Steinsaltz Commentary Nedarim 59b – ביאור שטיינזלץ נדרים נט:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

אִם הָיוּ עָלִין שֶׁלָּהֶן שְׁחוֹרִין אֲסוּרִין הוֹרִיקוּ מוּתָּרִין וְכִי שְׁחוֹרִין אַמַּאי אֲסוּרִין לֵימָא הֶיתֵּר שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלַךְ א״לאֲמַר לֵיהּ מִי סָבְרַתְּ עַל עִיקָּר קָתָנֵי אַתּוֹסֶפֶת קָתָנֵי אֲסוּרִין אִי הָכִי מַאי אֲתָא רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמֵימַר דְּתַנְיָא רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַגָּדֵל בְּחִיּוּב חַיָּיב הַגָּדֵל בִּפְטוּר פָּטוּר תַּנָּא קַמָּא נָמֵי הָכִי אָמַר. כּוּלָּהּ מתני׳מַתְנִיתִין רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל קָתָנֵי לַהּ וְעַד כָּאן לָא שָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּלָא קָא טָרַח אֲבָל הֵיכָא דְּקָא טָרַח בָּטֵיל בְּרוּבָּא. וְכֹל הֵיכָא דְּקָא טָרַח בָּטֵיל בְּרוּבָּא וַהֲרֵי לִיטְרָא מַעֲשֵׂר טֶבֶל דְּקָטָרַח וְקָתָנֵי וְאוֹתָהּ לִיטְרָא מְעַשֵּׂר עָלָיו מִמָּקוֹם אַחֵר לְפִי חֶשְׁבּוֹן שָׁאנֵי גַּבֵּי מַעֲשֵׂר דְּאָמַר קְרָא {דברים י״ד:כ״ב} עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר וְגוֹ׳ וְהֶיתֵּירָא זָרְעִי אִינָשֵׁי אִיסּוּרָא לָא זָרְעִי אִינָשֵׁי. גּוּפָא א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא תִּירְתָּאָה א״ראָמַר רַבִּי יַנַּאי בָּצָל שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנְּטָעוֹ וְרַבּוּ גִּידּוּלָיו עַל עִיקָּרוֹ מוּתָּר לְמֵימְרָא דְּגִידּוּלֵימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

אם היו עלין שלהן שחורין (ירוקים כהים) שמכאן מוכח שיש בזה גידול של ממש — אסורין הבצלים, ואם הוריקו (הבהירו, הצהיבו) העלים ונראים כמושים — מותרין. וכי [וכאשר] הם שחורין אמאי [מדוע] אסורין? לימא [נאמר] גם כאן: היתר שבהן להיכן הלך? אמר ליה [לו]: מי סברת [האם סבור אתה] כי על עיקר קתני [שנה], שהבצלים עצמם אסורים? — אתוספת קתני [על תוספת העלים שצמחו שנה] שהם אסורין. ושואלים: אי הכי מאי אתא [אם כך מה בא] רבן שמעון בן גמליאל למימר [לומר] כאשר חלק על דין זה? דתניא [שהרי שנינו בברייתא], רבן שמעון בן גמליאל אומר: הגדל בחיוב — חייב, הגדל בפטור — פטור. הלא התנא קמא [הראשון] נמי הכי [גם כן כך] אמר! ודוחים, זו אינה קושיה; יש לפרש כי כולה מתניתין [כל משנתנו זו] רבן שמעון בן גמליאל קתני לה [שנה אותה]. ומכל מקום אין להקשות מכאן על רבה, שכן עד כאן לא שמעת ליה [אותו] לרבן שמעון בן גמליאל שאומר שאין העיקר בטל אלא במקום שלא קא טרח [טורח] והדבר גדל מעצמו, אבל היכא דקא טרח [במקום שטורח] ועושה מעשה של זריעה או נטיעה — בטיל ברובא [ברוב]. ומקשים: וכל היכא דקא טרח [מקום שהוא טורח] בטיל ברובא [ברוב]? והרי ליטרא מעשר טבל שזרעו, דקטרח [שהוא טורח] בזריעתו, וקתני [ושנה]: ואותה ליטרא מעשר עליו ממקום אחר לפי חשבון ואינה בטילה בגידולים! ומשיבים: שאני [שונה] גבי מעשר שאמר קרא [הכתוב]: ״עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה״ (דברים יד, כב), שאף הזרע שזרעת הוא בכלל התבואה. והיתירא [והיתר] — זרעי אינשי [זורעים אנשים], איסורא [איסור] — לא זרעי אינשי [זורעים אנשים], שאנשים זורעים כרגיל תבואה שכבר עושרה, ואם זרע דבר שלא תוקן — קנסו אותו שיעשר אף מה שהתחייב לעשר מתחילה. א גופא, לגופה של הלכה שהוזכרה קודם, שאמר ר׳ חנינא תירתאה אמר ר׳ ינאי: בצל של תרומה שנטעו, ורבו גידוליו על עיקרו — מותר. למימרא [האם לומר] וללמוד שגידולימהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון