×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא יבמות ע״ה:גמרא
;?!
אָ
וְחַרְזֵיהּ סִילְוָא בְּבֵיצִים וּנְפַק מִינֵּיהּ כְּחוּט דְּמוּגְלָא וְאוֹלֵיד הָא שְׁלַח שְׁמוּאֵל לְקַמֵּיהּ דְּרַב וַאֲמַר לֵיהּ צֵא וְחָזַר עַל בָּנָיו מֵאֵין הֵם. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אפְּצוּעַ דַּכָּא בִּידֵי שָׁמַיִם כָּשֵׁר אָמַר רָבָא הַיְינוּ דְּקָרֵינַן פְּצוּעַ וְלָא קָרֵינַן הַפָּצוּעַ. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא נֶאֱמַר {דברים כ״ג:ב׳} לֹא יָבֹא פְצוּעַ וְנֶאֱמַר {דברים כ״ג:ג׳} לֹא יָבֹא מַמְזֵר מָה לְהַלָּן בִּידֵי אָדָם אַף כָּאן בִּידֵי אָדָם. אָמַר רָבָא פָּצוּעַ בְּכוּלָּן דַּךְ בְּכוּלָּן כָּרוּת בְּכוּלָּן פָּצוּעַ בְּכוּלָּן בבֵּין שֶׁנִּפְצַע הַגִּיד בֵּין שֶׁנִּפְצְעוּ בֵּיצִים בֵּין שֶׁנִּפְצְעוּ חוּטֵי בֵּיצִים דַּךְ בְּכוּלָּן בֵּין שֶׁנִּידַּךְ הַגִּיד בֵּין שֶׁנִּידַּכּוּ בֵּיצִים בֵּין שֶׁנִּידַּכּוּ חוּטֵי בֵיצִים כְּרוּת [בְּכוּלָּן] בֵּין שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד בֵּין שֶׁנִּכְרְתוּ בֵּיצִים בֵּין שֶׁנִּכְרְתוּ חוּטֵי בֵיצִים. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא מִמַּאי דְּהַאי פְּצוּעַ דַּכָּא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם אֵימָא מֵרֹאשׁוֹ אֲמַר לֵיהּ מִדְּלָא מְנָה בֵּיהּ דּוֹרוֹת ש״משְׁמַע מִינַּהּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וְדִלְמָא הַאי דְּלָא מָנָה בּוֹ דּוֹרוֹת דְּאִיהוּ הוּא דְּאָסוּר בְּרֵיהּ וּבַר בְּרֵיהּ כָּשֵׁר. דּוּמְיָא דִּכְרוּת שׇׁפְכָה מָה כְּרוּת שׇׁפְכָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם אַף הַאי נָמֵי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וּכְרוּת שׇׁפְכָה גּוּפֵיהּ מִמַּאי דִּבְאוֹתוֹ מָקוֹם הוּא אֵימָא מִשִּׂפְתֵּיהּ שׇׁפְכָה כְּתִיב בְּמָקוֹם שֶׁשּׁוֹפֵךְ. וְאֵימָא מֵחוֹטְמוֹ מִי כְּתִיב בִּשְׁפוֹךְ כְּרוּת שׇׁפְכָה כְּתִיב מִי שֶׁעַל יְדֵי כְּרִיתָה שׁוֹפֵךְ שֶׁלֹּא עַל יְדֵי כְּרִיתָה אֵינוֹ שׁוֹפֵךְ אֶלָּא מְקַלֵּחַ לְאַפּוֹקֵי הַאי דְּאִידֵּי וְאִידֵּי שׁוֹפֵךְ הוּא. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא נֶאֱמַר לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וְנֶאֱמַר לֹא יָבֹא מַמְזֵר מָה לְהַלָּן בְּאוֹתוֹ מָקוֹם אַף כָּאן בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. נִיקַּב לְמַטָּה מֵעֲטָרָה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה סָבַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְאַכְשׁוֹרֵי א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַסִּי הָכִי אָמַר ריב״לרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי געֲטָרָה כׇּל שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת.: וְאִם נִשְׁתַּיֵּיר מֵעֲטָרָה כּוּ׳.: יָתֵיב רָבִינָא וְקָמִיבַּעְיָא לֵיהּ מְלֹא הַחוּט שֶׁאָמְרוּ דעַל פְּנֵי כּוּלָּהּ אוֹ עַל פְּנֵי רוּבָּהּ אֲמַר לֵיהּ רָבָא תּוֹסְפָאָה לְרָבִינָא מְלֹא הַחוּט עַל פְּנֵי רוּבָּהּ וּכְלַפֵּי רֵישָׁא. א״ראָמַר רַב הוּנָא הכְּקוּלְמוֹס כְּשֵׁרָה כְּמַרְזֵב פְּסוּלָה הַאי שָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא וְהַאי לָא שָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא וְרַב חִסְדָּא אָמַר כְּמַרְזֵב כְּשֵׁרָה כְּקוּלְמוֹס פְּסוּלָה הַאי גָּרֵיד וְהַאי לָא גָּרֵיד. אָמַר רָבָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב הוּנָא מִסְתַּבְּרָא הַאי לָא שָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא וְהַאי שָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא אִי מִשּׁוּם גְּרִידוּתָא מִידֵּי דְּהָוֵה אַבַּרְזָא דְחָבִיתָא. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר הָכִי אָמַר מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא הִלְכְתָא בֵּין כְּקוּלְמוֹס בֵּין כְּמַרְזֵב כְּשֵׁרָה מִיהוּ מִיבַּעְיָא לֵיהּ לְמַטָּה מֵעֲטָרָה אוֹ לְמַעְלָה פְּשִׁיטָא דִּלְמַעְלָה מֵעֲטָרָה דְּאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ לְמַטָּה מֵעֲטָרָה אֲפִילּוּ נִכְרַת הַגִּיד נָמֵי וְרָבִינָא לְשַׁבּוֹשֵׁי לְמָרִימָר הוּא דְּבָעֵי. הָהוּא עוֹבָדָא דַּהֲוָה בְּמָתָא מַחְסֵיָא שַׁפְּיֵיהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי כְּקוּלְמוֹס וְאַכְשְׁרֵיהּ הָהוּא עוֹבָדָא דַּהֲוָה בְּפוּמְבְּדִיתָא אִיסְתְּתִים גּוּבְתָּא דְּשִׁכְבַת זֶרַע וְאַפֵּיק בִּמְקוֹם קְטַנִּים סְבַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי לְאַכְשׁוֹרֵי אָמַר רַב פַּפִּי מִשּׁוּם דְּאַתּוּמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
וחרזיה סילוא [ונקבו קוץ מן הדקל] בביצים, ונפק מיניה [ויצא ממנו] כחוט דמוגלא [של מוגלה], שבקע הקוץ עד לתוך האשך, ואוליד [והוליד] בנים! ומשיבים: הא [הרי] שלח שמואל מקרה זה לקמיה [לפני] רב ואמר ליה [לו]: צא חזר (חפש) על בניו מאין הם, שלא האמין שאיש זה מסוגל להוליד, והבנים האלה הם בניו, אלא ודאי זנתה אשתו, והבנים הם מאחר. אמר רב יהודה אמר שמואל: פצוע דכא בידי שמים (מחמת מחלה) כשר. אמר רבא: היינו דקרינן [זהו שאנו קוראים בכתוב] ״פצוע״ ולא קרינן [ואין אנו קוראים] ״הפצוע״, ש״הפצוע״ משמעו כל מי שיש בו מום זה מלידה, ואילו ״פצוע דכא״ משמעו רק המקרה המסויים של פציעה ממש. במתניתא תנא [בברייתא שנה] מעין זה, נאמר: ״לא יבא פצוע דכה״ (דברים כג, ב) ונאמר סמוך לזה ״לא יבא ממזר״ (שם ג), מה להלן בממזר — הרי הוא מום שנוצר בידי אדם (הוריו שחטאו), אף כאן פצוע דכא הוא בידי אדם. אמר רבא: פצוע הוא בכולן, הן בביצים הן בגיד, דך (שנמעך) — בכולן, כרות — הרי הוא בכולן. ומפרט: פצוע בכולן; בין שנפצע הגיד, בין שנפצעו ביצים, בין שנפצעו חוטי ביצים (צינורות הזרע). וכן דך בכולן; בין שנידך הגיד, בין שנידכו ביצים, בין שנידכו חוטי ביצים. כרות בכולן — בין שנכרת הגיד, בין שנכרתו ביצים, בין שנכרתו חוטי ביצים. א אמר ליה [לו] ההוא מרבנן [אחד החכמים] לרבא: ממאי דהאי [ממה, מניין יודעים אנו, שזה] פצוע דכא הוא באותו מקום, באבר המין? אימא [אמור] שפצוע מראשו? אמר ליה [לו]: מכיון שלא מנה ביה [בו] דורות, כמה דורות אסורים לבוא בקהל ממנו (כמו שאמרה התורה בעמוני מואבי וממזר), שמע מינה [למד מכאן] כי המובן הוא באותו מקום, שזהו פגם הגורם שלא יהיה מסוגל להוליד ולכן אין לו דורות היוצאים ממנו. ושואלים: ודלמא האי [זה] שלא מנה בו דורות הוא מטעם הלכתי: דאיהו [שהוא] הוא שאסור, ואולם בריה ובר בריה [בנו ובן בנו] כשר? ומשיבים, שהלימוד בדרך אחרת: דומיא [בדומה] לכרות שפכה, מה כרות שפכה — באותו מקום, שממנו נשפך הזרע אף האי נמי [אף זה, פצוע דכא, גם כן] באותו מקום. ושואלים: וכרות שפכה גופיה [עצמו] ממאי [ממה] יודע אתה שפגם באותו מקום הוא? אימא משפתיה [אמור משפתיו] שהרי גם משם נשפך רוק! ומשיבים: ״שפכה״ כתיב [נאמר]במקום ששופך (שותת) ולא שיוצא בזריקה. ומקשים: ואימא [ואמור] מחוטמו? ומשיבים: מי כתיב [האם נאמר] ״בשפוך״ במקום שלעיתים שופך בלי כריתה? ״כרות שפכה״ כתיב [נאמר] מי שעל ידי כריתה שופך, אבל שלא על ידי כריתה — אינו שופך אלא מקלח בזינוק, לאפוקי האי [להוציא למעט את זה] החוטם, דאידי ואידי [שזה וזה בין כרות בין אינו כרות] שופך הוא. במתניתא תנא [בברייתא שנה] בענין זה, נאמר: ״לא יבא פצוע דכה״ (שם ב) ונאמר: ״לא יבא ממזר״ (שם ד), מה להלן הממזרות שייכת באותו מקום, כלומר, בענין של מין, אף כאן באותו מקום השייך למין. ב ודנים במקרה מסויים: ניקב באבר למטה מעטרה, וממשיך הנקב עד שכנגדו (מולו), והצד האחר היה למעלה מעטרה, סבר ר׳ חייא בר אבא לאכשורי [להכשירו] שסבר שנקב במקום עטרה אוסר רק אם כולו במקום העטרה. אמר ליה [לו] ר׳ אסי: הכי [כך] אמר ר׳ יהושע בן לוי: עטרה כל שהיא ללא נקב מעכבת. כלומר, גבול ההיתר הוא רק כשהנקב במקום העטרה בלבד ולא כנגדו, ומכיון שעובר עד למעלה על כל אורכה של העטרה, ודאי שהוא מאבד את בכך כושר ההולדה. ג שנינו במשנה: ואם נשתייר מעטרה כמלא חוט — כשר. יתיב [ישב] רבינא וקמיבעיא ליה [ונסתפק לו] בבעיה זו: מלא החוט שאמרו, על פני כולה או על פני רובה? אמר ליה [לו] רבא תוספאה (בעל התוספתא) לרבינא: מלא החוט שאמרו — הכוונה על פני רובה, וכלפי רישא, כלומר, דווקא בחלק שהוא כלפי ראשו, כלפי הגוף. אמר רב הונא: אם נחתך הגיד כקולמוס שהוא מחודד מכל צד — כשרה, ואם נחתך כמרזב שחלקו מגולה — פסולה. והוא מסביר: האי [זה] כמרזב פסול — מפני ששליט בה אוירא [שולט בו האויר] ואיננו יכול להזריע, והאי [וזה] קולמוס כשירה — מפני שלא שליט בה אוירא [שולט בו האויר]. ורב חסדא אמר להיפך: כמרזב — כשרה, כקולמוס — פסולה! מדוע? האי [זה] שהוא כמרזב — גריד [מתחכך] בדופני הרחם ומתחמם המזריע, והאי [וזה] שהוא כקולמוס — לא גריד [אינו מתחכך] מפני שהוא דק ביותר. אמר רבא: כוותיה [כשיטתו] של רב הונא מסתברא [מסתבר] לומר, שהאי לא שליט בה אוירא והאי שליט בה אוירא [זה אין שולט בו האויר וזה שולט בו האויר], כי אי [אם] משום גרידותא [החיכוך]מידי דהוה אברזא דחביתא [כמו שהוא בברז החבית] שקצה הברז הוא מחודד, ותוחבים אותו בנקב החבית עד שהוא נוגע בו, ואף כאן יכול המגע להיות בנקודה רחוקה יותר. אמר ליה [לו] רבינא למרימר: הכי [כך] אמר מר זוטרא משמיה [משמו] של רב פפא: הלכתא [הלכה] בין כקולמוס בין כמרזב — כשרה. מיהו, מיבעיא ליה [אבל, נשאלה לו]: האם הכוונה היא למטה מעטרה, כלומר, במקום הגיד עצמו, או למעלה מעטרה? ומשיבים: פשיטא [פשוט] שמדובר למעלה מעטרה, דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לומר שמדובר למטה מעטרה, כלומר, בעטרה עצמה — הרי אפילו נכרת הגיד עצמו לגמרי עם חלק מהעטרה נמי [גם כן] הוא כשר, ובלבד שישאר משהו מן העטרה עצמה. ומעירים: ורבינא רק לשבושי [להטעות] את מרימר הוא דבעי [שרצה], שרצה לבחון אותו אם יבין את הדבר. מסופר: ההוא עובדא דהוה [אותו מעשה שהיה] בעיר מתא מחסיא באדם שהעטרה שלו נעשתה כמרזב, שפייה [גרר, חתך] מר בר רב אשי את הבשר מכל צד עד שנעשה כקולמוס ואכשריה [והכשיר אותו] לבוא בקהל. ההוא עובדא דהוה [אותו מעשה שהיה] בעיר פומבדיתא שאיסתתים גובתא [נסתם צינור] של שכבת הזרע של אותו איש, ואפיק [והוציא זרע] במקום קטנים במקום יציאת מי רגלים. סבר רב ביבי בר אביי לאכשורי [להכשירו] שהרי איננו בגדר פצוע וכרות. אמר רב פפי: משום דאתומהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144