Tosafot Pesachim 111a – תוספות פסחים קיא.‏ – Shas HaMeforash

חוּץ מִן הַמַּיִם. ור׳וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ מַיִם. אֲמַר רַב פַּפָּא: לָא אֲמַרַן אֵלָּא חֲמִימֵי לְגוֹ קְרִירֵי וּקְרִירֵי לְגוֹ חֲמִימֵי, אֲבָל חֲמִימֵי לְגוֹ חֲמִימֵי וּקְרִירֵי לְגוֹ קְרִירֵי, לָא. אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אַרְבָּעָה דְּבָרִים, הָעוֹשֶׂה אוֹתָן דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וּמִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ. אֵלּוּ הֵן: הַנִּפְנֶה בֵּין דֶּקֶל לַכּוֹתֶל, וְהָעוֹבֵר בֵּין שְׁנֵי דְּקָלִים, וְהַשּׁוֹתֶה מַיִם שְׁאוּלִין, וְהָעוֹבֵר עַל מַיִם שְׁפוּכִין, וַאֲפִילּוּ שְׁפָכָתוֹ אִשְׁתּוֹ בְּפָנָיו. הַנִּפְנֶה בֵּין דֶּקֶל לַכּוֹתֶל, לָא אֲמַרַן אֵלָּא דְּלֵית לֵיהּ אַרְבַּע אַמּוֹת, אֲבָל אִית לֵיהּ אַרְבַּע אַמּוֹת, לֵית לַן בַּהּ. וְכִי לֵית לֵיהּ אַרְבַּע אַמּוֹת, לָא אֲמַרַן אֵלָּא דְּלֵיכָּא דִּירְכָא אָחֳרֵינָא, אֲבָל אִיכָּא דִּירְכָא אָחֳרֵינָא, לֵית לַן בַּהּ. וְהָעוֹבֵר בֵּין שְׁנֵי דְּקָלִים, לָא אֲמַרַן אֵלָּא דְּלָא פַּסְקִינְהוּ רְשׁוּת הָרַבִּים, אֲבָל פַּסְקִינְהוּ רְשׁוּת הָרַבִּים, לֵית לַן בַּהּ. הַשּׁוֹתֶה מַיִם שְׁאוּלִין, לָא אֲמַרַן אֵלָּא דְּשַׁיְילִינְהוּ קָטָן, אֲבָל גָּדוֹל, לֵית לַן בַּהּ. וַאֲפִילּוּ שַׁיְילִינְהוּ קָטָן נַמֵי לָא אֲמַרַן אֵלָּא בַּשָּׂדֶה, דְּלָא שְׁכִיחִי, אֲבָל בָּעִיר דִּשְׁכִיחֵי, לֵית לַן בַּהּ. וַאֲפִילּוּ בַּשָּׂדֶה נַמֵי לָא אֲמַרַן אֵלָּא מַיָּא, אֲבָל חַמְרָא וְשִׁיכְרָא, לֵית לַן בַּהּ. וְהָעוֹבֵר עַל מַיִם שְׁפוּכִין, לָא אֲמַרַן אֵלָּא דְּלָא אַפְסְקִינְהוּ בְּעַפְרָא וְלָא תָף בְּהוּ רוֹקָא, אֲבָל אַפְסְקִינְהוּ אוֹ תָף בְּהוּ רוֹקָא, לֵית לַן בַּהּ. וְלָא אֲמַרַן אֵלָּא דְּלָא עֲבַר עֲלַיְיהוּ שִׁימְשָׁא וְלָא עֲבַר עֲלַיְיהוּ שִׁיתִּין נִיגְרֵי, אֲבָל עֲבַר עֲלַיְיהוּ שִׁימְשָׁא וַעֲבַר עֲלַיְיהוּ שִׁיתִּין נִיגְרֵי, לֵית לַן בַּהּ. וְלָא אֲמַרַן אֵלָּא דְּלָא רָכֵיב חֲמָרָא וְלָא סַיֵּים מְסָנֵי, אֲבָל רָכֵיב חֲמָרָא וְסַיֵּים מְסָנֵי, לֵית לַן בַּהּ. וה״מוְהָנֵי מִילֵּי, הֵיכָא דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ לַכְּשָׁפִים, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא לְמֵיחַשׁ לַכְּשָׁפִים, אע״גאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא כָּל הָנֵי, חָיְישִׁינַן. (דְּהַהוּא) גַּבְרָא דְּרָכֵיב חֲמָרָא וְסַיֵּים מְסָנֵי, וְגַמוּד מְסָאנֵיהּ וּצְווֹ כַּרְעֵיהּ. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה אֵין מְמַצְּעִין וְלֹא מִתְמַצְּעִין, וְאֵלּוּ הֵן: הַכֶּלֶב, וְהַדֶּקֶל, וְהָאִשָּׁה. וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הַחֲזִיר, וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הַנָּחָשׁ. וְאִי מְמַצְּעִין, מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? אֲמַר רַב פַּפָּא: נִפְתָּח בְּ״אֵל״ וְנַפְסִיק בְּ״אֵל״. א״נאִי נַמֵי, נִפְתָּח בְּ״לֹא״ וְנַפְסִיק בְּ״לֹא״. הָנֵי בֵּי תְרֵי דְּמַצַּעָא לְהוּ אִשָּׁה נִדָּה, אִם תְּחִלַּת נִדָּתָהּ הִיא, הוֹרֶגֶת א׳אֶחָד מֵהֶן, אִם סוֹף נִדָּתָהּ הִיא, מְרִיבָה עוֹשָׂה בֵּינֵיהֶן. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? נִפְתָּח בְּ״אֵל״ וְנַפְסִיק בְּ״אֵל״. הָנֵי תְּרֵי נְשֵׁי דְּיָתְבָן בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים, חֲדָא בְּהַאי גִּיסָא דִּשְׁבִילָא וַחֲדָא בְּאִידַּךְ גִּיסָא, וּמְכַוְּונָן אַפַּיְיהוּ לַהֲדָדֵי, וַדַּאי בִּכְשָׁפִים עֲסִיקָן. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? אִי אִיכָּא דִּירְכָא אָחֳרֵינָא, לֵיזִיל בַּהּ. וְאִי לֵיכָּא דִּירְכָא אָחֳרֵינָא, אִי אִיכָּא אִינִישׁ אָחֳרֵינָא בַּהֲדֵיהּ, נִינְקְטוּ לִידַיְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וְנִיחְלְפוּ. וְאִי לֵיכָּא אִינִישׁ אָחֳרֵינָא, נֵימָא הָכִי: ״אָגְרַת אָזְלַתְּ אֻסְיָא בְּלוּסְיָא מִתְקַטְּלָא בְּחֵיק קְבַל״. הַאי מַאן דְּפָגַע בְּאִיתְּתָא בְּעִידָּנָא דְּסִלְקָא מִטְּבִילַת מִצְוָה, אִי אִיהוּ קָדֵים וּמְשַׁמֵּשׁ, אָחֲדָא לֵיהּ לְדִידֵיהּ רוּחַ זְנוּנִים, אִי אִיהִי קָדְמָה וּמְשַׁמְּשָׁה, אָחֲדָא לַהּ לְדִידַהּ רוּחַ זְנוּנִים. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? לֵימַא הָכִי: ״שׁוֹפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתוֹהוּ לֹא דָרֶךְ״ (תהלים ק״ז:מ׳) א״ראָמַר רִבִּי יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב: ״גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי״ (תהלים כ״ג:ד׳)? זֶה הַיָּשֵׁן בְּצֵל דֶּקֶל יְחִידִי וּבְצֵל לְבָנָה. וּבְצֵל דֶּקֶל יְחִידִי, לָא אֲמַרַן אֵלָּא דְּלָא נָפֵיל טוּלָּא דְּחַבְרֵיהּ עִילָּוֵיהּ, אֲבָל נָפֵל טוּלָּא דְּחַבְרֵיהּ עִילָּוֵיהּ, לֵית לַן בַּהּ. אֵלָּא הָא דְתַנְיָא: הַיָּשֵׁן בְּצֵל דֶּקֶל יְחִידִי בֶּחָצֵר, וְהַיָּשֵׁן בְּצֵל לְבָנָה, דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ. הֵיכִי דָּמֵי? אִי לֵימַא דְּלָא נָפֵל טוּלָּא דְּחַבְרֵיהּ עִילָּוֵיהּ, אֲפִילּוּ בַּשָּׂדֶה נַמֵי! אֵלָּא, לָאו שְׁמַע מִינַּהּ בֶּחָצֵר, אַף עַל גַּב דְּנָפֵיל טוּלָּא דְּחַבְרֵיהּ עִילָּוֵיהּ? שְׁמַע מִינַּהּ. וּבְצִילָּהּ שֶׁל לְבָנָה, לָא אֲמַרַן אֵלָּא בְּמַעְרְבַהּ, אֲבָל בִּמְדִינְחְתָא, לֵית לַן בַּהּ.מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

נפתח באל – פי׳ רשב״ם אל מוציאם ממצרים ונפתח בלא לא איש אל ויכזב ואע״ג דאסור להתרפאות בדברי תורה להגן שרי והא דאמרי׳ בפ׳ במה אשה (שבת דף סז.) לאישתא צמירתא לישקול סכינא וכו׳ ולימא ויאמר משה אסורה נא ואראה וגו׳ משום סכנה שרי ור״ח פי׳ נפתח באל לימא הכי אל אלהים ה׳ הצילנו מכל רע ומכל נזק אשר בידך כח וגבורה כי אתה אל ונפתח בלא לא תטשני אלהי ולא תעזבני שמרני כאישון בת עין טרם אקרא תענני ואל תאמר לא. אם תחלת נדה היא הורגת – יש מפרש אם עושה להן כישוף. ¹האי מאן דפגע באיתתא כו׳ – והא דאמר במי שמתו (ברכות דף כ.) ר׳ יוחנן הוה קאזיל ויתיב אשערי טבילה כי היכי דילדן זרעא כוותיה הכא דפגע בעת שעולה מן המים ור׳ יוחנן אשערי טבילה יתיב אי נמי התם יתיב הכא פגע אי נמי רבי יוחנן היה אומר שופך בוז על וגו׳.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ תוס׳ ד״ה ״האי מאן דפגע באיתתא״ מופיע בדפוס וילנא בדף ק״י.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון