גמרא
פירוש
וְאֵין לָהּ פִּדְיוֹן, וַאֲסוּרָה לְזָרִים!? הָנָךְ נְפִישָׁן. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: קֹדֶשׁ חָמוּר שֶׁכֵּן עָנוּשׁ כָּרֵת. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אָמַר קְרָא: ״תִּתֵּן לוֹ״ (דברים י״ח:ד׳) – ״לוֹ״ וְלֹא לְאוּרוֹ, מִכְּלָל דְּבַת אוּרוֹ הוּא.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
תתן לו ולא לאורו מכלל דבת אורו היא – ואם תאמר מידי ולא לאורו כתיב אימא תתן לו ולא דבר שאין ראוי לו כלל וי״ל דאם כן לא לכתוב אלא תתן דאין נתינה פחות משוה פרוטה מדכתיב לו משמע לו ולא לאורו. מתוך שריחו רע – ואף על גב דנפט נמי ריחו רע כדאמר בפ״ק (שבת יב:) הא בדמשחא והא בדנפטא ובפרק אמר להם הממונה (יומא דף לט.) בא למדוד נפט אומרים לו מדוד לעצמך אין ריחו רע כמו עטרן. הדלקת נר בשבת חובה – פי׳ במקום סעודה דחובה היא שיסעוד במקום הנר משום עונג אבל מהדלקת נר גופיה לא הוה פריך אביי דפשיטא דחובה היא דהתנן (לקמן דף לא:) על ג׳ עבירות נשים כו׳ על שאינן זהירות בהדלקת הנר. חובה – לגבי רחיצת ידים בחמין קרי ליה חובה דלא הוי כל כך מצוה ומים אחרונים קרי ליה חובה משום סכנה דמלח סדומית ושהרגו הנפש וחמירי טפי מן הראשוני׳ ויש שרוצים לומר דאין לברך אהדלקת נר מדקרי ליה חובה כדאמרינן (חולין קה.) מים אחרונים חובה ואין טעונין ברכה ואומר ר״ת דשיבוש הוא דלא דמי למים אחרונים דלא הוי אלא להצלה בעלמא אבל הדלקת נר היא חובה של מצות עונג שבת וכמה חובו׳ הן דטעונין ברכה ומה שאומר טעם אחר שלא לברך משום שאם היתה מודלקת ועומדת לא היה צרי׳ לכבותה ולחזור ולהדליקה ולא להדליק אחרת אין נראה דהא גבי כיסוי הדם (שם פ׳.) אם כסהו הרוח פטור מלכסותו אפ״ה כשמכסה צריך לברך וכן נולד מהול איכא למ״ד דאין צריך להטיף ממנו דם ברית וכשמל תניא בשילהי פר׳ ר׳ אליעזר דמילה (לקמן דף קלז:) המל אומר כו׳ ובסדר רב עמרם יש המדליק נר בשבת מברך אשר קדשנו כו׳ ועוד נראה לר״ת שאם היה הנר מודלק ועומד שצריך לכבות ולחזור ולהדליק כדאמר ליה ההוא סבא ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר (לעיל דף כג:). סדין בציצית ב״ש פוטרין – פירש בקונטרס ב״ש לא דרשי סמוכין והא דלא קאמר אוסרין משום דסברי בעלמא כלי קופסא חייבין בציצית והכא פטירי דלא שייך למיתני בהו אוסרין ובסיפא דהך ברייתא קתני בפ׳ התכלת (מנחות דף מ.) א״ר אליעזר כל המטיל תכלת בסדינו בירושלים אינו אלא מן המתמיהין אמר ר׳ אם כן למה אסרוה פי׳ א״כ (כל אותן) שמתמיהין עליו למה עושין כן כיון דהלכה כב״ה ומשני גזרה שמא יקרע סדינו כו׳ ועוד מתרץ גזרה משום כסות לילה ופירש״י בתשובה אחת שלא גזרו אלא על התכלת אבל במינו חייב והא דא״ל מלאכא לרב קטינא סדינא בקייטא סרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה היינו ציצית מן המובחר מה תהא עליה אבל ציצית במינו היה עושה ובשמעתין נמי היה להם ציצית של מינו והיו מחביאים מר׳ יהודה לפי שהיה מחייב לעשות תכלת והיה סבור שעושין כב״ש מדאורייתא ואינהו סבור אפי׳ לב״ה אסור מדרבנן משום כסות לילה וקשה לר״י דבפרק התכלת (מנחות דף מא.) מהדר לאתויי דציצית חובת טלית הוא מחסידים הראשונים משארגו בבגד ג׳ היו מטילין בו ציצית ודחי לה ואמאי לא מייתי מהכא דלא קתני אוסרין ועוד דבה״ג פוסק דחובת גברא הוא מדמברכינן להתעטף בציצית ועוד דאמרינן בפ״ק דיבמות (דף ד.) גבי כלאים בציצית דאפילו מאן דלא דריש סמוכין בעלמא במשנה תורה דריש ואיך יתכן לומר דב״ש לא דרשי סמוכין ועוד דרב עמרם גאון פוסק כב״ש בששה דברים וחשיב הך בהדייהו ועוד אמאי נקט סדין בציצית הוה ליה למנקט כלאים בציצית ונראה לר״ת דכ״ע דרשי סמוכין וב״ש פטרי מדרבנן משום כסות לילה או משום שמא יקרע ופטרי אפילו ממינו מדקתני סדין בציצית ולא קתני סדין בתכלת כדאמר ר׳ אליעזר בר׳ צדוק כל המטיל תכלת בסדינו כו׳ וב״ה מחייבין אפי׳ תכלת דלית להו הנהו גזרות דב״ש וכב״ש קי״ל כדמוכח בסיפא דהך ברייתא והשתא ניחא דרב קטינא שלא היה לו ציצית כלל וכן תלמידיו של רבי יהודה לא היה להם כלל ציצית דסברי כב״ש ואומר ר״ת דאין לעשות טליתות של פשתן ולעשות בו ציצית אפילו מינו דכב״ש קיימא לן דפטרי והמברך מברך ברכה לבטלה. גזירה משום כסות לילה – מדנקט סתמא דש״ס האי טעמא ולא נקט טעמא שמא יקרע משמע דקי״ל כרבי שמעון דפוטר כסות לילה בפ׳ התכלת (מנחות דף מג.) וכן משמע בפ״ב דברכות (דף יד:) דאמר במערבא לא היו אומרים פרשת ציצית בלילה אלא מתחילין דבר אל בני ישראל אמר אביי כיון דאינהו מתחילין אנן נמי מתחלינן וכיון דמתחלינן מסיימינן משמע דמודו כולהו דאין מצות ציצית בלילה ולכך נשים פטורות מן הציצית ורב יהודה ורב עמרם דהוו רמי תכלתא לפרזומא דאינשי ביתיה בהתכלת (מנחות מג.) ובפרק קמא דסוכה (דף יא. ישם) משום דסברי דהויא מצות עשה שלא הזמן גרמא לא קיימא לן כוותייהו דהא משמע שהם דווקא היו עושין ולא האחרים ובפרק קמא דקדושין (קידושין לג:) תנו רבנן מצות עשה שהזמן גרמא שופר ולולב סוכה וציצית.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush