×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן כַּמָּה הָווּ לְהוּ תְּרֵי אַלְפֵי וה׳וַחֲמֵשׁ מְאָה גַּרְמִידֵי לְכׇל חַד כַּמָּה מָטֵי לֵיהּ תַּמְנֵי מְאָה וּתְלָתִין וּתְלָתָא וְתִילְתָּא אַכַּתִּי נְפִישִׁי לֵיהּ דְּעוּלָּא לָא דָּק.
beit se’a for their sake. How much is that area in cubits? It is 2,500 square cubits. And how much area is that for each of the trees? It is 833⅓. This is still more than the amount that Ulla established. The Gemara answers: Ulla was not precise in this matter.
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירמ״הרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
[ר״ח כת״י הגניזה] [במה הוו להו תרי אלפי וה׳] ק׳ (=מאות) גרמידי כד סליק לה להכי [לכל חד תמני מאה] ותלתין ול׳ אמתא ותולתא, דאכתא (=דאכתי) [נפישי ליה דעולא]. ודחינן לא דק עולא. ומקשינן עלה אימור דאמ⁠[רינן דעולא לא] דק להחמיר כול׳. אילו המשנה פוטרת מלהביא ביכורים ועולא [פי]⁠חת מחשבון התנא וחייבו להביא ביכורים, בכי האי גונא מביא [דעולא] לא דק, אבל היכא דתנא מחייבה ועולא מוסיף בחשבון ופוטרו מלהביא ביכורים מי איכא למימר לא דק.
ופר⁠[י]⁠ק, עולא במרובע לא קאי, אלא בעיגולא אמ׳ ל״ב על ל״ב. תוב אמרינן, והא חושבניה דעולא ד׳הוא אלפא וכ״ד גרמידי בתברייתא, כי מפקת ריבעא מיניהו דהוא טופייניה דמרובע על העגול, פיישי לה תשס״ח גרמידי, אכתי לא הוי שיעורא דעולא כשיעורא דמתניתין, דהא טפי שיעורא דמתניתין מהאי דעולא חמשה ושתין אמתא ותולתא בחושבנא דיקא דאמתא.
ופריק, פש לה פלגא דאמתא. הנה פחת עולא כשיעור דמתני׳ וחייבו להביא ביכורים, והיינו [דלא] דק ולחומרא לא דק. פיר׳ הא דאמר פש ליה לעולא פלגא דאמ⁠[תא היינו] דאפיק מיניה ריבעא דהא כל שיעורא דעולא הכי סליק עיגול מכ⁠[די מרובע].
[תוס׳ הרא״ש בשטמ״ק] הכי גריס רבינו חננאל ז״ל: פשי לה תרי תילתי דאמתא.⁠א
א. ועי״ש כמה פירושים.
כמה הוו להו – כלומר עשר נטיעות הללו המפוזרות בכל בית סאה כשתחלק הבית סאה בשוה לאלו נטיעות כמה הוי בין נטיעה לנטיעה:
תרין אלפין וחמש מאה אמין – דקי״ל בית סאה הוי נ׳ על נ׳ אמה כדגמרי׳ מחצר המשכן והני נטיעות מפוזרות בנ׳ על נ׳ ועכשיו חלק נ׳ [על] חמשים לרצועות שכל רצועה מבת נ׳ אמה אורך ואמה רוחב הויין נ׳ רצועות ועכשיו חבר הני רצועות ראשה של זו בצד ראשה של זו שתהא הכל רצועה אחת תמצא ארכה אלפים ות״ק אמה וברוחב רצועה אמה ועכשיו מדה אותן י׳ נטיעות בשוה בארכה של רצועה זו תמצא בין כל נטיעה ונטיעה ר״ן אמה אויר ומש״ה צריך לחרוש כל בית סאה דלא מהני כלל חרישה של אילן זה לאילן זה אם לא יחרשו לכולן מפני שמרוחקות הן כל כך זו מזו כדאמרן ומקשי הא לא הוו להו כלומר אכתי חשבון של י׳ נטיעות הללו אינו מגיע כלל לחשבון של אילן עולא אפי׳ למחצית חשבונו לפי שעולא לאילן א׳ היה נותן ט״ז אמה לכל ד׳ רוחות שיונק היינו ל״ב אמה על ל״ב אמה צא ופרוס ועשה מהן רצועות ל״ב שכל אחת ל״ב אורך ואמה רוחב וצרפם לרצועה אחת תמצא שעולות ל׳ רצועות שכל אחת ל״ב אורך ועולה חשבונם ט׳ מאות וס׳ אמה ועדיין נשתיירו בידך ב׳ רצועות שכל אחת ל״ב אורך ואמה רוחב הרי חשבונם ס״ד אמות צרוף אלו ס״ד על תשע מאות וס׳ ובא החשבון אלף וכ״ד שכך עולה חשבון אילן אחד שאמר עולא באורך. וחשבון אורך של אחד מעשר נטיעות לא הוי אלא ר״ן ואכתי מנא ליה לעולא דמצריך כל כך. אלא מרישא מדתנן כו׳ כלומר אל תתמה מחשבון של י׳ נטיעות שאינו בא לחשבונו של עולא לפי שהנטיעות קטנות ובחורות לא צריך להו הרחקה כולי האי מש״ה סגי להו בר״ן הרחקה אבל באילן שאמר עולא בזקן שגדל כל צרכו קאמר דמינק ט״ז אמה מכל רוחותיו שעולה חשבונו בפישוט תתרכ״ד כדפרישית אלא מרישא ג׳ אילנות שכבר גדלו כל צרכן אפי׳ הן של ג׳ בני אדם ונטועין בתוך בית סאה הרי אלו מצטרפין כמו שאם היו של אדם אחד וחורשין כל בית סאה בשבילן שלא יקלקלו עד ר״ה שנכנס שביעית:
כמה הוו להו לכל א׳ מהללו ג׳ אילנות ברצועות פשוטות תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא אמין שזהו השליש של חשבון בית סאה שחשבנו למעלה כ״ה מאות מישתכח דבין אילן לאילן תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא ואכתי נפיש ליה חשבון של עולא על האי חושבנא מאתן פחות ט׳. ומשני עולא לא דק כלומר לא דקדק בדבר כל כך שהעמיד חשבון האילן על זה. ומקשי׳ אימור דאמרי׳ לא דק היכא דאיכא חומרא שאם היה מחמיר והיה מצריכו בפחות משיעור זה להביא ביכורין אמרי׳ לא דק 1 אבל לחומרא אי לא דק ומי אמרי׳ דצריך ט״ז אמה לכל רוח כדפרישית אית ליה קולא דפחות מט״ז אמה שעולה חשבון לאלף וכ״ד אם נטוע הוא אין מביאין ממנו ביכורין משום דקא יניק משדה חבירו והיינו קולא והוה ליה לעולא לעיין ולדקדק שלא יפטרנו מביכורין אלא כדינו ומאי לקולא לא דק:
1. נראה דצ״ל אבל לקולא לא דק מי אמרינן כיון דמצריך וכו׳.
בית סאה כמה הוו להו תרי אלפי ות״ק גרמידי – על אמה רוחב.
כמה מטי – לכל חד מהנך אילנות תתל״ג ותילתא אכתי נפישין להו שש עשרה אמה דעולא דהוי אלף וכ״ד.
לא דק – עולא לא דקדק כל כך הואיל וקרוב לשיעור זה קאמר ולא איכפת ליה.
קתני מיהת עשר נטיעות מפוזרות לתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן. בית סאה כמה הוי חמשים על חמשים, הוי להו בתבריתא תרי אלפי וחמש מאה כל חד וחד מעשר נטיעות כמה מטי ליה מאתן וחמשין, אכתי לא הוי האי שיעורא כשיעורא דעולא. דאלו שיעורא דעולא כי חשבת ליה לאילן שש עשרה אמה לכל רוח הוו להו תלתין ותרתין אתלתין ותרתין דהוו להו בתבריתא אלפא ועשרין וארבע. אלא מרישא שלשה אילנות של שלשה בני אדם הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן. כלומר דאע״ג דשל שלשה בני אדם נינהו לא אמרינן כל חד מינייהו באנפי נפשיה קאי והוה ליה כקרקע שאין בה אלא אילן אחד ואין חורשין לו אלא כדי צרכו, אלא מצטרפין למהוי שדה אילן וחורשין כל בית סאה בשבילן. כמה הוו להו תרי אלפי וחמש מאה. כל חד וחד מהני שלשה אילנות כמה מטי ליה תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא אכתי לא הוי כשיעוריה דעולא. ומהדרינן לא דק עולא בחושבניה. ומקשינן אימור דאמרינן לא דק לחומרא היכא דאתי לאחמוריה לקולא מי אמרינן. דהא הכא דאע״ג דמיקרב למצר בתוך חמש עשרה אמה מיחייב לאייתוי מיניה בכורים ואלו לעולא פטור מן הבכורים. ומהדרינן מי סברת בריבועא קאמרינן בעיגולא קאמרינן. כלומר מי סברת לעולא דקאמר דאילן יניק שש עשרה אמה לכל רוח בריבועא קאמרינן, דהויאן להו שלשים ושתים על ל״ב מרובעות בטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות, לא, בעיגולא קאמרינן, כלומר דהני שש עשרה אמה דקאמרינן לכל רוח בעיגולא נינהו, שנמצא מפסיד את הזויות. מכדי כמה מרובע יתר על העיגול רביע. כלומר שהמרובע שצלעותיו שוות הוא יתר על העיגול שבתוכו, בזמן שקו העיגול נוגע בצלעות המרובע מארבע רוחותיו, כדי רביע המרובע. פש ליה פלגא דאמתא היינו לא דק ולחומרא לא דק. כלומר פש ליה לעולא משיעורא דמתני׳ דשלשה אילנות חושבין תבריתא דפלגא דאמתא דנפיק מגו תרי תולתי דאמתא היכא דחשבת להו בריבועא ודלית מינייהו ריבעא, דהא כל חושבניה דעולא עיגול מגו רבוע הוא דסליק, וכי מוספת תרי תולתי דאמתא אשיעוריה דעולא לכל רוח הוו להו תלתין ותלתא ותילתא אתלתין ותלתא ותילתא וכי חשבת להו בריבועא הוו להו בתבריתא אלפא ומאה וחד סרי אמין ברוחב אמה ותולתא דאמתא אתולתא דאמתא. והני מילי בריבועא אבל בעיגולא לא, מכדי כמה מרובע יתר על העיגול רביע דל מאלפא ומאה ועשרה ריבעא דהוא מאתן ושבעין ושבעה ופלגא פשו להו תמני מאה ותלתין ותרתי ופלגא, ואכתי אשתירא לה אמה על אמה ותולתא דאמתא אתולתא דאמתא, אמה על אמה כמה הוי ששה טפחים על ששה טפחים דהוו להו שלשים וששה טפחים ברוחב טפח, תולתא דאמתא אתולתא דאמתא כמה הויא שני טפחים על ב׳ טפחים דאינון ארבעה ברוחב טפח, אוספינהו אהנך תלתין ושיתא הוו להו ארבעים טפחים ברוחב טפח, דל מינייהו ריבעא פשו לה תלתין ברוחב טפח דהוו להו אמתא נכי דינקא, אוספת אהנך תמני מאה ותלתין ותרתי ופלגא הוו להו תמני מאה ותלתין ותלתא ותולתא כשיעורא דמתני׳ דמטי לכל חד משלש אילנות מחושבנא דבית סאה.
ומאן דניחא ליה למיקם אחושבנא דהאי פלגא דאמתא באפי נפשיה, לעביד ריבועא בר תלתין ותלתא ותולתא אתלתין ותלתא ותולתא ולשקל מיניה חדא רצועה ברוחב תרי תולתי אמתא על אפי כולה ריבועא, ואשתכח דהוו להו ארבע רצועות מארבע רוחות המרובע, תרתי קמייתא דמשתקלן משתי רוחות המרובע זו כנגד זו הוי אורכא דכל חד מינייהו תלתין ותלתא ותולתא שיעור אורכה דכוליה ריבועא ברוחב תרי תולתי דאמתא, אשתייר ליה מריבועא תלתין ותלתא ותולתא ברוחב תלתין ותרתין משום דאזלא לה אמתא ותולתא ברוחב הנך שתי רצועות דאשתקלן מריבועא, תרי תולתי דאמתא בפותיא דכל חדא מינייהו, וכי שקלת בתר הכי תרתי רצועות אחרינתא מהנך שתי רוחות אחרניאתא זו כנגד זו ברוחב תרי תולתי דאמתא הוי אורכא דכל חדא מינייהו תלתין ותרתי אמין כשיעור מאי דאשתייר ליה מרחבו של מרובע ברוחב תרי תולתי דאמתא. כי מצרפת להו להני ארבע רצועות להדי הדדי הויא לה חדא רצועה באורך מאה ותלתין ותרי תולתי דאמתא ברוחב תרי תולתי דאמתא. דל מינהו דינקא דאמתא מפותיא דכולה רצועה פש ליה פלגא דאמתא באורך מאה ותלתין ותרי תולתי דאמתא והוא ניהו פלגא דאמתא דלא דק ביה עולא דהוו להו חמשה ושיתין ותולתא ברוחב אמה. שיעורא דעולא כמה הוי, תלתין ותרתין על תלתין ותרתין, כמה הוו להו ברבועא אלפא ועשרים וארבעה, דל מינהו ריבעא פשו להו שבע מאה ושתין ותמני, כמה בצרי להו משיעורא דמתניתין דהוא תמני מאה ותלתין ותלתא ותולתא, שיתין וחמשה ותולתא, שיעור פלגא דאמתא דפש ליה לעולא כדברירנא. והיינו לא דק ולחומרא לא דק, דאי אמרי׳ אילן הסמוך למצר בתוך שבע עשרה אמה פחות שליש הויא לה קולא למפטריה מבכורים בהאי שיעורא, להכי לא דק וקאמר בתוך שש עשרה אמה לאשמועינן חומרא יתירא, דאי קאי חוץ לשש עשרה אמה מחייב, ואע״ג דקאי בתוך שבע עשרה פחות שליש.
והיינו טעמא דקאמרינן פש ליה פלגא דאמתא ולא קאמרינן תרי תולתי דאמתא, משום דכל חושבניה דעולא עיגול מגו ריבוע הוא דסליק, וקימא לן כמה מרובע יתר על העיגול רביע, כי שקיל מר מתרי תולתי דאמתא ריבעא פש ליה פלגא דאמתא. וכי תימא מאי שנא דחשיב להו להני תרי תולתי דאמתא בעיגולא דסליק מגו חושבנא דרבועא דהוה ליה פלגא דאמתא, לחשביה בעגולא ממש, דעל כרחיך כי חשיב ליה מר להאי טופיאנא נמי בעיגולא לא בצר מתרי תולתי דאמתא לכל, דכי נפיש רבועא אעיגולא הני מילי בארכא דהקיפא אי נמי באלכסונא ואידי ואידי מחמת זויות דמרובע, אבל בפותיא לא מוסיף ולא מידי, וכיון דפותיא דרבועא הוי תלתין ותלתא ותולתא פותיא דעיגולא דנפיק מגויה נמי הכי הוי, ואי הוה אמר עולא אילן הסמוך למצר בתוך שבע עשרה פחות שליש הוה דייק חושבניה, דכי חשבינן ליה בעיגולא סליק חושבניה דשיעורא דמתני׳, ואם כן אמאי אמרינן פש ליה פלגא דאמתא. לאו אלישנא דעולא קאי דקאמר בתוך שש עשרה אמה, דאי נמי הוה אמר עולא בתוך שש עשרה אמה ומחצה לא הוה סליק ליה חושבנא שפיר לא בעיגולא [ולא] ברבועא, אלא אסוגיין קאי ולאסוקי סוגיין קא אתי דקאמרינן מכדי כמה מרובע יתר על עיגול רביע פש ליה לעולא מחושבנא דסליק ליה בעיגולא משיעורא דמתני׳ פלגא דאמתא כדפרשינן. והיינו טעמא דנקט לישנא דשייך גבי סוגיין ולא נקט לישנא דשייך גבי שמעתיה דעולא גופה, חדא דאסוקי סוגיין דאתחיל ביה עדיף ליה, ועוד דכיון דאצטריכינן למימר דלא דק כמה דיכיל למפחת שיעורא דלא דק ביה עולא עדיף ליה.
ושמעינן מיהא שמעתא דעולא דהא דתנן עשר נטיעות מפוזרות לכל בית סאה חורשין לכל בית סאה בשבילן עד ראש השנה וכן הא דתנן שלשה אילנות של שלשה בני אדם הרי אלו מצטרפין וחורשין לכל בית סאה בשבילן עד ראש השנה, האי בית סאה דקתני בתרוייהו ברבועא הוא כדי שיהא נשכר את הזויות, דאי בעיגולא בציר ליה שיעורא לכוליה בית סאה מתרי אלפי ות״ק ובציר ליה שיעורא לכל חד וחד מעשר נטיעות ממאתן וחמשין ובצר ליה שיעור לכל חד וחד משלש אילנות מתמני מאה ותלתין ותלתא ותולתא. ותו דאי בעיגולא היכי קא אמר פש ליה פלגא דאמתא, הא ודאי כיון דאידי ואידי בעיגולא הוא נפיש ליה שיעורא דעולא טובא ממתני׳, אלא לאו ש״מ להכי אהני לאוקומי חושבנא דעולא בעיגולא משום דחושבנא דמתניתין לא מיירי אלא בריבועא כי היכי דליקרבו להו חושבני להדדי:
קטו. ת״ש הקונה אילן וקרקעו מביא וקורא מאי לאו אפילו קרקע כל שהוא לא שש עשרה אמה כדעולא. והשתא דליתא לדעולא אפי׳ כל שהוא מביא וקורא. וכן הא דתנן הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא הא שלשה מביא וקורא אפילו בתוך שש עשרה אמה משל חבירו:
תא שמע הקונה שתי אילנות וכולי הא שלשה מביא וקורא – וקשיא להו למה לי הא דוקיא ליקשי ליה בהדיא מסיפא דקתני הקונה ג׳ אילנות מביא וקורא ואיכא למימר סוגיא דתלמודא הכי מקשה מרישא ואפילו מדוקיא ואע״ג דמפרש לה סיפא בהדיא כי ההיא דואלו מציאות. ת״ש כריכות ברשות היחיד וכו׳ הא ברש״ה וכו׳ ואע״ג דקתני לה סיפא בהדיא.
נמצאת יניקת אילן הגדול מתפשטת בסביבותיו קרקע ששבורו שמנה מאות ושלשים ושלש אמות ושליש אמה שהוא שליש של אלפים וחמש מאות שהוא שבור בית סאה מעתה ראוי לך לשאול היאך אמרנו שיניקת האילן שש עשרה אמה לכל רוח ונמצאת יניקתו שלשים ושתים על שלשים ושתים שהם בשבור אלף ועשרים וארבע אמות תדע שלא אמרו שש עשרה ברבוע אלא בעגול שנמצאו אלכסוניו מתחסרין מן החשבון והעגול חסר ממרובעו רביע ונמצא שבור יניקתו שבע מאות וששים ושמנה ואע״פ שחשבון המשנה יתר ששים וחמש אמות ושליש אמה בשבור שהוא קרקע חצי אמה לכל רוח שחצי אמה לכל רוח הוא לכל אמה על אמה ואתה צריך להטיל אמה על אמה זו על שלשים ושתים ויש לך לחשוב שלשים ושלש על שלשים ושלש ויעלה שבורן תתרפ״ט שהם ס״ה יתר על תתרכ״ד שהוא חשבון שלנו ושליש אמה שנשארה לא דקדקו להזכירה ואף בזו אין חשבון שבור חצי אמה זה מצומצם עם חשבון משנתנו אלא כשלא תטול משבור חצי אמה זו רביע וכן הדין שלא נטלת את הרביע לא מן התתרכ״ד הבאים מחשבון עולא על הס״ה הבאים מחשבון משנתנו אי אתה נוטל מהם רביע שהרי חשבון משנתנו ברבוע הוא נאמר והרי הוא כאלו אמר צריך אתה להוסיף ס״ה היתרים שהם שבור תוספת חצי אמה לכל רוח כשלא תטול מהם רביע אחר שכלו ממקום שלא נטלה מהם רביע שכל אחד מן החשבונות אתה דן להם כממקום שבאו וא״כ תתרכ״ד של עולא אתה נוטל מהם רביע אבל הס״ה הבאים מחשבון משנתנו אי אתה נוטל מהם כלום שהרי אין התנא נוטל מעיקר חשבונו כלום:
וגדולי המפרשים כללו בחשבונו של עולא מקום האילן לאמה על אמה ופירשו שש עשרה לכל רוח חוץ ממקום האילן ועם מקום האילן הם ל״ג על ל״ג והם תתרפ״ט וכשתטול מהם רביע נשארו תתי״ז פחות רביע שנמצאת חשבון משנתנו יתר לכל אילן י״ו אמה ושליש אמה ורובע אמה כמה שיש מתתי״ז פחות רביע עד תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא ומה שנזכר כאן פלגא אמתא פירושו על חשבון משנתנו כלומר שכשתצטרף יתרון זה של משנתנו לשלשה האילנות יעלה חמשים אמה פחות רביע שהרי שלשה פעמים י״ו הם מ״ח ושלש פעמים שליש אמה הם אמה והם מ״ט ושלשה פעמים רביע אמה הם אמה פחות רביע אמה וכשאתה נוטל רצועה של חצי אמה כמין גאם לחשבון בית סאה על פני מזרח ודרום נמצא עולה כשיעור זה שהרי בית סאתים מרובע הוא חמשים על חמשים וכשתטול משם רצועה של חצי אמה כמין גאם נמצאו חמשים אמה שלימות פחות רביע ואותו רביע החסר הוא של קרן מזרחית דרומית שמאחר שנחשב למזרח ברוחב חצי אמה אי אתה מונהו בצד הדרום ונמצא חסר חצי אמה על חצי אמה שהוא רביע אמה שהרי אמה מרובעת הוא אמה על אמה וחציה הוא אמה על חצי אמה ונמצא רביעיתה חצי אמה על חצי אמה והרי החשבון מכוון ומה שאמר אכתי פש ליה פלגא דאמתא פירושו שהמשנה מוספת ביניקת האילנות פלגא דאמתא כמין גאם לשלשה האילנות ויש מחליפין את הגרסאות כדי לצמצם את החשבון בדרך אחרת ואין צרך בכך ונמצא מ״מ שאינו יונק שש עשרה לגמרי אלא שלא דקדק בחשבון כל כך הואיל וחסרון דקדוקו לא היה אלא להחמיר שהרי אף לדעתו היה מחייבו בבכורים בפחות משיעור המשנה:
בית סאה בשבילן; כמה הוו להו [הם] באמות? תרי אלפי וחמש מאה גרמידי [אלפיים וחמש מאות אמה]. לכל חד וחד [אחד ואחד] מן האילנות כמה מטי ליה [מגיע לו]? תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא [שמונה מאות ושלושים ושלוש ושליש], אולם אכתי נפישי ליה [עדיין מרובה הוא] השיעור שקבע עולא לפי זה! ומשיבים: לא דק [דקדק] בדבר.
beit se’a for their sake. How much is that area in cubits? It is 2,500 square cubits. And how much area is that for each of the trees? It is 833⅓. This is still more than the amount that Ulla established. The Gemara answers: Ulla was not precise in this matter.
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירמ״הרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֵימוֹר דְּאָמְרִינַן לָא דָּק לְחוּמְרָא לְקוּלָּא לָא דָּק מִי אָמְרִינַן.
The Gemara asks: One can say that we say that a Sage was not precise in his measurements when his ruling leads to a stringency; but do we say that he was not precise if his measurements lead to a leniency? According to the previous explanation, Ulla exempts the owner of a tree from first fruits even in a case where his tree does not in fact draw nourishment from his neighbor’s field.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אימור דאמרינן לא דק – היכא דאזיל לחומרא הכא קא אזיל לקולא דאינו יונק כל כך וקאמר איהו דיונק ופטר ליה מביכורים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אימור דאמרינן [אמור שאנו אומרים] שלא דק לחומרא [דקדק בשיעורים להחמיר], אבל לקולא [להקל] לא דק מי אמרינן [דקדק האם אנו אומרים]? שהרי הוא פוטר מביכורים עץ שלפי המשנה אינו יונק משדה חבירו!
The Gemara asks: One can say that we say that a Sage was not precise in his measurements when his ruling leads to a stringency; but do we say that he was not precise if his measurements lead to a leniency? According to the previous explanation, Ulla exempts the owner of a tree from first fruits even in a case where his tree does not in fact draw nourishment from his neighbor’s field.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מִי סָבְרַתְּ בְּרִיבּוּעָא קָא אָמְרִינַן בְּעִיגּוּלָא קָא אָמְרִינַן.
The Gemara answers: Do you maintain that we say the roots extend that far in a square, i.e., one measures sixteen cubits to each side of the tree? Not so; we say this with regard to a circle, that is, the roots extend in a circle surrounding the tree, as the area of a circle is smaller than that of the square circumscribing it.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי סברת – דהא דקחשיב עולא ט״ז אמה לכל רוח דאמות מרובעות קא בעי דאית להו מורשא דקרנתא בעגולא קא אמרי׳ דחשיב סביבות האילן ט״ז אמה בלא מורשא דקרנתא. ואכתי מקשה ליה למאי דבעי לתרוצי באמות עגולות מכדי כמה מרובע יותר על העיגול רביע וכשתוציא הרביע מן אלף וכ״ד אמות לא משתייר לך אלא תשס״ח כיצד מח׳ מאות תשליך מאתים נשתיירו שש מאות וממאתים תוציא ג׳ הרי הן ז׳ מאות ונ׳ אמות עגולות ומכ״ד תשליך הרביע נשתיירו י״ח ואותן י״ח מוסיף על ז׳ מאות ונ׳ הרי תשס״ח ואכתי אין מגיע חשבון של עולא לתמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא לפי שחשבון של עולא שכשחושב בעיגול הוא פוחת חצי אמה מכלל ד׳ 1 אמות האילן מחשבון של תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא וכשתרצה להשוות חשבונו של עולא לחשבון זה צריך אתה להביא ד׳ רצועות של רוחב חצי אמה ואורך כל אחת ל״ב אמה שהן ס״ד ותשימם מבחוץ לאלו תשס״ח אמה עגולות תשים אותן ד׳ רצועות בריבוע ולא בעיגול ויבא החשבון שוה ומהיכן אתה נוטל אותן ס״ד אמה שאתה מחלק לד׳ רצועות של אורך ל״ב (אורך ל״ב) אמה ורוחב חצי אמה שאתה משים בריבוע מחוץ לעיגול זה מכאן אתה נוטלן לפי שחשבון תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא הוא עודף על ז׳ מאות וס״ח ששים וה׳ אמות ושליש אמה ומחשבון זה אינו חושב אותו שליש אמה שאינו דבר חשוב אלא ס״ה אמות חושב מס״ד אמות נעשה אותן ד׳ רצועות שארכן ל״ב ורחבן חצי אמה ואותה אמה חמישית הנשארת חלוק אותה לד׳ רביעי אמה ויהיה כל רביע חצי אמה אורך וחצי אמה רוחב ותן אלו ד׳ רבעין לד׳ הקרנות של רצועות למלאות הזויות והיינו דקאמר אכתי פש ליה לעולא פלגא דאמתא דבציר חשבונו מחשבון ג׳ אילנות והיינו דלא דק עולא ולחומרא לא דק שמחייב להביא ביכורים בפחות משיעור ברייתא של ג׳ אילנות. והא דלא חשבינן ההוא שליש אמה משום דאי מרבעת לה להוסיפה על רצועות של חצי אמה לא היתה אפי׳ כחוט השער מש״ה לא חשיב ליה:
1. אולי צ״ל מכל ד׳ צידי האילן:
מי סברת – שש עשרה אמה דעולא בריבועא קאמר דליהוי שלשים ושתים על ל״ב כדקאמרינן.
בעיגולא קאמר – שכל סביביו יונק שש עשרה והיינו בעיגולא דאילו ברבוע נמצא כנגד האלכסון יותר משש עשרה אמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: מי סברת בריבועא קא אמרינן [האם סבור אתה שבריבוע אנו אומרים], שמודד ריבוע של שש עשרה על שש עשרה מכל צד? בעיגולא קא אמרינן [בעיגול אנו אומרים]! שכן יוצאים שורשי האילן בעיגול מסביב, ושטח העיגול קטן משל ריבוע.
The Gemara answers: Do you maintain that we say the roots extend that far in a square, i.e., one measures sixteen cubits to each side of the tree? Not so; we say this with regard to a circle, that is, the roots extend in a circle surrounding the tree, as the area of a circle is smaller than that of the square circumscribing it.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מִכְּדֵי כַּמָּה מְרוּבָּע יוֹתֵר עַל הָעִיגּוּל רְבִיעַ פָּשׁוּ לְהוּ ז׳שְׁבַע מְאָה וְשִׁתִּין וּתְמָנְיָא אַכַּתִּי פָּשׁ לֵיהּ פַּלְגָא דְאַמְּתָא הַיְינוּ דְּלָא דָּק וּלְחוּמְרָא לָא דָּק.
The Gemara asks: Now, by how much is the area of a square greater than the area of a circle with a diameter the length of the side of that square? It is greater by one-quarter of the area of the circle. If so, 768 square cubits, three-quarters of 1,024, remain for each tree, but there still remains half a cubit more based on the mishna’s calculation. In other words, the measurement would be more accurate if a tree is considered to draw nourishment from a distance of sixteen and a half cubits on each side. The Gemara answers: This is why we said that Ulla was not precise, and he was not precise in a manner that leads to a stringency, as one brings first fruits even from a tree that stands just sixteen cubits from the boundary, rather than 16½.
רש״יתוספותבעל המאורתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמ״הרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכמה מרובע יתר על העיגול רביע – דל רביע מאלף וכ״ד פשו להו תשס״ח אמות ברוחב אמה אכתי לא שוי שיעורי דהשתא פשו להו שיעורי דמתני׳ אדעולא פלגא דאמתא ונמצא אילן יונק י״ו אמה ומחצה לכל צד דהיינו ל״ג על ל״ג דשיעורא דעולא תשס״ח ושיעורא דמתני׳ תתל״ג ונפיש שיעורא דמתניתין אדעולא ס״ה אמות באמה רוחב חלוק הרצועה לרוחב הרי ק״ל אמה אורך ברוחב חצי אמה הקף מהם האילן ל״ב אמה לצפון וכנגדו לדרום נמצא מהצפון לדרום ל״ג שהרי הוספת עליו חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן ובידך נשארו ס״ו ברוחב חצי אמה תן חציין למזרח וחציין למערב נמצא מוקף ברבוע ולא דקדק הגמרא כל כך דנקט פלגא אמתא דהא עולא בעיגול קאמר ואילו בעיגול הייתי יכול להוסיף עליו שני שלישי אמה לכל צד אלא משום האי פורתא לא דק כולי האי ואית דגרסי פש ליה תרי תילתי דאמתא.
היינו דלא דק – עולא דהוה מצי למימר שיתסרי ופלגא ולחומרא לא דק ואזיל לחומרא ולא צמצם שיעורו.
כמה מרובע יתר על העיגול רביע – הכי איתא בברייתא דמסכת מדות וכן בעירובין.
הכי גרס ר״ת פש להו תרי תילתא אמתא – פי׳ כשתקיף אילן דעולא רצועה רחבה שני שלישי אמה יהא גדול כאילן המשנה שהי׳ יותר ס״ה אמות ושליש ברוחב אמה שהרי אם תקיף ל״ב על ל״ב מרובעים יצטרך קכ״ח ולד׳ קרנות ח׳ שלישים הרי ק״ל ושני שלישים אורך על שני שלישים רוחב תחסר הרביע שהעיגול פחות ישאר צ״ח וכן ס״ה אמה ושליש תחתוך לג׳ חלקים לאורך תהיה רצועה אחת של קצ״ו ברוחב שליש תחתוך לשנים ותשים זה בצד זה תהיה רצועה ארכה צ״ח על רוחב שני שלישי אמה עוד מצא ר״י בספר אחר מפורש בגמרת הספר להקיף בחוטים אילן דעולא שהוא ל״ב על ל״ב עד שיהא שני שלישי אמה סביב תחתוך החוטין ותפשטם יהיה העליון ארכו ק׳ שהוא מקיף ל״ג ושליש וכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו ג׳ והתחתון צ״ו שהוא מקיף ל״ב הרי התחתון פחות מן העליון מכל צד ב׳ אמות ותחתוך העודף מצד אחד ותמלא צד אחד האורך לצד הקצר תהיה רצועה צ״ח וכן הוא ס״ה ושליש דרך אחרת ל״ג ושליש על ל״ג ושליש מרובעים עולה אלף ומאה וי״א אמות ושליש של שליש שהיא תשיעית אמה תחסר הרביעית ישאר תתל״ג ושליש הרי אילן המשנה ל״ג ושליש על ל״ג ושליש (הג״ה. או כעין זה שליש סאה הוי י״ו וב׳ שלישים על חמשים חתוך באמצע ושים זה על זה יהיה עשרים וחמש על שלשים ושלש ושליש) דרך אחרת בית סאה היא מאה על כ״ה תקח השליש לאילן אחד יהיה ל״ג ושליש על כ״ה והם ל״ג ושליש על ל״ג ושליש עגולים שהרי מוסיף הרביע מלבר שהיא שליש מלגיו דהיינו ח׳ אמה ושליש באורך ל״ג ושליש יהיו ל״ג ושליש על ל״ג ושליש מרובעים (ולספרים דגרסינן פש להו פלגא דאמתא) ועשה אותו עגול שיחסר הרביע שהוספת ויהיה עגול ל״ג ושליש על ל״ג ושליש ולספרים דגרסי פש ליה פלגא דאמתא יש לפרש דחשיב עולא י״ו לכל צד לבד מקום האילן ומקום אילן שליש על שליש נמצא אילן דעולא ל״ב ושליש על ל״ב ושליש כשתקיף מכל צד פלגא דאמתא יהיה ל״ג ושליש על ל״ג ושליש ורבינו משולם מפרש דעולא לא חשיב מקום האילן ומקום האילן הוי אמה על אמה נמצא דהוי אילן דעולא ל״ג על ל״ג ואם היו מרובעים היה עולה אלף ופ״ט תחסר הרביע ישאר תתי״ו ושלשה רבעי אמה ול״ג (והוו) [פשו] להו ז׳ מאה ושתין ותמניא נמצא דאילן המשנה יתר על של עולא י״ו אמה ושליש ורביע ופלגא דאמתא קאי אבית סאה שהיא חמשים על חמשים כשתסיר פלגא דאמתא לאורך וכן לרוחב יעלה החסרון חמשים אמה חסר רביע דהיינו לג׳ אילנות ולאילן אחד יעלה י״ו אמה ושליש ורביע וישאר כאילן דעולא.
לחומרא לא דק – וא״ת והא נמי קולא הוא הא דמייתי ביכורים דמפקע להו מתרומה ומעשר כדאמרינן בהמוכר את הספינה (לקמן דף פא: ושם) ויש לומר דעולא לא איירי אלא במאי דאינו מביא בתוך י״ו אבל חוץ לי״ו פעמים מביא ופעמים אינו מביא.
{שמעתא דחשבון יניקת האילן לעולא}
פי׳ פשו להו תרי תלתא אמתא – כללו של דבר, אין מקום האילן נחשב לכלום. וכשתוסיף שני שלישי אמה לכל רוח על שדה אילן דעולא, נמצא השדה כולו ל״ג אמה ושליש על ל״ג אמה ושליש. ותשברתו, אלף קי״א ותשיעי. ואם תסלק ממנו רביעיתו, יתרון המרובע על העגול, ישאר בידך חשבון אילן המשנה, שהוא ת״ת ל״ג אמה ושליש. וכן אם תוסיף על ת״ת ל״ג אמה ושליש שלישית החשבון, שהוא רע״ז אמות ושני שלישי אמה ותשיעי, יעלה בידך חשבון שדה אילן דעולא במרובע, שהוא אלף קי״א ותשיעי, כפי יתרון המרובע על העגול. כי אם תחסר מן המרובע רביעיתו או אם תוסיף על העיגול שלישיתו, יצא לך חשבון זה מחשבון זה על נכונו.
ומי שגורס, פש ליה פלגא דאמתא, יכול לפרשה על הדרך הזה. אם יתן למקום האילן שליש אמה, יעלה חשבון זה כחשבון זה שוה בשוה.
וי״מ נותנין למקום האילן אמה, וחושבים שדה אילן דעולא ל״ג על ל״ג בתבראתא, דהיינו תתרפ״ט אמות. כשתסלק מהם רביעיתם, יתרון המרובע על העיגול, ישארו תתי״ז אמות חסר רביע אמה. יעלה לשלשה אילנות אלפים ות״ן אמות ורביע אמה, דאינון תבראתא דמ״ט אמות וחצי אמה על מ״ט אמות וחצי אמה ברבוע. פש ליה פלגא דאמתא מחשבון המשנה שנותנת לג׳ אילנות בית סאה, דהיינו נ׳ על נ׳.
יח. ואכתי פש ליה פלגא דאמתא – מצאתי כתוב משם ר׳ משולם זצוק״ל: מה שאמר עולא י״ו אמות לכל רוח לבד ממקום אילן קאמר ומקום האילן תופש אמה על אמה. הרי ל״ג אמות על ל״ג אמות הוי עם מקום האילן וכשתחלקם לל״ג רצועות הויא כל רצועה ורצועה ל״ג אמות אורך ברוחב אמה צרפם יחד לארכן ויעלו לאלף ופ״ט אמות וכשתטול רביע ותעגל ישתיירו תתי״ז פחות רביע ונמצא דאילן דעולא פחות שתיסר אמה ותולתא וריבעא. והאי דקאמר פש ליה פלגא דאמתא מאותן נ׳ אמה של ג׳ אילנות דבריתא והכי קאמר נפיש ליה שיעורא דג׳ אילנות פלגא דאמתא דהוה ליה למינקט בציר מנ׳ אמה פלגא דאמתא בארך. ופלגא דאמתא ברוחב. דהינו מ״ט ומחצה על מ״ט ומחצה. ואז היה מכוון חשבון הבריתא לחשבון דעולא. דכשניטול מנ׳ אמה על נ׳ פלגא דאמתא ממזרח ומדרום או ממערב ומצפון. דהינו בארך וברחב הויין צ״ט אמין ופלגא באורך וברוחב חצי אמה והם נ׳ אמה פחות רביע באורך וברוחב אמה תחלקם לג׳ אילנות נמצא שיגיע לכל אילן ואילן שתיסרי אמתא ותילתא וריבעא. דהינו כדעולא דחלוק מ״ח לג׳ חלקים יהיה כל חלק וחלק שתיסרי. עדין נשארו אמה על אמה וג׳ ריבעי אמה, חלוק אותם לג׳ הרי תילתא דאמתא וריבעא לכל חד וחד הרי שתיסרי אמתא ותילתא וריבעא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יש מי שגורס: אכתי פש ליה תרתי תלתי אמתא. ופירושו: אכתי פש ליה תרי תילתי אמתא שהיה יכול עוד עולא להוסיף על שיעורו, ולומר אילן שהוא סמוך למצר חברו תוך שש עשרה אמה ושני שלישין גזלן הוא, לפי שחשבון זה יעלה בכוון כחשבון הברייתא, והוא שלא נחשוב מקום האילן לכלום, כיצד נמצא האילן הזה יונק ל״ג אמה ושליש על ל״ג אמה ושליש ויעלה תשברתו לאלף וקי״א אמה ותשיע, כיצד חלק אותו ועשה מהן רצועות ויעלו בידך ל״ג רצועות כל אחת ואחת ארכה ל״ג אמה ושליש ברחב אמה, ועדיין נשאר בידך רצועה קצרה רחבה שליש אמה וארכה ל״ג אמה ושליש, וכל שלש רצועות מאותן הל״ג רצועות עושות מאה אמה, נמצאו בידך י״א חלקים כל אחת ואחת משלש שלש רצועות, וכל חלק מהן תשברתו מאה אמה, נמצא תשבורת כולן אלף ומאה אמה, ועדיין בידך הרצועה שרחבה שליש אמה על אורך ל״ג ושליש עשה מהם אמות שלימות השלשים יעלו לעשר אמות, הוסף על האלף ומאה אמות הרי אלף וק״י, ועדיין נשארו בידך שלש אמות ושליש ושליש על רוחב שליש שהן אמה ותשיע, וכל מה שאמרנו הן אמות מרובעות, עגל אותן, כמה מרובע יתר על העיגול רביע, נמצאו האלף וק״י כשתסיר מהן הרביע חוזרין לת״ת ול״ב אמות וחצי, חזור אצל הרצועה הקטנה שנשארה בידך שהיא שלש אמות ושליש על רחב שליש, צרוף אותו ויעלה אמה אחת שלמה ושליש קטן שהוא שליש משליש שבור אותה ועשה מהם טפחים הנה האמה עולה לשלשים וששה טפחים, כי האמה היא בת ששה טפחים, ועל ששה על ששה הרי ל״ו, והשליש הקטן שהוא שליש אמה על שליש אמה, נמצאת שני טפחים על שני טפחים, נמצאו בין כולם ארבעים טפחים, עגל אותן והסר מהן הרביע נמצא שלשים טפחים, הי״ח טפחים חצי אמה נמצא בידך תמני מאה ותלתין ותלתא, ועדיין בידך י״ב טפחים שבורים שהן שליש אמה, נמצא בין הכל תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא כשיעור הברייתא, לא פחות ולא יותר. אלא שקשה קצת לפירוש זה, שאין אנו חושבין מקום האילן לכלום. על כן נראה יותר כגרסת הספרים שגורסין פש ליה פלגא דאמתא, וכגון שמקום האילן שליש אמה, ונמצא בין השדה מקום האילן ל״ג אמה ושליש על ל״ג אמה ושליש, והחשבון בכיוון כמו שאמרנו כשתחלק אותה על דרך שכתבנו.
תוס׳ בד״ה כמה מרובע כו׳ ב׳ אמות ותחתוך העודף כו׳ כצ״ל:
בא״ד ולספרים דגרסי פש להו פלגא דאמתא נמחק:
בא״ד עשה אותו כו׳ צ״ל ועשה אותו:
וזה לשון הרשב״א ז״ל: יש מי שגורס אכתי פש ליה תרי תלתי אמתא. ופירושו אכתי פש ליה תרי תילתי אמתא שהיה יכול עוד עולא להוסיף על שיעורו ולומר אילן שהוא סמוך למצר חברו תוך שש עשרה אמה ושני שלישים גזלן הוא לפי שהחשבון זה יעלה בכוון כחשבון הברייתא והוא שלא נחשוב מקום האילן לכלום כיצד נמצא האילן הוה יונק ל״ג אמה ושליש על ל״ג אמה ושליש ויעלה תשבורתו לאלף קי״א אמה ותשיע כיצד חלוק אותו ועשה מהן רצועות ויעלה בידך ל״ג רצועות כל אחד ואחד ארכה ל״ג אמה ושליש ברוחב אמה ועדיין נשאר בידך רצועה קצרה רחבה שליש אמה וארכה ל״ג אמה ושליש וכל שלש רצועות מאותן הל״ג רצועות עושות מאה אמה נמצאו בידך אחד עשר חלקים כל אחד ואחד משלש שלש רצועות וכל חלק מהם תשבורתו מאה אמה נמצאת תשבורת כולן אלף ומאה אמה ועדיין בידך הרצועה שרחבה שליש אמה על אורך ל״ג ושליש עשה מהם אמות שלמות השלישים יעלו לעשר אמות הוסיף על האלף ומאה אמות הרי אלף ק״י אמות ועדיין נשארו בידך שלש אמות ושליש על רוחב שליש שהם אמה ותשיע. וכל מה שאמרנו הן מרובעות עגול אותם כמה מרובע יתר על העגול רביע נמצאו האלף ק״י אמות כשתסיר מהם הרביע חוזרים לתתל״ב אמות וחצי חזור אצל הרצועה הקטנה שנשארה בידך שהיא שלש אמות ושליש על רחב שליש וצרף אותה ויעלה אמה אחת שלמה ושליש קטן שהוא שליש משליש שבור אותם ועשה מהם טפחים הנה האמה עולה לשלשים וששה טפחים כי האמה היא בת ששה טפחים ששה על ששה הרי שלשים וששה והשליש הקטן שהוא שליש אמה על שליש אמה נמצאת שני טפחים על שני טפחים נמצאו בין כולם ארבעים טפחים עגול אותם והסר מהם הרביע נמצאו שלשים טפחים. הי״ח טפחים חצי אמה נמצאו בידך תתל״ג ועדיין בידך י״ב טפחים שבורים שהם שליש אמה נמצא בין הכל תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא כשיעור הברייתא לא פחות ולא יותר. אלא שקצת קשה לפירוש זה שאין אנו חושבין מקום האילן לכלום. על כן נראה יותר כגירסת הספרים שגורסים פש ליה פלגא דאמתא וכגון שמקום האילן שליש אמה ונמצא בין השדה ומקום האילן ל״ג אמה ושליש על ל״ג אמה ושליש והחשבון בכוון כמו שאמרנו כשתחלוק אותו על הדרך שאמרנו ושכתבנו. עד כאן לשונו ז״ל.
וזה לשון הרא״ש ז״ל בתוספותיו כמה מרובע יותר על העגול רביע וכדתניא בברייתא דמ״ט מדות. ואם באת לידע עשה נקודה אחת משהו ותקיפנה בחוט אחד ועוד תקיף בחוט שני שלישי ורביעי עד שיהא רוחב החוטין טפח עיגולין כזה. ואחר כך חתוך החוטין מן הנקודה ולמטה ופשוט כל החוטין נמצא אורך חוט הראשון שלשה טפחים כי הוא היה מקיף אותו טפח וכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה טפחים כדאיתא בפרק קמא דסוכה ושאר החוטים אינם גדולים כמו החיצון דלעולם הפנימי קטן מחבירו והולכים החוטין ומתקצרים מכאן ומכאן עד שהפנימי כלה במשהו כזה*) ותחלה כשהיה בעיגול היה רחבו טפח נמצא עכשיו שנתפשטו אין רחבן אלא חצי טפח והשתא חתוך כל חוט וחוט לשנים באמצעיתו כזה*) נמצא שחוט החיצון הנחלק לשנים הוי ארכו טפח וחצי שתחלה קודם שנחלק היה ארכו שלשה טפחים ועכשיו שים אותם חלקים זה אצל זה הקצר לצד הרחב והרחב לצד הקצר כזה*) נמצאת אותה הטבלא מרובעת ארכה טפח וחצי ורחבה חצי טפח חלק אותה טבלא לשלשה חלקים נמצא בכל חלק חצי טפח על חצי טפח אלמא מרובע יתר על העגול רביע דטפח על טפח מרובע יש בו ארבעה חלקים של חצי טפח על חצי טפח ועגול אין בו כי אם שלשה. הכי גריס רבינו חננאל ז״ל: פשי לה תרי תילתי דאמתא. פירוש כשתקיף אילן דעולא ברצועה אחת שהיא רחבה תרי תילתי אמה יהא גדול כאילן המשנה שהיה יתר עליו ס״ה אמה ושליש על רחב אמה כיצד תרבע אילן דעולא בארבע רצועות שיהא בכל אחת ל״ב אמה אורך על רוחב שני שלישים נמצא ארבעתם קכ״ח אמה ועוד צריך ליתן לכל קרן וקרן טבלא של שני שלישים לארבע הקרנות שמונה שלישים לארבעתם נמצא ק״ל ושני שלישים אורך על רוחב שני שלישים דל רבעא שמרובע יתר על העגול ישארו צ״ה אמה ברוחב שני שלישים והיינו ס״ה אמה ושליש אמה אורך על רוחב אמה שאילן המשנה יתר על של עולא כיצד התשעים יהיו ששים שבע ומחצה יהיו חמשה נשאר חצי אמה שהוא שליש וחצי שליש פירוש אותה רצועה שהיא רחבה שני שלישי אמה תחתוך ממנה השליש ברוחב ואותו השליש תחתוך אותו לשנים באורך ותשים אותם זה לפני זה ותשים אותם אצל הרצועה שהיא רחבה שני שלישים ונמצא רחבה אמה. ענין אחר תקיף תוסיף חוטין הרבה ותקיף חוט על חוט עד שיהא רוחב החוטים שני שלישי אמה מכל צד נמצא רוחב האילן עם החוטים ל״ג אמה ושליש על ל״ג אמה ושליש שהרי נתוספו שני שלישים מכל צד חתוך החוטים מצד אחד ויתפשטו החוטים נמצאו הולכים ומתקצרים ראשיהם מצד זה ומצד זה שהפנימי קצר מכולן השני מאריך מעט יותר וכל החיצון מחברו גדול מחברו הרי החיצון שהוא מקיף טבלא עגולה של ל״ג אמה ושליש ארכו מאה והפנימי הסמוך לאילן ארכו צ״ו אמה נמצא החיצון ארוך מכל צד מן הפנימי שתי אמות ושאר החוטים מתקצרים והולכים כל אחד מעט מעט מחברו נמצאו שתי אמות שבראש זה חסרות חצי הרוחב באלכסון ושתי אמות שבראש זה חסרות חצי הרוחב באלכסון תן רחבו של זה כנגד קצרו של זה נמצאו החוטים ארכן צ״ח אמה ברוחב שני שלישים. וכבר פירשתי לעיל דצ״ה אמות ברוחב שני שלישים הם ס״ה ושליש באורך ברוחב אמה. ענין אחר פירש רבינו מאיר בחשבון קצר בית סאה שהוא חמשים על חמשים חלוק אותו לארבע רצועות ותהא כל אחת ארוכה חמשים ברוחב ט״ז אמה ושני שלישי אמה ותן לכל אילן שלש רצועות שכל אחת היא ט״ז אמה ושני שלישים על רוחב ט״ז ושני שלישים כשתשים אותם סביבות האילן שתים כנגד שתים היה עולה החשבון ל״ג ושליש על ל״ג ושליש מרובעים ועכשיו שאין לנו אלא שלש רצועות חסר לנו הרביע וכמה מרובע יתר על העגול רביע נמצא שמעגול יעלה ל״ג ושליש על ל״ג ושליש. פירוש אחר מפי ה״ר שלמה מלייזי ליישב שתי הלשונות של הספר פלגא דאמתא ותרי תילתי דאמתא. בית סאה שהוא מאה על עשרים וחמש חלקו לארכו לארבע רצועות ותן לכל אילן אחד שהוא ל״ג ושליש ברוחב כ״ה תסיר רצועה לארכה ברוחב מצי אמה מצד זה וכן מצדה השני הרי לך שתי רצועות שכל אחת ארכה ל״ג ושליש ורחבה חצי אמה וכשתחברם יהא לך רצועה ארכה ל״ג ושליש ורחבה אמה ואמרי שלקחנו רצועה רחבה אמה מדבר שרחב כ״ה ישאר כ״ד באורך ל״ג ושליש תסיר לרחבה רצועה שהיא רחבה שני שלישים מצד זה וכן מצדה השני ותחברם ויהא לך רצועה ארכה כ״ד ורחבה ארבעה שלישים שהוא ל״ב אורך ברוחב אמה הרי יש לך שתי רצועות אחת של ל״ג ושליש ברוחב אמה ואחת ל״ב אורך ברוחב אמה היינו ס״ה ושליש וזהו יתרון דמתניתין על אילן דעולא. עד כאן לשונו.
בד״ה כמה מרובע כו׳ ולד׳ קרנות שמנה שלישים כו׳ עכ״ל פי׳ שמנה שלישים באורך וכל אחד מהח׳ שלישים רוחב שני שלישים וק״ל:
בא״ד רצועה אחת של קצ״ו ברוחב שליש כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בא״ד תחתוך החוטין ותפשטם יהיה העליון אורכו מאה כו׳ עכ״ל לפ״ז נ״ל באילן דעולה דרך קצרה תשים עיגול של ל״ג ושליש על ל״ג ושליש בחוטין דקים עד הנקודה האמצעית כזה* ואח״כ תחתוך כל החוטין מן הנקודה ולמטה לשנים ותפשטם יהיה העליון ארוך ק׳ אמה והאחרים מתקצרים והולכים עד הנקודה שהיא י״ו אמות וב׳ שלישים מן החוט העליון ויהיה כזה* שוב חתוך כל החוטין לשנים עד נקודה האמצעית ושים הארוך בצד הקצר והיה כזה* נמצא רצועה זו אורכה נ׳ אמה ורחבה ט״ז אמות וב׳ שלישים והיא בעצמה שליש סאה שהיא חמשים אורך וט״ז וב׳ שלישים רוחב והוא אילן המשנה וק״ל:
בא״ד עולה אלף וקי״א אמות ושליש כו׳ עכ״ל שהרי מרובע ל״ג על ל״ג הוא עולה אלף ופ״ט כדלקמן שים רצועה רוחב שליש לארכה של ריבוע זה וכן לרחבה יעלה כ״ב אמות עוד תצטרך שליש רוחב ושליש אורך שהוא תשיעית אמה בקרן הרי לך אלף וקי״א וחלק ט׳ מאמה וק״ל:
בא״ד או כעין זה שליש זה כו׳ דרך אחרת בית סאה היא ק׳ כו׳ עכ״ל כצ״ל והוא מחובר למטה או כעין זה או בדרך אחרת תחשוב שליש סאה שהיא ל״ג על כ״ה והם ל״ג ושליש על ל״ג ושליש עגולים כו׳ וק״ל:
בא״ד ל״ג ושליש מרובעים כו׳ עשה אותו עיגול כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בא״ד ושלשה רביעי אמה ולא גרסינן פשו שבע אמה ושיתין כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בד״ה הא ג׳ מביא וקורא ה״מ למפרך מסיפא דקתני בהדיא כו׳ עכ״ל ונראה נמי למאי דס״ד השתא דה״ה דה״מ למפרך מגופא דרישא בלאו דיוקא דקתני בב׳ אילנות דמביא ועולא קאמר דאין מביא כלל אלא דניחא ליה למפרך גם מקורא ולמאי דמסיק לא ט״ז אמה היינו טעמא דבב׳ אילנות מביא ולא קורא משום דמספקא לן אי קונה קרקע אי לא כדאמרינן לקמן בפ׳ הספינה וק״ל:
ושואלים: מכדי [הרי] כמה מרובע יותר על העיגול?רביע (רבע), אם כן פשו להו [נשארו להם] שבע מאה ושתין ותמניא [שבע מאות וששים ושמונה] אמות מרובעות לכל אילן, אכתי פש ליה פלגא דאמתא [עדיין נשאר לו חצי אמה] יתירה לפי חשבון המשנה! שהחשבון יצא קרוב יותר אם נחשוב שהאילן יונק במרחק שש עשרה אמה וחצי לכל צד. ומשיבים: היינו [זהו] הענין שאמרנו שלא דק [דקדק] ולחומרא [ולהחמיר] לא דק [דקדק], שמביא ביכורים אפילו מעץ הרחוק רק שש עשרה אמה מן המצר, ולא שש עשרה וחצי.
The Gemara asks: Now, by how much is the area of a square greater than the area of a circle with a diameter the length of the side of that square? It is greater by one-quarter of the area of the circle. If so, 768 square cubits, three-quarters of 1,024, remain for each tree, but there still remains half a cubit more based on the mishna’s calculation. In other words, the measurement would be more accurate if a tree is considered to draw nourishment from a distance of sixteen and a half cubits on each side. The Gemara answers: This is why we said that Ulla was not precise, and he was not precise in a manner that leads to a stringency, as one brings first fruits even from a tree that stands just sixteen cubits from the boundary, rather than 16½.
רש״יתוספותבעל המאורתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמ״הרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תָּא שְׁמַע אהַקּוֹנֶה אִילָן וְקַרְקָעוֹ מֵבִיא וְקוֹרֵא מַאי לָאו בכׇּל שֶׁהוּא לֹא י״ושֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה.
The Gemara cites a proof against the opinion of Ulla. Come and hear the following mishna (Bikkurim 1:11): One who buys a tree and its land brings first fruits and recites the requisite Torah verses (Deuteronomy 26:5–11) over them. What, is it not referring to a case where one buys any amount of land with the tree? The Gemara rejects this claim: No; it is referring to a case where one buys sixteen cubits of land around the tree.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמ״הרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מביא וקורא – מן הארץ אשר נתת לי:
מאי לאו – דקני קרקע כל שהוא וקשיא לעולא דאמר דאילן הסמוך לתוך ט״ז אמה גזלן הוא:
מאי לאו כל שהוא – חוץ לעביו של אילן לכל צד.
אילן וקרקעו כו׳ – למאי דמוקי לה בי״ו אמה צריך לפרש מאי אתא לאשמועינן ונראה לרשב״א דאתא לאשמועינן ולמידק הא קנה אילן סתם אינו מביא וקורא ואם קנה ב׳ אפילו סתם מביא וקורא דקנה קרקע וכר״מ דאמר (לקמן פא.) הקונה ב׳ אילנות קנה קרקע.
יט. תא שמע קנה אילן וקרקעו מביא וקורא. מאי לאו כל שהוא. לא שש עשרה אמה – קשיא לי טובא: ואפילו אי אמרינן דלא קנה אלא קרקע כל שהוא מקום מטעתו של אילן כיון שהיניקה משועבדת לו ולא מצי למימר ליה עקור אילנך שקול וזיל דאדעתא דהכי זבניה ליה דכל זמן שהיא קיים בין זה בין אחר שיטע במקומו. שיינק משדהו אמאי לא יביאו ויקרא כיון דיש לו קרקע מקום מטעתו. עד כאן לא אמר עולא אלא באילן הסמוך למצר שלא שיעבד לו שדהו ליניקתו והוי גזלן אבל האי דלא הוי גזלן מודה הוא שמביא וקורא. כדאמר רבין משמי׳ דר יוחנן אחד אילן הסמוך למצר ואחד אילן הנוטה מביא וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. אלמא אף על גב דלא קנה אותן י״ו אמה בתוך שדה חברו אלא מפני ששיעבדן לו יהושע מביא וקורא ואין לו קרקע אלא מקום נטיעתו של אילן ומביא וקורא מפני שאינו גזלן ועולא לא פליג עליה אלא באילן הסמוך משום דלית ליה תנאה דיהושע וחשיב ליה גזלן. אבל היכא דקנה אילן וקרקעו דלא הוי גזלן ביניקה מודה הוא דמביא וקורא. ואמאי מידחקינן למימר לא שש עשרה אמה קנה ומיהו אינו צריך לכך דאף על גב דלא קנה אלא קרקע כל שהוא מודה עולא דמביא וקורא כיון שאינו גזלן ביניקתו. והנכון בעיני נראה לי לתרץ דלא גרסי׳ במילתיה דרבין אלא מביא שלא ייחשב גזלן שעל מנת כן הנחיל אבל מיהו אינו קורא כיון שאין מקום היניקה חלוט לו והילכך לא גרסינן וקורא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תא שמע הקונה אילן וקרקעו וכו׳ לא ט״ז אמה – וא״ת כי אמר וקרקעו מאי קמשמע לן דהא קרקע הצריך לו קאמר סתם ולא פירש כמה איכא למימר דקמשמע לן דכי לא לקח קרקע הצריך לו אינו קורא ולאפוקי מדרבי יוחנן דאמר על מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ ומשמע דאיהו מוקי לה בכל שהוא ופירוש קרקעו שהוא נוטע בו.
ומנסים להביא ראיה נוספת נגד דברי עולא, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: הקונה אילן וקרקעומביא ביכורים וקורא עליהם. מאי לאו [האם אין הכוונה] גם אם קנה קרקע כל שהוא עם האילן? ודוחים: לא, הכוונה היא שקונה קרקע בשיעור שש עשרה אמה.
The Gemara cites a proof against the opinion of Ulla. Come and hear the following mishna (Bikkurim 1:11): One who buys a tree and its land brings first fruits and recites the requisite Torah verses (Deuteronomy 26:5–11) over them. What, is it not referring to a case where one buys any amount of land with the tree? The Gemara rejects this claim: No; it is referring to a case where one buys sixteen cubits of land around the tree.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמ״הרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תָּא שְׁמַע גקָנָה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא הָא דשְׁלֹשָׁה מֵבִיא וְקוֹרֵא מַאי לָאו כׇּל שֶׁהוּא לָא הָכָא נָמֵי י״ושֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה.
The Gemara suggests: Come and hear an additional proof from another mishna (Bikkurim 1:6): If one bought two trees in the field of another, he brings first fruits and does not recite the verses, because the land does not belong to him. It may be inferred from here that if he bought three trees he does bring first fruits and recite the verses. What, is it not referring to a case where one buys any amount of land with the trees? The Gemara rejects this claim as well: No; here too it is referring to a case where he acquires sixteen cubits of land around the trees.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמ״הבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מביא ואינו קורא – משום דקי״ל דקנה [שני] אילנות בתוך שדה חבירו לא קנה קרקע אבל ג׳ אילנות דקנה קרקע מביא וקורא. מאי קנה קרקע לאו דקנה כל שהוא וקשיא לעולא. לא ט״ז אמה קנה מן האחרון ועד חבירו:
הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא כו׳ – לקמן תנן בהמוכר את הספינה המוכר שתי אילנות לחבירו ולא פירש לו קרקע לא קנה קרקע אבל קנה שלשה קנה קרקע ואף על פי שלא פירש הלכך גבי ביכורים נמי שתי אילנות מביא ואינו קורא דלא מצי למימר פרי האדמה אשר נתתה לי (דברים כו).
הא ג׳ – דקנה קרקע מביא וקורא.
מאי לאו – משום דקנה קרקע מעט סביבם.
לא – משום דקנה שש עשרה אמה סביב כל אחד.
הא שלשה מביא וקורא – הוה מצי למיפרך מסיפא דקתני בהדיא במסכת ביכורים בסיפא דהך דמייתי הכא הקונה ג׳ אילנות תוך של חבירו מביא וקורא אלא דאורחא דגמ׳ בכמה מקומות שמדקדק מרישא מה שיכול [ועי׳ תוס׳ שבת לט: ד״ה אלא פניו].
לא שש עשרה אמה – וא״ת והא אמרינן בהמוכר את הספינה (לקמן דף פב. ושם) גבי שלשה קנה קרקע וכמה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו וי״ל דהתם כשענפי האילן גדולים הרבה ויוצאין חוץ לשש עשרה אמה ואם תאמר קונה אילן אחד אמאי אינו מביא וקורא למ״ד קנין פירות כקנין הגוף דמי ומ״ש ממוכר שדהו לפירות דמביא וקורא לדידיה כדאמרינן בפרק השולח (גיטין דף מז: ושם) וליכא למימר דהאי תנא סבר דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דהא ר״מ אית ליה דכקנין הגוף דמי בהשולח (שם דף מח.) ובהחובל (ב״ק דף צ. ושם) ואית ליה לקמן (דף פא.) דקונה אילן אחד (אינו מביא וקורא) וי״ל דשאני התם שהקרקע קנוי לו עד זמן קבוע אבל הכא אם יתייבש מיד האילן אין לו בקרקע כלום אי נמי התם קרקע קנויה לו לכל דבר למשטח בה פירי ולמיזרע בה סילקא וירקא אבל גבי אילן אין לו אלא יניקה לבדה.
כ. תא שמע הקונה שני אילנות בתוך של חברו מביא ואינו קורא. הא שלשה מביא וקורא – מאי דקשיא לי במהדורא קמא למה אינו מקשה לעולא מרישא דתני בשני אילנות מביא. ואף על פי שלא קנה קרקע אלמא לעינין הבאת ביכורים לא בענן ארצך ועולא אמר אין מביאין דאפלו לענין הבאת הביכורים בענן ארצך לא קשיא ולא מידי דהיכא אמר עולא דאין מביאין דוקא באילן הסמוך לשדה חברו שאין שדה חברו משועבד ליניקת אילנו והוה ליה גזלן ואין כל הגידולין מארצו אבל הקונה אילן בתוך של חברו אף על פי שאין לו קרקע כלל. כיון ששדה חברו משועבד ליניקת אילנו ואינו גזלן חייב להביא ביכורים אבל אינו קורא מפני שאין הקרקע חלוט לו. ודמיא מילתא דעולא לפלוגתא דר׳ יוחנן וריש לקיש דפליגי בפרק יש נוחלין במוכר שדהו לפירות. דר׳ יוחנן אמר מביא וקורא דקסבר קינין פירות כקינין הגוף דמי וריש לקיש אמר מביא ואינו קורא דקינין פירות לאו כקינין הגוף דמי אלמא אף על גב דאין לו קרקע חלוט וקינין פירות לאו כקינין הגוף דמי ואינו קורא חייב להביא והם הכי נמי בקונה אילן אחד בתוך של חברו. ומאי דקשיא לי אם היניקה חשובה ומיקריא מארצך ומביא אי הכי אמאי אינו קורא מן האדמה אשר נתתה לי י״י. כבר דבר זה שאלו האמוראים כדגרסינן לקמן בפרק המוכר את הספינה. אמר לו ר׳ שמעון בן אליקים לר׳ אלעזר מאי טעמא דר׳ מאיר באילן אחד. ומאי טעמיהו דרבנן בשני אילנות – פירוש: למה אומר מביא ואינו קורא כי היכי דבענן אדמתך גבי קריאה הם הכי נמי גבי הבאה דכתב ראשית בכורי אדמתך תביא. ואהדר ליה דבר שהראשונים לא אמרו בו טעם תשאלנו בבית המדרש לביישני. אלמא טעם יש בדבר אלא שלא נודע להם. ואף על גב דאמר רבא התם ומאי קושיא כול׳ דמשמע דמשום ספיקא הוא דאמרי מביא ואינו קורא הא היכא דברירא לן דלית ליה קרקע חלוט אינו מביא כלל. סברא בעלמא קאמר ליתן טעם למתני׳ דביכורים ולפי טעמו לית ליה דריש לקיש דהא התם ליכא ספיקא. כיון דסבירא ליה קנין פירות לא כקנין הגוף דמי ואפילו הכי מביא כיון שהקרקע משועבד ליניקת אילנותיו. ובודאי דטעמא דריש לקיש הוא כר׳ אלעזר דברירא ליה דחד אילן לר׳ מאיר ותרי לרבנן לית ליה קרקע ואפילו הכי מביא. ומה שכתבתי במהדורה קמא דאילן אחד לרבנן קים להו דלית ליה קרקע והילכך אינו מביא אינו נראה לי דאם כן אמאי לא תנייה בביכורים גבי אותן שאינן מביאין. אלא ודאי גם באילן אחד אמרי מביא ואינו קורא. והאי דנקט שני אילנות משום פלוגתא דר׳ מאיר דאמר מביא וקורא.
כא. לא1 הכא נמי שש עשרה אמה – מה שכתב רבינו יצחק תימה לי והא אמרינן בהמוכר את הספינה וכמה אמר ר׳ יוחנן הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו. ומפרשי׳ וכמה יש ביניהן דקנה קרקע ואמרינן מד׳ אמות ועד ח׳ ואיכא מאן דאמר מח׳ ועד י״ו אמות מכל מקום י״ו אמות לכל רוח ליכא מאן דאמר ובכאן משמע דקני י״ו אמות לכל רוח. נראה לי דלא קשיא ולא מידי דמביניהן לא קשיא דכיון דיש י״ו אמה ביניהן יכולין לינק שרשיהן שם דאף על גב דיניקת האילן י״ו אמה היכא דהן שני אילנות זה בצד זה לא יהבינן י״ו לזה וי״ו לזה. שיהא ביניהן ל״ב אמה כי אם י״ו אמה בלחוד שבאותן י״ו אמה יכולין להתפשט ולינק שרשיו של זה ושרשיו של זה. ואין להקשות אלא ממאי דתניא התם וחוצה להן כמלא אורה וסלו. דאילו לעולא בענן חוצה להן י״ו אמה. ויש להשיב דקסבר עולא האי דתניא חוצה להן כמלא אורה וסלו לאו למעוטי י״ו אמה הצריכין לו ליניקת אילנותיו אלא שאם היו מתפשטין הנופות של אילן חוץ לי״ו אמה עדין יש לו חוץ להן כמלא אורה וסלו. ואף על פי שיש תחתיהן של נופות י״ו אמה. אבל מיהו אם אין תחת הנופות י״ו אמה הכי נמי דקנה מגזעו של אילן. ועד י״ו אמה.⁠2
1. כן בבבלי. בכ״י ששון 557, ירושלים 131 צורפו שתי המלים למלה אחת: ״להכא״.
2. בכ״י ששון 557 מופיע כאן הביאור לדף מ׳. ״הודאה בפני שנים״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הקונה שלשה אילנות בתוך שדה חברו בסתם קנה קרקע הראויה להם והוא מלא אורה וסלו ואם קנה שתי אילנות אין לו קרקע כלל ואם יבש האילן או נקצץ הולך לו בפחי נפש מעתה הקונה שתי אילנות בשדה חברו מביא ואינו קורא ובאילן אחד אינו מביא כלל ואם קנה שלשה מביא וקורא קנה אילן וקרקעו מביא וקורא:
תוס׳ ד״ה לא כו׳ וי״ל דהתם כשענפי. עיין לקמן דף עא ע״ב תוס׳ ד״ה ואי:
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת ממה ששנינו: קנה שני אילנות בתוך קרקע של חבירומביא ביכורים ואינו קורא משום שהאדמה אינה שלו. הא [הרי] אם היו שלשה אילנות — מביא וקורא, מאי לאו [האם לא] מדובר שקנה קרקע כל שהוא עם האילנות? ודוחים: לא, הכא נמי [כאן גם כן] מדובר שהיתה למוכר קרקע בת שש עשרה אמה מסביב לאילנות ואותה הוא קנה.
The Gemara suggests: Come and hear an additional proof from another mishna (Bikkurim 1:6): If one bought two trees in the field of another, he brings first fruits and does not recite the verses, because the land does not belong to him. It may be inferred from here that if he bought three trees he does bring first fruits and recite the verses. What, is it not referring to a case where one buys any amount of land with the trees? The Gemara rejects this claim as well: No; here too it is referring to a case where he acquires sixteen cubits of land around the trees.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמ״הבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״שתָּא שְׁמַע ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר הקַרְקַע כׇּל שֶׁהוּא חַיָּיב בַּפֵּאָה וּבַבִּכּוּרִים ווְכוֹתְבִין עָלָיו פְּרוֹזְבּוּל
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a mishna (Pe’a 3:6). Rabbi Akiva says: The owner of land of any size is obligated in pe’a and in first fruits, and a lender can write a document that prevents the Sabbatical Year from abrogating an outstanding debt [prosbol] for this land, so that loans he provided will not be canceled at the close of the Sabbatical Year,
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמ״הרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולכתוב עליה פרוזבול – היינו תקנת עשירים שהיו מלוים על משכון קרקע דלאו שמיטה משמט לא מלוה בשטר ולא מלוה על המשכון וכתוב הכי מוסרני לכם אגב קרקע ב״ד פלוני ופלוני חוב שיש לי על פלוני שאגבנו בכל שעה שארצה וחותמין עליו ב״ד אלמא דקרקע כל שהוא חייב בביכורים אע״ג דסמיך האי קרקע למצר אחר וקשיא לעולא:
ובוידוי – לא גרסינן ליה במתני׳ במסכת פאה דאין וידוי אלא במעשר והוא אינו תלוי בקרקע.
פרוזבול – תנן במסכת גיטין (דף לו.) הלל תיקן פרוזבול שראה שנמנעו העם מלהלוות מפני השביעית המשמטת ועוברים על מה שכתוב השמר לך פן יהיה דבר וגו׳ עמד והתקין תקנה שלא תשמט שיהא מוסר שטרותיו לבית דין וכותב עליהן פרוזבול וזה גופו של פרוזבול מוסר אני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה ותו לא משמטת ליה שביעית דלא קרינא ביה לא יגוש שאין תובע חובו אלא מב״ד והתם מוקמינן לה בשביעית בזמן הזה דרבנן ואמרינן התם אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע אבל אין לו קרקע ללוה לא כתבינן ליה דהלואה דלא שכיחא היא דמסתמא אין אדם סומך אלא על קרקע הלוה וכשאין לו לא תיקן הלל פרוזבול.
ובוידוי – פי׳ בקונטרס דלא גרסינן ובוידוי דלא כתיב במעשר שני (שיש) שום וידוי לא מארצך ולא מאדמה אשר נתת לי אע״ג דכתיב ביה וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו (דברים כו) לא שיהא לו לחלק אלא לכל ישראל ומיהו על כרחך אין וידוי בלא קרקע דתני עלה בירושלמי אף בוידוי ומכל מקום לא גרסינן ליה מדתני עלה בירושלמי מכלל דבמשנה ליתיה.
ולכתוב עליה פרוזבול – אבל אמטלטלין אין כותבין פרוזבול מפני שיכול לכלותן והיא הלואה דלא שכיחא ועציץ נקוב אע״פ שיכול לכלותו כותבין עליו פרוזבול דלא פלוג רבנן במקרקעי והא דכותבין אפילו על קרקע כל שהוא פי׳ רשב״ם בהשולח (גיטין דף לז. ד״ה אלא) משום דאין אונאה לקרקעות והוי כאילו יש לו משכון בכל ואין נראה דנהי דאין להן אונאה ביטול מקח ביתר מפלגא יש להן אלא היינו טעמא משום דגבי והדר גבי כמעשה דקטינא דאביי (כתובות דף צא:) דע״י כך ראוי לגבות כל חובו וכענין זה איכא סוף פרק כל הגט (גיטין דף ל:) גבי המלוה מעות את הכהן כו׳ הניח מלא מחט גובה מלא קורדום [ועי׳ תוס׳ גיטין לז. ד״ה אלא ותוספות קדושין כו: ד״ה ולכתוב].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חייבת בפאה ובבכורים ולווידוי – כתב רש״י ז״ל דלא גרסינן וידוי שאין ודוי אלא במעשר והוא אינו תלוי בקרקע שאפי׳ מי שאין לו קרקע מעשר פירותיו ומתודה עליהן והא דאמרינן תבואת זרעך ולא לוקח בשלקח פירות ממורחין עסקינן דאם אינן ממורחין חייב במעשר דבמרוח תלה רחמנא כמו שפירשתי בפרק הפועלים ועוד דמכל מקום חוכרי׳ חייב במעשר לדברי הכל כדתנן יש בתרומה ובמעשר מה שאין כן בבכורים וכו׳. ונוהגים באריסין ובחכירות ובסיקריקון והגזלן וכו׳. בפ׳ שני דמסכת בכורים.
ואיכא דמפרשי לה בוידוי בכורים, וכן שנינו שם שהמעשר והבכורים טעונין הבאת מקום וטעונין ודוי ואסורין לאונן וליתה שאם אינו מביא בכורים היאך יתודה עליהן פשיטא וי״ל שקרקע כל שהוא בכורים שבו טעונין וידוי ושמעתי דבירושלמי במסכת פאה גרסינן רבי מנא בעי ולמה לינן אמרין מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכתיב ואת האדמה אשר נתתה לנו רבי יוסי בר רבי בון בשם רבי יוחנן אמ׳ מן שמעת׳ כן מי שאין לו קרקע פטור מן הודוי פירוש שאינו מתודה על מעשרו לפי שאין יכול לומר ואת האדמה אשר נתתה לנו. ומיהו זה מוכיח דלא גרסינן ליה במתניתין, כדברי רש״י ז״ל ולאו מטעמיה.
קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובביכורים ובוידוי. פירש רש״י ז״ל דלא גרסינן וידוי, לפי שאין וידוי אלא במעשר, ומעשר לא תליא בקרקע, דאפילו חוכר מביא מעשר ואפילו לוקח מן השוק, ואף על גב דאמרינן תבואת זרעך ולא לוקח, התם לא מיעט אלא בלוקח תבואה ממורחת, דבמרוח תלא רחמנא, אבל בלוקח שבלים ומריחן חייב במעשר.
קרקע כל שהוא חייב בהנחת פאה ובהבאת בכורים ובוידוי שלהם ר״ל קריאת הפרשה ואי אתה מפרשה בוידוי מעשר שאין המעשר תלוי בקרקע שאפילו לקח טבל מן השוק ועשרו מתודה עליו וכן קרקע כל שהו ראוי לכתוב עליו פרוזבל שלא תקנו פרוזבל אלא בשיש ללוה קרקע כמו שיתבאר במקומו והואיל ויש לו קרקע כל שהוא כותבין עליו פרוזבל וכן ראוי לקרקע זה להיות נקנין מטלטלין על גבו והמטלטלין נקנין על גב קרקע אע״פ שאין צבורין בתוכו כמו שיתבאר במקומו:
בד״ה ובוידוי כו׳ במעשר שני שום וידוי כו׳ כצ״ל:
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו במקום אחר, ר׳ עקיבא אומר: קרקע כל שהוא חייב בפאה ובבכורים, וכותבין עליו פרוזבול,
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a mishna (Pe’a 3:6). Rabbi Akiva says: The owner of land of any size is obligated in pe’a and in first fruits, and a lender can write a document that prevents the Sabbatical Year from abrogating an outstanding debt [prosbol] for this land, so that loans he provided will not be canceled at the close of the Sabbatical Year,
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמ״הרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144