×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא מועד קטן י״ח.גמרא
;?!
אָ
אהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּמּוֹעֵד וּבְאֵבֶל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּיקֵל בְּאֵבֶל. פִּנְחָס אֲחוּהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל אִיתְּרַע בֵּיהּ מִילְּתָא עָל שְׁמוּאֵל לְמִישְׁאַל טַעְמָא מִינֵּיהּ חֲזַנְהוּ לטופרי דַּהֲווֹ נְפִישָׁן אֲמַר לֵיהּ אַמַּאי לָא שָׁקְלַתְּ לְהוּ אֲמַר לֵיהּ אִי בְּדִידֵיהּ הֲוָה מִי מְזַלְזְלַתְּ בֵּיהּ כּוּלֵּי הַאי. הֲוַאי {קהלת י׳:ה׳} כִּשְׁגָגָה שֶׁיּוֹצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט וְאִיתְּרַע בֵּיהּ מִילְּתָא בִּשְׁמוּאֵל עָל פִּנְחָס אֲחוּהּ לְמִישְׁאַל טַעְמָא מִינֵּיהּ שַׁקְלִינְהוּ לְטוּפְרֵיהּ חַבְטִינְהוּ לְאַפֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ לֵית לָךָ בְּרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם. דְּאָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִנַּיִן שֶׁבְּרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית כ״ב:ה׳} וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם וְאִיסְתַּיְּיעָא מִלְּתָא דַּהֲדוּר תַּרְוַיְיהוּ. סְבוּר מִינֵּיהּ דְּיָד אִין דְּרֶגֶל לָא אָמַר רַב עָנָן בַּר תַּחְלִיפָא לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל לָא שְׁנָא דְּיָד וְלָא שְׁנָא דְּרֶגֶל. אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב בוּבִגְנוּסְטְרָא אָסוּר אָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֵּי מִדְרְשָׁא בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וְשַׁקְלִינְהוּ לְטוּפְרֵיהּ בְּשִׁינֵּיהּ וְזַרְקִינְהוּ. שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת שְׁמַע מִינַּהּ מוּתָּר לִיטּוֹל צִפׇּרְנַיִם בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וּשְׁמַע מִינַּהּ אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מִיאוּס וּשְׁמַע מִינַּהּ מוּתָּר לְזוֹרְקָן. אִינִי וְהָתַנְיָא שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בַּצִּפׇּרְנַיִם הַקּוֹבְרָן צַדִּיק שׂוֹרְפָן חָסִיד זוֹרְקָן רָשָׁע טַעְמָא מַאי שֶׁמָּא תַּעֲבוֹר עֲלֵיהֶן אִשָּׁה עוּבָּרָהּ וְתַפִּיל. אִשָּׁה בֵּי מִדְרְשָׁא לָא שְׁכִיחָא וְכִי תֵּימָא זִימְנִין דִּמְיכַנְּשִׁי לְהוּ וְשָׁדֵי לְהוּ אַבָּרַאי כֵּיוָן דְּאִשְׁתַּנִּי אִשְׁתַּנִּי. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב זוּג בָּא מֵחַמָּתָן לִפְנֵי רַבִּי וּמָר זוּטְרָא מַתְנֵי זוּג בָּא מֵחַמָּתָן לִפְנֵי רַבִּי וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ צִפׇּרְנַיִם וְהִתִּיר לָהֶם וְאִם בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שָׂפָה הִתִּיר לָהֶם וּשְׁמוּאֵל אָמַר אַף בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שָׂפָה גוְהִתִּיר לָהֶם. אָמַר אֲבִיטוּל סָפְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב (פָּפָּא) שָׂפָה מִזָּוִית לְזָוִית אָמַר רַבִּי אַמֵּי וּבְשָׂפָה הַמְעַכֶּבֶת א״ראָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְדִידִי כְּשָׂפָה הַמְעַכֶּבֶת דָּמֵי לִי. וַאֲמַר אֲבִיטוּל סָפְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב (פָּפָּא) פַּרְעֹה שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה הוּא אַמָּה וּזְקָנוֹ אַמָּה וּפַרְמַשְׁתְּקוֹ אַמָּה וָזֶרֶת לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר {דניאל ד׳:י״ד} וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יָקִים עָלֶיהָ. וַאֲמַר אֲבִיטוּל סָפְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב (פָּפָּא) פַּרְעֹה שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה אַמְגּוּשִׁי הָיָה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ז׳:ט״ו} הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה וְגוֹ׳.: וְאֵלּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם.: אָמַר רַב אַסִּי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דמִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חָלוּק אֶחָד מוּתָּר לְכַבְּסוֹ בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. מֵתִיב ר׳רַבִּי יִרְמְיָה אֵלּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם כּוּ׳ הָנֵי אִין מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חָלוּק אֶחָד לָא. אֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי יַעֲקֹב לר׳לְרַבִּי יִרְמְיָה אַסְבְּרַהּ לָךְ מתני׳מַתְנִיתִין אע״גאַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי וּמִטַּנְּפִי. שְׁלַח רַב יִצְחָק בַּר יַעֲקֹב בַּר גִּיּוֹרֵי מִשְּׁמֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן הכְּלֵי פִשְׁתָּן מוּתָּר לְכַבְּסָן בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד מֵתִיב רָבָא מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם מִטְפְּחוֹתמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
הלכה כר׳ יוסי במועד וגם באבל. שאמר שמואל כלל: הלכה כדברי המיקל באבל. מסופר: פנחס אחוה [אחיו] של מר שמואל איתרע ביה מילתא [אירע בו דבר של אבילות], על [נכנס] שמואל למישאל טעמא מיניה [לשאול טעם ממנו], כלומר, לדבר על לבו ולנחמו. חזנהו לטופרי דהוו נפישן [ראה את צפרניו של פנחס שהיו גדולות], אמר ליה [לו]: אמאי לא שקלת להו [מדוע אינך נוטל אותן]? אמר ליה [לו] פנחס: אי בדידיה הוה, מי מזלזלת ביה כולי האי [אם בשלו היה האבל, האם היה מזלזל בו כל כך]? כלומר, אילו היית אתה אבל, האם גם אז היית מזלזל בכך? ומעירים: הואי [היה] הדבר שאמר פנחס ״כשגגה שיצא מלפני השליט״ (קהלת י, ה), שכיון שהוציא דבר זה מפיו, אף שלא התכוון לכך, נתקיים, ואיתרע ביה מילתא [ואירע בו דבר אבילות] בשמואל. על [נכנס] פנחס אחוה [אחיו] למישאל טעמא מיניה [לשאול טעם ממנו, לדבר על לבו]. שקלינהו לטופריה חבטינהו לאפיה [לקח שמואל את צפרניו שחתך אותן וזרק אותן בפניו]. אמר ליה [לו] שמואל: האם לית [אין] לך, האם אינך יודע את הכלל שברית כרותה לשפתים? כלומר, שדבר שאדם מוציא מפיו, גורם שדבר זה יבוא. שאמר ר׳ יוחנן: מנין שברית כרותה לשפתים, שמאמר פיו של אדם משפיע ומתקיים — שנאמר: ״ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם״ (בראשית כב, ה), אף שחשב שהוא מוליך את בנו לעקידה ולא יחזור עמו, ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו [והסתייע הדבר שחזרו שניהם]. ובהלכה זו מעירים: סבור מיניה [חשבו מכאן] שלהסיר את הצפרנים של היד באבילות — אין [כן] מותר, ואולם של הרגל — לא, כיון שאינו מאוס כל כך. אמר רב ענן בר תחליפא: לדידי מפרשא לי מיניה [לי עצמי נתפרש הדבר מאת] שמואל: לא שנא [אינו שונה] צפרני היד ולא שנא [ואינו שונה] צפרני הרגל, והכל מותר. אמר רב חייא בר אשי אמר רב: ובגנוסטרא [מספריים מיוחדים לצפרנים]אסור ליטול, שראוי שיעשה בשינוי. אמר רב שמן בר אבא: הוה קאימנא קמיה [הייתי עומד לפני] ר׳ יוחנן בי מדרשא [בבית המדרש] בחולו של מועד ושקלינהו לטופריה בשיניה וזרקינהו [ונטל את צפרניו בשיניו וזרק אותן שם]. ומעירים: ממעשהו של ר׳ יוחנן שמע מינה תלת [למד מכאן שלושה דברים]: שמע מינה [למד מכאן] כי מותר ליטול צפרנים בחולו של מועד, ושמע מינה [ולמד מכאן] כי אין בהן משום מיאוס, שאסור לאדם לשים דבר מאוס בפיו, ולמדנו שאין צפרנים נחשבות לדבר מאוס, ושמע מינה [ולמד מכאן] גם שמותר לזרקן את הצפרנים. ושואלים: איני [האם כן הוא]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: שלשה דברים נאמרו בצפרנים: הקוברן באדמה — צדיק, אם שורפן — הרי הוא יותר מכן, שהוא חסיד, אם זורקן סתם — רשע. ומסבירים: טעמא מאי [הטעם מהו] שאסור להשליך צפרנים — שמא תעבור עליהן אשה עוברה (מעוברת) ותפיל, שכך קיבלו שמסוכן לאשה הרה לדרוך על צפרנים, ומשיבים: אשה בי מדרשא [בבית המדרש] לא שכיחא [איננה מצויה] ולכן לא חשש רבי יוחנן לזרוק צפרניו שם. וכי תימא: זימנין דמיכנשי להו ושדי להו אבראי [ואם תאמר פעמים שאוספים אותן כשמטאטאים את המקום, וזורקים אותן החוצה] ושם יכולה לעבור אשה — כיון דאשתני אישתני [שהשתנו ממקום הנחתן הראשון השתנו] ושוב אינן מזיקות. אמר רב יהודה אמר רב: זוג של חכמים בא מהמקום חמתן לפני רבי, ומר זוטרא מתני [היה שונה] זאת כברייתא בלי הזכרת שמותיהם של רב יהודה ושל רב: זוג בא מחמתן לפני רבי, ובקשו ממנו (שאלוהו) בענין צפרנים האם מותר לנוטלן באבילות — והתיר להם. ואם בקשו (היו מבקשים) ממנו להתיר להם לגזוז את השפה (שפם), גם כן התיר (היה מתיר) להם, שאין בכך משום ״ולא תשחית את פאת זקנך״ (ויקרא יט, כז). ושמואל אמר: אף בקשו ממנו היתר לגזיזת השפה ואכן התיר להם. אמר אביטול ספרא [הסופר] משמיה [משמו] של רב פפא: שפה מותר לתקנה מזוית לזוית של הפה. אמר ר׳ אמי: ובשפה המעכבת מותר רק בחלק של השפם שמעכב מלאכול ולא לשם נוי. אמר רב נחמן בר יצחק: לדידי [לי] כל השפם כשפה המעכבת דמי [נחשב] לי, ויכול אני לגלח את כולו. כיון שהוזכר שמו של אביטול ספרא מביאים דברים נוספים בשמו, שאמר אביטול ספרא משמיה [משמו] של רב פפא: פרעה שהיה בימי משה, הוא היה גבוה אמה, וזקנו היה ארוך אמה, ופרמשתקו (אברו) היה אמה וזרת, לקיים מה שנאמר: ״ושפל אנשים יקים עלה״ (דניאל ד, יד), מלמד שהיה ננס ובזוי (שפל = קטן). ועוד אמר אביטול ספרא משמיה [משמו] של רב פפא: פרעה שהיה בימי משה אמגושי (מכשף) היה, שנאמר: ״הנה יצא המימה״ (שמות ז, טו), ויציאה זו המימה היתה לצורך כישוף שעשה בכל פעם. א שנינו במשנה: ואלו מכבסין במועד, הבא ממדינת הים. אמר רב אסי אמר ר׳ יוחנן: מי שאין לו אלא חלוק אחד — מותר לכבסו בחולו של מועד. מתיב [מקשה] ר׳ ירמיה ממה ששנינו: אלו מכבסין במועד, הבא ממדינת הים כו׳. ונדייק: הני אין [אלה] שנמנו במשנה — [כן], אולם מי שאין לו אלא חלוק אחד — לא! אמר ליה [לו] ר׳ יעקב לר׳ ירמיה: אסברה [אסביר] לך, מתניתין אף על גב דאית ליה תרי ומטנפי [במשנתנו מדובר אפילו כשיש לו שניים והם מלוכלכים], ורבי יוחנן מדבר במי שיש לו בגד אחד שמותר לכבס בכל אופן. שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה [משמו] של ר׳ יוחנן: כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד משום שמזדהמים ביותר. מתיב [מקשה על כך] רבא ממה ששנינו: מטפחות הידים שמנגבים בהם את הידים, מטפחותמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144