גמרא
פירוש
כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִנְיָן אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנַן לָא בָּטֵיל וְכׇל שֶׁכֵּן בִּדְאוֹרָיְיתָא.
דְּתַנְיָא לִיטְרָא קְצִיעוֹת שֶׁדְּרָסָהּ עַל פִּי עִיגּוּל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ עִיגּוּל דְּרָסָהּ עַל פִּי חָבִית וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ חָבִית דְּרָסָהּ עַל פִּי כַּוֶּורֶת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ כַּוֶּורֶת דְּרָסָהּ.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ר״מ אומר רבי אליעזר אומר כו׳ – תימה לר״ל דאמר לעיל גבי חבילי תלתן לר״מ כל שדרכו קשיא דר״מ גופיה קסבר דליטרא קציעות בטלה דאע״ג דהויא כל שדרכו מיהו בפ׳ הערל (יבמות פא.) משמע דלא אמר ר״ל כל שדרכו מקדש אלא תרומה דאורייתא אבל בתרומה בזמן הזה דהיא מדרבנן לא וא״ת אם תרומה בזמן הזה דרבנן א״כ בטלה קדושת הארץ א״כ כלאי הכרם נמי דרבנן ואמאי תני כל שדרכו וי״ל דכלאי הכרם הוא חד דרבנן דאם לא בטלה קדושת הארץ היה דאוריית׳ אבל הכא תרתי דרבנן חד דבטלה קדושת הארץ ועוד דתרומת תאנים מדרבנן דלא מיחייב מדאורייתא אלא דגן תירוש ויצהר א״נ דלעיל הכי פירושו שהיה ר״מ אומר כל שדרכו לימנות מקדש מדאורייתא וכיון דבדאורייתא כל שדרכו מקדש דין הוא שיקדש בדרבנן את שדרכו כגון חבילי תלתן של כלאי הכרם א״נ כלאי הכרם כיון שיש בהן איסור הנאה אע״ג דבטלה קדושת הארץ חמור כמו מדאורייתא וא״ת ובפ״ק דמגילה (דף י.) היכי בעי למימר דקסבר ר״א קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא ועוד דרבי יהושע גופיה קאמר התם בהדיא הכי אלמא קסבר לא בטלה קדושת הארץ והיכי לרבי יהושע דליטרא קציעות בטלה לר״ל והיינו יכולין לפרש דלר׳ יהושע קדושת הארץ לא בטלה ומ״מ ליטרא קציעות עולה משום דתרומת תאנים דרבנן דמטעם זה הקילו בה לומר שהתחתונות מעלות את העליונות ואע״פ שלא נתערבו בכל העיגול והא דמשמע בפרק הערל (יבמות פא.) לר״ל דאי תרומה בזמן הזה דאורייתא לא היה עיגול בעיגולין עולה דקאמר ר״ל והלא אני שונה עיגול בעיגולין עולה אלא תרומה דרבנן ואיזה הוכחה היא והלא ר׳ יהושע סבר מקריבין אע״פ שאין בית דקדושת הבית לא בטלה וכ״ש קדושת הארץ ואפי׳ הכי סובר דעיגול עולה ובטל ויש לומר דר׳ יהושע יסבור דלא מקדש אלא ו׳ דברים ור״מ דסבר כל שדרכו לא סבר כוותיה בהא א״נ י״ל בדוחק התם פרק הערל (יבמות פא.) ה״ג היינו בתרומת ביכורים דהוי דאורייתא בתאנים ומצינו סתם תרומה דאיירי בביכורים דתנן במסכת פרה פ׳ י״א (משנה פרה י״א:ג׳) דבילה של תרומה שנפלה למי חטאת נטלה ואכלה אם יש כביצה בין טמאה בין טהורה המים טמאים והאוכלה חייב מיתה פי׳ כשנטלה אדם מיד נטמא גופו מחמת נושא מי חטאת וא״א להיות האוכלה חייב מיתה בסתם תרומה דתרומת פירות דרבנן אם לא נאמר דבתרומת ביכורים מיירי וה״נ מדקדק ר״ל מהא דעיגול בעיגולין עולה אפילו בביכורים דאורייתא ודוחק הוא זה אלא יש לחלק דלענין קדושה התלויה במחיצות כגון קדושת הבית קאמר ר׳ יהושע דלא בטלה כדדריש התם במגילה (דף ג:) אשר לו חומה אע״פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן וכן צריך לחלק [נמי לעיל] כמו שפירשתי לעיל בפרק קדשי קדשים (דף סא. ד״ה מאי). והתחתונות מעלות את העליונות – אע״פ שאינן בספק דימוע הקילו בתרומת פירות דרבנן והא דתנן במס׳ תרומות בפ״ד (מ״ט) תאנה לבנה שנפלה לתוך לבנות ושחורות לבנות אסורות השחורות מותרות ואין השחורות מעלות את הלבנות לא דמי דהתם אינן השחורות ראויות להיות בספק דימוע שלעולם השחורות ניכרות מתוך לבנות. רבי יהודה אומר כו׳ – וא״ת לר׳ יהודה מאי איריא דבר שבמנין אפילו כל מילי אוסר בכל שהוא דהא שמעי׳ ליה לר׳ יהודה לקמן בפירקין דמין במינו לא בטיל ובסיפא נמי דקתני דברי הכל לרבי יהודה יעלו אמאי יעלו וכן לקמן דנקט ר״י רימוני בדן אפילו כל מילי נמי וכן בפ׳ הנזקין (גיטין נד:) נפלו ונתפצעו בשוגג יעלו דברי רבי יהודה אמאי והא מין במינו לא בטיל לר׳ יהודה ועוד תנן בפ׳ נוטל (שבת קמא:) רבי יהודה אומר מעלין את המדומע באחד ומאה ואומר ר״ת דלא א״ר יהודה מין במינו בכל שהוא אלא בדבר לח דומיא דדם הפר ודם השעיר דיליף מינה לקמן דדבר המתערב הוא והא דאמרי׳ בסוף ביצה (דף לח:) דחטין בחטין לא בטיל לר׳ יהודה בקמח מיירי דהוי דבר המתערב תדע דגבי חטין בשעורין קאמר התם דבטל משום דהוי מין בשאינו מינו ואמאי הא מינכרי מהדדי אלא ודאי בקמח מיירי ולא גרסי׳ בגיטין נפלו לגת ונתפצעו אלא נפלו ונתפצעו דלא מיירי בלח אלא ביבש ובענין זה מפרש ר״ת הא דא״ר יוחנן בסוף ע״ז (דף עג:) ב׳ כוסות אחד של חולין ואחד של תרומה שמזגן וערבן זה בזה סלק את מינו כמו שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו וקשיא ליה כיון דתרומה עולה בא׳ ומאה א״כ מינו נמי יסייע לשאינו מינו לבטל התרומה אלא ש״מ דבמינו במשהו והא דא״ר יוחנן התם (דף עג:) דכל איסורין שבתורה במינו בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך ולא חשיב תרומה משום דבכלל טבל היא דכיון דבחד טעמא הוא דמפרש התם טעמא דטבל דכהיתרו כך איסורו דחיטה אחת פוטרת את הכרי והוא הדין תרומה כעלייתה כך איסורה ובכל דוכתא דתרומה עולה באחד ומאה בדבר יבש ומתני׳ דהקומץ רבה (מנחות כג.) שתי מנחות שלא נקמצו דלא מבטלי ליה שירים לטיבלא דמוקמינן התם כר׳ יהודה במנחת סולת איירי שנתערב לגמרי בדבר לח ולא במאפה תנור ומחבת ומרחשת וההיא דנבילה בשחוטה בהקומץ רבה (שם כג.) בשנימוחה וה״ר יום טוב מפלנצ״י הקשה לר״ת מההיא דפסחים (דף טו.) דחבית של תרומה שנשברה בגת העליונה והתחתונה חולין טמאין דאמרי׳ התם (דף כא.) דאם נפלה לק׳ חולין דברי הכל תרד ותטמא אלמא דאפי׳ לא עולה באחד ומאה ונראה שכמו כן היה יכול להקשות מההיא דשאור של חולין ושל תרומה שנפלו בעיסה דאין לח מתערב יותר ממנו ועוד תניא במסכת תרומה בתוספתא פרק סאה תרומה לוג יין צלול שנפל לתוך ק׳ לוגין עכורין וחזר בו ר״ת דודאי אין חילוק בין לח ליבש ותירץ דהא דתרומה עולה בא׳ ומאה בנפלה לתוך חולין מתוקנין דאי אפשר למבטל דהיינו חולין להיות כבטל דהיינו תרומה וההיא דב׳ כוסות א׳ של תרומה וא׳ של חולין שאינן מתוקנין דאפשר להם ליעשות תרומה קסבר לה ר׳ יוחנן כמאן דאמר בהקומץ רבה (מנחות כג:) בתר מבטל אזלינן והוי מין במינו וההיא דפסחים (דף כא.) ל״ק למ״ד בתר בטל אזלי׳ דמשקין לכי סריחי אין שם משקין עליהן ולא אפשר לה לתרומה שתיעשה חולין וא״ת וטבל במינו במשהו היכי משכחת לה הא א״א למבטל דהיינו החולין שיעשו טבל וי״ל שנפל טבל טבול לתרומה בטבל שאינו טבול לתרומה דהוי מין במינו כיון דשם טבל עליהם על שניהם א״נ טבל שראה פני הבית בטבל שלא ראה פני הבית א״נ נפל לתוך חולין מתוקנין ובעודה לתרומה ביד בעלים דאפשר לאיתשולי עלה והשתא דאתינן להכי איכא לאוקומי ההיא דב׳ כוסות בחולין מתוקנין וכגון דתרומה ביד בעלים וההיא דפסחים בתרומה ביד כהן ועוד י״ל לתירוץ קמא כר״ת ההיא דפסחים (דף כא.) כר׳ חייא דאית ליה לר׳ יהודה נבלה ושחוטה בטלות זו בזו ולהכי חשיב התם מין בשאינו מינו לענין משהו אע״פ שחשובין מין במינו לענין אחד ומאה דלא סגי להו בס׳ אבל רבי יוחנן דלא כרבי חייא דה״נ מוכח בהקומץ רבה (מנחות כג:) דלאו כ״ע אית להו דר׳ חייא וההיא משנה דאין דם מבטל דם פירש בקונטרס בהקומץ רבה (מנחות כג:) לרב חסדא דאזיל בתר מבטל הויא דלא כרבי חייא ואפילו לרבי חנינא דאזיל בתר בטל נראה דאיכא טובא ההיא דאין רוק מבטל רוק ואין מי רגלים מבטל מי רגלים לקמן בפירקין וגבי דם כסוי (חולין דף פז:) שנתערב בדם בהמה דא״ר יהודה אין דם מבטל דם כולהו א״א לזה להיות כזה אפילו לרבי חנינא דלא דמי לדם קדשים דאפשר להיות כחולין כמו שפי׳ בקונטרס בהקומץ רבה (מנחות כג:) דכשילין לילה אחת יצא מקדושתו כחולין וכוליה סתמא דהש״ס לרב חסדא דלא כרבי חייא דאמר בפ׳ גיד הנשה (חולין ק.) חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות לרבי יהודה וגבי זרוע בשלה (חולין דף צח:) דקאמר לא נצרכא [אלא] לר׳ יהודה דאמר מין במינו לא בטיל וגבי ציר (חולין צט:) דקאמר רבי יהודה שיעורו במאתים ופריך והא א״ר יהודה מין במינו לא בטל [ומשני שאני כו׳] וההיא דביצה דמין במינו לא בטל לר׳ יהודה ודם תבוסה דאמרינן בנדה (דף עא:) דאין דם מבטל דם לרבי יהודה ואפילו לרבי חנינא צ״ע דנראה שיש מהנך שהבאתי דלא כרבי חייא ועוד יש ליישב תירוץ ר״ת שמחלק בין לח ליבש ולא קשיא ההיא דפסחים (פסחים כא.) לר׳ יוחנן דלאו אליבא דכולי עלמא קאמר טבל ויין נסך במשהו דמודה ר׳ יוחנן דלרבנן דר׳ יהודה בנותן טעם אלא רבי יוחנן סבר כדרבנן בשאר איסורים וכר׳ יהודה בטבל ויין נסך וכן ברייתא דתניא כוותיה דרבי יוחנן והשתא ההיא דפסחים (פסחים כא.) כרבנן דמין במינו בטל מק״ו ואיכא השתא ג׳ מחלוקת של תנאים בדבר דהא תניא כוותיה דרבי יוחנן והא דתניא בפרק הנודר מן הירק (נדרים נח.) כלל אמר ר״ש [כל] דבר שיש לו מתירין כו׳ אמרו לו הרי שביעית שאין לה מתירין ותנן השביעית אוסרת כל שהוא במינו אמר להם לא אמרו שביעית במינו אלא לביעור אבל לאכילה לא ולא מצי למיפרך מטבל ויין נסך דהתם סבירא להו כרבנן דכל איסורין בטילין אפי׳ במינן וה״ר יצחק הלבן תירץ [הא דידיה] הא דרביה דההיא דלקמן דאין דם מבטל דם רבי יהודה משום רבן גמליאל קאמר לה והכי נמי משני אביי לקמן (דף עט.) (אם כן) קשה דרבא פליג עליה ויש עוד לפרש ההיא דשני כוסות דהא דאין החולין מסייעין למים לבטל את התרומה לאו משום דבמינו במשהו אלא משום דהאי באחד ומאה והאי בששים ולהתבטל בששים קאמר דלא מסייע ליה דכיון דדינו במאה וכגון דליכא מאה בין המים ויין של חולין אבל המים רבין על התרומה ששים דאי לאו אמרינן סלק את מינו כמי שאינו היה נאסר היין של חולין משום דליכא מאה והיה הכל נאסר שאין המים רבים על החולין ועל התרומה בששים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush