Steinsaltz Commentary Rosh HaShanah 11a – ביאור שטיינזלץ ראש השנה יא.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

בר״הבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ בְּתִשְׁרִי עֲתִידִין לִיגָּאֵל. ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם בְּנִיסָן נוֹלְדוּ אָבוֹת בְּנִיסָן מֵתוּ אָבוֹת בְּפֶסַח נוֹלַד יִצְחָק בר״הבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדָה שָׂרָה רָחֵל וְחַנָּה בר״הבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין בר״הבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ בְּנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל. תַּנְיָא ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁבְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית א׳:י״א} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי אֵיזֶהוּ חֹדֶשׁ שֶׁהָאָרֶץ מוֹצִיאָה דְּשָׁאִים וְאִילָן מָלֵא פֵּירוֹת הֱוֵי אוֹמֵר זֶה תִּשְׁרִי וְאוֹתוֹ הַפֶּרֶק זְמַן רְבִיעָה הָיְתָה וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים וְצִימֵּחוּ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ב׳:ו׳} וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ. ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁבְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית א׳:י״ב} וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע וְעֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי אֵיזֶהוּ חֹדֶשׁ שֶׁהָאָרֶץ מְלֵיאָה דְּשָׁאִים וְאִילָן מוֹצִיא פֵּירוֹת הֱוֵי אוֹמֵר זֶה נִיסָן וְאוֹתוֹ הַפֶּרֶק זְמַן בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף שֶׁמִּזְדַּוְּוגִין זֶה אֵצֶל זֶה שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ס״ה:י״ד} לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וְגוֹ׳. וְאִידַּךְ נָמֵי הָא כְּתִיב עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי הָהוּא לִבְרָכָה לְדוֹרוֹת הוּא דִּכְתִיב. וְאִידַּךְ נָמֵי הָא כְּתִיב עֵץ פְּרִי הָהוּא כדר׳כִּדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דא״רדְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית (לְקוֹמָתָן) נִבְרְאוּ לְדַעְתָּן נִבְרְאוּ לְצִבְיוֹנָן נִבְרְאוּ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ב׳:א׳} וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכׇל צְבָאָם אַל תִּקְרֵי צְבָאָם אֶלָּא צִבְיוֹנָם. ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁבְּתִשְׁרִי נוֹלְדוּ אָבוֹת שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א ח׳:ב׳} וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כׇּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵיתָנִים בֶּחָג יֶרַח שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ אֵיתָנֵי עוֹלָם. מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי אֵיתָן לִישָּׁנָא דְּתַקִּיפֵי הוּא כְּדִכְתִיב {במדבר כ״ד:כ״א} אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְאוֹמֵר {מיכה ו׳:ב׳} שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה׳ וְהָאֵיתָנִים מוֹסְדֵי אָרֶץ וְאוֹמֵר {שיר השירים ב׳:ח׳} קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים בִּזְכוּת אָבוֹת מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת בִּזְכוּת אִמָּהוֹת. ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁבְּנִיסָן נוֹלְדוּ אָבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א ו׳:א׳} וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִיו בְּיֶרַח שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ זִיוְתָנֵי עוֹלָם. (וְאִידַּךְ נָמֵי הָכְתִיב) בְּיֶרַח הָאֵיתָנִים הָתָם דְּתַקִּיפֵי בְּמִצְוֹת. וְאִידַּךְ נָמֵי הָכְתִיב בְּחֹדֶשׁ זִיו הַהוּא דְּאִית בֵּיהּ זִיוָא לְאִילָנֵי דְּאָמַר רַב יְהוּדָה ^אהַאי מַאן דִּנְפַק בְּיוֹמֵי נִיסָן וְחָזֵי אִילָנֵי דִּמְלַבְלְבִי אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁלֹּא חִיסֵּר מֵעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לְהִתְנָאוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם. מ״דמַאן דְּאָמַר בְּנִיסָן נוֹלְדוּ בְּנִיסָן מֵתוּ מ״דמַאן דְּאָמַר בְּתִשְׁרִי נוֹלְדוּ בְּתִשְׁרִי מֵתוּ שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ל״א:ב׳} וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם שֶׁאֵין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר הַיּוֹם וּמָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר הַיּוֹם הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי לְלַמֶּדְךָ שהקב״השֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְמַלֵּא שְׁנוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִיּוֹם לְיוֹם מֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ג:כ״ו} אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא. בְּפֶסַח נוֹלַד יִצְחָק מְנָלַן כְּדִכְתִיב {בראשית י״ח:י״ד} לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ אֵימַת קָאֵי אִילֵּימָא בְּפֶסַח וְקָאָמַר לֵיהּ בַּעֲצֶרֶת בְּחַמְשִׁין יוֹמִין מִי קָא יָלְדָה אֶלָּא דְּקָאֵי בַּעֲצֶרֶת וְקָאָמַר לֵיהּ בְּתִשְׁרִי אַכַּתִּי בְּחַמְשָׁה יַרְחֵי מִי קָא יָלְדָה אֶלָּא דְּקָאֵי בְּחַג וְקָאָמַר לַהּ בְּנִיסָן. אַכַּתִּי בְּשִׁיתָּא יַרְחֵי מִי קָא יָלְדָה תָּנָא אוֹתָהּ שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת הָיְתָה סוֹף סוֹף כִּי מַדְלֵי מָר יוֹמֵי טוּמְאָה בָּצְרִי לְהוּ. אָמַר מָר זוּטְרָא אֲפִילּוּ למ״דלְמַאן דְּאָמַר יוֹלֶדֶת לְתִשְׁעָה אֵינָהּ יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין יוֹלֶדֶת לְשִׁבְעָה יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א א׳:כ׳} וַיְהִי לִתְקוּפוֹת הַיָּמִים מִיעוּט תְּקוּפוֹת שְׁתַּיִם וּמִיעוּט יָמִים שְׁנַיִם. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדָה שָׂרָה רָחֵל וְחַנָּה מְנָלַן א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָתְיָא פְּקִידָה פְּקִידָה אָתְיָא זְכִירָה זְכִירָה כְּתִיב בְּרָחֵל {בראשית ל׳:כ״ב} וַיִּזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וּכְתִיב בְּחַנָּה {שמואל א א׳:י״ט} וַיִּזְכְּרֶהָ ה׳ וְאָתְיָא זְכִירָה זְכִירָה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה דִּכְתִיב {ויקרא כ״ג:כ״ד} שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה. פְּקִידָה פְּקִידָה כְּתִיב בְּחַנָּה {שמואל א ב׳:כ״א} כִּי פָקַד ה׳ אֶת חַנָּה וּכְתִיב בְּשָׂרָה {בראשית כ״א:א׳} וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין מְנָלַן דִּכְתִיב {תהלים פ״א:ד׳} תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר (בַּכֵּסֶא) לְיוֹם חַגֵּנוּ כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא וְגוֹ׳מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות ברכות י׳:י״ג
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים רכ״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים רכ״ו:א׳

בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו אבותינו ויצאו ממצרים, בתשרי עתידין ליגאל גאולה האחרונה על ידי המשיח. ואילו ר׳ יהושע אומר: בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו ממצרים וכן בניסן עתידין ליגאל גאולה אחרונה. את הדברים הללו מפרטים ומפרשים; תניא [שנויה ברייתא], ר׳ אליעזר אומר: מנין שבחודש תשרי נברא העולם — שנאמר: ״ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו״ (בראשית א, יא). איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאים ובאותה שעה גם האילן מלא פירות בשלים — הוי אומר זה תשרי. וראיה לדבר שבתשרי נברא העולם, שהרי העולם צריך בראשית קיומו לגשמים כדי שיוכל להצמיח, ואותו הפרק זמן רביעה (זמן ירידת גשמים) היתה, וירדו גשמים וצימחו כל הצמחים, שנאמר: ״ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה ״(בראשית ב, ו). ר׳ יהושע אומר: מנין שבניסן נברא העולם — שנאמר: ״ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי״ (בראשית א, יב). איזהו חדש שהארץ מליאה דשאים ואילן מוציא פירות, כלומר, יוצר, חונט, את פירותיו — הוי אומר זה ניסן. ואותו הפרק זמן בהמה חיה ועוף שמזדווגין זה אצל זה, שנאמר: ״לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו״ (תהלים סה, יד). ושואלים: ואידך נמי [והאחר, ר׳ אליעזר, גם כן] הא כתיב [הרי נאמר]: ״עץ עשה פרי״ שמשמעו העץ בזמן שהוא יוצר את הפירות! ומשיבים: הפסוק ההוא לברכה לדורות הוא דכתיב [שנאמר]. שאין הכוונה שבאותה שעה היה העץ יוצר את פירותיו, אלא לדורות יהא כל עץ מוציא פירות. ושואלים: ואידך נמי [והאחר גם כן] הא כתיב [הרי נאמר]: ״עץ פרי״ ומשמע שיש בו כבר פירות? ומשיבים: הפסוק ההוא נאמר כדברי ר׳ יהושע בן לוי, שאמר ר׳ יהושע בן לוי: כל מעשה בראשית במלוא קומתן ובמלוא גידולם נבראו, שהיו ראויים לטעון מיד פירות, ופירותיהם לדעתן (לרצונם) נבראו, לצביונן (ביופיים) נבראו, שנאמר: ״ויכלו השמים והארץ וכל צבאם״ (בראשית ב, א), אל תקרי [תקרא] ״צבאם״ אלא קרא ״צביונם״ (יפים) ואם כן נבראו כל הבריות, ובכללם העצים, מלאים ובשלים. ר׳ אליעזר אומר: מנין שבחודש תשרי נולדו האבות — שנאמר: ״ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החודש השביעי ״(מלכים א׳ ח, ב), מהו ״ירח האיתנים״ — ירח שנולדו בו איתני עולם, הם האבות. מאי משמע [מה משמעו], מהיכן נובע דהאי ״איתן״ לישנא דתקיפי [ש״איתן״ זה לשון תוקף] הוא — כדכתיב [כפי שנאמר]: ״איתן מושבך ושים בסלע קינך ״(במדבר כד, כא). וכן הוא אומר: ״שמעו הרים את ריב ה׳ והאתנים מוסדי ארץ״ (מיכה ו, ב), שמתפרש כקריאה לאבות האומה. ואומר: ״קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות״ (שיר השירים ב, ח). ופירשוהו ״מדלג על ההרים״ — שהקדים בגאולה בזכות אבות שנקראו ״הרים״ כאמור; ״מקפץ על הגבעות״ — בזכות אמהות. ואילו ר׳ יהושע אומר: מנין שבניסן נולדו אבות — שנאמר: ״ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זו״ (מלכים א׳ ו, א), ומהו ״בחודש זיו״ — בירח שנולדו בו זיותני עולם (היפים שבעולם) שהם האבות. ושואלים: ואידך נמי [והאחר גם כן] הכתיב [הרי נאמר]: ״בירח האתנים״! ומשיבים: התם [שם] פירושו דתקיפי [שהם חזקים] במצות. ושואלים עוד: ואידך נמי [והאחר גם כן] הכתיב [הרי נאמר]: ״בחדש זו״! ומשיבים: ״זיו״ אינו כינוי לאבות, אלא לומר: דאית ביה זיוא לאילני [שיש בו זיו ויופי לאילנות]. וכפי שאמר רב יהודה: האי מאן דנפק ביומי [מי שיוצא בימי] ניסן וחזי אילני דמלבלבי [ורואה אילנות המלבלבים] אומר ברכה זו: ברוך שלא חיסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם. מאן דאמר [מי שאומר] כי בניסן נולדו האבות, ממילא סבור הוא גם כן כי בניסן מתו, וכן מאן דאמר [מי שאומר] כי בתשרי נולדו, סבור הוא כי בתשרי אף מתו. שנאמר במשה: ״ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום״ (דברים לא, ב), שאין תלמוד לומר ״היום״, שהרי ברור שהוא מדבר ביום זה, ומה תלמוד לומר ״היום״ — לומר שהוא מתכוון ליום זה ממש, היום מלאו ימי ושנותי. ללמדך שהקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, שנאמר: ״את מספר ימיך אמלא״ (שמות כג, כו), וודאי גם האבות זכו שמלאו ימיהם ומתו ביום שנולדו בו. בפסח נולד יצחק מנלן [מניין לנו] — כדכתיב [כפי שנאמר]: ״למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן״ (בראשית יח, יד), ופירושו: בזמן החג (מועד) הבא. ונברר: אימת קאי [אימתי עמד] ואמר דבר זה? אילימא [אם תאמר] שהיה זה בפסח וקאמר ליה [ואמר לו] שיולד הבן במועד הבא בעצרת (חג השבועות) — בחמשין יומין מי קא ילדה [בחמישים יום האם יולדת אשה]? אלא תאמר דקאי [שהוא עמד] בעצרת וקאמר ליה [ואמר לו] שתלד בתשרי — אכתי [עדיין] בחמשה ירחי מי קא ילדה [בחמישה חודשים האם היא יולדת]? אלא דקאי [שעמד] בחג (הסוכות) בתשרי וקאמר [ואמר] לה בחג כי בחודש ניסן תלד. ושואלים: אכתי, בשיתא ירחי מי קא ילדה [עדיין בשישה חודשים האם אשה יולדת]? תנא [שנה החכם]: אותה שנה מעוברת היתה. ותוהים: סוף סוף כי מדלי מר יומי [אם תוציא את ימי] הטומאה של נדה, הרי בצרי להו [פוחתים הם הימים], שהרי באותה שעה שאמר המלאך עדיין לא נפקדה שרה, ואותו יום ראתה וסת, כמרומז בכתוב (״אחרי בלותי היתה לי עדנה״. בראשית יח, יב) ואם כן נמצא שהם פחות משישה חודשים! אמר מר זוטרא: אפילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי האשה היולדת לתשעה חודשים — אינה יולדת למקוטעין, אלא משלימה הריון של תשעה חודשים מלאים, זו שיולדת לשבעה חודשים מיום עיבורה — יולדת גם למקוטעין, כלומר, גם לפחות משבעה חודשים שלמים, שנאמר בלידת שמואל: ״ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן״ (שמואל א א, כ), ומכאן למדים: מיעוט ״תקופות״ הן שתים, ומיעוט ״ימים״ — שנים, וכיון שכל תקופה נמשכת שלושה חודשים נמצא שהאשה יולדת אפילו כעבור שישה חודשים ויומיים. שנינו כי בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה. ומבררים: מנלן [מניין לנו], מהיכן נלמד דבר זה? אמר ר׳ אלעזר: אתיא [באה, נלמדת] בגזירה שווה ״פקידה״ ״פקידה״, אתיא [ובאה, נלמדת] בגזירה שווה ״זכירה״ ״זכירה״. כתיב [נאמר] ברחל: ״ויזכר אלהים את רחל״ (בראשית ל, כב) וכתיב [ונאמר] בחנה: ״ויזכרה ה׳⁠ ⁠״ (שמואל א׳ א, יט), ואתיא [ובאה, נלמדת] ״זכירה״ ״זכירה״ מראש השנה דכתיב [שנאמר]: ״שבתון זכרון תרועה״ (ויקרא כג, כד), שהוא יום הקבוע לזכרון. ומכאן נלמד לרחל שנפקדה בראש השנה. וכן נלמד בגזירה שווה ״פקידה״ ״פקידה״, כתיב נאמר בחנה: ״כי פקד ה׳ את חנה״ (שמואל א׳ ב, כא) וכתיב [ונאמר] בשרה: ״וה׳ פקד את שרה״ (בראשית כא, א), ואם כן כמו שבחנה היה בראש השנה, אף בשרה ראש השנה היה. עוד שנינו כי בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, מנלן [מנין לנו], מהיכן נלמד הדבר — דכתיב [שנאמר]: ״תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו. כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב״ (תהלים פא, ד-ה),מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון