×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא זבחים נ׳.גמרא
;?!
אָ
מִדְּתָנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה לָא לִכְתּוֹב צָפוֹנָה בְּאָשָׁם וְתֵיתֵי מִבִּנְיַן אָב מֵחַטָּאת לְמַאי הִלְכְתָא כַּתְבֵיהּ לָאו לְמֵימְרָא דְּדָבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ אֵין חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב. וְלִיטַעְמָיךְ תֵּיתֵי מִבִּנְיַן אָב מֵעוֹלָה מַאי טַעְמָא לָא אָתֵי מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְעוֹלָה שֶׁכֵּן כָּלִיל חַטָּאת נָמֵי אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְחַטָּאת שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת. חֲדָא מֵחֲדָא לָא אָתְיָא תֵּיתֵי חֲדָא מִתַּרְתֵּי. מֵהֵי תֵּיתֵי לָא נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא עוֹלָה וְתֵיתֵי מֵחַטָּאת וְאָשָׁם מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן מְכַפְּרִין. לָא נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּחַטָּאת וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן זְכָרִים. לָא נִכְתּוֹב בְּאָשָׁם וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן יֶשְׁנָן בְּצִיבּוּר כִּבְיָחִיד. דָּבָר הַלָּמֵד בגז״שבִּגְזֵירָה שָׁוָה מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ אָמַר רַב פָּפָּא {ויקרא ז׳:י״א} וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים [וְגוֹ׳] {ויקרא ז׳:י״ב} אִם עַל תּוֹדָה אלָמַדְנוּ לְתוֹדָה שֶׁבָּא מִן הַמַּעֲשֵׂר מִדְּאַשְׁכְּחַן בשְׁלָמִים דְּאָתוּ מִמַּעֲשֵׂר. שְׁלָמִים גּוּפַיְיהוּ מְנָא לַן דִּכְתִיב {דברים כ״ז:ז׳} שָׁם {דברים י״ד:כ״ד} שָׁם. א״לאֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא מַעְשַׂר דָּגָן חוּלִּין בְּעָלְמָא הוּא. א״לאֲמַר לֵיהּ אָמַר אָמְרַהּ לָמֵד קֹדֶשׁ וּמְלַמֵּד קֹדֶשׁ. דָּבָר הַלָּמֵד בג״שבִּגְזֵירָה שָׁוָה מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בג״שבִּגְזֵירָה שָׁוָה אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא תַּנְיָא {ויקרא ז׳:י״ב} סֹלֶת מֻרְבֶּכֶת לָמַדְנוּ גלִרְבוּכָה שֶׁבָּאָה סוֹלֶת. חַלּוֹת מִנַּיִין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר דחַלּוֹת חַלּוֹת הרְקִיקִין מִנַּיִין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר מַצּוֹת מַצּוֹת. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא מִמַּאי דְּמַצּוֹת מַצּוֹת מֵחַלּוֹת גָּמַר דִּלְמָא מִמַּאֲפֵה תַנּוּר גָּמַר. אֶלָּא אָמַר רָבָא תַּנְיָא {ויקרא ד׳:י״א} וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ וְהוֹצִיא מְלַמֵּד שֶׁמּוֹצִיאוֹ שָׁלֵם. יָכוֹל יִשְׂרְפֶנּוּ שָׁלֵם נֶאֱמַר כָּאן {ויקרא ד׳:י״א} רֹאשׁוֹ וּכְרָעָיו וְנֶאֱמַר לְהַלָּן {ויקרא א׳:י״ב} רֹאשׁוֹ וּכְרָעָיו מָה לְהַלָּן ע״יעַל יְדֵי נִיתּוּחַ אַף כָּאן עַל יְדֵי נִיתּוּחַ. אִי מָה לְהַלָּן בְּהֶפְשֵׁט אַף כָּאן נָמֵי בְּהֶפְשֵׁט תַּלְמוּד לוֹמַר וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ מַאי תַּלְמוּדָא א״ראָמַר רַב פָּפָּא כְּשֵׁם שֶׁפִּרְשׁוֹ בְּקִרְבּוֹ כָּךְ בְּשָׂרוֹ בְּעוֹרוֹ. וְתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן עוֹר וּבָשָׂר [וָפֶרֶשׁ]מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
לא נכתוב רחמנא בעולה ותיתי מחטאת ואשם – פי׳ ולכתוב בהדיא צפון בחטאת ואשם ואם תאמר ולכתוב בזבחי שלמי צבור ונילף עולה מינייהו וי״ל דאיכא למיפרך דמה לזבחי שלמי ציבור שכן זמנן קבוע ועוד דחטאת לא אתי מיניה שכן זכרים ואשם שכן אינו בציבור וא״ת למה לי לאקושי לקמן (דף נה.) זבחי שלמי ציבור לעולה תיפוק לי בבנין אב וכי תימא לאשמועי׳ שהם קדשי קדשים כעולה הוי מצי למילף מדאיתקש לחטאת וי״ל דאיכא למיפרך שכן תדיר כדמפרש בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סה.) אי נמי מה לשם שלמים שכן אינן טעונין צפון וא״ת בפ״ק דשבועות (דף ט. ושם) דיליף שעיר דר״ח משעיר חיצון דאינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו דקאמר הואיל וזה בא לזמן קבוע ובשעיר הנעשה בחוץ קאמר כדפירש התם בקונטרס דאי מפנימי הוה ליה למיפרך שכן נכנס דמה לפני ולפנים ועוד דאדרבה נילף משעיר המשתלח דמכפר בשאר עבירות אבל השתא אי מחיצון גמר ניחא דדמו אהדדי טפי משעיר המשתלח והשתא אי מחיצון גמר א״כ תפשוט דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב דחיצון גופיה לא ידענא אלא מהיקשא דפנימי וי״ל דהא אמרינן התם דגילוי מילתא בעלמא הוא וא״ת והיכי גמר בפ״ב דביצה (דף כ.) סמיכה בשלמי חובה בבנין אב (משלמי נדבה) [מעולת חובה] והא עולת חובה מכמשפט ילפא דהיינו היקש וי״ל דקושיא בעלמא הוא דפריך התם ממאי דבית הלל כו׳ דלמא מעולת חובה גמרי כלומר אם תימצי לומר דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב ועו״ק בהקומץ רבה (מנחות דף כא:) נאמר הבא מנחה והבא מלח ונאמר הבא מנחה והבא עצים מה עצים משל ציבור אף מלח משל ציבור ועצים גופייהו לא ידעינן אלא מדאיתקש למזבח דכתיב (ויקרא א) על העצים אשר על האש אשר על המזבח מה מזבח משל ציבור וכו׳. אם על תודה כו׳ – הקשה ה״ר יעקב מאורלינ״ש בפרק דם חטאת (לקמן דף צח.) ובפ׳ התודה (מנחות דף פג) דאמר מה חטאת אינה באה אלא מן החולין למה לי הא שלמים ותודה שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין עוד קשה היכי יליף התם מחטאת כיון דאיכא שלמים ותודה דבאין מן המעשר דלא ילפינן בהיקשא דזאת התורה אלא דבר שיכול לנהוג בכל הנזכרים בפסוק דמהאי טעמא מיבעי לן קרא בפ״ב דביצה (דף כ.) עולת חובה טעונה סמיכה ולא ילפינן מהיקשא דזאת התורה משום דסמיכה לא בעי בכולהו דבכור ומעשר לא בעו סמיכה כדתנן פרק שתי מדות (מנחות דף צב.) וי״ל דכל חובה מקשינן לחטאת מה חטאת דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין כדמוכח בפרק התודה (שם דף פג.) וצ״ע מנחת נדבה דאינה באה אלא מן החולין מנ״ל וא״ת בפ״ק דחגיגה (דף ח.) דדריש מסת מלמד שאדם מביא חגיגתו מן החולין למה לי הלא חובה היא ותיפוק לי מהיקש וי״ל משום דקאמר התם דחגיגה באה נמי מן המעשר איצטריך מסת למימר דאינה באה הכל מן המעשר אלא מן החולין ומן המעשר מתרוייהו אי נמי משום דכתיב כאשר יברכך בסיפיה דקרא סלקא דעתך דאתיא ממעשר להכי איצטריך מסת. אמר אמרה – ורבינו שמואל מפרש אימר אמרת שמא אתה רוצה לומר ששניהם בעינן קדש ורבינו תם גריס אמי אמרה ואמי שם חכם וביבמות פרק הערל (יבמות פ.) היינו דשמענא ליה לאמי כל שממעי אמו לקוי ובכתובות (דף מד:) אמר רבא תני אמי בתולת ישראל ולא בתולת גרים וא״ת דלמר זוטרא לא איפשיטא בעיא ובסוף אלו מנחות (מנחות עו.) אמרינן לחמי תודה ונזירות באות עשר עשר לחמי תודה בהדיא כתיב בהן פירוש דכתיב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה׳ ואמר בפרק התודה (שם דף עז:) נאמר כאן תרומה ונאמר להלן בתרומת מעשר תרומה מה להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה ונזירות מהיקש דאמר מר על זבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר פי׳ לכל דין לחמי תודה לעשרה קבין ירושלמית וחצי לוג שמן ושיהיו באות י׳ אלמא דין דתודה אתיא בג״ש חוזרת ומלמדת בהיקש ותו בההיא שמעתא לעיל ילפינן דכל המנחות באות עשר בבנין אב מלחמי תודה דאתיא בג״ש מתרומת מעשר ואם כן תפשוט דבר הלמד בג״ש חוזר ומלמד בבנין אב ובההיא שמעתא גופה פריך התם אי ס״ל דדבר הלמד בג״ש חוזר ומלמד בבנין אב נילף מחביתין וי״ל דתרומת מעשר דהתם חולין הוא כדקאמר הכא מעשר דגן חולין הוא ומיהו הך קשיא לרבינא דס״ל הכא בתר למד אזלינן ובסמוך אמרינן תיקו ודוחק לומר דלרבינא איפשטא ליה כמו כן בעיא דלקמן מההיא דמנחות. מה להלן ע״י ניתוח שלא בהפשט – ואם תאמר היכי יליף מהכא דדבר הלמד בג״ש חוזר ומלמד בג״ש דילפינן פר יום הכפורים בנתוח שלא בהפשט מפר כהן משיח וניתוח בפר כהן משיח גמרינן מעולה הלא כה״ג אפילו למד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש כיון דהוי הימנו ודבר אחר דשלא בהפשט בפר כהן משיח מדאיתקש עור ובשר לפרש יליף כדפירש בקונטרס ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בגזירה שוה ושמא אין זה היקש אלא גילוי מילתא בעלמא וי״ל דשלאבהפשט נקט אגב אורחיה ולא צריך למילף דמגופיה דפר יום הכפורים שמעינן דכתיב (ויקרא טז) ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם דאיתקש עורם ובשרם לפרשם.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144