Tosafot Sanhedrin 52b – תוספות סנהדרין נב:‏ – Shas HaMeforash

לְמָה תַּלְמִיד חָכָם דּוֹמֶה לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ בַּתְּחִלָּה דּוֹמֶה לְקִיתוֹן שֶׁל זָהָב סִיפֵּר הֵימֶנּוּ דּוֹמֶה לְקִיתוֹן שֶׁל כֶּסֶף נֶהֱנָה מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לְקִיתוֹן שֶׁל חֶרֶשׂ כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁבַּר שׁוּב אֵין לוֹ תַּקָּנָה. אִימַּרְתָּא בַּת טָלֵי בַּת כֹּהֵן שֶׁזִּינְּתָה הֲוַאי אַקְּפַהּ רַב חָמָא בַּר טוֹבִיָּה חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וְשַׂרְפַהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף טְעָה בְּתַרְתֵּי טְעָה בִּדְרַב מַתְנָה וּטְעָה בִּדְתַנְיָא {דברים י״ז:ט׳} וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשּׁוֹפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם ^אבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ כֹּהֵן יֵשׁ מִשְׁפָּט בִּזְמַן שֶׁאֵין כֹּהֵן אֵין מִשְׁפָּט.: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק מַעֲשֶׂה בְּבַת כֹּהֵן שֶׁזִּינְּתָה וְכוּ׳.: אָמַר רַב יוֹסֵף בֵּית דִּין שֶׁל צַדּוּקִים הֲוָה. הָכִי אֲמַר לְהוּ וְהָכִי אַהְדַּרוּ לֵיהּ וְהָתַנְיָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק זְכוּרַנִי כְּשֶׁהָיִיתִי תִּינוֹק וּמוּרְכָּב עַל כְּתֵיפוֹ שֶׁל אַבָּא וְהֵבִיאוּ בַּת כֹּהֵן שֶׁזִּינְּתָה וְהִקִּיפוּהָ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וּשְׂרָפוּהָ אָמְרוּ לוֹ קָטָן הָיִיתָ וְאֵין מְבִיאִין רְאָיָה מִן הַקָּטָן שְׁנֵי מַעֲשִׂים הֲווֹ. הֵי אֲמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא אִילֵימָא הָא קַמַּיְיתָא אֲמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא א״לאֲמַר לֵיהּ כְּשֶׁהוּא גָּדוֹל וְלָא אַשְׁגַּחוּ בֵּיהּ אֲמַר לְהוּ כְּשֶׁהוּא קָטָן וְאַשְׁגַּחוּ בֵּיהּ. אֶלָּא הָא אֲמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא וַאֲמַרוּ לֵיהּ קָטָן הָיִיתָ וַאֲמַר לְהוּ כְּשֶׁהוּא גָּדוֹל וַאֲמַרוּ לֵיהּ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בֵּית דִּין שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה בָּקִי.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^במִצְוַת הַנֶּהֱרָגִין הָיוּ מַתִּיזִין אֶת רֹאשׁוֹ בְּסַיִיף כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמַּלְכוּת עוֹשָׂה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נִיוּוּל הוּא לוֹ אֶלָּא מַנִּיחִין אֶת רֹאשׁוֹ עַל הַסַּדָּן וְקוֹצֵץ בְּקוֹפִיץ אָמְרוּ לוֹ אֵין מִיתָה מְנֻוֶּולֶת מִזּוֹ.: גמ׳גְּמָרָא: תַּנְיָא אָמַר לָהֶן רַבִּי יְהוּדָה לַחֲכָמִים אַף אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁמִּיתָה מְנֻוֶּולֶת הִיא אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה {ויקרא י״ח:ג׳} וּבְחֻקּוֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ. וְרַבָּנַן כֵּיוָן דִּכְתִיב סַיִיף בְּאוֹרָיְיתָא לָא מִינַּיְיהוּ קָא גָמְרִינַן. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי הָא דְּתַנְיָא ^גשׂוֹרְפִין עַל הַמְּלָכִים וְלֹא מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי הֵיכִי שָׂרְפִינַן וְהָכְתִיב וּבְחֻקּוֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ אֶלָּא כֵּיוָן דִּכְתִיב שְׂרֵיפָה בְּאוֹרָיְיתָא דִּכְתִיב {ירמיהו ל״ד:ה׳} וּבְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ וְגוֹ׳ לָאו מִינַּיְיהוּ קָא גָמְרִינַן וְהָכָא נָמֵי כֵּיוָן דִּכְתִיב סַיִיף בְּאוֹרָיְיתָא לָאו מִינַּיְיהוּ קָא גָמְרִינַן. וְהָא דִּתְנַן בְּאִידַּךְ פִּירְקִין אֵלּוּ הֵן הַנֶּהֱרָגִין הָרוֹצֵחַ וְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת בִּשְׁלָמָא עִיר הַנִּדַּחַת כְּתִיב בְּהוּ {דברים י״ג:ט״ז} לְפִי חָרֶב אֶלָּא רוֹצֵחַ מְנָלַן. דְּתַנְיָא {שמות כ״א:כ׳} נָקֹם יִנָּקֵם נְקִימָה זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה הוא כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר {ויקרא כ״ו:כ״ה} וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית הֱוֵי אוֹמֵר נְקִימָה זוֹ סַיִיף. וְאֵימָא דְּבָרֵיז לֵיהּ מִיבְרָז לְפִי חֶרֶב כְּתִיב. וְאֵימָא דְּעָבֵיד לֵיהּ גִּיסְטְרָא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר קְרָא {ויקרא י״ט:י״ח} וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ בְּרוֹר לוֹ מִיתָה יָפָה. אַשְׁכְּחַן דִּקְטַל עַבְדָּא בַּר חוֹרִין מְנָא לַן. וְלָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא קְטַל עַבְדָּא בְּסַיִיף בַּר חוֹרִין בְּחֶנֶק. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר חֶנֶק קַל אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר חֶנֶק חָמוּר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר. נָפְקָא לֵיהּ מִדְּתַנְיָא {דברים כ״א:ט׳} וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ הוּקְשׁוּ כׇּל שׁוֹפְכֵי דָמִים לְעֶגְלָה עֲרוּפָה מָה לְהַלָּן בְּסַיִיף וּמִן הַצַּוָּאר אַף כָּאן בְּסַיִיף וּמִן הַצַּוָּאר. אִי מָה לְהַלָּן בְּקוֹפִיץ וּמִמּוּל עוֹרֶף אַף כָּאן בְּקוֹפִיץ וּמִמּוּל עוֹרֶף אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר קְרָא וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ בְּרוֹר לוֹ מִיתָה יָפָה.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^דמִצְוַת הַנֶּחְנָקִין הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בְּזֶבֶל עַד אַרְכוּבּוֹתָיו וְנוֹתֵן סוּדָר קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצֵאת.: גמ׳גְּמָרָא: תָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא כ׳:י׳} אִישׁ ^הפְּרָט לְקָטָן {ויקרא כ׳:י׳} אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ ^ופְּרָט לְאֵשֶׁת קָטָן {ויקרא כ׳:י׳} אֵשֶׁת רֵעֵהוּ ^זפְּרָט לְאֵשֶׁת אֲחֵרִים. {ויקרא כ׳:י׳} מות יוּמָת בְּחֶנֶק ^חאַתָּה אוֹמֵר בְּחֶנֶק אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּאַחַת מִכׇּל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה אָמַרְתָּ כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מִיתָה בְּתוֹרָה סְתָם אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לְמוֹשְׁכָהּ לְהַחְמִיר עָלֶיהָ אֶלָּא לְהָקֵל עָלֶיהָ דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא קַלָּה אֶלָּא ^טכׇּל מִיתָה הָאֲמוּרָה בְּתוֹרָה סְתָם אֵינָהּ אֶלָּא חֶנֶק. רַבִּי אוֹמֵר נֶאֱמַר מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם וְנֶאֱמַר מִיתָה בִּידֵי אָדָם מָה מִיתָה הָאֲמוּרָה בִּידֵי שָׁמַיִם מִיתָה שֶׁאֵין בָּהּ רוֹשֶׁם אַף מִיתָה הָאֲמוּרָה בִּידֵי אָדָם מִיתָה שֶׁאֵין בָּהּ רוֹשֶׁם. וְאֵימָא שְׂרֵיפָה מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא בַּת כֹּהֵן בִּשְׂרֵיפָה מִכְּלָל דְּהָא לָאו בַּת שְׂרֵיפָה הִיאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ד:י״א
סמ״ג מצוות עשה ק״ב

^ב רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם ט״ו:ד׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ב

^ג רמב״ם הלכות אבל י״ד:כ״ו
רמב״ם הלכות מלכים ומלחמות ב׳:א׳
טור יורה דעה שמ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה שמ״ח:א׳

^ד רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם ט״ו:ה׳
סמ״ג מצוות עשה ק״נ

^ה רמב״ם הלכות איסורי ביאה א׳:י״ג
רמב״ם הלכות איסורי ביאה ג׳:א׳
רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ב:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה צ״ד

^ו רמב״ם הלכות איסורי ביאה ג׳:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה צ״ד

^ז רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ב:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה צ״ד

^ח רמב״ם הלכות איסורי ביאה א׳:ו׳
רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם ט״ו:י״ג
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ג

^ט רמב״ם הלכות איסורי ביאה א׳:ו׳
רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ד:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ג

E/ע

הערותNotes

טעה בדרב מתנה – ואף רבי אלעזר ב״ר צדוק נמי חזר בו. בזמן שיש כהן יש שופט – המ״ל כדדרשינן בפרק הנחנקין (לקמן דף פז.) מלמד שהמקום גורם. רבי יהודה אומר ניוול הוא זה – לא קרי ליה ניוול אלא משום דכתיב ובחקותיהם לא תלכו כדמוכח בגמרא. אלא כיון דכתיב שריפה – תימה דמשמע הכא דאע״ג דחוקה היא כיון דכתיב באורייתא שרי ובפ״ק דמסכת ע״ז (דף יא. ושם) פריך ושריפה חוקה היא והכתיב ובחקותיהם לא תלכו ומסיק לאו חוקה היא וי״ל דהתם קאמר לאו חוקה היא לשם עבודת כוכבים דאי הוי חוקה לעבודת כוכבים אפילו הוה כתוב באוריי׳ לא הוה מהני אבל הכא איירי בחוק העובדי כוכבים שלא לשם עבודת כוכבים דומיא דסייף דכיון דכתיב באורייתא לא מינייהו גמרינן ושרי. איש פרט לקטן – אבל האשה מיחייבא בביאת בן ט׳ שנים ויום אחד כדתנן בפרק יוצא דופן (נדה דף מה.) ומייתי לה לקמן. פרט לאשת קטן – הא דאיצטריך קרא היינו במייעד לבנו קטן או בן ט׳ שבא על יבמתו וס״ד כיון דמדאורייתא רמיא קמיה ליחייב עלה משום א״א קמ״ל והכי מוקמינן לה בפ״ק דקדושין (דף יט. ושם). פרט לאשת אחרים – והיינו כותי וקמ״ל דאין אישות לכותים אע״ג דאין מיתה ואזהרה איסורא מיהא איכא מדאיצטריך למישרי יפת תואר דדרשינן בפ״ק דקידושין (דף כא: ושם) אשת אפילו אשת איש.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון