גמרא
פירוש
אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אמר רבי יוסי בר׳ חנינא ומודה רבי אליעזר – אע״ג דגבי מפריש נקבה לעולה אמר דהולד עצמו יקרב עולה מפריש נקבה לאשם מודה הוא דאין בנה קרב אשם אף קודם כפרה. פשיטא עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא גבי מפריש נקבה לעולה דאיכא שם עולה על אמו כו׳ – הכא לא מצינו לפרושי כלשון שני דרש״י דלעיל ולומר דתחילת הקדש האם לשם עולה הופרש שהרי מפריש נקבה לאשם נמי תחילת הקדש האם לשם אשם הופרש ולפי זה היה לנו לומר דבנה קרב באשם אלא דע״כ שאנו צריכין לפרש לשון ראשון של רש״י ולומר דאיכא שם עולה על אמו בעולת העוף ותימה דהיכי עביד פשיטא מיניה ועוד דלעיל פירשתי דעולת העוף על אמו לא מהני להכשיר הולד ונראה למורי לפרש דאיכא שם עולה על אמו דסוף האם להיות דמיה לעולה לפיכך דין הולד ליקרב עולה כאמו אבל גבי נקבה לאשם אם יקרב הולד אשם לא יהיה כאמו שהרי ידחה האם מאשם ותהא דמי עולה ואין זה דין לחלק חילוק הולד מדין אמו ואע״ג דלעיל אסיק רבא גבי מפריש נקבה לפסחו דפליג ר״א ארישא פי׳ אם ילדה קודם הפסח וקרב הולד עצמו פסח אע״ג דסוף האם להיות שלמים היינו משום דמותר הפסח קרב שלמים וחשיב להו רבא בחד. אדמשמע לן דאין בנה קרב אשם לישמעינן דאין בנה קרב עולה וכ״ש אשם – לפרש״י ה״פ ומה עולה לא הוי אע״ג דאיכא שם עולה על אמו בעולת העוף כל שכן דאשם לא הוי דליכא שם אשם על אמו ולפי׳ הרמ״ר ומה עולה לא הוי אפילו נתכפר אף על גב דסוף האם להיות עולה כ״ש דאשם לא הוי קודם כפרה דאין סוף האם להיות אשם אם בנה קרב אשם. רבי שמעון אומר תימכר שלא במום – והא דלא פליג נמי רבי שמעון במפריש נקבה לעולה ולימא תימכר שלא במום למאן דאית ליה בגמרא אליבא דר״ש דמפריש נקבה לעולה דוקא עושה תמורה אבל מפריש נקבה לאשם אינו עושה תמורה שפיר דלא פליג אעולה כמו אאשם דעולה יש לה קדושת הגוף טפי מאשם דעולה עושה תמורה ואין אשם עושה תמורה אבל לר״ש בן יהודה דאית ליה אליבא דר׳ אליעזר [אף לעולתו אין עושה תמורה וא״כ] במפריש נקבה לעולה נמי תימכר שלא במום צ״ל דפליג באשם וה״ה בעולה ותנא גבי אשם לאשמועינן דאפילו הכי יפלו דמיו לנדבה. זאת אומרת הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף – ותימה למורי הר״ר שמואל מאי שנא ממקדיש לדמי נסכים דאמר בפ״ק דשבועות (דף יא.) דאינו קדוש קדושת הגוף ושמא י״ל דההיא דהתם אתיא כר״ש דאמר לקמן בסמוך דכל מידי דלא חזי לגופיה לא נחתא ביה קדושת הגוף. אשם בן שנה והביאו בן שתים בן שתים והביאו בן שנה כשר ולא עלו לבעלים לשם חובה – תימה בפרק התכלת (מנחות דף מח:) תני פסול ותעובר צורתו ויצא לבית השריפה וי״מ דההיא דהתם אתיא כר׳ שמעון דאמר הכא דכל עצמן אינן קדושים ומיירי התם שהביאו ושחטו בעזרה והוי כשוחטים קדשי בדק הבית בפנים דפסול והא דבעי עיבור צורה היינו טעמא דלא ליחלפו בשאר קדשים פסולין דבעי עיבור צורה והרב ר׳ אפרים תירץ דהכא בשלא לשמו ומשום הכי כשר והתם מיירי בלשמו ודומיא מצינו בפרק בתרא דזבחים (זבחים קיד:) דאמר מחוסר זמן בבעלים פטור פירוש אם שחטו בחוץ ואמר רב חלקיה בר טוביה עלה לא שנו אלא לשמו אבל שלא לשמו חייב משום שחוטי חוץ הואיל וחזי בפנים אלמא היכא דשחט אשם שלא לשמו ראוי לפנים הוא מיהו ק״ק כיון דהכא מיירי בשלא לשמו מאי איריא דלא עלו לבעלים לשם חובה משום דשינה בן שנה מבן שתי שנים תיפוק ליה דלא עלו משום דשלא לשמו הוא עי״ל דהכא מיירי לאחר שניתק לרעייה והתם מיירי בלא ניתק והוי אשם פסול. והא מחוסר זמן דלא חזי ואמר ר״ש קדיש לגופיה – במסכת חולין פרק אותו ואת בנו (חולין פא.) דקתני ר״ש אומר כל הראוי לבא לאחר זמן השוחטו בחוץ עובר בלא תעשה. אף מחוסר זמן קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו – תימה דאיתא בפ״ג דבכורות (דף כא) ונילף מקדשים דלא קדישי משמע דקדשים אינם קדושים במחוסר זמן ועוד דאמר בעלמא (זבחים דף יב.) לילה לקדושה יום להרצאה משמע דליל שמיני דוקא קדיש אבל מקמי הכי לא ויש לומר דה״מ לכתחילה אסור להקדישו מחוסר זמן מיהו אם עבר והקדיש קדיש דילפינן ליה מבכור: [וע״ע תוס׳ בכורות כא: ד״ה אף וכו׳].רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush