×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא נדרים כ״ח.גמרא
;?!
אָ
חוּץ מִבִּשְׁבוּעָה וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אאַף בִּשְׁבוּעָה. ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִפְתַּח לוֹ בְּנֶדֶר ובה״אוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים באַף יִפְתַּח לוֹ ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בַּמֶּה שֶׁהוּא מַדִּירוֹ ובה״אוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים גאַף בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ מַדִּירוֹ. כֵּיצַד אָמַר לוֹ אֱמוֹר קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי וְאָמַר קוֹנָם אִשְׁתִּי וּבָנַי נֶהֱנִין לִי בש״אבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת וּבָנָיו אֲסוּרִין וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוּתָּרִין.: גמ׳גְּמָרָא: וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל דדִּינָא דְמַלְכוּתָא דִּינָא. אָמַר רַב חִינָּנָא א״ראָמַר רַב כָּהֲנָא אָמַר שְׁמוּאֵל הבְּמוֹכֵס שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה דְּבֵי ר׳רַבִּי יַנַּאי אָמַר ובְּמוֹכֵס הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו.: שֶׁהֵן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ ואע״פוְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ.: הֵיכִי נָדַר א״ראָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַב זבְּאוֹמֵר יֵאָסְרוּ פֵּירוֹת הָעוֹלָם עָלַי אִם אֵינָן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ. כֵּיוָן דְּאָמַר יֵאָסְרוּ אִיתְּסַרוּ עֲלֵיהּ כׇּל פֵּירֵי עָלְמָא בְּאוֹמֵר הַיּוֹם אִי דְּאָמַר הַיּוֹם לָא מְקַבֵּל מִינֵּיהּ מוֹכֵס. חבְּאוֹמֵר בְּלִבּוֹ הַיּוֹם וּמוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו סְתָם ואע״גוְאַף עַל גַּב טדִּסְבִירָא לַן דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים לְגַבֵּי אוֹנָסִין שָׁאנֵי.: ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בַּכֹּל כּוּ׳ ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בַּמֶּה שֶׁהוּא מַדִּירוֹ וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף בְּשֶׁאֵינוֹ מַדִּירוֹ כֵּיצַד אָמַר לוֹ קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי וְאָמַר קוֹנָם אִשְׁתִּי וּבָנַי נֶהֱנִין לִי ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת וּבָנָיו אֲסוּרִין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוּתָּרִין.: אָמַר רַב הוּנָא תָּנָא בש״אבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִפְתַּח לוֹ בִּשְׁבוּעָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף יִפְתַּח לוֹ בִּשְׁבוּעָה לְבֵית שַׁמַּאי בִּשְׁבוּעָה הוּא דְּלֹא יִפְתַּח לוֹ הָא בְּנֶדֶר יִפְתַּח לוֹ וְהָא תְּנַן ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִפְתַּח לוֹ בַּנֶּדֶר. וְתוּ מִיפְתָּח הוּא דְּלָא יִפְתַּח לוֹ בִּשְׁבוּעָה הָא מִידָּר נָדַר בִּשְׁבוּעָה וְהָתְנַן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בַּכֹּל נוֹדְרִין חוּץ מִבִּשְׁבוּעָה. תַּנָּא מַתְנִיתִין בְּנֶדֶר לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דב״שדְּבֵית שַׁמַּאי תַּנָּא בָּרַיְיתָא בִּשְׁבוּעָה לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּבֵית הִלֵּל. רַב אָשֵׁי אָמַר הָכִי קָתָנֵי ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין שְׁאֵלָה בִּשְׁבוּעָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים ייֵשׁ שְׁאֵלָה בִּשְׁבוּעָה.: מתני׳מַתְנִיתִין: כהֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵלּוּ קׇרְבָּן אִם אֵינָן נִקְצָצוֹת טַלִּית זוֹ קׇרְבָּן אִם אֵינָהּ נִשְׂרֶפֶת יֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵלּוּ קׇרְבָּן עַד שֶׁיִּקָּצְצוּ טַלִּית זוֹ קׇרְבָּן עַד שֶׁתִּשָּׂרֵףמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
חוץ מבשבועה, שלא יאסור על עצמו בשבועה על מנת להטעותם, מפני שהשבועה חמורה. ובית הלל אומרים: אף בשבועה. בית שמאי אומרים: כשהוא מתדיין עם האיש שבא לשדוד אותו לא יפתח (יתחיל) לו בנדר, אלא אם כן השודד אינו מאמין לו, ואז מותר לו לידור כדי לחזק את דבריו, ובית הלל אומרים: אף יפתח לו. בית שמאי אומרים: אינו נודר אלא במה שהוא מדירו בלבד, ואינו מוסיף על כך. ובית הלל אומרים: אף במה שאינו מדירו. ומסבירים, כיצד? אמר לו השודד: אמור ״קונם אשתי נהנית לי אם אין הדבר כן״, ואמר: ״קונם אשתי ובני נהנין לי״, בית שמאי אומרים: אשתו מותרת שהרי המוכס תבע שיידור בדבר זה, ובניו שהוא הוסיף מדעתו — אסורין. ובית הלל אומרים: אלו ואלו מותרין. א גמרא שנינו במשנה שנודרים למוכסים, ומקשים: והאמר [והרי אמר] שמואל: דינא דמלכותא דינא [דין המלכות דין הוא] וצריך לקיים אותו! אם כן חייב אדם לשלם מכס שקבעה המלכות, וכיצד התירו חכמים לאדם אף לשקר על מנת שלא לשלם? אמר רב חיננא אמר רב כהנא אמר שמואל: כאן מדובר במוכס שאין לו קצבה, שאינו נוטל סכום קצוב לפי הוראות המלכות, אלא מטיל מסים כפי ראות עיניו, וזה אינו דין המלכות. דבי [חכם של בית מדרשו של] ר׳ ינאי אמר: במשנה מדובר במוכס העומד מאליו, שאינו ממונה כלל מטעם המלכות, אלא העמיד עצמו כמוכס. ב שנינו במשנה: נודר שהן של בית המלך ואף על פי שאינן של בית המלך. ושואלים: היכי נדר [כיצד הוא נודר] נדר כזה? אמר רב עמרם אמר רב: באומר ״יאסרו פירות העולם עלי אם אינן של בית המלך״. ושואלים: כיון דאמר [שאומר] ״יאסרו״ הלא על ידי כך איתסרו עליה כל פירי עלמא [נאסרו עליו כל פירות העולם] כיון שאין זה נכון! ומשיבים: באומר ״ייאסרו עלי רק היום״. ותוהים: אי דאמר [אם שאומר] ״היום״ לא מקבל מיניה [יקבל ממנו] המוכס את הדבר כנדר. שהרי בעצם לא אסר על עצמו דבר חמור! ומשיבים: באומר בלבו ״היום״, ומוציא בשפתיו סתם. ואף על גב דסבירא לן [ואף על פי שסבורים אנו] בדרך כלל להלכה שדברים שבלב אינן נחשבים כדברים ואין מתחשבים בהם — לגבי [אצל] אונסין שאני [שונה] הדבר והתירו לסמוך על תנאי שמוסיף בליבו כדי להתיר את נדרו. ג שנינו במשנה שבית שמאי אומרים: בכל נודרים חוץ מבשבועה, ובית הלל מתירים אף בשבועה. בית שמאי אומרים: נודר למוכס במה שהוא מדירו, ובית הלל אומרים: אף בשאינו מדירו. כיצד? אמר לו המוכס: אמור ״קונם אשתי נהנית לי״, ואמר הוא ״קונם אשתי ובני נהנין לי״. בית שמאי אומרים: אשתו מותרת ובניו אסורין, ובית הלל אומרים: אלו ואלו מותרין. אמר רב הונא: תנא [שנה החכם], בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בשבועה, ובית הלל אומרים: אף יפתח לו בשבועה. ותוהים: מדיוק הלשון משמע כי לבית שמאי דווקא בשבועה בלבד הוא שלא יפתח לו, הא [הרי] בנדר יפתח לו, שמותר לו להתחיל ולידור מדעת עצמו. והא תנן [והרי שנינו במשנתנו], בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בנדר! ותו [ועוד] ניתן לדייק: מיפתח [לפתוח] הוא שלא יפתח לו בשבועה ומכאן אפשר להסיק: הא [הרי] שמכל מקום מידר נדר [נודר הוא] בשבועה אם המוכס עומד על כך. והתנן [והרי שנינו במשנתנו], בית שמאי אומרים: בכל נודרין חוץ מבשבועה, משמע שאין נשבעים אפילו כשאינו פותח! את הסתירה מיישבים: תנא מתניתין [שנה התנא את משנתנו] בנדר כדי להודיעך כחן של בית שמאי שאומרים שלכתחילה לא יפתח אפילו בנדר, תנא [ושנה] בברייתא בשבועה, להודיעך כחן של בית הלל עד כמה הם מתירים שאף בשבועה יכול לפתוח, אבל באמת גם בנדר אין פותחים ובשבועה אין נודרים כלל לשיטת בית שמאי, ואין לדייק מלשון הברייתא. רב אשי אמר, כך יש לפתור את הסתירה, הכי קתני [כך שנה]: שאין המדובר בברייתא לענין נדר לאנסים ולמוכסים, אלא יש להבין את המחלוקת לענין אחר לגמרי, כי בית שמאי אומרים: אין שאלה בשבועה, שמה שאמרו ״לא יפתח״ מתייחס לחכם הבא למצוא פתח להתיר את השבועה, ובית הלל אומרים: יש שאלה בשבועה. ד משנה נדר ״הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות״ שהיתה רוח סערה, ונראה היה לו שכל הנטיעות עומדות להיקצץ, והקדישן אם לא יקצצו. או שראה אש הקרובה לשרוף את טליתו ואמר ״טלית זו קרבן אם אינה נשרפת״ — קדושה חלה עליהן אם לא נקצצו או לא נשרפו, ויש להן פדיון כשאר הקדשים לבדק הבית. אבל אם אמר ״הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו״, או אמר ״טלית זו קרבן עד שתשרף״ —מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144