גמרא
פירוש
תָּנָא אשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּדְיוֹ (ושתי) אוֹתִיּוֹת בְּקוּלְמוֹס שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּקַלְמָרִין בָּעֵי רָבָא אוֹת אַחַת בִּדְיוֹ אוֹת אַחַת בְּקוּלְמוֹס אוֹת אַחַת בְּקַלְמָרִין מַהוּ תֵּיקוּ. אָמַר רָבָא בהוֹצִיא שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וּכְתָבָן כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ חַיָּיב כְּתִיבָתָן זוֹ הִיא הַנָּחָתָן וְאָמַר רָבָא גהוֹצִיא אוֹת אַחַת וּכְתָבָהּ וְחָזַר וְהוֹצִיא אוֹת אַחַת וּכְתָבָהּ פָּטוּר מַאי טַעְמָא בְּעִידָּנָא דְּאַפְּקַא לְבָתְרָיְיתָא חֲסַר לֵיהּ לשיעורא דְקַמַּיְיתָא. וְאָמַר רָבָא דהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת אַחַת וְהִנִּיחָה וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת אַחַת וְהִנִּיחָה רִאשׁוֹנָה נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁקְּלָטָהּ [כֶּלֶב] אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה וּפָטוּר וְאַמַּאי הָא מַנְּחָה הָכִי קָאָמַר וְאִם קָדַם וְהִגְבִּיהַּ רִאשׁוֹנָה קוֹדֶם הַנָּחַת שְׁנִיָּיה נַעֲשֵׂית רִאשׁוֹנָה כְּמִי שֶׁנִּקְלְטָה אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה וּפָטוּר וְאָמַר רָבָא ההוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְהִנִּיחָהּ וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְהֶעֱבִירָהּ דֶּרֶךְ עָלֶיהָ חַיָּיב וְאַמַּאי הָא לָא נָח כְּגוֹן שֶׁהֶעֱבִירָהּ תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה. וְהָאָמַר רָבָא תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה לְרַבָּנַן צָרִיךְ הַנָּחָה עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּזוֹרֵק כָּאן בְּמַעֲבִיר. תָּנוּ רַבָּנַן הוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת בְּהֶעְלֵם אֶחָד חַיָּיב בִּשְׁתֵּי הֶעְלֵמוֹת פָּטוּר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר ובְּהֶעְלֵם אֶחָד לִרְשׁוּת אחד חַיָּיב לִשְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת פָּטוּר אָמַר רַבָּה זוְהוּא שֶׁיֵּשׁ חִיּוּב חַטָּאת בֵּינֵיהֶם אֲבָל כַּרְמְלִית לֹא. אַבָּיֵי אָמַר אֲפִילּוּ כַּרְמְלִית אֲבָל פִּיסְלָא לֹא וְרָבָא אָמַר אֲפִילּוּ פִּיסְלָא וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רָבָא רְשׁוּת שַׁבָּת כִּרְשׁוּת גִּיטִּין דָּמְיָא.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אות אחת בקולמוס ואות אחת בקלמרין – אע״פ ששני קולמוסים מצטרפי כה״ג שמא לא מצטרפי. והא אמר רבא תוך שלשה לרבנן צריך הנחה ע״ג משהו – תימה לר״י דתנן לקמן בריש הזורק (דף צו.) הזורק מרה״י לרה״י ורה״ר באמצע ר׳ עקיבא מחייב וחכמים פוטרין ותני עלה בגמרא [צז.] תוך ג׳ לד״ה חייב אלמא לכ״ע לא בעינן הנחה ע״ג משהו תוך ג׳ ותירץ דרבא סבר כרבי יהודה דהמוצא תפילין (עירובין צז:) גבי היה קורא על ראש הגג כו׳ רבי יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו וטעמא דאפילו אין איגודו בידו ליכא איסור אם מביאו אצלו דבעי הנחה ע״ג משהו כדאמר התם בגמרא וא״ת ומאי פריך התם לימא רבא כתנאי אמרה לשמעתיה דע״כ כתנאי אמרה דתנא דברייתא דהזורק לא סבר כוותיה וי״ל דהכי פריך לימא כתנאי דמתניתין דהתם אמרה לשמעתיה דבהא לא קפיד אם תנא דברייתא פליג עליה אלא דלא ליפלגו עליה רבנן דמתניתין דהתם מיהו תימה לר״י דלקמן בהזורק (דף צז:) תנא מרה״י לרשות הרבים ועבר ד׳ אמות ברה״ר ר׳ יהודה מחייב וחכמים פוטרין ומסיק לעולם רבי יהודה חדא הוא דמחייב וחכמים פוטרין לגמרי ומשכחת לה דאמר עד דנפקא לרה״ר תנוח דרבי יהודה סבר אמרי׳ קלוטה כמי שהונחה דמיא אלמא לא בעינן לרבי יהודה הנחה ע״ג משהו ונראה לר״י דהתם מיירי במתגלגל ברה״ר ועדיף משאר קלוטה באויר והוי כמונח לרבי יהודה והא דקשה ממתני׳ דהתם דקתני זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע כו׳ שם [בד״ה אחזתז] נפרש בעז״ה. והעבירה דרך עליה – מפרש הרב פורת דה״ה אפי׳ שלא דרך עליה אם העבירה תוך שלשה לקרקע מצטרף דהא אמרינן בסמוך בהעלם אחד חייב אפילו לשתי רשויות ואפילו רבי יוסי לא בעי אלא רשות אחת אבל עליה לא בעי ונקט דרך עליה דאפי׳ גבוה מן הקרקע ג׳ טפחים חייב כיון דהוי תוך ג׳ לחצי גרוגרת המונחת ע״ג קרקע. בהעלם אחד לרשות אחד חייב – הקשה רבינו תם דאמר בהבונה (לקמן קד:) כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפורי חייב ונראה לו כגירסת ר״ח מרשות אחת חייב מב׳ רשויות פטור דבעי׳ עקירה ממקום אחד ור״י אומר דודאי גבי כתיבה אית לן למימר מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי אבל הוצאה לא הויא עד דמייתי תרוייהו לרשות אחד. אבל פיסלא לא – בגיטין בפרק הזורק (גיטין עז:) משמע דאית ביה ד׳ אמות על ד׳ אמות ואינו גבוה י׳ א״נ גבוה י׳ ואינו רחב ד׳ ואומר ריב״א דללישנא קמא צריך לפרש הכא שהוא רשות הרבים כגון שרבים מכתפין עליו דאי כרמלית האמר אביי אפילו כרמלית ורבא דאמר אפילו פיסלא סבר אף על פי שהוא רשות הרבים כיון דלענין גיטין חשוב מקום בפני עצמו הכי נמי מחלק רשויות ולר״י נראה אפילו פיסלא שהוא כרמלית ושני ליה לאביי בין כרמלית המיטלטלת לשאינה מיטלטלת. מיתיבי רשב״א אומר – לרב הונא פריך דאי לאו רב הונא הוה מוקמי מתני׳ לרפואה. אם לרפואה – פי׳ רבינו שמואל אם לרפואה הצניעו זה חייבין עליו כל העולם כדי לכחול עין אחת דלרשב״א אית ליה דנתחייב זה במחשבתו של זה ואם לקשט כלומר אם לא הצניעו לרפואה אלא לקשט כדי שתי עינים דסתמו עומד לקישוט ואין נראה לר״י דלעיל תנא דם כדי לכחול עין אחת בד״א במוציא אבל במצניע בכל שהוא אלמא במצניע חייב בפחות מלכחול בו עין אחת ונראה לר״י דה״פ אם לרפואה שאותו כחול ראוי לרפואה שיעורו כדי לכחול עין אחת אפי׳ לא הצניעו לכך אי נמי אם לרפואה שבאותו מקום עושין אותו לרפואה ואם לקשט שעושין אותו לקישוט ואין רגילין לעשות ממנו רפואה כדי לכחול שתי עינים. חרסית כדי לעשות פי כור – אע״ג דאמר לעיל (דף עט.) אין אדם טורח לגבל טיט כדי לעשות בו פי כור חרסית חשיב טפי מטיט דמצניעין אותו לעשות פי כור של צורפי זהב אי נמי הכא מיירי במגובל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush