גמרא
פירוש
מַאי אָמֵן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מאי [מה] עניינה, ושבחה של עניית ״אמן״? אמר ר׳ חנינא: ״אמן״ הוא גם ראשי תיבות של ״אל מלך נאמן״.
א על הנאמר ״לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק״ (ישעיה ה, יד), אמר ריש לקיש: ״בלי חוק״ פירושו: למי שמשייר אפילו חוק אחד שלא עשאו — פעורה לו השאול. אמר ר׳ יוחנן: לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי [נוח לאדונם, ה׳, שאומר אתה להם כך], שלשיטתו רוב ישראל יורדי גיהנם הם, אלא יש לומר: אפילו לא למד אלא חוק אחד, יש לו חלק לעולם הבא, ו״לבלי חוק״ פירושו מי שאין לו כל חוק.
על מה שנאמר ״והיה בכל הארץ נאם ה׳ פי שנים בה יכרתו יגועו והשלישית יותר בה״ (זכריה יג, ח), אמר ריש לקיש: ״שלישית״ זו כוונתה — חלק שלישי מצאצאיו של שם בן נח, שמלבדם ימותו הכל. אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן לריש לקיש: לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי [נוח לאדונם, ה׳, שאומר אתה להם כך] שישמיד את רוב העולם, אלא אפילו חלק שלישי של נח, ששליש מיושבי העולם ישארו בחיים.
ועל מה שנאמר ״כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה״ (ירמיה ג, יד), אמר ריש לקיש: דברים ככתבן, שרק בודדים יגאלו, והשאר יאבדו. אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן: לא ניחא ליה למרייהו דאמרת להו הכי [נוח לו לאדונם, ה׳, שאומר אתה להם כך], אלא: אחד מעיר מזכה את כל העיר כולה, ושנים ממשפחה מזכין את כל המשפחה כולה, והם נגאלים בזכותם. וכעין זה מסופר כי יתיב [ישב] רב כהנא קמיה [לפני] רב, ויתיב וקאמר [וישב ואמר] שפסוק זה יש לפרשו דברים ככתבן. אמר ליה [לו] רב: לא ניחא ליה למרייהו דאמרת להו הכי [נוח לו לאדונם, ה׳, שאומר אתה להם כך], אלא: אחד מעיר מזכה את כל העיר ושנים ממשפחה מזכין את כל המשפחה.
ואגב מעשה זה מסופר: חזייה דהוה קא חייף רישיה וסליק ויתיב קמיה [ראה רב את רב כהנא שהוא חופף את ראשו ואחר כך עולה ויושב לפני] רב. אמר ליה [לו] רב: ״ולא תמצא בארץ החיים״ (איוב כח, יג). חשב רב כהנא שהוא פונה אליו ואומר עליו דברי הכתוב. אמר ליה [לו] לרב: האם מילט קא לייטת לי [מקלל אתה אותי]? אמר ליה [לו]: קרא קאמינא [פסוק אומר אני] ואין זו פניה אליך, אלא להזכירך כי לא תמצא תורה במי שמחיה (מעדן) עצמו עליה, אלא בסובלים דוחק בשעת למודם.
תניא [שנויה ברייתא] בענין מיעוט הנגאלים לעתיד, ר׳ סימאי אומר: נאמר ״ולקחתי אתכם לי לעם״ (שמות ו, ז), ונאמר ״והבאתי אתכם אל הארץ״ (שמות ו, ח), מקיש [משוה] הכתוב את יציאתן ממצרים לביאתן לארץ, כיצד? — מה ביאתן לארץ באו רק שנים מששים ריבוא שיצאו, שהרי כולם מתו במדבר ונשארו רק כלב ויהושע בן נון, אף יציאתן ממצרים שנים מששים ריבוא יצאו והשאר נשארו ומתו שם. דאמר רבא: וכן לימות המשיח, שרק מעטים מאד יזכו לגאולה, שנאמר: ״וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים״ (הושע ב, יז), שאף בגאולה יהיו רק מעטים מרבים
ב תניא [שנויה ברייתא], אמר ר׳ אלעזר בר׳ יוסי: פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים, מצאתי זקן אחד ואמר לי: בא ואראך מה עשו אבותי המצריים לאבותיך היהודים, חלק מהם טבעו בים, מהם הרגו בחרב, מהם מעכו בבנין. ועל דבר זה משום שהתרעם בצערו על יסורי ישראל נענש משה רבינו, שנאמר: ״ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך״ (שמות ה, כג),
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חבל על דאבדין ולא משתכחין [חבל על האובדים ואינם נמצאים] עוד, אבות האומה שאין כיוצא בהם. הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הרהרו על מדותי, ולא אמרו לי ״מה שמך״, אמרתי לאברהם ״קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה״ (בראשית יג, יז), לבסוף בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא לו, עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ולא הרהר על מדותי, ולא התרעם שלא עמדתי בהבטחתי לתת לו את הארץ.
וכן אמרתי ליצחק ״גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך״ (בראשית כו, ג), בקשו עבדיו מים לשתות ולא מצאו עד שעשו מריבה, שנאמר: ״ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים״ (בראשית כו, כ), ולא הרהר אחר מדותי.
וכן אמרתי ליעקב ״הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה״ (בראשית כח, יג), ביקש מקום לנטוע אהלו, ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מדותי, ולא אמרו לי ״מה שמך״, ואתה אמרת לי ״מה שמך״ בתחלה, ונודעה לך גדולתי יותר ממה שידעו הם, ועכשיו אתה אומר לי ״והצל לא הצלת את עמך״ (שמות ה, כג), ״עתה תראה את אשר אעשה לפרעה״ (שמות ו, א), ויש בכך גם רמז: במלחמת פרעה ומפלתו אתה רואה, ואולם אי (אין) אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים שבארץ ישראל, שלא תזכה להנחיל לישראל את הארץ.
ג נאמר: ״ויעבור ה׳ על פניו ויקרא ה׳ ה׳ אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים... וימהר משה ויקד ארצה וישתחו״ (שמות לד, ו-ח). ושואלים: מה ראה משה במיוחד כאן במדות אלה שמיהר והשתחווה?
ר׳ חנינא בן גמלא אמר: מידת ״ארך אפים״ ראה, ורבנן אמרי [אומרים] ״אמת״ ראה. תניא כמאן דאמר [שנויה ברייתא כשיטת מי שאומר] ש״ארך אפים״ ראה, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: כשעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וכותב ״ארך אפים״, אמר לפניו: רבונו של עולם! ארך אפים כוונתו בוודאי לצדיקים, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אף לרשעים. אמר ליה [לו] משה: רשעים יאבדו! אמר ליה [לו]: השתא חזית מאי דמבעי [עכשיו תראה מה שתצטרך] לך,
כשחטאו ישראל במרגלים וביקש משה רחמים עליהם אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לא כך אמרת לי שאהיה ארך אפים לצדיקים בלבד? ואם כן אינם ראוים לסליחה.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush