×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא מנחות נ״ו:גמרא
;?!
אָ
אַף נִשְׁחָט עַל אוֹתוֹ מוּם רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילּוּ מֵת אֵין מַקִּיזִין לוֹ אֶת הַדָּם. א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַכֹּל מוֹדִים אבִּמְחַמֵּץ אַחַר מְחַמֵּץ שֶׁהוּא חַיָּיב דִּכְתִיב {ויקרא ב׳:י״א} לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ {ויקרא ו׳:י׳} וְלֹא תֵאָפֶה חָמֵץ. בִּמְסָרֵס באַחֵר מְסָרֵס שֶׁהוּא חַיָּיב דִּכְתִיב {ויקרא כ״ב:כ״ד} וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת אִם עַל כּוֹרֵת הוּא חַיָּיב עַל נוֹתֵק לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אֶלָּא לְהָבִיא נוֹתֵק אַחַר כּוֹרֵת שֶׁהוּא חַיָּיב. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּמֵטִיל גמוּם בְּבַעַל מוּם ר׳רַבִּי מֵאִיר סָבַר כׇּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ וְרַבָּנַן סָבְרִי {ויקרא כ״ב:כ״א} תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן. ור׳וְרַבִּי מֵאִיר נָמֵי הָכְתִיב תַּמִּים יִהְיֶה לְרָצוֹן הָהוּא לְמַעוֹטֵי בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרָא. בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרָא דִּיקְלָא בְּעָלְמָא הוּא. אֶלָּא לְמַעוֹטֵי פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁים לְאַחַר פִּדְיוֹנָם סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וַאֲסִירִי בְּגִיזָּה וַעֲבוֹדָה בְּמוּמָם נָמֵי לִיתַּסְרִי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. וְרַבָּנַן נָמֵי הָכְתִיב {ויקרא כ״ב:כ״א} כׇּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא וְכׇל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלֹּא יְהֵא בּוֹ מוּם מִנַּיִן שֶׁלֹּא דיִגְרוֹם לוֹ ע״יעַל יְדֵי אֲחֵרִים שֶׁלֹּא יַנִּיחַ בָּצֵק אוֹ דְבֵילָה עַל גַּבֵּי הָאוֹזֶן כְּדֵי שֶׁיָּבֹא הַכֶּלֶב וְיִטְּלֶנּוּ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר כׇּל מוּם אָמַר מוּם וְאָמַר כׇּל מוּם. אָמַר ר׳רַבִּי אַמֵּי ההִנִּיחַ שְׂאוֹר ע״געַל גַּבֵּי עִיסָּה וְהָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ וְנִתְחַמְּצָה מֵאֵלֶיהָ חַיָּיב עָלֶיהָ כְּמַעֲשֵׂה שַׁבָּת וּמַעֲשֵׂה שַׁבָּת כִּי הַאי גַּוְונָא מִי מִיחַיַּיב וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
אף נשחט לחולין על סמך אותו מום. ואילו ר׳ יהודה אומר: אפילו אם מת (ימות) הבכור אם לא יקיזו את דמו — אין מקיזין לו כלל את הדם. ובהתייחס לדעות הללו אמר ר׳ חייא בר אבא, אמר ר׳ יוחנן: הכל (כל החכמים הללו החולקים אם מותרת הקזת דם בבכור שאחזו דם) מודים באדם הבא ומחמץ עיסת מנחה אחר מחמץ שקדם לו, שכבר היתה העיסה חמץ, והוא הוסיף להחמיצה, שהוא חייב על מעשהו מלקות. וטעם הדבר, דכתיב כן נאמר] בכתוב בדין זה של איסור חימוץ המנחה ״כל המנחה אשר תקריבו לה׳ לא תעשה חמץ״ (ויקרא ב, יא) ועוד נאמר בכתוב ״לא תאפה חמץ חלקם נתתי אותה מאשי״ (שם ו, י), הרי איפוא שחייבים על כל מעשה ומעשה של חימוץ הנעשה במנחה עד גמר עשייתה. וכמו כן, כל החכמים מודים באדם הבא ומסרס את הבהמה אחר מסרס אחר, שקדם וסירס בהמה זו, והוסיף השני בסירוסה, שאף הוא חייב, דכתיב כן נאמר]: ״ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה׳ ובארצכם לא תעשו״ (שם כב, כד), ויש מקום לשאול: אם על כורת את ביצי הבהמה (״וכרות״) בלבד הוא חייב, על הנותק אותן לגמרי מגוף הבהמה לא כל שכן שהוא חייב, ומה טעם הזכירו הכתוב במיוחד? — לא ציינו הכתוב אלא כדי להביא (לרבות) את הנותק אחר הכורת, שגם הוא חייב משום מסרס. ולא נחלקו החכמים הללו אלא באדם המטיל מום בבהמת קדשים שהוא כבר בעל מום. שר׳ מאיר סבר [סבור] כי כיון שנאמר בדינו של הקרבן ״תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו״ (שם כב, כא), הרי לשון כוללת זו (״כל מום״) באה לרבות איסור הטלת מום אף בבהמה שהיא כבר בעלת מום. ואילו רבנן סברי [חכמים סבורים] כי כיון שנאמר ״תמים יהיה לרצון״ הרי זה בא להורות שאין איסור הטלת מום נוהג אלא בקרבן שאינו בעל מום (״תמים״) הראוי להקרבה (״יהיה לרצון״). ודנים בטעמיהם של ר׳ מאיר וחכמים: ולר׳ מאיר, הלומד זאת מן הכתוב ״וכל מום לא יהיה בו״, נמי הכתיב [גם כן הרי נאמר] בכתוב זה ״תמים יהיה לרצון״, המורה שאין המדובר אלא במי שאינו בעל מום! ומשיבים: הכתוב ההוא בא למעוטי [למעט] מכלל איסור זה רק מי שהיה בעל מום מעיקרא [מתחילתו], שכך נולד, ואולם הקרבן שהיה בתחילתו תמים, ונפל בו מום לאחר מכן, אסורה הטלת מום בו אף לאחר מכן. ותוהים על כך: בעל מום מעיקרא [מתחילה] אין צורך למעט, שהרי כדיקלא בעלמא [דקל בלבד] הוא, שאין עליו קדושת הגוף כלל, וברור שאין בו איסור הטלת מום! אלא צריך לומר כי לא בא הכתוב ״תמים יהיה לרצון״ כי אם למעוטי [למעט] את פסולי המוקדשים (קדשים שנפסלו מהקרבה) שלאחר פדיונם ויציאתם לחולין, אין נוהג בהם איסור הטלת מום. ונדרש כתוב מיוחד ללמדנו כן, כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל ואסירי הם אסורים], אף לאחר שנפדו והריהם חולין, בגיזה של צמרם ובעבודה בהם, היה מקום לומר כי במומם נמי ליתסרי [גם כן ייאסרו], בהטלת מום בם, על כן קא משמע לן [הוא, כתוב זה משמיע לנו] שמותר להטיל בהם מום. ומבררים עתה את שיטת חכמים: ורבנן לחכמים] שלמדו כן מהכתוב ״תמים יהיה לרצון״, נמי הכתיב [גם כן הרי נאמר]: ״כל מום לא יהיה בו״ הבא לרבות עוד אופנים בהם אסורה הטלת מום. ומשיבים: הכתוב ההוא מיבעי ליה לכדתניא [נצרך לו לדרשה אחרת, וכמו ששנויה בברייתא]: ממה שנאמר ״וכל מום לא יהיה בו״ אין לי ללמוד אלא שלא יהא בו מום על ידי מעשה האדם, מנין שבכלל איסור זה אף שלא יגרום לו מום על ידי אחרים, וכגון שלא יניח בצק או דבילה על גבי האוזן של בהמת הקדשים כדי שיבא הכלב ויטלנו ואגב כך יקרע את האוזן, ויוטל מום בה? תלמוד לומר: ״כל מום״. שאמר הכתוב ״מום״, והוסיף הכתוב ואמר בלשון כוללת ״כל מום״ — לרבות גרימת הטלת מום על ידי אחרים, שהיא אסורה. א ועוד בענין זה של גרימת חימוץ המנחה אמר ר׳ אמי: הניח שאור (בצק מחומץ הגורם להתססת העיסה ולחימוצה) על גבי עיסה של מנחה, והלך וישב לו ולא עשה דבר, ונתחמצה העיסה מאליהחייב עליה מלקות, והרי זה כמעשה שבת, כמי שעושה מלאכה בשבת באופן דומה (וכגון שהניח בשר על גבי גחלים, ונצלה הבשר מאליו), שחייב על כך. ושואלים על השוואה זו: ומעשה שבת כי האי גוונא, מי מיחייב [כגון זה, האם הוא מתחייב] עליו? והאמר [והרי אמר] רבה בר בר חנה,מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144