×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא שבועות ל״ב:גמרא
;?!
אָ
וּמַחְלוֹקֶת בְּעֵדֵי סוֹטָה בְּעֵדֵי סְתִירָה מָר סָבַר דָּבָר הַגּוֹרֵם לְמָמוֹן כְּמָמוֹן דָּמֵי וְחַיָּיב וּמָר סָבַר אלָאו כְּמָמוֹן דָּמֵי וּפָטוּר. הַכֹּל מוֹדִים בְּשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד אֶחָד דר׳דְּרַבִּי אַבָּא. בהַכֹּל מוֹדִים בְּשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה דַּחֲשִׁיד מַאן אִילֵימָא דַּחֲשִׁיד לֹוֶה דְּאָמַר לֵיהּ מַלְוֶה אִי אֲתֵית אַסְהֵדְתְּ לִי הֲוָה מִשְׁתְּבַעְנָא וְשָׁקֵילְנָא וְלֵימָא לֵיהּ מִי יֵימַר דְּמִשְׁתְּבַעְתְּ. אֶלָּא גכְּגוֹן שֶׁשְּׁנֵיהֶן חֲשׁוּדֵין דְּאָמַר מָר חָזְרָה שְׁבוּעָה לַמְחוּיָּב לָהּ וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִישָּׁבַע מְשַׁלֵּם. דהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד אֶחָד דר׳דְּרַבִּי אַבָּא הדְּהָהוּא גַּבְרָא דַּחֲטַף נְסָכָא מֵחַבְרֵיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי אַמֵּי הֲוָה יָתֵיב ר׳רַבִּי אַבָּא קַמֵּיהּ אֲזַל אַיְיתִי חַד סָהֲדָא דְּמִיחְטָף חַטְפַהּ מִינֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ אִין חֲטַפִי וְדִידִי חֲטַפִי. א״ראָמַר רַבִּי אַמֵּי הֵיכִי לִדַיְּינֵי דַּיָּינֵי לְהַאי דִּינָא לִישַׁלֵּם לֵיכָּא תְּרֵי סָהֲדִי לִיפְטְרֵיהּ הָא אִיכָּא חַד סָהֲדָא דְּמִחְטָף חֲטַף לִישְׁתְּבַע כֵּיוָן דְּאָמַר אֵין חֲטַפִי וְדִידִי חֲטַפִי הָוֵה לֵיהּ כְּגַזְלָן א״לאֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי אַבָּא והָוֵה לֵיהּ מְחוּיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִישָּׁבַע וְכׇל הַמְחוּיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִישָּׁבַע מְשַׁלֵּם. אָמַר רַב פָּפָּא הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד מִיתָה שֶׁהוּא חַיָּיב וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד מִיתָה שֶׁהוּא פָּטוּר. הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד מִיתָה שֶׁהוּא פָּטוּר דַּאֲמַר לַהּ לְדִידַהּ וְלָא אֲמַר לְהוּ לְבֵית דִּין דִּתְנַן זהָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה מֵת בַּעְלִי תִּנָּשֵׂא מֵת בַּעְלִי תִּתְיַבֵּם. הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד מִיתָה שֶׁהוּא חַיָּיב חדְּלָא אָמַר לְדִידַהּ וְלָא אֲמַר לְהוּ לְבֵית דִּין. שְׁמַע מִינַּהּ מַשְׁבִּיעַ עֵדֵי קַרְקַע חַיָּיב טדִּלְמָא דִּתְפִישָׂא מִטַּלְטְלֵי.: כָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד כּוּ׳.: הַשְׁתָּא בְּזֶה אַחַר זֶה דְּתַרְוַיְיהוּ קָא כָפְרִי אָמְרַתְּ הָרִאשׁוֹן חַיָּיב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר כָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד מִיבַּעְיָא. לָא צְרִיכָא כְּגוֹן שֶׁכָּפְרוּ שְׁנֵיהֶן יוְחָזַר אֶחָד מֵהֶן וְהוֹדָה בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר כְּדִיבּוּר דָּמֵי. בִּשְׁלָמָא לְרַב חִסְדָּא דְּמוֹקֵי לַהּ לְהָהוּא כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי רֵישָׁא אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וְסֵיפָא אִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר כְּדִיבּוּר דָּמֵי אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן רֵישָׁא תּוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר סֵיפָא תּוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר תַּרְתֵּי לְמָה לִי. מַהוּ דְּתֵימָא ה״מהָנֵי מִילֵּי כְּפִירָה וּכְפִירָה אֲבָל כְּפִירָה וְהוֹדָאָה אֵימָא לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.: הָיוּ שְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים כָּפְרָה הָרִאשׁוֹנָה ואח״כוְאַחַר כָּךְ כָּפְרָה הַשְּׁנִיָּה.: בִּשְׁלָמָא שְׁנִיָּה תִּתְחַיֵּיב דְּכָפְרָה לַהּ רִאשׁוֹנָה אֶלָּא רִאשׁוֹנָה אַמַּאימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ומחלוקת בעדי סוטה — מדובר כאן בעדי סתירה, שהם מעידים שהאשה נסתרה עם אחר. מר סבר [חכם זה, ר׳ אלעזר בר׳ שמעון, סבור]: דבר הגורם לממון כממון דמי [נחשב], וחייב כלומר, חייבים עדים אלה על שבועת העדות, שהרי אם היו מעידים היו יכולים להביא אותה להפסיד כתובתה, ומר סבר [וחכם זה, חכמים, סבור]: לאו כממון דמי [אינו נחשב כממון], ופטור. א ועוד נאמר לעיל, הכל מודים בשכנגדו חשוד על השבועה, הכל מודים בעד אחד דר׳ אבא. ודנים: הכל מודים בשכנגדו חשוד על השבועה. דחשיד מאן [מיהו החשוד]? אילימא דחשיד [אם תאמר שהחשוד] הוא הלוה שכופר בחוב, דאמר ליה [שאומר לו] המלוה לעד: אי אתית אסהדת לי, הוה משתבענא ושקילנא [אם היית בא ומעיד לי לטובתי, הייתי נשבע ונוטל] שהרי כנגדי חשוד על השבועה. מדוע יש לחייבו? ולימא ליה [ושיאמר לו] העד: מי יימר דמשתבעת [מי יאמר שהיית נשבע], ואין זה אלא גורם דגורם! אלא צריך לומר כגון ששניהן הלווה והמלוה חשודין, שאמר מר [החכם]: מכיון ששניהם חשודים חזרה חובת שבועה למחויב לה כלומר ללווה, ומתוך שאינו יכול לישבע שהרי הוא חשוד על השבועה — משלם הכל, ונמצא שהעד האחד היה מחייב את הלווה בממון. ומה שאמר אביי הכל מודים בעד אחד דר׳ אבא, מה עניינו? דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה [שאדם אחד חטף חתיכת כסף מחבירו], אתא לקמיה [בא הנגזל לפני] ר׳ אמי. הוה יתיב [היה יושב] ר׳ אבא קמיה [לפניו], לפני ר׳ אמי. אזל אייתי חד סהדא דמיחטף חטפה מיניה [הלך התובע והביא עד אחד שהעיד שחטף את חתיכת הכסף ממנו]. אמר ליה [לו] השני: אין [כן], חטפי, ודידי חטפי [חטפתי, ואולם שלי חטפתי] כי חתיכת הכסף שלי היא. אמר ר׳ אמי: היכי לדייני דייני להאי דינא [איך ידונו הדיינים בדין הזה]? אם תאמר לישלם [שישלם] זה שחטף — ליכא תרי סהדי [אין שני עדים שראו שחטף]! ליפטריה [לפטור אותו לגמרי]הא איכא חד סהדא דמחטף חטף [הרי יש עד אחד שהוא חטף]! לישתבע [שישבע] שלא חטף — כיון דאמר הוא אומר]: אין, חטפי, ודידי חטפי, [כן, חטפתי, ושלי חטפתי], הוה ליה [הרי הוא] כגזלן, שאינו יכול להישבע! אמר ליה [לו] ר׳ אבא: אם כן, הוה ליה [הרי הוא] מחויב שבועה ואינו יכול לישבע, וכל המחויב שבועה ואינו יכול לישבעמשלם, והעד האחד במקרה כגון זה, אם כופר בשבועה — חייב. ב אמר רב פפא כעין דברי אביי: הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב משום שבועת העדות, אם כפר ונשבע, והכל מודים בעד מיתה שהוא פטור. ומבארים: הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור — שאמר לה לדידה אשה עצמה] שבעלה מת ולא אמר להו [להם] לבית דין, ועכשיו הוא כופר בעדותו, ומדוע פטור? דתנן [ששנינו במשנה]: האשה שאמרה ״מת בעלי״ — הרי זה תנשא על סמך עדות עצמה, וכן אם אמרה ״מת בעלי״תתיבם על סמך עדות עצמה. ונמצא שעד זה לא גרם לה להפסיד ממון כתובתה, שהרי היא יכולה בעצמה לבוא לבית דין ולהעיד על פיו על מות בעלה. הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב — מתי? שלא אמר לדידה [לה עצמה] ולא אמר להו [להם] לבית דין, שנמצא שהיא מפסידה את כתובתה בגלל כפירתו. ושואלים: שמע מינה [האם נלמד מכאן] שלדעת רב פפא משביע עדי קרקע חייב משום שבועת העדות? שהרי הכתובה נגבית מן הקרקעות של הבעל, והרי בנושא זה נחלקו חכמים (להלן לז,א)! ודוחים: לא, מכאן אין להוכיח, דלמא [שמא] דיבר רב פפא במקרה דתפישא מטלטלי [שתופסת מיטלטלים] של הבעל כדי לגבות מהם כתובתה, ואין זה עד קרקע. ג שנינו במשנה: כפר אחד והודה אחד הכופר חייב. ותוהים: מדוע צריך היה לשנות גם דין זה במשנה? השתא [עכשיו, הרי] במקרה הקודם, שכפרו בזה אחר זה, דתרוייהו קא כפרי [ששניהם כופרים], אמרת הראשון חייב והשני פטור, אם כפר אחד והודה אחד מיבעיא [נצרכה] לומר שהכופר חייב? ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא כגון שכפרו שניהן, וחזר אחד מהן והודה בתוך כדי דיבור, והא קא משמע לן דבר זה משמיע לנו], שתוך כדי דיבור כדיבור דמי [נחשב]. ושואלים: בשלמא [נניח] לשיטת רב חסדא דמוקי לה לההוא [שמעמיד אותו, את הדין הקודם במשנה] כשכפרו שניהם כאחד שחייבים, כר׳ יוסי הגלילי שאומר שאפשר לצמצם, כי יש חידוש בשני הדינים, רישא [בהתחלה] היה החידוש בענין זה שאפשר לצמצם, וסיפא איצטריך לאשמועינן [והסוף, המקרה שלנו, הוצרך להשמיענו] שתוך כדי דיבור כדיבור דמי [נחשב]. אלא לדעת ר׳ יוחנן שמפרש שגם רישא [בתחילה] מדובר בתוך כדי דיבור, וגם סיפא [בסוף] תוך כדי דיבור, אם כן תרתי [שתי] הלכות באותו ענין למה לי? ומשיבים: צריך היה להוסיף גם דין זה, מהו דתימא [שתאמר]: הני מילי [דברים אלה] שתוך כדי דיבור נחשב לדיבור אחד אמורים כשיש כפירה וכפירה של השניים, אבל כפירה והודאה אימא [אמור] שלא, ואינו יכול להודות עוד לאחר שכפר, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שתוך כדי דיבור נחשב כדיבור אחד לכל ענין, בין לצרף עדות ובין לחזור בו. ד שנינו במשנה: היו שתי כיתי עדים, כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השניה — שתיהן חייבות. ושואלים: בשלמא [נניח] שניה תתחייב משום שכפרה לה ראשונה, ולכן תביעת הממון תלויה בכת השניה, וכיון שכפרה מפסיד ממונו. אלא כת ראשונה אמאי [מדוע] היא מתחייבת?מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144