×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ברכות כ״ה:גמרא
;?!
אָ
וְהָכָא בְּטוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ, אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.: יָרַד לִטְבּוֹל, אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת כוּ׳:: לֵימָא תַּנָּא סְתָמָא כר׳כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר עַד הָנֵץ הַחַמָּה? אפי׳אֲפִילּוּ תֵּימָא ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְדִלְמָא כְּוָתִיקִין. דא״רדְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וָתִיקִין הָיוּ גּוֹמְרִין אוֹתָהּ עִם הָנֵץ הַחַמָּה.: וְאִם לָאו – יִתְכַּסֶּה בְּמַיִם וְיִקְרָא.: וַהֲרֵי לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה? א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְאִי תֵּימָא ר׳רַבִּי אַחָא בַּר אַבָּא בַּר אַחָא מִשּׁוּם רַבֵּינוּ: אבְּמַיִם עֲכוּרִין שָׁנוּ, דְּדָמוּ כְּאַרְעָא סְמִיכְתָּא, שֶׁלֹּא יִרְאֶה לִבּוֹ עֶרְוָתוֹ.. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: מַיִם צְלוּלִין – ישֵׁב בָּהֶן עַד צַוָּארוֹ וְקוֹרֵא. וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים עוֹכְרָן בְּרַגְלוֹ. ות״קוְתָנָא קַמָּא, וַהֲרֵי לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה! קָסָבַר לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה – מוּתָּר. וַהֲרֵי עֲקֵבוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה! קָסָבַר עֲקֵבוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה מוּתָּר. אִתְּמַר: עֲקֵבוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה מוּתָּר, נוֹגֵעַ – אַבָּיֵי אָמַר: אָסוּר, וְרָבָא אָמַר: מוּתָּר. רַב זְבִיד מַתְנִי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא הָכִי. רַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא מַתְנִי לַהּ הָכִי: נוֹגֵעַ – דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר, רוֹאֶה – אַבָּיֵי אָמַר: אָסוּר, רָבָא אָמַר: מוּתָּר: לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. בוְהִלְכְתָא נוֹגֵעַ – אָסוּר, רוֹאֶה – מוּתָּר. אָמַר רָבָא: גצוֹאָה בַּעֲשָׁשִׁית, מוּתָּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּהּ. דעֶרְוָה בַּעֲשָׁשִׁית, אָסוּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּהּ. צוֹאָה בַּעֲשָׁשִׁית מוּתָּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּהּ דְּצוֹאָה בְּכִסּוּי תַּלְיָא מִילְּתָא, וְהָא מִיכַּסְּיָא. עֶרְוָה בַּעֲשָׁשִׁית אָסוּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּהּ, ״וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר״ (דברים כ״ג:ט״ו) אָמַר רַחֲמָנָא. וְהָא קָמִיתְחַזְיָא. אָמַר אַבָּיֵי: הצוֹאָה כׇּל שהוא מְבַטְּלָהּ בְּרוֹק. אָמַר רָבָא: ווּבְרוֹק עָבֶה. אָמַר רָבָא: זצוֹאָה בְּגוּמָּא – מַנִּיחַ סַנְדָּלוֹ עָלֶיהָ, וְקוֹרֵא ק״שקְרִיאַת שְׁמַע. בְּעָא מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא: חצוֹאָה דְּבוּקָה בְּסַנְדָּלוֹ – מַאי? תֵּיקוּ. אָמַר רַב יְהוּדָה: טגּוֹי1 עָרוֹם אָסוּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדּוֹ. מַאי אִירְיָא גּוֹי2? אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל נָמֵי! יִשְׂרָאֵל פְּשִׁיטָא לֵיהּ דְּאָסוּר, אֶלָּא גּוֹי3 אִצְטְרִיכָא לֵיהּ מַהוּ דְתֵימָא, הוֹאִיל וּכְתִיב בְּהוּ ״אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם״ (יחזקאל כ״ג:כ׳), אֵימָא כַּחֲמוֹר בְּעָלְמָא הוּא, קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּאִינְהוּ נָמֵי אִיקְּרוּ עֶרְוָה, דִּכְתִיב: ״וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ״ (בראשית ט׳:כ״ג).: וְלֹא יִתְכַּסֶּה לֹא בַּמַּיִם הָרָעִים וְלֹא בְּמֵי הַמִּשְׁרָה עַד שֶׁיָּטִיל לְתוֹכָן מַיִם.: וְכַמָּה מַיָּא רָמֵי וְאָזֵיל? אֶלָּא ה״קהָכִי קָאָמַר ילֹא יִתְכַּסֶּה לֹא בְּמַיִם הָרָעִים וְלֹא בְּמֵי הַמִּשְׁרָה כְּלָל. וּמֵי רַגְלַיִם עַד שֶׁיָּטִיל לְתוֹכָן מַיִם, וְיִקְרָא. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: כַּמָּה יָטִיל לְתוֹכָן מַיִם – כׇּל שֶׁהוּא. ר׳רַבִּי זַכַּאי אוֹמֵר: כרְבִיעִית. אָמַר רַב נַחְמָן: מַחֲלוֹקֶת לְבַסּוֹף. אֲבָל בַּתְּחִלָּה כׇּל שֶׁהֵן. וְרַב יוֹסֵף אָמַר: למַחֲלוֹקֶת לְכַתְּחִלָּה אֲבָל לְבַסּוֹף דִּבְרֵי הַכֹּל רְבִיעִית. אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף לְשַׁמָּעֵיהּ: אַיְּיתִי לִי רְבִיעֵיתָא דְמַיָּא, כר׳כְּרַבִּי זַכַּאי.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: מגְּרָף שֶׁל רְעִי וְעָבִיט שֶׁל מֵי רַגְלַיִם – אָסוּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּן, וְאַף ע״פעַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן כְּלוּם. וּמֵי רַגְלַיִם עַצְמָן – עַד שֶׁיָּטִיל לְתוֹכָן מַיִם. וְכַמָּה יָטִיל לְתוֹכָן מַיִם – כׇּל שֶׁהוּא. ר׳רַבִּי זַכַּאי אוֹמֵר: רְבִיעִית. בֵּין לִפְנֵי הַמִּטָּה בֵּין לְאַחַר הַמִּטָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לְאַחַר הַמִּטָּה – קוֹרֵא, לִפְנֵי הַמִּטָּה – אֵינוֹ קוֹרֵא, אֲבָל מַרְחִיק הוּא אַרְבַּע אַמּוֹת וְקוֹרֵא. ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אפי׳אֲפִילּוּ בֵּית מֵאָה אַמָּה – לֹא יִקְרָא עַד שֶׁיּוֹצִיאֵם אוֹ שֶׁיַּנִּיחֵם תַּחַת הַמִּטָּה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: הֵיכִי קָאָמַר, אַחַר הַמִּטָּה – קוֹרֵא מִיָּד, לִפְנֵי הַמִּטָּה – מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת וְקוֹרֵא, אוֹ דלמא הָכִי קָאָמַר: לְאַחַר הַמִּטָּה – מַרְחִיק ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת וְקוֹרֵא, לִפְנֵי הַמִּטָּה – אֵינוֹ קוֹרֵא כְּלָל. ת״שתָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: נאַחַר הַמִּטָּה – קוֹרֵא מִיָּד, לִפְנֵי הַמִּטָּה – מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אפי׳אֲפִילּוּ בֵּית מֵאָה אַמָּה – לֹא יִקְרָא עַד שֶׁיּוֹצִיאֵם אוֹ שֶׁיַּנִּיחֵם תַּחַת הַמִּטָּה. בַּעְיָין אִיפְּשִׁיטָא לַן, מַתְנְיָיתָא קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי: אֵיפוֹךְ בָּתְרָיְיתָא. מָה חָזֵית דְּאָפְכַתְּ בָּתְרָיְיתָא? אֵיפוֹךְ קַמַּיְיתָא! מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר כּוּלֵּיהּ בַּיִת כְּאַרְבַּע אַמּוֹת דָּמֵי – ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הִיא. אָמַר רַב יוֹסֵף: בְּעַאי מִינֵּיהּ מֵרַב הוּנָא: מִטָּה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּשִׁיטָא לִי דִּכְלָבוּד דָּמֵי. שְׁלֹשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, שִׁבְעָה, שְׁמֹנָה, תִּשְׁעָה, מַהוּ? א״לאֲמַר לֵיהּ: לָא יָדַעְנָא. עֲשָׂרָה וַדַּאי לָא מִיבְּעֵי לִי. אָמַר אַבָּיֵי: שַׁפִּיר עֲבַדְתְּ דְּלָא אִיבַּעְיָא לְךָ, כׇּל עֲשָׂרָה רְשׁוּתָא אַחֲרִיתִי הִיא. אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא, פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּלָבוּד דָּמֵי. עֲשָׂרָה – רְשׁוּתָא אַחֲרִיתִי הִיא. מִשְּׁלֹשָׁה עַד עֲשָׂרָה – הַיְינוּ דִּבְעָא מִינֵּיהּ רַב יוֹסֵף מֵרַב הוּנָא וְלָא פְּשַׁט לֵיהּ. אָמַר רַב: הֲלָכָה כר״שכְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. וְכֵן אָמַר בָּאלִי א״ראָמַר רַב יַעֲקֹב בְּרַהּ דְּבַת שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. וְרָבָא אָמַר: אֵין הֲלָכָה כר״שכְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. רַב אַחַאי אִיעַסַּק לֵיהּ לִבְרֵיהּ בֵּי רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא, עַיְּילֵיהּ לְחוּפָּה, וְלָא הֲוָה מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא. אֲזַל בָּתְרֵיהּ לְעַיּוֹנֵי, חֲזָא סֵפֶר תּוֹרָה דְּמַנְּחָא. אֲמַר לְהוּ: אֵיכוּ הַשְׁתָּא לָא אֲתַאי סַכֵּנְתּוּן לִבְרִי. דְּתַנְיָא: סבַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ תְּפִילִּין אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בּוֹ אֶת הַמִּטָּה עַד שֶׁיּוֹצִיאֵם אוֹ שֶׁיַּנִּיחֵם כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי. אָמַר אַבָּיֵי: עלֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ כִּלְיָין, אֲבָל בִּכְלִי שֶׁהוּא כִּלְיָין – אֲפִילּוּ עֲשָׂרָה מָאנֵי כְּחַד מָאנָא דָּמֵי. אָמַר רָבָא: גְּלִימָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
E/ע
הערותNotes
והרי לבו רואה את הערוה – מדפריך סתמא דתלמודא הכי ש״מ לבו רואה את הערוה אסור, וה״ר שמעי׳ כתב בשם רש״י שמצא בתשובת הבבלים דלבו רואה את הערוה מותר מדסבר ת״ק די״א דלבו רואה את הערוה מותר והוי כרבים לגבי יחיד ומיהו נראה מדלא פליגי אמוראי לקמן אלא בעקבו רואה את הערוה משמע דבלבו מודו אביי ורבא דאסור אע״ג דשמואל אית ליה בפ״ק דסוכה [דף י׳ ע״ב] היה ישן ערום בכילה מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא ק״ש דלבו רואה את הערוה מותר לא קיי״ל הכי אלא כאביי ורבא דאינהו בתראי דמשמע דמודו בלבו דאסור, וכן היה נוהג ר״ת כשהיה רוחץ בחמין צלולין היה מתכסה בבגד למטה מלבו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה:
והרי עקבו רואה את הערוה – אע״ג דשני ליה דסבר האי תנא דלבו רואה את הערוה דמותר הדר תו פריך ליה מעקבו משום דס״ד שכריסו מפסיק בין הלב לערוה אבל עקבו הוא מכוון כנגד הערוה כדאמרינן בנדרים [דף כ׳ ע״א] המסתכל בעקבה של אשה וכו׳ א״ר שמעון בן לקיש מאי עקבה בית התורפה שהוא מכוון כנגד העקב ותנן נמי במס׳ נדה (נדה נ״ז ע״ב) הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טמאה על עקבה ועל ראש גודלה טמאה אלמא עקב מכוון כנגד הערוה יותר מפני שהוא מעקם את רגלו ונכנס העקב תחת הערוה ממש מה שאין כן בשוקיו ובירכותיו, ומיהו לפי המסקנא מחמירין בלבו טפי מבעקביו:
והלכתא עקבו רואה את הערוה מותר נוגע חסור – וטעמא דגזרינן נוגע בעקביו אטו נוגע בידו: עייל [לי] רביעתא דמיא כר׳ (זבדי) [זכאי] – ואפילו לכתחלה. וכרב יוסף קיי״ל בין בכלי בין בקרקע צריך להטיל בהם רביעית: גרף של רעי ועביט של מי רגלים אסור לקרות ק״ש כנגדו – ואע״פ שאין בהם כלום, ומסתבר דהטלת מים לא מהני להו כיון דמיוחדין לכך, ומיהו בכולא תלמודא שמזכיר גרף ועביט מיירי בשל חרס ויש להסתפק אם ה״ה הכי בעביט של עץ ושל זכוכית, ומסתברא דבעץ אסור בשביל שהוא מובלע בתוכו ומלא זוהמא אבל בשל זכוכית מותר. מאן שמעת ליה דאמר כולא בית כד׳ אמות רשב״א היא – פירש״י לא אתפריש היכא אתמר, ור״ח פירש היינו רשב״א דפרק עושין פסין [דף כ״ב ע״א] דתניא התם כלל אמר ר׳ שמעון בן אלעזר כל הקן שתשמישו לדירה כגון הדיר והסהר והמוקצה אפילו עשרה דיורין אפילו עשרה כוכין מותר וכל דירה שתשמישה לאויר בית סאתים מותר יותר מבית סאתים אסור, ולא נהירא כלל דליכא מאן דפליג על ההיא דר׳ שמעון ועוד דר׳ שמעון דוקא בבית קאמר הכא והתם אפילו אויר נמי רק שתשמישו לדירה: מטה פחות מג׳ כלבוד דמי – פרש״י דקאי אמונחין תחת המטה, והגאון פי׳ אדרשב״ג קאי דאמר דמטה חוצצת וקאמר דפחותה מג׳ אינה חוצצת עד עשרה קא מבעיא ליה ופסק הלכה כרשב״ג מדבעי רב יוסף אליביה:
ורבא אמר אין הלכה כרשב״א – וכרבא ק״ל דהוא בתראי ואפילו בבית סגי בהרחקת ד׳ אמות:
מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×