×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא יבמות מ״ג.גמרא
;?!
אָ
וְכִי רַבִּי לֹא שְׁנָאָהּ ר׳רַבִּי חִיָּיא מִנַּיִן לוֹ. אֲמַר לֵיהּ וְהָא תְּנַן אמַסְרֵק שֶׁל פִּשְׁתָּן שֶׁנִּיטְּלוּ שִׁינָּיו וְנִשְׁתַּיְּירוּ בּוֹ שְׁתַּיִם טְמֵאוֹת וְאַחַת טְהוֹרָה וְכוּלָּן שֶׁנִּיטְּלוּ אַחַת אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָן טְמֵאוֹת. בשֶׁל צֶמֶר שֶׁנִּיטְּלוּ שִׁינָּיו אַחַת מִבֵּינְתַיִם טָהוֹר נִשְׁתַּיְּירוּ בּוֹ ג׳שְׁלֹשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד טָמֵא הָיְתָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מֵהֶן טָהוֹר נִיטְּלוּ ב׳שְׁנַיִם וַעֲשָׂאָן לְמַלְקֵט טְמֵאוֹת אַחַת וְהִתְקִינָהּ לְנֵר אוֹ לְמִיתּוּחַ טְמֵאָה. וקי״לוְקַיְימָא לַן דְּאֵין הֲלָכָה כְּאוֹתָהּ מִשְׁנָה אֲמַר לֵיהּ בַּר מִינַּהּ דְּהַהִיא דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן ור״לוְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ זוֹ אֵינָהּ מִשְׁנָה. מ״טמַאי טַעְמָא אָמַר רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אִידִי בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא רֵישָׁא לְסֵיפָא דְּקָתָנֵי שֶׁל צֶמֶר שֶׁנִּיטְּלוּ שִׁינָּיו אַחַת מִבֵּינְתַיִם טָהוֹר הָא נִשְׁתַּיְּירוּ בּוֹ שְׁתַּיִם בְּמָקוֹם אֶחָד טָמֵא וַהֲדַר תָּנֵי נִשְׁתַּיְּירוּ בּוֹ ג׳שְׁלֹשׁ טָמֵא ג׳שָׁלֹשׁ אִין שְׁתַּיִם לָא. וּמַאי קוּשְׁיָא דִּלְמָא הָא בְּגַוָּויָיתָא הָא בְּבָרָיְיתָא. אֶלָּא מֵהָכָא דְּקָתָנֵי וְכוּלָּן שֶׁנִּיטְּלוּ אַחַת אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָן טְמֵאוֹת ואע״גוְאַף עַל גַּב דְּלֹא הִתְקִינָהּ אֵימָא סֵיפָא אַחַת וְהִתְקִינָהּ לְנֵר אוֹ לְמִיתּוּחַ טְמֵאָה הִתְקִינָהּ אִין לֹא הִתְקִינָהּ לָא. אָמַר אַבָּיֵי וּמַאי קוּשְׁיָא דִּלְמָא הָא בְּקַתַּיְיהוּ הָא בְּלָא קַתַּיְיהוּ. א״ראָמַר רַב פָּפָּא גוּמַאי קוּשְׁיָא וְדִלְמָא הָא בְּקַטִּינָתָא הָא בְּאַלִּימָתָא. אֶלָּא מִשּׁוּם דִּמְסַיְּימִי בָּהּ דַּוְוקָנֵי זוֹ דברי ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן. שָׁלַח ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין מְאָרְסִין תּוֹךְ ג׳שְׁלֹשָׁה וְכֵן עוֹשִׂים מַעֲשֶׂה. וְכֵן הָיָה ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר מְלַמְּדֵנוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא הַגָּדוֹל רוּבּוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן וְרוּבּוֹ שֶׁל שְׁלִישִׁי וְאֶמְצָעִי שָׁלֵם. אַמֵּימָר שְׁרָא לֵיאָרֵס בְּיוֹם תִּשְׁעִים אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר וְהָא רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין ג׳שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים חוּץ מִיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ וְחוּץ מִיּוֹם שֶׁנִּתְאָרְסָה בּוֹ הַהוּא לְעִנְיַן מֵינֶקֶת אִיתְּמַר דְּרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין כ״דעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוֹדֶשׁ חוּץ מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד בּוֹ וְחוּץ מִיּוֹם שֶׁנִּתְאָרְסָה בּוֹ. וְהָא הָהוּא דַּעֲבַד סְעוּדַת אֵירוּסִין בְּיוֹם תִּשְׁעִים וְאַפְסְדֵיהּ רָבָא לִסְעוֹדְתֵּיהּ הָהִיא סְעוּדַת נִשּׂוּאִין הֲוַאי. דוְהִלְכְתָא צְרִיכָה לְהַמְתִּין כ״דעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוֹדֶשׁ חוּץ מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד בּוֹ וְחוּץ מִיּוֹם שֶׁנִּתְאָרְסָה בּוֹ וּצְרִיכָה לְהַמְתִּין ג׳שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים חוּץ מִיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ וְחוּץ מִיּוֹם שֶׁנִּתְאָרְסָה בּוֹ.: חוּץ מִן הָאַלְמָנָה וְכוּ׳.: אָמַר רַב חִסְדָּא ק״וקַל וָחוֹמֶר וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁאָסוּר לְכַבֵּס מוּתָּר לֵיאָרֵס מְקוֹם שֶׁמּוּתָּר לְכַבֵּס אֵינוֹ דִּין שֶׁמּוּתָּר לֵיאָרֵס. מַאי הִיא דִּתְנַן השַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב בְּתוֹכָהּ אָסוּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס וּבַחֲמִישִׁי מוּתָּר מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת וְתַנְיָא וקוֹדֶם הַזְּמַן הַזֶּה הָעָם מְמַעֲטִין בְּעִסְקֵיהֶם מִלִּישָּׂא וּמִלִּיתֵּן מִלִּבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ זוּמְאָרְסִין אֲבָל לֹא כּוֹנְסִין וְאֵין עוֹשִׂין סְעוּדַת אֵירוּסִין. כִּי תַּנְיָא הָהִיא קוֹדֶם דְּקוֹדֶם (תַּנְיָא). אָמַר רָבָא וְקוֹדֶם דְּקוֹדֶם נָמֵי ק״וקַל וָחוֹמֶר וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁאָסוּר לִישָּׂא וְלִיתֵּן מוּתָּר לֵיאָרֵס מְקוֹם שֶׁמּוּתָּר לִישָּׂא וְלִיתֵּן אֵינוֹ דִּין שֶׁמּוּתָּר לֵיאָרֵס. לָא תֵּימָא דְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כׇּל הַנָּשִׁים יִתְאָרְסוּ אֶלָּא אֵימָא כָּל הַנָּשִׁים יִנָּשְׂאוּמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
וכי רבי לא שנאה, ר׳ חייא תלמידו שערך את הברייתא מנין לו? כלומר, אין אנחנו מתחשבים בברייתא, אפילו זו שערך ר׳ חייא, משום שאם רבי לא שנה ולא סיכם הלכה זו במשנה, אין לסמוך על דברי ר׳ חייא שסתם אותה, אלא על המשנה שראתה בכך דעת יחיד. אמר ליה [לו]: והא תנן [והרי שנינו במשנה]: מסרק של פשתן, שסורקים בו את הפשתן לאחר ניפוצו, כדי להכינו לטוויה, שניטלו שיניו, ונשתיירו בו שתים מהן, אם היה המסרק טמא — אף השיניים שנשתיירו בו טמאות, משום שמסרק זה ראוי עדיין לשמש ככלי, ואין טומאתו בטילה. ואם נשארה בו רק שן אחת, שאינו ראוי לשמש לסריקה כלל, טהורה. וכולן, כל השיניים הללו לעצמן, שניטלו אחת אחת בפני עצמן — טמאות, משום שהן ראויות לשמש ככלי בפני עצמו, כגון לכרוך עליהן חוט וכיוצא בזה. מסרק של צמר שניטלו שיניו, אם היה זה באופן שניטלה אחת אחת מבינתים, כך שאין שתי שיניים סמוכות זו לזו — המסרק טהור, משום שאיננו יכול לשמש עוד לסריקת הצמר. נשתיירו בו שלש שיניים במקום אחד — טמא, שהרי אפשר לסרוק בו שם. אם היתה החיצונה שהיא המסגרת אחת מהן מאותן השיניים — טהור, משום ששן זו עבה יותר, ואין השיניים האחרות ראויות עוד לסירוק. ניטלו שנים מן השיניים ועשאן למלקט (מלקחיים קטנות) — טמאות. ניטלה אחת מן השיניים והתקינה לנר כדי לנקותו או למיתוח כעין יתד קטנה שימתחו עליה דברים — טמאה שהרי היא משמשת כלי לעצמו, וקיימא לן [ומוחזק לנו] שאין הלכה כאותה משנה, והרי זה סותר את כללו של ר׳ יוחנן שהלכה כסתם משנה! אמר ליה [לו]: בר מינה [חוץ ממנה], מן המשנה ההיא, שכן, ר׳ יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: זו אינה משנה, כלומר, אין לסמוך על גירסת משנה זו ואין לקבלה כהלכה. לגופו של הענין שואלים: מאי טעמא [מה הטעם] שאמרו שזו אינה משנה? אמר רב הונא בר מנוח משמיה [משמו] של רב אידי בריה [בנו] של רב איקא: משום דקשיא רישא לסיפא [שקשה ראשה לסופה], ולכן נראה שנוסחתה משובשת. דקתני [ששנה התנא שם]: מסרק של צמר שניטלו שיניו אחת מבינתים — טהור. ונדייק: הא [הרי] אם נשתיירו בו שתים במקום אחד — משמע שהוא טמא, והדר תני [וחזר ושנה] נשתיירו בו שלש שיניים כאחת — טמא. ונדייק שלש — אין [כן], שתיםלא, ואם כן יש סתירה בנוסח זה! ודוחים: ומאי קושיא [ומה הקושיה] שבכך? דלמא הא בגווייתא [שמא זו בשינים הפנימיות] שהן באמצע במסרק ואפשר להשתמש בהן, ובאופן כזה עדיין הוא נחשב ככלי וטמא, והא בברייתא [וזו בחיצוניות] שסמוכות לצד המסרק ובשתיים כאלה אי אפשר לסרוק ושוב אינו נחשב ככלי, ועל ידי כך תיושב הסתירה שבדברים. אלא מהכא [מכאן] הקושי, דקתני [ששנה] שם: וכולן שניטלו אחת אחת בפני עצמן טמאות. ונדייק: ואף על גב [ואף על פי] שלא התקינה, את השן הזו לשמש לצורך דבר אחר, טמאה היא. אימא סיפא [אמור את סופה]: ניטלה אחת מן השיניים והתקינה לנר או למיתוח — טמאה. משמע: התקינה — אין [כן], לא התקינה — לא! אמר אביי בדחיה: ומאי קושיא [ומה הקושיה] שבכך? דלמא הא בקתייהו [שמא זה שניטלו השיניים בקתיהן, עם בסיסן] ואז ראויות הן מיד לשימושים שונים, הא [זה] שניטלו בלא קתייהו [קתיהן], ואם לא התקינן — אינן טמאות. אמר רב פפא, אפשר לתרץ קושי זה באופן אחר: ומאי קושיא [ומה הקושיה] בזה? ודלמא הא בקטינתא הא באלימתא [ושמא, זו, בדקות שאינן ראויות לשימוש וזו, בעבות], שכל אחת ראויה לשימוש בפני עצמה. אלא, יש לדחות את הטעם שאמרנו שמשנה זו משובשת בנוסחה, והטעם מדוע אינה נחשבת סתם משנה הוא משום דמסיימי [שמסיימים] בה במשנה זו דווקני [המדייקים] בעלי המסורת: זו דברי ר׳ שמעון. כלומר, שהיא דעת יחיד בלבד ולא סתם משנה. א לגופה של ההלכה במשנה שלח ר׳ חייא בר אבין מארץ ישראל: מארסין (אבל לא נושאים) אשה תוך שלשה חודשים למות בעלה, וכן עושים מעשה בפועל. וכן היה ר׳ אלעזר מלמדנו משום ר׳ חנינא הגדול, שכך מונים: רובו של חודש ראשון ורובו של שלישי, וחודש אמצעי שלם, ואין צריך להמתין שלושה חודשים שלמים כדי להתארס. אמימר שרא [התיר] ליארס ביום תשעים. אמר ליה [לו] רב אשי לאמימר: והא [והרי] רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: צריכה להמתין שלשה חדשים שלמים, חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו, משמע שביום תשעים שהוא בסוף שלושה חודשים אסור! אמר לו אמימר: ההוא, אותו דבר ששמעת חוץ מיום שמת ויום שנתארסה — לענין מינקת איתמר [נאמר], שרב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: המינקת צריכה להמתין מלהתארס עד לאחר עשרים וארבעה חודש, חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו. ומקשים: והא ההוא דעבד [והרי מעשה באחד שעשה] סעודת אירוסין ביום תשעים למות הבעל הראשון ואפסדיה [והפסידו] רבא לסעודתיה [את סעודתו], שאסר על האשה להתארס ביום זה! ומשיבים: הסעודה ההיא, סעודת נשואין הואי [היתה] ולכן הפסיד את הסעודה, אבל אירוסין מותר. ומסכמים: והלכתא [וההלכה]: מינקת צריכה להמתין עשרים וארבעה חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו. וזו שנתאלמנה או נתגרשה ואינה מינקת צריכה להמתין שלשה חדשים, חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו. ב נאמר במשנה שר׳ יוסי התיר לכל הנשים להתארס תוך שלושה חודשים חוץ מן האלמנה מפני האבל. אמר רב חסדא בתמיהה: הלא קל וחומר הוא שנאמר להיפך: ומה במקום שאסור אפילו לכבס בגדים מפני האבל, אמרו חכמים כי מותר ליארס — מקום שמותר לכבס לאחר שבעה ימים של אבל אינו דין שמותר ליארס?! ומסבירים: תחילה מאי [מה] היא ההלכה שרב חסדא רמז לה — דתנן כן שנינו במשנה]: שבת (שבוע) שחל תשעה באב בתוכה — אסור לספר ולכבס, אבל ביום חמישי בשבוע — מותר, מפני כבוד השבת. ותניא כן שנינו בברייתא]: קודם הזמן הזה (והבינו — קודם תשעה באב) — העם ממעטין בעסקיהם, מלישא ומליתן במסחר, מלבנות ולנטוע, ומארסין נשים אבל לא כונסין אותן, ואין עושין סעודת אירוסין. הרי שמותר לעשות אירוסין אפילו בזמן אבילות חמורה שאסור לכבס! ומתרצים: כי תניא [כאשר שנויה הברייתא] ההיא שאירוסין מותרים, הרי זה קודם לקודם תניא [שנויה], כלומר, לא קודם תשעה באב בשבוע שחל בו אלא קודם שבוע זה, מראש חודש אב שאז מותר לכבס. אמר רבא: וקודם לקודם נמי [גם כן] יש להקשות באותה דרך: הרי קל וחומר הוא; ומה במקום שאסור לישא וליתן מראש חדש אב ואילך — מותר ליארס, מקום שמותר לישא וליתן — אינו דין שמותר ליארס?! ומשום קושי זה לא תימא [תאמר] שר׳ יוסי אומר כל הנשים יתארסו בתוך שלושה חודשים, אלא אימא [אמור]: כל הנשים ינשאו.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144