גמרא
פירוש
בֵּית אַבְטִינָס וּבֵית הַנִּיצוֹץ אִיבַּעְיָא לְהוּ עֲלִיּוֹת מַמָּשׁ הֲווֹ אוֹ דִלְמָא דַּהֲווֹ גְּבִיהִי מִגְבָּהּ כַּעֲלִיּוֹת.
תָּא שְׁמַע דִּתְנַן אשֶׁבַּצָּפוֹן שַׁעַר הַנִּיצוֹץ כְּמִין אַכְסַדְרָא הָיָה וַעֲלִיָּיה בְּנוּיָה עַל גַּבָּהּ שֶׁהַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים מִלְמַעְלָה וְהַלְוִיִּם מִלְּמַטָּה וּפֶתַח הָיָה לוֹ לַחוֹל.
מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן {במדבר י״ח:ב׳} וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ בַּעֲבוֹדָתְךָ הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
אַתָּה אוֹמֵר בַּעֲבוֹדָתְךָ הַכָּתוּב מְדַבֵּר אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בַּעֲבוֹדָתָם כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר {במדבר י״ח:ד׳} וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ לְכׇל כֵּלָיו וּלְכֹל עֲבוֹדָתוֹ הֲרֵי בַּעֲבוֹדָתָם אָמוּר הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ בַּעֲבוֹדָתְךָ הַכָּתוּב מְדַבֵּר הָא כֵּיצַד כֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים מִלְמַעְלָה וּלְוִיִּם מִלְּמַטָּה.
בֵּית הַמּוֹקֵד כִּיפָּה וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה.
וְחַד שׁוֹמֵר הוּא דַּהֲוָה בְּבֵית הַמּוֹקֵד וּרְמִינְהִי שְׁנֵי שְׁעָרִים הָיוּ בְּבֵית הַמּוֹקֵד אֶחָד פָּתוּחַ לַחֵיל וְאֶחָד פָּתוּחַ לָעֲזָרָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
א שנינו במשנתנו כי בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות. ובהבנת הדברים הללו איבעיא להו [נשאלה להם, לחכמים] שאלה זו: האם הכוונה היא שבית אבטינס ובית הניצוץ עצמם עליות ממש הוו [היו], שהיו תחתיהן מדורים אחרים או דלמא [שמא] הכוונה היא שלא היה תחתיהן כל מדור אלא דהוו גביהי מגבה [שהיו בנויים על גבי עמודים וגבוהים] היו כעליות? ומציעים: תא שמע [בא, ושמע] פתרון לשאלה זו ממה דתנן [ששנינו] במשנה במסכת מדות המונה את שבעת שערי העזרה ומציינת בין השאר את מקומם של שלשת השערים שבצפון העזרה, שהם שער הניצוץ, שער הקרבן, ושער בית המוקד. ובתיאורו של שער הניצוץ שנינו שם: כמין אכסדרא (מבנה מקורה, הניצב על עמודים) היה, ובשני צידיו היו עמודים, ועלייה בנויה על גבה, שהכהנים שומרים שם מלמעלה, בעליה, ואילו הלוים שומרים במקדש מלמטה, על גבי הקרקע. ופתח היה לו לבית הניצוץ הפונה לחול. הרי איפוא מוכח שהיתה זו עליה ממש. ודנים בדבר זה: מנא הני מילי [מנין אלו הדברים], מה מקורה של הלכה זו שיהיו הכהנים שומרים מלמעלה, והלויים מלמטה? דתנו רבנן [שכן שנו חכמים] על האמור בתורה לאהרן הכהן: ״וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות״ (במדבר יח, ג) — בעבודתך זו, של שמירת המקדש, שזו העבודה היחידה במקדש שגם אתה הכהן וגם הלוי מצווים בה, הכתוב מדבר. ובא הכתוב ללמדנו, שאין הלויים אלא כנלוים וטפלים בשמירתם לשמירת הכהנים (״וילוו עליך״), שאין הם שומרים כמו הכהנים בגובה המקדש, אלא בקרקעיתו. ודנים על לימוד זה: אתה אומר בפירוש הכתוב כי בעבודתך של שמירת הכהנים הכתוב מדבר, או שמא אינו מדבר אלא שהלויים נלוים אל הכהנים בעבודתם של הלויים, בנשיאת כלי המשכן, וזו היא הדרך בה הם נלוים אל הכהנים. ומשיבים: כשהוא הכתוב אומר באותה פרשה ״ונלוו עליך ושמרו לכל כליו ולכל עבודתו את משמרת אהל מועד לכל עבודת האהל״ (שם ד) — הרי בעבודתם של הלויים אמור מקרא, ויש איפוא לשאול: הא [הרי] מעתה מה אני מקיים (במה אני מעמיד) את הכתוב ״וילוו עליך וישרתוך״? — בעבודתך של כהונה שמשתתפים בה הלויים הכתוב מדבר. הא [הרי] זו, השמירה המשותפת לכהנים וללויים. וכיצד היא נעשית? הכהנים — היו שומרים מלמעלה, ואילו הלוים — שומרים מלמטה. ב שנינו במשנתנו כי בית המוקד היה כיפה, ובית גדול היה, והוא המקום השלישי בו שומרים הכהנים. ומדברי המשנה משמע שבבית המוקד כמו בשני המקומות האחרים היה רק שומר אחד. ושואלים: ורק חד [אחד] שומר הוא דהוה [שהיה] בבית המוקד? ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] לכך ממה ששנינו במסכת מדות: שני שערים היו בבית המוקד, האחד מהם, הנמצא בצפון בית המוקד היה פתוח לחיל (השטח שבין העזרה להר הבית והוא חולין) והאחד, הנמצא בדרום בית המוקד היה פתוח לעזרה. ואמר רבי יהודה: בשער זה שהיה פתוח לעזרה בו היו נכנסין בכל בוקר לעזרה — פשפש (פתח) קטן היה לו בתוך השער, שבו היו נכנסין על מנת לבלוש (לחפש ולבדוק) את העזרה, אם הכל מונח במקומו כראוי. ויש לשאול, כיון ששני שערים היו שם, ראוי היה שתהיינה שם שתי שמירות! אמר אביי בתשובה: כיון דגבי הדדי הוו קיימי [זה אצל זה היו עומדים] שני השערים הללו — סגי להו בחד [די להם באחד] השומר אותם, שכן השומר בשער זה הריהו דוי להכא ודוי להכא [רואה לכאן ורואה לכאן], ונשמרים בכך שני השערים. ג ועוד שנינו במשנתנו כי בית המוקד היה מוקף (בחלקו של חול) רובדין של אבן. ומבררים: רובדין אלה מאי ניהו [מה הם, מה טיבם]? גזרתא דאצטבתא [אבנים גזורות, חצובות ומסותתות], דסלקי בהו [שעולים בהן הכהנים] לאצטבתא [שורת אבנים בולטות] לשכב שם. ושואלים: ומי הוו מיפלגי [והאם היו חוצים, גוזרים] אבנים בבנין המקדש? והכתיב [והרי נאמר] בתיאור בנין בית המקדש בימי שלמה ״והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו״ (מלכים א ו, ז), ומכאן שכל אבן ואבן היתה שלמה, וכפי שהיתה בשעה שהוסעה (הובאה) ממקום מחצבתה, כך נבנתה במקדש, בלא שיונף עליה כלי ברזל לגוזרה! אמר אביי בתשובה: כל האיסור שלא להניף על אבני המקדש ברזל הוא רק בתוך בית המקדש עצמו (״לא נשמע בבית״) ואולם אין כל איסור לתקן את האבנים מחוצה לו אף בברזל. וכאן מדובר באופן דמתקני ומייתי מעיקרא [שהיו בוני המקדש מתקנים אותם בכלי ברזל מחוץ למקדש ומביאים מתחילה, קודם בנייתן במקדש] שני סוגי אבנים, אבני זוטרתא ואבני רברבתא [אבנים קטנות ואבנים גדולות], כדכתיב [כנאמר] בבנין המקדש ״ומיוסד אבנים יקרות גדולות אבני עשר אמות ואבני שמונה אמות״ (שם ז, י), ושורת האבנים בנות עשר אמות (הבולטת שתי אמות משורת האבנים בנות שמונה האמות), היא ששימשה למשכב לכהנים. ד ובעניינם של רובדי אבן אלה, שנינו עוד במשנתנו כי זקני בית אב היו ישנים שם, על הרובדים הללו. ושואלים: אמאי [מדוע] הם ישנים על הרובדים הללו? לעיילי [שיכניסו] לבית המוקד מטות, ויישנו עליהן! אמר אביי בתשובה: אין עושים כן, כי לאו אורח ארעא [אין זה דרך ארץ], לעיולי [להכניס] מטות לבית המקדש. ה שנינו עוד במשנה כי פרחי כהונה היו שוכבים שם על הארץ, כאשר כל איש ואיש מהם שוכב על כסותו שמונחת בארץ. ומבררים: אמאי התם [מדוע, שם, בתחילת המשנה] התנא קרי להו [קורא להם, מכנה אותם] בשם ״רובים״ (שכך שנינו בה ש״הרובים שומרים שם״), ואילו הכא קרי להו [כאן הוא קורא להם]מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush