×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא זבחים ס״ה:גמרא
;?!
אָ
שִׁיסַּע וְלֹא הִבְדִּיל.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן וְשִׁסַּע אֵין שִׁיסַּע אֶלָּא אבַּיָּד וְכֵן הוּא אוֹמֵר {שופטים י״ד:ו׳} וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי.: לֹא הֵסִיר אֶת הַמּוּרְאָה כּוּ׳.: מתני׳מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בר״שבְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּתַנְיָא א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בר״שבְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּבְדִּילִין בְּחַטַּאת הָעוֹף. מַאי בֵּינַיְיהוּ אָמַר רַב חִסְדָּא מִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף מְעַכֵּב אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ ת״קתַּנָּא קַמָּא סָבַר במִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף מְעַכֵּב וְכֵיוָן דְּמִצּוּי דָּם קָעָבֵיד מַעֲשֵׂה עוֹלָה בְּחַטַּאת הָעוֹף. ור׳וְרַבִּי אֶלְעָזָר בר״שבְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר מִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף לֹא מְעַכֵּב וּמְחַתֵּךְ בָּשָׂר בְּעָלְמָא הוּא. רָבָא אָמַר שְׁהִיָּיה בְּסִימָן שֵׁנִי בְּעוֹלַת הָעוֹף מְעַכֵּב אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ תַּנָּא קַמָּא סָבַר שְׁהִיָּיה בְּסִימָן שֵׁנִי בְּעוֹלַת הָעוֹף לֹא מְעַכֵּב ואע״גוְאַף עַל גַּב דִּשְׁהִיָּיה קָא עָבֵיד מַעֲשֵׂה עוֹלָה בְּחַטָּאת. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בר״שבְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר מְעַכֵּב וְכֵיוָן דִּשְׁהִיָּיה מְחַתֵּךְ בָּשָׂר בְּעָלְמָא הוּא. אַבָּיֵי אָמַר רוֹב בָּשָׂר מְעַכֵּב אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. וּבִפְלוּגְתָּא דר׳דְּרַבִּי זֵירָא ור׳וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק חַד אָמַר שְׁהִיָּיה בְּסִימָן שֵׁנִי בְּעוֹלַת הָעוֹף מְעַכֵּב אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ וְחַד אָמַר רוֹב בָּשָׂר מְעַכֵּב אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. מִכְּלָל דְּבָעֵינַן דְּרוֹב בָּשָׂר בַּתְּחִילָּה אִין גוְהָתַנְיָא כֵּיצַד מוֹלְקִין חַטַּאת הָעוֹף חוֹתֵךְ שִׁדְרָה וּמַפְרֶקֶת בְּלֹא רוֹב בָּשָׂר עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַוֶּושֶׁט אוֹ לַקָּנֶה הִגִּיעַ לַוֶּושֶׁט אוֹ לַקָּנֶה חוֹתֵךְ סִימָן אֶחָד אוֹ רוּבּוֹ וְרוֹב בָּשָׂר עִמּוֹ וּבָעוֹלָה שְׁנַיִם אוֹ רוֹב שְׁנַיִם. אַמְרוּהָ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה אָמַר לָא שְׁמִיעַ לְהוּ הָא דא״רדְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת מִשּׁוּם ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר הָיָה ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁמַעְתִּי בְּחַטַּאת הָעוֹף שֶׁמַּבְדִּילִין וּמַאי לֹא יַבְדִּילמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
הבדיל בחטאת ולא הבדיל בעולה פסול – בחטאת ניחא כדדרשינן בת״כ חטאת היא שאם מלקה שלא לשמה פסולה וה״ה דכל ששינה בה פסולה אבל בעולה קשה מנלן ועוד דמהקטרה ילפא מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף כאן כו׳ ומה הקטרה אינה מעכבת אף הבדלה אינה מעכבת וכן קשה ממליקת עוף שעשאה למטה כיון דעשאה למטה מהקטרה ילפא דון מינה ומינה וכי היכי דלא הקטיר למעלה כשר לא מלק למעלה נמי כשר. כיצד קרב המתיר – כל הנך משניות דהכא ודפ״ק דמכילתא ודמנחות צריכי לדקדק אמאי צריכי כולהו. קעביד מעשה עולה בחטאת – מה שזה למעלה וזה למטה לא חשיב ליה שינוי. ורבי אלעזר בר״ש סבר מיצוי בחטאת לא מעכב – הילכך אם רצה להבדיל יבדיל ולא ימצה אחר הבדלה ולא עביד מעשה עולה ואי משום דשינה בהבדלה [כיון דלא מיצה] כמעשה עולה א״כ כי מבדיל הוי חיתוך בשר בעלמא כך פירש בקונטרס וקשה דבפ״ק דחולין (דף כא:) דדריש רבי אלעזר בר״ש כמשפט חטאת העוף מה להלן כשהוא אוחז הראש בגוף ומזה ויליף מיניה בעולת העוף שאין חותך אלא רוב שנים היכי יליף הא אי בעי מבדיל לגמרי בחטאת והיינו יכולין לפרש כשהוא אוחז הראש בגוף ומזה אם ירצה קאמר ומדקאמר מה להלן בסימן אחד היינו שאם ירצה לא יחתוך כ״א סימן אחד אבל קשה מברייתא דהתם לעיל דקתני שנים או רוב שנים ומפרש התם שנים לרבנן או רוב שנים לר׳ אלעזר בר״ש לוקמה כולה כרבי אלעזר בר״ש דאי בעי שנים ואי בעי רוב שנים ובפרק העור והרוטב (שם דף קכג.) נמי גבי טלית שנקרעה רובה שוב אינה חיבור וטהורה ומוקי לה בטלית טבולת יום דכיון דלא חס עלה ואטבלה ליכא למימר דילמא חייס ולא קרע רובה אבל כשאינה טבולת יום גזרינן ופריך אלא מעתה לרבי אלעזר בר״ש ליגזר דילמא לא אתי למיעבד רובא והשתא אי אין אסור לחתוך כל השנים ל״ל למגזר שם כלל דילמא חייס ונראה לפרש כל סוגיא זו בהבדלה שלאחר הזאה אבל קודם הזאה כולי עלמא לא פליגי דפסולה דאמר קרא לא יבדיל ודוקא רבי שמעון בן אליקים דלקמן אית ליה הך סברא לרבי אלעזר בר״ש דיכול להבדיל כל השנים ואפילו קודם הזאה ולית ליה איסור פסול בהבדלה כלל דהא מפרש לא יבדיל דקרא אין צריך להבדיל וסוגיא דחולין פרק קמא (חולין כא:) וההיא דהעור והרוטב (שם דף קכג.) דלא כוותיה אלא כרב חסדא ורבה ואביי והכי פירושא דכולה שמעתא מאי בינייהו פי׳ מאי טעמייהו אמר רב חסדא מיצוי חטאת העוף מעכב איכא בינייהו דרבנן סברי מיצוי חטאת העוף מעכב וכשהזה עדיין לא נגמרה מצוותה הילכך כשהבדיל סימן שני לאחר הזאה לא חשיב מחתך בשר בעלמא ופסול משום שעשה מעשה עולה בחטאת שיש כאן הבדלה בשנים קודם מיצוי כמו בעולה ור״א בר״ש סבר דמיצוי אינו מעכב וכבר נגמרה כל מצוותן וכשמבדיל לאחר הזאה אינו אלא מחתך בשר בעלמא והשתא צ״ל דרב חסדא [סבר] דשהייה בסימן שני בעולת העוף לא מעכב דאי מעכב אמאי פסול לרבנן כשהבדיל לאחר הזאה אין כאן מעשה עולה שהרי שהה ואין הכשרה של עולה בכך ואי אפשר לו לעשות הזאה בין מליקת סימן ראשון לסימן שני שלא ישהה ורבה מפרש שהייה בסימן שני בעולת העוף מעכב איכא בינייהו דלרבנן לא מעכב ולרבי אלעזר בר״ש מעכב ואביי מפרש דרוב בשר מעכב איכא בינייהו ורבנן סברי רוב בשר לא מעכב ולכך זימנין דלא חתיך רוב בשר עם סימן הראשון (מ״מ אסור להבדיל עם סימן הראשון אפילו לאחר ההזאה) גזרינן אטו היכא דלא חתך רוב בשר ור״א ברבי שמעון סבר רוב בשר מעכב ולכך לא פסל דאין כאן מעשה עולה שכבר חתך רוב בשר עם סימן ראשון וכשמבדיל לאחר ההזאה מתה עומד ומבדיל ופסול לאביי דפ״ק דחולין (דף כ:) דפריך תקשי לך עולת העוף דבעיא שני סימנין וכי מתה עומד ומולק ולית ליה טעמא דכדי לקיים מצות הבדלה והדר קאמר אמרוה רבנן קמיה דרבי ירמיה פי׳ הנך טעמי דרב חסדא ורבה ואביי אמר להו לא שמיעא להו הא דאמר ר״ש בן אליקים משום רבי אלעזר בן פדת אומר היה ר״א ברבי שמעון שמעתי שמבדילין בחטאת העוף ומאי לא יבדיל א״צ להבדיל פי׳ ולא צריכין לכל הנך טעמי דפריש רב חסדא ורבה ואביי ואף קודם ההזאה מותר להבדיל וא״ת דלדידהו דאסור להבדיל קודם הזאה ואפילו לרבי אלעזר בר״ש א״כ מאי קאמר לעיל מתניתין דלא כר״א בר״ש הא לכאורה מתני׳ קודם הזאה דומיא דרישא דקתני חטאת העוף כיצד היתה נעשית מלק ראשה ממול ערפה ואין מבדיל ומזה מדמה על קיר המזבח ויש לומר דמשמע ליה דמתני׳ פוסלת בכל ענין אפי׳ לאחר הזאה מדקאמר רבי אלעזר בר״ש שמעתי שמבדילין והיינו דוקא לאחר הזאה מכלל דרבנן פליגי עליה ואמרי אין מבדילין אם כן מתני׳ דלא כוותיה וא״ת ריש פ׳ חטאת העוף עשאה כמעשה עולה פסולה וקאמר בגמרא דשני במאי אילימא דשני במליקה נימא דלא כר״א בר״ש דאי ר״א בר׳ שמעון הא אמר שמעתי שמבדילין בחטאת העוף מאי קשיא ליה לרבי אלעזר בר״ש נמי משכחת לה דהבדיל קודם הזאה וי״ל כיון דמוקמינן כמעשה עולה דשני במליקה א״כ מדלא קתני כמעשה עולה קודם הזאה ש״מ דאיירי בין קודם הזאה בין לאחר הזאה ועוד דלר׳ אלעזר בן פדת ור״ש בן אליקים ורבי ירמיה מכשר רבי אלעזר בר״ש אפילו קודם ההזאה דמפרשים לא יבדיל דקרא אין צריך להבדיל ור״ת הגיה בגליון בספרו על מילתא דר״ש בן אליקים ומאי לא יבדיל דמשמע בין בשעת הזאה בין בשעת מיצוי אינו צריך להבדיל ואם הבדיל כשר וכ״ש שמתמצה כל הדם ושבקינן לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה דדוקא לא יבדיל בשעת הזאה אבל בשעת מיצוי דלדם הוא צריך אי בעי מבדיל אי בעי לא מבדיל עכ״ל משמע שרוצה לפרש דבשעת הזאה אסר קרא ובשעת מיצוי בעי למימר קרא דאין צריך ותרוייהו משתמעי מיניה (וש״מ) מדאפקיה קרא בלשון לאו קדריש דבשעת הזאה לא יבדיל ולאסורא אף בשעת מיצוי לא אתי קרא דמוהקריבו הוה נפיק דדריש מיניה בחולין (דף כא.) שחילק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף לכך יש לפרש נמי דאתי קרא למימר דבשעת מיצוי אם ירצה לא יבדיל והא דאמר רבי ירמיה לא שמיע להו דמשמע שבא לחלוק על רב חסדא ורבא ואביי היינו משום שבא ר׳ ירמיה להשמיענו דכשמבדיל לאחר הזאה אין כאן מעשה עולה בחטאת שמצות חטאת נמי כך הוא דקרא אין צריך להבדיל קאמר וא״ת לרב הונא דאמר משמיה דרב במעילה פרק חטאת העוף (מעילה ח:) דמיצוי חטאת העוף אינו מעכב ולהכי תני במתני׳ דהתם הוזה דמה אמאי פסלי רבנן כשהבדיל לאחר הזאה הא אין כאן מעשה עולה בחטאת דמחתך בשר בעלמא הוא כדפרישית כיון דכבר נגמרו עבודת הדם דמיצוי אינו מעכב ולפי מה שפירשתי ניחא דדילמא רב הונא סבר כר״ש בן אליקים דמוקי פלוגתייהו קודם הזאה אבל לפירוש ר״ת קשה דאפילו לר״ש בן אליקים לא פליגי אלא לאחר הזאה ויש לומר דרב הונא יעמיד מתני׳ דקתני הבדיל פסול קודם הזאה ואפילו כרבי אלעזר בר״ש וסוגיא דשמעתא דקאמר מתניתין דלא כרבי אלעזר בר״ש אתיא כרב אדא בר אהבה דאמר במעילה משמיה דרב מיצוי חטאת העוף מעכב ורבנן פליגי עליה דר״א בר״ש אפילו לרב הונא מדקאמר רבי אלעזר ברבי שמעון שמעתי שמבדילין משמע דפליגי רבנן עליה ואע״ג דרב הונא סבר מיצוי לא מעכב מודה הוא דפליגי רבנן עליה דרבי אלעזר ברבי שמעון סבר מיצוי מעכב וה״נ איכא חד תנא במעילה דסבר הכי ומיהו מתני׳ לא אפשר למימר לרב הונא דסבר מעכב דהא מהדר הש״ס לאוקומי כל סתמי דמתני׳ כוותיה דאית ליה אינו מעכב וא״ת והא קתני מתני׳ חטאת העוף שמלקה לשמה ומיצה דמה שלא לשמה פסול אלמא דמיצוי מעכב ויש לומר דרב הונא לא הוה תני מיצה אלא היזה כדתני במתניתין דמעילה הוזה דמה אבל סיפא דמתני׳ דמייתי התם במעילה אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף מלקן ומיצה דמן כו׳ לא מצי לשנויי דהוא ושהיזה דהא קתני בה נמי עולה והזאה בעולה ליכא לכך צריך לשנויי דלצדדין קתני.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144