גמרא
פירוש
דִּקְדוּשַּׁת דָּמִים הוּא.
אֶלָּא מֵעַתָּה לֹא תִּפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם אַלְּמָה תַּנְיָא נְתָנָהּ בְּמַכְתֶּשֶׁת נִפְסֶלֶת בִּטְבוּל יוֹם.
וְכִי תֵּימָא כׇּל קְדוּשַּׁת דָּמִים מִיפַּסְלִי בִּטְבוּל יוֹם וְהָתְנַן אהַמְּנָחוֹת מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ קָדְשׁוּ בִּכְלִי הוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה.
קָדְשׁוּ בִּכְלִי אִין לֹא קָדְשׁוּ בִּכְלִי לָא.
אֶלָּא מַאי קְדוּשַּׁת הַגּוּף הִיא אֶלָּא מֵעַתָּה תִּיפָּסֵל בְּלִינָה אַלְּמָה תְּנַן הַקּוֹמֶץ וְהַלְּבוֹנָה וְהַקְּטוֹרֶת וּמִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשׁוּחַ וּמִנְחַת נְסָכִים מוֹעֲלִים בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ קָדְשׁוּ בִּכְלִי הוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה.
קָדְשׁוּ בִּכְלִי אִין לֹא קָדְשׁוּ בִּכְלִי לָא.
אֲמַר לֵיהּ לִינָה קָאָמְרַתְּ שָׁאנֵי קְטוֹרֶת הוֹאִיל וְצוּרָתָהּ בְּכׇל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
קדושת דמים הוא, שהיא נכס של ההקדש, ואולם אין בה קדושת הגוף לעצמה, עד שתוכנס לכף לשם הקטרה. הקשה עליו רבה: אלא מעתה, אם כן, כיון שיש בה רק קדושת דמים, לא תפסל במגע של טבול יום (טמא ביום שטבל לטהרתו, שעדיין אינו רשאי לגעת בתרומה ובקדשים); אלמה תניא [מדוע שנויה ברייתא]: נתנה, את הקטורת, במכתשת שבה מכינים אותה — נפסלת מאותה שעה בטבול יום! וכי תימא [ואם תאמר]: כל הדברים שיש בהם קדושת דמים מיפסלי [נפסלים] בטבול יום, והתנן [והרי שנינו במשנה]: המנחות מועלין בהן (יש בהן דין מעילה) משהוקדשו, שאף בקדושת דמים יש איסור הנאה מן ההקדש. לאחר שקדשו בכלי — הוכשרו (נעשו ראויות) ליפסל בטבול יום, ובמחוסר כפורים אם נגע בהן אדם שחייב להביא קרבן לטהרתו (כגון יולדת או זב), ובלינה שאם עבר עליהן הלילה בכלי שרת — נפסלו. ונדייק מכאן: אם קדשו בכלי — אין [כן], הוכשרו ליפסל בטבול יום, אבל אם לא קדשו בכלי — לא! ומקשה עליו רב חסדא: אלא מאי [מה] תאמר, שהקטורת קדושת הגוף היא? אלא מעתה תיפסל בלינה; אלמה תנן [משום מה שנינו במשנה]: הקומץ שקומצים מכל מנחה ומקטירים על המזבח, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים (שמעלים אותה כולה למזבח), ומנחת כהן משוח (״מנחת חביתין״, שמביא הכהן הגדול בכל יום), ומנחת נסכים — מועלים בהן משהוקדשו, ואם קדשו בכלי — הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה. ונדייק: קדשו בכלי — אין [כן], לא קדשו בכלי — לא נפסלו בלינה! אמר ליה [לו] רבה: לינה קאמרת [אומר אתה]? משם אין להוכיח לענין קדושת הקטורת, כי שאני [שונה] קטורת שאינה נפסלת בלינה, למרות שהיא קדושה קדושת הגוף, הואיל וטיבה וצורתה נשמרים בכל השנה כולה. וחוזרים ושואלים: גם אם מוכיחים שהקטורת אכן קדושה בקדושת הגוף, ונמצא שהמשנה מתירה לפדות אותה בעודה ראויה להקרבה, מכל מקום עדיין קשיא [קשה], כפי שהקשה רב חסדא מתחילה על דברי ר׳ יוחנן בענין תמידים: וכי קדושה שבהן להיכן הלכה? אמר רבה: צריך לומר כי דברים הנלקחים לצורך קרבנות ציבור, לב בית דין מתנה עליהן, בשעת קנייתם, תנאי זה: אם הוצרכו לשימוש בקודש — הוצרכו, ואם לאו [לא] — יהיו קדושים רק לדמיהן. אמר ליה [לו] אביי, והא מר [והרי אדוני עצמו] הוא שאמר: הקדיש זכר כלומר, איל זכר הראוי להקרבה, לדמיו בלבד — הריהו קדוש קדושת הגוף, שכיון שהוא תמים וראוי להקרבה חלה עליו קדושת הגוף. וכן נאמר גם בקטורת ובתמידים, שכיון שראוים לכך — תחול עליהם קדושת הגוף! השיב לו רבה: לא קשיא [אין זה קשה], יש להפריד בין שני אופנים של הקדשה, הא [זה] שקדוש בקדושת הגוף, הרי זה במקרה שאמר על האיל שהוא קדוש לדמי עולה, שכיון שהוזכר בו שם עולה — חלה עליו קדושת הגוף. הא [זה] שאמר על האיל שהוא קדוש לדמי נסכים, שמתחילה הוקדש כדי שישתמשו בדמיו לצורך אחר. איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו בברייתא: פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהם,מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush