עובד כוכבים וחבירו – דאין ישראל סומך על קרבן עובד כוכבים ולא על קרבן ישראל חבירו.
מחד קרא נפקי – דהני לאו קרבנו נינהו אבל אביו איצטריך קרא דסד״א קרבנו קרינא ביה הואיל ויורש הוא.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".
(1) 
גּוֹי 1 וַחֲבֵירוֹ מֵחַד קְרָא נָפְקִי אִיַּיתַּרִי לְהוּ תְּרֵי חַד קׇרְבָּנוֹ וְלֹא קׇרְבַּן אָבִיו וְאִידָּךְ לְרַבּוֹת כׇּל בַּעֲלֵי חוֹבְרִין לִסְמִיכָה.
but he maintains that the exclusion of a gentile and the exclusion of the offering of another person from the requirement of placing hands are derived from the same one mention of “his offering” in the verse. This leaves two mentions of “his offering” for Rabbi Yehuda. One he expounds to teach that he places hands on “his offering,” but not on his father’s offering that he inherited, and the other mention remains to include all the owners of a jointly owned offering in the requirement of placing hands.
עובד כוכבים וחבירו מחד כו׳ – דאין ישראל סומך על קרבן עובד כוכבים ולא על קרבן חבירו (מהך) [מחד] קרא נפקי דהני לאו קרבנו נינהו אבל אביו איצטריך קרא דסד״א (דיקריב הוא לה׳) (ויקרא א) (ולא) משום דשקולים הם ויבואו שניהם (אלא) כי היכי שהכהן הוא מקריב קרבן שאינו שלו ס״ד שיסמוך ישראל בקרבן חבירו ובקרבן עובד כוכבים נמי ס״ד [דכהן] סומך כמו שהכהן נותן לו (כדאמר בפרק קמא דתמורה) נסכים משל ציבור כדאמר פ׳ קמא דתמורה (תמורה ב:) להכי אתא קרבנו דממעט תרווייהו דמ״מ אינו שלו.
הדין שאין סומכים על קרבן גוי, והדין שאין סומכים על קרבן חבירו, מחד קרא [מכתוב אחד] של ״קרבנו״ נפקי [יוצאים, נלמדים], ואם כן אייתרי להו תרי [נתייתרו לו שני] ״קרבנו״, חד [אחד מהם] בא למעט: ״קרבנו״ — ולא קרבן אביו, שיורש אינו סומך, ואידך [והאחר] — לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה, שכל בעלי הקרבן חייבים לסמוך.
but he maintains that the exclusion of a gentile and the exclusion of the offering of another person from the requirement of placing hands are derived from the same one mention of “his offering” in the verse. This leaves two mentions of “his offering” for Rabbi Yehuda. One he expounds to teach that he places hands on “his offering,” but not on his father’s offering that he inherited, and the other mention remains to include all the owners of a jointly owned offering in the requirement of placing hands.
הכל
(2) וְרַבִּי יְהוּדָה הַאי {ויקרא כ״ז:י׳,ל״ג} הָמֵר יָמִיר מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבּוֹת אֶת הָאִשָּׁה דְּתַנְיָא לְפִי שֶׁכׇּל הָעִנְיָן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּלְשׁוֹן זָכָר מַה סּוֹפֵינוּ לְרַבּוֹת אֶת הָאִשָּׁה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר וְאִם הָמֵר יָמִיר.
The Gemara asks: And as for Rabbi Yehuda, what does he do with the use of the doubled form in this verse: “If he shall substitute [hamer yamir]”? The Gemara answers: He requires it to include a woman among those who can effect substitution. As it is taught in a baraita: Since the entire matter of substitution is stated in the Torah only in the masculine form, what is the reason that we ultimately come to include a woman? The verse states: “And if he shall substitute [hamer yamir],” using a doubled form.
[אינו מדבר אלא בלשון זכר – דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו]:
מה סופינו לרבות את האשה – כלומר מנין יש לנו סופינו לרבות את האשה שעושה תמורה ת״ל המר ימיר:
לרבות האשה – שאם המירה קרבנה יהא מומר ל״ה. לפי שכל הענין אינו מדבר אלא בלשון זכר כו׳ ואע״ג דכל התורה כולה נמי בלשון זכר נאמרה מ״מ אמרינן דאיתקש אשה לאיש לכל עונשין אבל בתמורה אי לאו קרא לא הויא שוה לאיש כדאיתא התם פרק קמא דתמורה (תמורה שם).
ושואלים: ור׳ יהודה, האי [כתוב זה] ״המר ימיר״ (ויקרא כז, י), משם למדו חכמים כי יורש ממיר קרבן של אביו, מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? ומשיבים: מיבעי ליה [נצרך לו] לרבות את האשה, שאם המירה קרבן שלה בבהמת חולין — הרי זו תמורה. דתניא [ששנויה ברייתא]: לפי שכל הענין של תמורה האמור בכתוב אינו מדבר אלא בלשון זכר, מה סופינו כלומר, כיצד אנו מגיעים לבסוף לרבות את האשה? תלמוד לומר בלשון כפולה: ״ואם המר ימיר״, לרבות את האשה.
The Gemara asks: And as for Rabbi Yehuda, what does he do with the use of the doubled form in this verse: “If he shall substitute [hamer yamir]”? The Gemara answers: He requires it to include a woman among those who can effect substitution. As it is taught in a baraita: Since the entire matter of substitution is stated in the Torah only in the masculine form, what is the reason that we ultimately come to include a woman? The verse states: “And if he shall substitute [hamer yamir],” using a doubled form.
הכל
(3) וְרַבָּנַן מִוְּאִם ור׳ וְרַבִּי יְהוּדָה וְאִם לָא דָּרֵישׁ.:
The Gemara asks: And as for the Rabbis, from where do they learn that a woman can perform substitution? The Gemara answers: They derive it from the extra “and” in the phrase: “And if he shall substitute” (Leviticus 27:10). But Rabbi Yehuda does not expound the extra “and” in the term “and if” at all.
ושואלים: ורבנן [וחכמים] מהיכן הם דורשים דין זה? ומשיבים: מהו׳ היתירה שבמילה ״ואם״. ואילו ר׳ יהודה, את תוספת הו׳ במילה ״ואם״ לא דריש [אינו דורש].
The Gemara asks: And as for the Rabbis, from where do they learn that a woman can perform substitution? The Gemara answers: They derive it from the extra “and” in the phrase: “And if he shall substitute” (Leviticus 27:10). But Rabbi Yehuda does not expound the extra “and” in the term “and if” at all.
הכל
(4) הַכֹּל חַיָּיבִין בְּסוּכָּה לְאֵיתוֹיֵי מַאי לְאֵיתוֹיֵי אקָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ דִּתְנַן קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ חַיָּיב בְּסוּכָּה.
§ The Gemara asks: What is added by the statement of the following baraita: Everyone is obligated in the mitzva of sukka? The Gemara answers: This serves to add a minor who does not need his mother when he awakes in the middle of the night. As we learned in a mishna (Sukka 28a): A minor who does not need his mother is obligated in the mitzva of sukka.
א ושואלים עוד: ״הכל חייבין בסוכה״ ששנינו בברייתא, לאיתויי מאי [להביא, להוסיף את מה] הוא בא? ומשיבים: לאיתויי [להביא] קטן שאינו צריך לאמו כשמתעורר בלילה משנתו, דתנן [ששנינו במשנה]: קטן שאינו צריך לאמו — חייב בסוכה.
§ The Gemara asks: What is added by the statement of the following baraita: Everyone is obligated in the mitzva of sukka? The Gemara answers: This serves to add a minor who does not need his mother when he awakes in the middle of the night. As we learned in a mishna (Sukka 28a): A minor who does not need his mother is obligated in the mitzva of sukka.
הכל
(5) הַכֹּל חַיָּיבִין בְּלוּלָב לְאֵיתוֹיֵי מַאי לְאֵיתוֹיֵי בקָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ דִּתְנַן קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ חַיָּיב בְּלוּלָב.
The Gemara further asks: What is added by the ruling of the following baraita: Everyone is obligated in the mitzva of lulav? The Gemara answers: This clause serves to add a minor who knows how to wave the lulav. As we learned in a mishna (Sukka 42a): A minor who knows how to wave the lulav is obligated in the mitzva of lulav.
ושואלים: ״הכל חייבין בלולב״ ששנינו בברייתא, לאיתויי מאי [להביא את מה] הוא בא? ומשיבים: לאיתויי [להביא, לרבות] קטן היודע לנענע בלולב, דתנן [ששנינו במשנה]: קטן היודע לנענע — חייב בלולב.
The Gemara further asks: What is added by the ruling of the following baraita: Everyone is obligated in the mitzva of lulav? The Gemara answers: This clause serves to add a minor who knows how to wave the lulav. As we learned in a mishna (Sukka 42a): A minor who knows how to wave the lulav is obligated in the mitzva of lulav.
הכל
(6) הַכֹּל חַיָּיבִין בְּצִיצִית לְאֵיתוֹיֵי מַאי לְאֵיתוֹיֵי גקָטָן הַיּוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף דְּתַנְיָא קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף חַיָּיב בְּצִיצִית.
The Gemara continues to ask similar questions: What is added by the statement of a baraita: Everyone is obligated in the mitzva of ritual fringes? The Gemara explains that this serves to add a minor who knows how to wrap himself in a garment. As it is taught in a baraita: A minor who knows how to wrap himself in a garment is obligated in the mitzva of ritual fringes.
הכל חייבין בציצית – אם יש להם טלית ואם לא יוכל לקנות טלית אינן חייבין לא למ״ד חובת טלית ולא למ״ד חובת גברא (מנחות דף מא.) דליכא בינייהו אלא כלי קופסא ואע״ג דא״ל מלאכא לרב קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתווא ציצית מה תהא עליה כלומר וכי אתה מבקש עלילות להפטר מציצית כדמפרש התם א״ל ענשיתו (עלה) [אעשה] א״ל בעידן ריתחא ענשינן היינו דווקא באותן הימים דכל הטליתות היו בת ארבע כנפות איכא עונש לאותו שמשנה אותו להיפטר אבל בזמן הזה שרוב הטליתות פטורין אין עונש למי שאינו קונה ארבע כנפות.
היודע להתעטף – משום דאמר במ״ק (דף כד.) כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה שמעטפין טליתם עד שפמם כדאיתא במדרש. ומצאתי בסילוק א׳ שעשה הר׳ יוסף ט״ע שנותן ציצית א׳ מלפניו ואחד מלאחריו מימין וכן לשמאל.
היודע להתעטף – וא״ת למ״ד חובת טלית אפי׳ אינו יודע יתחייב אם יש לו טלית וי״ל דמ״מ לא חייבין כלי קופסא אלא לאותן המחוייבים ויודע להתעטף והלכות גדולות פסק דקיימא לן מנחות (שם) ציצית חובת גברא הוא מדקא מברכין להתעטף בציצית דהכי דייק [בפרק ב׳ דשבת] [דף כה: ושם] דקיימא לן [הכי].
ושואלים: ״הכל חייבין בציצית״ ששנינו בברייתא, לאיתויי מאי [להביא את מה] הוא בא? ומשיבים: לאיתויי [להביא] קטן היודע להתעטף בטלית, דתניא [ששנויה ברייתא]: קטן היודע להתעטף — חייב בציצית.
The Gemara continues to ask similar questions: What is added by the statement of a baraita: Everyone is obligated in the mitzva of ritual fringes? The Gemara explains that this serves to add a minor who knows how to wrap himself in a garment. As it is taught in a baraita: A minor who knows how to wrap himself in a garment is obligated in the mitzva of ritual fringes.
הכל
(7) הַכֹּל חַיָּיבִין בִּתְפִילִּין לְאֵיתוֹיֵי מַאי לְאֵיתוֹיֵי קָטָן הַיּוֹדֵעַ לִשְׁמוֹר תְּפִלִּין דְּתַנְיָא דקָטָן הַיּוֹדֵעַ לִשְׁמוֹר תְּפִלִּין אָבִיו לוֹקֵחַ לוֹ תְּפִלִּין.
The Gemara asks: What is added by the ruling of a baraita: Everyone is obligated in the mitzva of phylacteries? The Gemara answers that it serves to add a minor who knows how to preserve the sanctity of phylacteries by maintaining a state of bodily cleanliness. As it is taught in a baraita: With regard to a minor who knows how to preserve the sanctity of phylacteries in a state of cleanliness, his father purchases phylacteries for him.
אביו לוקח לו תפלין – וגבי ציצית לא נקט לישנא דלוקח דמסתמא טלית יש לו וגבי לולב נמי יכול לצאת בלולבו של אביו אי נמי משום דתפלין דמיהן יקרים שייך בהו לקיחה.
ושואלים: ״הכל חייבין בתפילין״ ששנינו בברייתא, לאיתויי מאי [להביא את מה] הוא בא? ומשיבים: לאיתויי [להביא] קטן היודע לשמור תפלין כהלכה, דתניא [ששנויה ברייתא]: קטן היודע לשמור תפלין — אביו לוקח (קונה) לו תפלין.
The Gemara asks: What is added by the ruling of a baraita: Everyone is obligated in the mitzva of phylacteries? The Gemara answers that it serves to add a minor who knows how to preserve the sanctity of phylacteries by maintaining a state of bodily cleanliness. As it is taught in a baraita: With regard to a minor who knows how to preserve the sanctity of phylacteries in a state of cleanliness, his father purchases phylacteries for him.
הכל
(8) הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה לְאֵיתוֹיֵי מַאי לְאֵיתוֹיֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין.
§ The Gemara further inquires: What is added by the statement of the mishna (Ḥagiga 2a): Everyone is obligated in the mitzva of appearance, i.e., the obligation to appear in the Temple and to sacrifice an offering on the three pilgrimage Festivals. The Gemara answers: The mishna serves to add one who is a half-slave half-freeman, e.g., a Canaanite slave who was owned jointly, and only one of his owners freed him.
הכל חייבין בראייה – פ״ה במס׳ חגיגה (דף ב.) חייבין בראיית פני עזרה אבל בירושלמי אמרי עלה הדא דאיתא בקרבן אבל בראיית פנים בעזרה אפי׳ טף חייבין דכתיב הקהל הנשים והטף ואינה אלא אסמכתא בעלמא דודאי דלא דומיא דהקהל הוא דממעטי׳ התם נשים מזכורך אלא ודאי נראה דאף בראיית פנים בקרבן (אמרינן) [מיירי] דתנן התם בסמוך הראייה שתי כסף.
מי שחציו עבד – אבל עבד גמור פטור דכתיב (שמות לד) את פני האדון ה׳ [מי] שאין לו אדון אלא הוא ל״ה והכי מסקינן ואע״ג דתנא בסיפא דמתני׳ חוץ מנשים ועבדים שאינם משוחררין ומפרשינן התם דבאינן משוחררין כולן אלא חציין צ״ל דרישא דמתניתין לפי משנה אחרונה דחזרו להם ב״ה להורות כב״ש והכי אשכחן בפ״ק דעירובין (דף ו:) ובפרק אלו טריפות (חולין מג:) לעולם הלכה כבית הלל והרוצה לעשות כב״ש עושה ומוקמינן רישא לאחר בת קול וסיפא קודם בת קול.
ב ושואלים, מה ששנינו במשנה: ״הכל חייבין בראייה״ כלומר, להיראות לפני ה׳ במקדש ברגל, ולהביא עולת ראיה, לאיתויי מאי [להביא, להוסיף את מה] הוא בא? ומשיבים: לאיתויי [להביא] מי שחציו עבד וחציו בן חורין, כגון עבד כנעני של שני שותפים ששיחרר אותו אחד מהם.
§ The Gemara further inquires: What is added by the statement of the mishna (Ḥagiga 2a): Everyone is obligated in the mitzva of appearance, i.e., the obligation to appear in the Temple and to sacrifice an offering on the three pilgrimage Festivals. The Gemara answers: The mishna serves to add one who is a half-slave half-freeman, e.g., a Canaanite slave who was owned jointly, and only one of his owners freed him.
הכל
(9) וּלְרָבֵינָא דְּאָמַר המִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה לְאֵיתוֹיֵי חִיגֵּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹם שֵׁנִי.
The Gemara explains: And according to the opinion of Ravina, who said: One who is half-slave half-freeman is exempt from the mitzva of appearance in the Temple, that clause serves to add one who was lame on the first day of the Festival and was unable to travel, and was therefore exempt at the time, but who was healed on the second day of the Festival. This man is obligated to appear in the Temple before the end of the Festival.
ולרבינא דאמר כו׳ – בפרק קמא דחגיגה (דף ד.) ומייתי לה מסיפא דמתניתין דהתם קתני ועבדים שאינן משוחררין.
חיגר – פטור מן הראייה דרגלים כתיב פרט לבעלי קבין.
ולרבינא דאמר כו׳ – בפרק קמא דחגיגה (חגיגה ד.) ומייתי לה מסיפא דמתניתין דהתם קתני עבדים שאינן משוחררין וחיגר פטור מן הראיה דרגלים כתיב פרט לבעלי קבין.
ולדעת רבינא שאמר: מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראייה, הרי זה בא לאיתויי [להביא] מי שהיה חיגר (פצוע ברגלו) ביום ראשון של החג, והיה פטור באותה שעה מן הראיה, ונתפשט (נתיישר, נתרפא) ביום שני של החג, ללמד שהוא חייב בראיה.
The Gemara explains: And according to the opinion of Ravina, who said: One who is half-slave half-freeman is exempt from the mitzva of appearance in the Temple, that clause serves to add one who was lame on the first day of the Festival and was unable to travel, and was therefore exempt at the time, but who was healed on the second day of the Festival. This man is obligated to appear in the Temple before the end of the Festival.
הכל
(10) הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה אֶלָּא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן לְאֵיתוֹיֵי מַאי.
The Gemara asks: This works out well according to the one who says that all seven days of a Festival rectify one another, i.e., the obligation to appear applies equally to all days of the Festival, not just the first. Consequently, one who was exempt on the first day is nevertheless obligated on the second day. But according to the one who says that the main obligation is on the first day and that all the remaining days merely rectify the first day, a person who was lame on the first day of the Festival remains exempt throughout the rest of the Festival. If so, what does the statement of the mishna in Ḥagiga 2a serve to add?
הניחא למ״ד כולן תשלומין זה לזה – הא דתנן מי שלא חגג ביו״ט הראשון חוגג והולך את כל הרגל ויום טוב האחרון ואיפלוג התם תרי אמוראי דמר אמר כולן תשלומין זה לזה דכולהו בני חיובא נינהו ואע״ג דלא חזי בראשון איחזי בשני שני נמי בר חיובא הוא דאי לא עבד בשני מחייב לשלומי בשאר יומי ומר אמר כולן תשלומין דראשון הן דמאן דחזי בראשון ולא עבד משלם בשאר יומי אבל אי לא חזי בראשון אע״ג דחזי בשאר יומי לאו בר חיובא הוא:
הניחא למאן דאמר – בפ״ק דחגיגה (דף ט.) דהא דקתני התם חוגג והולך את כל הרגל משום דכל שבעת הימים תשלומין זה לזה שני לראשון ושלישי לשני אלמא כל חד וחד חשיב באפי נפשיה דהא אית להו תשלומין ואיכא למימר דמאן דלא חזי בראשון וחזי בשני חייב.
תשלומין לראשון – למי שהוא ראוי ומחוייב בראשון להקריב ולא הקריב מקריב כל שבעה ומי שלא נראה בראשון שוב אינו חייב דהא כולן אינן תשלומין אלא לראשון מאי איכא למימר.
הניחא למ״ד – בפ׳ קמא דחגיגה (חגיגה ט.) דקתני התם חוגג והולך כל הרגל משום דכל שבעת הימים תשלומין זה לזה שני לראשון ושלישי לשני אלמא כל חד וחד חשוב באפי נפשיה דהא אית ליה תשלומין ואיכא למימר למאן דלא חזי בראשון וחזי בשני חייב.
תשלומין לראשון – למי שהיה ראוי ומחוייב בראשון להקריב מקריב והולך כל שבעה ומי שלא נראה בראשון שוב אינו חייב דהא כולן אינן אלא תשלומין לראשון מאי איכא למימר.
ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לשיטת מי שאומר]: כולן, כל ימי החג, הם תשלומין זה לזה, להביא את קרבנות החג, ולא רק תשלומים ליום הראשון, ולדעתו ייתכן שגם מי שהיה פטור ביום הראשון — יהיה חייב בשני. אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר]: כולן, כל ימי החג, הם רק תשלומין לראשון, ולפיכך, מי שהיה חיגר ביום הראשון ונפטר מן הראיה שוב אינו מתחייב בקרבן, אם כן הריבוי ״הכל חייבין בראיה״ לאיתויי מאי [להביא את מה] הוא בא?
The Gemara asks: This works out well according to the one who says that all seven days of a Festival rectify one another, i.e., the obligation to appear applies equally to all days of the Festival, not just the first. Consequently, one who was exempt on the first day is nevertheless obligated on the second day. But according to the one who says that the main obligation is on the first day and that all the remaining days merely rectify the first day, a person who was lame on the first day of the Festival remains exempt throughout the rest of the Festival. If so, what does the statement of the mishna in Ḥagiga 2a serve to add?
הכל
(11) לְאֵיתוֹיֵי סוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו וּדְלָא כִּי הַאי תַּנָּא.
The Gemara answers: It serves to add one who is blind in one of his eyes, and teaches that he is obligated to appear in the Temple, whereas one who is entirely blind is exempt. The Gemara notes: And this ruling is not in accordance with the opinion of this tanna, Rabbi Yehuda.
ומשיבים: לאיתויי [להביא] סומא באחת מעיניו, שאף הוא חייב לעלות לרגל, שלא כדין סומא בשתי עיניו. ומעירים: ודבר זה הוא שלא כי האי תנא [כשיטת תנא זה],
The Gemara answers: It serves to add one who is blind in one of his eyes, and teaches that he is obligated to appear in the Temple, whereas one who is entirely blind is exempt. The Gemara notes: And this ruling is not in accordance with the opinion of this tanna, Rabbi Yehuda.
הכל
(12) דְּתַנְיָא יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה וסוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ג:י״ז} יִרְאֶה יֵרָאֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת מַה לִּרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו.
As it is taught in a baraita that Yoḥanan ben Dahavai says in the name of Rabbi Yehuda: One who is blind in one of his eyes is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three times in the year all your males shall appear [yera’eh] before the Lord God” (Exodus 23:17). According to the way in which the verse is written, without vocalization, it can be read as yireh, meaning: Shall see, instead of yera’eh, meaning: Shall appear. This teaches that in the same manner that one comes to see, so he comes to appear, i.e., to be seen: Just as the usual way to see is with both of one’s eyes, so too, the obligation to appear applies only to one who comes with the sight of both his eyes. This is one possible explanation for what is added by the general statement of the mishna in Ḥagiga 2a, according to Ravina.
שנאמר יראה יראה דכתיב יראה וקרינן יראה מה הבא לראות (את) הקדוש ברוך הוא שהוא רואה לעולי רגלים הוא בשתי עיניו [ישתבח זכרו לעד ולנצח] אף אותן שבאין ליראות יחזו בב׳ עינים:
ואיכא דאמרי מהכא ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה׳ יראה אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה כלומר יראה את המקום ואת הבאים שם ויראה לבאין שם:
מה לראות כו׳ ואיכא דאמרי מה לראות בב׳ עיניו היינו [כהן] שסומא באחת מעיניו שאינו רואה את הנגעים דכתיב לכל מראה עיני הכהן אף הבא לראות בב׳ עיניו [למ״ה:
יראה יראה – יראה כתיב וקרינא יראה כדרך שהקדוש ב״ה בא לראות אותך והוא שלם בשתי עיניו כך בא ליראות שיהא הוא נראה לך בשתי עיניך.
דתניא [ששנויה ברייתא], יוחנן בן דהבאי אומר משום (משמו של) ר׳ יהודה: סומא באחת מעיניו פטור מן הראייה, שנאמר: ״שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה׳ ״ (שמות כג, יז), ולפי הכתיב ניתן לקרוא: ״יראה״, אבל הקריאה היא: ״יראה״, וכך דורשים: כדרך שבא לראות כך בא ליראות, מה לראות, אדם רואה בשתי עיניו — אף מה שציותה התורה ליראות לפני ה׳ הרי זה בשתי עיניו. זאת דרך אחת להסביר את הריבוי ״הכל חייבין בראיה״ לשיטת רבינא.
As it is taught in a baraita that Yoḥanan ben Dahavai says in the name of Rabbi Yehuda: One who is blind in one of his eyes is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three times in the year all your males shall appear [yera’eh] before the Lord God” (Exodus 23:17). According to the way in which the verse is written, without vocalization, it can be read as yireh, meaning: Shall see, instead of yera’eh, meaning: Shall appear. This teaches that in the same manner that one comes to see, so he comes to appear, i.e., to be seen: Just as the usual way to see is with both of one’s eyes, so too, the obligation to appear applies only to one who comes with the sight of both his eyes. This is one possible explanation for what is added by the general statement of the mishna in Ḥagiga 2a, according to Ravina.
הכל
(13) וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם לְאֵיתוֹיֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ דְּרָבִינָא לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה כָּאן בְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה.
And if you wish, say instead: Actually, that statement serves to include one who is half-slave and half-freeman. And with regard to what was difficult for you according to the opinion of Ravina, that he exempts such a person from the obligation of appearance, it is not difficult: Here the ruling is in accordance with the initial version of the mishna, whereas there it is in accordance with the ultimate version of the mishna.
כמשנה ראשונה – כבית הלל פטור מן הראיה:
כמשנה האחרונה – דחזרו בית הלל להורות כבית שמאי חייב בראיה ואע״ג דעדיין לא הוי בר חורין כיון דסופו בחירות חייב בראיה]:
במשנה ראשונה – קודם שהודו ב״ה היה בחזקת עבד אבל אחר שחזרו להודות הואיל ובידינו לשחררו כמשוחרר דמי שאין רשות רבו עליו ולא קרינא ביה אדון אחר.
במשנה ראשונה – קודם שהודו ב״ה היה בחזקת עבד אבל לאחר שחזרו להודות הואיל ובידינו לשחררו כמשוחרר דמי שאין רשות לרבו עליו ולא קרינן ביה אדון אחר ל״ה והא דמיבעיא ליה (גיטין דף מב:) במעוכב גט שחרור גבי קנס או דילמא כיון דמעוכב גט שיחרור אדון קרינא ביה יש לחלק דגבי עולה לרגל אינו אדונו שאינו יכול לעכבו מלעלות לרגל כדי לעשות מלאכתו אבל מכל מקום אדונו מיקרי.
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לעולם בא הריבוי לאיתויי [להביא] מי שחציו עבד וחציו בן חורין. ודקא קשיא לך [ומה שהיה קשה לך] מדברי רבינא, שפוטר עבד כזה מן הראיה — לא קשיא [אין זה קשה]: כאן מדובר במשנה ראשונה, כאן מדובר במשנה אחרונה.
And if you wish, say instead: Actually, that statement serves to include one who is half-slave and half-freeman. And with regard to what was difficult for you according to the opinion of Ravina, that he exempts such a person from the obligation of appearance, it is not difficult: Here the ruling is in accordance with the initial version of the mishna, whereas there it is in accordance with the ultimate version of the mishna.
הכל
(14) דִּתְנַן מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד דִּבְרֵי ב״ה בֵּית הִלֵּל .
As we learned in a mishna (Pesaḥim 88a): One who is half-slave and half-freeman serves his master one day, as he is half a slave, and works for himself one day, since he is half free. This is the statement of Beit Hillel.
דתנן [שכך שנינו במשנה]: מי שחציו עבד וחציו בן חורין, עובד את רבו יום אחד, שהרי חציו עבד, ואת עצמו יום אחד, שהרי חציו בן חורין, אלו דברי בית הלל.
As we learned in a mishna (Pesaḥim 88a): One who is half-slave and half-freeman serves his master one day, as he is half a slave, and works for himself one day, since he is half free. This is the statement of Beit Hillel.
הכל
(15) אָמְרוּ לָהֶם ב״ש בֵּית שַׁמַּאי תִּיקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִּיקַּנְתֶּם לִישָּׂא שִׁפְחָה אֵינוֹ יָכוֹל בַּת חוֹרִין אֵינוֹ יָכוֹל יִבָּטֵל וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו מ״ה:י״ח} לֹא תוֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ.
Beit Shammai said to them: You have thereby remedied the situation of his master, who fully derives benefit from all his rights to the slave, but you have not remedied his own situation. How so? He cannot marry a maidservant, as half of him is free, and a free Jew may not marry a Canaanite maidservant. He is also unable to marry a free woman, as half of him is still a slave, and a Jewish woman may not marry a Canaanite slave. And if you say he should be idle, i.e., refrain from marrying, but isn’t it true that the world was created only for procreation, as it is stated: “For so said the Lord that created the heavens…Who formed the earth and made it, He established it. He did not create it to be a waste; He formed it to be inhabited” (Isaiah 45:18)?
אמרו להם בית שמאי: תיקנתם בדרך זו את רבו, שהוא מקבל את המגיע לו בעבד זה, אבל את עצמו לא תיקנתם כראוי, שהרי לישא שפחה אינו יכול, משום שהוא חציו בן חורין, ובן חורין אסור בשפחה, וגם לישא בת חורין אינו יכול, משום שהוא חציו עבד שאסור בבת חורין, האם יבטל מלשאת אשה? והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר: ״כי כה אמר ה׳... יוצר הארץ ועושה הוא כוננה, לא תהו בראה לשבת יצרה״ (ישעיהו מה, יח)!
Beit Shammai said to them: You have thereby remedied the situation of his master, who fully derives benefit from all his rights to the slave, but you have not remedied his own situation. How so? He cannot marry a maidservant, as half of him is free, and a free Jew may not marry a Canaanite maidservant. He is also unable to marry a free woman, as half of him is still a slave, and a Jewish woman may not marry a Canaanite slave. And if you say he should be idle, i.e., refrain from marrying, but isn’t it true that the world was created only for procreation, as it is stated: “For so said the Lord that created the heavens…Who formed the earth and made it, He established it. He did not create it to be a waste; He formed it to be inhabited” (Isaiah 45:18)?
הכל
(16) זאֶלָּא מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָּמָיו וְחָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי ב״ש בֵּית שַׁמַּאי .
Rather, for the betterment of the world, i.e., so that the slave will be able to engage in procreation, the court forces his master to make him a freeman by emancipating the half that he owns. And the slave writes a bill to his master accepting responsibility to pay half his value to him over time, as currently he has no property with which to redeem himself. And Beit Hillel ultimately retracted their opinion, to rule in accordance with the statement of Beit Shammai that a half-slave must be emancipated. The ruling of the mishna that a half-slave must appear in the Temple is in accordance with this opinion, which holds that the master must free him. Ravina’s statement that he is not obligated to appear in the Temple is in accordance with the initial mishna, according to which Beit Hillel held that the master is not forced to free the half-slave.
אלא, מפני תיקון העולם, כדי שיוכל העבד לעסוק ביישובו של עולם, כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, והואיל ואין לעבד ממון כדי לפדות עצמו כותב העבד שטר חוב על חצי דמיו, ונותן לאדון, ובמשך הזמן פורע את חובו. וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי שחובה לשחרר עבד כזה. ומשנתנו, המחייבת עבד כזה בראיה, הולכת לשיטה זאת המחייבת את רבו לשחררו. ומה שפטר רבינא עבד זה מן הראיה, הוא לפי משנה ראשונה ששנו בית הלל, שאין כופים את רבו לשחררו.
Rather, for the betterment of the world, i.e., so that the slave will be able to engage in procreation, the court forces his master to make him a freeman by emancipating the half that he owns. And the slave writes a bill to his master accepting responsibility to pay half his value to him over time, as currently he has no property with which to redeem himself. And Beit Hillel ultimately retracted their opinion, to rule in accordance with the statement of Beit Shammai that a half-slave must be emancipated. The ruling of the mishna that a half-slave must appear in the Temple is in accordance with this opinion, which holds that the master must free him. Ravina’s statement that he is not obligated to appear in the Temple is in accordance with the initial mishna, according to which Beit Hillel held that the master is not forced to free the half-slave.
הכל
(17) הַכֹּל חַיָּיבִין בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר לְאֵיתוֹיֵי מַאי לְאֵיתוֹיֵי קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִינּוּךְ דִּתְנַן חאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַקָּטָן מִלִּתְקוֹעַ ביו״ט בְּיוֹם טוֹב .
§ The Gemara asks: What is added by the statement of the baraita: Everyone is obligated to sound the shofar? The Gemara answers: This serves to add a minor who reached the age of training in mitzvot. As we learned in a mishna (Rosh HaShana 32b): One need not prevent minors from sounding the shofar on the festival of Rosh HaShana, despite the fact that they are not obligated in mitzvot.
שהגיע לחינוך – פלוגתא היא בפרק בתרא דיומא (דף פב.) חד אמר כבר (שית) [שמונה] כבר (שבע) [תשע] וחד אמר כבר תשע כבר עשר שמחנכין אותו לשעות.
שהגיע לחינוך – פלוגתא היא בפרק ח׳ דיומא (יומא פב.) חד אמר כבר (שית) [וחד אמר] כבר תמני וי״א כבר תשע כבר עשר שמחנכין אותו למצות ל״ה. ולא נהירא דהתם בחינוך קטן להתענות איירי אבל בשאר מצות כל אחד ואחד לפי דרכו כדאשכחן לעיל גבי לולב וסוכה ותפלין.
אין מעכבין תינוקות מלתקוע – בפרק ד׳ דר״ה (ראש השנה לג.) מקשה הספר מדקתני אין מעכבין הא לכתחילה (מעכבין) לא אמרינן להו זילו תקעו והדר תני אבל מתעסקין בהן שילמדו אפי׳ בשבת ומשני כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך כלומר בקטן שהגיע לחינוך מתעסקין וא״ת פשיטא דאין מעכבין למ״ד ביבמות פרק חרש (יבמות קיד.) קטן אוכל נבילות אין ב״ד מצווין להפרישו וי״ל כגון שהגיע לחינוך שמירת שבת אבל לא הגיע לחינוך תקיעת שופר והוי קצת חידוש.
ג ושואלים: ״הכל חייבין בתקיעת שופר״ ששנינו בברייתא, לאיתויי מאי [להביא את מה]? ומשיבים: לאיתויי [להביא] קטן שהגיע לחינוך, ועל קטן כזה הוא דתנן [ששנינו]: אין מעכבין את הקטן מלתקוע ביום טוב.
§ The Gemara asks: What is added by the statement of the baraita: Everyone is obligated to sound the shofar? The Gemara answers: This serves to add a minor who reached the age of training in mitzvot. As we learned in a mishna (Rosh HaShana 32b): One need not prevent minors from sounding the shofar on the festival of Rosh HaShana, despite the fact that they are not obligated in mitzvot.
הכל
(18) טהַכֹּל חַיָּיבִין בְּמִקְרָא מְגִילָּה הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִילָּה לְאֵיתוֹיֵי
The Gemara asks: With regard to the ruling of the baraita: Everyone is obligated in the mitzva of reading the Megilla, the Scroll of Esther, and the statement of the mishna (Megilla 19b): Everyone is fit to read the Megilla, these serve to add
ושואלים: ״הכל חייבין במקרא מגילה״ ששנינו בברייתא, ו״הכל כשרין לקרות את המגילה״ ששנינו במשנה, לאיתויי [להביא]
The Gemara asks: With regard to the ruling of the baraita: Everyone is obligated in the mitzva of reading the Megilla, the Scroll of Esther, and the statement of the mishna (Megilla 19b): Everyone is fit to read the Megilla, these serve to add
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.