גמרא
פירוש
מְנָלַן אדְּבָעֵינַן זְבִיחָה לִשְׁמָהּ דְּאָמַר קְרָא {ויקרא ג׳:א׳} וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קׇרְבָּנוֹ שֶׁתְּהֵא זְבִיחָה לְשֵׁם [שְׁלָמִים]. וְדִילְמָא הַיְינוּ שְׁמַיְיהוּ. מִדִּכְתִיב {ויקרא ז׳:ל״ג} הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים {ויקרא ז׳:י״ד} הַזּוֹרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְלָא כְּתִיב זֶבַח וְהָכָא כְּתִיב זֶבַח שְׁמַע מִינַּהּ שֶׁתְּהֵא זְבִיחָה לְשֵׁם שְׁלָמִים. אַשְׁכְּחַן זְבִיחָה שְׁאָר עֲבוֹדוֹת מְנָלַן. וְכִי תֵּימָא לֵילַף מִזְּבִיחָה מָה לִזְבִיחָה שֶׁכֵּן נִפְסְלָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם אוֹכְלִין בַּפֶּסַח. אֶלָּא אָמַר קְרָא הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים שֶׁתְּהֵא קַבָּלָה לְשֵׁם שְׁלָמִים. וְלִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּקַבָּלָה וְלֵילַף שְׁחִיטָה מִינַּהּ. מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְקַבָּלָה שֶׁכֵּן פְּסוּלָה בְּזָר וְאִשָּׁה. אַשְׁכְּחַן שְׁחִיטָה וְקַבָּלָה זְרִיקָה מְנָלַן. וְכִי תֵּימָא לֵילַף מֵהָנֵי מָה לְהָנֵי שֶׁכֵּן טְעוּנוֹת צָפוֹן וְיֶשְׁנָן בְּחַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת. אֶלָּא אָמַר קְרָא הַזּוֹרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים שֶׁתְּהֵא זְרִיקָה לְשֵׁם שְׁלָמִים. וְלִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּזְרִיקָה וְלֵילַף מִינַּהּ. מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לִזְרִיקָה שֶׁכֵּן חַיָּיב עָלֶיהָ זָר מִיתָה. אַשְׁכְּחַן כּוּלְּהוּ הוֹלָכָה מְנָלַן. וְכִי תֵּימָא לֵילַף מִכּוּלְּהוּ מָה לְכוּלְּהוּ שֶׁכֵּן עֲבוֹדָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַטְּלָהּ תֹּאמַר בְּהוֹלָכָה שֶׁאֶפְשָׁר לְבַטְּלָהּ. אֶלָּא אָמַר קְרָא {ויקרא א׳:י״ג} וְהִקְרִיב אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה וְאָמַר מָר זוֹ הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ וְתַנְיָא {ויקרא א׳:ה׳} וְהִקְרִיבוּ זוֹ קַבָּלַת הַדָּם וְאַפֵּיק רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן הוֹלָכָה לְמֵימְרָא דְּהוֹלָכָה לָא תַּפְּקַהּ מִכְּלַל קַבָּלָה. וְאַשְׁכְּחַן שִׁנּוּי קוֹדֶשׁ בשִׁנּוּי בְּעָלִים מְנָלַן. אָמַר רַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי אָמַר קְרָא {ויקרא ז׳:ט״ו} וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו שֶׁתְּהֵא זְבִיחָה לְשֵׁם תּוֹדָה אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ דְּנָפְקָא לַן מֵהָתָם תְּנֵהוּ עִנְיָן לְשִׁינּוּי בְעָלִים. וְהַאי לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא הָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו אַבָּא חָנִין אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בָּא לְלַמֵּד תּוֹדָה שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם שְׁלָמִים כְּשֵׁרָה שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם תּוֹדָה פְּסוּלָה מָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה תּוֹדָה קְרוּיָה שְׁלָמִים וְאֵין שְׁלָמִים קרויה תּוֹדָה. אֲנַן מִזֶּבַח קָאָמְרִינַן. וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ חַטָּאת וְאָשָׁם מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר זֶבַח. אִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא וּבְשַׂר תּוֹדַת שְׁלָמָיו [זֶבַח] מַאי זֶבַח שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי. אַשְׁכְּחַן זְבִיחָה שְׁאָר עֲבוֹדוֹת מְנָלַן. וְכִי תֵּימָא לֵילַף מִזְּבִיחָה מָה לִזְבִיחָה שֶׁכֵּן פּוֹסֵל שֶׁלֹּא לְשֵׁם אוֹכְלִין בַּפֶּסַח. נֶאֶמְרָה זְבִיחָה בְּשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ וְנֶאֶמְרָה זְבִיחָה בְּשִׁינּוּי בְעָלִים מָה זְבִיחָה הָאֲמוּרָה בְּשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ לֹא חִלַּקְתָּ בֵּין זְבִיחָה לִשְׁאָר עֲבוֹדוֹת אַף זְבִיחָה הָאֲמוּרָה בְּשִׁינּוּי בְעָלִים לֹא תְּחַלֵּק בָּהֶן בֵּין זְבִיחָה לִשְׁאָר עֲבוֹדוֹת. אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ שֶׁכֵּן פְּסוּלָהּ בְּגוּפָהּ וְיֶשְׁנוֹ בְּאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת. וְיֶשְׁנוֹ לְאַחַר מִיתָה וְיֶשְׁנוֹ גבְּצִיבּוּר כִּבְיָחִידמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מה לזביחה שכן פוסל שלא לשם אוכלין בפסח – וא״ת זריקה נמי תפסול מק״ו דשחיטה שאינו פוסל בשינוי בעלים אלא על מנת לזרוק ופוסלת על מנת שלא לשם אוכלין ק״ו זריקה שפוסלת בזורק שלא לשם בעלים שתפסול שלא לשם אוכלין וי״ל דאיכא למיפרך מה לזביחה שכן טעונה צפון וישנה בחטאות הפנימיות מיהו אכתי לא קמא ליה הך פירכא עד בסמוך לכך י״ל דהכא לא יליף מזביחה אלא קבלה והולכה. ברו״ך. ועוד נראה דבפ׳ תמיד נשחט (פסחים דף סא.) ממעט שאר עבודות שלא [פסול] לשם אוכלין. מה לזריקה שכן חייב עליה זר כו׳ – וא״ת ונילף קבלה והולכה משחיטה וזריקה וי״ל מה להנך שכן חייבין בחוץ כדלקמן בשמעתין. דהולכה לא תפקה מכלל קבלה – וזריקה לא אתיא מכולהו שישנן בחטאות הפנימיות. בא ללמד תודה ששחטה לשם שלמים כשרה – תימה דבסוף כל הפסולין (לקמן דף לו.) דרשי׳ מיניה מנין לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח ת״ל שלמיו פי׳ דנאכלין ליום ולילה וי״ל דהתם דריש מדכתביה גבי אכילה. ש״מ תרתי – וא״ת ואימא כוליה [להכי] הוא דאתא שתהא זביחה לשם תודה וי״ל דאיכא לרבויי חטאת ואשם מדכתיב ביה אכילה. וישנן לאחר מיתה – אבל שינוי בעלים אינן לאחר מיתה בפסחים (דף סא.) הקשה רבינו (דלמא מאחר) דשיעבודא לאו דאורייתא כמו כן אין שינוי קודש לאחר מיתה דמאי נפקא מינה דלא עלו לשם חובה הא לא מיחייבי יורשין להביא אחר דפלוגתא היא בקדושין בפ״ק (קידושין יג:) גבי האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה דקאמר שמואל והוא שהפרישתה מחיים ורב אשי אמר אפי׳ שלא הפרישתה מחיים והל״ל הכא למ״ד שיעבודא [לאו] דאורייתא שאין שנוי קודש לאחר מיתה תרתי מיהא דווקא ויש לומר דנפקא מינה אם הפריש שתי שלמים או שתי עולות לאחריות ופירש שאם אחת מתה או אבודה השניה תהיה קריבה עולה כדין הראשונה ואם קרבה הראשונה כתקונה השניה תהיה חולין וכי מתו בעלים ועשה יורש אחת שלא לשמה הרי היא כאילו נאבדה וקרבה שניה תחתיה ואם עשה הראשונה כתיקנה אז השניה חולין אבל אם לא פירש כלום אלא סתם הפריש שתים לאחריות אז אפילו נעשית הראשונה כתיקנה הוי שניה רועה ודמיה קרבי עולה כמו גבי מפריש שתי חטאות לאחריות כדאיתא לקמן (דף יא:) מותר חטאת קרב עולה והכי נמי הוי בהפריש שתי שלמים או שתי עולות לאחריות ועי״ל דלאחר מיתה הוי [איסור] בשינוי קודש כשמשנהו אבל ליכא איסורא בשינוי בעלים כיון דליכא בעלים מיהו אכתי לא ידע דרשא דמוצא שפתיך דמינה נפקא איסור לשינוי קודש מדמייתי לה בסמוך. הגה״ה. וישנן בציבור – משא״כ בשינוי בעלים דאם שחט לשמו התמיד הרי הוא בעליו ואפי׳ לשם עובד כוכבים לא מיפסיל דבעינן חבירו דומיא דידיה מחוייב כפרה כמותו. ברו״ך.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush