זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי וכו׳. אמר רב נחמן כל דאלים גבר – קשיא ליה לרב חננאל ז״ל אמאי לא אמרינן יחלוקו וכדאמרינן גבי שנים אוחזים בטלית וניחא ליה לא אמרו יחלוקו אלא בששניהן אדוקין בה. וכבר פרשתיה בפרק שנים אוחזין בס״ד.
ונקטינן מינה להאי פירוש׳ דפי׳ רבינו חננאל ז״ל דכל מידי דמנצו עליה בתרי אי תפסי לה תרוייהו ואפשר דליכא בהו רמאי חולקין בשבועה והיינו מתניתין דשנים אוחזין וכדפרישו לה בגמרא התם. ואי ודאי איכא רמאי כגון זה אומר אני ארגתיה וזה אומר אני ארגתיה ותפסי לה נמי תרוייהו יהא מונח עד שיבא אליהו כדינ׳ דשנים שהפקידו אצל אחד ודומי׳ דמלתא ופירוק׳ בריש גמרא דמציעא׳ איתא בהדיא משום דהכא ודאי איכא רמאי והכא איכא למימר דתרוייהו.
והיכא נמי דליתיה לההוא מידי ביד׳ דחד מינייהו אלא שליש תפיס ליה הכי נמי הוי דינא דאי ודאי איכא רמאי היינו מתני׳ דיהא מונח ואי ליכא רמאי חולקין בשבועה כדאמרן מדרמינן מתני׳ דשנים אוחזין אמתני׳ דשנים שהפקידו אצל א׳ ואמרינן דודאי חד מנה דחד מיניהו היא אמרי רבנן יהא מונח הכא דאיכא למימר דתרוייהו פלגי בשבועה ולא אמרינן דהתם כיון דמונח ביד שליש לא מפקינן ליחלוקו ולא לכל דאלים גבר הילכך יהא מונח שלא כדברי הרב רבי יהוסף הלוי ז״ל.
ואי ההוא מידי לא תפסי בה תרוייהו וליתיה נמי ביד׳ דשליש אלא מונח בסימטא ורשות הרבים בין דאיכא ודאי רמאי בין דאפשר דליכא רמאי כגון האי דאמר דידי היא והאי אמר דידי היא דהוא דומי׳ דמתני׳ דמציעא׳ אי איכא למיקם עלה דמילתא וליכא דררא דממונא למר ולמר דינא הוא דכל דאלים גבר והיינו דרב נחמן ואי איכא דררא דממונא לתרוייהו אי יחלוקו בלא שבועה והיינו מתני׳ דהמחליף פרה בחמור ואע״ג דלית הילכתא כי ההיא מתניתין כדאוקמוה בדוכתא כסומכוס אפי׳ הכי גמרי מינה להיכא דליכא לאוקמיה לההוא מידי אחזקה דמריה קמא. ואי ליכא למיקם עלה דמילתא בין איכא דררא דממונא בין ליכא דררא דממונא עבדינן שודא דדייני והיינו כשמואל.
ובכל הנך דיני בין בדינא דיחלוקו בשבועה או בלא שבועה בין בכל דאלים גבר אי נמי ביהא מונח הני מילי בברי וברי אבל בברי ושמא בכולהו בריא עדיף דהא ליכא לחד מיניהו חזקה דממונא אבל היכא דאיכא חזקה דממונא בין דאיתיה השתא ברשותיה בין דמוקמי׳ ליה אחזקה דמרא קמא כגון המחליף פרה בחמור לרבנן אפילו בבריא ושמא חזקה דממונא עדיפא דלא קימא לן כסומכוס כלל אלא כרבנן דאמרי זה הכלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה ואפי׳ ניזק אומר בריא ומזיק אומר שמא כדאיתא בקמא פרק שור שנגח את הפרה ולקמן בפרק הפירות (צב,א).

ומאי שנא משני שטרות דרב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדייני – פירוש מדשמואל קא מקשינן דס״ל עידי מסירה כרתי הילכך או כולי׳ דמר או כולי׳ דמר ודמיא לזה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי ומדר׳ לא קשיא. דהא אוקימנא בפרק מי שהיה נשוי כר״מ דאמר עידי חתימה כרתי ועדיו בחיתומיו זכין לו ויד שניהם שוה בנכסים דליכא לחד מיניהו זכותא משום הקדמה במקום שאין כותבין שעות ואליבא דידיה לא משום ספק חולקין אלא ודאי חשיב ליה ששניהם שותפין בו ואפילו באו עדים שזה קדם לזה אי נמי אפשר דמדרב מקשי ואההוא לישנא דאמרי התם רב נמי כר׳ אליעזר ס״ל אלא דחלוקה עדיפא ואע״ג דלא מסקנא הוא התם.