גמרא
פירוש
אכֹּל קָלָא דְּבָתַר נִשּׂוּאִין לָא חָיְישִׁינַן מַהוּ דְּתֵימָא הוֹאִיל וַאֲתַאי לְבֵי דִינָא וּשְׁרֵינַן כְּקָלָא דְּקַמֵּי נִשּׂוּאִין דָּמֵי וְתִיתְּסַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ז:כ׳
רמב״ם הלכות גירושין י׳:כ״ג
טור אבן העזר מ״ו:ח׳
טור אבן העזר קנ״ו:ה׳
שולחן ערוך אבן העזר מ״ו:ח׳
שולחן ערוך אבן העזר קנ״ו:ה׳
רמב״ם הלכות גירושין י׳:כ״ג
טור אבן העזר מ״ו:ח׳
טור אבן העזר קנ״ו:ה׳
שולחן ערוך אבן העזר מ״ו:ח׳
שולחן ערוך אבן העזר קנ״ו:ה׳
ח רמב״ם הלכות יבום וחליצה ג׳:י״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה פ״ג
טור אבן העזר קנ״ט:ב׳
שולחן ערוך אבן העזר קנ״ט:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה פ״ג
טור אבן העזר קנ״ט:ב׳
שולחן ערוך אבן העזר קנ״ט:ב׳
ט רמב״ם הלכות יבום וחליצה ג׳:י״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה פ״ג
טור אבן העזר י״ז:נ״ז
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:נ״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה פ״ג
טור אבן העזר י״ז:נ״ז
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:נ״ז
כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן – י״מ דוקא דיצא הקול שתחלת הנשואין היו באיסור דלקלא כי האי לא חיישינן דמדעבד נשואין מסתמא דיקו בה במלתא ושקר הוה אבל במאי דהוה אחר נשואין אסרינן שפיר בקלא ולפי זה אתי שפיר ההיא דרוכל דלעיל (דף כד:) ואר״י דאי איפשר לומר כן דבהדיא אמרינן בגיטין (דף פא. ושם) דבכל ענין לא חיישינן גבי כתב גט לאשתו והיא יושבת ומשמשתו תצא והדבר צריך בדיקה ופריך עלה והאמר רב אשי כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן וההיא דרוכל דלעיל כדפי׳ לעיל (דף כד: ד״ה אמר). ואמרו לה מת בעליך והדר מת בנך כו׳ הולד הראשון והאחרון ממזר – אמר ר״י דראשון היינו לפני שמועה והאחרון אחר שמועה כי ההיא דסיפא כדמפרש בגמ׳ דאין לפרש דלמסקנא דגמ׳ הוי דהכא מבעל ראשון ומבעל אחרון דהיינו מיבם דקנסו נמי לאוסרה איבם דהא ע״כ האי ממזר דהכא מדאורייתא קאמר כמו שאפרש ומיבם לא הוי ממזר מדאורייתא אפילו לר״ע דמשוי זנות יבמה כזנות דאשת איש לאוסרה איבם דאפילו אשת איש לא מיתסרא מדאורייתא ע״י טעות ואפילו מדרבנן לא מיתסרא איבם הכא למאי דמוקי לה לקמן (דף צד.) בתרי ותרי ובעידי הזמה וגט נמי לא בעי׳ מאותו מן השוק אם מתחלה נשאת בשני עדים כמו שהיתה מותרת לבעל אם היה קיים. אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה – וא״ת הא משמע בגיטין דאפי׳ לרבנן הוי ממזר מיבמה לשוק דבפרק הזורק (גיטין דף פ: ושם) בעי הש״ס אמשנה דכל עריות שאמרו צרותיהן מותרות נישאו אין זינו לא לימא תיהוי תיובתא לרב המנונא ובנישואין דוקא משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים או דלמא נישאו וה״ה זינו ומסייע לרב המנונא א״כ בעי למימר דההיא משנה אתיא כרבנן דלר׳ עקיבא הא ודאי אסורה ליבם אפילו מאן דלית ליה דרב המנונא כדמוכח בסוטה בפרק היה מביא (דף יח: ושם) ובההיא משנה קתני כל הדרכים האלו בה אלמא הוי ממזר לרבנן מיבמה ואר״י דהתם הוי ממזר מדרבנן משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה אבל מתני׳ משמע ליה דהוי ממזר מדאורייתא מדקתני סיפא אמרו לה מת בעליך ונשאת כו׳ והאחרון אינו ממזר ואי רישא ממזר מדרבנן האחרון אמאי אינו ממזר דכי היכי דקנסוה גבי בעל ה״נ קנסי לה לגבי בועל דאפילו אחר שמת בעלה או גירשה אסור בה והולד ממזר ממנו ואי מיירי בנשאת בעדים ולכך לא קנסוה א״כ ברישא למה קנסו לגבי יבמה ואין להקשות כיון דלרבנן נמי הוי ממזר מיבמה מדרבנן היכי קאמר לעיל סוף פ״ק (דף טו: ושם) בני צרות מעיד אני לכם שהם כהנים גדולים אפי׳ לב״ש שהיו בני יבמה לשוק דהתם שלא נשאת בטעות אלא בהוראת ב״ד ואין עומדת לצאת כלל דלא שייך טעמא דמיחלפא באשה אלא דוקא בנשאת בטעות שעומדת לצאת ובירושל׳ מוקי לההיא דגיטין כר׳ עקיבא ואמר ר״י דירושל׳ אתי כלישנא קמא דרב גידל דבסמוך דאמר יבמה קדושין ונשואין אין בה דנשואין נמי לא אסרי לה איבם דלית ליה דרב המנונא וכיון דבמזיד בזנות לא מיתסרא בנשואי שוגג נמי לא גזרו וליכא למגזר שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה נמצא מחזיר חלוצתו דהא אפילו באשה לא חיישינן להכי אלא משום קנס דהא בנתקדשה מותרת לחזור לו ולא חיישינן להכי משום דלא קנסינן לה ולא חיישינן נמי להאי לישנא דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ולהאי לישנא על כרחך ההיא דהזורק (גיטין דף פ: ושם) כר״ע והא דאמר לקמן (דף צד.) בסוגיא דעד אחד ביבמה מהו לר׳ עקיבא איצטריך דס״ד הואיל ואמר רבי עקיבא יש ממזר מיבמה חיישינן לקלקולא (ודייקא) משמע דלרבנן ליכא קלקולא בנשאת לשוק בשמועת טעות לאו משום דרב המנונא ולאו משום דמיחלפא ע״כ ההיא סוגיא לא אתיא כסתמא דהש״ס דגיטין אלא כלישנא קמא דרב גידל וכירושלמי אי נמי פשיטא להו כיון דרגילה ההוא דסניא ליה טפי מדרחמא ליה סברא דלא חיישינן אלא אקלקולא דאורייתא אע״ג דבעלמא חיישינן אקלקולא דרבנן תדע דהא מסיק דאפילו לקלקולא דאורייתא לא חיישינן הלכך אין תימה אי לא איצטריך ליה לאשמועינן דאקלקולא דרבנן לא חיישינן ונראה לר״י כתרי לישני בתראי דרב גידל דהולד ממזר לרבנן כסוגיא דגיטין (דף פ: ושם) אע״ג דליתא לדרב המנונא כדאמרינן בסוטה (דף יח: ושם) מ״מ מטעם דמחלפא הוי ממזר מדרבנן ואפילו אם תמצא לומר דהלכתא כלישנא קמא דרב גידל וכירושלמי דלרבנן לא הוי ממזר מ״מ תצא וכן פסק ר״ח ורב אלפס דאפי׳ יש לה כמה בנים תצא ואפי׳ לרבנן וכן יש בירושלמי דמוקי מתניתין דגיטין כר״ע אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה אבל לצאת תצא ובשיש לה בנים איירי דהא קאמר התם תצא מזה ומזה ושלשה עשר דבר בה ודלא כה״ג דמחלקי בין יש לה בנים לאין לה בנים ויש ספרים שכתוב בהם לקמן כל לשון ה״ג.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush