גמרא
פירוש
אָמַר רָבָא הִלְכְתָא אחָמֵץ בִּזְמַנּוֹ בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ אָסוּר בְּמַשֶּׁהוּ כְּרַב בשֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ מוּתָּר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. וּמִי אָמַר רָבָא הָכִי וְהָאָמַר רָבָא רַבִּי שִׁמְעוֹן קְנָסָא קָנֵיס הוֹאִיל וְעָבַר עָלָיו בְּבַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. הָנֵי מִילֵּי בְּעֵינֵיהּ אֲבָל עַל יְדֵי תַּעֲרוֹבֶת לָא וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רָבָא כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב נַחְמָן כִּי הֲווֹ נָפְקִי שִׁבְעָה יוֹמֵי דְפִסְחָא אֲמַר לַן פּוּקוּ וּזְבִינוּ חֲמִירָא דִּבְנֵי חֵילָא.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות חמץ ומצה א׳:ה׳
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט״ו:ט׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ח
טור אורח חיים תמ״ז:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תמ״ז:א׳
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט״ו:ט׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ח
טור אורח חיים תמ״ז:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תמ״ז:א׳
ב רמב״ם הלכות חמץ ומצה א׳:ה׳
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט״ו:ט׳
טור אורח חיים תמ״ז:י״א
שולחן ערוך אורח חיים תמ״ז:י״א
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט״ו:ט׳
טור אורח חיים תמ״ז:י״א
שולחן ערוך אורח חיים תמ״ז:י״א
אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו ובין שלא במינו אסור בכל שהוא כרב – פסק רש״י בחולין דמין במינו במשהו כרבי יהודה דאמר בפ׳ כל הבשר (חולין קט.) מין במינו לא בטיל ואף רבי קאמר התם נראין דברי רבי יהודה מכלל דהלכתא הכי ועוד הביא ראיה מהא דפליגי אביי ורבא בפרק בתרא דע״ז (עבודה זרה סו.) חלא דחמרא וחלא דשיכרא חמירא דחיטי וחמירא דשערי רבא אמר במשהו אביי אמר בנותן טעם משום דמר סבר בתר שמא אזלינן ומר סבר בתר טעמא אזלינן אלמא בין לאביי בין לרבא מין במינו במשהו ועוד פסק רבא בשמעתא מין במינו במשהו כרב ור״ת אומר דכל אלו אינם ראיות דאין הלכה לא כר׳ יהודה ולא כרבי וההיא דפ׳ בתרא דמס׳ ע״ז פלוגתא דאביי ורבא מצי למימר דחמירא וחלא דטבל ויין נסך דמודו ר׳ יוחנן ור״ל שהם במשהו ודשמעתא אי גר׳ במשהו כרב י״ל שפוסק בחמץ כרב ולא מטעמי׳ דרב דס״ל בכל איסורין שבתורה במינו במשהו ורבא לית ליה אלא דוקא בחמץ בפסח משום חומרא דחמץ וגם רב יהודאי גאון פסק כן דדוקא בחמץ פסק רבא כרב דשאלו מקמיה כל איסורין שבתורה במשהו כרב או בנותן טעם כר״י והשיב מדאמר רבא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו במשהו א״כ בהא [מיהו] הלכה כרב במשהו אבל בשאר איסורין בנ״ט כר׳ יוחנן וכר״ל ועוד אומר ר״ת דלא גרסי׳ במשהו כרב וכן משמע בה״ג דלא גרס ליה וסבר רבא גם בחמץ כר׳ יוחנן והא דלא פסק בהדיא הלכה כר׳ יוחנן משום דה״א דלא פסק כוותיה אלא בזמנו אבל שלא בזמנו לא דלא תקשי דרבא אדרבא דהא אמר רבא קנסא הוא דקניס ר׳ שמעון כדפרי׳ להכי איצטריך לפרש ומביא ר״ת ראיה דבהדיא סבירא ליה לרבא בפ׳ גיד הנשה (חולין צז: ושם) מין במינו בס׳ דקאמר אמרו רבנן בטעמא וכו׳ מין במינו דליכא למיקם אטעמא אי נמי מין שלא במינו וליכא קפילא בס׳ ואין לדחות דמיירי בחמרא חדתא ועינבי דהוי טעמא אחד והוי בס׳ משום דרבא בתר שמא אזיל ולא חשיב מינו דא״כ אמאי קרי ליה מין במינו ובהקומץ רבה (מנחות כג. ושם) משני רבא דסבר ר׳ יהודה מין במינו וד״א וכו׳ מכלל דאיהו לית ליה ובפ׳ התערובת (זבחים עט. ושם) קסבר ר״א בן יעקב מין במינו בטל וסתמא דגמרא קאמר בשילהי מסכת ביצה (דף לח: ושם) שפיר עבוד דאחיכו עליה חיטי בחיטי נהי דלרבי יהודה לא בטל לרבנן מיבטל בטיל מכלל דהכי הלכתא ורש״י גופיה פסק בפרק בתרא דמס׳ ע״ז (עבודה זרה סו.) גבי פלוגתא דאביי ורבא דהלכתא כרבי יוחנן דסבר בנ״ט ובה״ג של אספמיא פסק דחתיכה בחתיכות בנ״ט ומייתי מדרבא בפ׳ גיד הנשה (חולין צז.) ויין נסך דקאמר התם במשהו אומר ר״ת דוקא כשנתנסך לפני ע״ז דאמתני׳ קאי דבעי תרתי דבר שבמנין ואיסורי הנאה אבל סתם יינן דשרי בהנאה בס׳ ובתשובת הגאונים שכתב רבינו יוסף טוב עלם מצא ר״ת יין נסך שנתנסך ממנו לפני ע״ז אסור בהנאה ואינו בטל אפילו באלף כמו ששנינו אלו אסורין ואיסורן איסור הנאה בכל שהוא יין נסך וכו׳ מכלל דשאר איסורין וסתם יינן חוץ מטבל ויין נסך בין במינו ובין שלא במינו בנ״ט ובחמץ בפסח לא עשה ר״ת מעשה אע״ג דבשאלתות דרב אחאי נמי איתא דרבא אית ליה גם בחמץ בנ״ט: [וע״ע תוס׳ חולין צז. ד״ה אמר רבא]. אמר רב קדירות בפסח ישברו – בפ׳ בתרא דמס׳ ע״ז (דף סח: ושם) גבי עכברא בשיכרא מספקא ליה אי קסבר רב נותן טעם לפגם אסור או מותר ועכבר׳ בשיכרא אשבוחי משבח ואי ס״ל מותר אפ״ה קאמר הכא שפיר ישברו דנ״ט לפגם דוקא בדיעבד שרי אבל לכתחלה אסור דגזרינן שאינו בת יומא אטו בת יומא ועוד דהתם שרי לפי שפוגם טעמו כמו שהוא בעין אבל הכא אינו פוגם אלא מחמת ששהה בדופני הכלי. לשהינהו עד אחר הפסח וליעבד בהו שלא במינן – תימה לר״י נהי דסבירא לן דטעמא דחמץ בקדירה חשיב משהו שאין רגילין להשתמש הרבה ביחד מ״מ הא תנן אין מבטלין איסור לכתחלה ואפי׳ איסורא דרבנן אין מבטלין דאם לא כן מה הועילו חכמים בתקנתם שאסרו עד ששים הואיל שיכול להוסיף ולבטל האיסור ולא דמי לעצים שנשרו מן הדקל לתנור בי״ט שמרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן (ביצה דף ד:) דהתם איסור מוקצה אין לו שורש מן התורה אבל מידי דאית לי׳ שורש מן התורה לא ומפרש ה״ר יוסף הואיל ואיכא תרתי לטיבותא שהוא נותן טעם לפגם ומשהו שלא במינו בכה״ג מבטלין ולדבריו צ״ל דה״פ וליעבד שלא במינו אי ס״ל לרב נותן טעם לפגם מותר ור״י מפרש דכיון שהקדירות של חרס הן אם יהיו אסורין ואין להם תקנה זה חשוב דיעבד ואע״ג דלענין איסור קדירה שאין בת יומא אסרינן לה אע״פ שאין לה תקנה משום דהתם בלע איסור הרבה אבל הכא ליכא אלא משהו והואיל ושלא במינו הוא יכול לבטל וכדיעבד דמי. דילמא אתי למיעבד במינו – לעיל לא גזר שלא במינו אטו מינו דהא לא שכיח שיתערב לו חמץ אבל הכא להתיר לבשל בהן איכא למיגזר. ואפילו במלחא – והא דאמר בכיצד צולין (לקמן עו:) פת שאפאה עם הצלי בתנור אסור לאוכלו בכותח אבל במלח שרי התם לא אסירא אלא מטעם ריח דליכא איסור כולי האי. דילמא אתי למיכליה בכותח – ותימה וליכליה בכותח דהא נותן טעם בנ״ט הוא כדאמר בפ׳ כל הבשר (חולין קיא: ושם) דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח וי״ל דקאמר התם נמי צנון שחתכו בסכין אסור לאוכלו בכותח ופרש״י משום חורפא דצנון בלע טפי מדגים רותחים שעלו בקערה ולפי זה דגים שנתבשלו בקדירה אסור לאוכלן בכותח דע״י בישול בלעי יותר מדאי וכן נמי הכא מחום התנור בלעי טפי ולפי׳ אחר שפ״ה שם דצנון אסור לפי שפעמים שהשמנונית קרוש על הסכין ואינו ניכר ואיכא בצנון טעם בשר ממש קשה הכא כיון שנתקנח התנור יפה או הוסק פעם אחרת אמאי אסור לאוכלו בכותח וי״ל דשומן שעל החרס אינו יכול לקנח יפה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush