גמרא
פירוש
{ויקרא ד׳:כ״ה} וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת שֶׁתְּהֵא קַבָּלָה לְשֵׁם חַטָּאת.
וְאַשְׁכְּחַן שְׁחִיטָה וְקַבָּלָה זְרִיקָה מְנָלַן דְּאָמַר קְרָא {ויקרא ד׳:כ״ו} וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ שֶׁתְּהֵא כַּפָּרָה לְשֵׁם חַטָּאת.
אַשְׁכְּחַן שִׁנּוּי קֹדֶשׁ שִׁנּוּי בְּעָלִים מְנָלַן אָמַר קְרָא עָלָיו עָלָיו וְלֹא עַל חֲבֵירוֹ.
אַשְׁכְּחַן לְמִצְוָה לְעַכֵּב מְנָלַן כִּדְאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חַטָּאת חַטָּאתוֹ הָכָא נָמֵי חַטָּאת חַטָּאתוֹ.
אַשְׁכְּחַן מִצְוָה בְּשִׁנּוּי קֹדֶשׁ וּזְרִיקָה בְּשִׁנּוּי בְּעָלִים בֵּין לְמִצְוָה בֵּין לְעַכֵּב לְעַכֵּב בְּכׇל עֲבוֹדוֹת בְּשִׁנּוּי קֹדֶשׁ וּבִשְׁאָר עֲבוֹדוֹת בְּשִׁנּוּי בְּעָלִים בֵּין לְמִצְוָה בֵּין לְעַכֵּב מְנָלַן.
אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
״ולקח הכהן מדם החטאת״ (ויקרא ד, כה), לומר שתהא קבלה לשם חטאת. ואשכחן [ומצאנו] איפוא מקור ששחיטה וקבלה צריכות להיות לשמן, זריקה מנלן [מנין לנו] שאף היא צריכה להיות לשמה? שאמר קרא [הכתוב]: ״וכפר עליו הכהן מחטאתו״ (ויקרא ד, כו), ללמד שתהא כפרה לשם חטאת, וזריקת הדם היא המכפרת. אשכחן [מצאנו] איפוא שנוי קדש, שנוי בעלים מנלן [מנין לנו]? אמר קרא [הכתוב] שם: ״וכפר עליו״, ללמד: עליו ולא על חבירו. אשכחן [מצאנו] למצוה שלכתחילה צריך לזרוק לשם הבעלים, לעכב מנלן [מנין לנו] שאם שינה — פסל? ומשיבים: כמו שאמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע להלן, בענין חטאת נזיר, שהיה יכול לכתוב ״חטאת״ וכתב ״חטאתו״ להדגיש — דווקא זו שנעשתה לשמו, הכא נמי [כאן גם כן] יש לדרוש ״חטאת״ ״חטאתו״ שאם זרק שלא לשמו — פסול. אשכחן [מצאנו] איפוא שיש מצוה בשנוי קדש, וזריקה בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב. לעכב בכל עבודות בשנוי קדש, ובשאר עבודות (חוץ מזריקה) בשנוי בעלים, בין למצוה בין לעכב מנלן [מנין לנו]? אמר ר׳ יונה: אתיא [באה, נלמדת] מחטאת נזיר, דכתיב [שנאמר] בחטאת נזיר: ״והקריב הכהן לפני ה׳ ועשה את חטאתו ואת עלתו״ (במדבר ו, טז), לומר שיהו כל עשיותיו לשם חטאת. אשכחן [מצאנו] איפוא פסוק נוסף שהוא לעכב בענין שנוי קדש. שנוי בעלים בשאר עבודות חוץ מזריקה, בין למצוה ובין לעכב, מנלן [מנין לנו]? (אם אינו ענין לשנוי קדש, תניהו ענין לשנוי בעלים. אשכחן למצוה, לעכב מנלן?) אמר רב הונא [בריה [בנו] של רב יהושע:] היה יכול לומר בענין זה ״חטאת״ ואמר ״חטאתו״, הרי זה בא להדגיש — חטאתו שלו ולא של אחר. מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא: אלא מעתה, מה שיכול היה לכתוב באותו פסוק עצמו ״עולת״ וכתב ״עולתו״ מאי דרשת ביה [מה אתה דורש בו]? ולעצם שאלתו של רבינא, שואלים: ולרבינא, מדוע לא שאל גם על מה שנאמר בפסוק הסמוך: ״ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו״ (במדבר ו, יז), שהיה יכול לכתוב ״מנחת״ ונכתב ״מנחתו״, וכן ״נסך״ ונכתב ״נסכו״, מאי דרשת בהו [מה אתה דורש בהם]? ומשיבים: ההוא ״את מנחתו ואת נסכו״ מבעי ליה [נצרך לו] לכמו שלמדנו מן הכתוב ״מנחתם ונסכיהם״ (במדבר כט, לז) שהמנחה והנסכים של קרבנות המועדים קריבים אפילו בלילה אחרי יום הקרבת הקרבן, ״מנחתם ונסכיהם״ — אפילו למחר, לומר שגם מנחתו ונסכו של הנזיר כשרים להקריבם בלילה ולמחר. אלא ״עולת״ ״עולתו״ שאין לו הסבר אחר, מאי דרשת בהו [מה אתה דורש בהם]? ותו [ועוד] יש להקשות על הסברו של ר׳ יונה, שלמד דין שינוי בחטאת מחטאת נזיר: מי גמרי מהדדי [האם הם לומדות זו מזו]? חטאת חלב כלומר, חטאת שבא על חטא, כמו על אכילת חלב, מחטאת נזיר לא גמרה [אינה לומדת], מפני שחטאת נזיר חמורה יותר, שכן יש עמה דמים אחרים שהנזיר צריך להביא גם עולה ואשם. ולהיפך, גם חטאת נזיר מחטאת חלב לא גמרה [אינה לומדת] שכן חטאת חלב מכפרת על עבירה שיש בה כרת! אלא אמר רבא: אתיא [באה, נלמדת] ההלכה בחטאת חלב מחטאת מצורע, דכתיב [שנאמר]: ״ועשה הכהן את החטאת״ (ויקרא יד, יט), לומר שיהו כל עשיותיו לשם חטאת. ואשכחן [ומצאנו] איפוא שנוי קדש, שנוי בעלים מנליה [מנין לו] שהוא מעכב? אמר קרא [המקרא]: ״וכפר על המטהר״ וגו׳ (ויקרא יד, יט), לומר: על המטהר הזה ולא על המטהר חבירו. ומקשים: ואכתי [ועדיין] יש לשאול אותה שאלה עצמה שנשאלה על שיטת ר׳ יונה: מי ילפא מהדדי [האם לומדת זו מזו]? חטאת חלב מחטאת מצורע לא ילפא [אינה לומדת], שכן יש עמה בחטאת מצורע גם דמים אחרים דם עולה ודם אשם, חטאת מצורע מחטאת חלב לא גמרה [אינה לומדת], שכן יש בה כפרת כרת! ומשיבים: אמנם, מחדא לא אתיא [חטאת אחת מחטאת אחת אינה באה, אינה נלמדת], אבל תיתי חדא מתרתי [תבוא, תילמד, אחת מן החטאות משתים אחרות]. ושואלים: בהי [באיזו] מהן לא לכתוב [תכתוב] התורה? אם תאמר [לא לכתוב] רחמנא [תכתוב התורה] בחטאת חלב ותיתי מהנך [ותבוא ותילמד מאלה האחרות] — מה להנך [לאחרות] חטאת נזיר וחטאת מצורע שכן יש עמהם דמים אחרים! ואם תאמר: לא לכתוב רחמנא [תכתוב התורה] בחטאת נזיר ותיתי מהנך [ותבוא, תילמד מאלה האחרות] — מה להנך [לאחרות] שכן אין להן שאלה, שהחוטא והמצורע חייב להביא חטאתו בכל מקרה, מה שאין כן בנזיר שיכול להישאל על נדר הנזירות ולבטל את החובה! ואם תאמר: לא לכתוב רחמנא [תכתוב התורה] בחטאת מצורע ותיתי מהנך [ותבוא מאלה האחרות], אפשר לדחות: מה להנך [לאלה] שכן אין באין בדלות כמו בחטאת מצורע שיש בה הפרש בין עני ועשיר (ראה ויקרא יד, כא), אלא יש להן קצבה קבועה! אלא לא ניתן ללמוד מן החטאות עצמן זו על זו, ויש לומר באופן אחר: אמר קרא [הכתוב]: ״זאת התורה לעלה ולמנחה ולחטאת... ולזבח השלמים״ וגו׳ (ויקרא ז, לז), הקישו הכתוב את החטאת לשלמים, מה שלמים — בין שנוי קדש בין שנוי בעלים בעינן [צריכים אנו] שיהיו לשמן למצוה, אף חטאת — בין שנוי קדש בין שנוי בעלים בעינן [צריכים אנו] שיהיו לשמן למצוה. הילכך [על כן], לענין מצוה למדים משלמים, והנך קראי [ואלו הכתובים האחרים] שהבאנו לגבי חטאת, כל אחת לגופה, באים ללמד שהוא גם לעכב. ושואלים: ואשכחן [ומצאנו] איפוא דין זה לגבי חטאת חלב, דכתיב [שנאמר] בה ״לחטאת״ (ויקרא ד, לג),מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush