Steinsaltz Commentary Sotah 15b – ביאור שטיינזלץ סוטה טו:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

דְּשַׁמְעֵיהּ לר׳לְרַבִּי מֵאִיר דְּקָאָמַר הִיא הֶאֱכִילַתּוּ מַעֲדַנֵּי עוֹלָם לְפִיכָךְ קׇרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה א״לאָמַר לוֹ הָתִינַח עֲשִׁירָה עֲנִיָּה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה בְהֵמָה כָּךְ קׇרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^אהָיָה מֵבִיא פְּיָלִי שֶׁל חֶרֶס וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֲצִי לוֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רְבִיעִית כְּשֵׁם שֶׁמְּמַעֵט בַּכְּתָב כָּךְ מְמַעֵט בַּמַּיִם. ^בנִכְנַס לַהֵיכָל וּפָנָה לִימִינוֹ וּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָּהּ כְּשֶׁהוּא מַגְבִּיהַּ וְנוֹטֵל עָפָר מִתַּחְתֶּיהָ וְנוֹתֵן כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל הַמַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר ה׳:י״ז} וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם.: גמ׳גְּמָרָא: תָּנָא ^גפְּיָלִי שֶׁל חֶרֶס חֲדָשָׁה דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל גָּמַר כְּלִי כְּלִי מִמְּצוֹרָע מָה לְהַלָּן ^דחֶרֶס חֲדָשָׁה אַף כָּאן חֶרֶס חֲדָשָׁה. וְהָתָם מְנָלַן דִּכְתִיב {ויקרא י״ד:ה׳,נ׳} וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים מָה מַיִם חַיִּים שֶׁלֹּא נֶעֶשְׂתָה בָּהֶן מְלָאכָה אַף כְּלִי שֶׁלֹּא נֶעֶשְׂתָה בּוֹ מְלָאכָה. אִי מָה לְהַלָּן מַיִם חַיִּים אַף כָּאן מַיִם חַיִּים. לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָכִי נָמֵי דְּאָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מֵי כִיּוֹר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מֵי מַעְיָין הֵן וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים ^המִשְּׁאָר מֵימוֹת הֵן. אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לִמְצוֹרָע שֶׁכֵּן טָעוּן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת. אָמַר רַבָּה אָמַר קְרָא בִּכְלִי חֶרֶס כְּלִי שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ כְּבָר. אָמַר רָבָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא נִתְאַכְּמוּ פָּנָיו ^ואֲבָל נִתְאַכְּמוּ פָּנָיו פְּסוּלִין מַאי טַעְמָא דּוּמְיָא דְּמַיִם מָה מַיִם שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנּוּ אַף כְּלִי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה. בָּעֵי רָבָא נִתְאַכְּמוּ וְהֶחְזִירָן לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִתְלַבְּנוּ מַהוּ מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּאִידְּחוֹ אִידְּחוֹ אוֹ דִילְמָא ^זכֵּיוָן דַּהֲדוּר הֲדוּר. ת״שתָּא שְׁמַע רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת שֶׁהִפְשִׁיל בָּהֶן קוּפָּתוֹ לַאֲחוֹרָיו פְּסוּלִין וְהָא הָתָם הָדְרִי וּמִפַּשְׁטִי. הָתָם ^חדְּאִיקְּלוּף אִיקְּלוֹפֵי.: נִכְנַס לַהֵיכָל וּפָנָה לִימִינוֹ וְכוּ׳.: מ״טמַאי טַעְמָא דְּאָמַר מָר ^טכׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין.: מָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה כּוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה יָכוֹל יְתַקֵּן מִבַּחוּץ וְיַכְנִיס. תַּלְמוּד לוֹמַר בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן אִי בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יָכוֹל ^ייַחְפּוֹר בְּקַרְדּוּמּוֹת תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִהְיֶה הָא כֵּיצַד ^כיֵשׁ שָׁם הָבֵא אֵין שָׁם תֵּן שָׁם. תַּנְיָא אִידַּךְ וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה וְגוֹ׳ מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מְתַקֵּן מִבַּחוּץ וּמַכְנִיס בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר לְהָבִיא קַרְקַעמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות סוטה ג׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה נ״ז

^ב רמב״ם הלכות סוטה ג׳:י׳

^ג רמב״ם הלכות סוטה ג׳:ט׳

^ד רמב״ם הלכות טומאת צרעת י״א:א׳
סמ״ג מצוות עשה רל״ז

^ה רמב״ם הלכות ביאת המקדש ה׳:י״ב

^ו רמב״ם הלכות סוטה ג׳:ט׳

^ז רמב״ם הלכות סוטה ג׳:ט׳

^ח רמב״ם הלכות טומאת צרעת י״א:א׳
סמ״ג מצוות עשה רל״ז

^ט רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ד:י״ג

^י רמב״ם הלכות סוטה ד׳:י״ג

^כ רמב״ם הלכות סוטה ד׳:י״ב

דשמעיה [ששמע אותו] את ר׳ מאיר דקאמר [שאומר] טעם לדבר: היא האכילתו מעדני עולם — לפיכך קרבנה מאכל בהמה. אמר ליה [לו] לר׳ מאיר: התינח [דבר זה נוח] כשאתה מדבר על סוטה עשירה, אולם בסוטה עניה מאי איכא למימר [מה יש לומר], הרי זו לא האכילתו מאכלים משובחים, לפי שאין ברשותה! אלא כך צריך לפרש: כשם שמעשיה מעשה בהמה — כך קרבנה משעורים שהוא מאכל בהמה. א משנה היה הכהן מביא פילי (קערה) של חרס ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור. ר׳ יהודה אומר: רביעית מים בלבד. ומדוע, כשם שממעט בכתב שלשיטתו כותבים במגילת סוטה פחות ממה שסבורים שאר חכמים, כך ממעט במים. לאחר מכן נכנס הכהן להיכל ופנה לימינו, ומקום היה שם בריצפת ההיכל, בגודל אמה על אמה, וטבלא (לוח) של שיש על גביו, וטבעת היתה קבועה בה בטבלה ונעזר בה כשהוא מגביה את הטבלה, ונוטל עפר כלשהו מתחתיה, ונותן אותו לתוך המים שבכלי כדי השיעור שיראה העפר על המים, שנאמר: ״ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים״ (במדבר ה, יז). ב גמרא תנא [שנה החכם]: פילי זו שבה היו מביאים מים מן הכיור של חרס חדשה היתה, אלו דברי ר׳ ישמעאל. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ ישמעאל שלדעתו היא צריכה להיות חדשה? ומשיבים: גמר [למד] בגזירה שווה ״כלי״ ״כלי״ ממצורע, מה להלן, במצורע, קערת חרס חדשה — אף כאן קערת חרס חדשה. ושואלים: והתם מנלן [ושם, במצורע, מניין לנו] שצריכה להיות חדשה? ומשיבים: דכתיב [שנאמר]: ״ושחט את הצפר האחת אל כלי חרש על מים חיים״ (ויקרא יד, נ), מה מים חיים הם מים שלא נעשתה בהן מלאכה, שאם נעשתה בה מלאכה אינם נקראים ״חיים״ — אף כלי שנאמר במצורע אינו אלא זה שלא נעשתה בו מלאכה והוא עדיין חדש. ושואלים: אי [אם כן] על פי גזירה שווה זו אפשר גם ללמוד: מה להלן מים חיים, כלומר, מים היוצאים ממעיין נובע, אף כאן בסוטה יצטרכו מים חיים?! ומשיבים: לר׳ ישמעאל הכי נמי [כך הוא גם כן]. שאמר ר׳ יוחנן: מי כיור, המים שבכיור המקדש, ר׳ ישמעאל אומר: מי מעיין הן, שצריכים מים אלה לבוא מן המעיין, וחכמים אומרים: מים אלה אינם חייבים להיות מי מעיין, אלא אף משאר מימות הן. על הגזירה השווה תוהים: הלא איכא למיפרך [יש מקום להקשות] עליה: מה למצורע — שכן טעון עוד מצוות יתירות: עץ ארז, ואזוב, ושני תולעת! אמר רבה, אמר קרא [הכתוב] בפרשת סוטה: ״בכלי חרש״ (במדבר ה, יז) ולא פירש תחילה שצריך לקחת כלי חרס, הרי זה כאילו היה ממשיך ומתייחס לכלי שאמרתי לך כבר, כעין הכלי שנאמר בדיני מצורע. אמר רבא: לא שנו במשנה כלי חרס אלא דווקא זה שלא נתאכמו (הושחרו) פניו של הכלי על ידי האש, אבל אם נתאכמו פניו — פסולין המים לדברי הכל, ואף אם אין צורך בכלי חדש. מאי טעמא [מה הטעם] — דומיא דמים [בדומה למים], מה מים שנאמרו אינם אלא אלו שלא נשתנו במראיהם — אף כלי דווקא זה שלא נשתנה במראהו. מתוך הלכה זו בעי [שאל] רבא שאלה זו: נתאכמו (הושחרו) כלי החרס והחזירן לתוך כבשן האש ונתלבנו בו, וסרה מהם השחרות, מהו? מי אמרינן [האם אומרים אנו]: כיון דאידחו אידחו [שנדחו נדחו] ואינם ראויים עוד, או דילמא [שמא] כיון דהדור הדור [שחזרו למראיהם חזרו להכשרם]? ומנסים לפתור בעיה זו, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו, ר׳ אלעזר אומר: עץ ארז ואזוב ושני תולעת שהפשיל בהן קופתו לאחוריו (קשר בהם את סלו כדי להחזיקו מאחוריו) — פסולין לטהרת המצורע. והא התם הדרי ומפשטי [והרי שם הם חוזרים ונפשטים] ונעשים כאילו לא השתמש בהם! ומשיבים: התם דאיקלוף איקלופי [שם מדובר שעל ידי שימוש זה נתקלפו] ואינם חוזרים שוב למה שהיו, ואם כן אין מכאן ראיה. ג שנינו במשנה: נכנס להיכל ופנה לימינו. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? ומשיבים, שאמר מר [החכם]: כל פינות (פניות) שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין. ועוד שנינו שם: מקום היה שם אמה על אמה וכו׳. תנו רבנן [שנו חכמים] על מה שנאמר: ״ומן העפר אשר יהיה״ (במדבר ה, יז), יכול יתקן (יכין) עפר מבחוץ ויכניס — תלמוד לומר: ״בקרקע המשכן״ (במדבר ה, יז). אי [אם] ״בקרקע המשכן״ — יכול יחפור בקרדומות מן הקרקע — תלמוד לומר: ״אשר יהיה״, שהוא מצוי כבר. הא כיצד? יש שם בקרקע המשכן עפר מוכן — הבא משם, אין שם — תן שם עפר ממקום אחר. תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: מה שנאמר ״ומן העפר אשר יהיה״ (במדבר ה, יז) — מלמד שהיה מתקן עפר מבחוץ ומכניס. ומה שנאמר ״בקרקע המשכן״, איסי בן יהודה אומר: לא לזה בא הכתוב, אלא להביא קרקעמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון