×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא שבת קכ״ה:גמרא
;?!
אָ
זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בַּטָּפִיחַ מְמַלְּאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת. פְּקַק הַחַלּוֹן ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בִּזְמַן שֶׁהוּא קָשׁוּר וְתָלוּי פּוֹקְקִין בּוֹ וְאִם לָאו אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין בּוֹ.: גמ׳גְּמָרָא: תְּנַן הָתָם אֶבֶן שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית מַטָּהּ עַל צִידָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת אָמַר רַבָּה א״ראָמַר רַבִּי אַמֵּי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אלֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשׁוֹכֵחַ אֲבָל בְּמַנִּיחַ נַעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר וְרַב יוֹסֵף א״ראָמַר רַבִּי אַסִּי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשׁוֹכֵחַ אֲבָל בְּמַנִּיחַ נַעֲשָׂה כִּיסּוּי להחבית. אָמַר רַבָּה מוֹתְבִינַן אַשְּׁמַעְתִּין הָאֶבֶן שֶׁבְּקֵירוּיָה אִם מְמַלְּאִין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת מְמַלְּאִין בָּהּ וְלָא הִיא הָתָם כֵּיוָן דְּהַדְּקַהּ שַׁוְּיַא דּוֹפֶן. אָמַר רַב יוֹסֵף וּמוֹתְבִינַן אַשְּׁמַעְתִּין אִם לָאו אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ וְלָא הִיא הָתָם כֵּיוָן דְּלָא הַדְּקַהּ בַּטּוֹלֵי בַּטְּלַהּ. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר בָּעֵינַן מַעֲשֶׂה וּמָר סָבַר לָא בָּעֵינַן מַעֲשֶׂה. וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא וְאָמְרִי לַהּ א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא פַּעַם אַחַת הָלַךְ רַבִּי לְמָקוֹם אֶחָד וּמָצָא נִדְבָּךְ שֶׁל אֲבָנִים וְאָמַר לְתַלְמִידָיו צְאוּ וְחַשְּׁבוּ כְּדֵי שֶׁנֵּשֵׁב עֲלֵיהֶן לְמָחָר וְלֹא הִצְרִיכָן רַבִּי לְמַעֲשֶׂה. ור׳ יוֹחָנָן אָמַר הִצְרִיכָן רַבִּי לְמַעֲשֶׂה מַאי אֲמַר לְהוּ ברַבִּי אַמֵּי אָמַר צְאוּ וְלַמְּדוּם אֲמַר לְהוּ רַבִּי אַסִּי אָמַר צְאוּ וְשַׁפְשְׁפוּם אֲמַר לְהוּ. אִיתְּמַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל אָמַר סְוָאר שֶׁל קוֹרוֹת הֲוָה ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן שָׁאוּל אָמַר גָּשׁוֹשׁ שֶׁל סְפִינָה הֲוָה מ״דמַאן דַּאֲמַר גָּשׁוֹשׁ כ״שכׇּל שֶׁכֵּן סְוָאר ומ״דוּמַאן דְּאָמַר סְוָאר אֲבָל גָּשׁוֹשׁ קָפֵיד עֲלֵיהּ.: זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה כּוּ׳.: גקְשׁוּרָה אִין לֹא קְשׁוּרָה לָא לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כרשב״גכְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּתַנְיָא חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל שֶׁגְּדָרָן לְעֵצִים וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן לִישִׁיבָה צָרִיךְ לִקְשׁוֹר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵין צָרִיךְ לִקְשׁוֹר. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אפי׳אֲפִילּוּ תֵּימָא רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בִּמְחוּבֶּרֶת בְּאִבֶּיהָ אִי הָכִי קָא מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע לְמַטָּה מג׳מִשְּׁלֹשָׁה רַב אָשֵׁי אָמַר דאפי׳אֲפִילּוּ תֵּימָא בִּתְלוּשָׁה גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִקְטוֹם.: פְּקַק הַחַלּוֹן כּוּ׳.: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ההַכֹּל מוֹדִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֹהֶל עֲרַאי בַּתְּחִלָּה ביו״טבְּיוֹם טוֹב וא״צוְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשַׁבָּת לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא לְהוֹסִיף שר״אשֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין מוֹסִיפִין ביו״טבְּיוֹם טוֹב וא״צוְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשַׁבָּת ווחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים מוֹסִיפִין בְּשַׁבָּת וא״צוְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר ביו״טבְּיוֹם טוֹב.: וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין בּוֹ.: מַאי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אָמַר ר׳רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב כָּהֲנָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
זמורה של גפן שהיא קשורה בטפיח (כעין דלי לשאיבה) — ממלאין בה בשבת, שהזמורה נעשתה חלק מן הכלי. פקק החלון, ר׳ אליעזר אומר: בזמן שהוא קשור בחלון, ותלוי, שאיננו נוגע בארץ — פוקקין בו את החלון, שאין בכך משום בניה, ואם לאו [לא]אין פוקקין בו. וחכמים אומרים: בין כך ובין כךפוקקין בו. א גמרא תנן התם [שנינו שם במשנה]: אבן שעל פי החבית וברצונו לפתוח את החבית — מטה את החבית על צידה, והיא, האבן, נופלת. אמר רבה שכך אמר ר׳ אמי שכך אמר ר׳ יוחנן: לא שנו אלא בשוכח, שהניח את האבן על החבית בלא משים, אבל במניח את האבן על פי חבית בכוונה — נעשה החבית בסיס לדבר האסור (האבן) ואסור לטלטל אף את החבית. ואילו רב יוסף אמר בשם ר׳ אסי שכך אמר ר׳ יוחנן: לא שנו דין זה בחבית אלא בשוכח, אבל במניחנעשה האבן כיסוי להחבית ומותר להשתמש בה כבשאר כיסויי חבית. אמר רבה: מותבינן אשמעתין [מקשים אנו על ההלכה שלנו] מן המשנה כאן, שהלא שנינו: האבן שבקירויה (דלעת) אם ממלאין בה בקרויה מים והאבן אינה נופלת ממנה — ממלאין בה, ונמצא שאם מייחדים את האבן לצורך, היא מפסיקה להיות מוקצה! והוא עצמו מתרץ: ולא היא, אין להשוות את הדברים. התם [שם] באבן שבקרויה, כיון שהדקה לאבן אל הדלעת — שויא [עשה] את האבן דופן, ונעשתה כחלק מן הכלי, מה שאין כך בכיסוי חבית. אמר רב יוסף: ומותבינן אשמעתין [ומקשים אנו על ההלכה שלנו] ממה ששנינו במשנתנו: ״אם לאו [לא] הידקה לאותה אבן אל הדלעת — אין ממלאין בה״ נמצא שאבן שאינה מהודקת אינה נחשבת ככלי והריהי מוקצה! והוא עצמו מסביר: ולא היא, אין להשוות את הדברים. התם [שם], כיון שלא הדקה — משמע שבטולי בטלה [ביטלה] ואינו מחשיבה ככלי, והריהי אם כן כשאר מוקצה. ומסבירים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עקרון נחלקו]? מר סבר בעינן [חכם זה, רבה, סבור כי צריכים אנו] מעשה כדי להפוך אבן או חומר אחר ולהחשיבו ככלי, ומר סבר לא בעינן [וחכם זה במשנתנו סבור כי אין אנו צריכים] מעשה. ואזדו לטעמייהו [והלכו לטעמיהם] ר׳ אמי ור׳ אסי, דכי אתא [שכאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר׳ חנינא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ זירא שכך אמר ר׳ חנינא: פעם אחת הלך רבי למקום אחד ומצא נדבך של אבנים, ואמר לתלמידיו: צאו וחשבו שאתם מכינים את האבנים לצורך שבת כדי שנשב עליהן למחר בשבת, ולא הצריכן רבי למעשה באותן אבנים, והסתפק במחשבה. ואילו ר׳ יוחנן אמר: לא כך היה המעשה, אלא הצריכן רבי למעשה להכין את האבנים. ושאלו לשיטה זו: מאי [מה], איזה מעשה אמר להו [להם] לעשות? ר׳ אמי אמר: ״צאו ולמדום״ (סדרו אותם) אמר להו [להם] רבי לתלמידיו. ר׳ אסי אמר: ״צאו ושפשפום מן הטיט״ אמר להו [להם]. הרי שר׳ אמי מצריך מעשה חשוב יותר באבן כדי להחשיבה ככלי. איתמר [נאמר] שנחלקו תנאים בענין זה, ר׳ יוסי בן שאול אמר: סואר (ערימה) חדשה של קורות הוה [היה]. ור׳ יוחנן בן שאול אמר: גשוש של ספינה (המוט המשמש בספינה לדעת את עומק המים) הוה [היה זה]. מאן דאמר [מי שאומר] שהתיר רבי לשבת על גשושכל שכן התיר בסואר, ואולם מאן דאמר שהתיר בסואר, אבל אצל גשוש קפיד עליה [מקפיד עליו] שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס, שמא יתעקם ויפגם. ב שנינו במשנה שזמורה של גפן שהיא קשורה בדלי ממלאים בה בשבת. ומדייקים: רק אם היא קשורהאין [כן, מותר], ואולם כאשר היא לא קשורהלא. לימא מתניתין [האם נאמר שמשנתנו] שלא כשיטת רבן שמעון בן גמליאל. דתניא כן שנינו בברייתא]: חריות של דקל שגדרן (קצצן) לצורך עצים להסקה ונמלך עליהן להשתמש בהן לישיבהצריך לקשור אותן יחד בערב שבת כדי להוציאן מגדר מוקצה להשתמש בהן בשבת. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין צריך לקשור והריהן כמוכנות מבעוד יום, נמצא שלדעת רבן שמעון בן גמליאל עץ קצוץ אין צורך להכינו במיוחד לצורך שבת. אמר רב ששת: אפילו תימא [תאמר] שמשנתנו כשיטת רבן שמעון בן גמליאל, ואולם יש לומר כי הכא במאי עסקינן [כאן במה עוסקים]באופן שזמורה זו עדיין מחוברת באביה (בגפן). ומקשים: אי הכי, קא משתמש [אם כך, הריהו משתמש] בדבר המחובר לקרקע, והרי יודעים אנו שגזרו חכמים שלא להשתמש בכל דבר צומח בהיותו עדיין מחובר לקרקע! ומתרצים: שהיה זה מחובר למטה משלשה טפחים, וכל המחובר בפחות משלשה טפחים אין דינו כאילן, כפי שמותר להשתמש בשורשי האילן הסמוכים לקרקע. רב אשי אמר: אפילו תימא [תאמר] כי מדובר בזמורה תלושה, ואולם החידוש שבדבר שיש לחשוש גזירה שמא יקטום (יחתוך, יישר) זמורה ויכשירנה לשימוש בדלי, על כן השמיע לנו רבן שמעון שאין אנו חוששים לכך. ג שנינו במשנה שנחלקו ר׳ אליעזר וחכמים בענין פקק החלון באיזה אופן מותר לפקוק בו את החלון בשבת. אמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר׳ יוחנן: הכל מודים שאין עושין אהל, אפילו הוא עראי, בתחלה ביום טוב, ואין צריך לומר שאין עושים בשבת. לא נחלקו חכמי המשנה אלא בלהוסיף על אהל קיים. שר׳ אליעזר אומר: אין מוסיפין ביום טוב, ואין צריך לומר שאין מוסיפים בשבת. וחכמים אומרים: מוסיפין על אהל ארעי בשבת, ואין צריך לומר שמותר ביום טוב. ועוד שנינו במשנה שחכמים אומרים: בין כך ובין כך פוקקין בו בפקק זה את החלון. ושואלים: מאי [מה הפירוש המדוייק] של ״בין כך ובין כך״ בענייננו? אמר ר׳ אבא שכך אמר רב כהנא:מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144