גמרא
פירוש
לְפִי אׇכְלוֹ לְמִצְוָה.
וּלְעַכּוֹבֵי לָא וְהָתַנְיָא {שמות י״ב:ד׳} בְּמִכְסַת נְפָשׁוֹת מְלַמֵּד אשֶׁאֵין הַפֶּסַח נִשְׁחָט אֶלָּא לִמְנוּיָיו שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו יָכוֹל יְהֵא כְּעוֹבֵר עַל הַמִּצְוָה תַּלְמוּד לוֹמַר תָּכוֹסּוּ הַכָּתוּב שָׁנָה עָלָיו לְעַכֵּב וְאִיתַּקַּשׁ אוֹכְלִין לִמְנוּיִין.
זִקְנֵי דָרוֹם לָא מַקְּשִׁי וְכִי לָא מַקְּשִׁי נָמֵי מֵהָא נָמֵי אִית לְהוּ פִּירְכָא וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁנִּטְמְאוּ בְּעָלִים בְּשֶׁרֶץ שֶׁמְּשַׁלְּחִין קׇרְבְּנוֹתֵיהֶם לְכַתְּחִילָּה כֹּהֵן שֶׁנִּטְמָא בְּשֶׁרֶץ אֵינוֹ מְרַצֶּה מְקוֹם שֶׁנִּטְמְאוּ בְּעָלִים בְּמֵת שֶׁאֵין מְשַׁלְּחִין קׇרְבְּנוֹתֵיהֶן לְכַתְּחִילָּה כֹּהֵן שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵינוֹ מְרַצֶּה.
מֵיתִיבִי במִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ נָזִיר וְעוֹשֵׂה פֶסַח הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טוּמְאַת דָּם וְאֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טוּמְאַת הַגּוּף.
בְּמַאי אִילֵּימָא בְּטוּמְאַת שֶׁרֶץ הָאָמְרַתְּ שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טוּמְאַת שֶׁרֶץ אֶלָּא טוּמְאַת מֵת וְקָתָנֵי אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה אַלְמָא נִטְמְאוּ בְּעָלִים בְּמֵת אֵין מְשַׁלְּחִין קׇרְבְּנוֹתֵיהֶם.
לָא אִי דְּאִיטַּמּוֹ בְּעָלִים בְּמֵת כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
זקני דרום לא מקשי – וזקני דרום תנאי הוו ופליגי אמתני׳ דתמיד נשחט (פסחים דף סא.) דתנן השוחט לערלים ולטמאים פסול אי נמי סבירא להו כר׳ נתן ולית להו הא דקאמר הש״ס בכיצד צולין (שם דף עח:) דמודה ר׳ נתן היכא דגברא לא חזי. מפני שאמרו נזיר ועושה פסח – אע״ג דפרשי׳ זקני דרום תנאי היא אפירכא דסיפא סמיך דנטמא טומאת התהום מרצה (דכולי עלמא אית להון טומאת התהום מרצה) דהילכתא גמירי לה כדאיתא פרק כיצד צולין (פסחים פ:) וכן ברייתא דר׳ חייא לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד דפריך מינה התם לרבי יוסי. אלא בטומאת מת בבעלים וקתני אין הציץ מרצה – וקשיא לזקני דרום דאמרו איש איש למצוה. לא למעוטי טומאת התהום דזיבה – וא״ת מ״מ קשיא ברייתא דר׳ חייא דלא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד הא איטמי כהן טומאה ידועה לא מרצי ותירץ ה״ר חיים דמיירי במת בשביעי והוי כטומאת שרץ דשוחטין וזורקין ולא מרצי משום דמכפרין כמתכפרין והשתא חמיר בשביעי דלא מרצי וטמא מת בראשון מרצי והיינו טעמא דבשביעי יכול לעשות בטהרה על ידי שליח וחזי למיכל לאורתא אבל בראשון לא אפשר לתקנו ולעשותו בטהרה לכך בדיעבד כשר ומיירי ברייתא דר׳ חייא [בטומאת התהום דאי איטמי] כהן בטומאת ודאי של שרץ או במת בשביעי שלו אינו מרצה ביחיד אפי׳ בדיעבד (שהרי אינו מרצה בציבור בתמיד) דהא מכפרין כמתכפרין וציבור טמאי שרץ או בשביעי של מת לא עבדי בטומאה אלא שולחים קרבנותיהם על ידי טהורין כיון דחזו לאורתא אבל בטומאת התהום מרצה כהן ביחיד אבל בבעלים לא מתוקמא ברייתא דר׳ חייא דכיון דשוחטין וזורקין על טמאי שרץ ושולחים קרבנותיהם ביד טהורים איזה ריצוי ציץ שייך וגם טומאת התהום נמי לא שריא להו למיעבד אינהו גופייהו כיון דשוחטין וזורקין עליהן ומצו למיעבד ע״י טהורין ועוד יש לפרש דמיירי בכהן שקיבל הדם בטומאת התהום דמת שמרצה לכתחילה לזרוק ולא מהדרי׳ אטהורין אפי׳ איכא כהן טהור הא טומאה ידועה לא מרצה לכתחילה אלא מהדרינן אטהורין דטומאה דחויה היא בציבור וכי האי גוונא צריך לפרש בפרק כיצד צולין (פסחים פא.) דבעי התם כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום או לא הותרה ומאי קמיבעיא ליה הא קיימא לן במועדו אפי׳ בטומאה אלא אי יכול לזרוק בטומאה לכתחילה קמיבעיא ליה כדפרישית ואפי׳ איכא טהורין. טומאת התהום דזיבה – פ״ה כגון ראה בין השמשות של י״ג ספק כולה מן היום או מן הלילה ואין כאן אלא ראייה אחת ספק חציה מן היום וחציה מן הלילה ויש כאן שתי ראיות דזב מטמא בימים ובראיות וקשה דבפרק כיצד צולין (פסחים פא.) לא מצי משכח לרבי יוסי טומאת התהום ולימא כי האי גוונא ונראה לי ברו״ך דבעינן שהספק לא יהא נודע עד לאחר שחיטה ואם אמרו לו לאחר שחיטה ראית בין השמשות סוף יום שלשה עשר הא בעינן טומאת התהום שלא יהא אחד מכיר בסוף העולם לכך בעי התם בשלמא לרבנן משכחת לה דשחטו על זב בשביעי שלו דשוחטין וזורקין על טמא שרץ ואח״כ ראה וסותר אבל לר׳ יוסי דאמר מקצת היום ככולו ומכאן ולהבא מטמא ולא סתר מידי [היכי משכחת ליה] ורבינו הקשה לימא שראה לפני שחיטה ושחטו עליו וחזר הזב וראה שניה דסתר אפי׳ לר׳ יוסי וצריך למנות שבעה דזב תלוי בראיות וליכא לא תחילת היום בטהרה ולא סוף היום ולדידי אתי שפיר דכיון דראה בצפרא מיד היה ספק אולי יראה עוד ביום והוי כנודע הספק קודם שחיטה ורבינו מתרץ בזה דכיון דראייה ראשונה אינה מטמאה במשא א״כ מועיל לו מה ששחטו וזרקו עליו אע״ג דראייה שנייה מצטרפת לראשונה לחייבו מנין שבעה מכל מקום לעולם היה קרוי טמא שרץ בשעת עשיית הקרבן וגם אחר כן לא פקע שמו ויצא ידי פסחו וקשה על פירושו משמעתין (כהן המרצה בציבור היא) וי״ל כגון שראה אחת בי״ג וטבל והעריב שמשו ושחט למחר הפסח ואחרי כן ראה שנייה ומצטרפת ואין זה קרוי נודע הספק קודם שחיטה כיון שטהור גמור בשעת שחיטה וליכא למימר אולי יראה לשני ימים ומצטרפין דלר׳ יוסי אינה מצטרפת לראשונה. ברו״ך.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush