גמרא
פירוש
אִי דְּאִית לֵיהּ אַרְעָא אַחֲרִיתִי עֲלֵיהּ דִּידֵיהּ הָדַר אִי דְּלֵית לֵיהּ אַרְעָא אַחֲרִיתִי מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינָּה.
לְעוֹלָם דְּלֵית לֵיהּ אַרְעָא אַחֲרִיתִי דְּאָמַר לָא נִיחָא דְּלֶיהְוֵי {תהלים ל״ז:כ״א} לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם.
סוֹף סוֹף לְגַבֵּי אִידַּךְ נָמֵי לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם הוּא דְּאָמַר לְהָכִי זַבֵּינִי לָךְ שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת.
מַכְרֵיז רָבָא וְאִיתֵּימָא רַב פָּפָּא דְּסָלְקִין לְעֵילָּא וּדְנָחֲתִין לְתַתָּא הַאי בַּר יִשְׂרָאֵל דְּזָבֵין לֵיהּ חֲמָרָא לְיִשְׂרָאֵל חַבְרֵיהּ וְקָא אָתֵי גּוֹי1 וְאָנֵיס לֵיהּ מִינֵּיהּ דִּינָא הוּא דִּמְפַצֵּי לֵיהּ מִינֵּיהּ.
וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר בָּהּ שֶׁהִיא בַּת חֲמוֹרוֹ אֲבָל מַכִּיר בָּהּ שֶׁהִיא בַּת חֲמוֹרוֹ לָא וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא אָנֵיס לֵיהּ לְדִידֵיהּ וּלְאוּכָּפָא אֲבָל אָנֵיס לֵיהּ לְדִידֵיהּ וּלְאוּכָּפָא לָא.
אַמֵּימָר אָמַר אכולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
מג. פיסקא: אומן אין לו חזקה. אמר רבה לא שנו אלא שמסר לו בעדים אבל מסר לו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לו לא היו דברים מעולם כי אמר לקוח הוא בידי מהימן – פירוש: לקמן בגמרא מוכיח דלרבה לא שני ליה בין ראה ללא ראה. אלא בין מסר לו בעדים בין מסר לו שלא בעדים. וטעמיה דרבה דקסבר מאי דתנן אומן אין לו חזקה כגון דידיעא מילת׳ שבעסק אומנות בא לידו זה הכלי אז אינו נאמן לומר לקוח הוא בידי אבל אם אינו ידוע לעולם שבעסק אומנות בא לידו אף על פי שהוא אומן לתקן כלים הוה ליה באותה כלי כשאר כל אדם ונאמן לומר לקוח הוא בידי. וקא דייק רבה הא מילתא מדתני האומנין והשותפין והאריסין כדפריש רבינו יוסף בן מגש זצוק״ל מה שותפין ואריסין דידיעא מילתא דבההיא ארעא הוא שותף ואריס בהדיה אף אומן נמי דידיעא מילתא דבההוא כלי הוא אומן הילכך אם מסר לו הכלי בפני עדים לתקנו לא מיבעיא אם ראה עכשיו הכלי בידו בעדים המכירים כי הוא שלו שנותנו לו. ואינו יכול לטעון לקוח הוא בידי שהרי יש עדים שעל ידי אומנות בא לידו אלא אפילו לא ראה הכלי בידו חייב להחזירו לו ואינו נאמן לומר לו לקוח הוא בידי ולא החזרתיו לך כיון שמסר לו בעדים. ואף על גב דאיכא מיגו דנאנסו דקסבר רבה המפקיד אצל חברו בעדים צריך להחזיר לו בעדים. וכאילו התנה עמו מתחלה שלא יוכל לכפור לו את שלו לא בטענת החזרתיו לך ולא בטענת לקוח הוא בידי כי אם בטענת נאנסו שהאמינתו תורה כדפרישית במהדורה קמא אבל אם מסרו לו שלא בעדים. לא מיבעיא אם לא ראה הכלי בידו שיכול לטעון לו כל טענה שהוא רוצה בין לקוח היא בידי בין אין לך בידי כלום בין החזרתיו לך. אלא אפילו ראה הכלי בידו בעדים המכירים אותו שהוא שלו שבטלו שתי הטענות אפילו הכי יכול הוא לטעון לקוח הוא בידי כדין כל אדם ולא אמרינן שבתורת אומנות בא לידו כיון שהוא אומן לתקן כלים אלא כיון שלא הוחזק אומן באותו כלי דינו כשאר כל האדם. זו היא סברתו של רבה. ונראה לי דלא גרסי׳ מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם שזה הלשון לא יפול אלא היכא דלא ראה הכלי בידו ולקמן מוכח דרבה אמר אף על גב דראה הכלי בידו שאינו יכול לכופרו ואפילו הכי הוא נאמן לומר לקוח הוא בידי כדין כל אדם. אלא הכי גרסינן בלחוד אבל מסר לו שלא בעדים כי אמר לקוח הוא בידי מהימן. ומשום דבאתקפתא דאביי גרסינן מתוך אישתבוש וכתבי ליה נמי במילתיה דרבה. ורבי יוסף בן מגש גריס ליה ומפרש הכי מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם כלומר לא נתתה לי כלום בדלא ראה. אי נמי לא לקחתיו ממך לעולם בתורת אומנות אלא בתורת לקיחה בדראה כשטוען עכשיו ואומר לקחתיו ממך בתחלה בתורת אומנות ואחר כך מכרתו לי נאמן. ואינו נראה לי פת׳ זה כלל שמי הביאו להודות לו שכאומנות בא לידו מתחלה ויצטרך למיגו ולא יאמר כי מתחלה בא לידי בתורת מקח ולא בעסק אומנות. ורבינו שמואל זצוק״ל כתב מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם שלא מסרתו לי אלא אחר מסרו לי שמכרתו והוא מסר לי כי אמר ליה נמי אתה מסרתו לי ומכרתו לי נאמן בהאי מיגו. וגם זה אין בו מתום דאי הוה טעין שאחר מסרו לי אמאי הוה נאמן טפי מאתה מסרתו לי אין טעם הדבר אלא משום דכיון דמסר לו שלא בעדים כאחר דמי ואחר הוא נאמן בלא מיגו. והנכון בעיני דלא גרסי׳ ליה. ואביי לא שני ליה בין מסר לו בעדים ובין מסר לו שלא בעדים אלא בין ראה ללא ראה שאם ראה הכלי בידו בעדים המכירים שהוא שלו שלא יוכל לכפור אין לך בידי כלום אף על פי שאין לו עדים שמסר לו בעינין אומנות אינו נאמן לומר לקוח הוא בידי ואף על פי שכל אדם נאמן זה אינו נאמן שכיון שהוא ידוע לעולם שהוא אומן לתקן כלים אמרינן בתורת אומנות בא לידו ולא בתורת מקח ולא בענן שיהא ידוע אומן באותו כלי דומיא דאריסין ושותפין כדבעי רבה. ואם לא ראה הכלי בידו אף על פי שיש לו עדים שמסרו לו בתורת אומנות נאמן לומר לקוח הוא בידי מתוך שיכול לומר החזרתיו לך שהמפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים. נמצא דפליגי רבה ואביי בלא ראה ואיכא עידי מסירה דלרבה לא מהימן דליכא מיגו דקסבר צריך להחזיר לו בעדים ולאביי נאמן דאיכא מיגו ואותביה אביי לרבה ואמר ליה הדרי בי שאין צריך לפורעו בעדים. והושוו שניהם לומר שהוא נאמן בין בהחזרתיו לך בין בלקוח הוא בידי נשארה חלוקתם בראה וליכא עידי מסירה דלאביי לא מהימן ולרבה מהימן ואותביה רב נחמן לרבה מדיוקא דמתני׳ ואיתוקם בתיובתא ובטלו שני דברי רבה ונתקיימו דברי אביי בתרויהו. כתב רבינו יצחק מפאס זצוק״ל והאי דאמרינן דלית ליה חזקה בין אומן בין אחר בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר הני מילי היכי דראה אותם בידו. כדתניא ראה עבדו ביד אומן וטלתו ביד כובס. אמר לו מה טיבו אצלך אמר לו אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה לא אמר כלום. אבל אי לא ראה אף על גב דמסריה ניהליה בסהדי מיגו דאיבעי למימר אהדרתיה ניהלך מהימן כי אמר זבינתיה ניהלי מהימן כול׳ וכתב הדין סברא דרבואתא. ואני קשי לן האי סברא דהא רבה דאית ליה מיגו דאיתותב וסלקא ליה בתיובתא ושמעת מינה דהאי דינא דאומן לא אמרינן בי מיגו הילכך בין ראה בין לא ראה אף על גב דיכיל למימר לא היו דברים מעולם היכא דליכא סהדי. אי נמי החזרתיו לך בדאיכא סהדי כי אמר זבינתיה ניהלי לא מהימן והאי דאמרינן ראה תניא לאו למימר דאי לא ראה ואמר זבינתיה ניהלי מהימן אלא דאי אמר לא מפיקנא ליה לא אמרינן ליה אפקיה דלחזיוה. ולהכי תניא ראה. וסברת רבואתא היא אורה ושמחה וששון ויקר. והיא ההלכה והמשפט הנוהג׳ בישראל. וסברת רבינו יצחק כחומץ לשינים וכעשן לעינים והעושה כדבריו בעינין זה כעושה כדברי בית שמי וחייב מיתה דלא איתותב רבה אלא היכא דליכא עדים דווקא והוא דראה דליכא שום מיגו אבל היכא דלא ראה דאיכא מיגו. ליכא מאן דאמר דלא מהימן ואף על גב דאיכא עדים. ברם רבה הוה אמר דלא מהימן משום דסבר דלית שם מיגו דצריך להחזיר לו בעדים והדר ביה ואמר דאינו צריך להחזיר לו בעדים וכיון דאיכא מיגו נאמן. מד. פיסקא: במכיר בה שהיא בת חמורו – פירוש: ואפילו באחריות אם מכרה מעיד לו עליה ומדסיפא במכיר בה. רישא נמי במכיר בה שהיא שלו. וליכא לאוקומה באחריות דאם כן לא הוי נוגע. דכיון דמכיר בה שהיא שלו. תו לא מצי מיהדר עילויה ולפני בעל חובו נמי אינו מעמידה כיון דמכרה לו באחריות ומוקי לה שמכרה לו שלא באחריות. ואז יש לחוש שמעמידה בפני בעל חובו. ושמואל דאמר המוכר שדה לחברו שלא באחריות דוקא קאמר ולא משום רבותא נקטיה ודוקא בערער דגזלנותא אינו מעיד אבל ערער דמכירה או דבעל חוב מעיד דהא מצי בעל חובו למיטרף מיניהו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush