גמרא
פירוש
אוֹ דִילְמָא כׇּל אוֹתָהּ קְדוּשָּׁה אֵינוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ.
וְאִם תִּימָּצֵא לוֹמַר הָדֵין גּוּף אֶחָד כֵּיוָן דִּבְאוֹתָהּ קְדוּשָּׁה קָאֵים [אֵינוֹ] מוֹסִיף חוֹמֶשׁ אֶלָּא נִתְכַּפֵּר בְּאַחֵר וְנִיתַּק זֶה לְעוֹלָה מַהוּ כִּי [אֵינוֹ] מוֹסִיף חוֹמֶשׁ בְּאוֹתוֹ הַגּוּף בְּאוֹתָהּ קְדוּשָּׁה אֲבָל בִּקְדוּשָּׁה אַחֶרֶת לָא אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּאוֹתוֹ הַגּוּף הוּא מוֹסִיף חוֹמֶשׁ תֵּיקוּ.
בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא מַקְדִּישׁ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ אוֹ מכפר מוֹסִיף חוֹמֶשׁ אָמַר רָבָא אָמַר קְרָא {ויקרא כ״ז:ט״ו} וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ אמַקְדִּישׁ וְלֹא מִתְכַּפֵּר.
בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא מַקְדִּישׁ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אוֹ מִתְכַּפֵּר עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אָמַר רָבָא אִם כֵּן מָצִינוּ צִיבּוּר וְשׁוּתָּפִין עוֹשִׂין תְּמוּרָה כְּגוֹן דְּשַׁוּוֹ שָׁלִיחַ לְאַקְדּוֹשֵׁי.
וְעוֹד דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַב הוּנָא תָּנָא {במדבר ו׳:כ״א} קׇרְבָּנוֹ לַה׳ עַל נִזְרוֹ מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְכִי נָזִיר נִידּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד הָא כֵּיצַד קׇרְבָּנוֹ לַה׳ עַל נִזְרוֹ שֶׁהִפְרִישׁ מִשֶּׁלּוֹ מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ שֶׁהִפְרִישׁוּ לוֹ אֲחֵרִים.
לְמַאי הִילְכְתָא אִילֵּימָא לְעִנְיַן כַּפָּרָה בפְּשִׁיטָא דְּמִכַּפַּר לֵיהּ אֶלָּא לְעִנְיַן תְּמוּרָה וְהָכִי קָאָמַר אַף כְּשֶׁהִפְרִישׁוּ לוֹ אֲחֵרִים עוֹשֶׂה תְּמוּרָה שְׁמַע מִינַּהּ בָּתַר מִתְכַּפֵּר אָזְלִינַן.
לָא לְעִנְיַן תְּמוּרָה וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ מַתָּנָה דְּקָא יָהֲבִין לֵיהּ אִי לָאו דְּרַבִּי רַחֲמָנָא {במדבר ו׳:כ״א} מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ הֲוָה אָמֵינָא גְּזֵירַת הַכָּתוּב הוּא קׇרְבָּנוֹ מִדִּידֵיהּ הוּא דְּמִכַּפַּר מִדַּאֲחֵרִים לָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אמר רבא א״כ – פירוש אי מקדיש עושה תמורה מצינו ציבור ושותפין עושין תמורה כגון דשוו שליחא לאקדושיה אבל לא מצינו למימר אי מתכפר עושה תמורה מצינו צבור ושותפין עושין תמורה כגון דאיתקדוש בהמה להתכפר בה יחידי דכיון דיחיד מתכפר בה לאו דצבור היא אלא דיחיד.
איתמר בר פדא – זהו בר פדא בן אחותו של בר קפרא כדאיתא פ׳ קמא דמעילה (מעילה ד:) א״ל בר קפרא לבר פדא בן אחותו ראה מה אתה שואלני למחר בב״ה ואין זה בן פדת דבן פדת הוא ר״א בן פדת.
ואין קדושה חלה על העוברים – שאם הקדיש עובר במעי אמו בהמת חולין אינו קדוש ליקרב ואי מקריב ליה כשנולד ולא אקדשיה משנולד מייתי חולין בעזרה ואם הפריש חטאת מעוברת לא הוו כשתי חטאות לאחריות דעובר מכח אימיה הוא דקדיש ולא מכח עצמו והוי כוולד חטאת ולמיתה אזיל וכן לכל דבריו הרי הוא כוולדות קדשים ולא כתחילת הקדש.
ורבי יוחנן אמר קדושה חלה על העוברין – ואם הקדיש עובר במעי אמו חולין קדיש ואם הפריש חטאת מעוברת הוי כמפריש שתי חטאות לאחריות ולא הוי כולד חטאת אלא הולד קדושתו קדושת הפה מכח האדם ולא מכח האם לא מצינו ולד חטאת דאזיל למיתה אלא במקדיש חטאת ריקנית ועיברה.
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה [כו׳] רצה בולדה מתכפר – פירוש ואין צריך קדושה אחרת והוי כמפריש שתי חטאות לאחריות שמע מינה דאית ליה לר׳ יוחנן קדושה חלה על העוברין דאי סלקא דעתך דאין קדושה חלה יצטרך קדושה אחרת אחר שנולד אבל אין לפרש מדלא אזיל למיתה שמע מינה דקדושה חלה והא (אי) אפשר לומר דאף ע״ג דאין קדושה חלה על העובר אפילו הכי לא אזיל הולד למיתה דשמעינן ליה לר׳ יוחנן דאית ליה שיירו משוייר ואי אמר על בהמה של חולין היא קדש וולדה חולין הרשות בידו דעובר לאו ירך אמו הוא וכן מפרש הש״ס לקמן פ׳ כיצד מערימין (תמורה כה.) אלא עיקר ההוכחה הוא דמדקאמר רצה בולדה מתכפר ומשמע דאין צריך לאקדושיה זימנא אחריתי אחר שנולד דמשהקדיש האם הולד קדוש על פיו ולא מכח האם וק״ק מה שפירש רש״י ז״ל לבר פדא דאמר אין קדושה חלה על העוברין ונפקא מינה דאם הפריש חטאת מעוברת הוה ליה ולד חטאת ולמיתה אזלא מנלן דלמא אף על גב דאין קדושה חלה לא אזיל למיתה דשמא אית ליה שיירו משוייר ולאו ירך אמו הוא כדפירשנו וי״ל דע״כ אית ליה לבר פדא דשיירו אינו משוייר דאם לא כן תקשה ליה ממתני׳ (ולד שלמים) פרק כיצד מערימין (תמורה כד:) האומר ולדה של זו עולה הרי זו וולד שלמים ואי אית ליה לבר פדא דשיירו משוייר אמאי ולדה שלמים הא אי בעי הוה משייר הולד בחולין דבשלמא ר׳ יוחנן דאמר קדושה חלה על העוברין מיד דאמר היא שלמים דעתיה נמי לקדושי הולד בשלמים והוי הולד שלמים על קדושת פיו ולא מטוניה דאם אבל לבר פדא דאמר קדושה אינה חלה על העוברין אין הולד קדוש על פיו אלא מכח דאם ואם סבירא ליה דשיירו משוייר אמאי אין הולד עולה אלא שמע מינה דצריך לומר דמיד האם קדושה קדוש הולד מכח האם וא״ת כיון דאין קדושה חלה על העוברין היכי קאמר ולדה עולה והיא שלמים דבריו קיימין וי״ל דלדמים קאמר וא״ת היכי אפשר דקדושה חלה על העוברין והא אמר דאסור להקדיש מחוסר זמן ולקמן אמרינן (פרק) כיצד מערימין על הבכור (תמורה כד:) המבכרת שהיתה מעוברת אמר מה שבמעי בהמה אם זכר עולה אלמא דאפילו לכתחילה מצי מקדיש ליה ומאי שנא מחוסר זמן וי״ל דקודם שנולד מצי מקדיש ליה ומייתי ליה בבכורות (דף יד.) מקרא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ואין קדושה חלה על העוברים – שאם הקדיש עובר במעי אמו בהמת חולין אינו קדוש ליקרב ואי מקריב ליה כשנולד ולא אקדשיה משנולד מייתי חולין בעזרה ואם הפריש חטאת מעוברת לא הוו כשתי חטאות לאחריות דעובר מכח אימיה הוא דקדיש ולא מכח עצמו והוי כוולד חטאת ולמיתה אזיל וכן לכל דבריו הרי הוא כוולדות קדשים ולא כתחילת הקדש.
ורבי יוחנן אמר קדושה חלה על העוברין – ואם הקדיש עובר במעי אמו חולין קדיש ואם הפריש חטאת מעוברת הוי כמפריש שתי חטאות לאחריות ולא הוי כולד חטאת אלא הולד קדושתו קדושת הפה מכח האדם ולא מכח האם לא מצינו ולד חטאת דאזיל למיתה אלא במקדיש חטאת ריקנית ועיברה.
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה [כו׳] רצה בולדה מתכפר – פירוש ואין צריך קדושה אחרת והוי כמפריש שתי חטאות לאחריות שמע מינה דאית ליה לר׳ יוחנן קדושה חלה על העוברין דאי סלקא דעתך דאין קדושה חלה יצטרך קדושה אחרת אחר שנולד אבל אין לפרש מדלא אזיל למיתה שמע מינה דקדושה חלה והא (אי) אפשר לומר דאף ע״ג דאין קדושה חלה על העובר אפילו הכי לא אזיל הולד למיתה דשמעינן ליה לר׳ יוחנן דאית ליה שיירו משוייר ואי אמר על בהמה של חולין היא קדש וולדה חולין הרשות בידו דעובר לאו ירך אמו הוא וכן מפרש הש״ס לקמן פ׳ כיצד מערימין (תמורה כה.) אלא עיקר ההוכחה הוא דמדקאמר רצה בולדה מתכפר ומשמע דאין צריך לאקדושיה זימנא אחריתי אחר שנולד דמשהקדיש האם הולד קדוש על פיו ולא מכח האם וק״ק מה שפירש רש״י ז״ל לבר פדא דאמר אין קדושה חלה על העוברין ונפקא מינה דאם הפריש חטאת מעוברת הוה ליה ולד חטאת ולמיתה אזלא מנלן דלמא אף על גב דאין קדושה חלה לא אזיל למיתה דשמא אית ליה שיירו משוייר ולאו ירך אמו הוא כדפירשנו וי״ל דע״כ אית ליה לבר פדא דשיירו אינו משוייר דאם לא כן תקשה ליה ממתני׳ (ולד שלמים) פרק כיצד מערימין (תמורה כד:) האומר ולדה של זו עולה הרי זו וולד שלמים ואי אית ליה לבר פדא דשיירו משוייר אמאי ולדה שלמים הא אי בעי הוה משייר הולד בחולין דבשלמא ר׳ יוחנן דאמר קדושה חלה על העוברין מיד דאמר היא שלמים דעתיה נמי לקדושי הולד בשלמים והוי הולד שלמים על קדושת פיו ולא מטוניה דאם אבל לבר פדא דאמר קדושה אינה חלה על העוברין אין הולד קדוש על פיו אלא מכח דאם ואם סבירא ליה דשיירו משוייר אמאי אין הולד עולה אלא שמע מינה דצריך לומר דמיד האם קדושה קדוש הולד מכח האם וא״ת כיון דאין קדושה חלה על העוברין היכי קאמר ולדה עולה והיא שלמים דבריו קיימין וי״ל דלדמים קאמר וא״ת היכי אפשר דקדושה חלה על העוברין והא אמר דאסור להקדיש מחוסר זמן ולקמן אמרינן (פרק) כיצד מערימין על הבכור (תמורה כד:) המבכרת שהיתה מעוברת אמר מה שבמעי בהמה אם זכר עולה אלמא דאפילו לכתחילה מצי מקדיש ליה ומאי שנא מחוסר זמן וי״ל דקודם שנולד מצי מקדיש ליה ומייתי ליה בבכורות (דף יד.) מקרא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush