גמרא
פירוש
אכּוֹחֶלֶת מִשּׁוּם צוֹבַעַת בגּוֹדֶלֶת וּפוֹקֶסֶת מִשּׁוּם בּוֹנָה וְכִי דֶרֶךְ בִּנְיָן בְּכָךְ אִין כִּדְדָרֵשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא {בראשית ב׳:כ״ב} וַיִּבֶן ה׳ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע מְלַמֵּד שֶׁקִּילְּעָהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ג רמב״ם הלכות שבת כ״א:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים שכ״א:י״ג
טור אורח חיים של״ז:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים שכ״א:י״ג
שולחן ערוך אורח חיים של״ז:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים שכ״א:י״ג
טור אורח חיים של״ז:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים שכ״א:י״ג
שולחן ערוך אורח חיים של״ז:ב׳
ד רמב״ם הלכות שבת כ״א:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים שכ״א:י״ג
טור אורח חיים של״ז:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים שכ״א:י״ג
שולחן ערוך אורח חיים של״ז:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים שכ״א:י״ג
טור אורח חיים של״ז:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים שכ״א:י״ג
שולחן ערוך אורח חיים של״ז:ב׳
המכבד והמרבץ – תימה דע״כ מיירי דלא הוי פסיק רישיה שישוה הגומות דאי פסיק רישיה היכי שרי לקמן ר״ש לכתחילה הא מודה ר״ש בפסיק רישיה ולא ימות וכיון דלא הוי פסיק רישיה אמאי מחייב ר׳ אליעזר חטאת האמר בפ׳ אמר להם הממונה (יומא דף לד:) גבי צירוף עששיות דדבר דאין מתכוין מותר לר׳ יהודה מן התורה דלא הוי מלאכת מחשבת וי״ל דבהא פליגי דר׳ אליעזר סבר דהוי פסיק רישיה ורבנן סברי דלא הוי והא דאמר והאידנא דסבירא לן כר׳ שמעון שרי לכתחלה אע״ג דאפשר דסבר ר״ש דהוי פסיק רישיה מכל מקום הש״ס סבר כרבנן דלא הוי פסיק רישיה הילכך שרי לכתחלה כיון דקיימא לן כר״ש [עי׳ תוספות סנהדרין פה. ד״ה ור״ש]. והרודה חלות דבש – תימה לר״י אמאי לוקה בי״ט לרבי אליעזר ורבנן נמי לא פליגי אלא משום דלא חשבי לה מלאכה והא תנן בפ״ק דמגילה (דף ז:) אין בין יו״ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ר׳ יהודה אומר אף מכשירי אוכל נפש וקאמר בגמ׳ מ״ט דת״ק אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשירין ורבי יהודה כתיב הוא וכתיב לכם כאן במכשירין שאפשר לעשותן מעי״ט וכאן במכשירין שא״א כו׳ מכלל דאוכל נפש שרי רבי יהודה אפי׳ באפשר ורבנן נמי משמע דלא פליגי אלא במכשירין ולא באוכל נפש ועוד דהך ברייתא כר׳ יהודה כדפרישית ועוד דבפ׳ תולין (לקמן דף קלז:) אמרינן דר׳ אליעזר סבר כרבי יהודה ועדיפא מדרבי יהודה ושרי אפילו אפשר לעשותן מעי״ט וליכא למימר דמיירי ברודה לצורך חול דמכ״מ תקשי למאן דאית ליה הואיל ואי מקלעי ליה אורחין בפרק אלו עוברין (פסחים דף מו:) ועוד דרבי אליעזר גופיה אית ליה התם הואיל ואור״י דאיכא לאוקמי ברודה סמוך לחשיכה דלא חזי תו לאורחין אי נמי בדבש שהדביש או אסור בהנאה דלא חזי לאכילה ומיהו תימה לר״י כיון דמותר לגבן בי״ט מן התורה אפילו באפשר אפילו לא יהא מותר מדרבנן אלא בדלא אפשר אם כן נפל ביתו בי״ט יהא מותר לבנותו בי״ט דמתוך שהותר בנין לצורך דמגבן הוי משום בונה כדאמר בסמוך הותר נמי שלא לצורך ובלבד שיהא צורך היום לאכול בתוכו שלא יכנו שרב ושמש וי״ל דאסור מדרבנן דהוי עובדא דחול כי היכי דאסורין טחינה והרקדה ביו״ט. החולב משום דש הוא – כדפי׳ בקונט׳ ואתיא ברייתא כר׳ יהודה דאמר יש דישה שלא בגידולי קרקע כדפרי׳ לעיל בפ׳ כלל גדול (לעיל דף עג:) וכן נראה לר״י דודאי כרבי יהודה אתיא דהא אסרי חכמים ריבוץ משום שבות ולר״ש שרי לקמן אפילו לכתחלה. שרא זילחא במחוזא – תימה דבשילהי תמיד נשחט (שם דף סד.) תנן כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהכהנים מדיחים את העזרה שלא ברצון חכמים ומפרש בגמ׳ דשלא ברצון חכמים היינו שלא ברצון ר׳ אליעזר דאי רבנן שבות הוא ואין שבות במקדש דתניא המכבד והמרבץ כו׳ ומדמוקי מתני׳ כר״א משמע דמחייב מדאורייתא אפי׳ בעזרה דאיכא רצפה והכא משמע דברצפה ליכא אשוויי גומות וי״ל דבהדחה איכא אשוויי גומות טפי שהיו מתמלאות הגומות שבין רובד לרובד א״נ בעזרה נמי לא אסור לר״א אלא משום שבות אטו היכא דליכא רצפה דאיכא חיוב חטאת לר״א וחמיר האי שבות ונוהג אפילו במקדש וכמה שבות אשכחן במקדש בפ׳ בתרא דעירובין (עירובין קב:) אבל לרבנן לא חמיר האי שבות כיון דאפי׳ בלא רצפה לא הוי לדידהו אלא איסורא דרבנן הלכך אינו נוהג במקדש. והאידנא דקי״ל כר״ש שרי אפי׳ לכתחלה – בה״ג שרי כיבוד מהאי טעמא אפי׳ בדהוצין ואין נראה לר״י דבפרק כל הכלים (לקמן דף קכד:) אמר ר׳ אליעזר אף מכבדות של תמרה מותר לטלטלן ופריך אי מחמה לצל בהא לימא ר׳ אליעזר אפי׳ בשל תמרה משמע דפשיטא ליה דליכא מאן דשרי אפי׳ לרבי שמעון משום דהוי מלאכתו לאיסור ואי שרי לכבד הוי מלאכתו להיתר אלא ודאי כיבוד אסור לכולי עלמא מפני שמזיז עפר ממקומו ולא שרינן הכא לרבי שמעון אלא דווקא ריבוץ. ורמינהו רבי שמעון אומר אין בין נקוב כו׳ – תימה מאי קפריך והא בהך ברייתא נמי קתני כמו במתני׳ דלכל מילי נקוב כשאינו נקוב בר מלענין הכשר זרעים בלבד ואי קשיא ליה מ״ש שבת מהכשר זרעים אם כן בלא משנה תקשי ליה ברייתא גופה מ״ש דלהכשר זרעים חשיב נקוב כמחובר ולענין שאר דברים חשוב כתלוש ואומר ר״ת דהכי פריך כיון דלענין שבת חשיב נקוב כשאינו נקוב אף על גב דהוי לקולא ופטור וכן לענין כלאים במסכת כלאים (משנה כלאים ז׳:ח׳) כ״ש לענין הכשר זרעים אית לן לאחשוביה נקוב כשאינו נקוב דהוי לחומרא ובברייתא קתני דנקוב הוי כמחובר לענין הכשר זרעים שאינו מכשיר והכי פירושא דברייתא אין בין נקוב לשאינו נקוב דלכל מילי נקוב ושאינו נקוב שוין ואזלינן לחומרא דבמקום דהוי תלוש חומרא חשבינן תרוייהו כתלוש ואי הוי מחובר חומרא כמו שבת וכלאים חשבינן תרוייהו כמחובר אלא בהכשר זרעים דלא החמירו לאחשובי נקוב כתלוש כשאינו נקוב אלא אוקמוה אדיניה ליחשב כמחובר וצ״ל לפי זה דאין תורמין לר״ש מן הנקוב על פירות הגדלים בקרקע כמו באינו נקוב דאזלינן לחומרא ור״י פי׳ דהכי פריך ר״ש אומר אין בין נקוב לשאינו נקוב אלא הכשר זרעים בלבד וכיון דגבי הכשר זרעים חשוב נקוב כמחובר אע״ג דהוי להקל שאינו מקבל הכשר ש״מ מדאורייתא חשוב כמחובר דאי מדאורייתא חשוב כתלוש היכי הוה מטהרינן להו מדרבנן כשנגעה בהן טומאה כיון דקיבלו הכשר מן התורה ואם כן הא דקתני ברישא דברייתא אין בין נקוב לשאינו נקוב ע״כ לעשות שניהם כמחוברים ולא לעשות שניהם כתלושין כיון דנקוב חשיב מחובר מדאורייתא ובכל מילי נקוב ואינו נקוב כמחוברים חוץ מהכשר זרעים בלבד דאחמיר רבנן לטמויי כשאינו נקוב והשתא משני שפיר שאני לענין טומאה כו׳ דהתם הוא דכתב רחמנא בהדיא דחשיב נקוב כמחובר אבל לכל מילי חשיב כתלוש ולהכי פטר במתני׳ אבל קשה לאלו הפירושים דקאמר אלמא נקוב לר״ש כשאינו נקוב משוי ליה משמע דבעי לאיתויי מברייתא דלא משוי נקוב כשאינו נקוב וזה אינו ויש לפרש דה״ק אלמא נקוב לר״ש כשאינו נקוב משוי ליה ורמינהו כו׳ דאדרבה שאינו נקוב כנקוב משוי ליה ועוד פר״י דה״ק אין בין נקוב לשאינו נקוב לענין מעשר ופאה וכלאים דכיון דכתיב בהו שדך וכרמך וכן במעשר כתיב היוצא השדה שנה שנה חשיבי תלוש בין נקוב בין שאינו נקוב ואין בו חילוק אלא לענין הכשר זרעים וכל דדמי ליה כגון שבת שאינן תלוים בדבר שהוא חשוב שדה אלא בתלוש ומחובר ובהנהו לא הוי נקוב כשאינו נקוב ולפי זה אתי שפיר הא דקאמר אלמא נקוב לר״ש כשאינו נקוב משוי ליה ורמינהו דלא משוי נקוב כשאינו נקוב.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush