיכא למתלי בתשמישי דמזדבני בסתמא ולרוחא בעלמא, לא תלינן בתשמישי דלית ליה למהוי תנאה דיד בעל השטר על התחתונה. והני מילי בתשמישי דלא גמרה מלאכת הדבר המכור אלא בגויהו, כגון הני כולהו דאמרן, וה״ה גבי בית וחצר לענין מפתח וכיוצא בו, אבל שאר מיני תשמישין דבית וחצר כגון מטה ושלחן וכרים וכסתות ומכתשת המטלטלת וכיוצא בהן, הני תשמישי כולהו תשמישי הגוף נינהו ולאו תשמישי דבית וחצר, ואמטול הכי לא מהני בהו לישנא דכל תשמישיו, לבד מרחים העליונה, דכיון דתחתונה מכורה כבית דמיא, וכיון דאמר ליה כל תשמישיו עליונה נמי מתשמישי הדבר המכור היא, וכן אתה אומר בבוכאנא לגבי מכתשת הקבועה, וכן כל כיוצא בהן:
ח. המוכר את העיר מכר בתים בורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ובית הבדין ובית השלהין אבל לא את המטלטלין ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אפילו היה בה בהמה ועבדים הרי כולן מכורין רשב״ג אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר. מאי שלהין, באגי, והן שדות הלבן. ומאי סנטר, בר מחוניאתא, והוא העבד הבקי בגבולות השדות. וטעמא דכולהו הני, דכיון דרוב עירות אית בהו בתים בורות שיחין ומערות מרחצאות ושובכות בית הבדים ובית השלהין וגנות פרדסים. ועוד, דכולהו מצרכי העיר נינהו, הרי הן מגופה של עיר ולפיכך נימכרין עמה. ות״ק ורשב״ג בהא פליגי, ת״ק סבר באגי הוא דמזדבני אבל בר מחוניאתא דמחוי תחומיהו לא מזדבן, ואתא רשב״ג למימר בר מחוניאתא נמי מזדבן, ואע״ג דלא אמר ליה היא וכל מה שבתוכה, דקסבר כי מזבין איניש מידי איהו וכל תשמישתיה מזבין. ולית הלכתא כותיה, דהא אסיקנא בפרק המוכר את הספינה (לקמן עח,ב) בשיטה. ועוד דקיי״ל יחיד ורבים הלכה כרבים.
והא דקתני בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אפי׳ היו בה בהמה ועבדים הרי כולן מכורין ה״ה גבי כולהו מטלטלי, והאי דנקט בהמה ועבדים רבותא קמ״ל דאפי׳ הני דנידי מזדבני וכ״ש [הני] דלא נידי. ומדאיכפל לאשמועינן הכי גבי עיר ולא אשמועינן הכי גבי חצר, ש״מ דגבי חצר אפי׳ אמר לו היא וכל מה שבתוכה והיו בה מטלטלין ובהמה ועבדים לא מכר לא את הבהמה ולא את העבדים, כדברירנא טעמא גבי מתניתין דהמוכר את החצר (לעיל סז,א סי׳ ה):
נה. והא דתנן המוכר את העיר לא מכר את המטלטלין ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין, טעמא דאמר ליה הכי הא לאו הכי לא מזדבני, אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי שמעת מינה עבדא כמטלטלי דמי דאי כמקרקעי דמי מסתמא נמי לזדבן. דהא מתשמישי העיר הוא. אמר ליה ואלא מאי כמטלטלי דמי מאי אפילו דמשמע רבותא, אפילו הני דלאו כשאר מטלטלי דבגוה נינהו, אלא מאי אית לך למימר שאני בין מטלטלא דניד למטלטלא דלא ניד, ואמטול הכי קתני אפילו, [אפילו] תימא עבדא כמקרקעא דמי שאני בין מקרקעא דניד למקרקעא דלא ניד. ואמטול הכי לא מזדבן אגב ארעא:
נו. תנן רבן שמעון בן גמליאל אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר. מכלל דת״ק סבר לא מכר את הסנטר. מאי סנטר הכא תרגימו בר מחוניאתא. והוא עבד שיודע כל גבולי העיר. שמעון בן אבשלום אומר באגי והן שדות הלבן. מאן דאמר בר מחוניאתא לטעמיה דרשב״ג מזדבן כל שכן באגי מאן דאמר באגי אבל בר מחוניאתא אפילו רשב״ג מודי דלא מזדבן. וקימא לן כהכא תרגימו, דיחיד ורבים הלכה כרבים. אשתכח השתא דבאגי דכולי עלמא מזדבני, כי פליגי בבר מחוניאתא, ת״ק סבר לא מזדבן מסתמא, רשב״ג סבר מזדבן, וקימא לן כתנא קמא:
ואם אמר לו מרחץ וכל תשמישיו אבל מוכר לך כולן מכורין. ונראה לי דבעינן ואלין מצרנהא והם נכנסו בתוך המצרים כדבעינן בבית הבד וכל תשמישיו ואם לא אמר ליה וכל תשמישיו אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב. הראב״ד ז״ל.
בימות החמה ובין בימות הגשמים, ולא בית כינוס העצים. ואם אמר לו: ״בית המרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך״ — כולן מכורין.
in the summer season or in the rainy season, nor has he sold him the storeroom for the wood. But if the seller says to the buyer: I am selling you the bathhouse and all of its accompaniments, all these components are sold.
הכל
(2) הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ בֵּית הַבַּד וְכׇל תַּשְׁמִישָׁיו אֲנִי מוֹכֵר לָךְ הֲוַיָא הָנְהוּ חַנְוָאתָא אַבָּרַאי דַּהֲווֹ שָׁטְחוּ בְּהוּ שׁוּמְשְׁמֵי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף.
The Gemara relates: There was a certain person who said to another: I am selling you this olive press and all of its accompaniments. There were certain stores outside of the olive press, where, in addition to the ordinary services that these stores provided, sesame seeds would also be spread out to dry before they would be pressed for their oil. The seller and the buyer disagreed about whether these stores were included in the sale, and the buyer came before Rav Yosef, presenting him with his claim to ownership of the stores.
חנואתא – חנויות למכור בו פת ויין.
שטחו בה שומשמי – ליבשן כדי לעשות מהן שמן בבית הבד זה כדתנן (שבת דף כד:) בשמן שומשמין אבל עיקר תשמישן למכור פת ויין הוא.
אף בבית הבד אותם שכתבנו שלא קנאם אף בלשון מה שבתוכו אם אמר בית הבד וכל תשמישיו קנה כלן היו שם חנויות שעיקרן למכור בהם פת ויין ושוטחין בה לפעמים הפירות שעושין מהם השמן כגון שומשמין או זיתים אם אמר בית הבד וכל תשמישיו ואלו המצרים ונמצאו החנויות תוך המצרים קנה הכל ואם לא סיימם במצרים לא קנה חנויות אלו וכן הדין לסיים במצרים ולא אמר וכל תשמישיו ולא עוד אלא שבזו לא קנה אף מגורות ואוצרות שמצרים הרחיב לו ויש בזה דרך אחרת בפירושי רבותינו הצרפתים וזו עיקר:
מסופר: ההוא [אדם אחד] שאמר ליה לחבריה [לו לחבירו]: ״בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך״, הויא הנהו חנואתא אבראי דהוו שטחו בהו שומשמי [היו שם אותן חנויות מבחוץ שבנוסף לשימושן הרגיל היו שוטחים בהן שומשומים] לייבשם, לפני שיפיקו מהם שמן, ונחלקו המוכר והקונה אם החנויות הללו הן בכלל המכר או לא. אתא לקמיה [בא הקונה לפני] רב יוסף בתביעה,
The Gemara relates: There was a certain person who said to another: I am selling you this olive press and all of its accompaniments. There were certain stores outside of the olive press, where, in addition to the ordinary services that these stores provided, sesame seeds would also be spread out to dry before they would be pressed for their oil. The seller and the buyer disagreed about whether these stores were included in the sale, and the buyer came before Rav Yosef, presenting him with his claim to ownership of the stores.
הכל
(3) א״ל אֲמַר לֵיהּ תְּנֵינָא אִם אָמַר בֵּית הַמֶּרְחָץ וְכׇל תַּשְׁמִישָׁיו אֲנִי מוֹכֵר לָךְ הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא אֵין כּוּלָּן מְכוּרִין אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי בחָזֵינַן אִי א״ל אֲמַר לֵיהּ בֵּית הַבַּד וְכׇל תַּשְׁמִישָׁיו וְאִלֵּין מִצְרָנַהָא קָנֵי וְאִי לָא לָא קָנֵי.:
Rav Yosef said to him: We learned in the previously cited baraita that if the seller says to the buyer: I am selling you the bathhouse and all of its accompaniments, all these components are sold. Rav Yosef held that in this case too, the disputed stores were sold. Abaye said to Rav Yosef: But didn’t Rabbi Ḥiyya teach in a baraita: They are not all sold? Rather, the issue should be resolved as Rav Ashi said: We consider the seller’s statement, and if he said to the buyer: I am selling you the olive press and all of its accompaniments, and these are its boundaries, and he included the area of the stores within those boundaries, the buyer has acquired those stores, but if the seller does not say this, he has not acquired them, as they are not actually part of the olive press.
אי א״ל בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך 1 ואלין מצרנהא ודאי לא קנה. משום דאיכא למימר מצרים הרחיב לו והאי דקאמר ואלין מצרנהא אבית הבד קאמר ואהנהו תשמישין דאית בבית הבד. אבל הנהו חנותא לא קנה דאמרי׳ מצרים הרחיב לו. אבל אמר ליה אלין מצרנהא בית הבד וכל תשמישיו קנה אפי׳ להנהו חנותא דהאי דקאמר אלין מצרנהא בית הבד וכל תשמישיו אכולה מלתא קאמר וקנה הכל בכל שמחזיקין המצרים:
1. גי׳ רבינו כאן הוא כגי׳ הלשון אחר שהביא הרשב״ם ז״ל דנ״מ אי אמר אלין מצרנהא מקודם או שאמר בסוף.
הרי כולן מכורין – ואפילו אוצרות של עצים וה״ה לחנות זה.
אין כולן מכורין – שהרי אין מיוחדין לבית הבד.
הכי כתוב בפירושי רבינו חננאל וכן עיקר אמר רב אשי חזינן אי א״ל בית הבד וכל תשמישיו ואלין מצרנוהי והני בכלל הנהו מצרני קנה להו ואי לא לא קנה וסוגיא דשמעתא דאמר הכי סלקא וקיימא לן כרב אשי דהוא בתרא ושמעינן מינה בזמן שא״ל בית המרחץ וכל מה שבתוכו אני מוכר אע״פ שמצר לו מצרים החיצונים לא קנה בריכות של מים ולא בית כינוס עצים דקיימא לן מצרים הרחיב אבל אם א״ל מרחץ וכל תשמישיו ומצר לו מצריו והנם בתוך המצר הרי הן מכורין הואיל וחזו פורתא לתשמיש בית הבד ואע״ג דאמרן לעיל בריש פירקין מצרים הרחיב לו הכא לא אמרינן הכי דכיון דחזי להך בית קצת לתשמיש בית הבד והוא בתוך המצר ודאי מכרו לו דלכך תיחם את המיצר חוצה לו לשון אחר כתוב בספרים אי אמר לי׳ בית הבד וכל תשמישיו ואלין מצרנהא לא קני דהשתא לא קאי ואלין מצרנהא אתשמישין אלא אבית הבד קאי הלכך לגבי תשמישין נאמר מצרים הרחיב לו אבל אי אמר אלין מצרני בית הבד וכל תשמישיו קני דהשתא אתרוייהו קאי וכמאן דאמר אלו מצרני בית הבד ואלו מצרני כל תשמישיו דמי ולא נהירא דלא שנא הכי ולא שנא הכי אתרוייהו קאי וראשון עיקר.
אמר המאירי המוכר את העיר מכר בתים וחצרות בורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ובתי הבדים ובית השלחין ר״ל גנות ופרדסים שבה ובתחומה שאדם משקה ברגליו שכל אלו דרך העיר להיותן בה אבל לא את המטלטלין והעבדים לענין זה כמטלטלין הם ואין נמכרין בכלל העיר ופירוש מטלטלין אלו ר״ל אותם שלא נמכרו בבתים וחצרות הא כל שנמכר בבתים וחצרות כל שכן שהוא נמכר עם העיר ואם אמר לו כל מה שבתוכה הרי כלן מכורים ואפילו בהמה ועבדים רשב״ג אומר מכר את העיר מכר את הסנטר ופרשוהו בגמ׳ בשני פנים האחת בר מחווניאתא והוא אדם ממונה על הטיסקא ובקי בשדות העיר וגבוליה ואע״פ שלא מכר את העבדים של בעל העיר מכר את זה שהוא צורך העיר ולפי שטה זו אין הלכה כמותו אלא הסנטר הרי הוא בכלל שאר העבדים ולא נמכר אלא אם אמר מה שבתוכה ולשון אחר נתפרש בו והוא באגי ר״ל הבקעות ושדות שבהם והם שדות בית הבעל שבה ובתחומה וללשון זה הלכה כמותו:
חזינן אי אמר ליה בית הבד וכל תשמישיו ואילין מצרנהא קני. מסהברא לי דדוקא דשטחו בהו שומשמי שהשומשמין לשמן עומדין ושייכי לבית הבד ואז כשמצר לו מצרים החיצונים והני בתוך המצר וכתב לו כל תשמישיו ואילין מצרנהא קני אבל אם תשמישייהו לדבר אחר דלא שייך כלל לבית הבד לא קני עד דכתב ליה ולא שיירית בזביני אילין כלום כדאמרינן לעיל. ורשב״ם כתב כיון דשטחי ביה שומשמי אף על פי שעיקר תשמישו למכור יין ופת קני. משיטה לא נודעה למי.
אמר ליה [לו] רב יוסף: תנינא [שנינו], אם אמר: ״בית המרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך״ — הרי כולן מכורין, משמע שגם זה נמכר. אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף, והא תני [והרי שנה] ר׳ חייא: אין כולן מכורין! אלא יש לסכם ענין זה כמו שאמר רב אשי: חזינן [רואים אנו], אי [אם] אמר ליה [לו]: ״בית הבד וכל תשמישיו ואלין מצרנהא [ואלה גבולותיו]״, וכלל בתוכם גם את שטח החנויות — קני [קנה] את החנויות, ואי [ואם] לא — לא קני [קנה], משום שהן בעצם אינן שייכות לבית הבד.
Rav Yosef said to him: We learned in the previously cited baraita that if the seller says to the buyer: I am selling you the bathhouse and all of its accompaniments, all these components are sold. Rav Yosef held that in this case too, the disputed stores were sold. Abaye said to Rav Yosef: But didn’t Rabbi Ḥiyya teach in a baraita: They are not all sold? Rather, the issue should be resolved as Rav Ashi said: We consider the seller’s statement, and if he said to the buyer: I am selling you the olive press and all of its accompaniments, and these are its boundaries, and he included the area of the stores within those boundaries, the buyer has acquired those stores, but if the seller does not say this, he has not acquired them, as they are not actually part of the olive press.
הכל
(4) מתני׳ מַתְנִיתִין : גהַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר מָכַר בָּתִּים בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת מֶרְחֲצָאוֹת וְשׁוֹבָכוֹת בֵּית הַבַּדִּין וּבֵית הַשְּׁלָחִין אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ הִיא וְכׇל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ אֲפִילּוּ הָיוּ בָּהּ בְּהֵמָה וַעֲבָדִים הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין רשב״ג רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר מָכַר אֶת הַסַּנְטֵר.:
MISHNA: One who sells a city without specifying what is included in the sale has sold with it the houses, the pits, the ditches and caves, the bathhouses and the dovecotes, and the olive presses and beit hashelaḥin, as will be explained in the Gemara, but he has not sold the movable property in the city. But when the seller says to the buyer: I am selling you it and everything that is in it, even if there were cattle and Canaanite slaves in the city, all these entities are sold. Rabban Shimon ben Gamliel says: One who sells a city has sold with it the santar, the meaning of which will be explained in the Gemara.
ערך סנטר
סנטר – א(בבא בתרא סח.) לא מכר את הסנטר (גיטין פ:) סנטר שבעיר (בראשית רבה יח) עזר כנגדו אסנסיבא לסנטרא דקרתא בויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשת מה יתרון ובפיסקא דעומר סנטרך אנא לית את יהיב סנטרותי בפסקא דאיכה אייתו לן נטירי קרתא והוו מייתין להון ראש מטרתא וסנטרא והוון אמרי׳ להן אילין אינון חרובי קרתא והלין אינון נטורי קרתא אלו סופרים ומשנים פי׳ שומר (א״ב וכן פירושו בלשון יוני שומר).
א. [וועכטער.]
מתני׳ מכר את הבתים – דבתים בכלל עיר ומכר את החצרות לא איצטריך למיתני דהיינו עיקר עיר דעיר משמע אויר העיר.
בית השלחין – שחוץ לעיר וסמוכין לעיר ובגמרא מפרש מאי שלחין.
אבל לא את המטלטלין – מאני תשמישתיה כגון תנור וכירים וכל הנך מטלטלין דלעיל דאמרן בהו לא מכר וכ״ש חיטי ושערי.
ואפילו היו בה כו׳ – בגמ׳ מפרש מאי אפילו ממה חמורין יותר משאר מטלטלין לימכר בכלל העיר.
בהמה ועבדים – אין נקראין מאני תשמישתיה ומאחר שהן מכורין כ״ש חיטי ושערי וכסף וזהב דהוו מטלטלי דלא ניידי כדמוכח בגמ׳.
הסנטר – בגמ׳ מפרש.
המשנה הששית וענינה לבאר החלק הששי במכירת העיר ואמר על זה המוכר את העיר מכר בתים בורות שיחין ומערות מרחצאות ושובכות בית הבדים ובית השלחין אבל לא את המטלטלין בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אפילו בהמה ועבדים הרי כלן מכורים רשב״ג אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר אמר הר״ם בית השלחין הם הנהרות שהמים נמשכין עליהם אילני העיר וסנטר הוא עבד ממונה לשמור העיר ואין הלכה כרשב״ג:
א משנה המוכר את העיר — מכר בכלל זה בתים, בורות שיחין ומערות, מרחצאות ושובכות, בית הבדין ובית השלחין שיש בה, אבל לא את המטלטלין שבה. ובזמן שאמר לו: ״היא וכל מה שבתוכה״, אפילו היו בה בהמה ועבדים — הרי כולן מכורין. רבן שמעון בן גמליאל אומר: המוכר את העיר — מכר גם את הסנטר יחד איתה. ובגמרא דנים מהו סנטר זה.
MISHNA: One who sells a city without specifying what is included in the sale has sold with it the houses, the pits, the ditches and caves, the bathhouses and the dovecotes, and the olive presses and beit hashelaḥin, as will be explained in the Gemara, but he has not sold the movable property in the city. But when the seller says to the buyer: I am selling you it and everything that is in it, even if there were cattle and Canaanite slaves in the city, all these entities are sold. Rabban Shimon ben Gamliel says: One who sells a city has sold with it the santar, the meaning of which will be explained in the Gemara.
הכל
(5) גמ׳ גְּמָרָא : אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְרַב אָשֵׁי שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ עַבְדָּא כְּמִטַּלְטְלָא דָּמֵי דְּאִי כִּמְקַרְקַע דָּמֵי נִיזְדַּבַּן אַגַּב מָתָא וְאֶלָּא מַאי עַבְדָּא כְּמִטַּלְטְלָא דָּמֵי מַאי אפי׳ אֲפִילּוּ .
GEMARA: Rav Aḥa, son of Rav Avya, said to Rav Ashi: Learn from the mishna that the legal status of a Canaanite slave is like that of movable property, as if it is like that of land, the slave should be sold along with the city. Rav Ashi responded: Rather, what do you claim, that the legal status of a Canaanite slave is like that of movable property? If that is the case, what is the meaning of the mishna’s statement that even if there were cattle and Canaanite slaves in the city, they are all sold? This is obvious, as the slaves should be treated no differently than the rest of the city’s movable property.
ש״מ – מדקתני גבי מטלטלין אפי׳ היו בה בהמה ועבדים כולן מכורין ואיכא למשמע מינה דעבדא כמטלטלי דמי דאי כמקרקעי דמי וכו׳:
אי הכי מאי אפי׳ – דמשמע דלאו כמטלטלין דמי:
גמ׳ ש״מ – ממתני׳ דקתני ברישא לא מכר את המטלטלין וקאמר בסיפא אבל אם אמר לו כל מה שבתוכה אז העבדים מכורין מכלל דמעיקרא לא הוו מזדבני אגב מתא משום דמטלטלי נינהו בתמיה ואנן מיבעיא לן בפרק מי שמת אי כמטלטלי אי כמקרקעי דמי כלומר הא מיבעיא ליה אם לפי לשון בני אדם קרוי מטלטלי או מקרקעי דמדאורייתא ודאי כמקרקעי דמי לקנות בכסף בשטר ובחזקה כדתנן בקידושין (דף כב:) משום דאיתקוש לקרקעות דכתיב והתנחלתם אותם אבל לגבי לשון בני אדם לגבי מאן דאמר מטלטלי לפלניא מיבעיא לן התם אי דעתו של אדם ליתן עבדו בלשון זה או לא ולא איפשוט התם ואמאי הא איכא למפשטה ממתני׳ דהכא דלפי דעת בני אדם חשוב מטלטלי שהרי המוכר את העיר סתמא דעתו אמקרקעי ואפי׳ הכי לא מכר את העבדים.
מאי אפילו – דמשמע אפי׳ עבדים שאין להם דין מטלטלי.
אלא מאי עבדא כמטלטלי דמי מאי אפילו – לאו משום דאי כמקרקעי דמי אתי שפיר דהא מ״מ מבהמה איכא לאקשויי מאי אפי׳ אלא לומר דלא מפלגינן בין מטלטלי דניידי למטלטלי דלא ניידי פריך וה״ה דהוי מצי למיפרך אי כמטלטלי דמי אפי׳ גבי חצר יהו מכורין.
ב גמרא אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רב אויא לרב אשי: שמעת מינה [לומד אתה מכאן] כי עבדא כמטלטלא דמי [עבד כדבר מיטלטל הוא נחשב], דאי כמקרקע דמי [שאם כקרקע הוא נחשב], אם כן ניזדבן [שיימכר] אגב מתא [העיר]. והקשה לו: ואלא מאי [מה] אתה אומר, שעבדא כמטלטלא דמי [העבד כמיטלטל הוא נחשב], אם כן מאי [מה] פירוש ״מכר אפילו בהמה ועבדים״? מה חידוש נוסף בכך? והרי עבד בכלל המיטלטלים!
GEMARA: Rav Aḥa, son of Rav Avya, said to Rav Ashi: Learn from the mishna that the legal status of a Canaanite slave is like that of movable property, as if it is like that of land, the slave should be sold along with the city. Rav Ashi responded: Rather, what do you claim, that the legal status of a Canaanite slave is like that of movable property? If that is the case, what is the meaning of the mishna’s statement that even if there were cattle and Canaanite slaves in the city, they are all sold? This is obvious, as the slaves should be treated no differently than the rest of the city’s movable property.
הכל
(6) אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר שָׁאנֵי בֵּין מִטַּלְטְלָא דְנָיֵיד מִמִּטַּלְטְלָא דְּלָא נָיֵיד אֲפִילּוּ תֵּימָא עַבְדָּא כִּמְקַרְקַע דָּמֵי שָׁאנֵי בֵּין מְקַרְקַע דְּנָיֵיד לִמְקַרְקַע דְּלָא נָיֵיד.:
Rather, what have you to say? You must explain that there is a difference between movable property that moves about by itself, such as slaves, and movable property that does not move about by itself, i.e., inanimate objects. In exactly the same manner, one can claim that even if you say that the legal status of a Canaanite slave is like that of land, there is a difference between land that moves about by itself, i.e., slaves, and land that does not move about by itself.
אלא מאי אית לך למימר – דקתני ליה גבי מטלטלין וקתני אפי׳ משום דשאני מטלטלי דניידי כלומר שיש בו רוח חיים ממטלטלי דלא ניידי כשאר מטלטלי ומשום הכי אצטריך למיתני להו לגבי מטלטלי:
אפילו תימא – נמי דכמקרקעי דמי ואמאי לא קתני להו גבי מקרקעי משום דשאני וכו׳:
אלא מאי אית לך למימר – אמאי קתני אפי׳ משום דשאני מטלטלי דנייד שיש בו רוח חיים ויכול להוליכו לעיר אחרת ממטלטלי דלא ניידי סד״א אפי׳ כי אמר כל מה שבתוכה ונמכרו מטלטלי דלא ניידי אלו העבדים והבהמות אינן מכורין דלא מבטלו אגב מתא קמ״ל דמכורין הן ואפי׳ תימא נמי דעבדא לגבי שאר דיני כמקרקעי דמו ואמאי לא קני להו הכא גבי מקרקעי משום דשאני כו׳ דאין דעתו של מוכר עיר אלא לדברים הקבועים בעיר ונקראין על שם העיר אבל זה שיכול לצאת מן העיר אינו בכלל עיר.
אלא מאי אית [מה יש] לך למימר [לומר]? שאני [יש שוני] בין מטלטלא [מיטלטל] שנייד ממטלטלא [ממיטלטל] שלא נייד, שכן היה מקום לומר שדין שונה להם, למרות שהם מיטלטלים. כמו כן אפילו תימא [תאמר] שעבדא כמקרקע דמי [העבד כקרקע הוא נחשב], שאני [שונה] יש להבחין לענין זה בין מקרקע שנייד, כלומר, עבד, למקרקע שלא נייד.
Rather, what have you to say? You must explain that there is a difference between movable property that moves about by itself, such as slaves, and movable property that does not move about by itself, i.e., inanimate objects. In exactly the same manner, one can claim that even if you say that the legal status of a Canaanite slave is like that of land, there is a difference between land that moves about by itself, i.e., slaves, and land that does not move about by itself.
הכל
(7) רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר מָכַר אֶת הַסַּנְטֵר.: מַאי סַנְטֵר הָכָא תַּרְגִּימוּ בַּר מַחְוָונִיתָא שִׁמְעוֹן בֶּן אַבְטוּלְמוֹס אוֹמֵר בָּאגֵי מַאן דְּאָמַר בַּר מַחְוָונִיתָא כׇּל שֶׁכֵּן בָּאגֵי מ״ד מַאן דְּאָמַר בָּאגֵי אֲבָל בַּר מַחְוָונִיתָא לָא מִיזְדַּבַּן.
§ The mishna teaches: Rabban Shimon ben Gamliel says: One who sells a city has sold with it the santar. The Gemara asks: What is the meaning of the term santar? Here in Babylonia they interpreted it to mean the land registrar [bar maḥavanita] in charge of keeping track of property boundaries. Shimon ben Avtolemos disagrees and says that it is referring to the fields that surround the city. The Gemara comments: The one who says that santar means the land registrar understands that according to Rabban Shimon ben Gamliel, when one sells a city, all the more so are the fields that surround the city included in the sale. But the one who says that it means the fields that surround the city holds that the land registrar is not sold with the city.
סנטר בר מחווניתא – זה ממונה המדינה שהוא מחווה ויודע כמה בני אדם פורעין מס למלך ומכמה בתים ומכמה שדות וכמה שייכי לעיר:
בגי – אלו שדות שסביב המדינה:
למאן דאמר דבר מחווניתא מזדבן – דלא שייך לעיר כל כך: כל שכן בגי שדות בית הבעל דשייכי לעיר:
ערך בר מחווניתא
בר מחווניתא – א(בבא בתרא סח.) עבדא דמרי מתא שעומד בעיר ויודע כל שדות העיר בסימניהן ובמצריהן וכל שדה ושדה ביד מי הוא ומי עדים שלה והכל יודע לחוות.
א. [אין שטאדט היטער.]
שמעון בן אבשלום אומר באגי. פי׳ שדה לבן. מאן דאמר בר מחוינתא מזדבן לרשב״ג כל שכן באגי, ומאן דאמר באגי אבל בר מחוינתא מודה רשב״ג דלא מזדבן, כי היכי דלא מזדבני עבדים דאית בה.
בר מחווניתא – עבד הממונה להגיד ולאחוויי תחומי השדות של מי זה ושל מי זה והוא עבד לשר העיר ואי אפשר לעיר בלא אותו ורבינו חננאל פירש סנטר הוא שומר העיר לשון נוטרה את הכרמים (שיר א).
שמעון בן אבטולמוס – כפר״ח.
באגי – שדות שסביב המדינה.
כל שכן באגי – דלא ניידי.
לא מזדבן – משום דנייד.
מאי סנטר וכו׳ – הוי יודע שלדברי הכל באגי נקראין סנטר והמפקח על הבאגי נקרא סנטר על שמן כמו זיהרי וזיהרורי והיינו דתניא במציעא ישראל שנעשה לנכרי אפוטרופוס או סנטר׳ ולא נחלקו אלא בסנטר של כאן אם הוא אמור על הבגאי עצמן או על האדם הנקרא על שמן.
מאי סנטר הכא תרגימו בר מחוניתא שמעון בן אבטולמוס אומר באגי. איכא למידק, דהא על כרחין סנטר גברא, שהרי שנינו (גיטין פ:) אפילו לא כתב אלא שם סנטר שבעיר כשר, וגרסינן בירושלמי (ב״מ פ״ה, ה״ה) ישראל שנעשה סנטר או אפוטרופוס לגוי מותר ללוות ממנו בריבית וגוי שנעשה סנטר או אפטרופוס לישראל אסור ללוות ממנו ברבית. וי״ל דודאי סנטר גברא, אלא דעל שם שנתמנה על מס השדות שנקראו סנטר, נקרא גם כן הוא סנטר, וכעין שקוראין זהרורי על שם שממונים על מס זוהרי שהם פרדסי ובוסתני, והכא בהא פליגי, סנטר דמתניתין אי על הממונה אמרו, מפני שצריכין לו להגיד מס השדות, ואי זה שדה מעלה ואיזה שאינו מעלה, כמוהו מזדבן, או דילמא לא אמרו כאן אלא השדות בעצמן.
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
אע״פ שביארנו שהעבדים נדונין כמטלטלין אצל ענין זה אין הדבר שוה כן בכל הדברים אלא יש דברים שהם נדונין בו כמטלטלין ויש דברים שהם נדונין בו כקרקעות ויש דברים שהם נדונין בו כממוצעים בין שניהם וכבר ביארנו אותם בבבא קמא:
מאי סנטר הכא תרגימו בר מחווניתא. פירוש אדם בקי באותה העיר כו׳ והכי קאמר ליה רבי שמעון בן גמליאל לתנא קמא אף על פי שלא מכר את העבדים שיש לו בתוכה העבד שהוא סנטר מכור לפי שהעיר צריכה לו. מאן דאמר באגי אבל בר מחווניתא מודה רבי שמעון בן גמליאל דלא מזדבן כל היכי דלא מזדבני עבדים דאית בה. תא שמע דתניא רבי יהודה אומר סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור פירוש אנקולמוס מלשון קולמוס כלומר סופר העיר. מאי לאו מדאנקולמוס גברא סנטר נמי גברא מידי איריא כו׳ והכי נמי מסתברא מדקתני סיפא דהאי ברייתא אבל לא את שיריה מאי שיריה ביזלי ומאי ביזלי אמר רבא פיסקי באגי פיסקי באגי הוא דלא מזדבני הא באגי עצמן מזדבני פירוש אי אמרת בשלמא מאי סנטר דקאמר רבי יהודה בגי היינו דאצטריך סיפא למתני אבל לא את שיריה אף על גב דבגי עצמם מזדבני פיסקי בגי לא מזדבני אלא אי אמרת סנטר היינו בר מחווניאתה אמאי אצטריך תו למתני סיפא אבל לא את שיריה דמשמע בגי עצמן מזדבני השתא בר מחווניאתה מזדבן בגי לא כל שכן ותו פיסקי בגי גופייהו אמאי לא מזדבני השתא בר מחווניאתה מזדבן פיסקי בגי לא כל שכן. ודחינן מי סברת כלומר לא״ב מאי סנטר גברא ומי סברת רבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה רבי יהודה כרבנן סבירא ליה ולרבי שמעון בן גמליאל הוא דקמהדר והכי קאמר ליה וכי סנטר מכור והלא אקולמוס שהוא גברא כמותו אין מכור וכשם שזה אינו מכור כך זה אינו מכור והיינו דאצטריך סיפא למתני ורבי יהודה אומר אבל לא את שיריה דמשמע דבגי עצמה מזדבני למימרא דאף על גב דסנטר דהוא גברא לא מזדבני בגי עצמה מזדבני והכי נמי מסתברא דרבי יהודה כרבנן סבירא ליה דקתני אבל לא את שיריה ולא בנותיה ואלו רבי שמעון בן גמליאל הא אמר בנותיה נמי מזדבני דתניא כו׳ ודחי אי משום הא לא איריא דאיכא למימר רבי יהודה סבירא ליה בחדא כו׳. הרא״ם ז״ל.
וזה לשון הראב״ד ז״ל: בר מחוניאתה סנטר כלומר לשון מודה. שמגיד לגזבר המלך המסים והארנוניות שיש למלך על העיר. מאן דאמר בגי מפרש סנטר לשון מרעה ובלעז קורין לאכילה סינא. תנא קמא אמר גנונייתא בלחוד ומהדר ליה רבי שמעון בן גמליאל בר מחוניאתה הוה ליה למימר מכר הבגי והסנטר ואנקולמוס כותב דברי העיר לכל יציאותיה. מידי איריא כו׳ כלומר הכי אמר רבי יהודה בגי מכורים אנקולמוס אינו מכור ואנקולמוס כמו בר מחוניאתה הוא ורבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה. מאי ביזני פיסקי באגי שיש נחלים נוזלין מן הבאגי ובין אותם כו׳. פיסקי בגי הוא דלא מזדבני הא בגי עצמם מזדבני וקסלקא דעתך אדאמר רבי יהודה קאי דאמר סנטר מכור דהיינו באגי ועלה קתני סיפא אבל לא שיריה ואי סנטר דרבי יהודה בר מחוניאתה מה ענין פסקי באגי אצל מחוניאתה דקתני עלה אבל לא את שיריה מי סברת סיפא אדרבי יהודה קאי לאו אדרבי יהודה קאי אלא אדרבנן קאי דאמרי שלחין מזדבני וקאמר אבל לא את שיריה דהיינו פיסקי באגי ולפיכך רבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה. ומי מצית אמרת דרבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה והא קתני סיפא ולא את בנותיה ואלו רבי שמעון בן גמליאל תנא מכר את העיר מכר את בנותיה ואי רבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה הוה ליה לרבי יהודה לאיפלוגי עליה אסיפא דרבנן בבנותיה כי היכי דפליג בסנטר ברישא והאי קושיא אתרווייהו לישני מצי לאקשויי עליה דהא מכל מקום בסנטר כוותיה סבירא ליה. נוסחא אחרינא במקום מי מצית אמרת גרסינן הכי נמי מסתברא כלומר דסיפא קתני אבל לא את שיריה ולא את בנותיה לאו רבי יהודה קתני לה אלא רבנן קתני לה דאי רבי יהודה כיון דבסנטר כוותיה דרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה קסלקא דעתך דבכולה מילתא נמי כוותיה סבר והא רבי שמעון בן גמליאל מכר בנותיה קאמר. ושני לעולם סיפא רבי יהודה קתני לה ובסנטר סבירא ליה כוותיה ובבנותיה פליג עליה וזה עיקר. עוד יש נוסחא אחרינא ובמקום מי סברת סיפא אדרבי יהודה קאי כו׳ גרסינן הכי מי סברת רבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה רבי יהודה כרבנן סבירא ליה הכי נמי מסתברא מדקתני אבל לא את בנותיה ואלו רבי שמעון בן גמליאל סבר מכר את בנותיה סבירא ליה כוותיה בחדא כו׳. והאי נוסחא לא מפרש אלא דאמרי דסנטר דרבי יהודה לאו כסנטר דרבי שמעון בן גמליאל הוא. ולא מחוור. עד כאן.
ג שנינו במשנה שרבן שמעון בן גמליאל אומר: המוכר את העיר — מכר את הסנטר. ושואלים: מאי [מה] פירוש ״סנטר״? הכא תרגימו [כאן תרגמו, פירשו]: בר מחווניתא, כלומר, האיש הצופה, השומר את העיר. שמעון בן אבטולמוס אומר: הכוונה היא באגי השדות שסביב. ומעירים: מאן דאמר [מי שאומר] שסנטר הוא בר מחווניתא, מסביר שרבן שמעון בן גמליאל סבור כי כל שכן באגי [שדות] נמכרים עם העיר, ואולם מאן דאמר באגי [מי שאומר שסנטר הוא שדות] סבור: אבל בר מחווניתא לא מיזדבן [נמכר]. ומנסים להביא ראיה לאחת מן הדעות.
§ The mishna teaches: Rabban Shimon ben Gamliel says: One who sells a city has sold with it the santar. The Gemara asks: What is the meaning of the term santar? Here in Babylonia they interpreted it to mean the land registrar [bar maḥavanita] in charge of keeping track of property boundaries. Shimon ben Avtolemos disagrees and says that it is referring to the fields that surround the city. The Gemara comments: The one who says that santar means the land registrar understands that according to Rabban Shimon ben Gamliel, when one sells a city, all the more so are the fields that surround the city included in the sale. But the one who says that it means the fields that surround the city holds that the land registrar is not sold with the city.
הכל
(8) תְּנַן בֵּית הַבַּדִּים וּבֵית הַשְּׁלָחִין סַבְרוּהָ מַאי שְׁלָחִין בָּאגֵי דִּכְתִיב {איוב ה׳:י׳} וְשׁוֹלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בַּר מַחְוָונִיתָא אֲמַר תַּנָּא קַמָּא בָּאגֵי מִיזְדַּבְּנִי בַּר מַחְוָונִיתָא לָא מִיזְדַּבַּן וַאֲתָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמֵימַר אפי׳ אֲפִילּוּ בַּר מַחְוָונִיתָא נָמֵי מִיזְדַּבַּן אֶלָּא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר בָּאגֵי ת״ק תַּנָּא קַמָּא נָמֵי הָכִי קָאָמַר.
The Gemara attempts to adduce proof in support of one of the opinions: We learned in the mishna here that the olive presses and beit hashelaḥin are sold along with the city. The Sages initially maintained: What is meant by shelaḥin? This is referring to irrigated fields, fields that require additional irrigation to supplement the rain that they receive. As it is written: “Who gives rain upon the earth and sends [shole’aḥ] water upon the fields” (Job 5:10). Granted, according to the one who says that santar means the land registrar, the first tanna of the mishna said that the fields that surround the city are sold with the city, but the land registrar is not sold, and Rabban Shimon ben Gamliel comes to say that even the land registrar is sold. But according to the one who says that santar means fields, this is what the first tanna is saying as well. In what way, then, does Rabban Shimon ben Gamliel disagree with the first tanna?
דכתיב ושולח מים על פני חוצות – כלומר כל שעה וכל עת צריך להשקות במים:
בשלמא למאן דאמר דסנטר בר מחווניתא הוא היינו דאמר ת״ק דבגי דהיינו בית השלחין מזדבני. משום דשייכי בעיר אבל בר מחווניתא כו׳:
תנא קמא – דר׳ שמעון דמתני׳:
נמי הכי קאמר – מכר בית השלחין דהיינו באגי מאי איכא בין ר׳ שמעון לת״ק:
בית הבדין ובית השלחין. סברוה מאי שלחין באגי כדכתיב שולח מים על פני חוצות, משום הכי קרו ליה שלחין מפני שהגשמים משתלחים על פניה. אבל בר מחוינתא לא מזדבן וכו׳, פשוט הוא.
דכתיב ושולח מים – כלומר להכי נקראין שלחין שצריכין לגשמים הכא לא גרסינן אבל בר מחווניתא לא אלא הכי גרסינן ושולח מים וגו׳.
בשלמא למאן דאמר בר מחווניתא כו׳ – אלא למאן דאמר סנטר דרבי שמעון היינו באגי מה בא להוסיף על תנא קמא היינו שלחין דקאמר תנא קמא.
תנן [שנינו במשנתנו]: בית הבדים ובית השלחין נמכרים עם העיר; סברוה [חשבו לומר בהלכה זו]: מאי [מה] פירוש ״שלחין״ — באגי [שדות] של שלחין, שדות הצריכים להשקאה נוספת, ולא די להם במי הגשמים, דכתיב [שנאמר]: ״הנותן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות״ (איוב ה, ו); ומעתה, בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] שסנטר הוא בר מחווניתא, לפי זה אמר התנא קמא [הראשון] במשנתנו: באגי מיזדבני [השדות נמכרים], בר מחווניתא לא מיזדבן [נמכר], ואתא [ובא] רבן שמעון בן גמליאל למימר [לומר] שאפילו בר מחווניתא נמי מיזדבן [גם כן נמכר], אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שסנטר הוא באגי [שדות], התנא קמא נמי הכי קאמר [הראשון גם כן כך אמר] שנמכרים, ובמה חולק רבן שמעון?
The Gemara attempts to adduce proof in support of one of the opinions: We learned in the mishna here that the olive presses and beit hashelaḥin are sold along with the city. The Sages initially maintained: What is meant by shelaḥin? This is referring to irrigated fields, fields that require additional irrigation to supplement the rain that they receive. As it is written: “Who gives rain upon the earth and sends [shole’aḥ] water upon the fields” (Job 5:10). Granted, according to the one who says that santar means the land registrar, the first tanna of the mishna said that the fields that surround the city are sold with the city, but the land registrar is not sold, and Rabban Shimon ben Gamliel comes to say that even the land registrar is sold. But according to the one who says that santar means fields, this is what the first tanna is saying as well. In what way, then, does Rabban Shimon ben Gamliel disagree with the first tanna?
הכל
(9) מִי סָבְרַתְּ מַאי שְׁלָחִין בָּאגֵי לָא מַאי שְׁלָחִין גִּינוּנְיָיתָא שֶׁנֶּאֱמַר {שיר השירים ד׳:י״ג} שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים אֲבָל בָּאגֵי לָא מִיזְדַּבְּנִי וַאֲתָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמֵימַר אפי׳ אֲפִילּוּ בָּאגֵי נָמֵי מִזְדַּבְּנִי.
The Gemara rejects this proof: Do you maintain that what is meant by shelaḥin is irrigated fields? This is not the case. Rather, what is meant by shelaḥin? This is referring to gardens found within the city, as it is stated: “Your shoots [shelaḥayikh] are an orchard of pomegranates” (Song of Songs 4:13). But the fields that surround the city are not sold. And Rabban Shimon ben Gamliel comes to say that even the fields are sold as well. This is one version of the discussion.
גינונייתא – גנות הסמוכין לעיר ושבתוך העיר דשייכי לעיר טפי מבאגי שהרי גן ראוי לטייל בו כמו בבית.
שלחיך – גנות המשלחין פירות בכל שנה.
מי סברת מאי שלחין כו׳ – ואם תאמר דבכולי גמרא הוו בית השלחין באגי שדות שמשקין אותן ומאי שנא הכא דמשנינן להו מכל בית השלחין שבגמרא ויש לומר דפשיטא ליה לגמרא דאין חילוק בין שדה בית השלחין ושדה בית הבעל לענין מכר ויש חילוק בין באגי לגינוניתא לכך לא ניחא לפרש שלחין כמו בעלמא דהוה משמע דאתא למעוטי שדה בית הבעל.
שלחיך פרדס וגו׳ – על שם האילן שעושה בדים ושולח פארות כדכתיב ותעש בדים ותשלח פארות וגו׳ (יחזקאל יז).
ודוחים: מי סברת מאי [האם סבור אותה שמה פירוש] ״שלחין״ — באגי [שדות]? לא, מאי [מהם] ״שלחין״ — הכוונה היא גינונייתא [גינות] המצויות בתוך העיר, שנאמר: ״שלחיך פרדס רמונים״ (שיר השירים ד, י), אבל באגי לא מיזדבני [שדות אינם נמכרים]. ואתא [ובא] רבן שמעון בן גמליאל למימר [לומר] כי אפילו באגי נמי מזדבני [שדות גם כן נמכרים]. זו היתה לשון אחת של הדיון.
The Gemara rejects this proof: Do you maintain that what is meant by shelaḥin is irrigated fields? This is not the case. Rather, what is meant by shelaḥin? This is referring to gardens found within the city, as it is stated: “Your shoots [shelaḥayikh] are an orchard of pomegranates” (Song of Songs 4:13). But the fields that surround the city are not sold. And Rabban Shimon ben Gamliel comes to say that even the fields are sold as well. This is one version of the discussion.
הכל
(10) אִיכָּא דְּאָמְרִי סַבְרוּהָ מַאי שְׁלָחִין גִּינוּנְיָאתָא בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בָּאגֵי אָמַר תַּנָּא קַמָּא גְּנוּנָיְיָתָא מִיזְדַּבַּן בָּאגֵי לָא מִיזְדַּבְּנִי וַאֲתָא רשב״ג רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמֵימַר אֲפִילּוּ בָּאגֵי מִיזְדַּבְּנִי
Some say that the discussion took place as follows: The Sages initially assumed that what is meant by shelaḥin? This is referring to gardens found within the city. Granted, according to the one who said that santar means the fields that surround the city, the first tanna of the mishna said that the gardens found within the city are sold along with the city, but the fields that surround the city are not sold, and Rabban Shimon ben Gamliel comes to say that even the fields that surround the city are sold.
בשלמא למאן דאמר דסנטר היינו באגי – היינו דקאמר ת״ק וכו׳ ומהדר ליה רשב״ג [בר] מחווניתא. והא תנא קמא בר מחווניתא לא דכר שמיה בלשון קושיא גרסי׳:
איכא דאמרי מאי שלחין, גניונתא, כדכתיב שלחיך פרדס רמונים. בשלמא למ״ד באגי היינו דקתני אמר [תנא] קמא גניונתא מזדבני באגי לא מזדבני, ואתא רשב״ג למימר דבאגי נמי מזדבני. אלא למ״ד בר מחוינתא אמר תנא קמא באגי. כלומר ת״ק ממעט באגי דלא מזדבני, ומהדר רשב״ג בר מחוינתא (לא) מזדבן, כיון דאמרת דת״ק באגי הוא קא ממעט דלא מזדבני, באגי הוא דקא בעי רשב״ג לאהדורי לת״ק דמזדבני. והדרינן מי סברא מאי שלחין גניונתא, לא מאי שלחין באגי וכו׳.
בשלמא למאן דאמר – דסנטר היינו באגי היינו דקאמר תנא קמא גינונייתא דהיינו שלחין מזדבני אבל באגי לא ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר אפילו באגי מזדבני.
סברוה מאי שלחין גינוניאתא – איכא דקשיא ליה, והא על כרחין שלחין גנוניתא גנוניאתא נינהו ולא באגי כדתנן במ״ק משקין בית השלחין במועד וכלה כדמפרש התם ותנן בפרק חזקת הבתים וכו׳ ובית השלחין שעושין פירות תדיר ובאגי אינן עושין פירות תדיר.
ויש שכתב דהך שלחין דתנן גבי מכר בעי אבל בעלמא פשיטא ליה דהא סנטר נמי פשיטא לן דגברא הוא כדאמרינן התם כתב לשם סנטר שבעיר ותניא אפוטרופוס או סנטר אלא האי דהכא בעי ולא בשל עולם ואין זה נכון וכבר פירשתי דסנטר לא קשיא שהממונה על הבגאי שנקראות סנטר נקרא סנטר אבל בית השלחין קשיא וצריך טעם.
ויש אומרין שהנוסחא במשנת חזקת הבתים בית השלהין בה״א וכן היא במשקי׳ בית השלחין בגמ׳ מפרש עלה ומאי משמע דהאי בית השלחין לישנא דצוחתא הוא דמתרגמינן משלהי וכך נמצאות הנוסחאות קצת והכא מדאמרי׳ ושולח מים אלמא שלחין בחי״ת גרסי׳.
וי״ל כלשון הראשון, דבעלמא כלן בית השלחין הן כדכתיב (שה״ש ד,יג) שלחיך פרדס רמונים אבל יש שלחין של שדה אילן ויש של ירקו׳ וזרעים ויש של תבואה ושבמסכת מועד כולן בכלל לפיכך כללוהו מלשון משלהי שכל הצריך תדיר למים ודרכו להשקותו נקרא כן ולא מתמנעין רבנן למדרש בין ה״א לחי״ת כדאתמר בירושלמי וכאן לפי שרצו לומר שהבאגי הן השלחין של כאן רצו לומר שהוא מלשון שולח מים והן הבאגין שמשקין אותן ממעינות שבעיר דלשון שלוח כתיב במים שנשלחין על פני חוצות דהיינו באגין אע״ג דקרא בגשמים כתיב דהיינו בית הבעל.
ויש שכתב דהך שלחין דתנן גבי מכר בעי אבל בעלמא פשיטא ליה דהא סנטר נמי פשיטא לן דגברא הוא כדאמרינן התם כתב לשם סנטר שבעיר ותניא אפוטרופוס או סנטר אלא האי דהכא בעי ולא בשל עולם ואין זה נכון וכבר פירשתי דסנטר לא קשיא שהממונה על הבגאי שנקראות סנטר נקרא סנטר אבל בית השלחין קשיא וצריך טעם.
ויש אומרין שהנוסחא במשנת חזקת הבתים בית השלהין בה״א וכן היא במשקי׳ בית השלחין בגמ׳ מפרש עלה ומאי משמע דהאי בית השלחין לישנא דצוחתא הוא דמתרגמינן משלהי וכך נמצאות הנוסחאות קצת והכא מדאמרי׳ ושולח מים אלמא שלחין בחי״ת גרסי׳.
וי״ל כלשון הראשון, דבעלמא כלן בית השלחין הן כדכתיב (שה״ש ד,יג) שלחיך פרדס רמונים אבל יש שלחין של שדה אילן ויש של ירקו׳ וזרעים ויש של תבואה ושבמסכת מועד כולן בכלל לפיכך כללוהו מלשון משלהי שכל הצריך תדיר למים ודרכו להשקותו נקרא כן ולא מתמנעין רבנן למדרש בין ה״א לחי״ת כדאתמר בירושלמי וכאן לפי שרצו לומר שהבאגי הן השלחין של כאן רצו לומר שהוא מלשון שולח מים והן הבאגין שמשקין אותן ממעינות שבעיר דלשון שלוח כתיב במים שנשלחין על פני חוצות דהיינו באגין אע״ג דקרא בגשמים כתיב דהיינו בית הבעל.
איכא דאמרי [יש שאומרים] זאת בלשון אחרת: סברוה [היו סבורים לומר בהלכה זו]: מאי [מה] פירוש ״שלחין״ — גינוניאתא [גינות]; ומעתה, בשלמא למאן דאמר באגי [נניח לדעת מי שאומר שסנטר הוא שדות], אמר התנא קמא [הראשון]: גנונייתא מיזדבן, באגי לא מיזדבני [הגינות נמכרות, השדות אינם נמכרים], ואתא [ובא] רבן שמעון בן גמליאל למימר [לומר] כי אפילו באגי מיזדבני [שדות נמכרים] יחד עם העיר,
Some say that the discussion took place as follows: The Sages initially assumed that what is meant by shelaḥin? This is referring to gardens found within the city. Granted, according to the one who said that santar means the fields that surround the city, the first tanna of the mishna said that the gardens found within the city are sold along with the city, but the fields that surround the city are not sold, and Rabban Shimon ben Gamliel comes to say that even the fields that surround the city are sold.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.