Tosafot Zevachim 10b – תוספות זבחים י:‏ – Shas HaMeforash

חוֹזְרַנִי חֲלִילָה. חָזַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְדָנוֹ דִּין אַחֵר חַטָּאת נֶאֱמַר בָּהּ הִיא בִּשְׁחִיטָה הִיא לִשְׁמָהּ כְּשֵׁירָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ פְּסוּלָה וּפֶסַח נֶאֱמַר בּוֹ הוּא בִּזְבִיחָה הוּא לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל. אַף אָשָׁם נֶאֱמַר בּוֹ הוּא הוּא לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חַטָּאת נֶאֱמַר בָּהּ הִיא בִּשְׁחִיטָה הִיא לִשְׁמָהּ כְּשֵׁרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ פְּסוּלָה פֶּסַח נֶאֱמַר בּוֹ הוּא בִּזְבִיחָה הוּא לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל אֲבָל אָשָׁם לֹא נֶאֱמַר בּוֹ הוּא אֶלָּא לְאַחַר הַקְטָרַת אֵימוּרִין וְהוּא עַצְמוֹ שֶׁלֹּא הוּקְטְרוּ אֵימוּרִין כָּשֵׁר. אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הֲרֵי אוֹמֵר {ויקרא ז׳:ז׳} כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם מָה חַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל אַף אָשָׁם שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל. אָמַר מָר אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חוֹזְרַנִי חֲלִילָה וּלְמִיהְדַּר דִּינָא וְלַיְיתֵי בְּמָה הַצַּד. מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן יֵשׁ בָּהֶן צַד כָּרֵת. אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּחַטָּאת שֶׁכֵּן דָּמָהּ לְמַעְלָה וְלֵימָא לֵיהּ לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּחַטָּאת שֶׁכֵּן נִכְנַס דָּמָהּ לִפְנַי וְלִפְנִים. בְּחַטָּאוֹת הַחִיצוֹנוֹת קָאָמְרִינַן. שֶׁאִם נִכְנַס דָּמָהּ [לִפְנַי] וְלִפְנִים פְּסוּלָה. אִית לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַף הָאָשָׁם. שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת. מֵחַטָּאת דִּשְׁמִיעַת הַקּוֹל. שֶׁכֵּן טְעוּנָה אַרְבַּע מַתָּנוֹת. כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר כׇּל הַדָּמִים טְעוּנָה אַרְבַּע מַתָּנוֹת. (שֶׁכֵּן טְעוּנָה) עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת. וְלִיטַעְמָיךְ הָאִיכָּא אֶצְבַּע הָאִיכָּא קֶרֶן הָאִיכָּא חוּדָּהּ אֶלָּא חַד מִתְּרֵי תְּלָת טַעְמֵי נָקֵט. אָמַר מָר אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לֹא אִם אָמַרְתָּ לֵימָא לֵיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָשָׁם נָמֵי דָּמוֹ לְמַעְלָה. אָמַר אַבָּיֵי ^אאָשָׁם דָּמוֹ לְמַעְלָה לָא מָצֵית אָמְרַתְּ ק״וקַל וְחוֹמֶר מֵעוֹלָה וּמָה עוֹלָה שֶׁהִיא כָּלִיל ^בדָּמָהּ לְמַטָּה אָשָׁם שֶׁאֵינוֹ כָּלִיל לֹא כׇּל שֶׁכֵּן. מָה לְעוֹלָה שֶׁכֵּן אֵינָהּ מְכַפֶּרֶת. חַטַּאת הָעוֹף תּוֹכִיחַ. מָה לְחַטַּאת הָעוֹף שֶׁכֵּן אֵינָהּ מִין זֶבַח. עוֹלָה תּוֹכִיחַ לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁהֵן קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וְדָמָן לְמַטָּה אַף אֲנִי אָבִיא אָשָׁם שֶׁהוּא קוֹדֶשׁ קֳדָשִׁים וְדָמוֹ לְמַטָּה. א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא מִפַּרְזִקְיָא לְרַב אָשֵׁי וְלִפְרוֹךְ מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן אֵין לָהֶן קִצְבָה תֹּאמַר בְּאָשָׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִצְבָה. אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר קְרָא {ויקרא ו׳:י״ט} הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אוֹתָהּ אוֹתָהּ דָּמָהּ לְמַעְלָה וְאֵין דָּמוֹ שֶׁל אַחֵר לְמַעְלָה. אִי הָכִי חַטָּאת נָמֵי נֵימָא אוֹתָהּ לִשְׁמָהּ כְּשֵׁרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ פְּסוּלָה הָא שְׁאָר זְבָחִים בֵּין לִשְׁמָן בֵּין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרִין. הָהוּא אוֹתָהּ לָאו דַּוְקָא דְּהָא שַׁיַּיר פֶּסַח. הָכָא נָמֵי לָאו דַּוְקָא דְּהָא שַׁיַּיר עוֹלַת הָעוֹף. בִּזְבִיחָה מִיהָא לָא שַׁיַּיר מִידֵּי. וְאִי בָּעֵית אֵימָא הָא מַנִּי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר הַאי מָקוֹם לְחוֹד וְהַאי מָקוֹם לְחוֹד. דְּתַנְיָא דָּמִים הַתַּחְתּוֹנִים נִיתָּנִין מִחוּט הַסִּיקְרָא וּלְמַטָּה וְהָעֶלְיוֹנִים מִחוּט הַסִּיקְרָא וּלְמַעְלָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִין בְּעוֹלַת הָעוֹף אֲבָל בְּחַטַּאת בְּהֵמָה הִיא עַצְמָהּ אֵין נַעֲשֶׂה אֶלָּא עַל גּוּפָהּ שֶׁל קֶרֶן.: תְּנַן הָתָם שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כׇּל דָּמִים שֶׁנִּכְנְסוּ לַהֵיכָל לְכַפֵּר פְּסוּלִים וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חַטָּאת בִּלְבַד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף הָאָשָׁם שֶׁנֶּאֱמַר כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם. בִּשְׁלָמָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כִּדְקָאָמַר טַעְמָא אֶלָּא רַבָּנַן מַאי טַעְמָא. אָמַר רָבָא אָשָׁם נִכְנַס דָּמוֹ לִפְנִים פָּסוּל לָא מָצֵית אָמְרַתְּ קַל וָחוֹמֶר מֵעוֹלָה מָהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ה׳:ו׳

^ב רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ה׳:ו׳

חטאת נאמר בה היא – בכמה מקומות משמע דמדכתיב היא נפקא לן עכובא ותימה דלעיל נפקא לן מקראי אחרינא ולעיל (דף ה:) פירשתי. הרי הוא אומר כחטאת כאשם – באשם מצורע כתיב והוה מצי למילף אשם מחטאת בגזירה שוה דעון עון מחטאת דשמיעת קול דהא למותרת נדבה גמירי ואין ג״ש למחצה כדאמר בריש מנחות (דף ד) אלא אי לאו היקשא הוה ממעט אשם מאותה. מה להצד השוה שבהן שכן צד כרת – ואע״ג דאשם תלוי נמי בא על כרת אינו בא לכפר אלא להגן ולכי מתיידע מייתי חטאת וה״נ הוה מצי למימר שכן באין בצבור. מחטאת דשמיעת הקול – וליכא למיפרך מה לשם חטאת שכן כרת דחדא מחדא לא פרכינן כל דהו. ומה עולה שהיא כליל כו׳ – תימה כיון דאתי האי ק״ו ומפיק מהיקישא אם כן תהא עולה פסולה שלא לשמה ק״ו מחטאת שאינה כליל וכי תימא מה לחטאת שכן מכפרת פסח יוכיח ומיהו כיון דכתיב אותה בחטאת לא קשה. ותימה לסברתו דעביד קל וחומר מעולה שהיא כליל שלא לשמו נמי ליכשר באשם ותו לימא חטאת יוכיח. הג״ה כל דמים שנכנסו להיכל לכפר פסולים – לא דמי להא דאמר (לקמן דף סג. ומנחות דף ח. ושם) [שלמים ששחטן] בהיכל כשירות לא יהא טפל חמור מן העיקר דהני מילי היכא דכתיב אל פתח אהל מועד שתלה הכשירו בהיכל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון