גמרא
פירוש
חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי הָרוֹצֶה שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ חֲבֵירוֹ וּמְסָרֵב בּוֹ וּמַדִּירוֹ נִדְרֵי זֵירוּזִין הוּא וְהָרוֹצֶה שֶׁלֹּא יִתְקַיְּימוּ נְדָרָיו כׇּל הַשָּׁנָה יַעֲמוֹד בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אוְיֹאמַר כׇּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִידּוֹר יְהֵא בָּטֵל וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר. אִי זָכוּר עַקְרֵיהּ לִתְנָאֵיהּ וְקַיֵּים לֵיהּ לְנִדְרֵיהּ אָמַר אַבָּיֵי תָּנֵי וּבִלְבַד בשֶׁלֹּא יְהֵא זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר. רָבָא אָמַר לְעוֹלָם כִּדְאָמְרִינַן מֵעִיקָּרָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁהִתְנָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא יָדַע בַּמֶּה הִתְנָה וְהַשְׁתָּא קָא נָדַר גאִי זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר וְאָמַר עַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנָה אֲנִי נוֹדֵר נִדְרֵיהּ לֵית בֵּיהּ מַמָּשָׁא לֹא אָמַר עַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנָה אֲנִי נוֹדֵר עַקְרֵיהּ לִתְנָאֵיהּ וְקַיֵּים לְנִדְרֵיהּ. רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא סָבַר לְמִידְרְשֵׁיהּ בְּפִירְקָא אֲמַר לֵיהּ רָבָא תַּנָּא קָא מְסַתֵּים לַהּ סַתּוֹמֵי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בִּנְדָרִים וְאַתְּ דָּרְשַׁתְּ לֵיהּ בְּפִירְקָא. אִיבַּעְיָא לְהוּ פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹ לָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
חסורי מיחסרא והכי קתני [חסרה המשנה וכך היא שנויה]: הרוצה שיאכל אצלו חבירו ומסרב בו (מזרז אותו) ומדירו — נדרי זירוזין הוא שאינם צריכים התרה. והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר: כל נדר שאני עתיד לידור בשנה זו יהא בטל, ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. ותוהים: אי [אם] זכור באותה שעה שנודר שאמר שהוא מבוטל, ובכל זאת הוא נודר, נמצא שעקריה לתנאיה [שהוא עוקר את תנאו] שכל נדריו יתבטלו, וקיים ליה לנדריה [ומקיים את נדרו]! אמר אביי, תני [שנה] כך: ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר שעשה תנאי כזה, ואז הנדר בטל. רבא אמר: לעולם תאמר כדאמרינן מעיקרא [כפי שאמרנו מתחילה] ואולם הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון שהתנה תנאי של ביטול נדרים בראש השנה לגבי נדרי כל השנה, ולא ידע במה, באלו נדרים, התנה. והשתא קא נדר [ועכשיו הוא נודר]. אי [אם] היה זכור בשעת הנדר ואמר ״על דעת הראשונה אני נודר״, שאם נדר זה שאני נודר הוא בכלל מה שהתניתי — אין אני חפץ בו, הרי במקרה זה נדריה לית ביה ממשא [נדרו אין בו ממש], ואם לא אמר ״על דעת הראשונה אני נודר״ — עקריה לתנאיה [עקר את תנאו] וקיים לנדריה [את נדרו]. מסופר: רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא [חשב לדורשו, את הדבר הזה בדרשת הרגל] כדי שילמדו הכל דרך זו של התרת נדרים בראש השנה. אמר ליה [לו] רבא: התנא קא מסתים לה סתומי [סותם את הדבר הזה במשנתנו] ואינו אומר אותו במפורש, כלומר, שאפילו במשנה שהיא נלמדת על ידי תלמידי חכמים לא פירשו דבר זה, כדי שלא ינהגו הציבור קלות ראש בנדרים. ואת דרשת ליה בפירקא [ואתה דורש אותה בציבור בדרשת הרגל]?! א איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: האם פליגי רבנן עליה [חלוקים חכמים עליו] על ר׳ אליעזר בן יעקב במשנתנו, או לא? ואם תמצא לומר פליגי [שחלוקים עליו], האם הלכתא כותיה [הלכה כמותו], או לא? ומביאים ראיה: תא שמע [בוא ושמע] ממה דתנן [ששנינו במשנה]: האומר לחבירומהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush