ואע״פ שסתם לחי ראוי לעשותו בדרך שיהא נראה בין מבפנים בין מבחוץ מ״מ כל שהוא נראה מצד אחד כשר כיצד נראה מבפנים ושוה מבחוץ כגון שעשה הלחי ממין הכותל והעמיד רחבו של לחי לצד ארכו של מבוי ולא המשיך כלל רחבו של לחי כלפי חוץ אלא שהשוה חדו החיצון על רחב הכותל והוא בולט בפנים (לאור) [לאויר] שבין כותלי המבוי כגון זה שנמצא עיקר ההיכר לבני המבוי וכן נראה מבחוץ ושוה מבפנים שהמשיך כל הלחי לחוץ וחדו הפנימי שוה לכותלי המבוי ואינו נראה מבפנים אלא דומה כמוסיף על ארך המבוי כזה שנמצא עיקר ההיכר לבני רה״ר ושניהם נידונים משום לחי:

ומעתה כותל שצדו אחד כנוס מחברו ר״ל שחודן של כותלים האחד עב ובאחר כנס הבנין ומיעטו מעביו עד שהוא נראה כעין בליטה בין שבליטתו נראית מבפנים ושוה מבחוץ כגון זה א בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים כגון זה:... נדון משום לחי:

חצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה ונשארו לגדולה גיפופין מכאן ומכאן מרוח רביעי שבה ובקטנה לא נשארו כלל אלא כל כותל רביעי שלה נשאר במלואו כזו גדולה מותרת שהרי נשארו בצד רביעי שלה גיפופין ואין בני קטנה אוסרין עליה שפרצה זו לגבי גדולה פתח הוא הואיל ויש לה גיפופין מכאן ומכאן והרי הענין אצלה כשתי חצרות ופתח ביניהן והקטנה אסורה שהרי במלואה נפרצה ואין בה גיפופין ופרצה זו אינה פתח אצלה ונמצא שאין בפרצה זו לא פתח ולא לחי ושמא תאמר והלא גיפופי הגדולה אצל הקטנה נראין מבחוץ אע״פ ששוין מבפנים והיה לנו לומר שאע״פ שאין הפרצה כפתה אותם הגפופי׳ מ״מ [יהיו נידונים] כלחיים באמת כך הוא לא נאמר שהקטנה אסורה אלא בנכנסים כותלי קטנה לגדולה בארך שלשה טפחים שאין להתירן משום לבוד והרי אין כאן לחיים נראין הואיל ואין גיפופין שבכותל החצר מחוברים לראשי כותלי הקטנה כגון זו וכן שיש שלשה ריוח בין כותל קטנה הנכנס לאויר גדולה לכותל הגדולה ונמצא שאין דין לבוד לא מראש כותלי הקטנה הנכנסים לאויר הגדולה ולא מאחורי כותלי קטנה הנכנסים לפנימיות כותלי הגדולה שכנגדם כגון שהקטנה בחלל עשר וגדולה בחלל שתים עשרה הא כל שיש לבוד משני צדדיה כגון שהקטנה בחלל עשר וגדולה בחלל אחת עשרה אף הקטנה נתרת באותן הגידודים ואע״פ שהוקשה ממה שהעמידה אבא בר מניומי בשהיתה קטנה בעשר וגדולה באחת עשרה עד שלדבריו נדחה על כל פנים מה שכתבנו אין סומכין על דבריו שהרי בלשון ברייתא שנאה וכבר אמרו כל ברייתא דלא מיתניא בי רב חייא לא סמכינן עלה וכן אתה מוצא אסור בקטנה אף בשגיפופי הגדולה מחוברים לכותלי הקטנה על הדרך שציירנו תחלה בשגיפופי הגדולה יתרים על הקטנה ארבע אמות שיצאו מתורת לחי ואפי׳ היה עומד שלהם יתר על חצי רוחב הקטנה כגון שאין רוחב המבוי שמנה אמות ולחי הנראה מבחוץ ארבע אמות אע״פ שאלו היה כנגד פתח חלל המבוי היה ניתר בעומד מרובה על הפרוץ בזו הואיל ואינו כנגד פתח חלל הקטנה אלא לאחוריו אין עומד מרובה על הפרוץ מתיר בו שאחר שמבחוץ הוא אינו מועיל למבוי ודי לנו אם מה שנשאר מבחוץ היכר למבוי כאלו נראה מבפנים אבל לעשותו ככותל מבוי להתירו בעומד מרובה על הפרוץ לא כך כתבוה גדולי המפרשים ונתנו טעם לדבריהם שגידודין אלו (הפקר) [היכר] הם ולא מחיצה שאם תאמר מחיצה אין לך מבוי שאינו ניתר אף בלא לחי ואף מפולש לרה״ר שהרי כותלי פני המבוי הנמשכים לרה״ר יחשבו כמחיצת המבוי אע״פ שאין נראות לפנים אלא היכר הוא ולא מחיצה ומ״מ קצת רבני צרפת כתבו שאפי׳ רחבים כמה מתירין ואין דומה לכותלי פני המבוי ר״ל צדי כותלי בתים שבמבוי הנמשכים לרה״ר שאותן הכותלים אין מועילות להתיר רה״ר עצמו והיאך יתירו את המבוי אבל כאן שהגיפופין נעשו לשם דירת הגדולה ומצילין אותה דין הוא שיצילו את הקטנה:

זהו פסק הלכה של שמועה זו ושאר הדברים שבאו בה כלם נדחים ומ״מ לענין ביאור הסוגיא הוא היה מחזר לומר שאף בנראה מבחוץ לא היתה הקטנה מותרת והוא שאמר ואם איתא קטנה נמי תשתרי בנראה מבחוץ וכשהעמידה בנכנסין כותלי קטנה לגדולה ר״ל בארך שלשה הקשה לו ונאמר לבוד מצד צדי הכותלים זה כנגד זה על הדרך שהתבאר ואם תעמידה בשצדי הקטנה הנכנסין רחוקים שלשה מצדי כותלי הגדולה והא תני אדא בר מניומי שהיתה קטנה בעשר וגדולה באחת עשרה והרי שאין רחב הגדולה יתר על חלל הקטנה אלא אמה שהיא ששה טפחים וכשתוציא מהן שני טפחים טפח מכאן וטפח מכאן לעובי מחיצות אותם ראשי הקטנה שהם בתוך חלל הגדולה ישארו מכאן ומכאן שני טפחים אויר לבד בין כותל הגדולה לכניסת כותל הקטנה והרי יש כאן דין לבוד ואם נראה לבחוץ לחי יש לך להכשירה ופירשה רבינא במופלגים מכותל זה בשנים ומזה בארבעה ר״ל שלא הורחקו כותלי הקטנה מכותלי הגדולה בשוה אלא רחוקה מצד זה ארבעה טפחים ומצד אחר שני טפחים וכשתוציא לעובי כותלי הקטנה הנכנסים בתוך חלל הגדולה טפח מכאן ומכאן נשאר אויר מצד אחד טפח ומצד אחר שלשה טפחים והרי אין כאן לבוד אלא מצד אחד וחצר אינה ניתרת בפס אחד אפי׳ בנפרצה שהלכה כר׳ שאמר בשני פסין כמו שיתבאר והלכך גדולה מותרת שיש לה שני פסין אחד מטפח ואחד משלשה טפחים כגון זה וקטנה אסורה שאין לה אלא פס אחד ולפי דרכך למדת שאין ר׳ סובר כר׳ יוסי שמצריך ברחב לחי שלשה טפחים שאם כן לא היה מתירה בפס האחד שאינו אלא טפח ונמצא נראה לחי ולא נאסרה הקטנה אלא מפני שאין בה לחי אלא מן הצד האחד:

ועכשו הוא חוזר ומקשה א״כ מה הוצרכנו להיות חלל הגדולה באחת עשרה אי אמרת בשלמא שבמכוונת קטנה כנגד אמצעית הגדולה עד שנשארו מהאמה היתרה שלשה לכאן ושלשה לכאן ויש בו נראה מבחוץ אף משתי רוחות וכגון שלא נכנסו כלל כותלי קטנה באויר גדולה ואעפ״כ פסלנו את הקטנה מטעם שנראה מבחוץ אינו לחי היינו דבעינן גדולה באחת עשרה שיהו הגיפופין שלשה מכאן ומכאן ור׳ סבר לה כר׳ יוסי דבעי שלשה בלחי אלא אי אמרת נראה מבחוץ לחי ועל כרחך אין לך אסור בקטנה אלא בנכנסין כותלי קטנה לגדולה ושיעור אחת עשרה שבגדולה אתה צריך להעמיד במופלגים מכותל זה בארבעה ומכותל זה בשנים מה הוצרכנו לחלל הגדולה באחת עשרה שחלל הקטנה ודאי צריכים אנו שלא להיות יתר מעשר שפרצה יתרה מעשר אינה ניתרת בלחיים אבל אחת עשרה לגדולה למה אם להכשר גדולה הוא בא די בעשר ושני משהויין שישאר משהו מכאן ומשהו מכאן לגיפופין ואם ללמדנו אסור הקטנה בריחוק ארבעה טפחים מצד אחד עם עובי הכניסה לשמעינן דמפלגי טובא כגון שרחבה יותר הרבה ומהו דקדוקו באמה יתרה ואם בא להשמיענו פחות שבשיעורין הרי אף בפחות הוא מוצאה וכגון שמופלגת בחצי טפח [מכאן] ובשלשה וחצי מכאן שהגדולה נתרת בגפוף חצי טפח מכאן וג׳ טפחים וחצי מכאן וקטנה אסורה שאין כאן לבוד אלא מצד אחד אלא ודאי לא שער אלא להכשר גדולה ואמה דוקא ובשאין נכנסין כותלי קטנה לגדולה וקטנה אסורה מפני שנראה מבחוץ אינו לחי:

זהו ביאור הסוגיא וכבר כתבנו שברייתא זו של אדא בר מניומי אין סומכין עליה לדחות מה שתירצו ר׳ זירא ורבינא ולעולם נראה מצד אחד לחי כמו שביארנו ושיעור הלחי מצד רחבו במשהו כמו שיתבאר: